אור ברסלב
שות מחנה חיים ג › סימן מט

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ג · סימן מט

סימן מח

שאלה באחד שהיה תולה אתרוג נאה וכשר בסוכה שלו לנוי והידר מצוה ובחוה"מ בא אחד מכפר הסמוך וביקש ממנו אחרי שאתרוגו נפסל ביו"ט ב' ועומד שם לולב והדסים נאים ואין לו אתרוג על כן נפשו בשאלתו למכור לו האתרוג הלזה הנתלה לנוי סוכה והשיב לו רעהו אם מותר לעשות אעשה כמבקשתך ושאלו הדין תורה כדת מה לעשות. תשובה לפום רהיטא נראה לי שאסור לעשות כן דהוה בכלל אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו למה ימעט נוי סוכתו אשר עיטר סוכתו בפרי עץ הדר להנאה לפני הקב"ה במצוה בעבור לזכות חבירו שיהי' לו אתרוג כשר בחוה"מ והגם דמצינו בשו"ע או"ח במג"א סי' תרע"א ס"ק א' שכתב וז"ל ואם יש לו שמן מצומצם וחבירו אין לו כלל מוטב שידלוק בכל לילה אחד ויתן גם לחבירו דהא מדינא אין צריך אלא אחד עכ"ל נ"ל שאני התם דהידור הוא בנר חנוכה ויעזור לחבירו בעיקר החיוב של נר חנוכה אבל שיעזוב הוא הידר מצוה במצות סוכה בעבור לזכות חבירו בעיקר מצוה אחרת במצות לולב זה לא אמרי' דיבטל הידר מצות סוכה שלו בעבור לזכות חבירו בעיקר מצוה אחרת בשלומא באותו שם מצוה עצמו אין ביטל ההידר מצוה בזיון דהא מכבד אותו שם מצוה עצמו אבל לבעל הידר ממצוה זאת הנוגע לו בעבור לזכות חבירו בשם מצוה אחרת הוה בזיון לשם מצוה ראשונה ודוק. ואוסף לחקור לא מיבעי שלא יבטל הידר מצות סוכה בעבור לזכות חבירו אלא אם נפסל אתרוג של בעל הסוכה אינו רשאי לבטל הידר מצוה סוכה שלו בעבור לקיים מצות אתרוג כי מצות סוכה זכה בהידר מצוה ועל מצות אתרוג לא תמחול מצות סוכה כבודה והדורה וק"ו בעבור לעזור לחבירו במצות אתרוג תמחול מצות סוכה כבודה ודוק. ואין להשיב א"כ במה שמצינו בש"ע א"ח סי' תרע"ח מי שאין לו לנר חנוכה וליין קידש היום נר חנוכה קודם וכתב במג"א ס"ק ג' וז"ל יקנה נר חנוכה היינו נר אחד והמותר ליין קידוש עכ"ל הרי שמבטלין הידור מצוה חנוכה בעבור שם מצוה אחרת יין קידוש דלק"מ דשאני אם יש לפניו שתי מצות לעשות ואין בידו מעות לכל השנים אז הגם דעיקר מצות חנוכה יש לה קדימה משום פרסומא ניסא אבל עכ"פ ההידר של מצות חנוכה אין לו קדימה כנגד מצות יין קידוש היום אבל באמת אם הי' יין לו קידוש והדליק נרות חנוכה ואח"כ נשפך היין של קידוש לא נאמר דיכבה נירות ההידור של חנוכה בעבור לקנות יין קידוש דהא כבר זכה מצות חנוכה במצות הידור ולא נבטל ההידור מצות חנוכה בעבור מצוה אחרת הוא יין קידוש אפי' לעצמו אבל בעבור לזכות חבירו באותו שם עצמו במצות נר חנוכה אפשר דמותר אפי' לכבות הנר ההידר וליתן לחבירו לקיים עיקר המצוה באותו שם מצוה עצמו במצות חנוכה וה"ה כן בהידר מצות נר חנוכה נגד מצות יין הבדלה עיין סי' רצ"ו ודוק. וגם בזה אפשר דלא שרינן לכבות נר מצות חנוכה בעבור יין קידוש היום או יין להבדלה אפי' לזכות לעצמו במצוה השנית דכבר זכה מצות חנוכה בהידור שלה ואין רשאי לבזות מצות הידור בנר חנוכה בעבור לקיים מצוה אחרת הוא בעצמו דהנטפל כבר למצוה הוא כגוף המצוה כחכז"ל במכות הנטפל לעבירה והנטפל למצוה הנטפל שוה לגוף הדבר וה"ה בשכבר זכה מצוה בהידר אין רשאי ליטול ממנה הנאותה והדרה ודוק. ולא אפונה אם כתב אות בספר תורה ממולא בדיו להידר ולהתנאה וחסר לו דיו על איזה אות וחפץ לטבול הקסת באות המהודר לכתוב בו אות החסר לו דיו אם הוא לכתוב בס"ת שהוא אותו שם מצוה עצמו מותר אבל אם כדי להשלים אות במזוזה אסור דהוא בעבור שם מצוה אחרת דלא מבטלינן הידר ממצוה זאת בעבור קיום עיקר מצוה אחרת ועיין ביו"ד סי' רע"ד סעיף ה' בט"ז שם חוץ אם צריך ליטל דיו לתועלת אותו הספר אז אפי' לאבד שרי יעו"ש אך שם ההידר מעורב עם גוף עיקר המצוה וכאן נבדל ההידר מן העיקר לכן אין כאן מקומו להאריך בו. אמנם בנידן השאלה שכבר זכה מצות סוכה בנוי אתרוג זה ויבטל ההידר ממצות סוכה בעבור לזכות לחבירו במצוה אחרת בקיום מ"ע ד' מינים הוא אסור לעשות דכשם שאין מצוה דוחה מצוה דמאי אולמי הך מצוה מהך מצוה כך אין דוחין נוי מצוה של מצוה זאת בעבור קיום מצוה אחרת וק"ו כדי לזכות את חבירו בקיום מצוה אחרת לא ידחה הוא הידר מצוה שלו דאין אומרים לאדם חטא במצוה שלך בעבור לזכות חבירו במצוה אחרת כך נראה לי בעזה"י. ואחקור עוד שלא נכון לעשות כן כי יען כי מצות סוכה לא מיפסקי שעה אחת בכל פעם שאדם בא מהיסח דעת לסוכה מקיים מצות סוכה יום ולילה שווין אבל אתרוג אין המצוה בלילה כלל וביום רק פעם אחד שוב אינו מקיים בנטילתו מצוה עיין ביצה דף ל' וא"כ בתורת נוי סוכה הוה האתרוג הידר מצוה יום ולילה לא ישבותו ולמצות לולב המה רק פ"א בכל יום א"כ מנ"ל להורידו מלהיות הידר מצוה תמיד בעבור לקיים בו עיקר מצות פ"א בכל יום (דוגמת סברת הר"ן ביומא לעבור כמה לאוין באכילת נבילה לחולה מסוכן הוה כאיסור סקילה לשחוט בהמה בעבורו) וא"כ שוא"ת עדיף שלא ליטול האתרוג מהידר מצוה ובעל הבית אונס בדבר שאין לו אתרוג ואונס רחמנא פטרו ודוק. וגם האתרוג הוא כל ימי סוכת הידר למצוה דאורייתא ואתרוג בחוה"מ הוה רק מצוה דרבנן א"כ דלמא הידר למצוה דאורייתא חשוב יותר מעיקר מצוה דרבנן ואת"ל שוה שב ואל תעשה עדיף כחכז"ל בר"ה דף כ"ח בפלוגתא דר"א ור"י בדם מתן אחד שנתערב במתן ד' שבכל אופן יש או עבירות בל תגרע או עבירות בל תוסף טוב לבחור בעבירת בל תגרע שהוא בשוא"ת ועבירת בל תוסף הוא בקו"ע ודוק. ולא עוד גוף הסוכה יש בו קדושה דדרשי' מה חג לד' אף סוכה לד' ועיין סוכה דף ט' וביצה דף ל' והגם מדאורייתא דווקא הסכך או אפי' הדפנות הצריכין אבל נוי סוכה לא הוה בו קדושה מדאורייתא אבל עכ"פ מדרבנן יש גם על הנוי סוכה קדושה עיין רש"י ביצה דף ל' ע"ב וברמב"ם פ"ו מהל' סוכה ובר"ן דמבואר יש גם על הנוי קדושה עכ"פ מדרבנן וא"כ מנ"ל לבטל אתרוג מקדושה בעבור לקיים בו מצוה הגם דקדושת נוי דרבנן הלא מצות אתרוג ג"כ מדרבנן בחוה"מ. ואין לומר דבאמת אסור להנות מן האתרוג רק יטול אותו לצאת בו ידי חובתו זה אינו הגם דנשאר באיסורו מכח שהי' נוי סוכה ביו"ט אבל כיון שלוקח משם ואינו תוספת על הסכך שהוא קדושה דאורייתא אם כן אינו נספח אל קדושת הסכך לשמש בקדושה ויעיין סברה מתוקה בנב"י ח"ר ביו"ד סי' ע"ו שכתב וז"ל ואפי' למאן דמתיר לקלוף השם בעצמו אוסר בזה דבשלומא השם בעצמו בכ"מ שהוא קדושתו עליו ואם כן כשיקלפו בשלימות נשאר בקדושתו אבל אלו אותיות הנטפלים כל זמן שהם נטפלין להשם קדושת השם עליהם וכשקלפן לעצמן שוב פסק המעלה שלהם שהרי שוב אינן נטפלים להשם וזה פשוט עכ"ל הזהב וק"ו כאן מה בצע שנאסר באיסורו מלהנות ממנו כל ימי סוכות מחמת קדושתו אשר כבר קבל ביו"ט אבל משעה שנפרד מהסכך פסק המעלה שלו שאין עוד נטפל לקדושת סכך הסוכה המקודשת דדומה לחגיגה ודוק. היוצא מזה דמסתברא דאין רשאי הבעל הסוכה ליטול האתרוג שהוא נוי סוכה שלו וליתן אותו לחבירו כדי שיהי' לו אתרוג לקיים מצות ארבע מינים כנלע"ד. וחפשתי באוצר התשובות של אדמ"ו חת"ס ז"ל בא"ח סי' קפ"ד שבא מעשה כזה לפניו והורה להתיר מכמה טעמים כאשר אסדרם אחד לאחד ואשר קשה לי להבין בדבריו כאשר ישים ד' פי אשמור לדבר בעזה"י (א ) היתר הראשון כתב אדמ"ו ז"ל ניהו דביו"ט אסור לטלטלו משום מוקצה מ"מ בחוה"מ שמותר לטלטל רק בהנאה אסור משום אתקצאי למצותו שפיר דמי למיפק ביה ידי חובת לולב חדא דמצות לאו להנות נתנו עכ"ל ולדעתי חדא הא יש שיטת הרז"ה הובא בר"ן פ"ב דר"ה דדווקא במצוה דאורייתא אמרי' מצוה לאו להנות נתנו אבל במצות דרבנן אמרי' להנות נתנו יעו"ש וא"כ אתרוג בחוה"מ דהוה דרבנן א"כ אמרי' להנות נתנו ואולי כיון דאיסור הנאה של נוי סוכה ג"כ דרבנן א"כ מהני אפי' לגבי מצוה דרבנן דנאמר לאו להנות נתנו אבל אם איסור הנאה דאורייתא אז אמרי' דהוה הנאה לגבי מצוה דרבנן ואין כאן מקום להאריך דהא פסקינן אפי' במצוה דרבנן לאו להנות נתנו וק"ל. אך עוד יש לפקפק על דבריו הא דאמרי' מצות לאו להנות נתנו הוא אם בדיעבד אם תקע יצא אבל ליקח לכתחילה כדי לצאת באיסור הנאה אסור עיין במ"ל פ"ה מהל' איסורי מזבח הל' ט' שוב ראיתי דזה הוה דיעבד כיון שאין לו אתרוג כשר ויבטול ממצות אתרוג כמו דמשמע בר"ן בפ"ב דר"ה ודוק. וגם חקרתי במקו"א דמצות לולב דהוה מד' מינים יחד ואם רק אחד מד' מינים הוא מאיסור הנאה לא שייך דנהנה הנאת מצוה דהא הקיום המצוה הוא בכל ד' מינים והוה חד מין רק עזר לקיום המצוה הנ"ל ולא בא הנאה של המצוה מאיסור הנאה בלבד וכן חקרתי בענין מצוה הבא בעבירה הבדל כזה דהוה זה וזה גורם ההיתר והאיסור יחד גרמו המצוה ולא באתי אלא להערה. (ב) עוד כתב אדמ"ו וז"ל ועוד דמ"ט אסור ליטלן ולהנות בהם משום בזוי מצוה כמבואר בפ' ב"מ ובכל הפוסקים והיינו לדבר הרשות דומי' להרצות מעות נגד נר חנוכה וכיסוי דם ברגל אבל ליטול ממצוה אחת למצוה אחרת אין כאן ביזוי מצוה דהרי ק"ל מתירים מבגד לבגד ומדליקין מנר לנר עכ"ל מחשבת אדמ"ו ז"ל מבואר דרצה להוסיף לו יהי' אם כבר השיג ידו אתרוג שנפל מנוי סוכה מותר לצאת בו דמצות לאו להנות נתנו אבל עכ"פ איך ראוי ליטלו לאתרוג מנוי סוכה להנות בו הנאת מצוה על זה הוסיף דליטול ממצוה אחת למצוה אחרת מותר ואין בזה ביזוי מצוה והביא ראי' דמתירין ציצית מבגד לבגד ומדליקין מנר לנר כאשר הבאתי לשונו. ולדעתי פלא בשלמא מתירין מבגד לבגד או להדליק נר מנר הוא דווקא ליטול ולהשתמש באותו שם מצוה עצמה דבבגד זה הוה מצות ציצית וגם בבגד אחר יהי' מצות ציצית או בכאן הוה אור שלהבת נר חנוכה וגם בנר הנדלק יהי' נר חנוכה או במנורה במשכן שגם נר שהודלק בנר מערבי יהי' נר מנורה לפני ד' וה"ה נוכל ללמוד שמותר ליטול אתרוג נוי מסוכה זו ולתלות אותו לנוי בסוכה אחרת דנשאר עכ"פ בשם עצמותו דהוה נוי סוכה מה לי סוכה זו או סוכה אחרת אבל מנ"ל דמותר לסלק האתרוג ממצותו שהוא נוי מצות סוכה לשם מצוה אחרת להיות עזר להשלים מצות לולב דמצות סוכה עם מצות לולב שני שמות המה ואטו רשאי ליטול חוטי ציצית ולתפור בהם בגדי כהן או לחברם לציץ של כה"ג הגם דציצית מצוה דרשות ובגדי כהנים מצוה מחויבת מנ"ל שמותר ליטול אותם ולבטל אותם ממצות ציצית להשתמש בהם שם מצוה אחרת מאי חזית דמצוה השנית סומק טפי ממצוה ראשונה הלא כל המצות המה שלוחי ד' כחכז"ל וא"כ ניחא להו להשאר בשם המצוה אשר נפלו בגורלה כמו "אורח חיים פן תפלס נעה מעגלותיה לא תדע" כנודע מחכז"ל מי בא בסוד ד' לדעת איזה מצוה יקרה וגדולה בעיני ד' ועיין רשב"א בסוכה דף כ"ה דלכך כתיב בלכתך בדרך דעוסק במצוה פטור ממצוה אפי' אם יתחיל עכשיו במצוה קלה יבטל אח"כ ממצוה חמורה אעפ"כ יתחיל במצוה קלה דעוסק במצוה קלה לא ובוא עליו המצוה חמורה ולכך כתיב קרא לגלות דעוסק במצוה פטור ממצוה וה"ה מי יחליף חפץ לבטל ממצוה הזאת כדי לעשות בו מצוה אחרת ודוק. ולא נפלאת סברה הזאת כי מצאתי תל"י שהר"ן בפ"ב דשבת שחקר שאסור להשתמש לאור הנר חנוכה אפי' תשמיש של מצוה והקשה הא מדליקין נר מנר דאין בו ביזוי מצוה וא"כ ה"ה בכל תשמיש מצוה יהי' שרי דשימש מצוה לא הוה ביזוי ותי' וז"ל י"ל דעד כאן לא שרינן אלא להדליק נר מנר משום דתרווייהו חדא מצוה כלומר נר חנוכה ומין במינו אינו בעיל אבל שאר מצות נראה כמבטלות זו את זו עכ"ל הרי מפורש יוצא דדוקא באותו שם מותר להדליק נר מנר שכולם נירות חנוכה יעו"ש ה"ה במתירין מבגד לבגד שנשאר החוטים במצות ציצית אבל לבטל מצות נוי סוכה כדי לקיים מצוה אחרת מנ"ל ואדמ"ו ז"ל כתב וז"ל אבל ליטול ממצוה אחת למצוה אחרת אין כאן ביזוי מצוה ומביא ראי' ממתירים מבגד לבגד ומדליקין מנר לנר הוא פלא בעיני ורואה אני קו"ח מהתם הגם דמשמש תשמיש מצוה לא מבעל גוף נר חנוכה אלא דלומד תורה או עושה מצוה אצל הנר חנוכה אעפ"כ אסור דנראה כמצות מבטלות זו את זו מכ"ש כאן דיטול האתרוג מנוי סוכה ויולך אותו לביתו כדי לקיים בו מחר מצות אתרוג הרי הוא כאילו יתיר ציצית מבגד לתפור יריעת המשכן או לתפור בגד כהנים שמבטל תשמיש ראשון לגמרי ודוק. ואוסף עוד דנוי סוכה אסור כיון שנעשה טפל לקדושת סוכה דומה כמו אם ציצית חובת טלית דאינו מותר להתירם רק לצורך טלית אחר עיין תוס' בפרק במה מדליקין אליבא דשמואל דסובר חובת טלית מותר להתירם רק לצורך טלית אחר יעו"ש וק"ו בנוי סוכה דאפי' נפל מאליו אסור כל ז' איך יבטל האתרוג ממצותו בעבור מצוה אחרת ודוק. ועוד זאת דלמצות נוי סוכה יהי' ח' ימים דבשמיני עצרת צריך עוד לאכול בסוכה ומצות לולב כבר יופסק ביו"ט יום ז' א"כ מקצר בזמן שימש מצוה ולא דמי למתירין מבגד לבגר או מנר לנר דשם יהי' במקום השני עכ"פ כמו במקום הראשון וק"ל. ולא עוד בסוכה יוכלו רבים לישב ביחד בה ונעשה האתרוג נוי מצוה אשר רבים יקיימו בה בפ"א מצות סוכה ובמצות אתרוג אי אפשר שרבים יצאו בו בפ"א דהא צריך לקיחה תמה לכל אחד ואחד ולא משכחת שרבים יצאו בו בפ"א א"כ חביב ליה לאתרוג שיהי' נוי למצוה אשר במקהלות יברך ד' בה עיין דוגמא במשנה א' פ"ג דמגילה ובתויו"ט שם בד"ה א"כ אף לא מעיר גדולה ודוק היטב. וגם זאת מצות סוכה ז' ימים מדאורייתא בכל מקום ומצות אתרוג בכל מקום רק יום א' מדאורייתא וזה הוה חשיבות דבמשנה ג' פ"ג דמגילה הקדים רבינו קדוש לאמור לכל מפסיקין בחנוכה ופורים וכתב התויו"ט דגם חנוכה דברי חכמים ופורים מדברי קבלה הקדים חנוכה לפורים יען דחנוכה שמונה ימים לכן אעפ"י דפורים הי' קודם בעולם וגם מדברי קבלה הקדים חנוכה ודוק. (ג) והוסיף אדמ"ו ז"ל שם וכתב וז"ל וכ"ש כאן דמעלין בקודש דמעיקרא לא הוה רק נוי למצוה והשתא מצוה גופה ומברכים עליו ואומרים עליו הלל ואע"ג דמעיקרא הוי נוי למצוה דאורייתא והשתא מצוה דרבנן מ"מ עדיף דהרי הסכים ביש"ש סי' ד' דנוי מצוה דרבנן בעלמא עכ"ל אדברה וירווח לי לגלות דעתו בו בעזה"י. נלע"ד דכיון דתלה אתרוג כשר בסוכה קיים בו זה אלי ואנוהו שסוכה הוא חפץ קדוש כמו קרבן חגיגה דכתיב חג לד' מה חגיגה לד' אף סוכה לד' א"כ עשה נוי לה באתרוג כשר ובו בלבד נעשה נוי סוכה דאפי' יהי' שתולה בה גם שמנים וסולת היינו שהוסיף להרבות נוי סוכה אבל לו יהי' שלא יתלה רק אתרוג זה בלבד הכי לא קיים בו מצות נוי סוכה אבל מצות אתרוג פועל רק בצירוף ג' מינים אחרים לולב והדס וערבה לקיום מצוה א"כ הוה האתרוג בסוכה מצוה כולה ובלולב הוה רק צירוף רביעי לעשות מצוה ובודאי ניחא ליה לאתרוג להיות במקום שפועל מצוה כולה מלהיות צירף עם עוד ג' מינים לקיום מצוה דוגמא שאמרו חכז"ל דמתחיל במצוה אומרים לו גמור והגם שמצינו בפ"ב דיומא שהשתדלו להיות הקרבן ע"י כהנים רבים ואפי' בשני גזרי עצים מה שזכה אומר לחבירו זכה עמי לערב ולא חפץ כל אחד שיוגמר על ידו לבד לק"מ דשאני עבודת כהנים דכל המשמר זכו ביחד בעבודת הקרבנות אשר תלוי בקדושת כהן א"כ הוה זכות כולם יחד וגם יש בו טעם משום ברוב עם הדרת מלך וגדולה מזו חידש בתוס' ישינים ביומא דמצות ואכלו הכהנים אשר כופר בהם או באכילת לחם הפנים הוה אכילת כל הכהנים יחד המצוה אפי' לא אכל כל אחד כזית יעו"ש אבל בשר מצות בודאי מצוה גדולה לגמור לבד ועוד יש הבדל בין הגברים העובדים ד' ובין החפצים אשר החפץ שזכה לפעול מצוה לבד לא נייח ליה שיהי' רק צירוף עם שאר מינים נפרדים לפעול מצוה ודוק בזה ב"ה (דוגמא שאמרו חכז"ל שיש משפט לעצים קרש שזכה בצפון יהי' לעולם בצפון דכתיב כמשפטו). ומה שאמר אדמ"ו ז"ל השתא מצוה גופה ומברכין עליו בודאי אי הי' מברך אשר קדשנו וצונו על נטילת אתרוג הי' לו לשבח ויקר אבל באמת שמברך על נטילת לולב א"כ לא יזכר על האתרוג ברכה אבל בברכת לישב בסוכה גם הנוי בכלל כל דבר המיסך על ראשו שנקרא סכך וגם הוא מיסך שנטפל לסכך הסוכה אשר האדם מברך שד' ציוה לישב בסוכה הוא הסכך ועיין בתוס' שבת דף כ"ב ביצה דף ל' אי אפי' הדפנות בכלל או דווקא הסכך ודוק [ועיין במג"א שהזהיר בתליות נוי סוכה שלא יהי' ד' טפחים מסכך]. והעיקר מה שנפלאת בעיני הלא נוי סוכה יש בו משום קדושת סוכה ואעתיק לשון הרמב"ם פ"ו מהל' סוכה הל' ט"ז שכתב וז"ל וכן אוכלים ומשקים שתולין בסוכה כדי להנאותה אסור להסתפק מהן כל שמונה ואם התנה עליהן בשעה שתלאן ואמר איני בודל מהן כל בין השמשות הר"ז מסתפק מהן בכל עת שירצה שהרי לא הוקצה אותם ולא חלה עליהן קדושת הסוכה ולא נחשבו כמותה עכ"ל הרי מפורש יוצא שאם לא אמר אינו בודל כל בין השמשות חל קדושת סוכה על הנוי ונחשב הנוי סוכה כמותה כגוף הסוכה וא"כ מי מתיר לבטל הקדושת סוכה וליטול אותה לחפץ מצוה קדושה שבו להיכן הלך ודוק וכן משמע ברש"י ביצה דף ל' ע"ב בד"ה אביי ורבא שכתב על נוי סוכה וז"ל הלכך בשעת ביאת היום שהיתה קדושה צריכה לחול עליהם לא חלה לפיכך לא הוקצה עכ"ל וכן משמע בר"ן פ"ב וא"כ קדושה לא פקעי בכדי הגם שאין בו ביזוי כלל הוה הורדה מקדושה למצוה וק"ל. וראה זה מצאתי לפרמ"ג בסי' תרל"ח באשל אברהם ס"ק ט' וז"ל וכ"ש בנויין עמג"א עטרה בקרמי אסורי להסתפק אף מהצד דנוי שייך לסכך וחל ש"ש עליהון והנה י"ל תנאו לא מהני דכל ד"ת לא מהני תנאי ונוי הסכך הוה כסכך מ"ה באפשר משא"כ נוי הדפנות מדרבנן מהני תנאי עיין ריש הסימן מ"ש בשם הר"ן משו"ה לא נהגו להתנות דסוברים מן התורה הוא משו"ה מחלק בין נוי סכך לנוי סוכה והרב ד"ע אומר כן עכ"ל הרי מפורש יוצא דנוי סוכה כסכך מ"ה ורק על נוי הצד מסופק אי חל שם שמים עליהם ודוק. (ד) כתב אדמ"ו ז"ל בחקירתו דלרמב"ם דמה שאינו ראוים לאכילה מחמת איסור לא נקרא פרי אעפ"כ כאן מותר לצאת בו נכתב וז"ל מ"מ הכא הנוי שפיר פרי שהרי מותר באכילה לדבר מצוה לפי דברינו הנ"ל אם יזדמן שלא יהי' מה לאכול ביו"ט כלל כ"א אתרוג זה מותר לאכלו אעפ"י שהוקצה למצותו שאין בזה ביזוי מצוה וכן לכל דבר מצוה שאפשר שיצויר עכ"ל ולדעתי לו יהי' אם כבר נפלה הנוי סוכה מה שיהי' הדין כן אבל ליקח אותו מתשמישו כאשר תלוי בסוכה ונעשה טפל לסכך ומשמש בקודש כי הסכך הוא קודש כקרבן חגיגה וגם הנוי תשמיש קדושה אין רשות לבטל אותו מזכותו כדי לאכול אותו לקיים שמחת יו"ט או שום מצוה אחרת כמו קרש שזכה בצפון ינתן בצפון וגם חל שם שמים על סכך וכל דבר המשמש אותו או מדאורייתא או מדרבנן עכ"פ כי אין זה מעלין בקודש אם יקח אותו לעשות בו מצוה אבל אין משמש עוד לקדושה ודוק. וגם אם אוכלו עושה בו מצוה רגע אחת ותשמיש בקדושה לנוי ממשיך עצמו ז' ימים ואם אכלו הוה מצות יחיד ובסוכה יהי' מצות רבים אשר יאכלו בה כל ימי סוכות ועיין במג"א הל' בהכ"נ סי' קנ"ד ס"ק כ' בשם הכל בו שאפי' להדליק נר למצוה אחרת אוסר יעו"ש. שוב מצאתי לאדמ"ו חת"ס ז"ל שבחדושיו בפרק לולב הגזול דף ל"ה בד"ה של מעשר שני אשר למד בזקנותו עם הישיבה וגם אני זכיתי ללמוד אז לפניו פרק הנ"ל שמביא פסק הנ"ל ובטל דעתי ואקבל דבריו באימה וביראה:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה