שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ג · סימן לט
שפעת ברכות לראש אחי הרב הגאון הצדיק המפורסם כבוד הרב ר' נפתלי נ"י אב"ד דק"ק פ"ח יע"א:
אהובי אחי נ"י אציע לפניך קו' אחת ותודיעני דעתך בזה כי הרהרתי הרבה ולא עלה בידי לתרץ על נכון ואם יהי' פנאי אכתב לך איזה קו' אשר אבקש מענה מפיך אחיך הנאמן. הרמב"ם כתב בפ"א הל' יו"ט הל' י"ד וז"ל בהמה שחציו של גוי וחציו של ישראל מותר לשוחטה ביו"ט שאי אפשר לאכול ממנה כזית בשר בלא שחיטה עכ"ל והוא מגמ' ביצה דף כ"א דאמרו דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה יעו"ש. והנה הי' קשה לי בגמ' גופא למה אמרו אי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה ולמה נקטו כזית בשר הא אפי' חצי זית בשר אי אפשר בלא שחיטה ולא מיבעי לר"י דחצי שיעור אסור מן התורה בודאי אי אפשר לחצי זית בשר בלא שחיטה אלא אפי' לר"ל דסובר חצי שיעור מותר מן התורה אעפ"כ עכ"פ אסור מדרבנן והוה ג"כ אי אפשר לחצי כזית בשר בלא שחיטה כמו למ"ד דאין שחיטה לעוף מן התורה אף עפ"כ מותר לשחוט עוף ביו"ט ולא נאמר דיאכל נבילות עוף ביו"ט טרם שישחט כמו שביאר הרא"ש ביומא דף פ"ה בשם מהר"ם יעו"ש ה"ה טוב לשחוט בהמה מלאכול חצי זית נבילה דאסר גם לר"ל עכ"פ מדרבנן וא"כ למה אמרו אי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה שכתב הרמב"ם הפי' לאכול ממנה הלא אפי' חצי זית אסור לאכול ממנה בלא שחיטה והי' לגמ' לומר שאי אפשר לאכול בשר בלא שחיטה וצע"ג ועלה בדעתי לחדש דבר דלמה באמת אנו עושים מלאכה ביו"ט לשחוט תרנגולים והשחיטה אב מלאכה והלא נחירה ע"י גוי הוי נבילה דרבנן אם אין שחיטה לעוף מן התורה הסביר במחצית השקל סימן שכ"ח ס"ק ט' יען דהתורה התירה מלאכת אוכל נפש ביו"ט א"כ אין בו איסור מלאכה כלל ונבילות עוף עכ"פ מדרבנן אסור וא"כ מהכ"ת להתיר איסור דרבנן אם נוכל להיות לנו בשר בהיתר גמור יעו"ש וא"כ בתורה כתוב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ואין אכילה אלא בכזית בעבור אכילת כזית הותר מלאכת יו"ט אבל בעבור חצי שיעור דלא נקרא אכילה לא הותר מלאכת יו"ט ולכן החכימו לומר דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה דלולא כזית הגם שיש איסור אפילו על חצי כזית בלא שחיטה אבל עכ"פ מלאכת יו"ט לא הותר אלא בעבור שיעור שנקרא אכילה והבן זה כי הוא חדש מאוד. והפרמ"ג בפתיחה להלכות שחיטה חידש לשיטת התוס' בשבועות דף כ"ד דזבחת ואכלת הוה עשה מה שנזבח אתה אוכל א"כ הוה העשה אפי' על כל שהוא דדווקא במניעת איסור או ציות מצוה דכתיב אכילה הוה הקבלה דאין אכילה אלא בכזית אבל היכא דכתוב ואכלת באכילת רשות הוה אכילה כל שהוא א"כ גם ביו"ט דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש דהוה אכילה בכל שהוא ולפ"ז הרמב"ם דכתב וזבחת הוה עשה כמו שכתב בפ"א מהל' שחיטה א"כ מותר מלאכת שחיטה אפי' בעבור חצי זית ולמה כתב שאי אפשר לאכול ממנה כזית בשר בלא שחיטה הי' לו לכתוב סתם אי אפשר לאכול ממנה בשר בלא שחיטה וצע"ג. לאחי הנ"ל קבלתי מכתבך אחי נ"י אשר הודעתני שהערה הזאת שלא יהי' מותר מלאכה ביו"ט רק בשיעור כזית שנקרא אכילה כבר כתוב אצלך מלפנים ושם הבאת ראי' מביצה דף כ"ה משחיטת בהמה מסוכנת אם יכול לאכול כזית מבעוד יום משמע בעבור חצי זית אין רשאי לשחוט דאל"כ ישמיענו אפי' אם יוכל לאכול אפי' כחצי זית רק שמצאת שהטורי אבן סוף הספר חקר לר"ל דחצי שיעור מותר מן התורה א"כ לא משכחת לדרוש לכם ולא לעכו"ם דהא אפילו יבשל איסורים נימא הואיל אי מקלעי אורחים יתן לכל אדם חצי זית עכ"ד דברי הגאון משמע דס"ל דאפילו בעבור חצי שיעור מותר לעשות מלאכה דאל"כ גם לר"ל נדרוש לכם ולא לנכרים שמבשל איסור ובעבור ישראל לא משכחת לרשב"ל רק בכזית עכ"ד בקיצור. דע לך אהובי אחי נ"י כי לדעתי שניהם יעמדו יחדיו דאין רשאי לעשות מלאכה רק בשיעור אכילה הוא כזית ואעפ"כ יש לומר לר"ל מותר לבשל מאכלים אסורים מכח הואיל אי מקלעי אורחים ישראל יתן כחצי שיעור ואבאר דברי בעזה"י. נחקור דבוודאי מותר לישראל לבשל הגם שלא יאכל רק כחצי זית בכל שעה ושעה דבמאכל איסור ללקות או באכילת מצוה שהוה ל"ת או מ"ע גילה הקב"ה דצריך להיות שם אכילה בכדי אכילת פרס דאל"כ אינם נצטרפים ונחשב כל אכילה בפני עצמו כחצי שיעור דאין עליו מלקות וגם אין בו קיום מצות עשה וכל זה אם האכילה בעצמה האיסור או המצוה אבל באכילת אוכל נפש שהותרה ביו"ט דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש הגם אם נאמר דצריך לאכול כזית דאל"כ לא הותר העבירה מלאכה ביו"ט אבל עכ"פ די אם אוכל אפי' בכל שעה חצי כזית דעכ"פ ביו"ט אכל שיעור אכילה והוה עכ"פ אשר יאכל לכל נפש וא"כ יוכל ליתן לכל אורח ישראל איזה פעמים ביום כחצי זית איסור א"כ עשה מלאכה בעבור אכילה ולענין איסור לא מצטרף דלא אכל השיעור בכדי אכילת פרס דכמו בברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת וברכת את ד' צריך לאכול עכ"פ כזית אבל אין צריך לאכול הכזית בתוך כדי אכילת פרס עיין במג"א סימן ר"י ס"ק א' בשם עולת תמיד ואפי' למג"א החולק עליו כתב בפרמ"ג שם וז"ל ומכל מקום יש לומר ברכה על הנאת מעיו מצטרף ומיהו אם אכל עד ששבע בברכת המזון חייב מן התורה אף שאכל מעט מעט ורק אם אכל כזית דמברך ברכת המזון ואכלת אז אמרי' דיותר מכדי אכילת פרס אין מצטרף וצע"ג עכ"ל. ולפ"ז ביו"ט יוכל ליתן מעט מעט לאורחים כל היו"ט עד שישבעו אפי' דלענין איסור אינו חייב ובעבור יו"ט הוה אשר יאכל לכל נפש שיעור אכילה ואפי' עד שביעה ודוק והוא דבר חדש בעזה"י ואשר רמזת לי שבספר אמרי בינה חוקר על טו"א מעולם לא ראיתי ספר הנ"ל ולא אוכל לידע מה השיג על הטו"א. ובדברי פרמ"ג הנ"ל חדשתי במקו"א מי שאוכל ביוכ"פ תמיד חצי שיעור ביותר משיעור כדי אכילת פרס עד שהי' שבע שראוי לברך ברכות המזון מן התורה יש עליו כרת כי איך אפשר שיהי' שבע לברך ויהי' נחשב שקיים מצות עינוי אם לא אכל עד לשבעה רק אכל כותבות שהוא שיעור ישוב דעת אינו חייב יען שלא אכל בכדי אכילת פרס אותו שיעור ישוב דעת אבל מי שאוכל כל היום חצי שיעור עד ששבע חייב הגם שלא אכל כשיעור בפעם אחת ולכן לא תקנו לעשות שני יוכ"פ כנודע מירושלמי שהקשה הפלתי שיתקנו לאכול חצי שיעור ולדעתי לאכול חצי שיעור עד ששבע הוה כאכילה גמורה בפ"א ואיך יתקנו לכל איש ואיש לאכול חצי שיעור שלא יבוא אצלו לידי שביעה ובכל זאת לא יבוא לפקוח נפש ויש לי בזה עוד הערות על המג"א בהל' יוכ"פ רק דבר חדש הוא עד מאוד וצריך בירור גדול נא אחי נ"י שים לבך עליו כי הוא נ"מ לגדול בחולה מסוכן וגם אם אירע איש בריא אם פסול לעדות וקצרתי כי דל"ב. לאחי הנ"ל אהובי אחי נ"י גי"ה הגיעני וראיתי מה שהערות על חקירה שלי הגם דאין רשאי לעשות מלאכה רק בעבור כשיעור כזית דכתיב אשר יאכל לכל נפש בכל זאת מותר לר"ל שסובר חצי שיעור מותר לעשות מלאכה באיסורי אכילה דיאכל כל היום פחות פחות עד כדי שביעה כדברי פרמ"ג בסי' ר"י ואתה הערות לאמור דווקא בהיתר שראוי לאכול כשיעור בב"א אז מחויב לברך אבל באיסור דלא יוכל לאכול כשיעור כזית אין רשאי לעשות מלאכה ביו"ט דתורה אמרה אך אשר יאכל שראוי' לאכול בפעם אחד. לדעתי בודאי שיהי' בכמות כזית ילפי' דכתיב אשר יאכל לכל נפש אבל שנאמר שצריך להיות ראוי לאכול כזית בפ"א מנ"ל בשאר איסורים לענין עונשין יש לן קבלה שצריך להיות אכילה בכדי אכילת פרס אבל שלא יהי' שם אכילה עליו אם יהנה כל כך וישבע ממנו שלא יהי' נקרא אשר יאכל לכל נפש מנ"ל לך הא הא בכה"ג הוה נקרא אכולה ושביעה בברכת המזון וכד דייקת בפרמ"ג תראה שהוא חידש זה מכח דכתיב ואכלת ושבעת אם רק אכל הוא כזית צריך בכדי אכילת פרס אבל ושבעת בודאי הוא בחיוב לברך הגם דלא נקרא בשם אכילה אבל אין לך גדול מזה דנשבע בהנאה ומאכל וצריך לברך וא"כ מאי הבדל יש אם הי' ראוי' לבילה לאכול כזית או לא עכ"פ שביעה גדולה מאכילה וכן אני אומר ביו"ט אם יוכל להאכיל לאורח כל כך חצי שיעור ביום אחד עד שישבע בטוב נפשו בוודאי ראוים לעשות מלאכה באוכל נפש כדי להשביע לרעב כנלע"ד. ובזה נדחה ג"כ מה שחדשת דין חדש הגם דחולה מברך ברכת המזון אם צריך לאכול ביוכ"פ זה דווקא אם הותר לו לאכול כזית בפ"א אבל אם הי' די לו לאכול כמה חצי שיעור ביותר מכדי אכילת פרס הגם לפי דברי פרמ"ג מברך ברכות המזון זה בכל השנה שראוי לאכול כזית אבל ביוכ"פ שאסר לו לאכול כזית בפ"א כיון שדי נגד הסכנה לאכול בפ"א רק חצי שיעור הגם שאכל כמה חצי שיעור עד ששבע ממאכל היתר אינו מברך ברכת המזון עכ"ד ולפי הבנתו זה אינו דכיון דהגיע לידי שובע אז מחויב הוא לברך מכח ושבעת ומה לי אם הי' ראוי' לאכול בפ"א כזית או לא וצריך החולה לברך ברכת המזון דהמאכל היתר לשובעה כזה הותר לו מחמת סכנה ומחויב לברך כנלענ"ד. ואשר הודעתני על אשר חדשתי מי שאוכל חצי שיעור כל היום ביוכ"פ חייב כרת אפילו דהא שבע כל כך שבחול מברך ברכת המזון ולכן אי אפשר לעשות יוכ"פ ולאכול חצי שיעור כקו' הפלתי וכתבת וז"ל ד' יודע כי הייתי בשיעור אצל מרן חת"ס זצוק"ל שמעתי זה מפיו ולדעתי נדפס בספרו ויגעתי היום ולא מצאתי אבל ברור זה ששמעתי מפיו הזה הלשון כי ביוכ"פ לא הי' מעונה אם אכל חצי שיעור אפילו לאחר אכילת פרס עכ"ל הנחמד לא תוכל לשער השמחה שלי שזכיתי לכווין לדעתו הגדולה אבל בלי הקדמת פרמ"ג הנ"ל לא אדע איך חידש זאת רק בלתי ספק הוא בעצמו חידש גם סברת פרמ"ג הנ"ל בכל אופן ברוך שכוונתי לדעת מר"ן. אך הי' קשה לי על מה שחדשתי שיהי' ביוכ"פ חיוב כרת אם יאכל כמה פעמים חצי שיעור דעכ"פ הוא שבע ולא הוה מעונה א"כ ביומא דף פ"א בגמ' אמר ר"ל מפני מה לא נאמרה אזהרה בעינוי משום דלא אפשר היכי נכתב נכתוב רחמנא לא יאכל אכילה בכזית וכתב רש"י וז"ל משמע והתורה לא חייבה עליו אלא בישוב הדעת עכ"ל ולפי הדין שחדשתי בלא"ה אלו הי' נאמר לא יאכל לא הי' חייב אם אכל אפי' כל היום חצי שיעור דעכ"פ לא אכל בשום פעם שיעור אכילה וביוכ"פ כה"ג חייב דעכ"פ מיושב דעתו וא"כ יצא מכשול לקולא ורש"י פי' דהוה מכשול לחומרא בלי פי' רש"י הי' אפשר לפרש דזה גופה כוונת ר"ל אכילה בכזית ביחד ובתוך כדי א"פ הוה כאוכל בפ"א אבל מרש"י לא משמע וצע"ג. ואמרתי לתרץ בעזה"י מה דחדשה תורה דמחויב על יתובי דעת כרת היינו אם הישוב הדעת בא בפ"א שהי' רעב ואכל כדי ישוב הדעת אז עשה פעולה שלא יהי' לו עינוי בשעת הנאה וחיוב כרת אבל או אכל כמה פעמים חצי שיעור אשר בשעת הנאה של אלו חצי שיעור לא הי' לו ישוב הדעת א"כ הנאות אלו בהיתר הי' והגם אם אח"כ בא לו ישוב הדעת מח"ש הוה כאלו אכל מתחילה עפר או ציר ומורייס וכל הני המפורשים במשנה שיוכל להשיג ישוב הדעת מח"ש אבל הכי יהי' חייב בכה"ג עכ"פ לא עשה מעשה לאכול אוכל אשר יבוא לו הישוב הדעת באיסור וכל הנאה הבא לאדם ממילא פטור אפי' בחלבים ועריות דמתעסק חייב ואם בא ממילא הנאה פטור עיין בפנ"י בפסחים דף כ"ו דיליף דין זה מרמב"ם והסביר דליכא חיוב תורה אלא במעשה איסור והאריך בסוגיא דשם להסביר דברי חכז"ל אשה קרקע עולם ותחילתה באונס וסופה ברצון דמותרת יעו"ש דפח"ח וא"כ ה"ה בכה"ג הישוב הדעת הבא ממילא מבטן מלא אינו חייב עליו כרת והבן זה. ומצאתי און לי בדברי כפת תמרים יומא דף פ' בד"ה אר"ל האוכל אכילה גסה שכתב וז"ל קשה אמאי אשמעי' הך דינא ביוכ"פ לשמועי' בעלמא במ"א כגון חלב או חמץ אם אכלן אכילה גסה פטור דלא שמה אכילה יש לומר דאי אשמעי' בעלמא הו"א אכילה גסה לא שמה אכולה ולפיכך פטור אבל ביוהכ"פ דהכתוב אומר תענו הו"א דחייב דהרי לא התענה דאע"ג דבשעת אכילה לא נהנה כגון דאכל על השבע מ"מ כשיתעכל המזון הראשון שבמעיו אכתי מיתבא דעתה ואין לו עינוי מחמת מה שאכל באחרונה הלכך קמ"ל דאפ"ה פטור ביוה"כ משום דלא אזלינן אלא בתר שעת אכילה ובשעת אכילה לא נהנה ואע"ג דמטא ליה הנאה אח"כ לא איכפת לן עכ"ל הרי כמעט מפורש יוצא דישוב הדעת צריך לבוא בשעת אכילה ולא מכח בטן מלא ודוק. ואולי יש להכריע דכרת לא חייב דלא נקרא והנפש אשר לא תעונה דלא עשה מעשה שלם לעקור העינוי אבל העשה לא קיים בכה"ג דעכ"פ אין נפשו מעונה ואולי גם באכילה גסה פטור אבל עשה לא קיים ודוק. אך א"כ נפלא דעת אדמ"ו רבן של ישראל אשר כל רז לא אנס ליה ועלה בדעתי דגמ' קאי ביומא דף פ' לר"ל דסובר חצי שיעור מותר מן התורה א"כ אי אפשר לצרף אכילתו של חצי שיעורים אשר אכל בהיתר לפעול על ישוב הדעת שיהיה חייב אבל לר"י דסובר חצי שיעור אסור מן התורה א"כ גם אכילת חצי שיעורים היה אסורים רק שחסר הפעולה שלא פעלו ישוב הדעת א"כ באכילת ח"ש האחרון שהוא ממלא הישוב הדעת חייב א"כ להלכתא דפסקי' כר"י שפיר הורה אדמ"ו ז"ל להלכה לפני התלמידים כנלענ"ד בעזה"י. ואם כנים דברי יצא מזה דחולה שיש בו סכנה ואכל החצי שיעורים בהיתר אפי' אם יאכל באחרונה ח"ש שלא הי' צריך והי' לו ישוב הדעת פטור דעכ"פ אכילת היתר לא מצרפים לפעול כרת על ח"ש איסור והגם שיש לזדנז בדבר שהי' רק מכח פקוח נפש דוחה ולא כמו ח"ש מותר לר"ל אעפ"כ לא עשה מעשה איסור ודוק. בכל זה קשה לי מגמ' יומא דף ע"ג ע"ב על המשנה דקתני יוכ"פ אסור באכילה ושתיה וברחיצה וסיכה ותשמיש המטה פריך הגמ' יוכ"פ אסור באכילה ושתיה ענוש כרת הוא אר"א לא נצרכה אלא לכחצי שיעור הניחא למאן דאמר ח"ש אסור מן התורה אבל למ"ד ח"ש מותר מאי איכא למימר וקשה גם למ"ד חצי שיעור אסור מן התורה ג"כ נשאר הקו' אכילה ושתיה ענוש כרת כגון שאכל כמה פעמים ח"ש עד שלא היה מעונה כלל ואיך קתני אכילה ושתיה אסור דומיא רחיצה וסיכה ותשמיש המטה הלא בכל אלה אפי' רוחץ וסך ומשמש מאה פעמים ביוכ"פ לית בו כרת ואם אכל ושתה כמה פעמים ביוכ"פ ח"ש חייב כרת ואיך שננה המשנה אכילה ושתיה ורחיצה וסיכה בשוה אלא פשיטא אפי' לר"י לא משכחת כרת אם אכל כמה פעמים ביום ודוק (עיין בתויו"ט שם שהשיג על הרע"ב). ולפמ"ש למעלה נכון דעשה של ועניתם את נפשותיכם לא קיים בכה"ג אבל כרת לא משכחת אפי' אכל אלף פעמים חצי שיעור ביוכ"פ דצריך הנאת ישוב הדעת בפעם אחד כנלע"ד בעזה"י רק בעל דעתי נגד דעת מרן רבן של ישראל אשר שמעת ופה תהי' שביתת קולמסי כהיום. ואיידי לא אמנע מלהודיעך מה שחקרתי במקו"א על דברי מהרי"ט אלגאזי בהל' חלה בדף מ"א בד"ה והנה שהרעיש בקו' לשיטת הרמב"ן דלאכלה לא לסחורה הוה מ"ע א"כ הוה השיעור בכזית דמ"ע ול"ת שווין בשיעור כזית אבל על פחות מכזית ליכא העשה דלאכלה א"כ מאי פריך הגמ' דעיסת שביעית חייבת בחלה הא אילו מיטמא בת שריפה היא וקשה הא חלה אין לה שיעור אפי' בפחות מכזית וא"כ ליכא לגבה עשה דלאכלה ולא לשריפה. ואמרתי דשם בשביעית ליכא חיוב דלאכלה דצריך לאכול שיעור כזית בפ"א רק דיאכל פירות שביעית אפי' אוכל כל היום פחות פחות מכזית שיהיה פירות שביעית נאכלין וכן בעשה דואכלו הכהנים אשר כופר מהם הוה ג"כ המצוה שיהי' נאכל כולו אפי' יאכלו הכהנים פחות פחות מכזית בכל היום ומכ"ש אם אכלו כל כך עד שישבע ממנו וא"כ אסור לשרוף חצי כזית דגם אותו חצי זית יוכל לקיים בו לאכלה שישלים בו כדי שביעה [הא יכול לצרופי עם עוד חצי זית ויהי' בו שיעור אכילה] הגם דלא יאכל בכדי אכילת פרס ובפרט נ"ל אם יש ציווי על הגברא לא תאכל נבילה או תאכל מצה שם צריך כזית בכדי א"פ שיהי' נחשב שגברא אכל ועבר הל"ת או קיים העשה אבל אם כתיב על הפירות שיהי' לאכלה אין הבדל ודוק בזה. וקבלתי מכתב מאחי הנ"ל שכתב לי שבדברי שאג"א סי' ע"ו מיושב הקו' שהקשתי מיומא דף פ"א ונכונים דבריו ואגב אעתיק מה שכתבתי על גוף דברי שאג"א שמחדש שיוכ"פ הוה איסור מוסיף על נבילה יען דביוכ"פ חייב אף שלא כדרך הנאתו וכתבתי וז"ל ולפענ"ד נ"ל דלא הוה יוכ"פ איסור מוסיף ע"י בשלכד"ה דבשלמא אי הוה שיעור דיוכ"פ בכזית ואעפ"כ הוה חייב בשלכד"ה אז הי' יוכ"פ איסור מוסיף אבל השתא דכתיב ביו"כ תענו נפשותיכם וקפיד קרא אשיעור שביעה שעי"כ אין הנפש מעונה אז בעי אפי' בכדרך הנאה כותבת כדי שביעה וממילא חייב אפי' בשלכד"ה יען דהנפש לא מעונה וא"כ כיון דעל עינוי נפש קפיד קרא ושם ליכא חילוק אם מושבע בדרך הנאה או בשלכד"ה הכל איסורו בשוה וא"כ לא נחשב יוכ"פ למוסיף דחייב אף בשלכד"ה דשאני התם דגוף העבירה לא הוה הנאת אכילה רק השביעה ושאני נבילה דסוג איסורו בשם אכילה וחייב אפי' בכזית אבל צריך להיות בכדרך אכילה ודוק. ואחרי ימים מועטים מצאתי במשבצות זהב סימן תרי"ב ס"ק ד' שכתב וז"ל הא עט"ז באות א' יעו"ש ח"ש אסור מ"ה כמ"ש המ"א אות א' ובמ"ל פ"א מחו"מ פ"ז להרלנ"ח בע"פ משש עד שתחשך משמע דח"ש מותר שם מ"ה דהא י"ל ועיניתם נפשותיכם אף ח"ש אסור מ"ה והלמ"מ לפטרו מענש בח"ש ולפ"ז לכאורה דין חדש יש ביוכ"פ דאנו בשאר האיסורין ח"ש לית ביה עשה כ"א איסור תורה בעלמא וחייל עלי' שבועה משא"כ ביוה"כ דיש עשה בח"ש אין שבועה חייל עליו ונ"מ לפסולי עדות עתוס' שבועות דף כ"ג ב' ד"ה דמוקי ובי"ד רל"ט עכ"ל הרי כדברי אשר חקרתי בהבנת אדמ"ו חת"ס ז"ל אשר שמע אחי הרב נ"י מפיו הקדוש לחדש דין הנ"ל ביוכ"פ ובוודאי גם אדמ"ו לא חידש רק כנגד העשה ולא על כרת אודה לד' שכוונתי להאמת תל"י. ואגב גררא אעתיק דבר מחדושי עירובין דף ל' מערבין לגדול ביוכ"פ כתב רש"י וז"ל למי שהוא גדול שהביא שתי שערות שחייב בעינוי ואע"ג דלמחר לא חזי ליה הואיל וחזי לקטן שאינו בר עונשין עכ"ל ופלא בעיני למה נקט רש"י שלמחר לא חזי ליה שחייב בעשה דעינוי ולא כתב הלאו ש כרת שחיוב הגדול אם אוכל ביוכ"פ וצע"ג. ונ"ל דלכאורה תרומה ונזיר המה אסורי חפץ עיין באבני מילואים בשם מהרי"ט דתורה אסרה יין על נזיר יעו"ש א"כ גם חצי שיעור הוה דבר איסור ולא הוה סעודה ראוי' אבל יוכ"פ דיום אסור והמאכל היתר דחולה שיש בו סכנה מברך ברכת המזון אם צריך לאכול ביוכ"פ וגם בנזיר ותרומה הוה השיעור כזית או רביעית אבל ביוכ"פ צריך ישוב הדעת מככותבת ועיין במ"א סי' שס"ח ס"ק ב' א"כ הוה כזית שיעור סעודה והוא חצי שיעור לגבי יוכ"פ ולכן מערבין ביוכ"פ לגדול ועיין בר"ן שהקשה למה צריך העשה על אכילת מצה הא צריך לאכול מכח יו"ט כזית יעו"ש לכן התחכם רש"י לכתוב דעכ"פ מכח מצות עשה של עינוי הוה בודאי חצי שיעור אסור כמו שיאכל כזית ולא הוה מתענה ביוכ"פ ודוק. ואוסיף נופך הלא ביוכ"פ דהוה כזית ח"ש מותר לאכול בסוף יוכ"פ דלא שייך לומר עוד חזי לאצטרופי דבמוצאי יוכ"פ מותר לאכול אבל בנזיר ותרומה יש תרתי לרעותא דח"ש הוה רק פחות מכזית וגם אסור בסוף יום שבת אפי' משום דחזי לאצטרופי אם יאכל עוד במוצאי שבת וא"כ קשה מאי ראיה מביא דמערבין ביוכ"פ שמותר לערב לנזיר ביין או לישראל בתרומה נזיר דומי' דתרומה דאסור במש"ק וביוכ"פ יש היתר לסעודה בסוף יוכ"פ לאכול כזית דהוה סעודה חשובה לכן החכים רש"י דעכ"פ מכח העשה של העינוי אסור לאכול חצי שיעור היינו כזית דעכ"פ לא התענה נפשו כ"ד שעות הגם דכרת ליכא רק אכותבת דהנפש אשר לא תעונה אינו אלא בכותבת שהוא ישוב דעת אבל עכ"פ אם אוכל בפחות לא קיים העשה תענו את נפשותיכם ודוק: