שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ג · סימן כו
שאלה בכפר אשר אי אפשר לעשות עירובין וצרכי איש וביתו מרובים בקיץ אשר צריך האדם כמה פעמים מים קרים ולהביא בצהרים את המאכל מהתנור אשר יכינו כל יהודים בערב שבת אצל אחד וכדומה ואי אפשר לקרוא בכל דבר הנצרך גוי או שפחה מהשכנים ולכן עושים צרכים כאלו ע"י בנים הקטנים או קטנות עד שמגיעין לי"א שנים וכאשר יגיעו לשנים הנ"ל נזהרו שגם הם לא יטלטלו כלל בשבת כך מנהגם זה כמה ועכשיו הוגד להם מצורבא מרבנן אשר קבע דירתו בתוכם שלא יפה עושים כי הוא עון אם יצוו לבניהם ונפלאת בעיניהם אם אמת בפי צורבא מרבנן או לא. תשובה אמת בפי צורבא מרבנן איסור הנ"ל יצא מפי אדם גדול בענקים מפורש לאסור והוא בחתם סופר חלק ו' סי' י"ג שחולק על הרב שהתיר לטלטל בשבת ע"י הקטנים וסמך עצמו על הט"ז בשם המרדכי בסי' שמ"ו ואדמ"ו ז"ל מסיים וז"ל מ"מ בהא סלקינן דחלילה וחלילה להתיר לקטן לטלטל במקום שאין עירב והמורה שנטה אחרי פשטיות דברי ט"ז אין להאשים כי לא עיין כל הצורך ושגיאות מי יבין עכ"ל א"כ הרי מפורש לאסור כדברי צורבא מרבנן אשר אסר להם לעשות כן. אמנם אחרי הלחץ זה הדחק אשר יגיע בכפר הזה אם לא יוכלו לטלטל ע"י הקטנים אמרתי לחפש אולי אמצא מזור להתיר וחלילה לי לפסוק נגד פסק אדמ"ו ז"ל רק אחקור על הדברים ואולי ימצא איש גדול אשר יסכים לזה כי לדעתי יש לחקור על שורש הדברים אשר על ידם אסר אדמ"ו ז"ל את הדבר וזה החלי בעזה"י. (א) הנה רב אחד התיר לטלטל דסמך עצמו על דברי ט"ז א"ח סימן שמ"ו שכתב וז"ל ומשמע במרדכי שיש היתר להביא על ידי תינוק המפתח כמו על ידי עכו"ם עכ"ל א"כ כמו שמותר לצוות לעכו"ם להביא במקום שאין עירוב ה"ה קטני ישראל וכתב אדמ"ו בד"ה ע"ד הט"ז וז"ל אהובי אם נקח דברי הט"ז כפשוטן נחוס הרבה על ממון של ישראל ולא נצטרך עוד שפחות עכו"ם בבתינו ביום השבת כי כל אדם יצווה לבנותיו בנות ט' וי' שנים להחם לו בשבת תנור בית החורף וכדומה ולשוא עמלו אבותינו ואבות אבותינו מעולם כילו ממון הרבה וגם נצטערו צער הרבה עי"ז כידוע ומדוע לא עשו כל זה ע"י קטניהם ונימא כי היכא דשבות דשבות מותר ע"י נכרי מותר נמי ע"י קטן הה"נ להחם דמותר ע"ו גוי משום הכל חולים אצל צינה יהי' נמי מותר על ידי קטן ואולי יאמר הטועה היכי דאפשר בנכרי שאני וט"ז מיירי היכי דא"א ע"י נכרי וסברה זו יעיין בש"ס ר"פ מי שהחשיך ובש"ע סי' רס"ו ועכ"פ לא טוב הורה המורה שהתיר לטלטל בכרמלית ע"י קטן אם אפשר ע"י עכו"ם עכ"ל. ואחרי נשיקות עפר כפות רגלי תורתו נראה לי דלא קשה קו' הנ"ל מהאבות דלא החמו חדריהם ע"י קטניהם כאשר אבאר בעזה"י. הרמב"ם פ"ו מהל' תשובה הל' ו' כתב וז"ל יש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו על חטאו בעוה"ז בגופו או בממונו או בבניו הקטנים שבניו של אדם הקטנים שאין בהם דעת ולא הגיעו לכלל מצות כקניינו הן וכתיב איש בחטאו ימותו עד שיעשה איש עכ"ל הזהב ובספר משנה של הגאון ר' וואלף באסקוויטץ זצ"ל הביא ראיה מספרים ומגמ' לדברי הרמב"ם עיין בפ"ד מה' ע"ז ובפ"ו מהל' תשובה ושיבח שרמב"ם המתיק רק טעם סיפרי דקטנים המה כקנינו של אדם מה הבהמה נענש בעון בעלים כך הקטנים שהמה כקנינו יעו"ש דבריו כי נעמו מאוד והריטב"א כתב בע"ז דף ט"ו בד"ה מי דמי וז"ל היינו דאחמר ביה רבנן לאסור מכירה אטו שכירות שתחלת איסורו מן התורה בבהמתו אבל מן הספק הוא שיש לו ליזהר שמירה מעולה בבהמתו שלא לעשות מלאכה אפילו ע"י אחרים ואפילו בשנטלה ממנו למידי דהתירא כמו שהוא מוזהר על עצמו עכ"ל א"כ שביתת בהמתו האדון מוזהר כמו שמוזהר על עצמו בשמירה מעולה וא"כ בודאי מסתבר שהאדם מוזהר על שביתת בניו ובנותיו הקטנים דגם המה כקנינו הלא גם המה אינם בני דעת ואינם בר מצות כבהמה רק האב מוזהר על שביתתם שיניחו כשורו וחמורו אשר הם קניניו ודוק. וראה דברי נמוקי רמב"ן בתורה פ' יתרו על פסוק אתה ובנך ובתך שכתב וז"ל אתה ובנך ובתך הקטנים הזהירנו בשבת שלא יעשו הבנים הקטנים מלאכה לדעתינו וברצונינו ועבדך ואמתך העבדים שמלו וטבלו שחייבים בכל דיני השבת כישראל כמו שאמר במשנה תורה למען ינוח עבדך ואמתך כמוך ואלו חייבים בכל המצות כנשים כמו שמפורש בדברי רבותינו וראוי' הי' שיזהיר להם בעצמם כי הם עצמם מצווים בשבת אבל דבר הכתוב עמנו מפני שהעבדים ברשותינו לומר שביתתם עלינו ואם לא נמנען אנחנו נענשים עליהם עכ"ל הרי מפורש יוצא דהזהרנו הש"י שלא נניח קטנים שלנו לעשות מלאכה לדעתנו ואם לא נמנעו אנחנו נענשים עליהם ועיין עוד ברמב"ן על פ' וגרך אשר בשעריך וכן מפורש יוצא מדברי רש"י פ' יתרו פסוק ו' ואתה ובנך ובתך וז"ל אלו קטנים או אינו אלא גדולים אמרת הרי כבר מוזהרים הם אלא לא בא אלא להזהיר גדולים על שביתות הקטנים וזה ששנינו שבת קכ"א קטן שבא לכבות אין שומעין לו מפני ששביתתו עליך עכ"ל א"כ הדבר ברור הגם שקטן הוא כגוי ומותר לו לעשות מלאכה אבל עכ"פ אנו נזהרנו שלא ועשה מלאכה לדעתינו ואם כן איך חקר אדמ"ו ז"ל שנימא אם הקטן דומה לגוי למה לא עשו אבותינו חימום חדרים בחורף בבנותינו ובבנינו הקטנים הוא פליאה ונקודה נפלאה. ולפ"ז אם אנו דנין שהקטנים יעשו מלאכה דאורייתא או אפילו רק מלאכת עמל אשר יגיע ויטריח הגוף בו דהוה בכלל עשה דשביתה עיין רמב"ן פ' אמור הגם דליכא עבירת לאו כגון לישא אבנים גדולים בחצר הוה ביטול עשה דשביתה יעו"ש אז בודאי אסור להאב לראות שיעשה מלאכה דהא צריכין לשבות כמו שורו וחמורו עכ"פ ואיך יצוה להם להחם התנור שהוא מלאכה דאורייתא וביטל מ"ע של שביתה אשר הוא חייב בשמירתם אבל לטלטל דבר בכרמלית שאין בזה ביטול עשה דשביתה דהא אם יש עירוב גם הגדולים מותרים לטלטל כל צרכי אדם כמים ויין ומאכל או ספר רק יען שאין עירוב אסרו חכז"ל לטלטל ואיסור דרבנן הוא מלא תסור מדבריהם והקטנים לא נצטוו בלא תסור מדבריהם דאטו יהי' הלאו דלא תסור טוב מלאו דלא תאכל חזיר קטנים לא בני מצות נינהו וא"כ הקטנים מותרים לטלטל בכרמלית דמהכ"ת לא דהא גזירת חכמים לא חל עליהם ושיצוו חכמים מצוה על האבות שישמרו הקטנים שלא יטלטלו בכרמלית לא שמענו וא"כ מותר הקטן לטלטל בתורת היתר ולמה לא יצוה לו אביו שיטלטל גם בעבורו חפץ כגון מים ולחם ולכל צרכי גופו שאין בו ביטול שביתה אפילו לגדול ודוק [עיין שבת דף ע"ו הוצאה מלאכה גרוע הוא ומעביר ד' אמות הוה ג"כ בכלל הוצאה עיין ר"ן א"כ הגם שרבנן אסרו אפי' מלאכה גרוע הנ"ל בכרמלית ה"מ לגדול אבל לקטן נשאר היתר גמור ודוק). (ב) עוד כתב אדמ"ו ז"ל שם בד"ה אמנם וז"ל ולו יהיבנא ליה להמורה כל טעותיה יפרנס לי דברי הלכה פסוקה בסי' שמ"ג יעו"ש והרגיש בזה פרי מגדים וכתב שעל צד הדוחק י"ל דט"ז לא אמרה אלא לדבר מצוה והיינו להביא מפתח בית הכנסת וכו' וסיים ופשוט דאכתי דוקא היכא דא"א בגוי כגון שיעבור זמן תפלה אבל זולת זה מהכ"ת לדחות איסורא לגבי קטן היכי דאפשר ע"י עכו"ם עכ"ל. לדעתי יש לומר דשם בסי' שמ"ג כתב המחבר וז"ל וכן אסור להרגילו בחילול שבת ומועד ואפי' בדברים שהם משום שבות עכ"ל היינו פעולות האסורות מדרבנן כגון כיבוי ומקח וממכר וכדומה ועיין במג"א סי' ש"ז דאז כיון שפעולה הנ"ל נאסר לעולם שנראה כמחלל שבת ויו"ט ולא משכחת שיהי' מותר לגדול א"כ לא ירגילו אביו לחלל שבת ויו"ט דומה לדברים שאסורים באכילה מדרבנן שהזכיר שם באותו סעיף שאסור ליתן לו לאכול לקטן כי החכמים עשו פעולה הנ"ל לחילול שבת ויו"ט אבל מה שאסרו לטלטל בכרמלית הוא רק גזירה אטו רשות הרבים יען דברשות הרבים אסור הוצאה והעברה גזרו על הגדול שלא יעשה כן אפי' בכרמלית אבל על הקטן לא גזרו א"כ ליכא כאן פעולה שאסרו להיות מלאכה מדרבנן ואיך אפשר לומר דנראה כחילל שבת ויו"ט הלא אותו פעולה בעצמה גם ברשות הרבים מלאכה גרועה רק התורה אסרה ובכרמלית גזרו חכמים על הגברא אטו רה"ר ועל הקטן לא גזרו אבל מה שעשאו חכמים למלאכה הוה כמו שאסרו חתיכה להיות איסור ואסור להרגיל לקטן שיאכל או יחלל שבת ויו"ט והבן זה. (ג) גם יצא אדמ"ו ז"ל להשיג על הט"ז בד"ה ומ"מ וכתב וז"ל ומ"מ דברי ט"ז לכאורה צע"ג דלענין איסורא דלאו אפי' דרבנן כל שאינו רביתיה דתינק לא יהיבנא ליה אפי' לצורך מצוה בהבדלה בשבת וט"ב משום דאתי למסרך ואם לא דבר שהוא באקראי כגון מילה בט"ב ולצורך מצוה וכולי האי ואולי וא"כ דברי הט"ז תמוהין עכ"ל. ובעיני על הטו"ז לק"מ דשאני אם נותנין לקטן מאכל שאסור מדרבנן או הזמן גורם שאסור מדרבנן לאכול ולשתות דהוא נותן איסור ברור להקטן אבל אם מצוה להביא המפתח שנאבד א"כ יוכל הקטן לילך ולהביא פחות פחות מד' אמות ולו יהי' שיהי' לגדול איסור מכח חצי שיעור ועיין בט"ז סימן שמ"ט באריכות בהכנסת ס"ת וברית מילה הוה עכ"פ בקטן תרתי דרבנן ומותר ואז אפילו אם הקטן רץ להביא ולא נח אפילו לפוש זה לא הוה ספי בידים הכי אביו נותן לו דבר שצריך לעבור איסור הלא יכול לטלטל פחות פחות מד' אמות ומה שקטן רץ הוא עושה מדעת עצמו ומחדש במעשיו איסור ומה איכפת לן אם הקטן מהפך דבר שיוכל לעשות בהיתר ועושה על דרך איסור זה לא נקרא ספי בידים אבל בתענית אפילו ישתה חצי רביעית עכ"פ הוא אסור בתעני' ולא משכחת שיהי' מעשה היתר ודוק. אך עדיין קשה דמשמע מט"ז שמותר ג"כ לקטן להוציא המפתח מהבית ולהביא לבהכ"נ כמו שמותר לגוי להביא המפתח מן הבית לבהכ"נ וא"כ יהי' אסור לספות לו בידים וצע"ג. אמנם גם בזה משכחת שיהי' היתר כגון מפנה כליו מזויות לזויות ונמלך להוציאן פטור שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך עיין במג"א סימן שמ"ח ס"ק ד' או שקטן יצא לחוץ ויפשוט ידיו לפנים ועיין באבן עוזר סימן שמ"ט א"כ אם אביו מצווה לו להביא לו חפץ מים או יין לא ספי לו בזה איסור דיכול להיות בהיתר ומה שהקטן עושה אח"כ בדרך איסור זה לא הוה ספי לו בידים והגם דא"ע לא מתיר אלא לצורך מצוה היינו בגדולים אבל לקטן מותר אפילו בלי מצוה דאצלו אין איסור הוצאה כלל בכרמלית ודוק. ואוסיף בחקירה הלא כאן איכא ג"כ מצוה ששומע בקול אבותיו והגם שילפי' שאסור בעבור כיבוד אב לחלל שבת היינו בגדול דהבן יעבור איסור שבת ואסור לאביו לבקש זאת מבנו ואפילו אם ביקש אסור הבן לשמוע אליו שגם אביו מחויב בכבוד שמים כנודע בגמ' אבל כאן אם הבן ישמע לאבותיו עושה כיבוד אב ואם והקטן בעצמו אינו עושה איסור אם יטלטל בכרמלית וממילא גם אביו אינו עושה איסור אם מצוה לו דבמקום מצוה מותר לטלטל פחות פחות מד' אמות או לעשות עקירה והנחה ע"י שני גברי א"כ התחכמו אבותיו להיות מקום מצוה ומותר לבקשו כן עפ"י דין וכי תימא קטן אינו מצווה בכיבוד אב ואם עכ"פ איכא חינוך מצוה והוה כמו קטן שמחויב לישב בסוכה וליטול לולב ולאכול מצות ה"ה במצות כיבוד והבן כי עמוק בעזה"י. ולדעתי יש לחקור אפילו בגדול אם אביו מצוה לו להביא לו מים אם אינו מותר להביא בפחות פחות מד' אמות לקיים כיבוד אב והוה כמו נתינת ס"ת או הבאת הילד לברית לבהכ"נ ואין כאן מקומו. וגם הוספתי נופך דלא שייך כאן אתי למיסרך דהא הקטן שומע מאבותיו דלכך יביא הוא יען שהוא קטן ואבותיו גדולים ואסורים להוציא מן הבית או לטלטל ברשות הכרמלית ולכן מצווה דווקא לקטנים שיעשה זאת ואיך יסרך הא שומע באזנו שדווקא בקטנותו מותר לו לעשות זאת דעל קטן לית איסור טלטול אבל שם בתענית דגם עליו איכא חיוב תענית שעות ואעפ"כ יותן לו מכוס אז יוכל לטעות בגדלו אם אין כאן קטן יוכל הוא לשתות דהא גם אז אשר הי' עליו חיוב תענית שעות שתה יען דהוא כוס מצוה ודוק. וראה בסימן רפ"ד במג"א ס"ק ו' שכתב וז"ל אם אין עירוב שיכולים להביא חומש בבהכ"נ הולכין יו"ד ומפטירין בבית ששם החומש וגם יכולין לקרות הפטורה בע"פ אם א"א בענין אחר עכ"ל משמע אפילו ע"י קטן או ע"י גוי אסור להביאו וכן מצאתי בשמ"ק בב"ק דף פ' בד"ה אומר לגוי ועושה וז"ל דווקא משום מצוה זו כדאמרי' משום יישוב א"י אבל לצורך מצוה אחרת לא שרי אמירה ומכאן יש לדקדק אם ישכחו להביא חומש בבהכ"נ ואין במה לומר ההפטרה שלא יאמרו לגוי להביאו אלא ילכו מנין עשרה למקום שיהי' החומש ויאמרו שם ההפטרה תלמידי הר"פ עכ"ל ולכאורה קשה למה לא יהי' מותר אפילו לקטן להביא ספר הפטרה כמו שמותר לו להביא מים ויין לצורך הגוף וצע"ג ויותר נפלאת הלא ע"י גוי מותר להביא צרכי הגוף במקום שאין עירוב ולמה לא יהי' מותר להביא ספר הפטרה והוא פלא אמנם אחר העיון נראה לי דדוקא כדי לעשות מצוה שאין בה הנאת הגוף החמירו דזה כבוד המצוה להיות מן המותר לישראל לעשות בעצמו ולא שיצוה לגוי או לקטן שיש בו עכ"פ סרך איסור שישראל יצוה לעשות מה שלא יכול לעשות בעצמו וגם אם לא יוכלו לפטור הפטרה אונס רחמנא פטריה ועיין במג"א סימן קמ"ג בענין קריאת הפטרה בעל פה אם יש טעות בספר ודוק אבל מה שהגוף צריך לצרכיו להיות לו עונג שבת מותר ע"י גוי וה"ה ע"י קטן ועיין במג"א סימן רע"ו ס"ק ח' שכתב וז"ל במקום מצוה ודווקא שגופו נהנה ממנו אבל לומר לעכו"ם שיבנה בה"כ אסור וכ"מ ס"פ ע"ו דשבת עכ"ל משמע דיותר יש היתר לצורך גופו שהוא מצוה מלצורך מצוה בלבד והגם שמחה"ש נותן טעם אחר וגם באלי' רבה הביא ריב"ש בהיפוך ועיין בפרמ"ג שם בכל זאת מסתברא שהנאת הגוף עם מצות עונג שבת הוא טוב יותר מלהתיר טלטול בעבור קריאת הפטרה ודוק. ואוסיף נופך דלרוב צרכים בשבת המה ממאכלים ומשקים אשר הקטן אוכל ושותה עמו ומביא בעבור עצמו הגם שמרבה להביא בעבור הגדולים בבית זה לא נאסר מכל הנך טעמים שבארתי בעזה"י. שוב מצאתי בכרם שלמה או"ח סי' שמ"ג שחקר אם מותר להביא טלית או חומש ע"י קטן לבהכ"נ שמביא דברי תוס' גיטין דף ח' בד"ה אף שכתבו שאין ללמוד משם שמותר לומר בשבת לנכרי להביא ספר דרך כרמלית והביא גם תשובת ר"ע איגר סימן ט"ו שאוסר ג"כ להביא ספר מקטן לבהכ"נ בכרמלית ועיינתי שם שכנים הדברים שאוסר רק מסיים וז"ל ולדעתי יש תקנה ליתן להתינוק חומש וסידור לישא לבהכ"נ לצורך עצמו להתפלל ולשמוע קריאת התורה וממילא יצטרף הגדול עמו להתפלל יחד כנלע"ד עכ"ל. ונ"ל דה"ה בדבר אכילה ושתיה אשר יאכל וישתה הקטן עמו הגם שמרבה בשביל הגדול לזה מצרפין שהוא צורך הגוף בשביל עונג שבת והגם אם אפי' הקטן לא יאכל ולא ישתה עמו עכ"פ יוכל להנות ממנו ובפרט כיון שנהגו שמשנת י"א והלאה לא יטלטלו הקטנים הללו א"כ בודאי לא שייך אתי למסרך דהא ידעו משעה שהגיעו להיות נראה כגדולים למופלא סמוך לאיש לא נתנו אבותיהם רשות שיטלטלו עוד בכרמלית ואיך יסרכו אח"כ כשהם גדולים ובודאי איזה ת"ח הרגילם לגדר זה שלא יבואו לידי מכשול והגם שיש לומר א"כ יאמרו כל הסריקין אסורים וסריקי בייתות מותרין ויתירו עי"כ בשאר מקומות אפילו עד זמן גדלות ממש אין נראה להחמיר לעשות בזה גזירות חמורות דהוו כגזירות שאין הרוב הצבור יכולין לעמוד בהם כנלע"ד אם יסכימו שני גדולי ישראל בזה: