שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ג · סימן לב
נועם ד' יהי' עלי ראשך ה"ה תלמידי החשוב הרב המה"ג הצדיק כבוד הרב ר' עמרם ישי ב"י סג"ל אב"ד דק"ק סערענטש יע"א. מכתבך עם שאלתך קבלתי אל תדאג על שונאך אשר רודפים אותך חכה אל ד' אלקים יבקש את הנרדף אויבך ילבשו בשת ואתה תזכה ללמוד תורת ד' מתוך רווחת הלב תקבל פה תשובתי ואם יבוא פסק עוד אשר אוסר המצות תודיענו כי אני לא אוכל להאמין. שאלה פה אירע מעשה שבעה"ב אחד שלח משרתת ישראלית שלו לחנות שתביא קמחא דפסחא והלכה המשרתת לחנות אחרת אשר אין שם הקמחא דפסחא רק קמחא ממישקאלטצער דאמפמיהל הגדולה אשר תטחון קמח לכל צרכי השנה ולא נודע הדבר עד אחר שנאפה קמח זה באשמורת הבוקר בהתנור שאופין שם המצות ואח"כ נאפה מכמה עניים בעלי בתים קמחא דפסחא שלהם ולא הוכשרו הכלים אחר אפיה של קמחא שאינה דפסחא רק הי' מנקין הכלים ורוחצין הבעקען כנהוג אבל לא הי' הסקה חדשה או הגעלה להכלים כי האמינו שגם קמחא דראשון הי' של פסח ולערב כאשר נודע הדבר צרפתי לי כמה בני תורה יראים ושלמים והכשרנו המצות הנאפים אחרי קמח שאינה של פסח כי הוא הפסד מרובה ובפרט לעניים ויצאה הדבר בהיתר ושמעתי אחרי קול רעש גדול שנשאל דבר זה מגאון אחד ואסר כל המצות לא ידעתי טעמו ונימוקו ואציע לפני אדמ"ו נ"י מאיזה טעם הכשרנו אני ולמודי ד' דפה את המצות ויורני אם שגיתי או לא עכ"ה. תשובה אהובי תלמידי נ"י לא תדאג כלל כי לא יצא מכשול מתחת ידך ולא אאמין אם הגאון ההוא אסר המנות הנאפות כל היום חוץ אם השואל כזב בו ולא עשה השאלה כאשר הודעתני אקוה שיציץ נזר הצדק על ראשך כי בפה מלא אגיד אם השאלה הי' בא לפני גם אני הכשרתי המצות ואקוה שגם הגאון ההוא יכשיר אותם בעזה"י. וטרם כל אגיד שמאוד נאמנו דבריך אשר שמעת מאביך הרהמ"ג הצדיק המפורסים נ"י אשר סיפר לך לפני שתי שנים כאשר הי' הרב הנאמן בקאשויא על רחיים לקמחא דפסחא כי בדאמפמיהל גדולה אין לותתים החטים אשר יטחנו שהחטים הלחים לא יוצלחו למלאכתם ואם החטים הי' מונחים במקום לח לא יוצלח להם אמת הדבר גם אני שמעתי כן מלפנים זה רבות בשנים מפי מומחים ונאמנים א"כ כיון שהקמח הזה אשר לא הי' קמחא דפסחא הי' קמח הבא מדאמפמיהל הגדולה בעיר מישקאלטץ הוא בחזקה שאינו חמץ שהחטים הנטחנים שם אינו נתחמצו ע"י לתיתא אבל עכ"פ גם קמח המשומר לשם פסח אינו דפן ואולי אירע שנתחמץ ע"י סיבות רבות אבל חימץ של לתיתא אין כאן חשש וחימץ על ידי סיבות הוא ג"כ חשש רחוק שאם בא על האייזענבאהן לא יפגע בו המים גם אם ירד הגשם והשלג ואפי' אם בא בעגלות מן מישקאלטץ לעירך מי יודע אם ירד הגשם עליו ואפי' אם ירד מי יודע אם פגע בקמח של שק הנ"ל ואפי' אם פגע בשק אשר הי' בו קמח זה אולי פגע רק צדדי השק ונתבטל קודם פסח וכדומה כמה ספיקות של היתר והי' לקמח חזקת היתר ברחיים והכי מספק שמא ירד עליו מטר נחוש על בלועה של קמח זה לאסור כל המצות הנאפים אחרי קמח הנ"ל על כן לא אוכל להאמין שהגאון הנ"ל אסר כל המצות הנאפות אחרי קמח הנ"ל הוא שקר ברור אשר העיד האיש בשם גאון מפורסם נ"י. רק אחקור לו יהי' שהי' ספק אם קמח זה הי' מן דאמפמיהל גדולה או משאר דאמפמילען אשר הם לותתין החטים טרם הטחינה וא"כ הוה קמח ספק חמץ ונאפה בתנור וכלים ואח"כ אפו בהם קמחא דפסחא מה דינם של המצות הללו הנאסרו או לא ואבאר בעזה"י. הנה בבאר היטב סי' תנ"א ס"ק מ"א ובח"י שם ס"ק נ"ד הביא בשם ספר דרכי נועם וז"ל מעשה שהי' שאפו מצות קודם הפסח ברחת ונסתפקו אם היתה חדשה או ישינה שנשתמשו בה חמץ אין במצות אלו שום חשש על איסור חמץ עכ"ל ופרמ"ג ס"ק ל"ז כתב וז"ל ועיין ח"י נ"ד בשם שו"ת דרכי נועם ספק אם רדו בחמוצה או לא אין חשש איסור ואינו יודע למה דספק תורה היא וצ"ע עכ"ל. ואמרתי לתרץ בעזה"י והוא דכל חטים יש להם חזקת שאינו חמץ עפ"י רוב החטים אשר לא נתחמצו בשדה ואם יהי' נחמצות הוא הביא מעשה עליהם או ע"י גשם או לתיתה או מונחים במקום לח וכדומה וגוף העשיה אשר פועל אדם לעשות מחטים סולת אין מורה שנעשה החטים חמץ דהא אפשר לטחון חטים לעשות מהם קמח בלי לתיתה וא"כ אם יש לפנינו קמח ולא ידענו אם נתחמץ או לא היינו שיש ספק אם אירע בו מקרה אשר פעל שהחטים או הסולת נעשה חמץ אמרי' אוקי החטים על חזקתן ראשונה שלא היו חמוצים בשעת קצירה וממילא הקמח הנעשה מהם לא הוה חמץ דמהכ"ת לחוש שנעשה בהם מעשה אשר פעל לפעול חימוץ וגם נאמר שהי' לתנור והעריבה ולכל כלים אשר הוכנו לאפות מצות חזקת כשרות שראוים לתקן בהם ולאפות מצות ואם נספק אולי בא אליהם דבר חמץ האוסרן או לא בא האוסר עליהם אוקמי' הכלים ג"כ בחזקתו ראשונה וק"ו הדברים עיין בט"ז יו"ד סי' קכ"ב ס"ק ד' אם שם מאכל היתר בכלי נכרים אשר רצה המהרש"ל לאסור עפ"י דיבור הנכרי יען דכלים הם בחזקת איסור רק אנו רוצים להתיר מכח ס"ס וסמכי' על דיבור העכו"ם לסלק הס"ס וצעק הע"ז הלא יש להמאכל חזקת היתר והגם שהכלי איתרעי המאכל לא איתרעי יעו"ש וקל וחומר אם הי' להתנור חזקת היתר ולהקמח חזקת היתר וספק אם נתחמץ ע"י המרדה או לא אוקמי הקמח וגם התנור על חזקת היתר ומספק לא נאסור אותם המצות ולא מיבעי אי נולד הספק על מרדה אחת אם היא חמוצה או נא אז אוקמי' גם המרדה על חזקת קמא שהי' לה פ"א חזקת היתר כאשר היתה חדשה היתה ראוי' לאפות בה מצות ומספק לא תוכל לאסרה אלא אפי' אם הי' לפניו לפני האופה שתי מרדות אחת כשירה ואחת חמוצה ונולד לנו ספק אם לא רדה המצות במרדה החמוצה אי אתה יכול להוציא התנור והעיסה מחזקת קמא חזקת כשרות אשר הי' להם ודוק [ועיין נב"י ח"ר יו"ד סי' נ"ז על שו"ת רשב"א]. ואין להשיב דחזקת כשירות שלהם איתרע דהא נעשה בהם רדיה על המרדה זה שיבוש גמור בשלומא בזרק לה קידושין וספק אם נפל קרוב לו או קרוב לה דחידשו תוס' בכתובות דף כ"ג דהוה חזקה דאיתרע יען נעשה מעשה יעו"ש, שאני התם דזרק לה פרוטה והי' כאן עדים אשר ראו זריקת הקידושין ושמעו הדיבור הרי את מקודשת לי והי' עכ"פ מעשה אשר הי' יכול לגמור מעשה קידושין אז איתרע חזקתה דהא נעשה מעשה כנגדה אשר הי' יכול לפעול סילוק החזקה אבל אם יהי' נולד ספק אם הי' שם עדים או אם אמר הרי את מקודשת לי או אם זרק לה שוה פרוטה משלו א"כ יש ספק בעיקר הדבר אי הי' מעשה אשר הי' יכול לפעול סילוק חזקה אז לכ"ע אוקמי' אחזקה כמובן והארכתי בזה במקו"א וה"ה כאן דלמא לא לקח בידו אלא מרדה החדשה א"כ לא נעשה מעשה אשר ראוים לפעול סילוק חזקת היתר של הקמח והתנור והבן זה. ובנידן דידן שיש ספק אי נתחמץ המרדה ע"ו קמח הראשון או לא דלא ידענו אם הוא קמח שנתלותתו החטים או לא א"כ פשיטא דיש על המרדה עצמה חזקת היתר וביותר שיש חזקת היתר על הקמח של פסח שנאפה אח"כ וגם על התנור יש חזקת כשרות ואין כאן ספק לחומרא ודוק. ואוסף עוד דטעם קמח שנתחמץ עם הטעם קמח שלא נתחמץ אם שניהם הוין קמח של חטים הוה מין במינו דאינם חלוקים בטעם כל כך דיהי' מין בשאינו מינו ודבר זה מפורש יוצא מתורת פרמ"ג א"ח באשל אברהם סי' תמ"ב ס"ק א' בד"ה והוי יודע שכתב וז"ל והוי יודע דקמח חטים עם קמח שעורים וכדומה מין באינו מינו מיקרו ע"ז ס"ו א' וביו"ד סי' צ"ח אות ו' דבפחות מס' בתר טעמא אזלי' אף דקמח חמץ חטים וקמח מצה חטים מינו הוה דאין ביניהם כל כך חלוק טעם ככבד ובשר עיין יו"ד ופר"ח ופריי בצ"א יעו"ש עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו דטעם קמח חמץ של חיטים עם טעם קמח מצה של חטים הוה מין במינו דברובו בטל כמובן. והנה טעם בעלמא בלא ממש אפי' באינו מינו רק מדרבנן אסור ומכ"ש במינו דלא שייך לאסור מן התורה טעמא בעלמא אם הוא בתערובות וא"כ לו יהי' שהמרדה בלעה חמץ הלא לא בלעה חמץ ממש רק טעם חימוץ מים הנוטף מקמח החמץ בלעה בשעה שהוא חם מתנור הגרוף בשעה שניצוצות נתזין עיין פרמ"ג בסי' תנ"א ס"ק ל"ז שכתב וז"ל רחת תשמישו ע"י אור בלא משקה שמכניס ומוציא מתנור גרוף אפ"ה התנור חם וניצוצות נתזין ממנו הוה ע"י אור ובמתכת ליבון ובעץ חדשה עכ"ל לכן הגם שניצוצות נתזין ממנו ובלעה המרדה מעבר לעבר עכ"פ בלעה רק טעם חימוץ היינו המים שנתחמצו מהקמח וחמץ ממש לא בלעה א"כ ברור שהחום של המרדה מכלה רוב המים הנבלעים בה רק דחיישי' שלא נשרף הכל מהחום ועיין בב"י בשם הכל בו וז"ל ואפשר לומר שאם ימרקנה הרבה יפה ויחמנה בתוך התנור הרבה שרי בזה כבלעו כך פלטו עכ"ל] שעדיין נשאר בהמרדה מהבליעה וכאשר ירדו אח"כ עליה מצות כשירות יצא מהבליעה דכלי פולט בלא רוטב ויצאו מהמים החמוצים הנבלעים בה במצות הבאים עליה אח"כ אבל בוודאי יש בכל מצה רוב כנגד מים החמוצים הבאים בה מן המרדה ומן התורה מין במינו ברובו בטל ואפי' את"ל דיצא מהבליעה ונבלע באיזה מצות עד שלא יהי' רוב כנגד הבליעה עכ"פ ברוב מצות הכשירות יש רוב כנגד טעם החימוץ היוצא מן המרדה והם מותרות ומנות ראשונות נתבטל בהם דהא הכל הי' קודם פסח ולא שייך לומר דמה שנבלע בכל פעם במרדה נעשה נבילה בתוך המרדה דהכל הי' קודם זמן איסור ודוק. ועתה אעתיק דברי הש"ך בכללי ספק ספיקא אות י"ט שכתב בד"ה ואין להקשות וז"ל ואין להקשות אמ"ש הרב דהיכא דמצד האיסור עצמו הוא ספק איסור ומצד אחר בא לו שהוא דרבנן לא אמרי' ספק דרבנן לקולא דהא לקמן סי' קי"א אמרי' באיסור דאורייתא שנפל לשני קדירות ויש בקדירה רוב בענין שהוא מותר מן התורה אע"ג דמדרבנן אסור הוה ליה ספק שאינו יודע באיזה קדירה נפל ספק דרבנן לקולא ויש לומר דשאני התם דאין הספק מצד עצמו אסור מן התורה שהרי הקדירה מותרת לגמרי שהיא של היתר אלא שיש ספק אם יש בה איסור כלל והלכך אמרי' נהי דיש בה איסור מכל מקום מן התורה בעל ברוב וא"כ לא הוה אלא ספק דרבנן כיון שאפשר שאין כאן איסור כלל א"כ הספק בא לו מצד עצמו ומצד עצמו הוא דרבנן משא"כ הכא דאי אפשר לומר שמא אין חשש איסור כלל דהא בודאי יש בתערובות זה ספק טריפה ודוק עכ"ל. ולפ"ז בנידן דידן דהקמח היא היתר רק יש ספק דלמא נתערב בו טעם חמץ ואת"ל שנתערב הוא בטל ברוב דהוה מין במינו ורק טעמא ולא ממשו ויש עוד ספק אם הטעם הוא חמץ או לא אז לכ"ע ספק דרבנן להקל ובפרט דהכל הי' קודם פסח בזמן היתר ועיין עוד בפרמ"ג יו"ד סי' פ"ח וסי' ק"י במעשה דשב יעקב סי' ק"ג ודוק. ואכתי יש לומר דלמא הי' הקמח חמץ א"כ העריבה אשר לשו אחר כך קמחא דפסחא נתחמץ כל העיסה שנולש בה והווין כל המצות של כל היום ספק חמץ הגם שיש ג"כ לומר אוקי הקמחין והכלים בחזקת קמא וגם הוא מין במינו וספק דרבנן כמש"כ למעלה אבל בלא"ה הפרמ"ג במשבצות זהב סי' תמ"ב כתב וז"ל אבל נראה שאם לש עיסה מצה בכלים שלא הוכשר אע"ג דקיי"ל דוחקא וחריף בעינן וחמץ ממהר להחמיץ ואסור דיעבד וכעת צ"ע אם לאסור דיעבד ואי"ה תנ"א סעיף י"ז ובשאר דוכתא אבאר עוד עכ"ל ועיין בפרמ"ג סי' תנ"א במג"א ס"ק מ"א כתב וז"ל ואם לש בעריבה של שאור אחר הניקר בלי הגעלה אם יש לאסור דיעבד העיסה עיין לבוש כאן כ' אפשר דיעבד נמי אסור ועיין א"ר תמ"ב אות י"ט דאם עבר ולש וכו' וסיים אבל קודם הגעלה אסור דחמץ ע"י לישה מחמם ומחמץ בכח שיש בכלי אע"ג דבשאר איסורין ע"י לישה כל דלית חריף לית לן בה עכ"ל היינו אם לש בעריבה של שאור כל השנה שם מסופק הלבוש אי אסור דיעבד אבל בנידן דידן שנולש רק פ"א הקמח בתורת מצה והקמח בעצמו הוה ספק חמץ מי יחוש שנאסר העיסות ע"י בעקין שניקרו בכל פעם ודוק. שוב חפשתי עד שמצאתי ספר דרכי נועם וראיתי בסי' ה' והמעיין שם יראה הגם שהשאלה הי' בספק אם נשתמש במרדה חמץ אבל פסק שלו קאי אפי' אם בודאי הי' המרדה חמוצה והיתר שלו רובץ על שני הקדמות (א) כל מה שצריך קליפה הוא מדרבנן ואם אי אפשר לקלפו מותר בלא קליפה וטעם בעלמא שנבלע ברחת הוא מדרבנן טעמו ולא ממשו דרבנן ובלוע אם נגע במצה הוה תרי דרבנן כיון שהכל קודם פסח (ב) היתר השני יען דקודם פסח הוה נ"ט בר נ"ט דהיתר החמץ ברחת והרחת במצה והכל קודם שבא זמן איסור והביא דברי הלבוש בסי' תס"ו ובפרט דכאן אי אפשר לקלוף יעו"ש וכוונת בפלפולך לדברי דרכו נועם ולכן לא הבאתי דבריך כלל כי בדאמפמיהל הנ"ל אין צריך לכל זה והגם שיש לפקפק על הוראתו דפוסקים כדברי אפי רברבי שהביא המג"א וכדברי פרמ"ג בסימן תנ"א ס"ק ל"ז שפוסק לאסור כל המצות אם רדו במרדה חמוצה יעו"ש ועיון מג"א ס' קמ"ז היינו ודאי חמוצה ולא בספק חמוצה כמ"ש בעזה"י. סוף דבר הכל נשמע בנידן שלפניך שהי' קמח מדאמפמיהל גדולה אשר נודע שאין דרכם ליקח חיטים חמוצים אז כל בעל נפש יוכל לאכול המצות האלה שנאפה אח"כ ויפה פסקת עם צירוף למודי ד' לא נכשלת וד' ישמור רגליך מלכד מהיום ועד עולם דברי הדש"ת: