אור ברסלב
שות מחנה חיים ג › סימן לה

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ג · סימן לה

סימן לד

רב שמחות ושפע בשורות טובות לבן אחי הרב הצדיק הגדול בתורה ובמצות כשמן הטוב תורק שמו כבוד ר' משה סופר נ"י. מכתבך עם השאלה קבלתי ומן השמים עכבוני להשיב כאות נפשו ולא באתי רק בקוצר אמרים באיזה הערות אולי אם ייטב ד' עמדי בזכות אבותי אשלם לבוא לטייל עמך בדברי דודים כי טובים דודיך מיינו של תורה שאלה שאירע פה לידי אחד שמחמת טירדתו בערב פסח קודם זמן איסורו שרצה משרתת שלו ליתן דראנגאבע על חמצו ואמר לה שתמתין מעט שעתה הוא טרוד מאוד מחמת הקונים הדוחקים ונזכר איזה שעות אחר חצות היום ומכר לה כל חמצו בשטר אגב קרקע כנהוג וגם לקח כסף לדראנגאבע ושאל אותי ביו"ט מה דינו ואמרתי לו שישאל בחה"מ לבעל הוראה מובהק ולא נסע עד אחר הפסח להרב הגאון דשעבעש נ"י ואני אעתיק התשובה אשר כתב הגאון הנ"ל וגם דעתי הזעירא עכ"ד. תשובה ראיתי את דברי הרב המפורסם נ"י וגם דבריך אשר השגת עליו ואשר נראה לי בזה בעזה"י אציע לפניך. פתח דבריך על כי כתב הרב הנ"ל וי"ל הנה אף אי אמרי' לאחר זמן איסורו אינו ברשותו לבטל מ"מ כיון שאינו עובר על בל יראה עד הלילה א"כ אם נתן ישראל את חמצו לנכרי ע"פ אחר חצות זכה הנכרי את החמץ שוב לא עבר הישראל על בל יראה אף שעשאן הכתוב כאלו ברשותו מ"מ אם זכה הנכרי לא עשאן ברשותו וכיון שלא עבר על בל יראה שוב לא קנסי' לאחר הפסח ועתה נחזי אנן כיון שאנו נוהגים למכור או להשכיר את החדר אשר חמץ מונח בתוכו ואף לאחר זמן איסורו ברשותו למכור וממילא זוכה הנכרי גם את החמץ מן ההפקר עכ"ל ואתה בן אחי נ"י השגת עליו וז"ל מה שכתב הגאון הנ"ל שאם זכה הנכרי בהחמץ שוב לא עובר הישראל על בל יראה זה חידש הצל"ח בסוגי' דהבודק צריך שיבטל וגם בנב"י מהד"ת סי' ס"ג ובאמרי אש מביאו והסכים אליו והפרמ"ג סוף סי' תמ"ג כ' דאפי' אם מכר בפסח החמץ לעכו"ם ממכירה ואילך אינו עובר בב"י וגם בס' נשמת אדם הסכים לנב"י אבל המקו"ח בסי' ת"מ כתב דאם מכר החמץ בע"פ אחר חצות עובר בב"י וחייב בהשבתו וגם החת"ס ז"ל באו"ח סי' קי"ד כתב שלרוב הפוסקים שסוברים שאסור בהנאה אחר חצות גם שקנה הנכרי בכ"ז עובר הישראל על ב"י נמצא שבזה פליגא אחרונים ע"כ לשונך. אהובי בן אחי נ"י זה רבות בשנים מצאתי בחתם סופר א"ח סי' קי"ב שכתב אדמ"ו ז"ל בד"ה ומ"מ שאפי' זכה הנכרי בחמץ עובר הישראל דאטו בור ברה"ר אפי' בא גוי אלם ולא יתן רשות לישראל לכסות אעפ"כ הישראל חייב וה"ה בחמץ אעפ"י שהחזיק הגוי בו עובר הישראל וכתבתי על הגליון שדבריו נפלאים בעיני בודאי אם בא מלך וקנה הקרקע בכיבוש המלחמה עיין גיטין דף ל"ח וברמב"ן במלחמות פ"ד מע"ז בסוגי' באו בה פריצים וחללוה אז בודאי אין החופר הבור חייב עוד דהא כבר בא הבור ברשות אחר וה"ה אם יחיד הפקיר בורו וזכה בו הגוי מהפקר פטור החופר בודאי בגוי אלם אשר אין קונה הקרקע הגם שמעכב את הישראל מלכסות נשאר הישראל בחיובו דמה איכפת ליה להניזק במה שהמזיק נאנס מלכסות הגם דאונס רחמנא פטריה מכל מקום אונס רחמנא לא חייבי לאחר עיין בש"ך בח"מ סי' כ"א החופר הבור הי' מועד להזיק ומה איכפת להניזק במה שלא יכול המזיק לסלק הנזק אטו היורה חץ וחזר בו טרם שהזיק יהי' פטור יען שלא יכול להחזיר החץ אבל בחמץ שהוא איסור הנאה אשר הגוי זוכה בו ונעשה ממונו מהכ"ת שיעבור ישראל בב"י על חמץ של גוי הא התורה אמרה אתה רואה של אחרים ושל גבוה והלא עכשיו הוה חמץ של גוי ועיין בב"ק דף נ' ע"ב חבטה קרקע עולם ועיין תוס' בב"ק דף צ"ח ע"ב בד"ה הני מילי היכא ודוק. הן אמת שבמקום אחר יצאתי להצדיק דברי אדמ"ו ז"ל שסובר כיון שהחמץ נאסר בהנאה ואעפ"כ עשאו הכתוב כאלו ברשותו לעבור בב"י ואחר שעבר בב"י יש עניו חיוב לשרוף החמץ לנתק הלאו ולקיים בו מצות עשה של שריפת חמץ בשלו דאם ישרף חמץ אחר לא מקיים עשה כנודע א"כ יש לו לבעלים זכות בו קיום מצוה ולא נחשב נהנה מן החמץ דמצות לאו להנות נתנו והוא מוכרח ומחויב עפ"י הקב"ה לקיים בחמץ מצות עשה הזאת א"כ נשאר החמץ ברשותו ממש דמתחילה הי' בסברה דחמץ אינו ברשותו של אדם רק שתורה גילה ועשאו הכתוב כאלו ברשותו דאל"כ למה יעבור בב"י אבל עכשיו שאמרה התורה שעובר בב"י וצריך לקיים העשה א"כ הוה באמת החמץ ברשותו ולא יוכל איש לזכות בו עוד מהפקירא הגם דגוי יוכל לאכול החמץ ולא צריך לשלם לישראל דלא הזיק לו ממון אבל כל זמן שלא אכל הגוי החמץ נשאר ברשות בעל החמץ דלא יכול לזכות באיסור הנאה אשר הוא של ישראל והוא נכון בסברה בעזה"י. אך המעיין במרן ז"ל בסי' קי"ב וביותר בסי' קי"ד עין בעין יראה שסובר שגוי זוכה בחמץ מהפקירא ואם יבוא גוי אחר ויגזול ממנו יהרוג עליו וא"כ נגלה דאין סברה שלי נרמז בדברי אדמ"ו ז"ל וא"כ דגוי זכה בו אז בודאי אין ישראל עובר על ב"י משעה שזכה הגוי בחמץ ודוק. ועיינתי בדברי הנב"י סי' ס"ג שרמזת אשר מדייק שחמץ דומי' בור ברה"ר שלא בא לרשות אחר וה"ה בחמץ שלא בא ברשות אחר אבל אם כבר בא ברשות אחר אינו עובר עליו והוא דקדוק נכון מאוד ולפמ"ש הוא ממועט מן פסוק לא יראה לך חמץ אבל אתה רואה של אחרים הגם שאמרתי לא יראה לך חמץ אבל משעה שנעשה של אחרים מותר לראות חמץ שהי' שלו דעכ"פ עכשיו הוה של אחרים ודוק. וראיתי בנב"י שם שחקר אם לא נאמר כשם שאינו שייך מכירה בחמץ הנאסר בהנאה ה"ה אין שייך זכיה לגוי רק זה אינו דאטו איסור הנאה של חמץ ממצות בני נח וא"כ כיון שמותר בהנאה ה"ה יש לו בו זכיה יעו"ש ולפמ"ש דבר זה צריך עיון הגם שמותר לגוי להנות מכל איסורי הנאה אשר נאסר לישראל דאין לו אלא שבע מצות אבל מנ"ל שיכול לזכות בחמץ בפסח אשר הקב"ה עשאוהו כאלו הוא ברשותו לעבור עליו בב"י ומי יוכל לזכות בחפץ של ישראל אשר זכה בו לעשות מצות ביעור חמץ בשלו ודוק. ודע שעובדא כזה בא לפני פ"א שישראל סמך על שלוחו ונודע לו שלא עשה שליחותו ואמרתי שהוא יגיד בפני ישראל וגם עכו"ם בפה מלא שחמץ ההוא הוא הפקר יען שלא עשה כדת משה וישראל וטרם שיודיע זה ימכור המקום אשר מונח עליו החמץ או ישכיר את המקום אם אין המקום אצלו רק בשכירות ואח"כ יגלה בפני גוי וישראלים שהחמץ הפקר ויזכה בו הגוי אשר קנה המקום ממנו שישראל אחד יאמר לגוי שיכווין לקנות את ההפקר כי על דברי הנב"י ואדמ"ו ז"ל יש לי פקפוק דהמה דנו אם הישראל מכר לנכרי אחר זמן איסורו ואעפ"י שישראל לא יוכל למכור זוכה הגוי מהפקירא וקשה לי כיון שהגוי לא כיון לזכות מהפקר רק חושב שזוכה ע"י מכירה והמכירה בטילה ועל זכיה מההפקר לא כיון כלל ואף שהנמ"י בסוגי' דעודר בנכסי גר חידש דמהני כוונת המקנה עם פעולת קנין הקונה שאני התם דיוכל להיות מקנה אבל כאן הוא איסור הנאה ולא יוכל ישראל להיות מקנה ועיין קצו"ח סי' ער"ה והגם שהגוי עכ"פ מכוון לקנות הדבר עכ"פ לא כיון לזכות מן ההפקר ע"י קנין חצרו ועיין בחת"ס הל' בכורות על כן עשיתי באופן להודיע לגוי לזכות מהפקר ודוק [והי' עוד צד היתרים שהגוי עסק בו למכור ועשה קנין שם מפתח וסגר כבשלו אחר הפסיקה של השכירות במקום החמץ]. שוב עיינתי במקו"ח שציינת סי' ת"מ וראיתי שכתב וז"ל ולפמ"ש לא מהני מוציאו תוך הפסח לרשות עכו"ם כיון דכבר הגיע פסח ואף שנעשה איסור הנאה העמידו רחמנא ברשותו ועשאו כאלו הוא ממון דידיה שוב אין החצר קונה לעכו"ם דלאו ממון הפקר הוא רק ממון ישראל כבר עשאו רחמנא ממון של ישראל עכ"ל הרי שרמז הגאון שנעשה ממון של ישראל יען שעשאו הכתוב כאלו ברשותו והוא כסברה שלי רק תל"י הוספתי נופך משלי דחיוב מצוה אשר מוטל על הבעלים פועל שהוא שלו אבל דעת החת"ס אדמ"ו ז"ל פלא שכותב שקונה הגוי את החמץ ואעפ"כ שישראל עובר על דעת מקו"ח יובן דמכח שעשאו הכתוב כשלו לא הוה הפקר וגוי לא יוכל לזכות בו ובזה תדע שדברי מקו"ח עם דברי מר"ן חתם סופר ז"ל המה נפרדים לא כמו שעלה על דעתך ודוק. ובנידן שאלה הבא לפניך יפה הורה הרב משעבש נ"י כיון שלא הי' עובר על ב"י וכבר הוא לאחרי הפסח בודאי יש לסמוך שמשעה שמכר לא עבר הישראל ואין לקנסו כי רוב גדולי אחרונים סברו לאחר הפסח הוא איסור דרבנן סמכי' להקל כמובן. ויש לי בחדושי דבר חדש דווקא מי שעבר על ב"י בסוף הפסח שלא עשה דבר שלא לעבור על ב"י אז בא קנס החכמים דאם לא יקנסו ירבו חמצן של עוברי עבירה אבל מי שעבר על ב"י ואח"כ עשה תיקון שלא יעבור לא קנסו כלל כגון ששרפו ואפה בו מצה אפי' אם יש שבח עצים בפת עכ"פ לא עבר בב"י בסוף פסח וגזירת חכמים בא מי שעבר פסח בב"י אבל מי שעבר בתוך הפסח ועשה תיקון בסוף לא לכך נקט הרמב"ם אם עבר עליו הפסח קנסו רבנן עיין בפ"א מהל' חמץ יעו"ש וה"ה אם מהני מכירת המקום וגוי זכה מהפקר לא נאסר החמץ אחר הפסח הגם שישראל עבר על חמץ זה בתחילת הפסח וא"כ יש לצרף דלא שייך קנס אחר הפסח דהא הי' מהני המכירה וזכה בו הגוי ודוק עכשיו ראיתי שהנ"ב רמז על סי' כ' בח"ר שגם הוא סובר שבאופן זה לא נאסר החמץ אחר הפסח הגם שהוא דרך בדרך אחר שבפסח לא הוצרכו לאסור ולבסוף כבר הוא ביד איש שלא חטא ולדעתי הוא מטעם דלא קנסו רק אם לא עשה תיקון שלא לעבור עוד ויש נ"מ לדינא בכל זאת נתת שמחה בלבי (ויש לי להעיר על שאמרו גזל חמץ ועבר עליו הפסח ולא אמרו אפי' בתוך הפסח עיין בחק יעקב וקצרתי). אך בעיקר הדבר אני נבוך הלא הוא מכר החצר עם החמץ בקנין אחד מטלטלין אגב קרקע וכיון דעל החמץ המכר בטל דהא מכר דבר שאינו שלו א"כ בטל גם הקנין שעל החצר דהא שניהם נעשו בקנין אחד החמץ והקרקע לקח בכסף דראנגאבע והשטר כנודע ועיין בח"מ סי' ר"ג סעיף ו' ובסמ"ע שם הלא יכול הגוי לומר אם אין לך חמץ למכור הקרקע לבד לא חפצתי לקנות דהא אם הי' בא גוי אחר וזכה בחמץ זכה בו וא"כ נתבטל המקח וכיון המקח בטל ממילא אין הגוי רוצה לקנות החמץ מן ההפקר וכאן לא צריך לומר מדחל הקנין על אחד חל על השני כמו במכר דבשלב"ל עם דבר שבא לעולם דהא הוא איסור הנאה והוה הפקר ואין כאן מכר לכל השיטות וצע"ג (ואנכי אשבע כי אחר שגמרתי התשובה ראיתי שהעיר אדמ"ו אמרי אש בחח"מ סי' כ"ג וההבדל תבין). אמנם אעתיק דברי פרמ"ג או"ח סי' תמ"ג סק"ו שכ' וז"ל והוי יודע דמשמע דאם עבר ומכר חמץ בפסח לעכו"ם ממכירה ואילך אינו עובר על ב"י דקנה הנכרי אעפ"י שאסורי הנאה מ"מ כשיש ידים זוכין קונה ומקנה שפיר והוה מכירה ועיין ח"מ ר"ו ר"ח כדמוכח ביי"נ דמשך תחילה וחדושי הרשב"א סוכה ל"ה לכם בלולב דאסור הנאה מ"מ לכם קרינן ביה יעו"ש ודווקא ביטול והוצאה מרשותו לבתר איסורו לא מהני משו"ה הא כשיש ידים זוכה שפיר מכאן ואילך לא עבר על ב"י ואין צריך לילך לעכו"ם וליקח לבערו עכ"ל ולכאורה דבריו נפלאים הגם שרשב"א סובר שאיסור הנאה הוה לכם אבל מי שמע שאיסור הנאה יוכל הבעלים למכור ולהקנות לאחר ועיין תוס' זבחים דף ע"א ופלא לי עליך בן אחי נ"י שרמזת על פרמ"ג והאמנת שהוא כדברי הנב"י. ואחר העיון נ"ל דסובר הפרמ"ג כיון דאיסור הנאה הוה לכם א"כ נשאר לו כח מקנה שיוכל לפעול אם יש ידים זוכות לקנין הקונה ועל כן כיון דהגוי רוצה לקנות הגם שחושב בתורת מכירה מהני הקנאתו של המוכר שיזכה הלוקח בקנין שעושה בחנם אין כסף דלא שייך לא תחנם דהא הישראל לא יוכל להנות מהחמץ ודוק. ואוסיף נופך מדסובר הפרמ"ג יען דתורה עשאו ברשותו והוה של ישראל ולא יכול הגוי לזכות בהחמץ בתורת הפקר כסברת מקו"ח ממילא ג"כ הוה ברשותו שיוכל להקנות לגוי בתורת מכירה רק שישראל אסור להנות מן הממון אבל עכ"פ המכירה מהני ודוק. ובזה הרווחנו אשר העיר הנב"י מהד"ת סי' ס"ג תשובה הנ"ל כיון דהחמץ הפקר לא מהני אגב דקנין אגב מהני רק בדעת אחרת מקנה אותו ובהפקר דליכא דעת אחרת לא מהני קנין אגב והרב משעבעש נ"י הביא רק שדעת קצו"ח בסי' רע"ה מבואר דמהני קנין אגב בהפקר ואתה כתבת שנודע דנתיבות חולק עליו דהפקר לא נקנה באגב ולפי דברי פרמ"ג יש בחמץ דעת אחרת מקנה אותו ומהני קנין אגב אפי' אינו צבורין שם ואפי' אם הגוי לא נכנס בחדר ודוק. העולה מזה כי לדעתי טוב מאוד אם יארע ח"ו מי ששכח למכור קודם זמן איסור ישכיר את המקום ויצוה לגוי לזכות בו מן ההפקר דרחמנא בתורת חצר אם הגוי יוכל לבוא בחדר או לעמוד בצד החצר כדעת הנב"י שיקנה בתורת חצר מן ההפקר דרחמנא וגילוי דעת של הישראל שלא חפץ להיות ברשותו לעכב את הגוי מלזכות בו אבל אם אין החמץ צבור בתוכו לסמוך על דעת פרמ"ג שנקרא מוכר ומקנה קשה לסמוך כי רבו גדולי הפוסקים דסברו שאין הוא יכול להקנות באשר שהחמץ כבר נאסר בהנאה והגם שתורה עשאהו כאלו ברשותו אבל לא רשותו ממש כנלענ"ד ואהובי בן אחי נ"י ראיתי כי יצאת לפלפל בדברי מהרי"ט שחידש דמגוי לגוי יש שליחות וגם חקרת בדברי קצו"ח סי' רצ"ד שחצר קונה לגוי אפי' אי חצר מטעם שליחות וגם הערות בדברי ר"ן שבחצר משתמרת מהני אפי' אין עומד בצידו כמבואר במק"ח סי' תמ"ח מה אעשה מן השמים עכבוני כי הרבנית זוגתי תי' חולנית לבי וראשי בל עמי ולא באתי אלא שזה מכתב שלישית בתורה ולא השבתי לך פעמים גמרתי שלא יהיה חזקה ח"ו בביטול תורה דודך הפש"ת:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה