שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ג · סימן טו
שלום רב עם שפע רב לאיש גבר הלוחם מלחמות התורה משים לילות כימים להורות ולדון ה"ה הרב המאור בתורה כמהו' ר' שבתי איש ליפשיטץ הלוי נ"י מורה צדק בעדתו ק"ק יאלניטצה. שאלה הנה אירע פה שבעה"ב אחד התנדב לקנות מנורה לבית הכנסת דפה והאומן עשה ג' קנים שקורין העסיס לקבוע על הכותל והם יוצאים משני אריות זה פונה לימין וזה פונה לשמאל וקבעו אותן על הכותל לפני העמוד והנה מן אז והלאה נמנעים כמה אנשי מעשה את עצמם מלירד לפני התיבה להתפלל שם מפני שמענה בפיהם שאינם רוצים לעמוד לפני פסל ועל ידי זה נתרבה מחלוקת גדולות ומוכרחים לירד לפני התיבה אנשים שאין כבוד הצבור נוח בהם ובכל יום ויום קודם התפילה שאז שאז המצוה לקיים הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" אדרבה נתהפך הדבר ר"ל וע"כ הוסכמו כולם בפה אחד שאני אציע הדבר לפני שלחן מלכים מאן מלכי ה"ה כבוד אדמ"ו וכפי אשר יצא מרבינו שליט"א כן יקום עכ"ל מעלתו נ"י. תשובה הקשה לשאול ממני בדבר הזה אשר הלכה רופפת כי הוא כחרב פיפיות אם היא קודש יש איסור לסלק החפץ מקדושתו אחר שכבר נקבע בקודש ואם חשש איסור נוגע בחשד ע"ז אשר גם מראות עין חמור בו להניח אותו כך רק תורה היא ואציע לפניו אשר חנן לי אלקים בו בהערות חדשות ואקדים לפלפל בדבריו בעזה"י. ראיתי במכתב מעלתו שהחזיק לאסור כדעת רבינו אליקים הובא בב"י סי' קמ"א דחולקים על רבינו אליקים שהמה סוברים חשדא דרבנן וברבים לא חיישינן על חשדא ורבינו אליקים סובר חשדא דאורייתא אם כן אפילו ברבים חיישינן לחשדא ומעלתו נ"י מביא ראיה דחשדא דאורייתא מגמרא שבת דף כ"ד מפני מה אמרה תורה להניח פאה בסוף שדהו מפני החשד וכן בפרק המקבל אין ממשכנין אלמנה מפני החשד הרי חשדא דאורייתא וצדקו דברי רבינו אליקים עכ"ד לדעתי שם המה דברי ר"ש דדרש טעמא דקרא ולדידיה חשדא דאורייתא אבל לרבנן דפליגו דלא דרשו טעמא דקרא א"כ אין הכי נמי דחשדא לאו דאורייתא וגמרא בשבת אמרו רק מנ"ל דר"ש חושש לחשדא מדאורייתא הגם דעל איסור דאורייתא יש בודאי חזקת כשרות ממילא לדידן יש עכ"פ לחוש לחשדא במצוה דרבנן כנר חנוכה דעל איסור דרבנן אי מצוה דרבנן לאו כ"ע מוזהר זהיר ועיין ברה"מ פ"ד מהל' ריבית בודאי חיישינן לחשדא אבל לעולם חשדא מדרבנן וקצרתי וצריך עיון דכאן ר"ש חושש על מראית עין ובחולין פ"ב משנה י' תנן ור"ש מכשיר ועיין בפי' הרע"ב שם דלא חייש למראית עין ויש לי בזה הערה. ובהגהת משניות שלי במסכת עירובין פ"ח משנה ט' עוקה מחזקת מאתים שחיישינן שאיכא חשדא שהרואין עוקה מליאה מים יאמרו שהוציאם מחצר לרה"ר יעו"ש וחקרתי על הגליון שם שלכאורה קשה למה צריך לעשות כפה שלא יחשדו אותו הא יש לכל איש מישראל חזקת כשרות שלא מחלל שבת בהוצאת מרה"י לרה"ר והרואה ידין לכף זכות שיש לו מדרון בחצר מחזקת סאתים ומהכ"ת לחוש לרואין שיחשדוהו לבעה"ב ומזה אמרתי דמדאורייתא אין לחוש לחשד דסמכי' על העוברים שם המה מרוב כשרים בישראל שדנים כל איש ואשה מישראל לכף זכות רק רבנן חששו שוש מיעוט בכלל ישראל שהם יחשדו שהדר שם הוא מהמיעוט מחללי שבת א"כ חששו רבנן שמיעוט יחשדו שגם הבעה"ב הדר שם הוא ממיעוט ולא הונח דעתי מהכ"ת לחוש על המיעוט אשר לא דנים לכל אדם לכף זכות הגם שיש מיעוט שמחללין שבת המה צריכין לדון לכף זכות לבעה"ב הדר מסתמא הוא מרוב כשירים שבישראל וצע"ג ועלה בדעתי בשלמא אם אנו דנין על אדם ידוע וניכר אמרינן שהוא בחזקת כשרות אבל במי שלא נודע וניכר יחשדהו עיין תוס' שבועות דף מזיו דחיישינן שמא נגנבו ספריו דהלא יש בעולם מיעוט גנבי ישראל אך גם זה אינו דמצאנו חשדא בכה"ג אם נכנס לתרום מן הלשכה וכן בנר חנוכה וכן ביו"ד בסי' פ"ז בב"ח שאכל בשר בחלב וכן מצינו בזבחים שיחשדנו ששבר את הפסח ועיין במ"ל פי"ט מהל' פסולי מוקדשין על כן נראה ני דחכז"ל חששו דלאו כ"ע דינא גמירא שמצוה לדון לחבירו לכף זכות שלא עבר עבירה ולהחליט שעשה בזמן היתר ובאופן היתר אבל בודאי ידון רבים לכף זכות שלא ימרדו מעל להרים יד נגד חק הדת ומשפט התורה ודוק (ועיין פ"ג דשביעית משנה ד' היתה כל שדהו באות ד' יעו"ש משמע שדה של יחיד ולא של רבים הארכתי שם). וגם יש לי צריך עיון הש"ך ביו"ד סי' קמ"ב כתב דרבים הוה שנים כמו בברכות ופלא בעיני א"כ איך מצינו בפ"ה דעדיות דעקביא חשד לשמעי' ואבטליון שני גדולי עולם שעשו שלא כהלכה בהשקאת מים מאררים דוגמא השקוה ועיין שם בתויו"ט בשם הראב"ד איך יעשה כזאת שמעי' ואבטליון. וכן חקרתי בהגהת משניות שלי יומא פ"א משנה ה' הוא והן פורשין ובוכין דחושד בכשירים לוקה בגופן ממשה דנלקה ידו בצרעת על שאמר והן לא יאמינו לי והקשתי דלמא משה שחשד רבים דאמר וכן לא יאמינו לי והלא ברבים אין חשדא עפ"י דין ומשה חשדן על כן נלקה אבל הב"ד שחושדין רק כה"ג שהוא יחיד דלמא חשדא דאורייתא שמותר לחשוד יחיד וא"כ למה בוכים וצע"ג. אמנם לפי דברי אדמ"ו חת"ס ז"ל או"ח סימן ס' דאפילו רבים אם לא נשתתפו יחד כגון ביה כנישתא רק כל אחד בונה ביתו ע"י נכרי בשבת דומה לגדי מקולס שכל אחד עושה לעצמו ונקרא יחיד ושייך בו חשד א"כ מה שחשד אותם משה שלא יאמינו לו היינו כל יחיד ויחיד לא יאמין בלבו לדבריו ודומה לחשד יחיד אשר הוא כשר מן הסתם עיין בתויו"ט שם בשם רמב"ם ונלקה לכן הי' גם הב"ד בוכין ודוק. והבאתי עוד ראיה במקום אחר מתמיד פ"ה משנה ו' וראש המעמד הי' מעמיד את הטמאים בשער המזרח ועיין פסחים דף פ"ב שרש"י פי' טמאים של בית אב ומפני חשד שלא יאמרו הרואים שמניחים העבודה והולך למלאכתו ולפי' הרמב"ם שם שפי' יחשדם שאין נכנסים בפנים שאינו נכבד בעיניהם מקום המקדש ועיין בתיו"ט וקשה מהכ"ת לחשוד אנשי מעמד וכהנים שלא יחפצו בעבודתם או שמזלזלין בכבוד בהמ"ק הא מוחזקים בחזקת כשרות ולמה יחשדו רבים דתנן את הטמאים דהמה לכל הפחות שני אנשים וכפי מ"ש הש"ך הוה שנים רבים ורבים ליכא חשדא וצע"ג ולדברי אדמ"ו חת"ס ז"ל ניחא דרבים הוא אשר עוסקים בשותפות יחד אבל כל יחיד ויחיד הוה בפני עצמו לא נחשב לרבים שלא יחשדם הרואה דוגמת חקירת מג"א סי' תמ"ו דעשה דרבים שדוחה הל"ת אפי' שלא בעידנא היינו שאחד מוציא רבים ולא שריפת חמץ ולולב שכל אחד עושה את שלו יעו"ש ה"ה רבים אשר יצרפו במעשה אחת ליכא חשדא אבל אם כל אחד עומד בעצמו איכא חשדא ודוק. ודאגה בלב איש ישיחנה לאחרים כי טרחתי הרבה למצוא בחדושי אשר חקרתי פ"א ולא מצאתי להיות בידי להעתיק אבל השורש זכרתי ואזכיר אותו שבארתי שם מה שמצינו בכמה מקומות משום חשדא ומשום מראית עין המה שני ענינים נפרדים (א) מה שמפורסם לכל בני ישראל שהוא אסור לזרע יעקב לעשות לדורות עולם אין בו חשש שהרואה ילמוד לעשות כמוהו כי הלא חלילה אם הכל סר בכל זאת הירא את דבר ד' לא יהיה אחרי רבים לרעות רק יבוא לחשוד את האיש אשר אצלו נראה הכיעור שהוא איש רע סר מדרך ד' דאין זה נקרא שאסור מפני חשדא למשל באנדרטי בבה"כ או בצור נבנה והנחת פאה דהוא מפורש בתורה ונודע לכל איש ואיש מישראל שאסור לעבוד ע"ז או שיש מצוה להניח פאה וכן הדלקת נר חנוכה הוא מפורסם מדרבנן בכל תפוצות ישראל אז בודאי מי ילמוד מן הפושעים העוברים א"כ הוה כל החשש שהרואה יחשוד לאדם פרטו שהוא סר מדרכי ד' זה נקרא חשד על כן ליחיד יחשוד אבל לרבים לא יחשוד שהכל סר יחדיו נאלחו ח"ו (ב) יש דברים שהם איסורי תורה או איסורי דרבנן אבל אין מפורש בתורה אלא נתפזר בישראל מלפנים שלא לעשות שנתגדל בו ע"י מצות חינוך מבית אבות א"כ אם יבוא ויראה שעושים כזאת בישראל ויאמר הכי איש כזה או אנשים האלה אינם יהודים כמוני אי הכי לאלה אין חזקת כשרות או הכי אלה לא נתגדלו על דרכי תורה והעבודה נהפוך הוא המה בוודאי כשירים ויודעים שזה מותר להעשות בישראל וילמד מהם לעשות כמותם זה נקרא מראית עין כגון בר' צדוק בגיטין שמא יאמרו בעל מום הקריבו דאטו כל הרואה יודע שדוקין שבעין הוה מום הכי מפורש בתורה וילמד ממעשה שראה שאין בו עבירה א"כ אז יש יותר חשש חשדא ברבים מביחיד דאם רואה מאיש יחידי יחשוב אולי הוא שוגג ואומר מיתר אבל אם רואה מרבים יחלוט בודאי שהוא היתר גמור והבאתי ראיה מפ"ג דפרה משנה ז' לא היתה פרה רוצה לצאת אין מוציאין עמה שחורה שלא ואמרו שחורה שחטו ולא אדומה שלא יאמרו שתים שחטו וקשה הא שם הלכו כל הב"ד והזקנים כמבואר ומהכ"ת לחשוד רבים שיאמרו שתים שחטו או שחורה שחטו וצע"ג ולפמ"ש נכון אטו כ"ע ידעו דשתי שערות שחורות פסלו דדרשו תמימה באדמימות או שאין רשאין לשחוט שתי פרות בב"א וילמדו ממעשה הנראה בעינים אשר רבים ראו וידעו מן זה שהוציאו שחורה או שתים ועיין בתויו"ט ויחשבו שהותר נעשות כן עפ"י הדין וראוי' לחוש על רבים ודוק ובזה חקרתי מה דמדמה המג"א בשבת סי' רמ"ד דברבים ליכא חשדא כמו בע"ז דיש לחלק בע"ז כל איש או אשה ידעו דע"ז ופסל ותמונה אסורין לישראל להשתחות א"כ ליכא חשדא ברבים אבל במלאכה בשבת ילמדו מרבים אם רבים מניחים לנקר החוצות ע"י פועלים בודאי הוא מותר ויש לי הערות רבות ומה שנזכר לי העלתי כי הוא הערה נאותה בעזה"י ומיושבים קו' אדמ"ו חת"ס ז"ל מפסחים תודוס איש רומי ומסוכה נ"ג ואין כאן עוד להאריך. וא"כ רחוק בעיני שיהיה חשש מראית עין אם רבים היה עושין צורת אריות על גבי הארון בבהכ"נ וכדומה כי חמורה ע"ז עד שאין בו חשד ברבים אבל ביחיד העושה כן להתנדב ואפשר שעשה גם זכרון עולם על הנר תמיד יש חשש דכתוב בתורה פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט עיין בפ' נצבים ברמב"ן שביאר שעל מיעוט חשש משה ואשר לא גילו מה שבלבם יען שמתיראים יעו"ש והגם שח"ו מלחשוד לאדם יחידי אשר מוחזק בכשרות בכל זאת נקל הוא לחשוד יחיד מצבור וכן הוא באריות במנורה אפילו אם מקופת הקהל היה נעשה ברצון כל בעלי בתים הי' מקום להקל אם הי' מוחזק בו שנעשה מצבור אבל מיחיד בודאי לא יעלה לרצון מפני חשד ומפני כיעור ודוק. וראיתי במכתבו שמביא קו' בשם ספר לחם סתרים וכפי מכתבו אין הבין לו שהקשה למה לא עשה ר"ג אפילו בעצמו דמות לבנה הא הרמב"ם בהל' קידש החודש מונה מ"ע לקדש החודש וא"כ עשה דוחה לל"ת ומעלתו נ"י תופס הקו' לפלפל בו בפשט הגמ' ולדעתי לא אבין הקו' הלא הדין הוא אתם אפילו שוגגים אתם אפילו מוטעים אתם אפי' מזידים וא"כ אם רק ישאל בעל פה ויהיה מושיבים לו הגם שיטעו אותו או יטעו עצמם אעפ"כ קיים העשה וכיון דאפשר לקיים העשה בלי עבירות הל"ת אין עשה דוחה לל"ת כמובן ומה שמותר לחלל שבת להעיד בפני הב"ד הוא יען דהב"ד צריך עדות שעל פיהם יקדשו את החודש עיין רמב"ם פ"א מהל' קידש החודש גם בסוף הפרק ודוק ועוד פלא בעיני על קו' הנ"ל אטו יפעלו הצורת לבנה על קידש החודש לקיים העשה שנאמר עשה דוחה לל"ת הלא הטבלא הי' צריך דלמא שקרו העדים או טעו ולא נוכל לקדש החודש על פיהם א"כ איך יהיה העשה דוחה לל"ת אם התכלית לא יהיה לקיום העשה רק לברר אם העדים לא משקרים אבל תכלית קיום העשה תלי' רק בחקירת העדים ולומר מקודש ודוק ולא הבנתי עוד הקו' הא אפשר שלא יגמור ר"ג כל הטבלה כולה רק נכרי יגמור סוף הצורה של לבנה והלא אפשר בשל פרקים והנכרי יתאחד הפרקים בשעה שיצריך ר"ג אותה צורה לפני העדים וא"כ מהכ"ת שנימא בהן עשה דוחה לל"ת אך מה אעשה שאין בידי ספר לחם סתרים לעיין בו להבין הקושיא. ושפתי לא אכלה לדבר על תכלית הנידן עד שאציע עוד הערה עיין רמב"ם פ"ט מהל' מלכים הל' ב' וכתב וז"ל ואין מניחים אותו להקים מצבה ולא ליטע אשירה ולא לעשות צורות וכיוצא בהן לנוי עכ"ל תיבת לנוי הוה כמותר ונ"ל דדבר גדול רמז דדוקא אם הגוי רוצה לעשות צורת לנוי זה אסור דמכח היופי בא לפעמים שיקבל עליו באלקות כמ"ש הרמב"ם בפ"ג מהל' עכו"ם הל' ו' וז"ל העובד עכו"ם מאהבה כגון שחשק בצורה זו מפני מלאכתה שהיתה נאה ביותר או שעבדה מיראתה לה שמא תריע לו כגון שהן מדמי' עובדיה שהוא מטיבה ומריעה אם קבל עליו באלוה חייב סקילה עכ"ל ועיי"ש בכ"מ ובמ"ל א"כ אין מניחין אותו לעשות צורה לנוי שהיא מביא לידי ע"ז שעובד מאהבה שחושק בצורה מפני היופי אבל אם הגוי רוצה לעשות צורת להראות האומנות ולתכלית להראות תהלוכי כוכבים ומזלות או להבין ולהורות וללמד מותר לעשות צורות ולכן דייק הרמב"ם ואין מניחין אותו אותו לעשות צורות לנוי כנלע"ד. הודעתי זאת יען כי מעלתו נ"י הביא בפלפולו דתוס' ר"ה כ"ד כתבו דר"ג צוה לנכרי דשבות במקום מצוה שרי אבל הרא"ש כותב דר"ג קנה מנכרי ובספר מנחת חינוך דלרמב"ם ג"כ צריך לומר דר"ג קנה מנכרי דהא הרמב"ם פסק בפ"ט הל' מלכים דאסור לגוי לעשות צורות א"כ אסור לישראל להכשילו שיעשה ור"ג קנהו עכ"ד ולפמ"ש נהפוך הוא אם הגוי עושה לנוי אין מניחין לו אבל אם הגוי בא בשכרו שאחר צריך להבין ולהורות לתלמידים מותר לגוי לעשות אבל ישראל בעצמו אסור לעשות בעצמו דמות משמשי במרום אפי' כדי להבין ולהורות והקשה תוס' דיש עכ"פ שבות לאמור לנכרי לעשות מה שישראל אסור לעשות בעצמו ותי' משום מצוה מותר לעבור השבות א"כ יוכל הרמב"ם לסבור כתו' ודוק. ובסוף מכתבו ראיתי שמעלתו נ"י קובץ מספרים רוב מנין האוסרין שו"ת מהרי"ט ח"ב סי' ל"ה ושו"ת אבקת רוכל סי' ס"ג ושו"ת מבי"ט ח"א סי' ל' וספר אוצר חיים אשר לא ראיתי מעולם שכולם כתבו לאסור ועוד מספרים וא"כ לא ידעתי מה ביקש ממני הכי האמין שאחלוק על הנך עמודי עולם חלילה ובפרט שרמז על ספרי ביו"ד סי' כ"ב שיש לי פירש חדש בזה שברבים לא שייך חשדא הכי אבוא להסכים כיהודה ועוד לקרא וחשבתי דרכי שהוא מן השמים לעורר בדבר חמור. הלא נודע הדרשה של חכז"ל שלא לאבד דבר שבקדושה עיין מכות דף כ"ב ועיין בש"ע או"ח סי' קנ"ב במג"א והארכתי במקו"א כי גם כל מחובר לקרקע הוה כקרקע לענין זה אם קבעו להיות מחובר שם לעולם א"כ אם הנר תמיד נעשה מחובר חל עליו קדושת בהכ"נ ויהיה אסור לשבור האריות הגם דחיישי' מפני חשדא או מכוער הדבר עכ"פ הקדושה חלה עליו ואסור לשבר אותן אריות וגם זאת אולי אינם אריות עגולים רק חצי אריות שאז יש פנים להקל לגמרי עיין בש"ך סי' קמ"א וביותר אם כבר נקבעו ונתחברו לקדושה ח"ו שישראל יתן יד לשברם או להכות עליהם בקורנס עד שלא יהיה ניכרים שהם אריות אף גם זאת כיון דיוצאים מהם הקנים אשר בהם תחובות הנרות אשר דולקים ויטוף עליהם חלב הניטף א"כ לא הווין ככלים מכובדים אלא כבזוים ליכא חשש חשד ע"ז או כמשתחוה לו עיין היטב בש"ע במקור דין זה ופשיטא דאסור להשחית ולאבד צורתם בקורניס ואפי' אם הווין רק כמטלטלין ולא כמחובר יש איסור להשחית דבר קדושה וא"כ הדבר צריך התבוננות כדת מה לעשות באריות ואפי' לעשות ע"י גוי אסור כחכז"ל עיין רש"י בתורה שדרש ר' ישמעאל ח"ו שבני ישראל ישברון מזבח ד' רק שיגרמו ע"י מעשיהם ולא ידעתי היתר חוץ ע"י גוי קטן אשר לא מוחלף בישראל גדול עיין בסוף מסכת שבת הוא יטול אריות מן העמוד ויצרכו גניזה בתחת לארץ שלא יכשל בה איש או נפש מישראל או אפשר די לחתוך החוטם ואח"כ להיות נשאר במקומו עד שישבר ממילא ולא יתוקן עוד כן הי' נלע"ד. שוב מצאתי לאדמ"ו חת"ס חלק שישי סי' ו' שנשאל על עס של כסף שהי' צורה בולטת משה ואהרן וחקר הגם דברבים ליכא חשדא היינו מה שהוא תמיד בבהכ"נ אבל כאן הטס של כסף לרוב בבית בעלים וצריך לפחות הצורה ואעפ"כ החמיר שלא לפחות ראש חוטם ולא כל החוטם דחשש לו מחטאת נותץ אבן במזבח וביאר שאפי' בתלוש יש לאו הנ"ל ברוך ד' שהנחני בדרך אמת יעו"ש ואם זה בצורת אדם ק"ו בצורת האריות שקל מאוד לכן צריך להיות מתון בדבר לסלק ע"י גוי קטן ולגנוז כנלע"ד בעזה"י: