אור ברסלב
שות מחנה חיים ג › סימן לא

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ג · סימן לא

סימן ל

רב שלומים לענף עץ אבות האברך הרבני המופלג המורג חרוץ פיפיות כמו"ה חיים הלוי נ"י בק"ק יאס מאלדאוויע. מכתבו עם שאלתו הגיעני עב"ד ולולי שהודיע לי יחוסו משורש גדולים מבני בניו של הט"ז וידי משה ולמעלה בקודש לא עיינתי בו מאומה כי בעוה"ר אני חולה זה כמה חדשים ולא אוכל להשיב לשואלים כלל עד שירפאני ד' אבל אחרי שהוא זרע קודש מחצבתו הגם שמודיע שהוא צעיר לימים אמרתי לעיין ולהשיב לו מפני הכבוד בהערות חדשות אשר נתן לי אלקים והגם שלא אוכל לעשות כאות נפשו אודות ישראל שמכר חמצו לנכרי בערב פסח כדת וכדין ובחה"מ של פסח ההוא התגייר הנכרי ולא ידע שצריך לבער החמץ שקנה בערב פסח ונשאר עד לאחר הפסח אם החמץ הזה אסור בהנאה דהא משעה שהתגייר הוא עבר עליו בבל יראה או נאמר כיון שחמץ שעבר עליו הפסח אסור מטעם קנס וזה שלא הי' צריך לבטלו בערב פסח ובפסח לא הי' בידו לבטלו א"כ לא קנסו כאשר האריך וברצות ד' אפלפל מעט בדבריו וכעת אחקור על שורש הדין אם עבר הגר על בל יראה בפסח ואשר יתן ד' בפי אותו אשמור לדבר בעזה"י. תשובה עלה בדעתי לחקור היתר על חמץ הנ"ל כאשר אבאר בעזה"י אמרו בקדושין דף י"ז גוי יורש אביו דבר תורה או מדכתיב כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר או מדכתיב וחשב עם קונהו אבל מה שיש לגוי קנין בחפץ ילפי' בבכורות דף י"ג דע"כ קנין יש לו לגוי רק יש קנין כסף וקנין משיכה ולישראל בחדא ולנכרי בחדא ופליגי ר"י ור"ל אי בישראל מעות קונה ולנכרי במשיכה או לישראל במשיכה ולנכרי בכסף ולהלכתא הוה פלוגתא איזה קנין מהני בגוי מישראל או לישראל מגוי ופסקי' לחומרא עיין ביו"ד סי' ש"ך ומג"א סי' תמ"ח כנודע. ולפ"ז אמרתי לחדש דבר בעזה"י אם נאמר דגוי קונה בכסף ומהני קנינו להיות החפץ שלו ע"י נתינת כסף ואי גזל גוי אסור ישראל הגוזל עובר עבירה דהא גזל חפץ או כסף אשר המה קנין הגוי הוא דווקא על כל זמן שהוא גוי פעל קניינו אשר נתן לו הקב"ה להיות החפץ שלו ע"י קנינו אבל משעה שנתגייר ונעשה ישראל אשר אי אפשר לישראל לקנות חפץ כי אם ע"י משיכה א"כ איך אפשר שיהי' לגר שנעשה ישראל קנין בחפץ ע"י כסף הלא לישראל לא משכחת קנין חפץ ע"י כסף ממילא כאשר נתגייר נפסקו כח קנייניו אשר עשה ע"י כסף וכן אם נאמר דגוי קונה במשיכה וישראל בכסף א"כ כל החפצים אשר קנה הגוי במשיכה נפסק כאשר התגייר ונעשה ישראל דלא משכחת חפצים לישראל שיקנה ע"י משיכה וא"כ מיד שנעשה הגוי ישראל נפסק כח הקנין שלו הגם דקנין שעשה אדם פעם אחד מהני לעולם היינו על כל זמן שהוא בר אותו קנין כל זמן שהוא גוי מהני לו קנין גוי אבל משעה שנעשה ישראל נפסק כח קנין גוי אשר לא נתן הקב"ה אותו כח קנין לישראל ובשעה שקנה כאשר הי' גוי דהי' מהני קנין שלו יצא החפץ מרשות המוכר ע"י קנין המועיל וממילא חפציו הפקר ודוק. ואוסיף לבאר אפי' הי' עושה הגוי בשעת קנין החפץ השני קנינים קנין כסף וגם קנין משיכה לא מהני על שעה שנתגייר דאי למשל כסף קנינו בגוי א"כ קנין הכסף נפקע עכשיו כשנתגייר וקנין משיכה לא הי' אז כאשר הי' גוי קנין אצלו וכשנתגייר מלבד שכבר כלתה משיכה שלו משעה שנעשה ישראל אף זאת בשעה שעשה מעשה משיכה לא הי' הוא בר אותו קנין או בהיפך אי משיכה בגוי קונה משעה שנתגייר נפסק אותו קנין וכסף שנתן אז כשהי' גוי לא הי' אצלו קנין וכשנתגייר ונעשה ישראל לא נתן כסף אבל הכלי יצא אז מרשות מוכר ע"י קנין מעלי' ונעשה עכשיו הפקר ממילא ועיין בב"ב דף נ"ד בנתן ישראל כסף על קרקע שכל הקודם בו זוכה בו ק"ו בכאן דהמוכר נסתלק מכבר בדין קנין ואם נפקע עכשיו הקנין נשאר החפץ הפקר ממילא ודוק. וכי יפלא א"כ איך לא נזכר בש"ס שכל הקודם וזוכה בנכסי גר כל זמן שהוא חי זוכה בנכסיו דהא המה הפקר טרם שזוכה הוא בו כאשר הזכירו חכז"ל בגר שמת שכל הקודם וזוכה בנכסיו זכה בהם אלא ע"כ דמהני הקנין שעשה בגיותו גם על אחר שנתגייר ונעשה ישראל מדבר זה לא הי' שותקו חכז"ל. נלע"ד אי משום הא לא איריא דראו חכז"ל דא"כ נעכב את נדיבי עמים אשר יחפצו להיות מעם אלקי אברהם מלהתגייר דאדם מעמיד עצמו על ממונו אם יודע שנכסיו הפקר לזכות בהם אם לא שזכה הוא בהם מן ההפקר ימנע עצמו מלהתגייר וק"ו הדברים אם תקנו שגר יהי' יורש אביו דלמא יחזור לסורו אשר נתקשה בו בתוס' קדושין דף י"ז בד"ה אלא מאי יפעל בזה הלא עכ"פ הוא נתגייר והוא כקטן שנולד שאינו יורש מה שחזר לסורו הוה רק ישראל משומד ותי' דעכ"פ הוא יטעה בזה ויאמין שאם יחזור יטול חלק ירושתו יעו"ש ק"ו הדברים אם ידע שנכסיו יהיה הפקר ימנע ולא יתגייר כלל על כן מלפנים בישראל נעשה לחק שגר נשאר ברכושו ולא יוכל אדם לנגוע בו דאם יחפץ אחר לזכות בו הפקר ב"ד הפקר וגדולה מזו עיין ט"ז א"ח סימ' רמ"ו ותמ"ח ובמג"א סי' רמ"ו ודוק. ואוסף נופך הגם אם קנה גוי בכיבוש מלחמה דהוה קנין לגוי קנין גמור עיין גיטין דף ל"ח ועיין בע"ז פ"ד דף נ"ב וברמב"ן ובבעה"מ או אם מצא מציאה או שזכה מן ההפקר שקנה כמו ישראל אז בודאי נשארו הנכסים גם בהתגייר דהא לזה יש לישראל וגוי קנין אחד אבל אם קנה בקנין אז כשנעשה גר פקע קנינו ודוק. ולפ"ז כל זה תיקנו לו חכמים שישארו לו נכסיו אבל אם יבוא לידי איסור לא תקנו חכמים שיהיה נשאר ברשותו עיין תוס' קידושין דף י"ז בד"ה אלא שכתבו וז"ל והשתא לא הוה חליפי ע"א דחכמים לא תקנו לו ירושה כי אם בהיתר דהם אמרו והם אמרו עכ"ל א"כ כיון שנתגייר נשאר החמץ הפקר ממילא ולא עבר כלל על בל יראה ומותר לאחר פסח ודוק. ואמרתי לחזק הדבר מלשון הגמ' דאמרו חכמים גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ורש"י פי' בקדושין דף י"ז כנולד מאליו שאין לו חייס וקשה שהי' לחכז"ל לומר גר שנתגייר כנולד מאליו מאי כקטן שנולד דמי אלא רמזו כשם שאין לקטן שנולד קנין נכסים שקנה מעצמו כך אין לגר נכסים בקנין שלו רק לקטן משכחת ירושה ולגר אין לו ירושה מאביו שאין לו מי שהוליד אותו רק כאלו נולד מאליו ודוק. אמנם כל זה דברתי להרחיב גבולי תורה בהערה חדשה אבל לסמוך לדינא חלילה אין לנו כח לחדש חוץ אם נמצא מקור בגמ' ובפוסקים אמרתי לחקור מצד אחר בעזה"י. ונלע"ד בהערה חדשה דהא השכל הי' גוזר דשם חמץ הוא הפקעתא דמלכא הקב"ה אסרו בהנאה ואינו של בעליו לעבור עליו כאשר רמזו בפסחים דף ו' שני דברים אינם ברשותו של אדם ועשאו כאלו הם ברשותו פי' רש"י וז"ל להתחייב עליהן עכ"ל דכך גזרה התורה שיהי' נחשב כאלו הוא שלו לעבור עליו וכבר החכים הצל"ח שם בפירש מקובל בלא ר"א ס"ד דאינו עובר בבל יראה חוץ אם רוצה להחזיק בו שיהי' שלו ואשמעי' ר"א אפי' לא חשב עליו להיות שלו אעפ"כ עשאם הכתוב כאלו ברשותו יעו"ש כי דבריו נעימים אבל אם מבטל החמץ או הפקירם לא עשה הכתוב כאלו ברשותו ועיין בר"ן דמהני הפקר קלוש מטעם זה. ומעתה אני אומר דבר חדש בעזה"י בשלומא אם הבעל החמץ לא עשה מעשה לזה שיהיה חמצו בא לידי זה שהקב"ה יאסר חמצו כמו בכל בר ישראל שבא עליו בעל כרחו מפי הקב"ה שביום י"ד בניסן יהיה חמצו איסור הנאה אבל הבעל חמץ לא עשה פעולה לזה שיאסר חמצו א"כ צריך ביטול או הפקר לגלות שגם הוא חפץ שיהי' נפקע שם ממונו מהחמץ כמו שזהו רצון הקב"ה ואם לא גילה דעתו לא נפקע שמו וחייבו הקב"ה בב"י כאלו לא אסרו הקב"ה ועובר בבל יראה אבל נכרי זה שהי' החמץ מותר לו והוה ממונו ועשה מעשה להתגייר לקבל עליו תרי"ג מצות ואחת מתרי"ג מצות הוא שחמצו יהי' אסור בהנאה א"כ עשה מעשה גירות שיבוא עליו איסור חמץ הכי יש הפקר גדול מזה שפועל במעשה שיהי' חמצו שהוא ממונו עפר ואפר א"כ מהכ"ת יעשה הקב"ה החמץ אחר הגירות ברשותו הלא עשה מעשה בגופו לקבל עליו שיהיה נאסר חמצו ואין ביטול והפקר גדול מזה שעשה מעשה שחמצו יהי' איסור הנאה ולא עבר כלל על בל יראה וממילא החמץ מותר לאחר הפסח מכח הפקר שהפקיר אותו בהיותו נכרי והבן זה מאוד. תמצית הדבר אם מה שהחמץ נאסר בהנאה מפי הקב"ה בעל כרחו של אדם הוא אינו מפקיע שם בעליו ועובר עליו כאלו לא הי' החמץ נאסר עליו בהנאה אשר יפקיע כח ממונו אבל גר שנתגייר לולא מעשה הגירות אשר מקבל עליו דת ישראל לא הי' בא על חמצו איסור הנאה להפקיע כח ממונו והוא נכנס במעשה לגירות לקבל עליו תרי"ג מצות ובתוכם מצוה זאת שחמצו יהי' נפקע מכחו ורשותו ויהי' נעשה איסור הנאה הרי רגע הגירות הוא הגילוי דעת וגם דבור מפורש וגם מעשה מילה או באשה טבילה לבד הוא ההפקר של חמץ אשר מפקיר אותו רגע טרם שיחול שם ישראל עליו ודוק. ולא מיבעי אם הגידו לו קודם הגירות שמיד יהיה נאסר בהנאת חמץ וקבל עליו שמהני אלא אפי' לא הודיעו לו עד אחר הגירות אבל עכ"פ הגידו כדת שיש לנו תורה חמורה תרי"ג מצות והוא נכנס בו ומקבל עניו עול מצות א"כ גם איסור הנאה של חמץ בכלל ואין לך הפקר גדול מזה ודוק. ואחזק דברי אפי' אם נאמר ככל המחמירים כירושלמי שהמפקיר בי"ג אסור החמץ לאחר הפסח עיין באחרונים בזה היינו דווקא ישראל שהוא מחויב לקיים תקנת חכמים שחששו שהערמה ואמרו שצריך לבער החמץ שיהי' לו בערב פסח כגון במכירה לנכרי ואח"כ צריך לשרוף את החמץ או להטיל לים אבל הפקיר פן אינו מפקיר בלב שלם ואם עבר קנסו אותו שיהי' החמץ אסור לאחר פסח אבל זה הגר שעשה מעשה גירות שנכנס לדת יהודית וקבל עליו במעשה זה שיהי' חמצו נאסר בהנאה א"כ רגע קודם שמל וטבל נעשה החמץ הפקר ואז לא הי' בר קבלת תקנת חכמים כי אין הב"ד של ישראל עושין תקנות לגוי עיין רמב"ם פ"ו מהל' נחלות הל' י' וז"ל נראה לי שתנאי מועיל בירושה זו הואיל ואין עכו"ם מחויב לעמוד בתקנת חכמים עכ"ל א"כ בשעה שעשה הגר החמץ להפקיר לא הי' עליו תקנת חכמים להפקיר חמצו רק הוא הפקיר חמצו בלי אונס והכרח לא כמו ישראל שמוכרח להפקיר חמצו דאל"כ יהי' הפקר מכח איסור הנאה שבא. עליו בע"כ שבעבור כן חששו חכמים שהפקר זה לא יועיל אבל נכרי שמפקיר חמצו בעבור לקבל הדת הוה כאלו ישראל הפקיר חמצו בסוכות דמהני ואפי' אם גם בסוכות לא יהי' מועיל דעכ"פ הוא הי' בר קבלת תקנת חכז"ל אבל גוי זה שהפקיר ברגע שהי' עוד נכרי מי תיקן עליו שלא יהי' מועיל הפקירו וזהו החמץ מותר אחר הפסח אקוה שלא יחלק על זה מי שמודה על האמת בעזה"י ועיין בכ"מ בפי"א מהל' ברכות כיון שהולך לבער החמץ נגמר הביטול וכאן כאשר נימל קודם שטבל בודאי נגמר הביטול וקצרתי. וידע כי רעיוני הי' עלי לחקור בדבר חדש דלא ידעתי אם הגר עובר בב"י אם נתגייר בחה"מ פסח דלמא דווקא מי שיוכל לקיים שבעת ימים לא יראה ולא ימצא ובר ישראל בערב פסח חל עליו שישבות חמץ ולא יראה לו חמץ ז' ימים אבל שיבוא על איש חיוב דלא יראה ד' ימים חמץ הן דעל אכילה בודאי חייב אבל על ב"י צריך חקירה דלא דמי לקטן שנתגדל בתוך הפסח או שוטה שנשתפה וכדומה אך מרוב חולשת כחותי לא אוכל לעשות אפי' הערה ועיין ברא"ש חולין י"ז באברי בשר נחירה ועיין בט"ז יו"ד [שצ"ו] הבדל בין אבילות ובין הבדלה ועיין חגיגה ולא אוכל כעת להרהר בזה ועיין בטו"א ראש השנה דף כ"ח ודוק ואקוה שיש בו בהיתר זה לחקור בעזה"י (ועיין בח"מ סי' מ"ו). סוף דבר הי' נראה לי להתיר אבל חלילה לא להלכה וק"ו למעשה כי אני חלש מאוד לברר דין חדש למעשה שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. ויען שאמרתי לעיין במכתבו אני אומר מה שמביא בשם חכם אחד שכל הטעם משום קנס וכאן שעשה מכירה כהוגן למה נקנס למוכר יפה טען מעלתו נ"י שהחמץ נקנה ללוקח והוא עבר אחר הגירות על ב"י א"כ קנסי' בעבור שהלוקח שהוא כעת ישראל עבר על ב"י והוא חייב דמים למוכר ואין זה קנס למוכר ולא הי' צריך להאריך כלל ומה שהביא בשם גדול אחד שחקר שמכירה היא רק הערמה ולא נקנה ללוקח רק למוכר די מכירה הנ"ל דמגלה דעת דלא ניחא ליה ועכ"פ בנידן הנ"ל לא נאסר מכח הגירות יפה חקר רק שרבים חולקים על זה כאשר הביא בשמו ומה שחקר עוד דנימא דלא הוה גירות ממש יען דלא ביער החמץ א"כ לא קבל כל המצות וא"כ לא נאסר החמץ ומעלתו נ"י טען דמיד שקיבל עליו נעשה ישראל ומה שעבר אח"כ איסור בחמץ הוה רק כישראל שעובר עבירה הי' למעלתו להביא ראיה מתוס' קידושין דף י"ז דהקשה מאי יפעל אם יחזור לסורו אבל לדעתי דאין דעת הגדול הי' כך אלא קיצר דכפי הנראה שקבל היום כל הדת דאל"כ אינו גר צדק ומדחזינן דלא מכר מהכ"ת נימא דאיתרע חזקת קמייתא שקיבל היום להיות ישראל כשר אלא פשיטא דלא ידע הדין ובשוגג כזה לכ"ע לא קנסו מה דאי אפשר לומר שיערים באיסור וא"כ דברו ופה מאוד דעל שוגג כזה אנן סהדי כנ"ל דברי הכותב בידים רפות וחלושות מפני כבוד התורה הד"ש:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה