שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ג · סימן יד
שאלה בעיר אשר מקדם לא הי' רשאין בני ישראל לדור שם וכאשר נותן חפשי התאספו שמה מבני ישראל וקבעו דירתם ומסחרם שם והצליחו עד שהתנדבו לבנות בהכ"נ והעמידו הבימה למעלה סמוך לארון הקודש וכאשר שמעו אחרי איזה שנים מפורש יוצא מפי רבנים גדולים וגאונים שזה הוא רוח האנשים החדשים אשר מבקשים לעקור הלכות קבועות משולחן ערוך כי על פי דת ודין צריך הבימה להיות באמצע בהכ"נ התאספו היראים ושלימים לשנות את הכל להעמיד הבימה באמצע בהכ"נ ובתוך הבאים הי' אחד אשר אמר לא אדע אם באפשרות לעשות כזאת כי הלא המקום אשר העומד שם הבימה זכה בזכות זה שיקרא שם התורה ברבים ואם יעמוד עכשיו הבימה באמצע בהכ"נ ובין הבימה לארון הקודש יהי' שורה ספסלים לישב שם הבעלי בתים הוה הורדה למקום ההוא עכ"ה. תשובה הדבר צריך התבוננות רב כי לא דבר רק הוא אשר דבר האיש כי יש פנים לדבר אבל לא נראה לי הדבר להלכה וד' יאר עיני שלא אכשול בדבר הלכה ח"ו אני תפלה גל עיני ד' ונפלאות אביטה מתורתך. הנה בירושלמי שבת פי"ב בעובדא דר"ה ודבר פזי אשר מהם זכו אילין קדמאי לשאול בשלומא דנשייא כתב וז"ל אישתלאת לר' אימי אמר לון ר"א והקמות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט לעצים אלא איזה קרש זכה להינתן בצפון ינתן בצפון בדרום ינתן בדרום עכ"ל א"כ הכי נמי אם המקום הזה זכה להיות עמד עליו הבימה אשר קורין עליו כל הקרבנות והוא במקום מזבח הפנימי א"כ יש לו משפט שיהי' נשאר המקום בזכותו לעולם ואסור לשנות ולעשות שם ספסלים לבעלי בתים כי לית דין אתר הדיוט רק הוא מקום גבוה ודוק. אמנם יש לחלק דשאני התם דכל קרש וקרש הוה חפץ מוגבל בעצמו א"כ אם זכה בקדושת צפון צריך להעמידו בצפון או אם זכה בקדושת דרום ינתן בדרום דאם יחלף הקרש נעקר ממעלה ראשונה שהי' קרוב לשולחן או למנורה וכדומה וכן בירושלמי דמשפחה שזכה להיות בראש לקבלת פני נשיא נשאר בזכותו דמשפחה מוגבל ומופרד ממשפחה אחרת אבל בעובדא דידן סדנא דארעא חד הוא כל הקרקע אשר מסובב מחומות להיות בהכ"נ בית המקדש מעט הוא דבר אחד דיבוק כוחני יש שרגבי אדמה אחד הוא ומה לי אם הבימה עומד איזה אמות למעלה או למטה עכ"פ כל אותו חלק קרקע בית המקדש מעט אחד הוא א"כ אין קפידה כלל שהקפידה התורה והקמות את המשכן כמשפטו ודוק. ומצאתי ראי' לסברה הנ"ל במג"א סי' מ"ב ס"ק י"ג שחקר אם נפסק רצועה בשל יד סמוך לקשר ורוצה לעשות הקשר מחלק הארוך והכריכות מחלק הקטן אשר הי' בו הקשר דהוה הורדה מקדושה וכתב שאין להביא ראי' מסי' ל"ג אם נפסקה רצועה של ראש דיתפרס ויהפוך הרצועה בתוך מעברתא א"כ במקום שהי' בו הקשר תחילה תלוי עתה למטה ואעפ"כ שרי ותי' המג"א וז"ל מ"מ י"ל דלא דמי דהתם עכ"פ באותה חתיכה הרצועה יש בו קשר ומה לי שהי' במקום זה או במקום זה משא"כ כאן דבאותה חתיכה שהי' בו קשר עכשיו לא יהי' בו קשר עכ"ל הרי מבואר סברה הנ"ל דבחפץ אחד לא שייך הורדה מקדושה אם קובע ממקום למקום אבל אם נפרד אז הוה הורדה בקדושה ה"ה אני אומר להפך קרש מצפון לדרום או מדרום לצפון יש גם לעצים משפט אבל בסדנא דארעא דהוא גוש אחד מטבע הבריאה אין לחלק קרקע משפט כנגד חלק קרקע אחר אשר הכל קרקע בבה"כ בית מקדש מעט ודוק. עוד נראה לי ראי' ברורה בעזה"י דבקרקע אין הבדל אם חפץ הקדושה מונח במקומו הקדום או למעלה או למטה דסדנא דארעא חד הוא דרמב"ם כתב בהל' בית הבחירה פי"ב הל' א' וז"ל המזבח במקומו מכווין ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם שנאמר זה מזבח לעולה לישראל עכ"ל והוא מגמ' זבחים דף ס"ב יעו"ש וקשה למה לי קרא זה מזבח לעולה לישראל הא כבר כתיב והקמות את המשכן כמשפטו א"כ מקום אשר זכה פ"א להיות מזבח עומד עליו כבר זכה בזכות המזבח ואין רשאי לשנות אלא פשיטא דבקרקע אין קפידה דהא הכל חד הוא בקרשים שכל אחד מופרד מחבירו אז יש לקרש משפט כנגד חבירו אבל בקרקע בית המקדש מה לי שעומד במקומו הראשון או למטה או למעלה ממקום זה לכן איצטרך קרא דהקב"ה מקפיד שיעמוד המזבח על מקומו ממש שהי' עומד מתחילתו שהוא המקום שנברא ממנו האדם ושם בנה מזבח כמבואר בגמ' ורמב"ם שם הל' ב' והוצרך לנביא להעיד על מקומו ממש או כפי הסימנים המבואר בגמ' בריח איברים ודוק. וראה זה מצאתי לאדמ"ו חת"ס א"ח סי' כ"ח בנידן שלפניו שהי' עדה אחת אשר נפשם איותה להעמיד הבימה אצל הארון הקודש בעת שהרחיבו הבהכ"נ וכתב אדמ"ו ז"ל ועוד נ"ל אפי' להכ"מ באותן קהילות היינו לבנות בהכ"נ חדשה במקום שלא הי' בהכ"נ מעולם אבל אחר שבנו בהכ"נ הישנה אין לשנות דהרי איתא בפסיקתא והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראת בהר וכי יש משפט לעצים אלא קרש שזכה להנתן בצפון לא ישתנה לתנו לדרום ומכאן פסק מהרי"ל ללמוד מזה לנסרים שעושים מהם סוכות מצוה עכ"ל ולפמ"ש בקרקע עולם אשר סדנא דארעא חד הוא יהי' מותר לשנות דלא דמי לנסרים שכל נסר מופרד מחבירו רק באמת כל האחרונים הסכימו שדווקא הבימה באמצע א"כ צדקו דברי אדמ"ו ז"ל שיהי' הבימה באמצע ובנידן שאלתינו מותר להעמיד הבימה באמצע מכמה טעמים (א) דבקרקע לא שייך משפט דסדנא דארעא חד הוא (ב) דחיוב הוא להיות הבימה עומד באמצע וא"כ לא קנה המקום אצל הארון הקודש את הבימה דהי' העמדה באומר מותר שוגג הוא כנלע"ד בעזה"י. גם מצאתי לאדמ"ו אמרי א"ש בא"ח סי' ז' שכתב ג"כ שאסור לשנות הבימה בבהכ"נ לכל השיטות משום הך דירושלמי פרק הבונה שיש משפט לעצים יעו"ש ולפמ"ש שאני קרקע עולם מקרשים כמו שבארתי בעזה"י ועיין בסי' ח' לענין עלית לעשות סימן איזה ציצית יהי' למעלה דהר"י הקדוש לא הקפיד אבל להפך הטלית מהחיצון לפנימי יש מקור בירושלמי פרק הבונה שחששו שצד חוץ הקרש יבוא בפנים ועיין בעטרת זקנים שם ואפי' למחמירים בטלית שאני אריגה דלא הוה כח כוחני מטבע כמו קרקע עולם או עור רצועה ודוק כי קצרתי מאוד. ויותר מזה אגיד שלא שמעתי מעולם אם סותרים בהכ"נ לבנות אותה מחדש או להרחיבה עיין בש"ע סי' קנ"ב שיהי' צריכים להחזיר האבנים שהי' במזרח למזרח דווקא או האבנים ממערב למערב דווקא אלא פשיטא אפי' שכל אבן ואבן הוה בפני עצמו כיון שעכ"פ נעשה הבנין אחד כותלים מחוברים להיות שמו בית אל לא איכפות נן אם האבן ממזרח יבוא למערב או אבן ממערב למזרח רק בקרשים שנשאר כל קרש בפני עצמו אז יש קפידה וק"ו שאין קפידה על רצפת בהכ"נ שכל הקרקע אחד מה לי שהבימה עומדת למעלה או באמצע עכ"פ סדנא דארעא אחד הוא ומעמידים הבימה כדין וכדת באמצע בהכ"נ ודוק ויש סמך גם מדברי מג"א סי' קנ"ב ס"ק ג' וק"ל]. רק אזכיר שמצאתי בנב"י מהד"ת בא"ח סי' ח"י שחקר על הבנת שו"ת רשב"א סי' תקפ"ב וכ' וז"ל וגם דוחק לומר שהבימה היתה קבוע באמצע בהכ"נ ועתה אם יקבעו אותן מקומות שהי' במזרח בהכ"נ במזרחו של בית ראובן יהי' רחוקים מן הבימה יותר ממה שהי' ולא יוכלו לשמוע קול הקורא דזה ג"כ אינו במשמעות שירדו ממעלתם עכ"ל והוא פלא למה לא יקבעו הבימה למעלה כיון שהבכ"נ נתארך יעמידו גם הבימה למעלה שתהי' קרובה לשמוע כמקדם דמסתמא לא איירי שהבימה נבנית בנין עדי עד אשר אי אפשר לנתק ממקום הראשון או משום דא"כ יצעקו העומדים מצד מערב שהם רחוקים מן הקורא זה לא נזכר בנב"י משמע דסובר דאין רשות להעתיק הבימה ממקומה בלי שנותן שום טעם איסור להעתיק והוא פלא בעיני. ועוד אבאר דנ"ל דדווקא דוגמא דקרשים אשר אנו דנין שהקרשים יעמדו יחדיו להיות משכן אז יש קפידה להחליפם ממזרח למערב או ממערב למזרח וה"ה אצל המקבלים פני הנשיא אשר כולם יחפצו לקבל פני קדושתו אז יש משפט שלא להחליף אשר הי' דרכם להתאחר שיהי' עכשיו מהראשונים ואותן שהי' הראשונים לקבלת נשיא כקבלת פני שכינה יהי' עכשיו האחרונים אבל מותר לסלק לגמרי קרש אחד ולבחר בקרש חדש אין משפט לקרש לתבוע שצריך להיות שם לעולם רק לזאת אם יהי' נשאר שם לא יחליפנו אותו מצד לצד ובודאי מותר ליקח אבנים חדשים או קורות חדשות הגם שהישנים עודם טובים ואין לעצים ואבנים זכות להיות דופן בהמ"ק מעט שישארו לעולם הגם אי אמרי' מעלין בקודש ולא מורידין אבל שלא לשמש כלל מותר אפי' בכהנים וק"ו בעצים ואבנים אשר השתמשו בקודש ועיין יומא דף י"ב ואין כאן מקומו לבאר באריכות. סוף דבר נראה לי לא די שמותר לעקור הבימה הנסמכת אצל הארון הקודש אלא הוא מצוה כי דת הבימה להיות באמצע בהכ"נ ובפרש להוציא מלבן של אנשים החדשים אשר מאסו דבר ד' הלכות הנקבעים בש"ע לדת ודין מלפנים בישראל כנלענ"ד בעזה"י. ואזכיר שאחר זמן רב מצאתי בירושלמי פ"ג דמגילה הל' א' וז"ל שאלין לר"א מהו ליקח אבנים מבהכ"נ זו ולבנות בבהכ"נ אחרת אמר לון אסור אר"ח לא אסור ר"א אלא מפני עגמת נפש ר"ג אמר מוגדלאיי שאלין לרשב"ל מהו ליקח אבנים מעיר זו ולבנות בעיר אחרת אמר לון אסור הורה ר"א אפי' ממזרחה למערבה אסור מפני חורבן אותו המקום עכ"ל ירושלמי זה אינו סותר למה שכתבתי למעלה שאין צריך לדקדק להושיב כל אבן במקומן אם הי' במזרח שיהי' למזרח דווקא דבירושלמי איירי אם מנתק הבהכ"נ ממקום למקום באותו חצר שנשאר מקום ריקם בלי קדושה ועיין בפי' קרבן עדה שם ודוק: