אור ברסלב
שות מחנה חיים ג › סימן לג

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ג · סימן לג

סימן לב

את חג המצות יחוג בשמחה ובטוב ה"ה המאור הגדול לממשלת התורה עיניו כיונים על אפיקי פוסקים כבוד הרב ר' יחיאל מיכל ב"י אב"ד דק"ק סאקאס יע"א. מכתבו עם שאלתו קבלתי אשר ביקש להשיב מיד וכחפצו עשיתי כפי אשר בעזרת השי"ת בידי להשיב וראיתי כי הוא לומד בדרך הישר והטוב ושמחתי בדבריו ולו שהי' לו פנאי הארכתי רק מעלתו נ"י אץ עלי וגם טרדותי רבו כעת על כן אגלה רק ראשי פרקים. שאלה אודות הרחיים אשר זה חדשים מקרוב באו ונתייסדו פה גלילות כמעט בכל כפר ופלך רחיים ההולכים ע"י קיטור ואיד המים ונקרא בל"א דאמפ מיהלען ואין להם פה במקומות הגדולים כיסיס ונפים שונות לעשות ולרקוד כמה מיני סולת אך הם עשוים על דרך ההדיוטים כאשר ע"ע הי' רחיים של סוסים שבא הקמח עם סובין ומורסין שלהם ומחמת כי הדבר ידוע שרחיים אלו מכח חוזק הקיטור אשר סובב את האבן הטוחן במהרה ומרוצה גדולה מאוד עדי כי יתחמם הקמח תחת אבן הטוחן ועתה שאלו אותו אנשי גלילי אם נכון הדבר לטחון באותן הרחיים חטים למצות של פסח ע"י משגיחים אשר ישגיחו בעין פקיחא בשעת הטחינה שבל יהי' מדורת אש גדולה בתנור בעבור תמעט קיטור ואיד המים וע"כ תסובב אבן הטחינה בנחת ובמתון באמרם כי סביבות האבן ומרוצתו תלוי בגודל ומיעט אש ולהט התבערה ובמיעט עצים ואש ימעט הקיטור וממילא לא יסובב אבן הטחינה במרוצה רבה עכ"ל. תשובה ראיתי כי שאלתו שאלת חכם דבר דבור על אופניו לחקור בהשכל על מקור הדברים ולכן אעתיק מדבריו כפי הצורך ואשר יתן ד' בפי אותו אשמור לדבר בעזה"י. הנה מעלתו נ"י פתח לאסור וכתב וז"ל הנה בלי השגחה כלל נראה פשוט כי אסור לטחון קמחא דפסחא באותן הדאמפפמיהלען ואפי' בדיעבד צריך להתיישב בדבר אם נוכל להתיר הקמח אחרי כי הדבר ידוע כאשר שמעתי מאנשים רבים אשר הרבה פעמים יקרה מחמת מרוצת האבן ייחם הקמח ביותר עדי יבואו חתיכת עיסה בתוך הקמח והסיבה הוא כי יסוד המים אשר בחיטים מכח הרתיחות אשר פעל אבן הטחינה במריצותו אזי מתעורר הלחלוחות ומזיע הקמח מימיו העצמיים ונעשה עי"כ כעיסה אנה ואנה ואף דלחלוחות החטה לא הוה רק מי פירות כמבואר בגמ' גבי לא ליחרוך ונשתרי חיטי וכו' יעו"ש ואנן קיי"ל כדעת רוב ראשונים דמי פירות לחוד אין מחמיצין כלל אפ"ה הלא בסי' תס"ב כתב הרמ"א המנהג דאין ללוש במי פירות לחוד ועוד אף אם נאמר דזה דווקא היכא דלש בודאי במי פירות אבל הכא הוא רק ס' ובכה"ג אנו תופסים לעיקור הדין דמ"פ אין מחמיצין כלל אפ"ה יש לאסור כי הלא לבסוף ילושו הקמח עם מים ויהי' מ"פ עם מים דממהר להחמיץ כמסקנת הפוסקים אשר ג"כ מבואר בא"ח סי' הנ"ל דאסור ללוש מ"פ עם מים ומבואר שם באחרונים דאף אם קודם לכן נתערב בקמח המ"פ לחוד ואח"כ באו המים אפ"ה אסור כמבואר שם בס' ח"י וכן מבואר בתשובת הר"ן סי' נ"ע ועוד החליט הח"י בסי' הנ"ל דאף אם כשבאו המים כבר נתייבש המ"פ בתוך הקמח אפי' הכי אסור עכ"ל. מראשית אקדים מה שביאר שסיבה של המצאת הבצק הוא שיסוד המים אשר בחיטים מתעורר ע"י הרתיחות אשר פעל האבן במריצתו ומזיע הקמח מימיו העצמיים ונעשה עיסה לא נכון בעיני כי החיטים כבר נתייבשו ואין בהם מים לעשות מקמח עיסה דבגמ' דן בפסחים דף מ' על שני שבלים אשר הם רכים ועדיין לחלוחתן קיימת ואז הדרך לחרוך אותם באש אבל במדינתינו אשר מקציר חיטים עד פסח כבר נתייבשו החיטים מאוד ואין בהם כח מים לעשות מקמח עיסה כמובן בהשכל ואפילו על קליות הנ"ל כתבו תוס' מנחות דף נ"ד הובא במג"א סי' תס"ג ס"ק ג' דלא שכיח שיצאו מהם מים ולכן אם יש איסור בחימוץ מי פירות מותר לחרוך שבלים דלא שכיח שיצאו מהם מים רק אם יש כרת על חימוץ מי פירות חיישי' להחמיר על חשש זה יעו"ש וא"כ איך אפשר שאנשים יעידו שהרבה פעמים יקרה מחמת חוזק מרוצת האבן יוחם הקמח ביותר עדי יבואו חתיכת עיסה הלא תוס' מעיד דלא שכיח שיצאו ממנו מים ואם לא שכיח שיצא טיפת מים אפי' אם נתייבש בקדירה עיין חק יעקב סי' תס"ג ס"ק א' ומכ"ש דאי אפשר להיות נעשה חתיכת בצק ממש ומכ"ש בטחינת חטים שלנו שהם יבשים מאוד לפעמים שהם משנה העבר ואעפ"כ נמצא חתיכת עיסה בתוך הקמח א"כ הדבר ברור שאין זה אמת שהחטים יתנו לחלוחות מעצמם לפעול חתיכות עיסה כמובן ונהפוך הוא מכח רתיחות חימום האבן נתייבש הלחלוחות אשר בחיטים עד שלפעמים הקמח נשרף בכוחותיו וצריך אומנות לטחון שלא יהי' הטחינה בחימום גדול שלא יהי' הקמח שחור ומר וצר כחותיו כנודע. והנראה לי שהעיסה בא ע"י ההבל החם וע"י אויר הקר אשר בא יחדיו ברחיים הלא בעינינו נראה כי בחורף אם יש קור בחוץ והחדר יתחמם יזל מים מחלונות ומקירות הבתים אשר הם של עץ או הם של אבנים ובמשנה פ"ו דמכשירין משנה ב' המעלה את האגודות ואת הקציעות ואת השום בשביל שימתינו אינן בכי יותן וכתב בברטנורא וז"ל ימתינו לשון לחלוח ודומה לו בגמ' פרק לא יחפור מיתנא קשה לכותלי עכ"ל ובתיו"ט שם וז"ל פי' הרב לשון לחלוח וכ"פ הר"ש וכתב מהר"ם דלא נתכווין שירדו עליהם מים אלא שיתלחלחו מאליהן מן האויר עכ"ל הרי האויר פועל לחלוח על פירות היבשים ומכ"ש מהבל החום אשר יש שם כי יפגיש עם האויר הקר יתהוה לחלוחית ויפעל עיסה בקמח. ולפ"ז כפי המבואר בסי' תס"ו בחק יעקב סק"ו בזיעת חומה של עץ דלהמתירין לא הוה אפי' כמו מי פירות וליש אוסרין הוה כמו מי פירות כמבואר בר"ש פ"ד דמכשירין ועיין בפי' הגאון מווילנא שם א"כ העיקר כדעה א' בש"ע כל שבא מחום עצמו או מחום אש אינו מחמיץ כלל ומכ"ש כפי מה שהערותי שבא מהבל החם ואוויר הקר א"כ הוה ספק חמץ נוקשה ואזלינן לקולא דלא נחוש שמא הקמח הי' לח וטרם שנרקד בנפה נתייבש ודוק. ואוסיף נופך מה שהערותי במקו"א הא דאמרי' מי פירות אין מחמיצין יש לפרש משני פנים (א) הטבע מי פירות לפעול חמימות והוא המעצור שלא יתחמץ העיסה וטבע המים שאין למים לפעול חימום (ב) הגם שיפעל מי פירות נפוח בעיסה אבל אין זה חימוץ אלא סרחון כמו שפי' רש"י פסחים דף ל"ה באורז ודוחן שהחמיץ הוא סרחן וטבע החימוץ הוא דווקא ע"י כח מים והנ"מ אם אחר שכבר נולש במי פירות בא עליו מים יש מקום לומר אעפ"כ לא נעשה חמץ דכבר נעשה העיסה בסרחון ולא יוכל להיות עוד חמץ אבל אי מי פירות לא פעל סרחון רק לא יפעל חימוץ ע"י טבע החם אם יבוא אח"כ עליו מים יגמר חמוצו ואנו חוששים לחומרא ואמרי' שמי פירות שהוא חם לא פעל חימוץ א"כ אם יבוא עליו אח"כ מים נעשה חמץ ואפי' שנייבש בו המי פירות ובא עליו מים נתחמץ אבל בודאי אין ממהר להחמיץ כמו אם תחילה התאחדו מי פירות עם מים שממהר להחמיץ וזה דעת הח"י אשר הרגיש מעלתו נ"י שיש סתירה בדבריו מסי' תנ"ג על סי' תס"ב לענין אם נתייבש מקודם ולפמ"ש נכון מאוד בעזה"י וקצרתי מאוד כי יש לי דברים ארוכים בזה בעזה"י ועיין רמב"ם פ"ה מהל' חו"מ ובשעה"מ מבוכה גדולה ואין פנאי להעתיק. וראיתי בדברי מעלתו נ"י הערה נאותה והוא דאין לסמוך על ריקוד קודם פסח משום גזירה דלמא יאפה בפסח כמבואר חשש זה בט"ז סי' תנ"ג סק"ב ואפי' להמתירין ולא גזרי' דלמא יאפה בפסח שאני התם דחשש שכבר נתחמץ במים ונתבטל קודם הפסח בס' הגם דאמרי' חוזר וניער ואסור לאפות בפסח עכ"פ לא גזרי' באפיה קודם משום דלמא שמא יאפה בפסח דמאי כולי האי הלא דיש כמה פוסקים דלא אמרי' חוזר וניער אבל כאן קודם פסח לא הוה חמץ רק בפסח יתחבר עם מים ויתחמץ א"כ הוה חמץ שנתערב בפסח ואסור לכ"ע [חוץ מדעת השאלתות] וא"כ גזרי' באפיה קודם פסח דלמא יאפה בפסח עכ"ד וישרים הם. ולפמ"ש למעלה דליש מתירין לא היה אפילו מי פירות ולדעת האוסרין דהוה מי פירות הוה נוקשה ובטל אפילו בפסח בשישים כמבואר במג"א סימן תמ"ז סק"ה] וגם מעלתו נ"י הרגיש בזה דהוה ספק דרבנן רק שאסור לעשות ספק דרבנן אפילו לכתחילה ולפמ"ש ניחא דעכ"פ ל"ש לאסור לרקד ולאפות קודם פסח משום גזירה דלמא יאפה בפסח דמאי יהי' הלא לא יהי' איסור בדיעבד ועיין ט"ז יו"ד סי' ב' ודוק. ואמרתי להפס דעתו שראיתי שחשש כמה פעמים דלמא נתלחלח הרבה מהקמח ונתייבש ולא ניכר לנו וגם ההערה של למעלה דאם יאפה הפסח יעשה תערובות חמץ בידים וגם בפסח אסור בכ"ש וגם חשש מאי מהני ריקוד הלא נעשה פרורין וחוזר וניער כדברי מג"א ס"ק ס' ועוד חששות כזה. ונלע"ד דלכאורה קשה בספק דלמא יש פירורין דחוששו הפוסקים נימא אוקמי הקמח על חזקתו קמייתא ועל חזקת היתר דידענו דהי' פ"א בלא חימץ והוי ראוי למצות ונשאר בחזקתו וצע"ג אך לק"מ דיש חזקה כנגדו ד א הי' כאן גם חמץ בודאי דנתחמץ ע"י מים או ע"י רוח והי' לו חזקת איסור וחזקת חמץ ואוקמי אותו על חזקתו כמו בכל איסור שנתערב בהיתר דמנ"ל לילך בתר חזקת מאכל נילך בתר חזקת הקדירה עיין בט"ז יו"ד סי' קכ"ז או מנ"ל לילך בתר חזקת הקדירה נילך בתר המאכל שנפל בו עיין ט"ז יו"ד סי' א' ובאחרונים כמובן ודוק. ועתה אם נולד ספק אולי יש בקמח פירורין שנתלחלחו במי פירות ומי פירות אין מחמיץ א"כ קמח הפירורין המה מותרין בפסח רק אתה חושש כאשר יעשה עיסה בפסח יהי' נולד איסור אז אמרי' קודם הלישה כל הקמח בודאי מותר לפסח והכל עומד בחזקת היתר ואתה מסופק אם יולד ע"י הלישה איסור אמרי' אוקים כל הקמח בחזקת קמייתא חזקת היתר לפסח ודוק. ולא מיבעי אי מי פירות ומים הוה נוקשה בודאי מהני חזקת קמייתא אלא אפי' יהי' איסור כרת במי פירות ומים אעפ"כ אין לחוש דלמא יש בו שייפא קמח שנתלחלחו במי פירות והם יעשה עכשיו חמץ גמור דא"כ נולד עוד חזקה דהי' כל הקמח עד עכשיו מותר בהנאה עכ"פ ועכשיו אתה חושש דלמא נאסר בהנאה ואוקמי הממון על חזקתו חזקת בעלים דאיסור הנאה אין לו בעלים ואמרי' בודאי כל הקמח נשאר ממון בעלים וגם היה לו חזקת היתר אפילו לאכול ולא דמי לחששות הש"ע ואחרונים דשם אנו דנין אולי כבר יש איסור בתוכו דחמץ שמו עליו אבל כאן דנתלחלח במי פירות בבטח עד עכשיו אין בו שם חמץ והבן זה בעזה"י. ואודות אשר רצה לאסור הרחיים יען דראינו דנתחמם הקמח כמעט הוא רותח כאשר יפול מתחת האבן א"כ יש לאסור מק"ו שירושלמי אוסר אם הניח הרבה שקים זה על זה כמובא בש"ע סי' תנ"ג והאריך נפלאת בעיני א"כ יאסרו כל הקמחין הבאין מן הרחיים בנפילתם חם רק חימום מכח דבר אחר תיקון שיתקרר אח"כ כמו כל דבר שקבל חמימות אבל כאשר ישכבון שקים על גבי שקים או מכובד המשא יתחמם הקמח מעצמו וכאשר יבוא אח"כ במים ימהר להחמיץ כן דעת הירושלמי ודוק. ואשר רצה לחדש היתר דהוה איסור נולד בתערובות ולא אמרי' בו דהוה דבר שיל"מ ולרמב"ם הטעם בחמץ במשהו מטעם דשיל"מ וא"כ כאן המי פירות אשר נולד מן החטים הם הממהרין להחמיץ והוה נולד איסור בתערובות עכ"ד שגג בכח הדמיון המים יגרום החימוץ ומי פירות יפעלו לסייע למים לפעול החימוץ במהירות ולא אחפץ להשיב עליו עוד. סוף דבר אגיד ואודה על האמת כי ברחיים המים הייתי כמה פעמים אבל ברחיים שנקרא דאמפפ מיהל לא הייתי מעולם כי אין נכון לבי במעשיהם אבל חזי דקדושי ישראל ומנהיגיהם המה אחזו שער ואין להרהר אחריהם וברחיים אשר מזכיר מעלתו ג"כ לא ידעתי צורת גלגולם ומרוצתם אבל כפי החששות אשר הזכיר מעלתו נ"י הי' בדעתי לעשות כן מלבד שיהיה צריך עכ"פ משגיח מה דאפשר לעצור מרוצת הסיבוב בכל אופן יהיה הכרזה מפי מעלתו נ"י שיכתב לחק אצלם כאשר ירקדו הקמח לא יכבדו על הקמח יד לפזר העגולים אשר יהי' בנפה רק ינועו הנפה אנה ואנה ומה שיפול מן הקמח הוא מותר אבל מה שיהי' כצרוד חבור קמח ביחד לא יפזרו בידים כי זה החיבור יוכל להיות שהיה נתלחלח ובכל אופן ישתדלו שלא יהי' במרוצה גדולה כן נלע"ד להקל כדת וכדין בעזה"י אבל אני מבחוץ ומעלתו נ"י בפנים ובכל אופן יהי' משגיח שם כאשר ירגיש שנפל חתיכות עיסה להשליך לחוץ שוב מצאתי שחיי אדם בנשמת אדם סימן צ"א העיר בענין זה אם נמצא עיסה ברחיים הפשוטים ושמחתי בו יעו"ש דברי הד"ש:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה