אור ברסלב
שות מחנה חיים ג › סימן מא

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ג · סימן מא

סימן מ

שלום לכל אוהבי ולומדי תורה בכלל ובפרט להרבני המופלג מורג חרוץ לתכלית הוא חוקר בפוסקים כבוד הרבני מוה' חיים הלוי נ"י בק"ק יאסי יע"א:

א אודות אשר שאל להלכה אם יש לסמוך על קולא של ברכי יוסף סי' תקנ"א הובא בשע"ת בשמו לאכול מן הבשר בשבוע שחל בו תשעה באב יען שהבשר הזאת כבר הותר בשבת שוב לא נאסר ומביא ראי' מדברי הרא"ש חולין דף מ"ז דחקר שיש נ"מ באיבעי דר' ירמי' במי שאסר על עצמו במין מאכל ונשאר ממנו חלק שמותר לו וה"ה כאן עכ"ד ומעלתו נ"י חולק דשאני איברי נחירה דכבר הי' מצות שחיטה נותן מהקב"ה ואעפ"כ לא חל עד ביאת הארץ אבל באיסור התלוי בזמן לא שייך לומר שהנותר ממנו מותר עכ"ד עיין בנב"י מהד"ת יו"ד סי' ס"ד ויראה שהגאון נב"י התעורר על זה כנגד דין חמאה ויעיין בספרי מחנה חיים ח"ר סי' נ"ה שיש לי כמה חקירות והערות בענין זה והי' לי להאריך בזה מכמה סוגי' בעזה"י. אך האמת אגיד כי רחוק בעיני דברי ברכי יוסף ואגלה דעתו בקוצר אמרים בודאי לא יעלה על דעת אדם אם באסורי אכילה אשר עשה דוחה לל"ת שיהי' השאר מותר מה שנשאר מאותו חתיכה דעל שיעור הצריך לקיום המצוה העשה דוחה לל"ת והשאר נשאר באיסור או בחולה מסוכן שפקוח נפש דוחה לכל אסורים אבל משעה שהלך ממנו הסכנה מה שנשאר בידו מן האיסור נשאר באיסורו הקדום כמובן בשכל דהא מה שאכל מקודם הי' רק מכח המצוה שדוחה האיסור אבל לא הי' היתר דנאמר יען שהי' אוכל מקצתו יאכל גם הנשאר ע"ז לא יחלוק אדם מעולם. וראה זה מצאתי בת"ה שער ז' בענין פת ובשולי נכרים שכתב במשמרת הבית וז"ל ופת של נכרים אינו כנבילה שנאמר עליו במקום סכנה מותר בא לו על שלחנו בשר שחוטה אסור בנבילה שהותר בה דהתם אסורה אורייתא ולא הותרה אלא במקום פקוח נפש אין כאן פקוח נסתלק המתיר וחזר האיסור במקומו אבל פת שאינו נאסר אלא מחמת התקנה וכשאין שם פלטר הותר והעמידוהו על עיקרו כיון שהותר הותר ולא יצא מהיתרו ולא נעשה מיליא חוכא ועל שלחן אחר הותר ונאסר ואח"כ הותר עכ"ל הרי מפורש יוצא דבדבר שנדחה האיסור ליכא לחקור עליו אם התחיל לאכול נגמור לאכול כולו אבל מה שנאסר מחמת תקנה וכשאין שם פלטר הותר והעמידהו על עקרו וכיון שהותר הותר ודוק ועיין ברמ"א יו"ד סי' קי"ג סעיף ע"ז שמביא דעת ר"ן בשם הרא"ה אם הגוי בישל בשבת לחולה מותר למוצאי שבת והט"ז מביא דעת רשב"א במשמרת הבית שכתב וז"ל וחלילה וחס שלא הותר אפי' לחולה עצמו אלא בעת הצורך בלבד היינו בשבת הא למוצאי שבת חוזר לאיסורו מכ"ש לבריא ודומה לנבילה בשבת לחולה שיש בו סכנה דמותרת לו בשבת ואם הבריא אסור דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וכתב עליו הט"ז ודבריו נכונים והגם שהערותי ליישב דעת רא"ה דנבילה וכדומה הוה איסור חפץ ונדחה רק מחמת וחי בהם ולא שימות בהם וכיון שעבר הסכנה או יש למצוא בהיתר ממילא אסור בנבילה מעצמו אבל כל איסור דרבנן לא נאסר לחולה דחכמים יכולין לאסור רק על גברא דיש עליו דלא תסור אבל אין ביכולת חכמים לחדש איסור חפץ דלא תוסיפו על הדבר כתיב וכנגד חולה לא אסרו הגברא א"כ הי' מה שנתבשל ע"י עכו"ם היתר גמור ונשאר בהיתירו אבל הרשב"א מוסיף דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וכאשר עבר הצורך חזר האיסור על הגברא וכ"ש על שאר בריאים ודוק וה"ה אני אומר ראו חכז"ל לעשות משום אבילות ירושלים שלא לאכול בשר ולא לשתות יין וכדומה ואמרו אבל משום אכילת מצוה יודחה האבילות הן בסעודת מילה או פדיון או סיום מסכתא וסעודת מצוה יאכל בשר וישתה יין א"כ המצוה דוחה האבילות ישינה של ט"ב שחביבה מצוה בשעתה ועיין מנחות דף ע"ב וא"כ ה"ה שבת קודש דהיום קודש לד' דכתיב וקראת לשבת עונג והוה המצוה להתענג בבשר ויין ונדחה ג"כ האבילות ישינה מפני מצות עונג שבת וא"כ די אם אוכל בשבת דהוה אכילתו סעודת מצוה אבל לאכול הנשאר בימי חול אטו נאמר כל מה שנשאר מסעודת ברית מילה ופדיון וסיום מסכתא ואירוסין יאכלו אח"כ ג"כ אפי' שאין עוד באכילה סעודת מצוה א"כ יהי' הטפל גדול מן העיקר בשעת היתרו הי' רק מכח שאכילתו הי' מצוה ואח"כ יהי' הנותר מותר אפי' בלי מצוה באיברי נחירה הי' האיבעי שהי' היתר מכח בשר תאוה א"כ יהי' נשאר בהיתרו או במי שאסר על עצמו מן פירות או הב"ד גזרו איסור על היתר יש ספק אם הנותר נשאר בהתירו אבל מה שהי' מותר משורש יען שיש באכילתו עונג שבת איך יהי' מותר אח"כ בלי קיום עונג שבת ועיין ברמ"א סעיף ט' וז"ל ומצניעים מר"ח ואילך הסכין של שחיטה שאין שוחטים כי אם לצורך מצוה כגון לחולה או שבת או מילה או פדיון הבן וכיוצא בו עכ"ל הרי מפורש יוצא שסעודת שבת הוה כמו סעודת מילה ופדיון או צורך חולה ואטו יאכלו הבריאים אם נשחט השור בעבור ליטרא בשר לצורך החולה ויעיין במג"א סי' תקנ"ב ס"ק י"ג ועיין ברמ"א סי' תקנ"א סעיף י' ובמג"א על כן נלענ"ד דאסור לאכול הנותר הן הנותר משבת או מסעודת מצוה או הנותר מן החולה ודוק ואחרונים שהביא לא ראיתי מעולם להבדיל אם שבת חל באמצע ט' ימים או שחל שבת ביום ר"ח כל זה אינו נכנס בשכלי ולא אוכל לעיין בדבריהם כעת. (ב) ואשר הפליא על הגמ' מ"ק דף כ"ג דחשב בברייתא דאונן בשבת חייב בתפלה ובתפילין והתפלא איך שייך לומר דחיוב בשבת בתפילין הלא אסור להניח תפילין בשבת ומכ"ש שאינו חייב להניח הוא פליאה מאוד ואולי יש לתרץ דנודע מי שמניח תפילין בשבת לשם מצוה עובר על בל תוסיף עיין במג"א סי' ל"א ס"ק א' בשם רשב"א וכל זה אם הי' מחויב להניח תפילין רק קדושת ואות שבת פטרתו אז עובר על בל תוסיף אבל אונן שפטור מכל המצות ואין רשאי אפי' לעשות מצוה מכח רשות עיין בפר"ח סימן נ"ה ועיין במג"א סימן קכ"ה והכלל רק באזהרת עונשים הוא חיוב אבל מכל המצות פטור א"כ אי מניח תפילין בשבת לא הי' עובר על בל תוסיף דהא גברא האונן לאו בר חיובא במ"ע הוא ואשמעי' הברייתא מכח האנינות הוא בר חיוב תפילין בשבת ולולא ששבת הוא עצמו אות הי' האונן בר חיוב תפילין ופטור רק משום שבת וא"כ אם מניח תפילין לשם מצוה עובר על בל תוסיף כך עלה בדעתי ליישב ההפלא ופלא הזאת ודוק. (ג) ואשר שאל אם מותר בשתיית טאבאק בתענית אשר העיר בשו"ת דרכי נועם דבר זה יהי' גיאות גדול להשיב בו מה שכבר נתפשט בעולם שניהם להתיר ואני נוהג לעצמי בשניהם לחומרא שאינו שותה טאבאק לא ביו"ט הראשון ובשני ימים של ר"ה וגם בתענית אני מחמיר מנעורי נהגתי כן לעצמי אבל מי ישער לאחרים בשתיות טאבאק טבע אנשים אינו שוה בו יש שהוא אצלו חצי חיות ויש שיוכל למנוע עצמו ודרכי לאמור אם האדם כבר אכל ושתה הוה השתיות טאבאק אחריו כמו אכילה שנית שמעכל מאכלים ומשביעו אבל בתענית לא הוה אוכל נפש אליבא ריקנא ולא הוה תרתי דסתרו אהדדי להתיר ביו"ט וגם בתענית אך לא נאה לשאול עליו ולא יאה להשיב עליו לדינא כלל. (ד) גם מה ששאל אם מותר ליתן מר"ח אב בגדים חדשים לאומן עני שיגמור אותם על לאחר תשעה באב פשיטא דאסור כאשר העיר בעצמו מה לי שהאומן הוא עני הלא האיסור הוא מצד הנותן וכן משמע ממג"א ס"ק כ"ד יפה דיבר ואוסיף נופך דאין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו ולא דמי לחול המועד דשם כל האיסור מכח המלאכה של האומן ודוק ולא באתי אלא לספר עובדא ידענא דאנשי בית של אדמ"ו הגאון חת"ס ז"ל אמרו לאומן שרגיל לעשות כובע קטן על הראש שאביהם צריך כובע בבית וכאשר הובא לאדמ"ו ז"ל וחקר מפי אנשי הבית אימתי הוגד לאומן שיעשה לו ויחפש וימצא שהי' אחר ר"ח וצוה להשיב הכובע ואמר לא יבא על ראשו חלילה וילמד ק"ו ששם לא נתנו לאומן כלל שעושה הכל משלו ולוקח דמים בעדו כאשר יוגמר ויען שעשה לפניו גזר ואומר שלא יבוא על ראשו לעולם דברי החלוש מאוד הד"ש:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה