שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ד · סימן ג
שאלה אל כבוד נשיא אלקים מבחר גבורי ישראל מלומדי מלחמות ה' צבאות הפותח שערי תורה לדופקי בתשובה טוב לקויו ידרשוהו וישאלהו בדבר ד' מה לעשות ה"ה נזר ועטרה גאון ישראל אדונינו כקש"ת כמו' חיים סופר נ"י אב"ד ור"מ דק"ק מונקאטש. שומרי דת קהל ד' ישאו עיניהם לאדמ"ו עיני העדה משתחוים מול ארון הקודש לשמוע דבר ד' אחת ישאלו ואותה יבקשו נא יאיר רבינו עיניהם בהלכה למעשה בדבר גדול העומד ברומו של עולם. הנה זה שש שנים אשר נבנתה פה מקוה ישראל בסוד חכמי ונבוני דייני העיר והוחזקה בהיתר והי' למקוה ישראל המטהר כל טמאי נדה אשר הלכו שמה אך מאז נבנתה נמסרה המקוה ביד איש המפורסם לחלל שבת אולם דייני העיר הושיבו שמה אשה אשר עד עתה לא נשמע עליה שמץ פסול בדבר הזה ועל בעל המקוה לשלם שכרה וכאשר אמרה לנו אשה הנ"ל על ידי' תתחמם המקוה בכל עת הצורך והיא גם היא תנקה אותה בעת אשר מימי' סרוחים או בלתי נקיים בסייעת בעל המקוה אשר רק שואב מים והנה אשה הנ"ל ביום אשר תקרא אל המקוה בערב היא באה ואחר טבילת הנשים היא שבה לביתה. והנה זה תואר המקוה יש ב' מקואות סמוכות זו אצל זו ויש בהם מי גשמים ארבעים סאה האחת בה ילכו לטבילה והאחת היא למשמרת הנקרא "רעזערף" למען בעת אשר מי מקוה הטבילה סרוחים או בלתי נקיים אז המה ילכו החוצה ומי מקוה אשר עומדת למשמרת יזולו דרך חור אל מקוה אשר לטבילה עומדת ואם לא נותרה במקוה המשמרת מ' סאה אז צריכים להמשיך בתוכה מי גשמים למען יעמדו למשמרת המקוה אשר לטבילה עומדת היא תתחמם תמיד ובטרם שנתחמם ישאבו ממנו מים הקרים ורק שיעור המקוה תשאר בקרבה אם מעט ישאבו ממנה אז צריכים מים חמים רבים להחם מקוה הטבילה ואם רב ישאבו ממנה אז ימעטו מים החמים כי מעט מים החמים יש כדי צורך החום להחם המעט וכאשר ירבון הנותרים במקוה הטבילה כן צריכים עצים להרבות האש להחם המקוה העומדת לטבילה וכן יפרצו ההוצאות על העצים והעצים דמיהם יקרים פה מאוד ויען שאם תעמוד המים במקוה העומדת למשמרת זמן רב אז המה סרוחים שאל בעל מקוה להדיין מהו' שאול פריעדענטהאל מה לעשות ואמר אליו שיוסף עליהם מים רבים ולא יפסלו מי מ' סאה בזאת וגם הריח רע יתבטל עי"ז. מכל הנ"ל נשמע כי בעל המקוה אשר שכר אותה ומקבל שכר מכל אשה בעבור החימום צריך להיות איש ירא ה' ולא יחוש למלאכה רבה ולהוצאות מרובות וא"כ איפה במה נדע אם איש הלז אשר הוא מפורסם לחלל שבת אם קורא את אשה הנ"ל בכל עת הצורך או בכל עת שצריך לנקות המקוה ובפרט כי המקוה אינה מתחממת רק פעם או שתים בשבוע וא"כ אף שהאשה הנ"ל אומרה שהוא תחמם את המקוה בכל פעם והיא תנקה אותה והוא רק שואב מים בכל זאת לבינו נקפה אולי באשר שהמקוה אינה נתחממת בכל יום והאשה הנ"ל אינה שם תמיד והמקוה אינה נעולה בפני בעל המקוה אולי ינקה את המקוה העומדת לטבילה בתוכה וימלאנה מים שאובים ולא במי הרעזערף אשר פעמים סרוחים ועל הרעזערף גופא יש לחוש שיסיר מתוכה מים הסרוחים וימלאנה מים שאובים אולם גם זאת לדעת שבעל המקוה עוסק תמיד במלאכת "וואטטע מאכען" ואינו פנוי בכל יום מה נאמר ומה נדבר אנחנו שרידי עם ד' אשר לעם א' היינו מקדם וקהלה אחת עם אנשי קהלה בעלי חדשים אשר הבימה למעלה ובקאהר בחרו ובחדשות לא שערום אבותינו וגם קבלו עליהם גזירת הקאנגרעסס כמה קשה הי' עלינו פרידתינו מהם צרות רבות ובהלות תסמר שערות ראשינו אם אמרנו נספרם ברוך ד' אשר הצילנו מידם יש לנו בהכ"נ כשר ושוחט כשר ומו"ץ רצוננו לעשות כפי תוה"ק המסורה לנו מאבותינו הקדושים עפ"י שו"ע. פעמים רבים נדברנו יחד גם אודות המקוה הנ"ל ונאמר כיון שהמקוה הוחזקה בהיתר והדיינים אשר על פיהם נגמרה ונעשה המקוה (המה הדיינים הזקנים אשר אצל כת אחרת ולא אצלינו) כיון שהם אינם מפרסמים שאין להאמין לבעל המקוה ולמנוע מלטבול בתוכה וגם שמענו ונדע כי הדיין הנ"ל הולך בכל עש"ק לטבול בתוכה אך עתה נתעוררנו ע"י תלמיד אדמ"ו ה"ה הרבני המופלג חו"ש מהו' פנחס כ"ץ שטיינער נ"ו מפאקש וצעק אלינו בצעקה גדולה ומרה שכפי הפשוט ביו"ד סי' ר"א סעיף ד' בש"ך שם שהמקוה שהיא של עכו"ם ומקבל ממנה שכר אין להאמינה עלי' היכא שיש לו הנאה במה שעושה שלא כהוגן וגם גלוי וידוע שכל המחלל שבת בפרהסי' דינו כעכו"ם ופירסום היינו בפני יו"ד או במקום שידע שיתפרסם כמו שהביא הפרמ"ג ביו"ד סי' ב' וא"כ סר נאמנות בעל המקוה הנ"ל וקיימו כל החששות הנ"ל ע"כ צעק אלינו תלמיד אדמ"ו הנ"ל שנשאל שאלה ממאור הגולה פסק הלכה. והנה המקוה נתונה לבעל המקוה בשכירות מראשי כת עדת אחרת דפה ולא נוכל אנחנו למשול בה ובנפשינו ובלבינו לבנות לנו מקוה בע"ה אשר תהי' תחת ממשלתינו ואז נמסר אותה לאיש ירא וחרד על דבר ד' אבל במה נעבוד את ד' עד באנו אל מחוז חפצינו כי לזה צריך כסף רב ומקום להבית אשר בתוכה רצוף המקוה ובפרט בימי החורף קשה לבנות וגם יש טירחא רבה מאוד לנשינו ללכת אל עיר אחרת לטבילה כי בריחוק מקום מקוה כשירה אנו יושבים פה ואחרון הכביד קשה מאוד לנו על מקוה שהי' לנו עד עתה בחזקת כשרות ונשינו הלכו שמה לטבילה להוציא לעז עלינו ועל כל אשר לנו כי ע"פ הנ"ל גם לא נוכל לומר עתה איתרע יען שזה ברור שבשנה או שתים כבר הושאבה המקוה לגמרי אשר לטבילה עומדת ואיך נוכל לומר העמד מקוה על חזקתה עד עתה הלא נהפוך הוא בכל פעם שתשאב ונקתה המקוה צריכה להיותה מקבלת מים מחדש ממקוה העומדת למשמרת ואם כן יש ספק אם יש כאן חזקה על כן מאוד נפלה פנינו אחזונו מורא וזאת נשוב אל לבינו נשאלה לאדונינו מאור הגולה הוא יוציא לאור דברינו הוא יאמר ויהי הוא יצוה ויעמוד וכפי אשר ישים ד' בפיו נשמע ונעשה והנה באשר שמענו כי כמה נשים אשר דבר ד' נגעה בלבם ימנעו מלטבול במקוה עד כי יאירו אלינו דבריו הקדושים כי א"א לילך בקור הגדול הזה למרחקים וגם יש בהן נשים אשר אינן בקו הבריאה על כן נחלה נא פני אדמ"ו ימחול לבשרנו על ידי טעלעגראף אם כשר או פסול להגיד לבית יעקב מה יעשו עד כי יצהירו אלינו שורותיו הקדושים א"ד שומרי דת המיחלים ומשתוקקים לתשובתו הרמתה מול שמש צדקתו. הק' מרדכי ענגעלמאן רה"ק, הק' הרש הערמאן הסופר תשובה אבאר בעז"ה מקור הדברים אשר על שרשם שלחתי טעלעגראף (וז"ל בטעלעגראף, קיינע צייגצן פעכטער אייגענהענדיג מלאכה דאורייתא געטהאן אונד אין אנדערע עבירות מוחזק בכשרות איזט מקוה כשר עכ"ל) שאם הפעכטער לא עשה מלאכה דאורייתא בידיו ממש ונוהג בדת יהדות כסתם ישראל מקוה כשירה וכפי אשר שם ד' בפי אשמר לדבר בעז"ה. הנה לכאורה יפה התעורר תלמידי נ"י כיון שמחלל שבת בפרהסי' הוה כגוי לכל דבריו חוץ אם קידש אשה חוששין לקדושיו כמבואר בתב"ש סי' ב' סק"ל וז"ל ודע שמה שכ' בפנים בסי' זה כמה פעמים הרי הוא כגוי לשחיטה אין הכוונה לאפוקי שאר מילי אלא לאפוקי לענין קדושין כמ"ש בא"ע והא דנקט שחיטה משום דבהא קאי עכ"ל וא"כ כיון דמבואר בש"ע יו"ד סי' ר"א בט"ז ובש"ך דיש לחוש בגוי שמלא במים שאובים ה"ה בישראל המחלל שבת בפרהסי' דהוה כגוי וחשדינן לי' שמלא במים שאובים להנאתו לקבל שכר הקצוב כמובן. אך כד דייקת הדבר צריך התבוננת רב ואעתיק דברי אדמ"ו חת"ס ח"ר א"ע סי' כ"ב שכ' בד"ה הנה וז"ל הנה אמת מומר לחלל שבתות הוא מומר לכל התורה כולה אבל אינו חשוד לכל התורה כולה ואין המומר הזה בכלל בן ברית ולא בר שחיטה אבל מ"מ אינו חשוד לשאר עבירות אפי' קיל ממנו עפ"י דעת הרב"י ביו"ד סי' ב' [צ"ל קי"ט] דווקא בענין א' כגון אם נחשד לאכול דבר חמור נחשד לאכול דבר קל ממנו אבל נחשד לעשות מלאכה בשבת אינו נחשד לאכול איסור קל ואחאב שהי' מומר לע"ז אי לאו דאינו בר זביחה ושחיטתו פסולה אבל חשוד לא הי' לאכול נבילות עכ"ל. ודברי אדמ"ו ז"ל המה נפלאים בעיני מאוד שמחליט שמומר לע"ז או לחלל שבת בפרהסי' אינם חשודים כלל אפי' לאיסור קל שאוכל נבילות דמומר אינו חשוד והוא פלא גדול בכמה קושיות (א) הרי מבואר בתוספתא פ"ג דבכורות וז"ל חשוד על השביעית חשוד על המעשרות חשוד על המעשרות אינו חשוד על השביעית חשוד ע"ז וע"ז חשוד על הטהרות ישראל החשוד על הטהרות אין חשוד לא על המעשרות ולא על השבועות חשוד על עבודה זרה חשוד על כל המצות שבתורה ולא למפרע אלא מכאן ולהבא שנאמר מן היום אשר צוה ד' והלאה לדורותיכם עכ"ל הרי מבואר כאן כמה מינים אשר המה חשודים וסיימה התוספתא דחשוד על ע"ז חשוד על כל המצות ולדברי אדמ"ו ז"ל חשוד על ע"ז אינו חשוד אפי' על נבילות והוא פלא הלא הבדק הבית בסוף סי' קי"ט רמז על התוספתא וצע"ג. (ב) הלא בעירובין דף ס"ט איתא בגמ' אי כרבנן האמרו חשוד לדבר אחד לא הוה חשוד לכל התורה כולה עד דהוה מומר לע"ז וכ' רש"י בד"ה עד דהוה מומר לע"ז וז"ל דההוא ודאי חשוד לכל מילי דאמר מר חמורה ע"ז שכל המודה בה כופר בכל התורה כולה דכתיב וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה ובע"ז משתעי קרא בהוריות עכ"ל הרי מבואר דמומר לע"ז חשוד לכל מילי יען דמודה בע"ז כופר בכל תורה כולה ולדברי אדמ"ו ז"ל מומר לע"ז אינו חשוד אפי' על איסור קל כגון נבילות וצע"ג. (ג) היותר פלא הלא מקור ראי' אדמ"ו ז"ל הוא מתשובת רמב"ן שמביא ב"י סי' קי"ט ורמב"ן הביא רק ראי' ממומר לערלות דכשר לשחיטה אבל עובד ע"ז ומחלל שבת בפרהסי' גם רמב"ן מודה דחשוד לכל התורה דהרי כ' וז"ל ומה שאמרת החשוד על דבר קל אם הוא חשוד לדבר חמור ואפי' על הקל ממנו אינו חשוד דמומר לערלות אינו מומר אצל שחיטה ולא אמרו מומר לד"א מומר לכל התורה כולה אלא במומר ליי"נ ולחלל שבת בפרהסי' כדאיתא פ"ק דחולין עכ"ל הרי דגם הרמב"ן מודה דמחלל שבת ועובד ע"ז חשוד לכל תורה כולה ומה שביאר הב"י בהבנת הרמב"ן דצריך להיות החמור בסוג אחד היינו בשאר איסורין אבל המודה בע"ז או מחלל שבת בפרהסי' בודאי הוא חשוד לכל איסורין שבעולם וצריך עיון גדול (ד ) הלא הב"י בסי' קי"ט מביא דברי תשובת הרשב"א על הקצב שנשבע שלא לצחוק ועבר על השבועה אי נאמן למכור בשר והשיב אפי' עבר על השבועה במזיד נאמן דמומר לד"א לא הוה מומר לכל תורה כולה חוץ מע"ז ומחלל שבת בפרהסי' יעו"ש וא"כ משמע בעובד ע"ז ומחלל שבת בפרהסי' הוא חשוד לכל תורה אם הי' הקצב מחלל שבת בפרהסי' הי' אסור למכור בשר כשר ולפי דברי אדמ"ו ז"ל קשה הא הנחשד לעשות מלאכה בשבת אינו נחשד לאכול נבילות וצ"ע. אמנם עמוקים דברי אדמ"ו ז"ל שאנו חושדים להאיש קל הדעת שלא יפחד מלעשות און יען שראינו בהאיש שהעושה עבירה חמורה וגדולה ואינו חושש על העבירה החמורה איך יחוש על הקל ור"מ דאומר חשוד לד"א חשוד לכל התורה סובר מי שהוא קל הדעת ועובר על עבירה אחת חיישי' פן הוא עובר כל עבירות לתאותיו וחמדותיו דמה לי איסור חמור או איסור קל הלא הכל מפי ד' צוה לנו עיין יבמות דף קי"ט מה לי איסור לאו או איסור כרת ורבנן פליגי דרק אם חשוד על עבירה חמורה הוא חשוד על עבירה קלה ממנו אבל החשוד על הקל אינו חשוד על החמור דהחוטא שוקל העונשים של עבירות לכן הגם שהוא עובר עבירה שהיא בעונש קל ישמור עצמו מן החמורה והוסיף הרמב"ן דחמור על הקל פועל דווקא באותו סוג מעריות חמורות על הקלות ומאכילות חמורות על הקלות ומן מלאכות חמורות על הקלות אבל מסוג אכילה לא נחשד על העריות או על המלאכות שבת וכדומה. והנה העובד ע"ז ומחלל שבת בפרהסי' הוה מומר לכל התורה דמי שאינו מאמין בראש המצות ע"ז ושבת הוא כגוי [אפי' אם ישמור כל המצות הוא מחמת רגילות או מטעם שכל אנושי] ואינו בר עדות ולא בן ברית ולא בר זביחה אלא הרי הוא כגוי ששומר כל המצות אעפ"כ אינו נאמן להעיד אפי' באיסורין ועובד ע"ז ומחלל שבת בפרהסי' נעשה גוי גמור [חוץ לקדושין] אבל אינו חשוד לנו שעובר על כל תרי"ג מצות שנימא מדעובר על עבירה חמורה בודאי עובר על הקלה שנימא אנן סהדי כשם שהוא נעשה מומר כופר בכל תרי"ג מצות כך בודאי הוא עובר על כל תרי"ג מצות ונחזיק למחלל שבת ועובד ע"ז שעבר על כל עבירה שבא לידו כשם שאנו מחזיקים אותו למומר על כל תרי"ג מצות ולא הוה עוד בן ברית ובר עדות ובר זביחה דהא יצא מכלל ישראל ונעשה כגוי ויהי' ברור בעינינו שעובד ע"ז ומחלל שבת עובר כל עבירות זה אינו דנהפוך הוא הגם שנעשה מומר לכל התורה בכל זאת לא חשוד לעבור רק אותן עבירות שהם בסוג אחד מכלל החמור על הקל אם מחלל שבת בודאי מחלל יוכ"פ ויו"ט בכל מלאכה אבל אין עובד ע"ז ומחלל שבת חשודים על עריות ונדה או אכילת נבילות וטריפות דהם סוג אכילה והוא חשוד על חילול שבת או עבודת ע"ז והא ראי' דאחאב עבד ע"ז ואעפ"כ שמר עצמו וכל ביתו שלא לאכול נבילות וע"כ דיהושפט ידע הגם שעובד ע"ז הוא שומר כל שאר מצות ולא הוה משמר עצמו יהושפט מכל דבר וע"כ הגם דעובד ע"ז בכל זאת אין חזקה דעובר על שאר עבירות והגם דהגמ' חולין ה' פוסק דלא כרב ענן דהוה עכ"פ מומר לכל התורה וא"כ אינו בר זביחה ובר עדות אפי' להיות עד על איסור נבילה וממילא אין מחלל שבת ועובד ע"ז נאמן להעיד כמו שגוי לא הוה בר עדות אפי' לאיסור אבל עכ"פ אין אנן סהדי דמחלל שבת ועע"ז עבר על כל שס"ה ל"ת שבתורה וא"כ אם נעשה אח"כ בעל תשובה ונעשה בן ברית ובר עדות סמכי' עליו אם אומר דלא עבר שום עבירה רק ע"ז או חילול שבת ודוק. ולפ"ז גם אדמ"ו הגאון ז"ל מודה דעובר ע"ז או מחלל שבת בפרהסי' אנו חושדים אותו כשם שהוא עובר עבירות הנ"ל הוא עובר כל עבירות רק אם ראינו אותו נוהג בשאר המצות אעפ"כ אנו מחליטין מי שחשוד לחלל שבת הוא מחלל גם יוכ"פ ויו"ט במלאכה אבל בשאר עבירות כל התורה אין אנו מחליטין שעובר אותן כיון דבעינינו ראינו שמשמר אותם ואעפ"כ אינו נאמן להעיד שהבשר הזה הוא כשר דהא לא היה בר ישראל שראוי להעיד כללא דמילתא מסתמא אמרי' מי שחשוד לעבוד ע"ז או לחלל שבת בפרהסי' הוא ג"כ עובר כל עבירות רק אם נראה בעינים דהוא שומר המצות כולם אז יש חילוק העבירות הקלות באותו סוג אנו מחליטין שבודאי עבר אותם דחשוד על החמור חשוד על הקל באותו סוג אבל עבירות שאינו מאותו סוג אין אנו מחליטין שעובר אותם ונ"מ אם שב בתשובה גמורה נאמן לומר שלא עבר אותן עבירות שאינם בסוגו ודוק. היוצא מזה אם ראינו מחלל שבת או עע"ז אמרינן בודאי לא בפ"א בא לעבור עבירות חמורות כאלה אשר עשה אותם נעשה מומר לכל התורה אלא בודאי הוא חשוד שעבר כל העבירות מקודם כחכז"ל דרכו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ועשה כך ולמחר אומר לו עשה כך ולבסוף אומר לו לך עבוד ע"ז א"כ מסוף דבר שעע"ז ומחלל שבת בפרהסי' אנו חושדים אותו שהוא איש שעובר כל תרי"ג מצות כולם וחשוד על כל עבירות אבל אם עין בעין נראה שהוא נזהר בשאר כל המצות אז באותן עבירות אשר הם בסוג עבירה החמור מאכילה לאכילה ממלאכה למלאכה הוה חשיד בודאי מי שעובד בשבת עובד ביו"ט מי שבועל אשת איש בועל חייבי לאוין ונדה ומי שאוכל חלב אוכל נבילה על זה אנן סהדי אבל בשאר עבירות נהי דעע"ז ומחלל שבת הוה מומר שאינו בר עדות אפי' על איסורין אבל כאשר שב לד' נאמן שלא עבר אותן עבירות שאינו מסוגו יען דהלא ראה ראינו ששמר שאר כל המצות חוץ מע"ז וחילל שבת ודוק. ומעתה אדמ"ו ז"ל דן האשה אשר רוצית להמיר וחללה שבת בפרהסי' אם נאמר להחליט שזנתה ולא נאמין לה שלא זינתה אז שפיר כ' אדמ"ו ז"ל ראי' מאחאב דעבד ע"ז ואעפ"כ לא הי' חשוד על נבילות יען דידע יהושפט דאחאב שומר כל המצות חוץ מע"ז וממילא כל מחלל שבת בפרהסי' אנו מחליטין שמחלל יו"ט דהוא קל כנגד חמור בסוג מלאכה שחשוד בה אבל אין אנו מחליטין אם מחללת האשה שבת שזנתה הגם כל זמן שהיתה מחללת שבת היינו חושדים אותה אולי גם זנתה ועוברת כל איסורין אבל עכ"פ עכשיו שהיא בעלת תשובה ואומרת ברי לא שלא זנתה נאמנת אבל אותן שממירי' בזמנינו ומקבלים לצאת מן כלל ישראל ח"ו אז בודאי האשה המשתמדת בלי בעלה אנן סהדי שזנתה דיצרא דע"ז בטל ונשתמדה רק בעבור זנות כמבואר בהגהת מרדכי כתובות סי' רפ"ו ובחלקת מחוקק סי' ז' ודוק ואם כן מיושבים כל הקושי' על תשובת מר"ן ז"ל בודאי מי שחשוד לע"ז חשוד שעובר כל עבירות כיון דעין בעין נראה שעובר בראש עבירות בודאי עובר כל עבירות כמבואר בתוספתא וברש"י עירובין דף ס"ט ובתשובת רמב"ן ורשב"א כמבואר בקושי' אבל דבר אלקים אמת בפי אדמ"ו ז"ל דנחליט דהוא עובר שאר עבירות הוא דווקא מחמור על הקל באותו סוג עצמו אבל אם אינו מאותו סוג אפי' מן החמור במלאכה אינו חשוד על הקל באיסור אכילה וא"כ אם חללה שבת וגם רוצית להמירה ונעשית בעלת תשובה ואומרת ברי לי שלא זניתי מותרת לכהן וכן במחלל שבת בפרהסי' אם ידענו ששומר עצמו בביתו בצנעה ונבילות וטריפות וכדומה הגם שאינו בר עדות דהוה כגוי עכ"פ אינו חשוד שנחליט שעובר עבירות כנדה ונבילה ודוק. ומצאתי ראי' שגם אדמ"ו ז"ל מודה דמן הסתם המחלל שבת חשוד לכל עבירות רק אם ידענו ביה דנזהר משאר עבירות אז אין אנו אומרים דעובר רק באותו סוג מן החמור על הקל דמצאתי בחת"ס חלק שישי סי' פ"ג שכ' וז"ל גי"ה הגיעני וראיתי תקפה עליך משנתך כאשר תראה בהעתק חידושי ספ"ב דגיטין ומשם תראה ג"כ כי אין המומר לע"ז ושבת חשוד לכל התורה רק הוא מומר לכל התורה שאינו בן ברית אבל אינו חשוד לעבור כל התורה כל שאיני מאותו מין ואחאב הי' מומר לע"ז ונהי ששחיטתו פסולה שאינו בר זביחה אבל אינו חשוד לאכול נבילות אבל אינו נאמן להעיד כי אינו בר עדות והפוסקים איירי ממומרים שבזמנינו שמתטמעי' בין הגוים והם ודאי עוברים על כל התורה אבל מי שהוא בין בני ישראל ונוהג
כמנהגיהם רק מומר לע"ז או לחלל שבת נהי שהוא מומר לכל התורה מ"מ אינו חשוד לכל התורה וכן החשוד אינו מומר עכ"ל הרי שדייק שאינו נאמן להעיד היינו אפי' באיסורין כי אינו בר עדות דהוה כגוי דמומר לחלל שבת הוה מומר לכל תורה ועכ"פ אם ראינו שהוא בין בני ישראל ונוהג כמנהגם שנשמר מכל עבירות אינו חשוד לכל התורה שנאמר אנן סהדי יען שמחלל שבת או עע"ז הוא בודאי בועל עריות או אינו שומר נדה או אוכל טריפות דהא עין בעין נראה שנזהר מכל העבירות מהכ"ת דאנן סהדי שעובר אבל אנן סהדי דמחלל שבת מחלל יו"ט ואנן סהדי שבועל עריות בועל איסור ל"ת ומי שאוכל חלב אוכל נבילה דמי שאינו חש באותו סוג לחמור אינו חש להקל באותו סוג כנלע"ד. והארכתי במקו"א דכל שהאיש העובד ע"ז או מחלל שבת בפרהסיא חשוד הוא לעבור על כל עבירות שבתורה אפי' אם נוהג לפנינו בשאר מצות כישראל כשר וא"כ בנידן שאלתינו אפי' אם הפעכטער מתנהג כישראל יהי' נחשד על המקוה לכאורה. ועלה בדעתי נהי דמחלל שבת הוא כופר בכל התורה כולה ונחשד שאינו שומר אחת מכל מצות ד' אשר צוה על הר סיני אבל עכ"פ לא נחשד להיות רשע דחמס להיותו גונב ממון חבירו כי על גניבה וגזילה גם בי"נ מצווה והגם דאמרו חכז"ל ראה ויתר גוים ראה הקב"ה שלא שמרו ב"נ שבע מצות שלהם מ"מ זרע ישראל אשר נשא ידו לחלל שבת ונעשה רע לשמים וחשוד לעבור כל מצות ד' אשר צוה ד' ביד משה בהר סיני אבל עכ"פ אינו חשוד לעבור על ז' מצות אשר צוה ד' לאדם הראשון. והא לך לשון הרמב"ם פ"ב מה' עכו"ם הל' ד' וז"ל מצות עכו"ם כנגד כל המצות כולן הוא שנאמר וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות וכו' ומפי השמועה למדו שבעכו"ם הכתוב מדבר הא למדת שכל המודה בעכו"ם כופר בכל התורה כולה ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם עד סוף העולם שנאמר מן היום אשר צוה ד' והלאה לדורותיכם וכל הכופר בעכו"ם מודה בכל התורה כולה ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם והוא עיקר כל המצות כולם עכ"ל הרי שביאר שהעובד עכו"ם כופר גם במצות שאדם הראשון מצווה בה דהא אדם נצטווה בע"ז כחכז"ל ויצו ד' אלקים את אדם אין צו אלא ע"ז א"כ המודה בע"ז כופר גם בז' מצות שנצטווה אדם הראשון ולכן כתיב מן היום אשר צוה ד' והלאה לדורותיכם שגם מאדם התחיל ד' לצוות על ז' מצות אבל המחלל שבת בפרהסי' אפשר לומר דלא חשוד על גזל ושאר מצות שנצטוו ב"נ וא"כ בנידן שאלתינו דהוא לוקח תשלומין בעד טבילות כל אשה אשר היא משלמת דווקא בעד מקוה כשירה עפ"י חקי תורה ואם הוא שפך מים שאובים א"כ הוא גונב ממון אשר לוקח בעד הטבילה בשלומא חשוד למכור נבילות למשל יען כי הבשר טוב אם הוא נתנבל בשחיטה כמו אם נשחט בלי פגימה אבל במקוה נודע שאין משלמין בעד תענוג רק כדי לטבול ולטהר מטומאת נדה במקוה כשירה עפ"י תורה וקבלת חכז"ל ועל גניבה לא חשוד. אך מה אעשה הלא הרמב"ם פ' ל' ה' ט"ו כ' וז"ל השבת ועכו"ם כל אחת משתיהם שקולה כנגד כל שאר מצות התורה והשבת היא האות שבין הקב"ה ובינינו לעולם לפיכך כל העובר על שאר המצות הרי הוא בכלל רשעי ישראל אבל המחלל שבת בפרהסי' הרי הוא כעובד עכו"ם ושניהם כעכו"ם לכל דבריהם עכ"ל הרי שהשוה הרמב"ם שבת לעכו"ם ששבת שקול כנגד כל שאר מצות התורה והלא הז' מצות של בני נח ג"כ כתובים בתורה ועיין ברה"מ שם וז"ל והכופר בהחידוש כופר בכל התורה כולה ועיין רמב"ן על פ' אנכי ד' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ודוק. ואוסיף דבר להבין ששבת שקול כע"ז יען דמחלל כופר בהקב"ה כמ"ש הרמב"ן בתורה בפסוק לא תרצח וז"ל ולא אמר על המחלל שבת עונש הכרת או עונש אחר זולתו ולא הזכיר זולתו שכר על השומר שבת מחללו מפני שהשבת נכלל בשתים מצות הראשונות כי השומר שבת מעיד על מעשה בראשית ומודה במצות אנכי והמחללו מכחיש במעשה בראשית ומודה בקדמות העולם להכחיש במצות אנכי והנה הוא בכלל אל קנא פוקד ובכלל ועושה חסד לאלפים עכ"ל הרי מבואר דמחלל שבת הוא כופר באדון העולם וממילא אין לו תורה ומצות כלל ואין לו אמונה כאשר האריך על פ' אנכי בפ' ואתחנן בד"ה וטעם על כן צוך לעשות את יום השבת ודוק. המורם מזה דעובד עכו"ם ומחלל שבת בפרהסי' הוא חשוד אפי' על ז' מצות אשר צוה ד' את האדם וא"כ נדע דאסור לב"נ השומר ז' מצות שלו כדי להיות לו עוה"ב כמבואר ברמב"ם הל' מלכי' לסמוך על ישראל המחלל שבת יש לגוי נחוש שהמחלל שבת יתן לו אבמה"ח וכדומה והוא דין חדש מאוד ועכ"פ עדיין נשאר החשש כאשר התעורר תלמודי החרוץ נ"י פן המחלל שבת הפעכטער המקוה שפך שאובים בתוך מי המקוה כדי שהי' לו ריוח. והרהרתי הגם דמחלל שבת מומר לכל התירה וחשוד לכל עבירות שבתורה אבל אינו חשוד להיות מחטיא רבים כאשר מצינו באחר שיצא לתרבות רעה וחילל שבת בפרהסי' אעפ"כ אמר לר' מאיר עד כאן תחום שבת שב מאחרי הרי שאינו חשוד להחטיא רבים אבל באמת שאני אחר עם ר' מאיר ואין מכאן ראי' וק"ל. והי' בדעתי להאריך בדברי רמב"ן בתורה בפ' לא יהי' לך אלקים אחרים על פני שיש ג' מינים עובדי ע"ז (א) מי שעובדים למלאכי שמים (ב) מי שעובדים לכוכבים ומזלות וצבאם (ג) מי שעובדים השדים והרוחות ועיין רמב"ם פ"א מעכו"ם ובמורה נבוכים שהאריך בזה ולחקור אם יש הבדל בעובדים הללו להיות כופר בתורה כולה או לא ולבאר בזה מאיזה מין עבד אחאב ע"ז ועל כן הי' עבד ע"ז ולא הי' חשוד על אכילת נבילות ועבור כן נדחה ראי' רב ענן הגם דיהושפט אכל אצל אחאב אעפ"כ פסקינן דמומר לע"ז הוה כופר בכל התורה כולה ואינו בר זביחה ולדעת למה השלטי גבורים בריש חולין והמהרי"ק שורש ק"ס דסוברים דמהני עומד על גביו דאעפ"י שחטא ישראל הוא והוה בר זביחה דלא כרמב"ם שסובר דנפסק שם ישראל ממנו אבל הזמן בוגד בי כעת. וטרם אשים עיני נכתוב שערי היתר בנידן שאלתינו אמרתי להעיר עיין בב"י ובד"מ דמהרי"ק סובר דע"א נאמן להעיד על המקוה שנעשה בכשרות זה דוקא אם בידו לעשות בהכשר ומביא ראי' מיבמות דף פ"ח מטבל דכנגד חזקת איסור נאמן ע"א אם הוא בידו אבל אינו בידו אינו נאמן והר"ש בר צמח חולק דנאמן ע"א אפילו אינו בידו ומביא ראיה מחולין דף י' ורמ"א סעיף ד' מכריע כמהרי"ק ודלא כהרשב"ץ. ולכאורה דעת המהרי"ק נפלאת כשם שפסק הרמב"ם איסור עצמו בע"א יוחזק קודם המעשה הוא הדין כאן שע"א מעיד שהכינוס מים הללו המה מקוה טהרה ולא מעיד עכשיו כנגד חזקה בשלומא בטבל צריך להיות בידו דהא ע"א אומר הגם שהי' על התבואה חזקת איסור מעיקרא כבר הלך האיסור א"כ צריך להיות בידו לתקן אבל כאן הוא מעיד על כינוס מים שהם לפנינו בספק אם יש להם כח טהרה או לא ומהכ"ת לא יהי' ע"א נאמן לומר שהמה מקוה טהרה וצריך עיון גדול. ואין לחלק במ"ש במקו"א הבדל בשלומא אם ע"א אומר חתיכה זו הוא חלב בא לומר שלא יקח איש לאכול אותו אז אם עובר איש ילקה אם התרה בו דע"א לא בא למלקות אבל אם ע"א אומר גט זה כשר מיד הוא בא נגד חזקת אשת איש דאל"כ שתכלית עדותו לכרות אישות בגט זה לאיזה תכלית הוא מעיד שהוא נכתב לשמה של אשה וא"כ ה"ה כאן לאיזה תכלית היא מעיד שזה המקוה כשירה אלא להתיר בו חזקת טומאה על כן צריך להיות בידו ודוק. אך זה אינו דנ"מ דמעיד שאם יגע איש טמא במים הללו לא יתטמאו דמקוה לא מקבלת טומאה עיין רמב"ם בפי' משניות במקוואות וגם נ"מ לטבילת ידים וגם נ"מ שיטהר אדם עצמו בו ברגל או לטבילת כלים דרבנן או טבילת בעל קרי דרבנן וכדומה ודברי תוספתא שהובא בב"י דרוב מקוואות בחוצה לארץ פסולים יע"ש אינו ענין לכאן דשם היה החשש שלא נעשה אלא למרחץ ע"י עכו"ם אבל בנידן ידוע כגון דמהרי"ק מהכ"ת לא הי' נאמן ע"א להעיד שהוא כשירה] ואפשר דסובר המהרי"ק כיון דעכ"פ דאם נחזיק המקוה מים הנ"ל למקוה כשירה תהי' ג"כ לטהר אשה נדה א"כ מיד אנו דנים שמעיד נגד דבר שהוא בחזקת איסור וצריך להיות בידו דהא יש נשים נדות בעולם עכ"פ יש להרשב"ץ פנים בהלכה בעז"ה. בארתי זה יען דמהרי"ק שורש קס"א הביא דברי המרדכי פ"ק דחולין שכ' וז"ל אפי' הוא משומד לע"ז אי מחלל שבת במזיד פ"א ואין מפקיר עצמו לכפור ולעשות בפרהסי' נראה דההוא לא מיקרי משומד לאסור שחיטתו בדיעבד ודאמר ר"ל וכו' משמע דתרתי בעינן שלא עבר אלא פ"א וגם שלא יעשנה בפרהסי' ותי' בסוף דבריו וז"ל ועוד דנראה לומר שגם המרדכי עצמו מודה הכא דיש להקל דדווקא התם שבהמה בחזקת איסור אבמה"ח עומדת וודאי יש לילך אחר המחמיר כיון דמספקא לן כמאן נעבד בשני תירוצים כדפי' לעיל דאין לנו להוציא רק מחזקת איסור מס' אבל הכא אדרבה שאשה זו בחזקת היתר לבעלה עומדת מס' אל תאסרנה והיינו טעמא שהקילו חכמים בשבוייה עכ"ל ונ"ל לענין אם ניחש שלא יהי' לו נאמנות בהכשר מקוה לא דמי לזביחת בהמה שבא השוחט לומר לסלק חזקת איסור אשר הי' על הבהמה אבל כאן דמעיד על המקוה טרם שאנו דנים שנסתלק חזקת איסור מן האשה והבן זה. וראי' לזה דאל"כ לא יהי' ע"א נאמן להעיד על סכין שהוא בלא פגימות כדי שישחט אחר בו מי שיוכל לשחוט ואינו בקי בבדיקת הסכין דנאמר יען דהבודק הסכין אינו שוחט שלא בקי במעשה שחיטה והשוחט אינו מרגיש בפגימה לא מהני בדיקת הסכין מע"א יען דנוגע לחזקת איסור אלא פשיטא יען דמעיד טרם שנעשה הסתלקות חזקת איסור נאמן או שקרבן זה היא בלי מום שישחט בשבת ודוק. ומצאתי בתורת גיטין להגאון מליסא בחידושיו דף ב' בד"ה בתוס' ד"ה הוה דבר שבערוה שכ' וז"ל וכמו כן ל"ק מהא דאיתחזק איסור לחוד דהא וודאי אם יעיד אחד שבמקוה זה יש בה מ' סאה ואח"כ יטבול בו הטמא בוודאי יהי' טהור אף
שמוציאין על ידי ע"א הטמא מחזקת טומאה מ"מ כיון דבשעת הגדה על המקוה לא הוציאו עדיין שום דבר מחזקתה עכ"ל ודבריו נפלאים הכי נעלם ח"ו מגאון ישראל דברי מהרי"ק המובאים בש"ע יו"ד סי' ר"א סעיף ד' דע"א אינו נאמן להעיד שהמקוה כשירה חוץ אם היה בידו לתקן דהוה ע"א נגד חזקה דאינו נאמן וא"כ איך יהיה נאמן ע"א שיש במקוה מ' סאה הלא אין בידו לתקנו דהא מדמה שם שיהי' נאמן ע"א להעיד על הגט שהוא לשמה יען דהוא מעיד רק שהגט זה ראוי לגרש כמו שע"א מעיד במקוה זה ראוי' לטבול א"כ עכ"ח איירי דאין בידו להכשיר המקוה כמו שאין ביד העד לעשות הגט לשמה וצריך עיון גדול. ואין לתרץ דדווקא נקט שאמר העד שבמקוה זה יש בה מ' סאה דנאמן דהוה מילתא דיוכל להתגלות אם ימדוד איש אחריו ועיין בש"ע יו"ד סי' קכ"ז דהוה כשלח ואחוה אבל בעובדא דמהרי"ק וברמ"א דאנו דנים הגם דיש בודאי מ' סאה רק דהוה ס' אם נעשה בהכשר וא"א לעמוד עליו ולברר שם חידשו המהרי"ק והרמ"א דאינו נאמן חוץ אם הי' בידו ודוק אך זה אינו דא"כ בגט דאיירי דא"א לברר כגון שהסופר הוא במד"ה וכדומה ואעפ"כ נאמן השליח שהוא לשמה ועכ"ח דגם במקוה אם א"א לברר אעפ"כ ע"א נאמן כאשר האריך הגאון שם בסברה דבשעה שמעיד עדיין לא נגרע חזקת א"א או חזקת טמא דמעיד רק שזה חפץ ראוי' לגרש בו וזה מקוה ראוי' לטבול בו כאשר הסברתי תלי"ת למעלה דברי רשב"ץ א"כ דברי הרמ"א ומהרי"ק סותרים דברי הגאון מליסא וצע"ג. שוב התבוננתי דלכאורה יש ראי' להגאון מליסא מירושלמי פ"ב דיומא וז"ל אמר ע"א נולד איש פלוני בשבת מלין אותו על פיו עכ"ל וקשה הא שבת הוה איתחזק איסורא דהוה קביע וקיימא עיין תוס' חולין דף ק"א א"כ איך מלין עפ"י ע"א אלא פשיטא כיון דאמר שהתינוק זה ראוי' להיות שבת נדחה במילתו אבל עכ"פ אין מעיד נגד סתירת חזקה כמו בטבל שאמר שכבר הלך חזקת טבל נאמן ע"א לסמוך על פיו לסלק חזקת איסור אח"כ וכאן דלא הוה ביד העד לעשות דיהי' הזמן של התינוק ואעפ"כ נאמן ולמה לא יהי' ע"א נאמן בעובדא דמהרי"ק שהמקוה כשר אעפ"י שלא הי' בידו לתקן וצריך עיון גדול. אמנם כבר הארכתי במקו"א דשאני מילה דהוא פרט יוצא מן הכלל שהעד אינו רוצה לעקור חזקת שבת רק שיש פרט יוצא מן הכלל דמלאכת מילה ביום השמיני דוחה שבת א"כ לא מעיד כלל לסלק חזקת איסור של שבת נהפוך הוא כבוד השבת במקומו עומד רק גדולה מילה שדוחה שבת בפרט זה שיהי' נעשה התינוק מהול אבל לסלק לגמרי חזקת אשת איש ע"י גט או חזקת טמא ע"י המקוה צדקו דברי מהרי"ק ורמ"א מה לי אם יהיה נאמן ע"א לומר שכבר סלקו לחזקת אבמה"ח או לומר גט זה כשר ויסולק בו חזקת אשת איש דאל"כ מאי נ"מ שגט זה נכתב לשם גירושין של אשה זו או מאי נ"מ שמקוה זו בהכשר נעשה אם לא בעבור לטבול אפי' הטמא וא"כ אין ע"א נאמן אלא א"כ הי' בידו ודוק. ויש לי הערה בזה למה ביבמות דף ע"ז אמרי' ת"ח שבא ואמר כך קבלני צריך להיות מילתא דאפשר לגלוי אם הוא נוגע עיין תוס' שם משמע אם אינו נוגע אינו נאמן הגם שהוא המעשה שבא לפניו ונאמן ע"א נגד מה שנתחזק איסור וצריך עיון. וכד דייקת לק"מ דדומה להך תשובת מיימונית ה' אישות סי' ג' הגם דאין דבר שבערוה פחות משנים ה"מ אם לפי העדות מודה העד דהי' כאן פ"א חזקת איסור כגון בגט להתיר אישות או בטבל להתיר הכרי אבל אם לפי דברי העד לא התחיל הדבר שבערוה נאמן כגון שאומר השליח שרצה לומר הרי את מקודשת לראובן טעה ואמר הרי את מקודשת לי יעו"ש וה"ה בדרש עמון ולא עמונית מואב ולא מואבית א"כ לא התחזק איסור בהך גוף מעולם אבל ביבמות דף מ"ז אם בא ואמר נתגיירתי בב"ד של פלוני לא מהני אפי' אפשר לגלוי יען שלפי דבריו מודה דהי' כאן חזקת גוי ולא מהני אפי' אפשר לגלוי אם הוא נוגע ואפי' אינו נוגע אינו נאמן רק אם לפי דבריו עוקר שלא הי' כאן מעולם חזקת איסור ועיין בנב"י ח"ר א"ע סי' כ"ז ויש לפלפל עליו ועיין ט"ז א"ח סי' תצ"ח ועיין רמב"ם בה' בכורות ואכ"מ להאריך. ולא אכחד שהדבר צריך ביאור רחובות כי בודאי יש לחלק דע"א מי שהוא אומן על הדבר כגון הסופר שנאמן שתפילין או המזוזות כשרים הגם שיש חזקת חיוב הבית או חזקת חיוב הגוף על מצות תפילין או מגילת סוטה זו היא לפני האשה הזאת הגם שהי' בחזקת ודאי אסורה לבעלה עיין תוס' סוטה דף כ"ח וה"ה ת"ח שמורה שאלה בחזקת איסור או המורה בחזקת בכור וכדומה ששם יש נאמנות מכח שהוא אומן או פקוד על זה דיש חזקה אין אומן מרע אומנתו כמו קפילא אין מרע אומנתו ולא לחנם נקט הגמ' ביבמות דף ע"ז ת"ח שמורה הלכה ולא אמרו מי שאמר דבר הלכה ועיין בשב שמעתתא שמעתא ו' פ' ז' דיש חזקה דסופר עושה כפי חזקת אומנתו יעו"ש. היוצא מזה דשאני שוכר מקוה שנכנס בחיובו לעשות כפי אשר יוגד לו מפי הדיינים יש לחקור חזקה אין שוכר מקוה מרע אומנתו לעבור פי הדיינים ול"ד לתשובת הרא"ש דהגוי הוא אדון המקוה ויעשה בשביל הרווחת ממון אבל שוכר מקוה אשר נכנס בחיובו להיות עבד מורים ושופטים בעיר הוא טוב יותר מגוי אדון בעל המקוה ודוק. ועתה אסדר על האותיות מה שנראה לי להלכה בעז"ה (א) הגם דמחלל שבת בפרהסי' הוא מומר לכל התורה וגם חשוד לכל התורה הוא דווקא אם עשה מלאכה דאורייתא בידיו אשר מחויב עליו מיתת ב"ד דהא בגמ' חולין דף ה' ברייתא מכם להוציא מומר המנסך יין לע"ז ומחלל שבת בפרהסי' וכשם שעל ניסוך יין לע"ז הוא איסור דאורייתא וחיוב עליו מיתת ב"ד דהוא אחד מד' עבודות ועיין בגמ' סנהדרין דף ס"א וברמב"ם ה' ע"ז ה"ה מחלל שבת בפרהסי' דווקא במלאכה דאוריי' שחייב עליו מיתה וכן הסכים התב"ש סי' ב' דלא כבית הלל יעו"ש. ולולא דמסתפינא דיצעקו עלי בבי מדרשא אמרתי לחדש דבר חדש מאוד דמבואר בגמ' פ"ד מיתות וברמב"ם פ"ג מהל' ע"ז ה' ג' דארבע עבודות שהי' בפנים לפני הקב"ה אם עשה אחת מהם לע"ז אפי' אין עבודתה של ע"ז באחת מאלו עבודות אעפ"כ חייב מיתה היינו השתחוי' זביחה קטירה וניסך אבל שאר עבודות שעשה לפני ע"ז אינו חייב אלא אם דרכה בכך שעובדים אותה בזו וילפינן זה ממקראות התורה ועיין בכ"מ ובלח"מ ובמגדול עוז והוא כלל גדול מאוד. ולפ"ז אני אומר דבר חדש לכך נקט הברייתא חוץ מן המומר למנסך יין שניסך יין הוא איסור חיוב מיתה אם ניסך לע"ז הן אם דרכה בכך או לא דכתיב ישתו יין נסיכם א"כ אין לחוטא העובד פתחון פה לאמור שאינו מורד בד' ואינו כופר בתורה דהא אפי' אין דרך ע"ז אשר עובד בניסך אעפ"כ הוא חיוב מיתה דכתיב זובח לאלהים יחרם ריקן כל עבודת רק לשם ד' ועיין ברמב"ן שם בתורה וה"ה המחלל שבת דווקא בדבר אשר ברור שהיא מלאכה דאורייתא שחייב עליו מיתה כגון שחיטה ובנין ואריגה וכדומה אשר השכל גוזר שהמה בכלל לא תעשה כל מלאכה כי במלאכה כזה אינו שובת הגוף ואינו נח כמובן אבל העושה מלאכה שאין השכל גוזר שתהי' מלאכה שאין הגוף שובת בו רק המקובל לנו מאבותינו ורבותינו שהוה בכלל מלאכה כגון שלא יצא החייט במחט בבגדו או אם יצא בטבעת שאין עליו חותם הגם שהדין דין אמת אם עובר בהתראה חייב מיתה עכ"פ אם איש עובר בזה ושומר עצמו בלעשות מלאכות בשבת אשר נדמו בעיני השכל למלאכה אז בדעתו אינו כופר במעשה בראשית ולא הוה מומר וחשוד לכל תורה כולה. ואין להשיב מגמ' עירובין דף ס"ט האי דנפק בחומרתא דמדושא כיון דחזי' לר"י נשיאה כסיי' אמר כגון זה מבטל רשות ופי' רש"י בד"ה בחומרתא שני פרושים או חותם של מין אחר או בשמים יעו"ש ומשמע לולא דכסי' לפני הנשיא הוה מחלל שבת בפרהסי' הגם דנשמר משאר מלאכות שאני התם לענין מבטל רשות שהוא באותו דבר דאפי' איסור דרבנן אשר עובר הוה מחלל שבת בפרהסי' לענין שלא מהני ביטול רשות ועיין בתב"ש סי' ב' ועיין במגן אבות בסוגי' דשוחט בשבת מהגאון מהר"ם בנעט שפי' ג"כ דלאותו דבר מהני איסור דרבנן יעו"ש אבל אכתי יוכל להיות דאין מחלל שבת בפרהסי' ככופר בכל התורה רק אם עובר מלאכה אשר נודע לכל דהעושה זאת אינו שובת והבן. ומצאתי ראי' גדולה בדבר תוס' עירובין דף ס"ט בד"ה היוצא שכ' בשם ר"י וז"ל ומפרש ר"י דהכא לאו מטעם מומר קאמר דמומר לא שייך אלא באדם הרגיל לחלל שבתות ואינו נזהר כלל אבל הכא לא ברגיל איירי אלא במיקרי בעלמא אירע כך שהוציא שהי' דחוק לפי שעה עכ"ל דבר גדול גילה הרי שאין מחלל שבת מומר לכל התורה דווקא אלא באדם הרגיל לחלל שבתות ואינו נזהר כלל אלא כל מלאכה שבא לידו הוא עובר שלא נמצא מלאכות אשר הוא נזהר מהם אז הוא כופר במעשה בראשית והוה מומר לכל התורה אבל אם נזהר מכח שבת שבשום אופן לא יבער אש ולא יארוג ולא יחצוב בהר אבן ולא יחפור באדמה משום שבת רק ימצאו מלאכות אשר נקלו בעיניו שלא ידמו לו שהם מלאכות אשר על ידם יהי' נקרא האדם אינו שובת אז לא הוה כופר בכל התורה דאיך שייך לומר שכופר בבריאת שמים וארץ עיין רש"י חולין וברמב"ן בתורה פסוק אנכי ד' אלקיך אם הוא שובת בעבור שבת בכל מלאכות עבודה אשר השכל אנושי סובר שבהם הזהיר הקב"ה והבן זה [ויש לדונו כדין המכחיש דברי רבותינו]. ובזה יובן הברייתא בחולין ה' דנקטו חוץ מן המומר המנסך יין ומחלל שבת בפרהסי' ולא נקטו גם בשבת איזה מלאכה והי' להם לומר ועובד מלאכה בפרהסי' בשבת וצ"ע אלא עכ"ח דווקא אם הוא מחלל שבת בפרהסי' לגמרי שלא נזהר אפי' מאיזה מלאכה שבא תחת ידו ועושה יום השבת כיום החול לגמרי אבל אם משמר עצמו ממלאכות חמורות המקובלות לו הגם שעובר על כמה מלאכות דברים המקובלים בידינו שגם הם בכלל מלאכות אז אינו מחלל שבת לגמרי ודוק. אך מלשון הרמב"ם פ"ג מע"ק ה' ד' שכ' וז"ל ישראל שהוא מומר לע"ז או מחלל שבת בפרהסי' אין מקבלים ממנו קרבן כלל עכ"ל וכ' עוד בפ' ג' משגגות ה' ז' וז"ל כבר בארנו בה' מעשה קרבנות שהמומר לע"ז או לחלל שבתות בפרהסי' אין מקבלים ממנו קרבן כלל עכ"ל הרי שכ' סתם מומר לע"ז או חלל שבת והשוה אותם משמע מדלא פרט לנסך יין משמע דלא צריך דווקא דבר שדומה לניסך אבל אין הכרח בזה דאולי כללא כייל דצריך מומר גמור בע"ז וכן בחילל שבת ודוק. רק כיון דכל הפוסקים כתבו סתמא מחלל שבת בפרהסי' ולא העירו בזה סברו יען דשבת חמור א"כ היה בסברא עכ"פ דחשוד על דבר חמור חשוד על דבר קל ושבת חמור וממילא הוא חשוד על כל התורה אפי' אם נזהר ממקצת מלאכות החמורות בעיניו עכ"פ גם הקלות בעיניו המה חמורות לענין שיהי' חשוד על כל התורה ועיין בש"ך יו"ד סי' קי"ט חמור בעצמו וחמור בעיני הבריות. בכל זאת נ"ל להכריע באמת מומר לחלל שבת אף על פי שנזהר בכל התורה הוה מומר לכל התורה שלא להיות בר עדות ובן ברית אבל להיות גם חשוד על כל איסורין יש לחלק אם מחלל שבת בכל מלאכה שבא לידו ועושה שבת כיום חול אז הוה חשוד לכל התורה דהוה כגוי אבל אם נזהר בכמה מלאכות עבודה בעבור שבת ועובר במלאכות אשר לא נדמו בעיניו שבזה יהי' נחשב שאינו שובת אז מומר הוה לכל התורה אבל אינו חשוד לכל איסורין כנלע"ד רק להערה בעלמא להיות סניף בנידן דידן אם נזהר בכל המצות ונשמר מכל עבירות גם בשבת עצמו הוא נזהר שלא מבער אש ומשמר עצמו מכמה מלאכות אז אינו חשוד לכל התורה ובפרט להיות מחטיא רבים ודוק. (ב) אפי' אם הוא מחלל שבת באיזה מלאכה שבא לידו צריך עכ"פ שהוא בעצמו מחלל בידיו דומי' דמנסך שהוא מנסך בידיו ועובד בגופו לע"ז ולא אם מניח אחרים לעבוד בביתו דהא אין שליח לדבר עבירה ובפרט בשבת דעכ"פ גופו נח עיין בבית מאיר סי' ה' על תשובת פנ"י דלחומרא יש שליחות בשאר עבירות בשבת לא שייך זה דמשלח נח בגופו יעו"ש ומכ"ש כיון שגופו נח א"כ אינו כופר במעשה בראשית אלא מודה בו ומשמר עצמו מלעשות מלאכה מה שנותן ליהודים לעשות מלאכה הוא מסייע ידי עוברי עבירה ועובר על לפני עור אם לא ימצאו לעבוד אצל גוי אבל עכ"פ מי שעובר על לפני עור בשבת לא הוה כופר בכל התורה כולה דמה לי שהוא על לפ"ע באיסור נבילה או באיסור שבת או באיסור ריבית. וגם אם עובר בידים לעשות מלאכה דאורייתא דווקא שעובר ביד רמה לעיני כל רואי שמש ולא יבוש מלעבור לפני אדם חשוב דאלו פוסק ממלאכתו לפני אדם גדול וחשוב בישראל א"כ לא הוה בפרהסי' כמבואר בעירובין דף ס"ט כסיי' לפני ר"י נשיאה הוה מחלל שבת בצנעה והטעם דצריך בפרהסי' כ' אדמ"ו חת"ס ח"ו סי' פ"ג דילפינן מחלל שבת הוה כופר בכל התורה ממקושש דסמכה התורה פ' מקושש לפ' ע"ז ושם במקושש הי' בהתראה כמבואר בספרי שמשה העמיד שומרים והמה התרו בו יעו"ש וא"כ כיון שהתרו בו אין לך מומר גדול מזה עיין חולין דף מ"א וכן כ' הגאון מהר"ם בנעט במגן אבות בסוגי' דשוחט בשבת אם התרה בו שנים הוה בפרהסי' יעו"ש אבל בלא התראה צריך י' אנשים או לכל הפחות במקום מגולה שיהי' נודע לכל אדם וכעובדא דמהרי"ק סי' ק"ס דומה דאסתר הוה בפרהסי' דהכל יודעים למה היא נקראת בערב והבן זה וא"כ בנידן דידן רחוק שהעיז האיש לעשות מלאכה דאוריי' שחייב עליו מיתה לפני י' אנשים וגם שיעיז לעשות ביד רמה לפני חשובים שבעיר וא"כ הוא לא יחשב כגוי גמור והגם שהוא חשוד לעבור לתאוותו על איסור חמור עכ"פ לא חשוד על הגזל לגזול מנשים הממון ולהחטיא רבים אשר יש בידו לעשות בהיתר להוסיף מים במקוה רעזערף עד שיהי' אח"כ גם מקוה השנית כשירה רק אם חשוד לעבור גם שאר עבירות דאורייתא אז הוי חשוד על כל עבירות כאשר ביאר התב"ש אם עובר ג' עבירות שונות אז הוא מומר לכל התורה יעו"ש בסי' ב' כי נעימים מדברותו אבל אם מוחזק בכשרות בשאר עבירות אז אין לחוש שעשה באיסור מה שיכול להרויח בהיתר ודוק. (ג) הרהרתי עוד היתר בדבר דלו יהי' שמחלל שבת בפרהסי' חשוד לכל תורה כולה בכל זאת בנידן שאלתינו אימת הדיינים עליו שהמה אדוניו בכל דבר הנוגע לנפשות בדת ואמונה ראה שתשובת הרא"ש כלל ל"ב סי' ח' שחקר באשה שלא קדשה שם שמים והמירה אם הבעל יכול לגרשה בלא כתובה כ' וז"ל דווקא דת משה ויהודית דקתני במתני' אבל אכלה חלב ונבילה חלב ודם אפי' למ"ד מומר לד"א מומר לכל התורה כולה אינה חשודה על אלו שאימת בעלה עליה כדאמרי' גבי עבד אימת רבו עליו ולא מגרש לה אלא בכתובתה עכ"ל א"כ ה"ה בנידן שאלתינו אימת הדיינים וכן יראים ושלמים עליו ואין חשש שיכשול ויפסול את המקוה כי יהי' עונשו גדול מאוד אבל שם בגוי בש"ע סו' ר"א שהוא אדון המקוה ואין אימת אחרים עליו ודוק. ואוסף דכאן מתיירא ג"כ מפני האשה אשר משמשת את הנשים הרגילה במקוה ובקל תוכל להכיר אם הוא החליף מי המקוה ותגידה להדיינים שעשה מבלעדיה ומתיירא לנפשו פן יהי' לבוז ויבא לחרפה בקהל ועדה שהוא כירבעם בן נבט חוטא ומחטיא רבים הכי לא ימצאו גם בכת החדשה אנשים השולחים נשותיהם לטבול שם ופחד כל הראשים עליו וק"ל. (ד) ואחזה גם זאת שיש כאן אוקמי מקוה על חזקתה דהי' לאסיפת מים הנמצאים בים המקוה חזקת כשרות שהם ראוים לטבילה והגם שבכל יום שואבים משם היינו יתרון המים אשר עודפים על מ' סאה ואם יבואו אח"כ מים שאובים כולם נעשים כשרים מכח זריעה והשקה עיין רש"י ביצה דף ח"י ובש"מ שם א"כ אמרינן כאן נמצא כאן הי' והגם שידענו שבתוך שנתים הושאבה המקוה העומדת לטבילה לגמרי עכ"פ אז בודאי היתה גם האשה שם וירא הפעכטער להביא מים שאובים וליתן בתוכה ולעבור פי הדיינים ומסתמא בא מהרעזערף אשר נעשה לכך ומהכ"ת ליקח ממקום אחר הלא מים כשרים לפניו בהרעזערף [ועיין רשב"א במשמרת הבית אם נמצא שם סכין בדוק לפני אוכל נבילות ששחט אמרינן כאן נמצא כאן הי' בודאי הי' הסכין גם אז כאשר הלך האוכל נבילות לתאבון לשחוט בדוק ושחט בו דהי' ההיתר לפניו] ובודאי עשה הפעכטער כן שיבואו המים מהרעזערף ולא דמי לתשובת הרא"ש שהובא בש"ע הל' מקוואות ודין הט"ז והש"ך דחיישי' דהטיל שאובים לתוך המקוה דאל"כ לא יהי' לו מקוה כלל ויפסיד שכירתו אבל בנידן דידן דבכל אופן יהי' לו שכרו ע"י מקוה הרעזערף מהכ"ת לחוש שעשה שלא כדת בודאי עשה כאשר צוה עליו שיבואו מים מהרעזערף ודוק. ואוסף נופך הלא אפי' בגוי לא חיישי' שעושה רק כדי להרויח או להנאת גופו עיין ש"ך בהל' מקואות שם ס"ק ט"ז וא"כ בשלומא בנידן תשובת הרא"ם שהי' חסרון מים וירא שלא יכולו לטבול או אם יהי' אינם נקיים לא ילכו הנשים אלא במקוה אחרת אבל בנידן שאלתינו דאין מקוה אחרת באותו מקום ולא יוכלו הנשים לטבול אלא אצלו אפי' אם אינם נקיים כי בנות ישראל הכשרות סובלים הכל רק אעפ"כ עליו על הפעכטער מוטל לנקות המקוה כפי חיובו דאל"כ יטלו ממנו ראשי העדה המקוה א"כ מהכ"ת לעשות יותר מאשר יוכלו בני הקהלה לתבוע מעליו ליקח מהרעזרף הגם כי מי הרעזערף ג"כ אינם יפים מאוד מה יוכל לעשות ומי יבקש יותר וחשש הפסד לא יוכל לבוא לו אבל בדין השו"ע אם יהי' חסרים לא יהי' לו מקוה כלל ויפסיד ודוק. (ה) וגם זאת יסוד גדול להכשיר המקוה הלא עיין בב"י ובש"ע סי' ר"א סעיף נ"ב וסעיף נ' אם יש נקב כשפופרת הנאד יוכל להכשיר המקוה כולה שאוב ממקוה העומדת בצדה אפי' נסתם אח"כ נשארת השאובה בהכשרה רק רבינו ירוחם חושש אם נסתם הנקב עיין ש"ך שם לחוש לכתחילה עיין באדמ"ו חת"ס ז"ל יו"ד סי' רי"ב דמעיד דגאוני דורות שלפניו עשו כן ולא חשו לדעת רבינו ירוחם כלל יעו"ש וא"כ אפי' היתה כולה שאובה ופתח הנקב להיות השקה מן הרעזערף ג"כ כשר בדיעבד ועיין ט"ז שם ודוק. (ו) ועלה בלבי שיש לצרף עוד הלא מבואר בבית יוסף תלי' בשפחת עכו"ם שמלחה והדיחה שעשתה כהרגילה ובפר אם יש שם נערה היודעת או אפי' השפחה תאמין בלבה שהנערה יודעת מירתת ממנה וא"כ מהכ"ת לומר שהפטכטער לא עשה כהרגלו וגם לא ירא מפני האשה אשר רגילה לבא שהיא תרגיש בדבר אז כאשר נקה המקוה לגמרי אם לקח המים מהרעזערף אשר המה גם כן סרוחים קצת דאל"כ שהי' יפים מהכ"ת לא יקח מהרעזערף ועכ"ח דגם הם הי' סרוחים במקצת ויכולה האשה לרגוש בדבר וא"כ יש הוכחה שלא לקח אלא מהרעזערף וכיון דלעשות מקוה היכא שיש בידו נאמן ע"א עיין מהרי"ק שורש קט"ו הובא ברמ"א בש"ע וכל מקום שע"א נאמן מהני אפי' הוכחה עיין ט"ז יו"ד סי' צ"ח סק"ב ופי' בחו"ד היינו אם מהני ע"א בלי הגדה בב"ד מהני הוכחה או מסל"ת יעו"ש כי מתוק והלא תיקון מקוה לא צריך ב"ד דהא בארץ ישראל סמכי' על רוב מצוין אצל מקואות עושין בכשרות עיין בב"י בזה ועכ"ח דע"א נאמן אם יש בידו לתקן כמו דנאמן ע"א ברוב המצוין אצל שחיטות או רוב מצוין אצל ניקר הגיד עיין ברא"ש פ' גיד הנשה בשם הראב"ד ויש גדולי פוסקים דכולו שאוב דרבנן עיין בב"י סי' ר"א בשם חבל ראשונים והמחבר בכללן דסוברים [כן[ וא"כ יש לסמוך על הוכחה דעשה המקוה כהוגן שעשה כפי הרגיל ליקח מהרעזערף וגם ירא בעבור האשה שתרגיש אם החליף המים ועיין היטב בש"ך סי' ר"א ס"ק רמ"ט יען שהי' שם מקוה כשר ודוק. סוף דבר הכל נשמע שאין להוציא לעז ולחוש שהבנים בני נדות אשר נולדו מן הנשים אשר טבלו שם עד עתה וממילא המקוה גם כשירה בעתיד דאין כאן חשש כלל ומקוה הנ"ל בחזקת כשרותה להיות למשמרת טהרת בנות ישראל כנלע"ד להלכה למעשה [ועיין ט"ז יו"ד סי' ח"י ובתב"ש ובכתובות דף כ"ג לא תצא מהתירה הראשון]. הק' חיים סופר: