שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ג · סימן ו
רב שלומים לאדם השלם החשוב הצדיק לוחם מלחמת ד' מנעוריו הרהמ"נ הרב ר' גאטליב פישער נ"י ראש ודיינא במקהלות שומר הדת בק"ק ווייסעבבורג יע"א. אחד"ש שני מכתבים קבלתי היום צדיק וישר במכתב הראשון ויקבל שכר על הפרישה ואודות מכתב השני באתי בקצירת אומר בעזה"י. שאלה עובדא אירע כאן עירינו שאיש א' הוחלה במכה שהוכה פתאום בחלי מכה שקורין שלאג ר"ל אשר פגע בו בכל צדו השמאלית ויד ורגל השמאלי המה מוכים עד שאין ביכלתו לישא אותם ממקומו וכשירצה לרדת ממטתו אנשים אחרים נושאים אותו בידם ואין בידו שום חיות והוא כאבן דומם כאבר מת ועלה בלבו הספק איך הדין לענין הנחת תפילין של יד אם מחויב הוא שיקשרו אחרים תפילין על זרועו השמאל ויברך ברכת להניח או יקשרו אחרים על ידו הנכאה הנ"ל ולא יברך ברכת להניח קודם הקשירה ויברך קודם שיניחו על ראשו תפילין של ראש שתים כי בהנחת תפילין של ראש בודאי מחויב אף במקום שפטור מתפילין של יד כאשר מבואר בתשו' שאגת ארי' בה' תפילין עכ"ד. תשובה ראיתי שהדר"כ נ"י העלה שיוקשר לו תפילין של יד ויברך הגם שאין לו כח משמוש ביד הנ"ל בכל זה כיון דכל תמונת יד עליה נחשב ליד כהה להניח תפילין עליה דע"כ יש בו מקצת חיות מדלא נסרח הבשר של יד ש"מ דיש בה חיות כדמות שאמרו חכז"ל חולין דף צ"ג גבי ביעי שחילתא מדלא קמסרחן חיותא אית בהו וכמבואר ברמב"ם בפרק ה' מהלכות מאכלות אסורות הל' ז' עכ"ד. מה נעמו מדברותיו ולדעתי הדבר פשוט כיון דהיד שהוא הגידין והעורקים שלימים אז נקל בעיני ד' לרפאותה כי אין זה יש מאין א"כ נקראת יד כהה אבל בנחתך ידו א"כ הוה בריאה יש מאין אשר לא יעשה ד' עיין רמב"ן פ' בראשית א"כ הלך שם יד ממנו אבל בשלאג ר"ל כי היד שלימה וחסר כח המשמוש נקראת יד כי תוכל להרפא ואביא ראי' בעזה"י מן הפ' מלכים א' ק' י"ג דכתיב "ויהי כשמוע המלך את דבר איש אלקים אשר קרא על המזבח לבית אל וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח לאמור תפשוהו ותיבש ידו אשר שלח עליו ולא יכול להשיבו אליו וגו' ויען המלך ויאמר אל איש האלקים חל נא פני ד' אלקיך והתפלל בעדי ותשב ידי אלי ויחל איש האלקים את פני ד' ותשב יד המלך אליו ותהי כבראשונה ועיין במדרש ילקוט שם הרי מבואר הגם שהיתה יבשה ידו עד שלא יכול להשיבם אעפ"כ שם יד נשאר דהא המלך אמר ותשב ידי אלי וכן כתוב ותשב יד המלך אליו ותהי כבראשונה א"כ עין בעין נראה דשם יד נשאר עליה יען דתוכל להתרפא אבל אם נחתך ידו אז לא יעשה ד' בריאה חדשה דהא חסר גם הגוף היינו האיברים ולא הרוח אשר בקרבו וצריך לברוא אברים חדשים ונקרא חסר יד ודוק ועיין בחגיגה דף ו' חיגר שנתפשט ועיין בסמיכה בשתי ידיו במנחות ע"ג. ואביא עוד ראיה מדכתיב ידיהם ולא ימישון רגליהם ולא יהלכון הרי שנקרא ידיהם הגם שלא ימושון ונקרא רגליהם הגם שלא יהלכו כיון שנשלם עכ"פ צורת איברי יד נקרא יד (ועיין בעקידה שער נ"ג בהבנת הפי' כמוהם יהי' עושיהם) הגם דתקשה כיון שאין לו כח משמוש כלל והתורה אמרה ידכה יד כהה משמע דיש לו הרגשה עכ"פ רק חלוש מיד ימין לק"מ דתורה מציינת היד אשר טבע להיות כהה אבל אם נוסף עוד כיהה ביותר עכ"פ יד כהה הוא ועיין בש"ע יו"ד סי' קמ"א סעיף ב' ודוק כי קצרתי. וראיתי שהדר"כ נ"י העיר מן סנהדרין דף מ"ה דממעטים מיד העדים אם נקטעה יד עדים אח"כ והקשה מעלתו נ"י למה לא דרש חידוש יותר אם אירע רק חולה שלאג ר"ל פטור ע"כ כיון דמחובר לגוף יונק ממנו נקרא יד עדים על כן נקט דווקא נקטעה עכ"ד הדבר יפלא א"כ בבן סורר דכתוב ותפשו בו אביו ואמו ואעפ"כ ממעטים רק גידם וקשה למה לא אמרו אפי' בחולה שלאג ר"ל דהא כתיב ותפשו בו ואולי גרע שלאג שלא נשאר כלל בחיותו ובגידם נשאר עכ"פ החצי חיות בכחו אבל בשלאג ר"ל אין נשאר חיות והא ראיה דענין כח לידה אין סומא מוליד סומא ואין חיגר מוליד חיגר עיין בחולין בזה (ועיין בתויו"ט פי"ד דנגעים משנה ע') אבל בשלאג ר"ל אין בהם כח הולדה זה האות כי אותו חלק הגוף הוא מת א"כ גרע חולי שלאג מגידם אבל בכל זה נ"ל יען דיוכל להרפא בלי בריאה חדשה נקראת יד כהה וראוי' להניח עליה תפילין כנלענ"ד בעזה"י להסכים עם פר"מ נ"י אפי' לברך על של יד וכעת מצאתי בשו"ת חכמת שלמה סי' א' שחקר בענין כזה אם יוכל לעשות שליח על הקשירה ולברך והסכים לברך ושמחתי בו הגם שיש לי הרהורי דברים לא אוכל כעת להאריך לדעתי הוא בר קשירה שיוכל להדק ע"י רצועה בשיניו דלא כתיב וקשרתם בידך ודוק. ואעתיק לו מ"ש בגליון סוף פאה על משניות בחבורי שם בעזה"י תוספות יו"ט בד"ה ולא פסח פירוש בשתי רגליו וכתבתי וז"ל עיין בתו' רע"ק שמביא שבת"כ מבואר פסח הוא אפי' ברגל אחד ונ"ל יען דמתני' הפסיק בין חגר ופסח בסומא ולא תני שניהם יחדיו חגר או פסח לאשמעי' דאם הי' תניא שניהם יחד הי' במשמע חגר הוה ברגל אחד ופסח דווקא בשני רגלים ובאמת אפי' ברגל אחד נקרא פסח לכן הפסיק ותני באמצע סומא דהוא דווקא בשתי עינים כמו שאמרו סומא חשוב כמת והוא דווקא בשתי עונים דבעין אחד בוודאי לא חשוב כמת ונדע דכאן הוה פסח בשתי רגלים ואשמעינן אפי' אם הוה חגר ברגל אחד ועושה עצמו לפסח בשתי רגלים הוא בכלל הקללה ר"ל וכן אם יש לו עין אחד ועושה עצמו סומא בשתי עינים הוה בכלל הקללה שאינו מת מן הזקנה ח"ו וזה שרמז מי שאינו חגר ועושה עצמו חגר או שאינו סומא בשתי עינים ועושה עצמו כסומא ובאמת לא חסר לו אלא עין אחת או שאינו פסח שהוא חגר ברגל אחד והוא עושה עצמו פסח בשתי רגלים נענש שרק ברוך הגבר אשר יבטח בד' והי' ד' מבטחו ודוק: