שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ג · סימן לו
נשאלתי במעשה שאירע בסגי נהור אחד איש יקר ומלומד בתורה וירא אלקים אשר אשתו עוסקת על ידו במשא ומתן ובערב פסח צוה לכתוב שטר מכירה על חמצו מיין שרף וסלת וקמח וכן כתב על פיו כדת וכדין ושלח בנו בן ט"ו שנים ליקח מערל דראנגאבע והנער הלך ופגע באחוזת מרעיו ושכח על מכירת החמץ ולקבל פרוטות מיד הערל ולעת ערב ביקש הסגי נהור מבנו השטר אשר חתום בו הערל ונתן לו הבן איזה נייר והסגי נהור הניח אותו בארגז והנער נסע בחה"מ לקרובי האם ולמוצאי יו"ט שלח הס"נ בעד הערל מדוע לא בא בעבור למכור החמץ בחזרה ואמר הערל אני לא קניתי ממך בשנה הלזו החמץ והוציא הסגי נהור את השטר מכירה והוא נייר חלק אשר מחמת מורא היתל בו בנו הנער ושאל מה יעשה בחמץ שלו כי הוא חצי רכושו הפסד גדול והוא אונס בדבר שעבר בב"י בבלי ראות אשר נגלה כי חפץ ועשה כדת שנה בשנה רק ד' אינה לידו זה תוכן המעשה אשר נשאל מפי. תשובה לפום רהיטא הדבר ברור דאסור החמץ בהנאה הגם דהוי אונס בדבר הלא מבואר בש"ע או"ח סי' תמ"ח סעיף ג' וז"ל חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה אפי' הניחו שוגג או אונס עכ"ל ועיין בנב"י ח"ר א"ח סי' י"ט שביאר הבנת ירושלמי אפי' הי' אונס ושוגג כל ימי פסח ולא נדע עד אחר הפסח אעפ"כ אסור בהנאה ומשם הוציא רמב"ם בפ"ד מהל' חו"מ דינו לאסור אפי' באונס כל ימי פסח יעו"ש וא"כ ה"ה כאן הגם דנגלה דסגי נהור הוא אונס בדבר ולא נודע עד אחר הפסח אעפ"כ חמצו אסור אפילו בהנאה ודוק. ואמרתי לחדש אחר היתר חדש בעזה"י יען כי בעל הממון הוא סגי נהור יש לחדש בו היתר ב"ה וד' יאיר עיני בתורתו שלא אכשול בדבר הלכה ח"ו. הנה בב"ק דף פ"ז אמרו תני' אידך ר"י אומר סומא אין לו בושת לכן הי' הר"י פוטרו מכל המצות האמורות בתורה אמר רשב"א מאי טעמא דר"י אמר קרא ואלה המצות החוקים והמשפטים כל שישנו במשפטים יש במצות וחוקים וכל שאינו במשפטים אינו במצות וחוקים (ועיין בהגהות מהגאון ר' וואלף באסקוויטץ ז"ל שם) ותוס' שם בד"ה וכן הקשה קו' א"כ איך אמרי' במגילה דף כ"ד ר"י אומר סומא שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע אפי' ראה ונסמה נמי אמר הכא דפטור מכל המצות והאיך יפרוס על שמע להוציא אחרים ותי' בתוס' וז"ל ונראה דאע"ג דפטר ר"י סומא מכל המצות מ"מ מדרבנן חייב דאע"ג דאשה מיפטרה במ"ע שז"ג ולא מחייבי' אפי' מדרבנן משום שיש מצות הרבה דמחויבות בהו אבל סומא אי פוטרת ליה מכל מצות אפי' מדרבנן א"כ ה"ל כנכרי שאין נוהג בתורת ישראל כלל ולכך אותו שלא ראה מאורות מימיו אפי' מדרבנן לא יפרוס על שמע כיון דלית ליה הנאה אבל אם ראה ונסתמא חייב מדרבנן ומוציא אחרים ידי חובתן דאחרים נמי לא מחייבי' אלא מדרבנן ק"ש דרבנן היא עכ"ל מדברי תוס' אלו משמע דלעולם סומא חייב בכל ל"ת שבתורה שרק ממצות עשה פטור הסומא לר"י ואעפ"כ חייבו רבנן בכל מ"ע דאל"כ הוה כמו נכרי שאינו נוהג בתורת ישראל שעושה מצות הגם שפורש הסומא מן הל"ת שהמה עבירות אבל עכ"פ אינו נוהג בתורת ישראל כלל לעשות מצות אבל אשה נשאר אצלה תורת ישראל במ"ע שלא הזמן גרמא אבל סומא דפטור בכל המצות עשה א"כ אינו נוהג בתורת ישראל אלה המצות אשר ועשה אותם האדם וחי בהם ולכן חייבו רבנן בכל המ"ע אפי' שז"ג וממילא יוצא בק"ש אפי' לאחרים דסומא ולכל ישראל שווים בו מחוייבים בק"ש דרבנן ודוק. אמנם במגילה דף כ"ד בתוס' בד"ה מי שלא ראה מאורות הקשה ג"כ קו' הנ"ל הא ר"י סובר סומא פטור מכל המצות כתבו וז"ל ועוד י"ל דמיירי שפיר בסומא והא דפטרי' התם סומא היינו מן התורה אבל מדרבנן מיהו חייב ואפי' נסתמא משנולד מ"מ חייב הוא מדרבנן שלא יהיה כנכרי ולא יהיה נוהג בו דת יהודי כלל דלא דמי לנשים דפטורי ממ"ע שז"ג אפי' מאותן שאינן אלא מדרבנן שהרי בנר חנוכה וד' כוסות ובמקרא מגילה דלא הוה אלא מדרבנן לא מחייבי אלא לפי שהן היו באותו נס התם היינו טעמא שאפי' נפטר אותן מכל מ"ע שהז"ג מ"מ עדיין יש להן מצות רבות אבל סומא אם נפטר אותן מכל מצות אפי' מאותן שאינן אלא מדרבנן אם כן יהיה חשוב כנכרי עכ"ל וי"ל הרבה בדברי תוס' אלו שהוסיפו כאן וז"ל ולא יהיה נוהג בו דת יהודי כלל עכ"ל ושם כתבו רק וז"ל ואין נוהג בתורת ישראל עכ"ל ולמה בחרו כאן לכתוב ולא יהיה נוהג בו דת יהודי כלל וצע"ג ועוד שם שם בב"ק כתבו רק טעם למה מחויב עכ"פ מדרבנן במ"ע שלא יהיה כנכרי אבל באשה נשאר מ"ע שלא הז"ג דמחויבת מן התורה לכן לא הוטלו עליהן רבנן שתעשה גם במ"ע שז"ג אבל לא חקרו כלל שם אי מחויבת במצות שהמה מדרבנן כנר חנוכה ומגילה וד' כוסות אבל כאן במגילה הוסיפו לחקור שנשים פטורות ממ"ע שהז"ג שהמה מדרבנן משמע לו יהי' שנשים פטורות ממ"ע שז"ג שהמה מדאורייתא אעפ"כ במ"ע שז"ג שהמה מדרבנן יהי' מחוייבין ואעפ"י שרבנן לא חייבו לנשים במ"ע שז"ג במצות דרבנן אעפ"כ סומא חייב במ"ע שז"ג שהמה מדרבנן דאם נפטר לסומא ממ"ע שז"ג אפי' במצות דרבנן יהי' כנכרי והוא פלא להבין מאי כולי האי אם יהי' סומא פטור ממצות דרבנן די שהטילו עליו לקיים מ"ע דאורייתא וע"כ לא יהיה כנכרי כמעט לא ראיתי פלא גדול כזה שמדברי תוס' שכתבו וז"ל אבל סומא אם נפטר אותו מכל מצות אפי' מאותן שאינו אלא מדרבנן א"כ יהיה חשוב כנכרי עכ"ל משמע ממ"ע דאורייתא אפשר לפטור אותו ולא יהיה חשוב כנכרי אבל אם נפטר אותו ממ"ע שהמה מדרבנן בזה יהי' חשוב כנכרי והוא מחוסר הבנה ח"ו. אך עמוקים דבריהם כאשר אבאר ב"ה דאם נימא דסומא פטור מכל מצות שבתורה היינו כלל גדול דהוא פטור מכל קיום מ"ע והוא פטור מכל עונש עבירות הל"ת שבתורה דנימא סומא חשוב כמת וכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מכל תרי"ג מצות ומותר להלביש לו תכריכים כלאים וטלית עם ציצית פסולין א"כ הוה סומא כנכרי גמור ואין נוהג בו דת יהודי כלל והטילו חכמים עליו שיהיה חייב בכל המצות שבתורה הן המצות עשה והן המצות ל"ת וע"כ הצרכו לעשות שהסומא יהיה חייב בכל מ"ע דרבנן דכל מצוה דרבנן הוא ל"ת דאורייתא דלא תסור מדבריהם ואי יהי' הסומא פטור ממ"ע דרבנן יהי' נודע דהוא כנכרי דפטור אפי' מכל וכל הל"ת דאוריית' דאל"כ דהוא מחויב בכל הל"ת דאורייתא א"כ הוא מחוייב בלא תסור מדבריהם שהוא ל"ת מן התורה וזה שרמזו תוספות במגילה דמכח מ"ע דרבנן הצריכו חכז"ל לחייב להסומא דאל"כ יהי' כנכרי אבל מכח מ"ע דאורייתא אם יהי' נפטר לא הוה כנכרי דהא עכ"פ אסור בכל ל"ת של תורה מדרבנן כנשים אבל דא"כ אם יהי' פטור מכל מ"ע יהי' גרוע מנשים דהמה מחויבות עכ"פ במ"ע שלא הז"ג והסומא יהי' פטור וע"כ דהטילו החכמים שיהי' חייב אפי' במ"ע וא"כ מחויב הסומא אפי' במ"ע שז"ג הגם שהם רק מדרבנן דהא המ"ע דרבנן הם לא תעשה דלא תסור מדבריהם דאורייתא ואעפ"כ לא הטילו החיוב על נשים במ"ע דרבנן הגם אם יטילו המצוה עליהם יהיה ל"ת אשר נשים מחוייבות ראו חכמים לפטור לנשים יען שנשאר להם מ"ע דאורייתא שלא הזמן גורם אבל סומא אי נפטר אותו ממ"ע דרבנן לא נשאר לו קיום עשה כלל ואם הסומא יהי' פטור ממ"ע דרבנן ג"כ יען דסומא פטור מכל ל"ת דאורייתא אפי' ואינו מחויב בלאו דלא תסור א"כ אין נוהג בו דת יהודי כלל והבן ועיין ברש"י בתורה בשם התנחומא פ' ויצא הקב"ה יחד שמו על יצחק בחייו הגם דכתיב הן בקדושיו לא יאמין יען דסגי נהור הי' יעו"ש ודוק]. ולכאורה קשה איך אפשר לומר דסומא פטור מכל המצות היינו אפי' מכל הל"ת א"כ איך אמר רבא בחולין דף צ"ו דטביעת עין עדיף מסימנא דאל"כ איך סומא מותר באשתו ובני אדם בנשותיהם בלילה יעו"ש וקשה מאי הוכיח מסומא הלא הוא פטור מכל עבירות א"כ לו יהי' שהאשה אשר בועל אינו אשתו ליכא בו איסור דאורייתא וצע"ג והתבוננתי אולי רבא מספקא ליה ג"כ אי הותר לסומא כל העבירות או לא לכן אי הל"ת אסורות לסומא הוכיח מסומא ואי הל"ת ג"כ מותרות לו הוכיח מכל אנשים מותרים בנשותיהם בלילה או הוכיח מסומא לרבנן דפליגא על ר"י בב"ק וסברו דסומא אינו פטור ממצות ולר"י הוכיח מכל אנשים המותרים בנשותיהם. וגם חקרתי במקו"א דלר"י פטור הסומא רק מכל התורה אשר נתוסף לישראל יותר מז' מצות בן נח מכח הפסוק אשר למד ממנו ר"י דינו אבל בז' מצות ב"נ גם הסומא מחויב ומיושב בו קו' התוס' למה צריך קרא ברוצח לפטור סומא יעו"ש וא"כ בסומא יש חשש שבועל כל עריות שב"נ מחויב עליו וע"כ דסמכי' על טביעת עינא דקלא ודוק ומצאתי און לי בדברי טו"א במגילה דף כ"ד בד"ה אינו פורס שכתב וז"ל וקצת ק"ל דלר"י דפוטר סומא מכל המצות היכי אפשר לחייבו מדרבנן דהא כל מילי דרבנן אסמכהו על לאו דלא תסור א"נ אשאל אביך ויגדך כדאמרי' פ"ב דשבת והא לא שייך אלא מאן דאיתא במצות מן התורה ומוזהר בלאו דלא תסור ובשאל אביך ויגדך אבל מאן דפטור מכל המצות שתורה לא רמי חיוב לשמוע דברי חכמים ותקנותיהן ולא רמי רחמנא אגודא דרבנן עניה הואיל ואינו מצוה על עיקר ושורש דהני קראי גופייהו דנפקא נן מהן דמצוה לשמוע לד"ח עכ"ל והאריך וכתב וז"ל ואפשר לומר דהא ר"י פוטר סומא מכל המצות מה"ת אינו אלא ממ"ע דהוי בקום ועשה אבל מצות ל"ת חייב מה"ת א"כ חל עליו תקנת חכמים שהרי מוזהר בלאו דלא תסור עכ"ל הרי שרק באפשר לומר חידש טו"א דגם לר"י חייב סומא בל"ת ולדעתי דתוס' בב"ק ותוס' במגילה פליגי בחקירה הנ"ל כאשר בארתי בעזה"י. והנה חמץ שעבר עליו שאסור בהנאה הוא קנס מדרבנן והוא רק איסור דרבנן וחידש החק יעקב בסי' תמ"ט אם הוא ספק אי עבר על החמץ ב"י אמרי' ספק דרבנן להקל יעו"ש וא"כ איפוא אי סומא פטור מכל המצות אפי' מל"ת א"כ לא עבר על בל יראה הגם דספק אי הלכה כר"י דסומא פטור מכל המצות והגם דפסקי' בש"ע א"ח סי' נ"ג דסומא דחייב היינו מדרבנן עיין בב"י בשם רבינו ירוחם בסי' נ"ג ובסי' תע"ג וא"כ בצירוף דהי' אונס גמור וגם ביטל וכבר עבר עליו הפסח ויש ספק בעיקר החיוב אם הוא נתחייב מדאורייתא בב"י ובעשה דתשביתו יש להקל בחליפי חמץ הנ"ל שימכרו לגוי שלא יאכל מבני ישראל והדמים מותרין לסגי נהור ודוק. והוספתי שיבטל ברוב מין במינו והגם דאין לבטל אפי' איסור דרבנן לכתחילה היינו בודאי איסור אבל כאן הוה ספק איסור דרבנן ומותר לבטל כדי למכור לגוי ולהנות מחליפין וגם שהקמח הוה רק ספק חמץ אם הי' לתותה והיין שרף הגם דלא מקלינן בו מכח משקין היוצאין מהם כמותן עיין באחרונים בכל זאת בכל צרופי היתר יש גם מזה סרך צירף היתר להקל בדמיו ובביטל ברוב ובפרט באונס כה"ג שאנן סהדי דלא הי' בו ערמה ח"ו ודוק. וחקרתי עוד שלא לקבל דמיו מיד רק יעמדו בחוב עד שכל החמץ לא יהיה בעולם ואז יקבל הדמים מיד הגוי עיין בבי ר' ינאי בפרק השוכר את הפועל ס"ב ע"ב ואז בוודאי ליכא איסור על הדמים ודוק. וגדלה שמחתי כי מצאתי לפרמ"ג או"ח בפתוחה כוללת ח"ג אות כ"ט אם סומא שלח לקדש אשה ואח"כ קדשה אחר אי חוששין לקדושי שני הביא שהוא פלוגתת הפוסקים אי הלכה כר"י דסומא פטור מכל המצות כדברי ר"י בב"י א"ח סי' נ"ג וכתב וז"ל ובע"ץ נ"ץ כתב אות כ' סומא חייב במצות מדרבנן דלא להוי כעכו"ם וזה כר"י עיין תוס' מגילה בפ' קורא המגילה עכ"ל וכתב אח"כ עוד וז"ל ואף דהמג"א בנ"ג אות י"ז כתב דחייב מ"ה מ"מ מידי ספיקא לא נפקא וצריכה גט משני עכ"ל וכתב אח"כ וז"ל והנה ראיתי אע"ג לר"י סומא פטור מכל המצות היינו מעשין לעשות בקו"ע הא לאוין מ"ה מצות שלא לעבור עכ"ל הרי שהבין הפרמ"ג שהוא רק ספק אי סומא חייב מן התורה והוא חקר הא לאוין מ"ה מצוה שלא לעבור היינו שהוא שלא יעבור בקום ועשה עבירות א"כ אפשר בלאוין דב"י וב"י שהוא בשוא"ת הוא אפשר דפטור כמו דפטור במצות ומותר להיות לו שבוא"ת והכלל אודה ד' בכל לבבי שיש במה שחקרתי פנים בהלכה להקל בכל הנך צרופי היתר תל"י. ומצאתי באוצר התשובות של אדמ"ו חת"ס או"ח סי' קל"ג בד"ה מ"מ שכתב וז"ל וזה פשוט מי שציוה לשליח למכור לו חמצו ועיות השליח ולא מכרו מ"מ הרי הוא בכלל הביטול שביטל המשלח ולא נימא דחמץ זה לא בטלו שהרי הי' הוא סובר ששלוחו מכרו מ"מ כבר בארתי בתשובות אחרות דכל חמירא דלא חמיתי' לאו דוקא שלא ראיתי בעיני אלא אפי' ראוהו רק שלא נראה בשכלו שהוא שלו ובאמת טעה והוא שלו כגון שמכרו שלא כדין נמי יהי' בטל וה"ה אם סבר שהשליח מכרו ועיות בשליחות ולא מכרו הרי הוא בכלל הביטול ושוב אין כאן אלא תיקון חכמים לבער ויכול לסמוך על חזקת שליח עושה שליחות בדרבנן והשליח יודע שיש מכשול להמשלח ועיין בעירובין ל"ב ובמ"ל פ"ד מבכורות וכיון שכן המוכר הזה כדין עשה וכהלכה ולא פשע כלל ואע"ג דכ' מג"א סי' תמ"ג סק"ה שגם המפקיד פשע יעיין ב"ק ל' ע"א תוס' ד"ה חייב וכו' וברא"ש שם וק"ל מ"מ היינו היכא דלא מינה השליח להדיא אבל היכא דמינוהו שליח להדיא אין כאן עון אשר חטא עכ"ל וא"כ ק"ו שבנידן דידן שהי' הכל בכלל ביטול והסגי נהור עשה שליח דלא הי' אפשרות לעשות בעצמו שלא נקרא פושע כלל ואין כאן עון אשר חטא ודוק. ואגב גררא אמרתי להעתיק ראיתי לטו"א שם בדף כ"ד שהתפלא על רשב"ם פסחים דף קט"ז דמפרש בגמ' מצה בזמן הזה דרבנן היינו בזמן הזה סומא חייב יען דכולם חייבים רק מדרבנן אבל בזמן בהמ"ק דהי' מצה מדאורייתא הסומא פטור יעו"ש וכתב הטו"א וז"ל ופי' תמוה הוא דמאי ס"ד לומר דבזמן הבית שהי' הכל חייבים מה"ת הי' סומא פטור מדרבנן ובזמן הזה דקיל דכל עצמו של הגדה לכל אינו אלא מדרבנן שיהי' סומא מחויב מדרבנן אין זה אלא כעין יציבא בארעא וכו' עכ"ל והוא פלא גדול על הרשב"ם וצע"ג. ואמרתי לתרץ ב"ה דתוס' פסחים דף ק"ח ע"ב ד"ה הי' נתקשה למה נשים פטורות מסוכה אע"ג דאף הן הי' באותו נס ותי' התם בעשה דאורייתא אבל בד' כוסות דרבנן תקנו גם לנשים והגאון רע"א בהג"ה במגילה פ"ב אות ח"י הסביר במצוה דרבנן תקנו לנשים עם אנשים ביחד אבל במ"ע דאורייתא שיתקנו חכמים בעבור נשים בלבד לא תיקנו יעו"ש והוא בעצמו פלא ל"ל תיקנו בעבור נשים כמו שתיקנו בעבור סומא להיות מחויב לר"י במ"ע דאורייתא ועוד כיון שעשו תקנה בעבור סומא הי' לחכמים לתקן גם בעבור נשים וצריך ביאור. ונלע"ד בטעם שלא תקנו להיות נשים מחויבות בעשה דאורייתא הוא דכל אשר דתקנו רבנן לחיוב לעשות נעשה מן המעשה דרבנן ל"ת דאורייתא דתורה אמרה לא תסור מדבריהם וכלל גדול דל"ת דאורייתא חמור מעשה דאורייתא עיין תוס' שבועות דף י"ב ע"ב ד"ה לא זז משם דבעשה נתכפר מיד אבל בל"ת לא נתכפר מיד מחילה גמורה יעו"ש וא"כ בעשה שז"ג אם אנשים יעברו עברו על איסור קל והנשים שיעברו על העשה עברו על איסור חמור הוא ל"ת דלא תסור א"כ יהי' הנשים מחויבות יותר מן האנשים לכן לא תקנו העשה שז"ג על הנשים אבל אם העיקר מ"ע דרבנן כחנוכה ומגילה וד' כוסות דהוה על אנשים ג"כ בלאו דלא תסור אז תקנו גם על הנשים שיהי' דומין לאנשים בלאו דלא תסור והבן. וא"כ אפוא לר"י דסומא פטור מכל המצות עשה ומדרבנן הוא מחויב במ"ע של התורה יהי' הסומא חמור מן הפקח דמי שאינו סומא עבר רק על הקל הוא עשה והסומא שעבר על העשה עבר על הלאו דלא תסור שהוא לאו דאורייתא וזה אי אפשר חוץ אם נאמר דסומא פעור מן התורה אפי' מן הל"ת שבתורה א"כ גם אם יעבור הסומא העשה דאורייתא לא עבר על לאו דאורייתא דהוא פטור גם על הל"ת מן התורה וכל חיובו הן בעשה והן בל"ת רק מדרבנן וא"כ אינו חמור הסומא מן האינו סומא ודוק. ולפ"ז לרבנן דסומא מחויב במצות מן התורה וק"ו בל"ת מן התורה א"כ בזמן המקדש קיים הי' על שאינו סומא רק עשה דאורייתא על הגדה לא יוכלו חכמים לחייב הסומא דא"כ יהי' על הסומא לאו דלא תסור לאו דאורייתא ועל מי שאינו סומא רק עשה אבל בזמן הזה דהכל דרבנן ויש לאו דלא תסור על איש ואיש מישראל ממילא תיקנו גם על הסומא וא"כ פי' רשב"ם כפתור ופרח תל"י שעכשיו תקנו גם על הסומא דכולם מדרבנן וכל העובר עובר עבירת לאו דלא תסור והבן בעזה"י: