אור ברסלב
שות מחנה חיים ג › סימן לח

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ג · סימן לח

סימן לז

שפעת שלום ורב מנוחה לאיש היושב על מדין ומורה ה"ה הרב המופלא ומופלג מורג חרוץ שונה הלכות כבוד הרב ר' פייבל גראסמאן נ"י מ"ץ לעדתו בק"ק טארנא יע"א. בא לנגד עיני ועיינתי מיד לראות שאלתו ויען שלית דין צריך בושש שהשוחט עשה שלא כדין ושלא כדת הש"ע הי' ראוי' לקנסו רק דעתי לקיים בו שטוב גערה במבין ואם יקפוץ עוד בראש להורות בלי שאלת חכם אז יקנס בכפלים קנס גדול כך דעתו. שאלה הנה מעשה אירע פה בשמ"ע העבר אחר אכילת צהרים בשעה שלישית קראו להשו"ב לבית המטבחיים לשחוט והלך ושחט וגם הכשיר בלא ידיעתי וביום המחרת שאלתי על מה עשה זאת לשחוט מיו"ט לחבירו בלי שום שאלה אמר לי שאכל קודם הלילה מהטחול כזית והנה עמדתי כמרעיד שהחציף השו"ב לעשות כזאת להגיס את דעתו הגם שיש לו ריח תורה הנה בהשקפה הי' בדעתי כששמעתי ביום ש"ת לאסור הבשר כדעת הב"ח ז"ל שהביא הט"ז בסי' תק"ג סעיף א' ס"ק ה' ואקצר כי שבילי הוראה נהירין להדר"ג קדשו הגם שהשו"ב התנצל שהקצב אינו יהודי והוא רוצה לנחור ז"א כי ביום המחרת נחר בהמה אחרת והנה אמ"ו יורינו מה דין ומשפט השו"ב הזה עכ"ל. תשובה הן אמת שהט"ז בסי' תצ"ח ס"ק ה' משמע בבהמת ישראל מותר לשחוט אם יאכל עכ"פ כזית אח"כ וכותב שטעות סופר בב"י אבל כבר צווח עליו באלי' רבה שנהפוך הוא שבפי' כ' הרשב"א אפי' יאכל כזית אח"כ אסור הדבר דזה הוה רק הערמה כיון שלא צריך באמת הבשר רק אוכל משום שלא יהי' מלאכה בחינם ביו"ט א"כ אסור השחיטה אפי' אם יאכל אח"כ יעו"ש אבל על כל פנים בבהמת עכו"ם בהערמה בוודאי אסור ודוק. ואפילו בשו"ת באר עשק סי' כ"ו דהתיר אפי' בבהמת גוים בשחל יום ב' של יו"ט ביום ה' דאל"כ רצה הגוי לנחור ולא יהי' לבני ישראל בחה"מ בשר לאכול היינו שם הי' המעשה שהשוחט ובני ביתו לא אכלו לשובע בצהרים כדי לאכול אח"כ הוא ובני ביתו בשר יפה והסכים הרב עמו יען דאכלו סעודה ממש ובצירף שמחות כל בני קהלתו שיהי' להם בשר בחה"מ יעו"ש היינו שעכ"פ לא הי' אצל השוחט ובנו ביתו הערמה דהא אכלו כולם סעודת בשר מן בשר הנשחט ואעפ"כ צווחו עליו האחרונים א"כ ק"ו בנידן שאלת מעלתו נ"י דהשוחט אכל רק כזית מטחול והוה הערמה ממש וגם הי' בהמת גוי הוא העזה יתירה לעשות כזאת ומבלי שאלת חכם בבאר עשק שם בא עכ"פ השוחט ועשה שאלת חכם ע"כ בנ"ד הי' ראוי' לקנוס להשוחט על שהקיל בכבוד המורה מ"מ וגם הקול במלאכת יו"ט שלא כדין וכדת של הש"ע ודוק. ובמק"א הערותי אם בעבור לאכול רק כבד או ריאה וכדומה יהיה אסור לשחוט דווקא אמרו כזית בשר ובני מעיים אוכליהון לאו בר אינש דלא מקרי בשר עיין ביו"ד סי' ע"ה בט"ז שהאריך בזה שיש הבדל בין לשון המשנה ובין לשון אמוראים יעו"ש בשם רבינו יונה ועיין בפלתי שם שמטעים הדבר וא"כ הרי"ו שהובא במג"א תק"ג סק"ב] שהמנהג לשחוט תרנגולת ולאכול רק אפי' הכבד וקשה הא אין זה בשר ודלמא דווקא בעבור לאכול בשר התירו לשחוט ולא בעבור בני מעיים דאוכליהון לאו בר אינש ואותן בני אדם חשובים עיין בע"ז סי' ע"ה הנ"ל ועי' במג"א [תר"ה סק"ו] כבד וכליות בכלל בני מעיים יעו"ש בשם הטור אבל כאן הא אכל כזית טחול דהוה בודאי בכלל הבשר ואין כאן מקומו להאריך (עיין ביו"ד סי' ע"ד דיש בטחול רבוי' דם) עכ"פ ראוי' לגעור בשוחט הנ"ל שהעיז להורות בלי שאלת חכם וגם עשה שלא כדין. ומצאתי עוד במג"א סי' תק"ג שמביא שהיש"ש התיר אם באמת אוכל אח"כ כזית הגם שהערים ורק אם סומך שמא יבואו אורחים ולא אוכל כלל אסור ומביא ראי' מן תשובת רשב"א אבל במחצית השקל השיג עליו שנהפוך הוא שהמג"א רמז כפי מה שהובא הרשב"א בב"י מותר הערמה אבל כפי תשו' רשב"א סי' תרפ"א המעיין בפנים אסור הערמה וא"כ בודאי אין להתיר לשחוט אחר מנחה ואחר הסעודה והכלל השוחט עשה שלא כדין ושלא כדת בכפלים ולא יעיז עוד בגובה אפו וד' יסלח לו ולא יאונה אליו כל רע דברי הטרוד מאוד הד"ש:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה