אור ברסלב
שות מחנה חיים ג › סימן כה

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ג · סימן כה

סימן כד

נשאלתי מפי צורבא מרבנן שאין לו אלא חדר אחד ויש לו ילד יונק משדי אמו וצריך להיות לו נר דלוק בליל שבת ולא יכול לשמש מטתו ואירע לו ליל טבילה אם רשאי לשמש מטתו ע"י שיעמוד שם מע"ש מה שקורין "שפאנישע וואנד" ואח"כ קודם השימוש יפרד כל החלקים שיהי' המטה מסובב מחיצה כי קשה לו להפריד חלקיו קודם הלילה ששכיניו דרכם להתפלל בביתו וירגישו בדבר. תשובה יש בו פנים לאסור ולהתיר ואשר יתן ד' בפי אותו אשמור לדבר בעזה"י הנה מסברה הי' ראוי להתיר דשפאנישע וואנד הוא גבוה עשרה ורחבה יותר מטפח וא"כ כאשר הועמד בערב שבת הוא מחיצה וכאשר יפשוט חלקיו בלילה הוה תוספת אהל עראי ושרי אפי' בשבת כמבואר בגמ' ובש"ע א"ח סי' שט"ו ודוק. אמנם יש לסתור כיון דאסר לשמש מטתו לאור הנר וצריך לפשוט כל חלקיו וא"כ הוה מחיצה המתרת א"כ גם תוספת אהל עראי אסור כמבואר בעירובין דף מ"ד דאסור להוסיף לעשות דופן ג' יען דמתיר הסוכה לאכול בתוכה ורק דופן ד' מותר לעשות יען דאינו מכשיר הסוכה דדי בג' דפנות ועיין שם בתוס' בד"ה פקק בשם ר"ת דגם מן הצד שייך עשיית אהל אם מועיל להתיר ולכן בעירובין דף צ"ד אהדר רב לאפיה כיון דסובר בנפילת המחיצה אסור לטלטל א"כ בנגידה גלימא הוה מחיצה המתרת ולשמואל דסובר דמותר לטלטל בלא"ה א"כ הוה תוספת אהל עראי שאינה מתיר יעו"ש מתוק מדבש וא"כ כיון דפירד חלקי שפאנישע וואנד מועיל היתר תשמיש ואסו' להוסיף בשבת ודוק, ועלה בדעתי סברה אחת כיון שהשפאנישע וואנד הוא כל חלק ממנו הוא גבוה עשרה ורחב כמה טפחים והוה מחיצה גמורה ואם יחפץ איש יכול לעמוד תחתיו ולבעול אשתו בעמידה רק הוא חפץ לשמש כדרך כל הארץ על מטתו א"כ לא נקרא מה שמפריד כל חלקי שפאנישע וואנד למחיצה המתרת לו התשמיש כי הלא יכול לשמש תחתיו בעמידה בלי הוספת מחיצה א"כ מה שמוסיף המחיצה אינו מתיר לו דבר מה שלא הי' יכול לעשות מקודם בשלמא בסוכה שחסר דופן ג' אינו רשאי לאכול בסכך ושתי דפנות א"כ כאשר מוסיף דופן ג' פועל ההוספה ההיתר לאכול אשר בלי עשיית דופן ג' לא הי' יכול לאכול ועיין רש"י עירובין דף מ"ד בד"ה דקתני נפל דופנו וז"ל דמשמע דופן שהוא מותרת בה עכ"ל וא"כ הכא שיכול לשמש תחת חלק אחד שוב לא הוה בפירוש שאר חלקים מחיצה מתרת והבן זה. ואחר העיון נראה לי דפישוט חלקיו הוי מחיצה המתרת הגם דיוכל לשמש תחת השפאנישע וואנד בלי פישוט חלקיה ואסברה בעזה"י טעמא דמלתא בשלמא בדופן רביעי של סוכה מותר לעשות יען דדופן רביעי לא יפעל כלל היתר לאכול דסוכה כשירה נקראת בג' דפנות וא"כ מה שעושה דופן ד' לא יפעל כלל להכשר סוכה וה"ה לשמואל כיון דהי' מחיצה בהכנסת שבת אעפ"י שנפלה מותר לטלטל בלי מחיצה א"כ אפי' עושה אותה לא הוה מחיצה מתרת אבל בתשמיש המטה הגם שיוכל לשמש בעמידה תחת עמידת השפאנישע וואנד הוא מטעם דיש שם מחיצה בפני אור הנר אבל במקום שפסק מחיצה אסור לשמש דשם משמש לפני אור הנר וכאשר יפשוט שאר חלקי שפאנישע וואנד יוכל לשמש מטתו במקום אחר אשר מתחילה לא הי' יכול לשמש שם בעמידה אם כן הפישוט חלקי' הנ"ל פועל היתר לשמש בעמידה תחת כל חלק וחלק א"כ עשה מחיצה המתרת לשמש בכל פישוט חלק וחלק משפאנישע וואנד ואסור לעשות מחיצה המתרת השימוש אשר מקודם לא הי' יכול לשמש שם מטתו והבן כי הוא סברה ישרה בעזה"י. וראיה לדברי דאל"כ הכי נימא מי שיש לו חדר אחר שיוכל לשמש מטתו שם יהי' מותר עמידת מחיצה לשמש דלא הוה מחיצה מתרת או הכי נימא מכח שיוכל לכסות הדברים בשני כלים שהוא מותר לעשות גם בשבת כמבואר בט"ז שט"ו ס"ק ב' א"כ היה יוכל להעמיד מחיצה דלא הוה מחיצה מתרת אלא פשיטא שזה משבשתא דעכ"פ המחיצה מתיר לו לשמש מטתו באותו חדר וגם המחיצה מתיר לו לשמש מטתו אם הספרים גלוים לפניו א"כ הוה מחיצה מתרת אבל דופן רביעי בסוכה אינו מוסף כח בסוכה כלל א"כ ה"ה אם יכול לשמש בעמידה תחת השפאנישע וואנד כאשר היא עומדת שם עכ"פ כאשר תם הרוחב של הנ"ל לא יכול לשמש וכאשר יפשוט החלקי' יוכל לשמש בכל חלק וחלק א"כ הוה מחיצה המתרת ואסור ודוק. ועלה עוד בדעתי יען דגמ' בעירובין משני הא בדופן שלישי הא בדופן רביעי והלא יכול לחלק בדופן ג' גופיה בטפח הראשון אסור דהוא מתקן שיהי' ראוי לקיים מצות סוכה אבל שאר טפחים גם בדופן ג' מותר דהסוכה כשירה בשני דפנות ודופן ג' טפח אלא ע"כ כיון דשם דופן ג' הוה מחיצה מתרת אז כל הנוסף על דופן ג' הוה מחיצה מתרת דהכל הוא דופן ג' הנותן שם סוכה כשירה ואפי' דמהני בדופן ג' טפח אבל עכ"פ כל הנוסף בו להדופן ג' הוה הכל מחיצה המתרת כי שם דופן ג' הוא מחיצה המתיר וה"ה הוספה לדופן המתיר התשמיש הוה הנוסף עליו כמוהו ורק דופן רביעי בסוכה לא הוה שם דופן המתיר כלל כמו בעירובין דף צ"ד דלשמואל לא צריך מחיצה כלל. אך אעתיק דברי ריטב"א בעירובין דף מ"ד שכתב בד"ה אלא הא והא רבנן וז"ל כלים אכלים לא קשיא הא בדופן שלישית והא בדופן רביעית פי' דמתניתא קמייתא בדופן שלישית דה"ל עושה הכשר סוכה יחשוב בנין עראי לכתחילה דאסר אפי' לרבנן ומתניתא בתרייתא בדופן רביעית דלא אתי' להכשיר סוכה אלא לצניעות בעלמא וה"ל תוספות אהל עראי דשרי אפי' לרבנן אשמעינן מהכא מה שפי' ר"ת ז"ל דאפי' במוסיף מחיצה על מחיצות העשויות כבר חשיב כדין עראי לכתחילה כשהוא מתקן הדבר באותה מחיצה להכשירה למצוה או לעשותה ברשות היחיד וכדאמרינן הכא בדופן שלישית הילכך עושה שתי מחיצות דליכא שום הכשר סוכה ולא הכשר רשות אפי' משום תוספות ליכא וכל דעביד מחיצה שלישית בסוכה דמצוה או מחיצה רביעית בסוכה דלאו מצוה ברשות הרבים או בכרמלית ה"ל בנין עראי לכתחילה ואסור לכתחילה ואסור לכ"ע והעושה מחיצה רביעית לצניעותא בעלמא הוה ליה תוספות אהל עראי דלרבנן שרי ולר' אליעזר אסור עכ"ל מפורש יוצא שאשמועי' היתר בדופן רביעי דסוכה כי דופן רביעי בלא סוכת מצוה אסור רק אם עושה לצניעות בעלמא א"כ אפשר כיון דכבר יש טפח בדופן ג' ליכא איסור בהוספת דופן ג' דעכ"פ במה שמוסיף ליכא תיקון להתיר אבל כל זה אם אינו פועל זה בהוספת בנין הוספת היתר אבל בשפאנישע וואנד הוספת בנין מוסיף הוספת היתר במקום לתשמיש א"כ הוה הפישוט החלקים בנין המתיר ודוק. ובזה יש לי פליאה נשגבה על מהר"ם שעשה מחיצות טפח מערב שבת יען דאסור לעשות בשבת מחיצה המתרת יעו"ש בסי' שט"ו וקשה מה פעל בזה הא הוספה להתיר הוה כמו לעשות דופן ג' לסוכה דאסור לעשות יען דהוה מחיצה המתיר א"כ כיון בתשמיש המטה או לעשות צרכיו נגד ספרים א"כ אסור להוסיף דהוה מחיצה המתרת ולא מיבעי אם הי' הטפח מלמעלה דאסור להוסיף להוריד עד למטה אלא אפי' הי' הטפח מן הצד ג"כ אסור להוסיף ברוחב דלא דמי לדופן רביעי של סוכה או להוסיף על דופן ג' של סוכה שהי' כבר טפח דשם ההוספה אינו פועל ומתיר יותר מאלו לא הי' נעשה אותו הוספה אבל בתשמיש המטה וכדומה הוא מרחיב המקום לעשות שם צרכיו ותשמיש ובמג"א סי' שט"ו ס"ק ג' כתב וז"ל ופשוט דאם הי' מחיצה בולטת מן הצד לפני הספרים רחב טפח מותר לתלות סדין לפניו דהו"ל תוס' אהל כמ"ש בסי' שי"ג עכ"ל והוא פלא בעיני דמה מועיל כאן שהי' טפח כבר עכ"פ מוסף אהל עראי להתיר ויש איסור בכל טפח וטפח שמוסיף וצע"ג. ונלע"ד לחדש סברה אחת בעזה"י בשלמא לעשות דופן ג' מחדש לר"ת דאסור לעשות מן הצד יען דשני דפנות לא הווין סוכה כשירה וע"י עשיית דופן ג' נעשה סוכה כשירה נחשב עשיית טפח לדופן ג' כאלו עשה כל ג' מחיצות עכשיו דהא טפח לדופן ג' פועל שיוגמר פעולות שני מחיצות הראשונות שיהי' סוכה בשלושה דפנות לקיים מצות סוכה ונחשב כעשיית אוהל עראי מתחילתו ועד סופו והלא נחשב בנין מן הצד כמו בנין בגג דהא גם בבנין מן הצד מחדש תיקון חדש ושם חדש כמו אהל בעשיית גג וכן לרב דמחיצה שנפל בשבת אסור לטלטל עוד בכל החצר א"כ כאשר יתלה גלימא פועל חילוק רשויות שיהי' מותר לטלטל בכל החצר וקודם תלויות הגלימה אסור לטלטל גם נגד חלקי מחיצות שנשתייר א"כ הלא הוספת המחיצה פועל שם חדש חילוק רשויות ותיקון חדש לטלטל בחצר אז גם מחיצה מן הצד נקרא עשיית אהל דהא מתקן את כולו אבל בתשמיש המטה ועשיית צרכיו דהא מתחילה ג"כ מותר נגד טפח העומד מערב שבת וכאשר יוסיף לפשוט המחיצה יתוסף לו המקום לתשמיש ולצרכיו אבל עכ"פ לא יתוסף שם חדש ולא יתקן ההוספה כלום על הנעשה מערב שבת וכיון שלא פועל כח על הנעשה מערב שבת נשאר סברת רש"י דאין עשיית אהל אלא בגג ולא מן הצד ומותר להוסיף להרחיב המחיצה מן הצד או להאריך מלמעלה למטה דהא שם מחיצה הי' גם קודם שבת רק מוסיף שיהי' אורך או רוחב באותו מחיצה ונעשה טפל למה שהי' קודם שבת דאין עשיית אהל מן הצד חוץ אם בהוספה פועל היתר גם על הפעולה שהי' מערב שבת כמו בדופן ג' בסוכה או במחיצה בעירובין ויפה עשה מהר"ם ויפה פסק במג"א וכן משמע לשון הריטב"א שהעתקתי למעלה שכתב וז"ל דאפי' במוסיף מחיצה על מחיצות העשויות כבר חשוב כדין עראי לכתחילה כשהוא מתקן הדבר באותה מחיצה להכשירה למצוה או לעשותה רשות היחיד וכדאמרינן הכא בדופן שלישית עכ"ל הרי שביאר יען שתוספת מחיצה פועל לתקן הדבר כולו להכשיר למצוה או לעשות מרשות שותפות רשות יחיד ואקוה שהוא אמת בעזה"י. היוצא אם העמיד לפני המטה השפאנישע וואנד מערב שבת לשם מחיצה רשאי לפשוט שאר חלקיו לפני התשמיש כנלע"ד. וראה זה מצאתי בפרמ"ג בא"ח במשבצות זהב סי' שט"ו ס"ק א' שכתב וז"ל ומיהו תוס' אהל עראי דשרי לרבנן דר"א וכבסעיף ב' מספקא לי אם בא להתיר אם שרי או לאו כי המעיין בתוס' שבת קכ"ה ע"ב ד"ה הכל ועירובין דף מ"ד ע"א ד"ה פקק ובר"ן ר"פ כל הכלים מבואר יותר דכל היכא שבא להתיר אף תוס' אהל עראי אסור ומה"ט דופן ג' אף תוס' לשיעור דופן אסור כי בלא"ה לאו סוכה כלל וע"י התוספות כאלו עשה סוכה שלימה ודופן רביעית אף כולו לא הוה אלא כתוס' אף מחיצה שלימה דא"צ לה ויש ג' מחיצות הוה דופן רביעי תוספת אהל ושרי ובר"ן ד"ה ולפיכך כתוב לאמור כל תוספת מחיצה שאין מתיר כפקק שרי לרבנן הא תוספות המתיר אסור אף לרבנן דהוה כעשיית אהל עראי בתחילה דאסור הואיל ובא להתיר ועמ"א שי"ג אות א' כמ"ש וכ"ש כאן יע"ש והנה מהר"ם שעשה מחיצה להתיר הובא בב"י עמ"א ג' ואפ"ה שייר טפח ותוספת אהל עראי שרי אלמא אף להתיר ולתוספת אהל עראי שרי אם לא כשעושה בתחילה אהל עראי מחיצה להתיר אז אסור והנה למ"ש המג"א ג' ופשוט דאם הי' בולטות רחב טפח מותר דהוה תוספת אהל י"ל שפיר דאי בעי הי' עושה צרכיו שם באותו רוחב טפח מה שמרחיב אין כ"כ להתיר משא"כ בב"י משמע שהי' תלוי היריעה על הכלונס ומשולשל טפח למטה מהכלונס שזה לא יועיל כלום וצ"ע עכ"ל העתקתי דבריו להביא שגם תוס' והר"ן סברו דנחשב כאלו עשה סוכה שלימה אך מה שהתפלא בזה על מהר"ם מאי מהני הטפח כיון דהוה תוספות מחיצה המתיר וניחא ליה אם עשה הטפח מן הצד יען דיוכל לעשות צרכיו באותו טפח אבל אם טפח למעלה הניח בצע"ג. ולפמ"ש אחרי נשיקות כפות רגלי תורתו אני אומר מה שיכול לעשות צרכיו באותו טפח לא מהני להתיר לעשות מחיצה לעשיית צרכיו במקו"א דבדופן ג' לסוכה הסוכה כשירה ולא יפעל כלל בהוספת דופן אבל בתשמיש ועושה צרכיו ההוספה פועל על מקום אחר להתיר אבל העיקר הטעם של מהר"ם הוא דנהפוך הוא דהוספה לא יפעל היתר על מחיצה שכבר נעשה א"כ אי אפשר לחשוב כאלו עשה הכל לכתחילה דהוספה לא יפעל על המעשה מכבר לא שם חדש כמו בעירובין דף צ"ד שם רשות יחיד וגם לא פועל תיקון חדש על מה שכבר נעשה כמו בדופן ג' של סוכה וא"כ אין שם אהל על המחיצה מן הצד שגם ר"ת מודה בזה לרש"י דמחיצה מן הצד או טפח מלמעלה ההוספה הוה רק טפל למה שכבר נעשה ואין בו סרך איסור חוץ אם הוא בנין קבע עיין במג"א סי' שט"ו ס"ק א' ודוק. גם ראיתי שם בפרמ"ג בס"ק כ' שנתקשה מה איסור יש בעשיות מחיצה הא יכול לכסות הספרים בכלי תוך כלי יעו"ש שהניח בצ"ע ולפמ"ש אין זה קו' דלא דמי לדופן רביעי בסוכה דלא פועל היתר באמת אבל כאן מה מהני שיוכל לפעול היתר במעשה אחרת עכ"פ באשר הוא שם הוה מחיצה מתרת ודוק. וכעת מצאתי שנשאל אדמ"ו חת"ס ז"ל על זה בא"ח סי' ע"ג אם מותר לפתחו השפאנישע וואנד כולו בשבת והאריך בביאר להשיג על הט"ז דכתב דאסור להניח דבר עיגול על כלי כרש"י כיון שיש ברחבו טפח כי דבר זה אסור לכ"ע וסיים וז"ל והשתא לפ"ז אותן דפנות הספרדיות שקורין "שפאנישע וואנד" שכך דרך עמידתם מוכרך ומוכפל ונשאר בה שטח כמה טפחים רוחב לא נראה שהועמד שם למחיצה אלא כך דרכו לעולם וא"א בענין אחר אפי' רש"י מודה דאסור ע"כ לא פליג רש"י אלא במחצלת כסוכה בשינוי קצת שלא הודקה כראוי ודרכה למיהדק שפיר וס"ל גם זה הוה היכר אבל דפנות הללו שכן דרכם לעולם ואין כאן שום היכר גם רש"י מודה ואפושי פלוגתא לא מפשינן עכ"ל ולדעתי הקלושה זה הכל לעשות הוספת אהל על גג כמו בפני דכרי בעירובין דף ק"ב וכדומה אבל השפאנישע וואנד הוא הוספת אהל מן הצד שאין בו איסור מחיצה כלל כיון שלא הוה מחיצה המתרת וא"כ כיון שהעמיד השפאנישע וואנד שהוא גובה עשרה ורחב כמה טפחים לפני שבת לשם מחיצה מה איסור יהי' בפישוט חלקיו ולמאי צריך היתר בשלומא במחיצת גג דהוה אהל עראי עכ"פ שייך לחקור כחקירות אדמ"ו ז"ל דאותו טפח צריך היכר אבל אם העמיד מחיצה מן הצד לשם מחיצה הי' דופן מעלי' ואין בו עוד סרך איסור כלל ודוק שוב מצאתי בפרמ"ג במ"ז ס"ק ב' וז"ל אבל אותן שפאנישע ווענטליך י"ל דאסור להעמידן בשבת אם הוא להתיר עכ"ל משמע להעמידן אותם בשבת לכתחילה אבל אם העמידן קודם שבת לשם מחיצה מותר לפשוט חלקיו בשבת וביותר כפי מה שחקרתי למעלה בסוכה דבאופן זה ליכא איסור מחיצה להרחיב מן הצד כנלענ"ד. סוף דבר כעת אשר מצאתי שאדמ"ו ז"ל אוסר אני איני אומר ח"ו מותר אבל לדעתי שלא יצא שגגה מתחת ידי שהתרתי אז לאותו צורבא מרבנן ובפרט שהי' ליל טבילה כנלענ"ד בעזה"י. ומצאתי עוד שבהלכות קטנות סי' רכ"ו רצה לחדש שכל עשיות מחיצה לפני אור הנר הוה רק מחיצה לצניעות ולא הוה כלל מחיצה המתרת הגם שדבריו נפלאים וגם חקר מלשון ב"י סי' שט"ו הגם שמתרת אם נעשה גם לצניעות מותר יעו"ש לכל הפחות הי' נראה לצרף להתיר לפשוט חלקי שפאנישע וואנד ודוק:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה