אור ברסלב
שות מחנה חיים ד › סימן ב

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ד · סימן ב

סימן א

שפע רב ממעונה אלקי קדם העומד על המשמר עדת ה' החרדים על דבר ה' המאור הגדול בתורה ידיו רב לו בפלפול וסברא ובקיאות כבוד הרב ר' יודא ליב לעווינגער נ"י מורה במקהלות ק"ק באיא יע"א. ימים רבים עברו אשר קבלתי מכתבו אשר בו יצא להשיג על דברי פרמ"ג אשר הבאתי במחברתי "שערי חיים" שאסור לחלל שבת בעבור חולה המחלל שבת בפרהסי' והחזקתי את ידי בו בשער כ"א ולא יכולתי אז לעיין כי טרדותי רבו עד למעלה וכעת בא לפני שאלה לדינא בענין הנ"ל פקדתי מכתבו וחפשתי באמתחתי ואחזתיו ולא ארפנו עוד ואשיב לכבודו נ"י כפי אשר תשיג ידי בעזה"י. ואעתיק דברי מעלתו נ"י שהתפלא במכתבו בקו' גדולה על מרן החתם סופר ז"ל שכתב וז"ל מ"ש אדוננו רבינו בח"ס ח"ר מאה"ע סי' כ"ב וז"ל אף דמומר לחלל שבת מומר לכל התורה ואינו בכלל בן ברית אבל אינו חשוד לשאר עבירות אפי' קל ממנו עפ"י דעת הב"י סי' ב' (ט"ס צ"ל סי' קי"ט) דדוקא בענין אחד כאחאב שהי' מומר לע"ז אי לאו דאינו בר זביחה לא הי' חשוד לאכול נבילות עכ"ל וזה מה שכתבתי כבר על מה שהביא ראי' מב"י היינו לדעת תשובת הרמב"ן אבל הטור שם כתב להיפוך דהוא חשוד לדבר קל אפי' לדבר אחר וכ"ש כאן ועיין רש"י חולין ד' ע"ב אחאב וסיעתו דעע"ז ובנבילה לא אשכחן דפקרי ואיכא למימר יצרא דע"ז תקיף עלי' והיינו רק לרב ענן ולא קיי"ל כותי' ותדע דבש"ס אסיק דראית ר"ע מדלא הוי מפליג נפשי' מיני' פי' משום חשד אע"ג דמומר לע"ז לא הוה מומר לכל התורה ולדברי אדמ"ו ל"ש חשד אפי' הוי מומר לכל התורה ומה ראי' לר"ע כיון דבאמת לאו חשוד הוא ולדידן דלא קיי"ל כר"ע מוכח דהוה חשוד לכל דבר אף שמוחזק לישראל לכל דבר רק עע"ז עכ"ל. ונלע"ד לבאר בעזה"י דדברי מרן חתם סופר נפלאת מאוד (א) מבואר בתוספתא בכורות פ"ג חשוד לע"ז חשוד להתורה (ב) מבואר ברש"י בעירובין דף ס"ט עובד ע"ז מחלל שבת בפרהסיא חשוד לכל מילי (ג) מדברי תשובת רמב"ן הובא בב"י סי' קי"ט דמביא ראי' רק ממומר לערלות כשר לשחיטה אבל למנסך ולחלל שבת גם רמב"ן מודה וגם מעלתו נ"י הרגיש בזה (ד) מדברי תשובת רשב"א הובא בב"י סי' קי"ט בקצב שנשבע שלא לצחוק מבואר דבע"ז ושבת חשוד על הנבילות (ה) וכן משמע ממרדכי כתובות וקידושין דמטעם מומר חשוד לשאר כל התורה דאם נטמע בין הגוים תיפוק לי' דחשוד בפועל על כל התורה וגם מעלתו נ"י הרגיש בזה ויעויין בביאורי הגר"א מווילנא בא"ע סי' ז' ויעיין במהרי"ק סי' ק"ס ובפרמ"ג יו"ד סי' ב' ודברי מרן חת"ס פלאים לפום רהיטא. אמנם דבר גדול דיבר הנביא ואבאר בעזה"י דבריו בודאי האיש העושה זאת ח"ו לעבוד ע"ז או לחלל שבת בפרהסי' הוא חשוד כלל התורה דמהכ"ת נאמין לו עדות אפי' באיסורא דע"א נאמן הוא אינו נאמן דהא דאנו סומכין על איש או אשה אשר יאמרו על חתיכה שמותרת הוא מטעם דלא יעבור המעיד על לפ"ע לא תתן מכשול דחזקה א"א חוטא ולא לו וה"ה אם יאמר שחתיכה זו אסורה נאמן דמהכ"ת יפסיד לחבירו הלא אלקים יבוא במשפט עמו על כל הנעלם ועיין פנ"י גיטין דף ב' דראוי יותר להאמין להתיר מלאסור דלהתיר יש סברא אין אדם חוטא ולא לו אבל לאסור דלמא לצעורי' קמכוין יעו"ש בהסברת תוס' או דילפי' מושחט את בן הבקר דע"א נאמן דסמכי' על חזקת כשרות שארית ישראל לא יעשה עולה ולא ימעל להכשיל חבירו או להזיק לחבירו וכדומה אבל איש אשר עובד ע"ז או מחלל שבת בפרהסי' חשוד הוא לכל עבירות שבעולם דמאן דנפל בגדולות שבעבירות מכ"ש בקטנות זה הוא מסברה חיצונה. ונוסף עוד כיון דילפי' מקרא בהוריות ח' אשר רמז עליו רש"י עירובין דף ס"ט דבעבודת ע"ז כפר בכל התורה דכיון דלא מאמין בראש דבריו מכ"ש בסוף דבריו של הקב"ה או כיון דעובר על ראש דבריו לתאוותיו מכ"ש בסוף דבריו ובפרט דרכו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ועשה כך ולמחר אומר לו עשה כך ועשה כך ולבסוף אומר לו לך ועבוד ע"ז אמרו חכז"ל שכך דרכו של יצה"ר א"כ בוודאי עבר האיש העובד ע"ז או המחלל שבת בפרהסי' כמה וכמה עבירות קלות ואח"כ חמורות עד שנפל ברשת היצה"ר שאומר לו לך ועבוד ע"ז או לך ותחלל שבת בפרהסי' לכפור במעשה בראשית אשר פתח הקב"ה אנכי ד' אשר הוצאתיך מארץ מצרים ואמר לא יהי' לך אלהים אחרים ועיין ברמב"ן בתורה שמיציאת מצרים נגלה האמונה במעשה בראשית מתוק מדבש ומי שעובד ע"ז או כופר במעשה בראשית בלתי ספק חשוד לכל תרי"ג מצות. אך כל זה אם עודנו מחזיק ברשעתו שעובד ע"ז או מחלל שבת בפרהסי' אבל אם שב וחוזר בתשובה שלימה התוודה על עוונותיו ואשמיו וקבל עליו להיות ישראל כשר ולעמוד במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ואומר עבירה זו לא עשיתי אז יש הבדל אם ידענו למשל שעבר החמורה באותו סוג שאכל חלב מחליטין אנן שאכל גם נבילה וטריפה אם בעל א"א בוודאי בעל גם נדה וחייבי לאוין או אם עשה מלאכה בשבת בוודאי עביד גם ביו"ט [ואם שלא בא לידו אבל אם הי' בא לידו והתאווה תאווה לא הי' פורש מפחד ד'] אבל בסוג עבירות אחרות נאמן עכשיו כאשר שב להיות בעל תשובה לאמור הגם דעבר עבירה חמורה וחילל שבת בכל זאת לא אכל טריפות כי הלא כללא כייל הרמב"ן דאפי' חשוד על החמור בסוג עבירות אכילה אינו חשוד אפי' על עבירה הקלה בסוג אחר וא"כ הגם שכל זמן שהי' עובד ע"ז וחילל שבת בפרהסי' לא הי' לי נאמנות כלל כגוי גמור ולא הוה בר עדות אפי' על איסורין כגוי שאינו בן ברית אבל משחזר בתשובה נאמן על עצמו שלא עבר אפי' עבירה הקלה מסוג עבירות אשר לא ידענו שעבר ודו"ק. היוצא מזה דהמחלל שבת בפרהסי' בוודאי חשוד הוא בעינינו שמכשיל לישראל כשם שגוי אינו בר עדות אפי' באיסורין וחשוד להכשיל לישראל כך המחלל שבת ועובד ע"ז חשוד להכשיל דהאיש העובד ע"ז ומחלל שבת לא יחוש על לפני עור לא תתן מכשול וגם הלא הוא כגוי גמור דמומר לעבוד ע"ז או לחלל שבת אינו בין ברית ואינו בר עדות אפי' אם יאמר לאסור אין לו נאמנות אבל להיות אנן סהדי שעבר שאר עבירות אז מחלקי' על הקל באותו סוג העבירה שעבר על החמור בודאי עבר על הקל אבל בסוג אחר אפשר דלא עבר עבירה כלל וק"ל. ומעתה שם בא"ע סימן כ"ב דן השואל יען האשה שנדרה להמיר ידענו עכ"פ שחללה שבת בפרהסי' ותהי' אסורה לכהן משום זונה הגם שהיא אומרת שלא זינתה ואומרת ברי לי שאני מותרת לכהן הגם שחזרה בתשובה ומתנהגת כבת ישראלית הכשרים ע"ז השיב שפיר אדמ"ו ז"ל הגם שהיתה מומרת לכל התורה אעפ"כ אינה חשודה שזינתה ונאמנת עכשיו שלא זינתה אז והביא ראי' דהא אחאב עבד ע"ז ואעפ"כ לא הי' אוכל נבילות יען דע"ז לא הוה עבירה מסוג אכילה ולרב ענן הי' גם בר זביחה ואנן דפסקינן דלא כרב ענן דמומר לע"ז אינו בר זביחה ולא בר עדות אבל עכ"פ חזינן דעובד ע"ז לא חשוד שעובר על נבילה וה"ה המחללת שבת בפרהסי' אין אנן סהדי דזינתה ודוק. והוסיף אדמ"ו ז"ל בטעם לשבח יען דראינו דאחאב או שאר מחללי שבת או עע"ז נשארו בתוך ישראל ונזהרו מכל עבירות ושמרו כל המצות הגם דעון ע"ז וחילול שבת פועל דלא הוה בן ברית ולא בר עדות עכ"פ חשוד לא הוה על שאר עבירות דהא עין בעין נראה דהוא שומר כל התורה ומהכ"ת לחוש שהוא עובר בצנעה על שאר עבירות ואמרי' בהיפוך כשם שלא בוש לעבור לעיני כל רואי שמש עבירות החמורות מהכ"ת הי' בוש לעבור על הקלות אלא פשיטא דהוא שומר באמת כל התורה ודו"ק. רק מדברי הגהת מרדכי הקדושים משמע דאנן סהדי שזנתה יען דעבדה ע"ז ואעתיק לשונו בסי' רפ"ו וז"ל אשת איש שהמירה כמו כן אסורה לבעלה ואע"פ דליכא עדים שראו כמכחול בשפופרת ואמר שמואל במנאפים עד שיראו כמכחול בשפופרת אפ"ה מיתסרי בלא עדים דקיי"ל במס' יומא יצר ע"ז נטרד והלך לו שמע מינה דאין המרות האידנא בין דאיש בין דאשה לשם ע"ז ויצר דעבירה עדיין קיים ויש מקשקשים בדבר ואין ממש בדבריהם עכ"ל הרי מבואר דאנן סהדי דזינתה יען דעבדה ע"ז אך לק"מ דהלא ביאר יען דיצה"ר דע"ז בטל א"כ המירה רק בעבור זנות ע"כ אנן סהדי דזינתה אבל אם הי' יצה"ר דע"ז בעולם אין אנן סהדי דזינתה הגם דעבדה ע"ז דאין עריות מסוג עבירה דע"ז ודוק. והביא אדמ"ו דברי הגהת מרדכי דכתובות סי' תקס"ח שרמז הח"מ סי' ז' וכתב וז"ל ומ"ש תרה"ד דבהמירה לבדה נאסרה לבעלה ותי' היינו מומרים שבזמנינו שמתטמע בין הגוים ופורק עול כל התורה והרי הוא כגוי ממש אבל ישראל כאחאב דעובד ע"ז ונשאר בין ישראלים ומכ"ש מחלל שבת נהי דהוה מומר לכל התורה חשוד לא הוה עכ"ל והשיג עליו מעלתו נ"י דבח"מ כתב וז"ל דברי מקילין תמוהין דקי"ל מומר לע"ז הוה מומר לכל התורה וא"כ בודאי הפקירה עצמה וכו' וכ"ש זאת שיצאה מן הכלל לגמרי האי וודאי כעדים דמי עכ"ל משמע דבאמת אפילו מוחזק בשארי דתי ישראל דאל"כ תיפוק לי' דהוה מומר לכל עבירות אם מתערב בגוים וכל מעשיו כגוים דאז הוה ממש מומר לכל התורה עכ"ל מעלתו ויפה הקשה דלאיזה תכלית הביא דמומר לע"ז הוה מומר לכל התורה וצע"ג. ונ"ל דמרן חת"ס ז"ל כתב ומ"ש תרה"ד דבהמירה חשודה לכל ומייתי לי' ח"מ סי' ז' ס"ק כ' עכ"ל באמת הח"מ לא הביא דברי תרה"ד אבל התרה"ד כתב וז"ל ואע"ג דמסיק התם דהיכי דנשתמדה לבדה אסורה דהוה כמו עדים איכא למימר דה"מ כשנשתמדה ברצון והפקירה עצמה לעבור על כל עבירות שבתורה אי לא דבעלה משמרתה הוי וודאי זנוי זנאי אבל זאת נאנסה ע"י נפשות וכאשר מצאה יד לברוח נמלטה ודאי כה"ג לאו כעדים דמי עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו כהבנות אדמ"ו ז"ל דווקא שנשתמדה ברצון והפקירה עצמה לעבור על כל עבירות שבתורה א"כ יפה הביא בשם תרה"ד אבל לשון חלקת מחוקק וכן בביאורי הגאון מווילנא בא"ע מבו' דמכח ע"ז אמרי' דזנתה אבל דברי תה"ד כמרן ז"ל. ועתה אבוא ליישב קו' מעלתו נ"י הא בוודאי מרן ז"ל מודה דכל זמן שהאיש עובד ע"ז או מחלל שבת דהוה מומר לכל התורה הוא חשוד על כל איסורין להכשיל אחרים דמאן דלא חש על עבודת ע"ז וחילול שבת בפרהסי' אינו חש להכשיל אחרים דאיסור לפני עור הוא איסור קל רק לרב ענן דסובר דעובד ע"ז לא הוה מומר לכל התורה ומביא ראי' דיהושפט לא הוה פליג מיני' משום חשד כלל יען דע"ז אינו מסוג נבילה וא"כ אפי' חשוד לדבר חמור אינו חשוד לדבר קל מסוג איסור אחר אבל למסקנא דגמ' דמומר לע"ז ושבת הוה מומר לכל התורה א"כ לא הוה בן ברית ולא בר עדות כגוי גמור וא"כ בוודאי חשוד להכשיל כל איש וגם חשוד הוא אולי עבר על כל עבירות שבעולם אבל אם נעשה בעל תשובה ואומר שלא עבר אותן עבירות נאמן דלא הוה חשוד שנימא אנן סהדי שעובר כל העבירות שבעולם וביותר אם אנו מכירין עובד ע"ז ומחלל שבת שהוא נזהר אפי' בצנעה מכל שאר עבירות רק יצרא דע"ז [דהוא עכשיו בזמנינו יצרא דעריות כמבואר במרדכי] גבר עלי' או יצרא דחילול שבת גבר עליו ומשאר עבירות נזהר אפי' בצנעה עיין בכורות דף ל' הא בצנעה פי' רש"י שנוהג בביתו דלא שייך דלא עשה אלא מלפנים יעו"ש והגם דלא הוה בר עדות כגוי אבל חשוד לא הוה דהא מצינו דיהושפט לא הוה מפליג מיני' דאחאב כלל דהי' יודע בו שעובד ע"ז ונזהר בשאר עבירות רק לרב ענן הו' בר זביחה ובר עדות ואנן פסקי' דהוה מומר לכל התורה ולא הוה בר עדות אפי' באיסורין אבל ליכא חזקה דהוא חשוד ודוק ועיין פרמ"ג יו"ד סי' ב' והבן]. ויראה אשר מצאתי בחלק השישי סי' פ"ג בחתם סופר וז"ל גי"ה הגיעני וראיתי תקפה עליך משנתך כאשר תראה בהעתק חי' ספ"ב דגיטין ומשם תראה ג"כ כי אין המומר לע"ז ושבת חשוד לכל התורה רק הוא מומר לכל התורה שאינו בן ברית אבל איננו חשוד לעבור על כל התורה כל שאינו מאותו סוג ואחאב הי' מומר לע"ז ונהי ששחיטתו פסולה שאינו בר זביחה אבל אינו חשוד לאכול נבילות אבל אינו נאמן להעיד כי אינו בר עדות והפוסקים מיירי במומרים שבזמנינו שמתטמעים בין הגוים והם ודאי עוברים על כל התורה אבל מי שהוא בין ישראלים ונוהג כמנהגיהם רק הוא מומר לע"ז או לחלל שבת נהי שהוא מומר לכל התורה מ"מ אינו חשוד לכל התורה וכן החשוד אינו מומר וק"ל עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו שאינו נאמן להעיד אבל אינו חשוד לעבור על כל התורה כל שאינו מאותו מין ועל כן אם ראינו בעינינו ששומר עצמו מלעשות עבירות ועושה המצות הגם שמחלל שבת בפרהסי' עכ"פ הוחזק שעושה שאר מצות רק שאינו נאמן להעיד כמו גוי ששומר כל הדת ישראל שאינו בר עדות וא"כ אם חוזר אח"כ ונעשה בעל תשובה נאמנת להעיד על עצמה שלא זנתה כנלפענ"ד. הן אמת כי במהרי"ק סי' ק"ס האריך דמומרת לע"ז בפ"א לא חשודה בזנות והביא דברי תוס' בחולין דף ט"ו בשוחט בשבת דאי אפשר לומר דחשוד על נבילות נעשה בפ"א רק דאיירי באחרים רואים ואז הוה מומר לכל התורה לא הוי בר זביחה זה אי אפשר דהא תוס' הקשה גם לר"מ דסובר חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה ומאי הקשה תוס' אי איירי באחרים רואים אותו הא בוודאי כשר לר"מ ועוד הקשה איך שייך לומר אפי' באחרים רואים שחיטתו כשירה הא אעפ"י שחטא ישראל הוא והוא דסובר דמומר הוה בר זביחה] ועמד אח"כ על חקירה דלמא יש חילוק בין מומר לע"ז בלבד דלא חשוד לכל איסורי תורה ובין מומר לע"ז הכופר בכל הדת והשיב דזה אינו דא"כ מנ"ל לגמ' דמכם קאי למומר לנסך יין בלבד דלמא קאי על מומר לכל התורה כולה אלא ע"כ כיון דילפי' בהוריות דמודה בע"ז כופר בכל התורה הוה כאלו חזינן דכפר בכל התורה והביא ראי' מר"ג שהתיר מומר בכל הדת דיליף מכהני בית חוניו דמותרין לדוכן ואם יש הבדל הא כהני בית חוניו הי' שומרים כל התורה ועוד הביא ראיות סוף דבר המעיין במהרי"ק יראה שסובר שמומר לע"ז בלבד הוה ככופר בכל התורה וסובר דאם היתה מומרת בפעולה או בג"פ אז חשוד על כל תורה דלא כאדמ"ו חת"ס ז"ל אך בסוף דבריו כתב עוד וז"ל אלא בוודאי התיר רבינו שמשון משום דאין האשה נאמנת על בעלה בלא עדים אלא ע"י קינוי וסתירה וכל היכא דלא ידעי' בבירור שזנתה לא מתסרי והתם נמי כיון דלא מפקרי נשייהו לא חשוב ידיעה בבירור ואע"ג דפשיטא דהרבה פעמים נתיחדה עם הגוים וגם הפקירה עצמה לעבור על כל המצות שבתורה אפ"ה סמכי' עלה מאי דאמרה השתא לא נטמאתי כיון שעשתה תשובה וכו' וה"נ לש"נ וכ"ש הוא שהרי לא עשאה מעשה רק דבורא בעלמא וגם חזרה בה תיכף מחמת הסגירה כמבואר בשאלה עכ"ל הרי סברה חדשה יען דנעשית בעל תשובה א"כ מעיקרא לא היתה מרשעת גמורה כמבואר שם וג"כ נכון תשובת אדמ"ו ז"ל דשם בנידן שאלתו ג"כ חזרה בתשובה ודוק. וראי' לדברי דגם אדמ"ו ז"ל מודה דכל זמן שהוא מחלל שבת חשוד הוא לכל עבירות דהרי בח"מ סי' קצ"ה כתב וז"ל והרי הוא מובדל מקהל ישראל ונידון כיוצא מן הדת ואיננו לא ישראל ולא נוצרי ולא תוגר ע"כ אסור לשום ישראל לאכול בביתו וכו' וסיים כללא דמלתא כאלו נמחה שמו מישראל עכ"ל ובאות ב' שם כתב וזה לשונו הרי הוא מופרש ומובדל מעדת ישראל ואין לו דת כלל ופסול לעדות ולשבועה ולכל דבר ושחיטתו אסורה וכל מאכליו ומשקיו בחזקת איסור כי אבד נאמנות שלו עכ"ל הרי בעצמו ביאר שכל מאכליו ומשקיו בחזקת איסור שאבד נאמנות שלו והא לפי דבריו מחלל שבת אינו חשוד אלא פשיטא היינו אם חזר בתשובה ונעשה ישראל אז נאמן שלא עבר על עבירה זאת אבל כל זמן שהוא מחלל שבת חשוד הוא לכל עבירות שבתורה ודלא כאשר הבין מעלתו נ"י דבריו ודו"ק. ומעתה יראה מעלתו נ"י שסיים פשיטא דלדברי רבינו ז"ל בישראל כשר מותר לחלל שבת עליו ולהצילו וכ"כ הרמב"ם פ"ד מהל' רוצח הי"ב במומר לתאבון בעושה עבירות להנאת עצמו מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו עכ"ל ולפ"ז איכא חילוק גם במחללי שבת אם להכעיס או בלתאבון ומחזיק בדת ישראל לכל דברים על כן חכמים הזהרו בדבריכם עכ"ל. ואני אומר תל"י הזהרתי בדברי וכתבתי בשערי חיים שם באותיות מרובעות וז"ל המחלל שבת ועומד במרדו ונחלה ונפל למשכב חולה שיש בו סכנה אסור לבר ישראל הן איש הן אשה לחלל שבת בעבורו עכ"ל דברור בעיני אם הוא בשכלו ואינו מתחרט לשוב לאמור אם אקום מחלי זה לא אחלל שבת להנאתי או לפרנסתי שאין מחללין עליו את השבת דהוא כגוי גמור כמבואר ברמב"ם פ"ל מהל' שבת וז"ל אבל המחלל שבת בפרהסי' הרי הוא כעובד עבודת כוכבים ומזלות ושניהם כעכו"ם לכל דבריהם עכ"ל וכן בפי' משניות חולין דף ח"י כתב וז"ל לפי שעוקר בידינו הוא ג"כ המחלל שבת בפרהסי' הרי הוא כעכו"ם לכל דבריו עכ"ל וכיון שהוא כעכו"ם לכל דבריו פשיטא כשם שאין לחלל שבת על עכו"ם ה"ה על המחלל שבת בפרהסי' ומה שהביא ראי' מפ"ד הל' רוצח הי"ב תמה אני על מעלתו נ"י הכי ראוי' לעשות שלא להעתיק יפה הלא הרמב"ם כתב וז"ל אבל ישראל בעל עבירות שאינו עומד ברשעו תמיד אלא עושה עבירות להנאת עצמו כגון אוכל נבילות לתאבון מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו עכ"ל הרי שדייק בלשונו הזהב אוכל נבילות לתאבון ולא נקט מחלל שבת לתאבון כי מחלל שבת לתאבון הרי הוא כגוי גמור כי הוא כופר בכל התורה ואין מצוה להצילו ומותר לעמוד על דמו ואסור להחזיר לו אבידה כמבואר ברמב"ם פי"א מהל' גזילה ובח"מ סי' רס"ו דאין חילוק בין להכעיס או לתאבון ובין אם בשאר מנהגי ישראל או לא כיון שעומד במרדו ודו"ק. עוד יצא מעלתו נ"י להקשות אי אין מחללין שבת על מחלל שבת בפרהסי' לתאבון א"כ למה לא נקט בגמ' דבעבור שבת יהרג ואל יעבור כיון דלא שייך בזה וחי בהם דהלא הרמב"ם כתב בכל המצות יעבור ואל יהרג דכתיב וחי בהם וא"כ כיון דבשבת לא שייך וחי בהם דמותר רק לחלל שבת אחד בעבור לשמור שבתות הרבה כמו שהסברתי בספרי דברי פרמ"ג א"כ גם שבת בכלל יהרג ואל יעבור עכ"פ פלא איך שגה ברואה כל כך בוודאי מי שמחלל שבת בפרהסי' במזיד הוא כופר במעשה בראשית עיין רש"י חולין דף ה' ובהה"מ פ"ל מהל' שבת אז מחלל שבת הוה כגוי ואין לחלל שבת בעבורו בעבור לשמור מצוה אחרת אשר מחזיק בה אבל המחלל שבת באונס ובכפי' של שונאי הדת אז בודאי לא הוה כופר בכל התורה ואפי' לא מסר נפשו בעבור ע"ז לא הוה כגוי רק דלא קיים מ"ע של קידוש השם אבל הוא ישראל מעלי' ובע"ז וגילוי עריות ורציחה חידש הקב"ה שיהרג ואל יעבור אפי' בכפי' אשר השונא מבקש להרגו אבל בשבת לא צריך למסור נפשו דחי בהם ולא שימות בהם אבל מחלל במזיד לתאוותו ולא מקיים להיות מן ושמרו בני ישראל את השבת אז בודאי אין מחללין עליו את השבת כיון שהוא מחלל שבת בפרהסי' ודו"ק. וגם זאת ראיתי במכתבו שכתב כל זמן דלא בטלו יצה"ר אז מומר לע"ז לא הוה מומר לכל התורה כפי' רש"י דיצה"ר דע"ז תקפו אבל משבטלו ליצה"ר דע"ז וכל עובד ע"ז אז ע"כ הפקירא ניחא לי' כמ"ש המרדכי בהג"ה כתובות סי' רפ"ו א"כ הוה מומר לכל התורה כולה כפי אשר האריך במכתבו וקשה דלמא המיר רק בעבור זנות דגם בעריות אמרינן יצה"ר דזנות תקיף לי' כמבואר בתוס' סנהדרין דף כ"ו ע"ב בד"ה החשוד על עריות כשר לעדות באר היטב. ולסיומא דמילתא אעתיק לשון הרמב"ם פ"ב דע"ז הל' ה' שכתב וז"ל ישראל שעבד עכו"ם הרי הוא כעכו"ם לכל דבריו ואינו כישראל שעובר עבירה שיש בה סקילה ומומר לעכו"ם הרי הוא מומר לכל התורה כולה עכ"ל ועיין בהרה"מ שם שנתקשה בלשונו שכפל הדבר במילין שונים וצע"ג רק מתחילה ביאר דדינו כעכו"ם לכל דבריו ואינו כישראל שעובר עבירה שיש בה סקילה דאעפ"י שחטא ישראל הוא אבל זה הוא כגוי גמור רק אפשר לומר ניהי דלא הוה בר ישראל ואינו בן ברית ובר עדות אבל לומר באמת שכופר בכל המצות וחשוד בכל עבירות לא הוה דעובד לעכו"ם לא הוה חשוד קמ"ל דמומר לעכו"ם מומר לכל התורה והבן זה מאוד בעזה"י. ואגב גררא אזכור לו פלא במרדכי סי' רפ"ו שהבאתי לשונו למעלה שכתב וז"ל ואע"ג דליכא עדים שראו כמכחול בשפופרת ואמר שמואל במנאפים עד שיראו במנאפים כמכחול בשפופרת עכ"ל והוא תרי פליאות דמדכר דכירי אינשי (א) מה שהקשה אע"ג דליכא עדים שראו כמכחול בשפופרת הא לא קי"ל הכי דצריך עדים כמכחול בשפופרת (ב) הא שמואל לא אמר רק במנאפים כדרך המנאפים ולא צריך מכחול בשפופרת עיין מכות סוף פרק ראשון ואיך העתיק דשמואל אמר עד שיראה כמכחול בשפופרת וצע"ג. אמנם בתשובה אחת יש לי דבר חדש כפי מה שחידש הנב"י בח"ב א"ע סי' ר"ג דיש שני מקומות במקום ביאה (א) שפת הרחם אשר המה שפתיו חלק הירכים (ב) מקום צוואר הרחם אשר הוא חלק המקור יעו"ש כי דבר ד' בפיו אמת א"כ חדשתי הגם דלא צריכין עדים לראות כמכחול בשפופרת בחלק המקור שפת הרחם עכ"פ צריכין עדים לראות כמכחול בשפופרת במקום שפיות שהוא פי הביאה כמו [אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און] והארכתי בזה בדבר חדש הנ"ל ששפיות נקראו כריסה של אשה בזה יש ליישב דברי מרדכי מאוד עד שייראו כדרך המנאפים היינו אבר האיש כמכחול בשפופרת בשפיות עכ"פ ועיין ברא"ש ביבמות בשם בה"ג לאסור אשה על בעלה צריך כמכחול בשפופרת א"כ יש לו חבר בדברי הגהת מרדכי ואין כאן מקומו להאריך כי דברי מרדכי פלאים כעת. ולא אוכל לכחד תחת לשוני שגוף דברי תשובת רמב"ן דחשוד על סוג עבירה אינו חשוד על סוג עבירה אחרת וראי' דמומר לערלות מותר לשחיטה הקשיתי עליו דלמא בערלות שאני שיוכל לתקן כל ימיו יעיין ברמב"ם פי"א ממילה אם מל בסוף ימיו מהני אבל נבילות שאכל אי אפשר לתקן וכעת מצאתי קו' בספר דגול מרבבה ופלא שלא הודפס אצל הש"ע בתוך הגהותיו ושם בתשובה הסברתי דלכך נקט רש"י מבעט והכ"מ הקשה בפ"ד משחיטה א"כ הוה מין ותרצתי דבר שיכול לתקן הוה מבעט כלתאבון דבידו לתקן עוד ולא הוה ביעוט אבל על רמב"ן נשאר קו' הנ"ל וגם הרמב"ן בהל' בכורות פ"ד דף ל' הביא דלולא דיצה"ר דעריות גבר הוה חשד דהניח לנסך יין משמע דחשוד מעריות על נסך לולא דיצה"ר תקיף על עריות וכבר העיר שם במהרי"ט דרמב"ן סותר עצמו לתשובתו והדחיק עצמו דכל הנאת גוף לסוג אחד נחשב ואולי חזר בו רמב"ן דאין ראי' ממומר לעריות דבידו לתקן עוד ויעיין בתב"ש סי' ב' ובפרמ"ג סי' ב' ס"ק י"ז וז"ל ודע למאן דסבר פ"א לא נעשה מומר או למאן דסבר באותו שחיטה לא נעשה מומר הי' נראה לכאורה מ"מ בעינן אחרים רואים אותו דחשוד לדבר חמור חשוד לדבר הקל ואם חשוד לשבת כ"ש לשאר עבירות ולא מהימן עכ"ל א"כ הרי הדבר ברור כמ"ש בעזה"י ועל יתר פלפולו על לפר שערי חיים שם אין פנאי כעת דברי הדש"ת. הק' חיים סופר:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה