שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ג · סימן ג
שלומים אלף עם שלימות הנפש להרבני החשוב המהולל ומשובח מורג חרוץ בעל פיפיות הירא את דבר ד' כבוד מהו' ר' משה עקשטיין ב"י בסערענטש. אודות אשר הפליא על קושית הטורי זהב בא"ח סי' ח' ס"ק ח' שהקשה על המחבר שכתב וז"ל קודם שיברך יעיין בחוטי ציצית אם הם כשירים כדי שלא יברך לבטלה עכ"ל והקשה עליו שבלא"ה יש חשש שילבש בגד של ד' כנפות בלא ציצית ע"ז כתב מעלתו נ"י וז"ל ונ"ל ליישב על נכון בעז"ה דבשביל שילבש בגד בלא ציצית אין צריך לבדוק דמוקמינן אחזקה ואי משום דאיכא לברורי הא אין זה מהני כלום דמיד לאחר שיבדוק יש לחוש מיד שיפסוק חוט וא"כ לא מהני כלום אם יבדוק וזהו ידוע דבכה"ג לא צריך לברר אף דאיכא לברורי אבל לענין ברכה לבעלה שפיר מהני דהא מיד שיבדוק מברך ואז לא חיישי' אף אם יפסוק החוט לא הוה ברכה לבטלה עכ"ל. תשובה נתתי שמחה בלבו כי בא לפני להוציא לאור אשר כמוס בלבי בדבר הזה בעזה"י דדקדקתי בלשון הט"ז שכתב וז"ל ואע"ג דבלא"ה יש חשש שילבש בגד של ד' כנפות בלא ציצית עכ"ל וקשה למה דייק בתיבת שילבש ולא כתב שיהי' עליו בגד של ד' כנפות הלא עיקר הקו' שיהי' מעוטף בבגד בלא ציצית ונהפוך הוא הלבישה מותר בלא ציצית רק שלא יהי' עליו בגד בלא ציצית וצע"ג. ואקדים דברי שאגת אריה בסי' ל"ב שהקשה קושיא גדולה על הר"י בתוס' יבמות דף צ' דסובר דבשעת עיטוף הטלית לא חל חיוב ציצית רק אח"כ כאשר מעוטף בא החיוב דכתיב גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אז כאשר הוא כסותו ולכן נקרא שב ואל תעשה מה שגזרו חכז"ל משום כסות לילה שלא יעשה ציצית של תכלת והקשה השג"א הלא חזינן בכמה מקומות שהבא ע"י מעשה נחשב למעשה (א) הי' לובש כלאים ואמרי' לו אל תלבש אל תלבש חייב שתים ואמרו בגמ' מכות דף כ"ב אפי' אם שוהה חייב כמה מלקות ויען דבא ע"י מעשה מתחילתו (ב) הקשה מגמ' שבועות דף כ"ד אפי' נכנס טהור למקדש ונטמא שם ושהה חייב על השהיה יען דבא ע"י מעשה מתחילתו של היתר אפי' (ג) מפ"ג דנזיר אם הכהן נכנס לשידה בבית הקברות ובא חבירו ופרע עליו מעזיבה חייב על השהיה ומה התם דלא הי' מוכרח להיות נטמא בבהמ"ק או בבית הקברות אעפ"כ חייב מלקות ולא הוה לאו שאין בו מעשה יען דבא ע"י מעשה ק"ו בטלית דבוודאי יהי' מעוטף בלא ציצית. ונלע"ד ואעתיק דברי נמ"י ברב אלפס פ"ב דבב"ק אשו משום חצי' וכתב הנמ"י וז"ל אשו משום חציו כאלו בידיו הבעירו כדאמרן ואי קשי' לך א"כ היכא שרינן עם חשיכה להדליק את הנרות והדלקתה הולכת וגמרה בשבת וכן מאחיזין את האור במהדורה והולכת ונגמרת הדלקתה בשבת ולפי זה הרי הוא כאלו הבעירה הוא בעצמו בשבת וכל שכן הוא דאלו הכא לא נתכווין להבעיר גדיש של חבירו כלל והכא עיקר כוונתו הוא שתדלק ותלך בשבת ועם כל זה תנן משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה ומאחיזין את האור במדורות בית המוקד ומעשים בכל יום וכדאמרן כי נעיין במילתא שפיר לא קשי' לן שהרי חיובו משום חציו כזורק החץ שבשעה שיצא החץ מתחת ידו באותה שעה נעשה הכל ולא חשבי' ליה מעשה דמכאן ולהבא דאי חשבי' ליה הוה לן למפטרי' דאנוס הוא שאין בידו להחזירה וה"נ אלו מת קודם שהפסיק להדליק הגדיש ודאי משתלם נזק מאחריות נכסים דידי' דהא קרי כאן כי תצא אש שלם ישלם ואמאי מחייב הרי מת ומת לאו בר חיובא אלא לאו ש"מ דלאו כמאן דאדליק השאר בידים חושבי' ליה אלא כמאן דאדליק מעיקרא משעת פשיעה חשבי' ליה וכן הדין לענין שבת דכי אתחיל מערב שבת אתחיל וכמאן דאגמרי' בידים בההוא עידנא דלית בי' איסור חשיב עכ"ל. המורם מדבריו המתוקים דכל פעולה הנצמח אחר זמן על ידי פעולת אדם אשר עשה לפנים נחשבו כל הפעולות אשר נעשה אחר זמן זמנים טובא כאלו הם הי' נעשים ונגמרים בשעה שעשה האדם פעולתו אשר גרם שיתפעלו הפעולות ולכן בזורק החץ ואחר רגעים שזרק החץ נחשב נמי כאלו נעשה ההיזק ברגע שיצא החץ מתחת יד אדם וכן אם הבעיר אש ויצאה הגחלת או שלהבת ומדליקה אחר כמה שעות נחשב לנו כאלו הכל נשרף בשעה שהדליק האש וממילא מותר להדליק נרות או מדורה בערב שבת בערב דנחשב כל מה שדולק אח"כ כאלו השריף הכל בשעת הדלקה שהי' עוד יום חול ולכן בניזקין אפי' מת המבעיר טרם שהזיק ונשרף הגדיש נשתעבדו נכסיו דהא מה שנשרף אח"כ נחשב לנו כאלו נשרף בעודנו הוא חי והוא דבר עמוק ומתוק מאוד. ומעתה אני אומר סברה אחת בשלמא אם משכחת עבירת האיסור במעשה כגון בכלאים הלא משכחת שלובש כלאים במזיד אז אפי' אם היתה הלבישה בשוגג או אפי' בהיתר כגון כהן בשעת עבודה אם הולך אח"כ בכלאים לוקה דנחשב השהיה אשר בא ע"י מעשה מתחילתו כאלו היתה עכשיו הלבישה דהנגרר ע"י פעולה הוה כאלו נעשה עכשיו פעולה וה"ה אם נטמא במקדש הלא משכחת הטומאה ע"י מעשה א"כ השהיה הבא ע"י מעשה נחשב כאלו נעשה עכשיו הפעולה וכן משכחת לנזיר טומאה בידים אם הולך לבית הקברות ונטמא ע"י מעשה וכל הנגרר נחשב כאלו עכשיו נעשה המעשה אבל בציצית דעטיפה אינו גורם חיוב ציצית א"כ לא משכחת בעולם שיעבור על חיוב ציצית בידים דאלו תחשב כאלו עכשיו לובש ג"כ פטור בשעת לבישה מציצית א"כ איך נחייב אותו אם שוהה בטלית בלא ציצית כאלו עובר בקום ועשה מצות ציצית דנחשב כאלו עושה ברגע זו הלבישה הלא אם נחשב כאלו לובש עכשיו בזו הרגע ג"כ פטור מציצית וע"כ דלא נחשב כאלו עושה עכשיו הלבישה והוה שב ואל תעשה ודו"ק ואין להשיב כמו דמותר להדליק נר בערב שבת דנחשב גרם פעולה אשר דולק והולך ובוער הנר כאלו נעשה הכל בערב שבת א"כ נימא דחשב מה ששוהה בטומאה במקדש או בבית הקברות או מה ששוהה בכלאים כאלו נעשה מעיקרא בשעה שלא הי' עליו איסור כמובן. זה לק"מ דשאני התם בערב שבת דהי' זמן היתר כי בחול מותר בהדלקה וכל הנגרר נידן כמו הגורר אבל כאן אטו בשעה שנכנס טהור במקדש או שנכנס בשידה בבית הקברות או שלבש כלאים בשוגג או לעבודה לא הי' איסור טומאה או איסור כלאים בעולם אלו הלך בלא שידה בבית הקברות או הי' רובץ על גופו טומאה כשנכנס לבהמ"ק או ידע מכלאים כאשר לבש הבגד או לא הי' עבודה לפניו כאשר לבש הכלאים הי' הוא חייב מיד דהא הי' זמן איסור של אותן עבירות וא"כ איך נימא דיהי' הכל כאלו עשה באותו שעה וא"כ אינו טמא גופו הגם שעומד בבית הקברות או שנגע בו טומאה במקדש או אין עליו איסור כלאים יען שלבש בשוגג או יען שעבד היום עבודה (חוץ אם נאמר שאשתרי כלאים גם שלא בשעת עבודה עיין תוס' חולין דף ק"י ובשג"א סי' כ"ט ל' ל"א) וג"כ דעושה עכשיו איסור רק חסר הפעולה ונחשב פעולה ראשונה כאלו עושה עכשיו או כאלו עשה בשעת מעשה הי' אז איסור עליו ולא דמי לחץ דשם עכשיו אינו גורם מאומה להנזק וע"כ דנחשב הכל על שעה שגרם הפעולה אבל כאן האיסור נעשה עכשיו רק המעשה חסר אז ונחשב לו כאלו יהי' עכשיו גם הפעולה או כאלו נעשה האיסור של עכשיו בשעת פעולה בלי שהי' אז בשידה או כאלו הי' עמא בשעת כניסה למקדש או כאלו לבש אז כלאים במזיד וכאלו לבש שלא בשעת עבודה ודוק אבל בטלית אם נחשב כל רגע ורגע כאלו יתעטף פטור מציצית א"כ הוה רק ביטל בשב ואל תעשה והבן בעזה"י. ויש לי בזה הערה גדולה אם הלביש הבגד כאשר הי' עוד קטן יום לפני גדלות או שעה לפני גדלות עיין תומים סי' ל"ה אי מונין שעות להיות גדול דווקא אחר השעה שנולד קודם י"ג שנים או נכנס למקדש שעה אחת לפני גדלות או כהן קטן נכנס לבית הקברות שעה לפני גדלות ושהה אח"כ בטומאה שם או בלבוש כלאים אשר עליו אי ללקות דהלא המעשה הי' מעשה קטנות ונשאר בגדלות לאו שאין בו מעשה עוד יש לי הערה אם הניח תפילין שעה לפני גדלות ויש עליו התפילין כאשר נתגדל אי יוצא בזה דבעת קשירה הוה שעת פטור או אם לבש טלית אי המצוה בעטיפה וכדומה בהרבה מצות אשר תלוי' בפעולה כי הדבר רחב ועמוק ועיין בט"ז יו"ד סי' שצ"ו ובטו"א פ"א דחגיגה ויש בזה כמה הבדלות אם נטל לולב בידו שעה קודם גדלות ועכבו בידו עד לאחר הגידל ובין הנחת תפילין שעה קודם גדלות ובין אם עשה חצי מלאכה קודם רגע הגדלות וחצי השני אח"כ ואין כאן מקומו להאריך. היוצא מזה דאין ראי' למה שהחליט השג"א דחיוב בא בשעת עיטוף רק הט"ז סובר יען דמברכין להתעטף בציצית ומברכין קודם עטיפה א"כ עושה מעשה והקשה תיפק ליה שלובש בגד בלא ציצית וצריך לברר כדי שלא יעשה מעשה בלי בירור אבל מה שיהי' עליו הטלית אח"כ אינו עושה מעשה הגם אם יהי' נפסקים הציצית יהי' נחשב כאלו נעשה מעשה זה הוא אם נעשה איסור וסמכי' על חזקה וממילא דאין כאן איסור אבל בשעת לבישה עכ"פ לא ועשה מעשה בפועל מכח איכא לברורי' ותי' כיון דלא משכחת בציצית קו"ע אז גם בשעת לבישה סמכי' דכל מצות ציצית הוה שב ואל תעשה דלא משכחת קו"ע דהא הלבישה אינו איסור כמו כלאים רק שמחוסר עשיית מצוה בו עיין סברא זו בשג"א סי' ל"ב אבל כאן מברך ברכה לבעלה והוה דיבורא מעשה ודו"ק. ובזה הצדקתי דברי רמ"א ביו"ד סי' שע"ב בכהן ששמע שמת אחד שיצא ערום ולא חילק אם נכנס בבית בזמן שהי' המת עודו חי או לא ועיין בפתחי תשובה שם אות ד' דהביא חבל אחרונים דאמרי' גדול כבוד הבריות שדוחה הל"ת בשב ואל תעשה ולפמ"ש משה אמת ותורתו אמת דנחשב כאלו עכשיו נכנס דבשעת כניסה הי' עכ"פ זמן איסור טומאה בעולם ולא דמי לנר שמדליק בערב שבת דאז לא הי' זמן איסור ועיין בנקודות הכסף בהשגותיו על הט"ז ביו"ד סי' קצ"ח ס"ק כ"א ודוק ויש לי עוד הערה בענין הנ"ל ואי"ה יבואר במקו"א. שוב פקחתי עינו וראיתי במחצית השקל ס"ק י"א שכ' בין שני חצי עגולה וז"ל ואע"ג דנהי דלרמב"ם יש בברכה לבטלה איסור תורה אבל לדעת התוס' אינו אלא מדרבנן כמ"ש המג"א סי' רט"ו ומצות ציצית ודאי דאורייתא מ"מ על גדולים תעשה לך אינו עובר כ"א בשב ואל תעשה ובברכה לבטלה בקו"ע בחמור עכ"ל הרי הדבר ברור בעזה"י (ויש לעיין בט"ז יו"ד סימן א' דברכות נתקנו על עיקר זכיות המצות יעו"ש). ואגב גררא אעתיק לו דבר מחדושי, ירושלמי פ"ט דכלאים וז"ל הרי שהי' מהלך בשוק ונמצא לבוש כלאים תרין אמוראין ח"א אסור וחרנא אמר מותר מאן דאמר אסור דבר תורה מ"ד מותר כההוא דאמר רבי זעירא גדול כבוד הבריות שהוא דוחה את המצוה בלא תעשה שעה אחת תני אין מדקדקים במת ולא בכלאים בבית המדרש ר"י הוה יתוב מתני והוה תמן מיתא מאן דנפק לא אמר ליה ולא כלום ומאן דיתיב לא אמר ליה ולא כלום ר' אימי הוה יתיב מתני אמר חד לחברי' את לבש כלאים א"ל רב אימי שלח מאנך ויהב ליה עכ"ל ובנב"י ח"ר או"ח סי' ל"ה נתקשה בכפל הלשון דוחה את המצוה בל"ת דהי' די לומר שדוחה את הל"ת ולחדש יצא דהך בל"ת הוא תנאי וכן כוונת ירושלמי גדול כבוד הבריות שדוחה את המצוה אבל דווקא בלא תעשה היינו שב ואל תעשה אבל לא בקום ועשה ונתקשה הא אם מצא בעצמו הכלאים הוה קום ועשה ותירץ שמחולקין אי משהה בכלאים או בטומאה הוה כמעשה או שב ואל תעשה כמבואר במכות דף כ"ב יעו"ש והוא פלא בעיני שלפי הבנתו הי' לירושלמי לאמור שדוחה את המצוה שעה אחת בלא תעשה שמה שדוחה המצוה על שעה אחת הוא בתנאי בלא תעשה אבל איך שייך אחר שביאר התנאי חוזר לראשונות שדוחה את המצוה וביאר התנאי שדוקא בשב ואל תעשה עכשיו מבאר ודווקא שעה אחת וצע"ג. והנלע"ד בעזה"י בכוונת ירושלמי דהנה איסור טומאה אם הכהן מטמא עצמו הוא איסור בכפלים שעובר מצות עשה של קדושים יהי' לאלקיהם וגם ל"ת לנפש לא יטמא עיין בב"מ דף ל' דפריך הגמרא האי עשה ול"ת הוא וכן מבואר בירושלמי פי"ג דברכות דנשיאת כפים אינו דוחה טומאה דנשיאת כפים עשה וטומאת כהן עשה ול"ת א"כ מבואר שאם הכהן מטמא את עצמו הוא עובר עשה של קדושים וגם לאו לנפש לא יטמא ובכל מקום אין עשה דוחה עשה ול"ת ואעפ"כ חידש ר' זעירא שמותר לילך הכהן עם הרבים בדרך טומאה דאורייתא כמבואר בירושלמי פ"ג דברכות דגדול כבוד הרבים שדוחה את המצוה של קדושים יהיו בל"ת לנפש לא יטמא שעה אחת הוא התנאי מה שגדול כבוד הבריות שיש לו כח לדחות מצוה וגם ל"ת הגם שיש כלל שאין עשה דוחה עשה דמאי אולמא הך עשה מהך עשה עיין חולין דף ק"מ וכאן גדול כבוד רבים שדוחה את המצוה הוא עשה בל"ת שיש גם בו עבירות לאו ואעפ"כ כבוד הבריות דוחה וה"ה בכלאים שדוחה כבוד הבריות אפי' בקום ועשה בל"ת של כלאים ובתנאי שעה אחת לבד ודוק: