שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ב · סימן מ
נקודה נפלאה ראיתי אשר השיג בעל פנ"י בפסחים דף כ"ו על מהרש"א דכתב אם זה וזה גורם מותר אז מותר לאפות בתנור ישן לעולם דעצים הווין גורם איסור והתנור ישן גורם היתר והפנ"י בד"ה בתוס' בין חדש ובין ישן שם דבריו כמטרה לחץ אשר הרבה להפליא עליו בסברה וסיים וז"ל ובאמת שעמדתי ומשתומם על דברי מהרש"א ז"ל בזה מה ראה לומר כן כיון דבלא"ה לא משמע שום סברה שהתנור עצמו שאין בו מהסקת של היתר יחשב גורם כלפי עצי איסור שעיקר השבח עצים בפת מאותן עצים והתנור עצמו לא מיקרי גורם כלל אלא שעשה לשמור החום שלא יתפזר כמ"ש התוס' להדיא בפרק כיצד צולין בשם הירושלמי לענין צליית פסח דשרי בתנור עיי"ש עכ"ל:
ונראה לי אחר מחילת גודל עמקות תורתו שדברי מהרש"א עמוקים וישרים המה ואבאר סברת מהרש"א ויהי' מיושבים עוד כמה קושי' גדולות עליו וזה החלי בעז"ה:
הנה נקדים בודאי הקרבן פסח שתלוי בתוך התנור הוא נעשה צלי מכח האש המונח על קרקע התנור ושלהבת עולה לנגד הקרבן ומכח חום העולה מהגחלים ומסבב את קרבן פסח מכל צדדים השלהבת וגם חום הגחלים פועלים יחדיו צליות הפסח זה הוא דבר הנראה לעינים ומושכל בשכל שהאש וגם חום הגחלים יפעלו בכחותיהם על צליות הפסח והחכים בירושלמי להקשות הא גם מחרסי התנור בא חום ופועל ג"כ על צליות הפסח דאל"כ איך נצלה הפסח בתנור בחצי שעה ואם צולה חוץ לתנור על הגחלים צריך שעה לצליתו והשיב בירושלמי דחום אש החזק מנצח חום חרס של התנור ואין כאן אלא חום האש ומה שנצלה מהרה בתוך התנור הוא יען שחרסי דפנות של התנור משמרים חום והבל האש שלא יתפזר לד' רוחות העולם ואם צולה בלא תנור אז נתפזר רוב חום האש של הגחלים לד' רוחות ולא בא כל כח האש על קרבן אבל עכ"פ כיון שיש כאן חום אש הוא מנצח חום התנור ונשאר הקרבן נצלה מחום אש ולא מחום חרסי תנור אבל פת הנדבק בגובה רקיע התנור מלמעלה או בדפנות התנור אשר חום דפנות מגיעים אל הפת ופועלים האפיה משם מי הוא זה ואיזה הוא אשר ימלא לבו לומר שלא פועלים חרסי הדפנות לאפיה דלא שייך לומר שכח חום של שלהבת העצי איסור מנצחים חום הדפנות כי מה שנוגע לדפנות הוא כאלו נאפה בתנור גרוף אשר אין שם אש כמו שמבואר במתני' בפסחים דף ע"ה ע"ב ברש"י נגע בחרסו של תנור יקלוף וז"ל יקלוף מן הפסח מקום שנגעו בתנור כדמפרש בגמרא שנתבשל שם מחום התנור ולא צלי אש הוא כדאמרי' לעיל משום שנאמר צלי אש שני פעמים למעוטי תנור שגרפו וחרס הדפנות גרוף ועומד הוא עכ"ל כי מה שנוגע בגוף התנור אז אי אפשר שדפנות החמימות לא יפעלו לצלות ולא שייך לומר שכח האש אשר בתנור יעכב הדפנות שלא יצלו ולא יאפו בשלומא חום הבל חם היוצא בתוך החלל התנור מנצח מכח חום חזק של האש העולה בחלל התנור אבל זה שנוגע בגוף הדפנות ומעכב שלא יוכל לבוא שם חום האש מן החלל אז חמימות הדפנות מאפים הלחם והוה כאלו נאפה הלחם בתנור גרוף הניסק מן עצי ערלה והלא מבואר בפסחים דף ע"ה פת שנאפה בתנור גרוף הניסק מן עצי ערלה מותר דלא עצים דאיסורא הוא וא"כ אמת ויציב דברי מהרש"א דהוה זה וזה גורם ומותר דלא שייך לומר יש שבח עצים בפת דהלא יש לשבח הפת זה וזה גורם עצים דאיסורא פועל שבח עצים ותנור גרוף אשר הוא יותר פועל ג"כ שבח בפת ויש זוז"ג לשבח הפת וג"כ מותר ודו"ק:
ובזה מיושב קושי' שניה של פנ"י הלא כ"ע מודים אם יש באיסור כדי לפעול ובהיתר אין בו כדי לפעול דהוא אסור וא"כ עצים בלא תנור הי' ג"כ יוכל לאפות ותנור בלא עצים אינו יכול לאפות יעו"ש שהתפלא: ואני אומר חלילה לרבן של ישראל המהרש"א לטעות בזה רק כפמש"ל דתנור גרוף האופה הפת מותר הפת כמבואר בפסחים וא"כ כאן הדפנות אשר דבוק בו הפת הוא פועל אפיה כמו גוף האש פועל אפיה ומה תאמר שיש משכחת לאפות בלא תנור ה"ה תאמר דיש לאפות בתנור גרוף בלא אש כמבואר בפסחים דף ע"ה ואם תשאל אז יהי' ע"כ שהתנור ניסק מאוד יותר מאשר הוסק עכשיו שפועל עליו ג"כ האש ה"ה תשאל בלא תנור יהי' צריך אש שני שעות לאפות פת וע"י שסייע חמימות הדפנות נאפה בשעה אחת ונמצא שזה וזה גורם שוה בשוה ודוק ואקוה שמקום הניחו לי מן השמים להתגדר בו:
אך בודאי אם הושם הלחם בתנור ומתחילה קודם שהוסק או מיד אחר שהסיקו ועשה אבוקה בפי התנור כנגדו אז בודאי הפת אסור דטרם שהוחמו הדפנות שיהי' להם כח לאפות הי' עצי האיסור פועלים באבוקה על הלחם לאפות וא"כ הי' גורם איסור בעולם טרם שבא גורם היתר לעולם וא"כ יש שבח עצים בפת של איסור לבד ולא נותר במה שבא אחריו פועל היתר אבל אם מתחילה הוחם התנור ואח"כ אפה בו א"כ בא זוז"ג בפעם אחד לשבח הפת ומותר למ"ד זוז"ג מותר והבן:
ולפ"ז מיושב קושי' חמורה של פנ"י שמבואר פ"ג דערלה תנור שהסיקו בערלה אפה בו את הפת תדלק וע"כ מבואר עכ"פ שהפת נאסר באבוקה כנגדו יעו"ש. ולפמ"ש נכון דשם איירי דמיד שניסק התנור אפה בו את הפת ונאסר מכח שבח עצים של איסור לבד דעדיין לא הי' בעולם כח היתר שיסייע לאפות אבל הך ברייתא דנקט אפה בו את הפת אסורה בשלה ע"י גחלים ד"ה מותר וכיון דלא ודע להגיד היתר רק ע"ג גחלים ע"כ אם אפה אצל אבוקה הגם ששם הפת אח"כ אחר שכבר הוסק התנור והי' מצוה לצנן ולא לאפות בו ועבר ואפה בו אסור וקשה אם כבר הוחם התנור א"כ הי' גורם היתר לשבח הפת והוה זה וזה גורם שמותר וע"כ דאפה בו איירי באפה בלא תנור ול"ק מידי על פי' מהרש"א ודוק:
ומעתה יש ליישב קושי' חמורה של שעה"מ על מהרש"א שהקשה לפי דבריו דבתנור ישן אפי' באבוקה כנגדו הוי זוז"ג שמותר תיקשה מן פסחים דף ע"ה דמבעי לרבי אם אפה בתנור גרוף ופשוט שם שמותר הפת וקשה למהרש"א ממנ"פ אי איירי בתנור ישן אשר גרוף ואפה בו א"כ מאי מיבעי ליה אפי' אבוקה כנגדו הוה זוז"ג שמותר אפי' לרבי ואי בתנור חדש א"כ איך פשוט לו להיתר שפת מותרת הלא אין כאן גורם היתר כפי אשר ביאר המהרש"א והצריך לומר דאפה בו את הפת איירי שאפה חוץ לתנור ע"ג גחלים וא"כ מאי מבעי ליה בדף ע"ה בתנור גרוף שגרע מגחלים כמבואר בתוס' דף ע"ה והניח בצע"ג והיא קושי' גדולה מאוד:
ולפמ"ש נכון מאוד בעז"ה דשיטת מהרש"א היא כך בודאי קשה כפי הערת פנ"י איך יהי' התנור גורם היתר הא הוא משמר רק החום שלא יתפזר אבל בעצמו אין לו כח לאפות אבל האש יש בו כח לאפות רק כיון שבאמת אם אפה בתנור גרוף שמותר הפת שדפנות אשר הוחמו מחום שלהבת המה כח היתר א"כ יש שפיר זוז"ג אם אפה בתנור ישן אפי' אבוקה כנגדו דהא הדפנות אשר הוחמו מחום השלהבת המה כתנור גרוף אשר מסייע ג"כ לאפות הפת ונחשב כאלו שני תנורים אחד אסור ואחד מותר אפה בפ"א את הפת או שני כחות אש אחד אסור ואחד מותר אפו את הפת שמותר הפת אבל בס"ד שתנור גרוף יהי' ג"כ אסור דחום אבוקה נחשב כאבוקה א"כ כל כח אש אשר יש בתנור ישן הוא ג"כ כח איסור א"כ מאי יפעל דפנות התנור להיות גורם היתר כקושי' הפנ"י הלא כח אש אופה ודפנות צוננים לא יוכלו לאפות ופשיטא דאסור בתנור ישן אם אבוקה כנגדו ונהפוך הוא שמבעי ליה שם בדף ע"ה אם חום אבוקה הנשאר בתנור גרוף אינו אוסר ג"כ א"כ ליכא גורם היתר כלל דהא חום הדפנות ג"כ הוא כח איסור אבל כיון שנפשט שם שתנור גרוף מותר א"כ ע"כ האי אפה בו את הפת לא קאי על תנור ישן דא"כ איכא זוז"ג כח אש של אבוקה וכח חום האבוקה אשר הוחמו את הדפנות ונעשה התנור גרוף ודוק דכפי הס"ד בפסחים דף ע"ה דתנור גרוף יהי' אסור אז גם מהרש"א מודה דיהי' הפי' בדף כ"ו אפה בו את הפת אפי' בתנור ישן אבל כיון מה שנפשט שם שתנור גרוף מותר א"כ ע"כ האי אפה את הפת איירי שאפה חוץ לתנור ודו"ק:
ומיושב בזה קושי' שניה של שעה"מ לפי דברי מהרש"א דתנור ישן אפי' עם אבוקת עצי איסור נחשב לזוז"ג שמותר א"כ מאי הקשה תוס' בע"ז דף פ"ו מן רבי דסובר יש שבת עצים בפת יהי' ג"כ אסור בתנור שהסיקו בכמון של תרומה ותירצו באיסור אכילה לא אמרי' שבח עצים והתירו מכאן פת שנאפה ביו"ט מן הגוי ולא חיישי' דלמא אפה בעצי מוקצה יעו"ש והקשה הנ"ל מאי קושי' רבי אמר שבח עצים אם אפה בלא תנור ישן אבל האי דכמון איירי בתנור ישן ומותר מטעם זוז"ג וכן בפשיטות דמותר בפת שאפה גוי בעצי מוקצה אם אפה בתנור ישן ומסתמא אפה בתנור ישן והניחו בפלא על המהרש"א:
ולדעתי לק"מ דאטו יש בכמון מצוה לשרוף ולבערו שנעשה מצותו ומותר לישראל להנות אח"כ מן אפרו וחומו או יש מצוה לבער עצי מוקצה ע"י גוי אפי' דנימא דנעשה הותר אפרו וחומו הלא בין בתרומה ובין במוקצה אפרם וחומם הכל נשאר באיסורו שאסור לישראל להנות ממנו זה מכח איסור תרומה שנותן הנאתו רק לכהן וזה מפני איסור מוקצה שאסור לכל בר ישראל אפי' האפר הוא מוקצה וכ"ש חומו כמבואר בתוס' דף ע"ה דתנור גרוף גרוע מגחלים וא"כ בתרומה ומוקצה דגחלים וגם אפרם אסורים תנור גרוף ג"כ אסור א"כ ליכא כאן גורם היתר דאטו דפנות בלא כח חום אש יהי' גורם היתר כקושי' הפנ"י ודומה כאן אם אפו בתנור כמו בערלה אם אפה פת אצל אבוקה בלא תנור ודו"ק:
ולולא שיראתי מפני גדולתו של שעה"מ אמרתי דבלא"ה אין כאן קושי' כלל דמהרש"א לא חידש דבריו אלא יען דבאמת אין איסור שבח עצים שייך אלא באיסור הנאה אבל לא באיסורי אכילה וע"כ דלא נחשב כאלו האיסור נאכל אלא כאלו נהנה מן האיסור יען שגרם שבח בדבר אחר אז חידש המהרש"א אם יש זוז"ג לגוף השבח ולא בא השבח מאיסור הנאה בלבד אין בו איסור דזוז"ג מטעם ביטל אתינו עליה ולא נחשב לאיסור הנאה כיון דיש גורם הנאת זאת מכח היתר עיין ר"ן בסוגי' אבל אי שבח עצים שייך אפי' באיסור אכילה וע"כ דנחשב כאלו נתהפכו העצים לאיסור אכילה ואטו אם נתערב איסור אכילה עם היתר אכילה וניכר ונראה להעין האיסור יהי' בטל ויהי' מותר באכילה הלא באיסור אכילה צריך ביטול כאלו הכח של איסור אינו בעולם עוד אבל באמת דאין שבח עצים נחשב כאכילה רק באיסור הנאה חיישי' אם נעשה מאיסור הנאה הזה הנאה אחרת אז אמרי' זוז"ג מותר מאי הוה דנראה שבח בפת הלא כח אחר מעורב בו משל היתר ולא נאסר בהנאה ודוק:
ואגב גררא אזכיר שראיתי בפ"י בסוגי' דהרעיש איך יהי' הפת אסור אשר נאפה בחמץ אחר זמן איסור הנאה וביותר אשר מחמירים הפוסקים לאסור בזוז"ג כמבואר במג"א סי' תמ"ה דאי אפשר להסיק חמץ בלא עצים וע"כ דמחמירים בחמץ אפי' בזוז"ג והוא פלא בשלומא עצי ערלה וקש כלאי כרם הוה נהנה כדרך הנאתו אבל בחמץ דכתיב אכילה ועומד לאכילה והוה הסקו שלא כדרך הנאתו מהכ"ת לאסור בו בדיעבד אם נאפה אצלו פת יעו"ש שהדחיק:
ולענ"ד נראה בודאי אם ידליק החמץ להיות לו לנר או להחם הגוף או לשאר הנאת אז הוה הנאת הסקת החמץ שלא כדרך הנאה אבל אם אופה בו פת ויש שבח הניסק בפת אז יהנה מן החמץ בדרך הנאתו היינו אכילה דמעיקרא הי' הנאת חמץ בדרך אכילה וגם עכשיו נהנה מהחמץ בהנאת אכילה דהא אוכל הפת אשר בו הנאת חמץ א"כ נהנה מן החמץ בדרך הנאתו והבן זה מאוד בעז"ה: ונהפוך הוא עצי ערלה או שאר עצי איסור הנאה אם נולד מהם הנאת אכילה הוה הנאה שלא כדרך הנאתן דהנאת עצים עומדים רק להחם הגוף או שאר הנאת הגוף אשר אינם אכילה וא"כ הגם אי יש שבח עצים בפת הוא נהנה הנאת עצי ערלה שלא כדרך הנאתו דהיא אינו עומד בפני עצמו להנאת אכילה נתהפך הנאות תענוג הגוף להנאת אכילה אבל בחמץ אם נהנה בדרך הנאת אכולה אז נשאר הנאת חמץ בדרך אכולה כאשר הי' עומד להנות ממנו הנאת אכילה וא"כ שפיר מדמה הגמ' ערלה לחמץ וכן הפוסקים מדמין אותו יען כיון דשריפת חמץ פעל שבח בפת אשר יהנה בדרך אכילה אז אמרי' שבח חמץ בפת בק"ו מהנאות עצים בפת דכמו שם יען דעצים עמדו להנאת הגוף עכ"פ ולא גרע הנאת אכילה משאר הנאת הגוף הגם שלא עמדו להנאת אכילה בפני עצמם יען דעכ"פ גם להנאת אכילה עומדים אם יסיק בו תנור ויאפה מכ"ש בחמץ אם פעל לעשות מאוכל אוכל מעיקרא אוכל והשתא אוכל דיהי' אסור בכל חוקותיו והבן ובזה יש לי הרהורי דברים על כמה מדברות של הפנ"י בסוגי' הנ"ל והמשכיל יבין בעז"ה ואם יזכנו ד' לסדר חדושי ולהוציאם לאור אז ארחיב הדברים אי"ה: