אור ברסלב
שות מחנה חיים ג › סימן לז

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ג · סימן לז

סימן לו

נשאלתי ממי שיש לו בן אלם והוא גם חולה ר"ל אי צריך ליתן לו כזית מרור קריין כי בכל שנה הוא חולה ותולה באכילת מרור שאכל אולי אפשר להקל בו שלא יאכל רק מעט זכר לאכילת מרור עכ"ה. תשובה לפום רהיטא הי' באפשר להקל מעל אלם שלא צריך לאכול כזית מרור דהרא"ש כתב בערבי פסחים דף קי"ד סי' כ"ה וז"ל תני אכלו דמאי יצא אכלו בלא מתכוין יצא אכלו לחצאין יצא ובלבד שלא ישהה בו בין אכילה לחבירתה יותר מכא"פ משום דמברך על אכילת מרור צריך שיאכל כזית דאין אכילה בפחות מכזית אבל בירקות הראשונות שמברך עליה בורא פרי האדמה בעלמא ואין מזכירין עליהם אכילה א"צ מהם כזית עכ"ל הרי מפורש יוצא דרק משום דמברך ברכה על אכילת מרור לכן צריך שיאכל כזית א"כ אלם דלא יוכל לברך די לו באכילת מרור כל שהוא כך עלה בדעתי שהוא פשוט מאד. אמנם יפלא מאוד להבין דברי הרא"ש שיהי' צריך כזית משום הברכה שמזכיר על אכילת מרור דא"כ הא גופא קשה למה תקנו חכז"ל לברך על אכילת מרור הי' להם לתקן על טעימת מרור ולא יצרך האדם לאכול כזית. ונלע"ד הבנה אחרת בעזה"י דקשה לי מאוד בברייתא הנ"ל אכלו לחצאים יצא ובלבד שלא ישהה יותר מכדי אכילת פרס ופלא בעיני מאי יצא אם אכלו בכדא"פ הלא לכתחילה יכול לאכול בכדי א"פ כזית מרור דכל האוכל בכדי אכילת פרס הוה כאלו אכל בבת אחת וא"כ מאי אכלו לחצאים יצא וצע"ג. ואמרתי ליישב בעה"י דתרה"ד סי' ק"ל הוכיח ממרדכי מצוה לבלוע כזית מצה וכזית מרור כל הכזית בבת אחת יעו"ש ובמג"א סי' תע"ה ס"ק ד' הביא ראי' מפ"ז דחולין ובמחצית השקל ביאר שם דסתם אכילה הוה כזית בבת אחת רק באיסורים גילה הלכה דמצטרפין בכדי אכילת פרס אבל בקיום מ"ע נשאר אכילה הוה כזית בפעם אחת יעו"ש דפח"ח וא"כ אתי שפיר הברייתא דנקט אכלן לחצאים בדיעבד יצא אם לא שהה בכדא"פ אבל לכתחילה הוה המצוה לאכול הכזית מרור ביחד בפעם אחד ודוק. ומעתה רמז הרא"ש ומבאר למה יהי' דווקא בדיעבד ולא אפי' לכתחילה יהי' מותר לאכול לחצאים בכדי אכילת פרס על זה כתב וז"ל משום דמברך על אכילת מרור צריך שיאכל כזית דאין אכילה פחות מכזית עכ"ל הכוונה דסתם אכילה אינו בפחות מכזית וכיון דמברך על אכילת מרור ראוים שיאכל הכזית בפ"א ולא לחצאים רק בדיעבד יצא אם אכל בכדא"פ דכשם דנקרא אכילה בכדי אכילת פרס באיסור אם אכל בשיעור אכילת פרס נקרא שאכל נבילה או חזיר או חלב וכדומה ה"ה דגם דיעבד הוה אכילה לקיום המצוה אבל בירקות ראשונות שמברך עליהן בורא פרי אדמה ואין מזכיר עליהם שם אכילה אין צריך מהם כזית אפי' לכתחילה ודוק. ונראה להביא ראי' דאי אפשר לפרש בהבנת הרא"ש דמכח אכילת מצוה של מרור יהי' די אפילו בחצי זית רק מפני שמברך על אכילת מרור צריך ליקח כזית הא מביא הברייתא אכלן דמאי יצא אכלן בלא מתכווין יצא אכלן לחצאים יצא א"כ ה"ה אפי' אכל דמאי בלא מתכווין וגם לחצאים יצא וא"כ אם אכל בלא מתכווין לחצאים בודאי לא בירך על אכילת מרור דאם בירך אין כוונה גדולה מזו שבירך על קיום המצוה וא"כ איך יאמר הרא"ש הא דבעי כזית הוא מפני שברך על אכילת מרור הא הברייתא איירי דאכל בלא מתכווין וא"כ לא בירך כלל וא"כ די אפי' בחצי זית ומאי רבותא דאכלן לחצאים יצא הא חצי השנית לא צריך כלל לאכול דהא יצא כבר בחצי זית ראשון אלא פשיטא דרא"ש בא לפרש דדווקא בכה"ג יצא אפי' לחצאים אבל אם מברך ברכת על אכילת מרור ראוים שיאכל כזית בפעם אחד ולא שיאכל בכדי אכילת פרס דמכח הברכה שמברך שד' צוה על אכילת מרור צריך לאכול כזית בפ"א ודוק. ולפ"ז אפשר להקל באלם שלא צריך לאכול הכזית בפעם אחד אלא יוכל לאכול הכזית בתוך אכילת פרס אבל עכ"פ בכדי אכילת פרס צריך גם האלם לאכול הכזית דאין שיעור אכילה אלא בכזית בכדי אכילת פרס כנלע"ד בעזה"י. ומצאתי את שאהבה נפשי שהגאון שג"א סי' ק' שישב על החקירה הנ"ל אם מרור צריך כזית והביא דברי הרא"ש שמשמע מדבריו שזה בעבור הברכה צריך לאכול כזית שאומר וציונו לאכול מרור והוא חולק עליו ונתתי ללבי לחקור בדבריו הנעימים כי חיים הם למוצאיהם בפיו ואשר לבי אומר לי לפלפל ולסלסל בו בעזה"י ואסדר אותם באותיות אי"ה. (א) הקשה ע"כ דרא"ש סובר הא דכתוב על מצות ומרורים יאכלהו קאי על קרבן פסח אבל במרור לא כתיב אכילה דיהי' בכזית והא דמצה בעי כזית ילפינן מן בערב תאכל מצות וא"כ קשה מן שילהי פסחים דא"ר מרור בזמן הזה דרבנן דכתיב על מצות ומרורים יאכלהו בזמן דאיכא פסח אין ומצה בזמ"ה דאורייתא דכתיב קרא בערב תאכלו מצות וראב"י סובר גם מצה בזמן הזה דרבנן דהאי קרא בערב תאכל מצות אהדרי קרא לטמא ושהי' בדרך רחוקה וקשה לכולהו הא האי קרא צריך לדעת שצריך שיאכל כזית מצה דאל"כ הו"א דלא בעי כזית כמו במרור אפי' בזמן בהמ"ק לא צריך כזית דהאי יאכלוהו אפסח קאי אלא ע"כ מהאי על מצות ומרורים יאכלהו ידעי' שמצה בכזית וא"כ ידעי' דמרור בכזית עכ"ד יעו"ש. ונלע"ד לתרץ ב"ה דר"ן פ"ב דסוכה הקשה למה לי פסוק בערב תאכל מצות תיפוק ליה דצריך לאכול כזית פת משום יו"ט ותי' דמשום פת הי' יוצא אפי' במצה עשירה אבל משום בערב תאכלו מצות צריך להיות מצה עוני ועיין במג"א סי' תע"א ס"ק ה' דבהרבה שמן אפי' משום פת ביו"ט אינו יוצא רק אפי' במעט שמן אינו יוצא במצות לילה ראשונה יעו"ש וא"כ אפוא כיון דכתיב עכ"פ על מצות מרורים יאכלהו שצריך לאכול בפסח על מצות לחם עוני א"כ ממילא נדע שצריך להיות כזית לצאת ודי חיובו ליו"ט דהא צריך לאכול ביחד המצה והמוציא עיין בש"ע סי' תע"ה (ואם יאכל חצי זית מצה עשירה עם חצי זית לחם עוני א"כ יבטל זה את זה ויתערב זה בזה ולא הוה אכילת לחם עוני כלל) ועכ"פ נדע שצריך לאכול כזית אחד לחם עוני משום לצאת אכילת מצוה עם חיוב אכילת הפת משום יו"ט ועיין בט"ז סי' תס"ה ובמג"א שם היטב וא"כ נשאר בערב תאכלו מצות על חיוב בזמן הזה או על טמא והר"ן דהקשה למה לי הפסוק בערב תאכלו מצות הוה הקו' למה לי פסוק על חיוב מצות בזמן הזה תיפוק ליה משום פת ביו"ט ותי' דס"ד דיוצא במצה עשירה אבל לאמור שפסוק מורה על שיעור כזית בזמן בהמ"ק נשאר קו' הר"ן כיון שצריך לאכול עכ"פ עם הפסח לחם עוני א"כ נדע שצריך כזית משום לצאת ידי חובת פת עם חיוב אכילת מצות ודוק. (ב) הקשה עוד על הרא"ש לו יהי' שיאכלוהו על הפסח קאי אעפ"כ ידענו שהן מצה והן מרור שיעורו בכזית דהוקשו לפסח מה פסח בכזית ה"ה מצה ומרור כמו דמצינו בס"פ ערבי פסחים אם אכל מצה בזה"ז אחר חצות לראב"ע לא יצא ידי חובתו ופריך פשיטא כיון דאיתקש לפסח כפסח דמי והכא נמי יש ללמוד מהאי הקישא גופה לענין כזית מה פסח בעי כזית וכן הקשה מהא אכלן דמאי יצא אבל ודאי לא יצא וכתב תוס' משום דאיתקש מרור למצה ואיתקש מצה לחמץ וכן הקשה מפרק האשה דף נ' דנשים חייבות באכילת מרור משום דאיתקש מצה לחמץ וכן הקשה מפרק כל שעה [ל"ט ע"ב] בעי רב"ח מהו יצא אדם חובתו במרור של מעשר שני דהוה דרבנן א"ר מסתברא מצה ומרור הרי דמקשינן מצה למרור ומקשינן מרור למצה והכי נמי לענין כזית עכ"ד בקיצור והוא קו' גדולה. ונראה לחקור בו בעזה"י הגם דמקשינן מצה ומרור לפסח היינו מה שנוגע לזמן אכילה עד חצות או באיכות הדבר שלא יהי' טבל וכן באיכות מי שמחויב לאכול דהא איתקש מצה ומרור לפסח אבל על כמות אכילה אי אפשר למילף מפסח כאשר אבאר בעזה"י. הרמב"ם בהל' קרבן פסח פ"ח הל' א' כתב וז"ל אכילת בשר בפסח בלילי ט"ו מצות עשה שנאמר ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש על מצות ומרורים יאכלהו עכ"ל ובהל' ג' כתב וז"ל מצוה מן המובחר לאכול בשר הפסח אכילת שובע לפיכך אם הוקרב שלמי חגיגה בי"ד אוכל מהם תחילה ואח"כ אוכל בשר הפסח לשובע ממנו ואם לא אכל אלא כזית יצא ידי חובתו עכ"ל ונ"ל פשוט הגם דיש חיוב לאכול כזית פסח אבל יכול לאכול אותו כזית על כמה חלקים אפילו יש בין אכילת רביעית כזית הראשון להשני יותר מכדא"פ דהלא התורה אמרה רק ואכלו את הבשר בלילה הזה שבאותו לילה יאכל הבשר אבל יוכל לשעשע באכילת בשר כל הלילה וכן משמע לשון הרמב"ם שכתב וז"ל אכילת בשר הפסח בלילי ט"ו מצות עשה דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה עכ"ל משמע שכך נתנה המ"ע לאכול הבשר באותו לילה ועל זה כתב בהל' ג' וז"ל ואם לא אכל אלא כזית יצא ידי חובתו עכ"ל ולא כתב ואם לא אכל אלא כזית בכדא"פ או יכתב ואם לא אכל בפ"א אלא כזית יצא ידי חובתו אלא פשיטא דיכול לאכול באותו כזית כל הלילה ויצא ידי חובתו דתורה אמרה העשה ואכלו את הבשר בלילה הזה וכן משמע עוד בפ"ב מהנ"ל שכתב בהלכה ב' וז"ל הי' אחד מבני חבורה קטן או זקן או חולה אם יכול לאכול כזית שוחטין עליו ואם לאו אין שוחטין עליו שנאמר איש לפי אכלו עד שיהי' ראוים לאכול עכ"ל הרי שלא התנה אם החולה או הזקן או הקטן יכולין לאכול כזית בפ"א או בכדי א"פ אלא רק שיכולים לאכול כזית אפי' כל הלילה או בעבור כדי להרחיק מן העבירה עכ"פ עד חצות כאיש יהי' ודוק. וא"כ נשאר קו' שג"א הנ"ל לדרוש הפסוק בערב תאכלו מצות על מצה בזמן הזה או על טמא ודרך רחוקה דלמא הפסוק על מצות ומרורים יאכלהו קאי דמקשינן מצה ומרור לפסח הי' די לאכול הכזית מצה אפי' בכמה שעות דהא בהאי קרא כתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש על מצות ומרורים יאכלהו וא"כ כמו שמותר לאכול הכזית פסח כל הלילה ה"ה מצה לכן כתב עוד קרא בערב תאכלו מצות שצריך לאכול כזית מצה בפעם אחד עיין מג"א סי' תע"ה ס"ק ד' או עכ"פ בכדי אכילת פרס ועוד קשה למה באוכלן לחצאים דפי' רשב"ם ורש"י דקאי על מרור ובש"ע כתוב הדין על המצה ובלבד שלא ישהה בין אכילה לאכילה בכדא"פ וקשה למה הא איתקש לפסח וכמו שמותר לאכול כזית פסח לחצאין כך יהי' מותר לאכול לחצאין במצה ומרור דהא איתקש לפסח וצע"ג. לכן נ"ל אם הפסוק בערב תאכלו מצות יהי' מורה או על השיעור בכמות שיהי' כזית או שיאכל בכדי אכילת פרס וכדומה הי' לתורה לכתוב ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות ומרורים יאכלו והי' ידעינן שיש הבדל בין אכילת פסח לאכילת מצה ומרור שמצה ומרור צריך כזית ולאכול בכדי אכילת פרס וכזית פסח כל הלילה למה לן קרא מיוחד בערב תאכלו מצות אלא להורות או על מצה בזמן הזה או על טמא ודרך רחוקה וממילא ידעי' אם גילתה התורה שבזמן הזה או הטמא ומי שהי' בדרך רחוקה צריך לאכול כזית מצה ה"ה לכל איש ישראל צריך לאכול כזית מצה וכל זה נילף על מצה דיש קרא בערב תאכלו מצות אבל מרור נשאר על הסברה דלא צריך מדאורייתא כזית רק משום ברכה וכי תימא דאיתקש מרור למצה זהו על איכות הזמן או איכות החפץ הנאכל או איכות האוכלים אנשים ונשים אבל על הכמות לא הוקשו אהדדי. ובספרי קול סופר על המשניות הקשתי בפ"ב דסוכה מאי הקשה הר"ן למה לי קרא בערב תאכלו מצות הא אסור בחמץ וממילא יאכל מצה בעבור סעודת יו"ט יעו"ש וקשה לי בעבור סעודת יו"ט לא צריך לאכול כזית בכדי אכילת פרס ובעבור בערב תאכלו מצות צריך אכילה בכדי א"פ כמבואר בש"ע סי' תע"ה חוץ אם נאמר בסעודת יו"ט חייב לאכול ג"כ בכדי א"פ דווקא ועיין במג"א שראוי שלא יפסוק בכל אכילת המוציא לחם ודוק. (ג) עוד הביא השג"א ראי' דמרור צריך כזית ממשנה פסחים דף ל"ט ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח וכו' ומצטרפין לכזית ופי' רש"י וז"ל ואם אין לו מאחד מהן כזית אבל יש לו מזה חצי זית ומזה חצי זית מצטרפין זה עם זה לצאת ידי חובה עכ"ל הרי מפורש יוצא דלצאת ידי חובה צריך כזית בלי טעם של הברכה כאשר כתב הרא"ש יעו"ש. ונראה לי בזה דרא"ש הבין שמצטרפין שכולם הם מרור לצאת בו המצות מרור בכזית שעכ"פ מדרבנן צריך כזית משום הברכה ואשמעינן המשנה שיכול לצרף מכולם כזית כמו שמצטרפין בחלה מחמשת המינים יחד ועיין בברטנורא במשנה י' פ"ב דפסחים שכתב וז"ל ומצטרפין לכזית לצאת ידי חובת מרור וה"ה בחמשת מיני דגן שמצטרפין לכזית לצאת ידי חובת מצה ואתרווייהו קאי עכ"ל וא"כ לא ידעתי למה פי' רש"י אם אין נו מאחד מהן כזית הא אפי' יש לו מכל אחד מחמשת מיני מרור כמה זיתים והוא צירף מכל המינים כזית אעפ"כ יצא ידי חובה וכן נראה מקיצר פסקי הרא"ש שהבין כן הפי' שמצרפין לכזית מכל המינים יחד יוצא בו. אך בלא זה נראה לי דאפילו אם נאמר דיוצא מן התורה אפילו בפחות מכזית כי על מצות ומרורים יאכלהו קאי רק על פסח ולכן כתיב בערב תאכלו מצות להודיע כי צריך במצה כזית ולכן סגי במרור בפחות מכזית לולא מחמת הברכה שמברך על אכילת מרור כאשר הבין השג"ח בהבנת הרא"ש נ"ל זה דווקא אם נוטל חצי זית ואוכל לשם מרור יוצא בו אבל אם לקח כזית לאכילת מרור א"כ גילה שחפץ בקיום מ"ע הזאת כזית כמו באכילת מצה א"כ בודאי לא יוצא בפחות מכזית דהא גינה דעתו שרק באכילת כזית מרור רוצה לצאת ידי מצותו ולא בחצי זית מרור א"כ הוה היפך מחשבה שלא רוצה לצאת קיום המצוה כי אם באכילת כזית כמו בשאר אכילת מצוה א"כ לו יהיה מצוה אין צריכה כוונה אבל בהיפך כוונה ובפרט באכילת מרור דלא נהנה באכילתו מהני דעתו שאינו יוצא כי אם בצירוף כזית מרור ואשמעי' המשנה בפ"ב דפסחים דכל מיני ירקות הנשנים שם מצטרפין לצאת ידי חובה באכילת כזית אבל אם לקח חצי זית ממינים אנו וחצי זית ממין אחר לא יצא ידי חובה דהא גילה דעתו שרוצה לקיים מצותו באכילת כזית דווקא רק אותו מינים מצטרפין יחד לקיים מחשבתו לצאת ידי חובה באכילת כזית מרור אבל לעולם אי לא אכל אלא כחצי זית בלבד יצא ולכן כתב הרא"ש בעבור הברכה יקח כזית מרור ומיושב קו' שג"א על הרא"ש ודוק. ובזה מיושב קו' חמורה של שג"א שם על הרא"ש איך אפשר לומר דרק משום הברכה צריך כזית הא בברייתא בפסחים אמרו אכלן לחצאין יצא ובלבד שלא ישהה בין אכילה לחברתה יותר מכדי א"פ ומשמע אם שהה יותר מכדא"פ לא יצא וקשה ממנ"פ כיון שאכל חצי זית כבר קיים המצוה והברכה שבירך מתחילה אי אפשר לתקן ואם יאכל עוד אי אפשר לברך דהא כבר יצא ידי חובתו ואם כן אמאי יאכל עוד הפעם והוא קושי' גדולה מאוד. ולפמ"ש נכון בעזה"י דברייתא לא אמרה אכל חצי זית וחזר ואכל חצי זית יצא ובלבד שלא ישהה בין אכילה לחברתה דהי' משמע שאכל מתחילה רק חצי זית אלא הברייתא אמרה חלקה לחצאין משמע שלקח כזית מרור רק חלקה לחצאין לאכול הכזית בשני פעמים אז צריך שלא ישהה בין חלק לחברתה בכדי אכילת פרס דהא הוא כיון במחשבתו לצאת בכזית אבל אפשר אם מתחילה לא חפץ לאכול רק פחות מכזית יצא ודוק. עד כה חקרתי שיש להצדיק דברי הרא"ש גם לפי הבנת שג"א אבל לבי אומר לי שמעולם לא עלה כזה על דעת הרא"ש בהיפך הוא הרא"ש נתן טעם למה לא יאכל לכתחילה לחצאין על זה אמר הרא"ש משום ברכת על אכילת מרור ראוי' שיאכל בפ"א דאין אכילה בפחות מכזית א"כ גבי עונש גילה התורה דמצטרפין אבל במ"ע ראוי' לכתחילה לקיים אכילה ממש ולא ע"י צירוף ובפרט במרור שכן אינו נהנה דנימא שמצרף הנאת גרונו והנאת מעיו בכדי אכילת פרס שמברך על האכילה של מצוה ולכן ראוי' שיקיים האכילה בפ"א ופלא בעיני דברי חק יעקב בסי' תע"ג סעיף כ"א שכתב שצריך ליזהר שלא יהי' ריוח בין העלים כיון שמברך על האכילה ואכילה בכזית משמע יעו"ש והוא פלא תיפוק ליה שלא יאכל כזית ולא קיים המצוה ונראה דסובר דלולא הברכה הי' מקיים המצוה אפילו ליכא כזית והוא פלא גדול דלא כתב הטעם דכתוב על מצות ומרורים יאכלהו ואולי הברכה בחנם חמור דיש סוברים לא תשא הוה דאורייתא בברכה בחנם ודוק. נחזור לדינא שגם אלם השומע שמחויב במ"ע צריך לאכול כזית רק אפשר להקל בו שיאכל לחצאין בכדי אכילת פרס כנלע"ד ברור בעזה"י:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה