שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ב
הקדמה
הקדמת המחבר:
יתברך העוזר וישתבח המושיע הוא הבורא שמים וארץ שרפים עומדים ממעל לו וחיות הקודש מנשאים כסא כבודו וכל צבא מרום יזמרו וישוררו תקפו ותפארתו וגדולתו, ובגדולתו משגיח ממכון שבתו במעמקים על הארץ לעמוד לימין העזוב והרצוץ הוא עזר דלים ומושיע עזובים סומך חלושים ותומך מדוכאים עיני כל אליו ישברון והוא בטובו נותן ומשפיע ומשביע לכל חי רצון. ואני הגבר האביון החלוש והמדוכה אחד כתוך רבבות אלפי ישראל אשר אביו ואמו עזבוהו ולא נשאר לו אלא ליתן עיניו ביושב השמים ועליו השלכתי מבטחי מנערי והוא הגדיל חסדו עלי מעודי עד היום הזה, מה אומר ואדכר ואספר מרב טוב אשר גמל עלי אגידה ואדברה עצמו מספר כי צרות רכות סבבוני רעות גדולות הקיפוני כמה וכמה לא האמנתי בחיי וכרגע באפו חיים ברצונו, מן המיצר קראתי יה ויענני, ומה אשיב לד' על כל תגמולוהי עלי' ד' הגדלת חסדך עמי, אם גם בכל נשימה ונשימה אהללך ובכל רגש ורגש אשבחך ובכל הבטה והבטה אשתוממך אין די עולה על אחת מאלף אשר היטבת עמדי, קטנתי מכל החסדים אשר עשית עמדי ולא ידעתי להודות לך רק שאגיד זרועך לדור לדעת שכל קויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך. יראי ד' אספר באזניכם אשר הגדול ד' חסדו עלי זה ימים לא כבירים. הנה זה שנתים אשר ראיתי שתלמידים מתמעטים פה כי לא נמצא להם מקום מנוחה וארוחת ימים, ד' יודע צערי בזה. ושמתי ללבי א"כ איפוא זאת אעשה אסדר ספרי מחנה חיים חלק שני ואחקוק אותו בעט ברזל ועופרת והגם שידעתי גם ידעתי שאני עני ואביון ולא אוכל ליתן לכסף מוצא שמתי תקותי שעדתי יעזרו לי בזה וכן בקשתי מהם שיתנו נפשם בחתימת ידם בשאלתי ותרומת ידם בבקשתי ובחרתי מהם שני אנשים וקבצו אשר התנדבו לבם, אך רבות מחשבות בלב איש ומאת ד' היתה זאת שאחר שקבלתי את כספם והתחלתי להדפיס הראני ד' את הנעלם ממני עד עתה וראיתי את אשר לפני לעשות ודרשתי דרשה נפלאה בעז"ה וברב תודה הודעתי להם שאשיב את כספם אשר הובאת לי מהם וכן עשיתי תלי"ת, ואין עת האסף פה להודיע מה זה ועל מה זה, אם ד' יעזור לי בל"נ אספר הדברים לזכרון עולם. והיושב בשמים הוא יודע כאשר היה לי אז נשאתי את עיני אל ד' ושאלתי מאין יבא עזרי הלא חלק או"ח הנהו בדפוס כמה אשלם כאשר יבא האומן בשכרו חרד לבי במקומו בזכרי על הדבר ונפל פני יום יום. ובלילה אחת נדדה שינה מעיני ורעיוני על משכבי עלו "דאגה בלב איש ישיחנה" ואמרו חכז"ל ישיחנו לאחרים וביום ההוא קראתי לאהובי ממרחק הוא האיש אשר עמד לימיני רבות בשנים להיות לי עזר אם הלכתי לטובת כלל ישראל ה"ה הקצין ר' פנחס ווייס נ"י מעיר פוטנאק, כתבתי לו אהובי בא אלי ואל תעמוד הוא שמע ובא ושאל לי מדוע אדוני פניך רעים וגליתי לו מעמדי כי אני עומד במיצר, מיד פתח פיו בנועם שפתיו ויאמר אלי אדוני אל יפול לבך בדבר הזה אין זה כי אם מאת ד' ית"ש שאזכה לעשות צדקה עם זוגתי הצדקת מרת שרה זכרונה לברכה שהלכה לעולמה ביום עש"ק ג' מנחם אב העבר ולא הניחה אחריה בנים אשר יזכירו את שמה, ועתה אל תעצב עוד בעזר ד' כל מחסורך על חלק או"ח אשר הוא בדפוס עלי, למען תהי' נשמת זוגתי הצדקת ז"ל צרורה בצרור החיים שזכות התורה תגן בעדה. ופתחתי את פי ברגש לבבי ואמרתי לו ישלם ד' לך פעלך אשר עשית עמי היום ואזכור זוגתך הצדקת ז"ל בספרי כי אמת דברת שהמצות אשר עשתה כל ימיה עם אלמנות ויתומים עם עניים ואביונים פעל זאת שיהי' ספרי יוצא לאור בממון אשר עמלה במסחר, ואחלק חלק גדול מהספרים בל"נ ללמודי ד' אשר אין ידם משגת לקנות וגם לבתי מדרשים אשלח חנם אין כסף, ואם אמכור בכסף השאר ויגיע להדפיס על יו"ד אזכיר גם שם שמה לטובה בל"נ, ויקוד האיש וישתחוה לד' על כי זכה לעשות מצוה בכפלים לגמול חסד "עם המתים" זו האשה הצדקת אשר היתה זוגתו ולהבדיל "עם החיים" הוא המצוה גדולה אשר עשה עמי ומדי דברי בו זכור אזכרנו לברכה ולהצלחה אמן. ובעבור זה אשר אהובי פתח לי את אוצרו הטוב לכבדני ולעזרני נתתי זכרון שמו לברכה בהקדמה הלזו ואת שם אבותי ורבותי ז"ל אזכיר בפתיחה לקיים דברי חכם (משלי י"ח) "מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו" כמוסר חכז"ל במדרש רבה שמות על פסוק ועתה לכה ואשלחך אל פרעה וז"ל ולא עוד אלא שכל הפותח פתח לחבירו חייב בכבודו ויותר מאביו ומאמו אתה מוצא בעת שנלקח אליהו מאלישע וזכה ליטול פי שנים ברוחו כמה דתימא ויהי' נא פי שנים ברוחך אלי הי' לו לילך אצל אביו ואמו להחיותם כמו שהחיה בן אכסניא שלו אלא שמסר נפשו על אכסניא שלו לכך אמר משה לפני הקב"ה קבלני יתרו ונוהג בי כבוד איני הולך אלא ברשותו לכך כתיב וישב משה אל יתרו חותנו עכ"ל. וברוב כריעות וברוב השתחויות אברך ממקור לבבי לשמחה במעונו, כרוך אתה ד' למדני חקיך שהחיינו והגיענו לזמן הזה אתן הודאה על העבר שהטבת עמדי זה לפני רבות בשנים להוציא לאור ספרי פלם ומחנה ומחברת שערי חיים ואומר שבח לאלף על אשר אתה מטיב עמי כהיום לדפוס ספרי הנ"ל על או"ח, ואתפלל לחסדך על העתיד שתזכה אותי להפץ מעינותי חוצה הן בחריפות הן באגדות כאשר הוא עם לבבי אמן ואמן. ואני תפלה לד' שיגמור בעדי ללמוד וללמד לש מור ולעשות ולקיים כל מצותיך ותורתיך ולא ימושו תורתיך ומצותיך מפי ומפי זרעי ומפי זרע זרעי עד עולם. יום צום גדלי' יתברך לפ"ק. הק' חיים בלאאמ"ו הצדיק מא"ס זצ"ל רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה היא זוגתי החכמה והצנועה הרבנית מ' בריינדל תחי' אשר היא עזרי מעם ד' וישלם לה פעלה בעוה"ז שתזכה להיות עמי בהצלחה ונזכה יחד לגדל בנינו לתורה ועבודה ולהצלחה ותהי משכורתה שלמה מעם ד' צבאות לאחר זקנה ושיבה בעוה"ב בעלה המעתיר בעדה למחי' חיים בחסד ושלא להוציא הנייר חלק אעתיק דבר קטן בסוגיא דקטן אוכל נבילות אשר אנו עוסקים בה על שבת תשובה. הרמ"א בסי' תרי"ב סעיף י' כתב וז"ל מותר ליגע ביוכ"פ באוכלין ומשקין וליתן לקטנים ולא חיישי' שיאכל וישתה אם יגע עכ"ל המג"א שם בסק"ו הביא הגמ' מיומא דף י"ד דהקשה לר"י דכ"ג אינו מקריב אונן גזירה שמא יאכל ופריך הגמ' מ"ש מיוכ"פ דמקריב אונן ולא גזרינן ומשני ביוכ"פ דכ"ע לא אכלו הוא נמי לא אתי למיכל הכא דכ"ע אכלו הוא נמי אתי למיכל מזה נשמע דלא גזרי' ביוכ"פ אם יתן לקטנים שיאכל גם הוא הנותן דלא כר"ן עוד הקשה למה לא הקשה הגמרא איך כ"ג מקריב ביוכ"פ ולא חיישי' שמא יאכל למה הקשה דווקא איך מקריב ביוכ"פ אם הוא אונן יעויין שם. ולדעתי יפלא הלא בגמרא פסחים דף י"א הקשה בגמ' דרבנן על דרבנן דבחדש גזרו דלמא יאכלו ממנו טרם שהוקרב העומר אם יעסקו בו למכור ובחמץ לא גזרו אם יבדוק בתר זמן איסור דלמא יאכל ממנו ומשני דרבנן אדרבנן גמי לא קשיא הוא עצמו מחזר עליו לשרפו מיכל קאכיל מיניה כתב רש"י בד"ה הוא עצמו וז"ל אע"ג דבעלמא גזרינן דבר שיעסוק בו שלא יושיט לפיו הכא בבדיקת חמץ ליכא למיגזר דהוא עצמו כל עסקו וה בחמץ אינו אלא מחזר עליו לשרפו אין לך זכרון לאיסור גדול מזה עכ"ל יעו"ש. ולפ"ז כהן גדול המקריב ביוכ"פ מחמת שהיום יוכ"פ וכל עבודת היום בו איך ישכח שהיום יוכ"פ הלא עבודתו הוא זכרון גדול עליו אבל אם הוא מקריב אונן אטו יש זכרון במה שמקריב קרבנות שהוא אונן דאטו בלי אנינות א"א להיות שכ"ג מקריב קרבנות וא"כ יש לחוש שיאכל ומשני ביוכ"פ דכ"ע לא אכלו לא חיישי' שהוא יאכל דגם אם ישכח שהוא אונן לא ישכח שהיום יוכ"פ דהא כל עצמו לא מקריב אלא משום יוכ"פ וכ"ע ג"כ לא יאכלו ביוכ"פ אבל אונן בכל השנה חיישי' שמא ישכח שהוא אונן דאין בהקרבה זכרון על זה שהוא אונן וה"ה בגדול ליתן מאכל לקטנים יש לחוש דלמא ישכח שהיום יוכ"פ ויתן לתוך פיו דהא אין בהושטה לקטנים זכרון שהיום יום כפורים אבל בכ"ג בעלמא יש זכרון בגוף עבודה דבעבודת היום שהיום יוכ"פ גם בקרבן תמיד של שחר יש היכר לפניו בעבודתו כנלע"ד בעז"ה. שער המחנה באזנינו שמענו ואבותינו ספרו לנו גדולות ונוראות מאבות עולם וממצדיקי רבים רועי ישראל אשר הי' מלפנים בשנות עולמים שהיו אנשים ההם אנשי מופת ואנשי קודש גדולי חקרי לב גופם הוצג ארצה וראשם הגיע השמימה ידיהם זרועות עולם ורגליהם רגל ישרה גופם טהור כל קרבם קדוש הארץ האירו מכבודם בלכתם צדק למדו יושבי תבל בדברם נפל פחדם על כל יושבי האדמה מחכמתם נתרפאו בני אדם אשר הוכו בסנורים ומתבונתם חיו כל למודי דעת ויודע בינה. בראם אלקים להיות מאורות בעולם ולבנות בית ישראל זכרם לא יסוף עוד כל ימי הארץ. חכמי ישראל בזמן התלמוד נתנו ערכם עליהם שהי' בני אלים מלאכי עליון אשר גובה להם בעין רואה ואזן שומעת נמנו וגמרו אין זכרון לאחרונים עם הראשונים באמרם "אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם", דבר גדול דברו בזה להתוודע כי הראשונים בהשמים כסאם והארץ הי' רק הדום רגלם כי עינם ולבם שם כל הימים כל מעשיהם לשם שמים אבל האחרונים המה בני אדם מקומם על הארץ כסאם על האדמה וכגבוה השמים מעל הארץ כן גבהו הראשונים מהאחרונים לא מחשבותם כמחשבותיהם ולא דרכם כדרכיהם אין על הארץ משלם ומי שיחפץ להתדמות אליהם ולעשות כמותם לעלות בהר ד' ולקום במקום קדשם קול קורא עליו, אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד, המה בשמים ואתה על הארץ. ושפתי חכמים ישמרו דעת באמרם "אנו כבני אדם" הגידו כי לא ירדו עשר מדרגות אחורנית להיות כבני אדם כבהמות נדמו אשר זה דרכם כסל למו לאכול ולשתות ולעבוד את האדמה וטח עיניהם מראות מלאך ד', עד שיגל ד' עיניהם בדרך נס כאתון של בלעם, כי אז יאמרו בית ישראל מה בצע כי נביט על מעשה אבות הקדושים ומה נקח אם נלך בעקבות רועי ישראל הלא כבהמות נחשבנו בעיניהם אם נשא עין לא נראה מפעלות אלקים ואם נכרה אזן לא נשמע קול אלקים חיים מדבר על כן יפה עשו בעטם והוזהרו בדבריהם לאמור "אנו כבני אדם" אדם חצי מלאך יוכל לשמוע גם אמרי אל ולראות פני מלאך ואם יזכה יהי' מהלך בהעומדים האלה לחזות בנועם ד'. "אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם'' אנו כבני אדם אם הראשונים כמלאכים ונחפשה דרכינו ונחקורה להשכיל לדעת גדולי חקרי לב המה הקדושים אשר בארץ המה אבותינו כי בטחו בשם ד' היה הוא תל תלפיות בכל חדרי משכיותם והי' מוכנים ליום ההוא כאשר ישמעו קול אלקים חיים מדבר מתוך האש יאמרו דבר כי שומע עבדיך כל אשר יצא מפיך נעשה בזריזות ובמהירות בשמחת הגוף בחדות הנפש כי הכינו עצמינו לכל אשר תביא עלינו הודיענו נא את אשר תבחר ותקרב איש ממנו לא ימנע קברו ממך כי זה כל האדם להודיע שמך בעולם להיות גלוי לכל העמים כי זה הוא אלקינו הוא ינהגנו על מות וכאשר השמש בא ועלטה הנסיון הופיע עליהם מאת ד' שעמד איש צר הדת ואויב אמונה אשר מחרף ומגדף מערכות אלקים חיים וכתב שטנה על היהודים פתשגן הכתב אם תאבו ושמעתם לכתוב על קרן השור אין לכם חלק באלקי ישראל טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם הכינו לכם מטבח כי הרג חרב ואבדון יהי' גורלכם לא חננו ולא בכו לפניו שירחם עליהם ועל זרעם ליתן למות תוצאות לצאת לחפשי נהפוך הוא שחקו עליו על הרודף והכינו עצמם לטבח קול נתנו בבית ד' כיום מועד בזביחת קדשים "אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח", כי הי' להם הדם הנשפך אות ברית אהבה בינם לבין אביהם שבשמים. וחידת חכמינו ז"ל פסחים פ"ד, הודיענו לנו זאת וז"ל:
איבעי להו תודוס איש רומי גברא רבה הוה או בעל אגרופין הוה. ת"ש עוד דרש תודוס מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן על קדושת השם לכבשן אש נשאו ק"ו בעצמן מה צפרדעים שאינם מצווין על קדושת השם כתיב בהו ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך וגו' ובתנוריך ובמשארותיך אימתי משארות מצויות אצל תנור בשעה שהתנור חם, אנו שמצווין על קדושת השם על אחת כמה וכמה, ש"מ תודוס גברא רבה היה ע"כ, והמאמר אומר דרשוני כי נפלאת הוא בעינינו מה דרש הגברא רבה ומה שאל למה מסרו חמ"ו נפשם על קידוש השם הכי לא כל אחד ואחד מישראל מצווה על קידוש השם למסור נפשו על קדושת הקב"ה ולמה יגרע קדושים האלה חמ"ו עד שהביטו על הצפרדעים ולמדו מהם מצות מסירת הנפש ומהיכן נשמע מזה שתודוס איש רומי גברא רבה היה, אבל העמיקו אשר דברו כי דרך גבר מי שעובד את יוצרו ואת יצרו שנפשו עליו תאבל לעבור פי ד' אבל גם בשרו עליו יכאב לעזוב חמדת העולם כי עיניו לשמים ובטנו דבק לארץ אוהב את המקום ואוהב ימים לראות טוב שיצר טוב ויצר הרע שופטו אם הגיע העת לקדש את השם לבוא באש ובמים וירא ויצר לו מאד יראה על אבידת גופו ועזיבת חמדות הימים ויצר לו על נפשו ועל נשמתו על כן הוא מלא עינים להסיר מעצמו מר המות ילך ויחנן ויבכה לפני הצר הצורר אותו ויפול לפניו וינשק עפר רגליו ויאמר אנא אדוני תן נפשי בשאלתי וגופי בבקשתי לא אמות בעוה"ז ואחיה גם לעוה"ב יחשוב מחשבות ויחקור תחבולות להנצל כצבי מיד ציד שלא ילכד ברשת האורב לו לעמוד חי רק כאשר יראה שאפס תקותו שכלתה אליו הרעה ואין מנוס לגופו רק אם יתן כופר באלקי ישראל יתחזק להיות לאיש לבחור לו בהרג ואבדון לבוא באש ובמים על קידוש השם "כל אשר לאדם יתן בעד נפשו" כן אנחנו עושים פה כל איש עמנו היום. אבל זכאי נפש וטוהרי רוח הקדושים והטהורים אשר היו מלפנים בישראל לא כן עשו מרחם משחר מעודם ומנעורם השתוקקו לצאת מעמק עכור הגוף ולראות בנועם ד' באור פני מלך חיים כבר רצו לשלוח ידם למהלומות לשבור הדלת ולצאת הנשמה מגוף דק ידעו כי חק הוא לישראל ממשפט אלקי יעקב שלא תבואה בת המלך היא הנשמה לראות את פני אביה אם לא נקראת בשם לצאת ממסגר ולנעור מעפר בית החומר אשר היא שוכנה בו ועל ידי תמרוקי חבלי מיתה היא באה להשתחות למלך ואם לא נקראת בשם ויצאה מבית והלכה אחת דתה להמית גם בעוה"ב כי המלך דיבר רדה בעוה"ז "אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" מי שלוקח נפשו וחיותו ביד רמה טרם הגיע התור אשר הקב"ה ישלח מלאכיו ליקח פקדונו דרוש ידרשנו ד' מעמו כי השתות יהרסון ומוסדות הגוף ינתקו צדיק חי העולמים מה פעל אשר שלחה בעמק עכור לחיות חיי עולם הזה אבל בהגיע העת להשליך עבותות החומר ולצאת מן המסגר הגוף תעיף בכנפי נשר לבוא אל אביה תקרא דרור לחרב ותאמר אכן סר מר המות "השמחים עלי גיל ישישו כי ימצאו קבר" אמר איוב ובעבור זה בשעה שנבוכדנצר ביקש מחנניה מישאל ועזרי' שישתחו לצלם אמרו "אנת מלכא נבוכדנצר לית חששין אנחנו לפתגמך", ודרשו חכמז"ל שדברו אתו קשות שאמרו לו לגולגליות את מלך אבל הנוגע ביראת אלקים אנת וכלבא שווין לא התחננו לפניו ולא נפלו לרגליו לבקש ממנו להעביר מחשבתו הרעה אשר זמם לעשות רק דברו כנגדו בחזקה במצח כנחושה אם אנת מלך העזת מצחך לבקש שאנחנו נמעל מעל במלך חי עולמים אשר רוחינו ונפשינו ונשמתינו אגודים דבוקים וצמודים בו בעבותות אהבה ככלבים אשר לא ידעו שבעה כן את נחשבת בעינינו המעט ממך שהגביה ד' אותך וכל נתן תחת רגליך ובקשת גם לכבוש המלכה עמך בבית להיות לך לשגל אי לך קיסר בוז נבוז לך לא נשאר לפניך בלתי גויתינו ואדמתינו אותם קח לך אבל הנפש לא ניתן לך הננו נבוא באש ובמים כי זה כמה נכסוף נכספנו שיביאנו המלך חדריו לראות באור פני מלך חיים ובתמרוקי יסורין ובבשמי ענוים אשר דברת לעשות לנו בזה נבוא אל המלך כדת ונישא חן וחסד לפניו נחנו נלך בשם ד' אלקינו מעדנות ונקרא הידד אכן סר מר המות. וזה עומק אמרי חכז"ל גברא רבה תודוס איש רומי ששאל מה ראה חמו"ע שמסרו נפשם על קדושת השם שאל האיש לנו הלא עין בעין נראה ונגלה מדברותיהם של חמו"ע שבחרו לעצמן למסור נפשם וחפצם לבוא בכבשן האש כי לולא כן למה לא עמדו על נפשם לבקש ולחנן מאת המלך שישוב מחשבתו הרעה ויקרע גזר דינם ומה ראו לעשות כץ לבחור מות מחיים הכי לא ידעו כי חמת מלך מלאכי מות ודברו אתו קשות מאין לקחו מוסר השכל שלא לבקש להמלט מפח יוקשים לצאת לחפשי ולעמוד חי ע"ז דרש תודוס אל תתמררו על קדושים האלו נביאים בני נביאים המה ראתה עיניהם הצפרדעים אשר שלח הקב"ה לייסר בהם אנשים רעים וחטאים כפרעה ועבדיו ובשלחותו עלו בתנורים החמים להשרף שם להראות למורדי אור "למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך" שהלכו מעצמם באש ולהיות עפר ויהי' לאות לבני אדם ולא לסור אחרי הדרך להציל עצמם רק טוב לבחור מות מחיים ולקדש השם הנכבד והנורא לעיני כל העמים וע"ז אמר שלמדו ק"ו מצפרדעים חקרו חמו"ע הלא טבע הצפרדעים לחיות על המים ולברוח מחום האש ולמה כפף הקב"ה אז טבעם שיעלו בתנורים החמים אין זה כי אם אות להורות לדור אחרון כמו "אלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו" להתוודע ולהתגלות שגדול מצות קידוש השם ללמד כאשר יגיע העת אשר יבקש הקב"ה זבחי אדם שיעלו בני ישראל מעצמם על מזבח הגזירות אשר יוזרק דמן ארצה לפני ד' ולמדו חמו"ע מהצפרדעים שהכל ברא לכבודו להיות בעולם ללמוד ממנו מוסר השכל שימסר אדם עצמו על קדושת השם ולא יחנן שיעמוד חי בעוה"ז כמו "ואין מידך מציל" שלא יחפוץ האדם להציל עצמו מיד ד', אמנם כז שהצפרדעים הי' מוכרחים מד' לעשות כן בכל זאת הי' לתכלית לדעת רצון ד' וכן עשו חמו"ע וזה אמרו ש"מ תודוס גברא רבה היה שהי' מאיר עיני דורו ולהורות נתן בלב בני ישראל לדעת איך ובמה יתרצה לאדוניו שבמלחמות ד' נאה ויאה לזרע אברהם יצחק ויעקב להיות עם חרף נפשו למות והבן זה. ונשא עין לראות ארזי הלבנון האלה המה הקדושים גדולי חקרי לב ונחזה אם מאת ד' היתה זאת אחרי אשר הכינו עצמם להיות מן אלו הן הלוקין ואלו הן הנשרפין והנחנקין והנסקלין וד' אמר למלאך המשחית הרף ידך כי נחמתי על עבדי עין יעקב ישב באין מחריד לא עלו במחשבות הקדושים כי הפליאו לעשות גדולות בעבור כבוד השם לא זכרו ולא פקדו הדבר עוד כאלו לא כבדו לד' לא כתבו לדורות לדעת כי הגדילו לעשות בגופם ובמאודם בעבור כבוד שמו לא ספרו שסבלו צרות רבות גזירות קשות מופלאות ונוראות שקיימו וקבלו על נפשם ועל זרעם למות לפני ד' גם לא קבעו היום ההוא אשר הציל ד' אותם מכף אויביהם ליום משתה ושמחה בקודש הלולים לד' לאמור זה היום אשר עשינו נכבדות וכבידות למסור נפש לפני ד' נגילה ונשמחה בו כי בדעתם לא עשו מאומה הן דבר גדול או קטן שהי' הורתם ולידתם וחנוכם וגידולם בקדושה ובטהרה בדביקת ד' להיות נכונים ומזומנים ומזורזים לקרבן עולה לפני ד' וליהרג על קידוש השם וע"כ לא נפלאת ולא רחוקה הי' נדבת לבבם שיוזרק דמם על קיר המזבח ההריגה ולכן לא זכרו ולא פקדו הדבר עוד ולא חקקו בספר הזכרון לזכרון עולם. חכמת רבותינו ז"ל רמזו לנו כל זאת בקצירת אומר בילקוט ישעי' ק' י' פסוק צהלי קולך בת גלים וז"ל נביא הוא דאמר לישראל צהלי קולך בתו של אברהם יצחק ויעקב שעשו מצות לפני כגלי ים עכ"ל ד' דבר מי לא ינבא וכה דיבר אל העם הדור אתם הביטו אל צור חצבתם שבתם וראיתם עובד אלקים מלפנים אבותיכם במעלה בקודש השתחוו ובאו עד כה ואדבר עמכם במשל קדמוני מטבע העולם אשר ידעתם אם יעמוד במים עזים רוח סערה ותרומם גליו עד רום השמים "ויעמד רוח סערה ותרומם גליו" וחבי כמעט רגע שבו הגלים לאיתנם אל תוך המים כבראשונה "בשוא גליו אתה תשבחם" ולא נשאר מהמון גלים ההמה זכרון בעולם הגם כי עלו שיאם עד למעלה ראש כך היה אבותיכם הקדושים אם רוח ד' נשף בהם עפו בכנפי רוח הקודש עד למעלה הרימו עצמם עד ענני שמיא ועד ככבי שמים הגיע שיאם לעשות גדולות ונוראות עד שנפלאת בעינינו איך קרוץ מחומר יוכל לעמוד בנסיונות כאלה וכאשר תנח הרוח הרעה מלהרשיעם ומצאו מנוח לכף רגלם שבו לאיתנם לא היה נחשב בעיניהם כאלו עשה דבר במה שחפצו להביא חלבם ודמם על גב מזבח ד' כי הי' נדמה בלבבם כאלו רצו להקריב רק שור ואיל לרצון לפני ד' וזה שאמר צהלי קולך בת גלים בני אברהם יצחק ויעקב שעשו מצות לפני כגלי ים כמו שגלי ים יגביה עוף בכנפי רוח וישובו למקומם ולא נשאר מהם דבר כך צפו האבות על כנפי נשרים ונשאו למעלה ראש ואחר כל אלה שבו לאיתנם לא נשאר בהם גיאות ורוממות מאשר הגדילו לעשות בארץ והבן זה. ומי הוא זה ואיזה הוא אשר יאמר זכיתי לבי אם אנה ד' לידו לעשות דבר רק במסירת כבודו לקדש שם שמים שנשאר על מקומו חי כאשר עמד שם בראשונה שלא ישמח בלבו על כי זכה לעשות זאת בעכור כבוד השם אם לא יחשוב מחשבות רבות אשר הפליא לעשות הוא יהי' כסותו לעורו ושמלתו לנפשו בקבר והוא יהי' מעילו אשר יתעטף בו כאשר אחרון על עפר יקום "רב אדם יקרא איש חסדו ואיש אמונים מי ימצא" גם הגדול ליהודים אשר בשם איש יכונה יקרא חסדו אשר התחסד עם קונו אבל איש אמונים אשר לא יחשוב מחשבות ומאמין בד' שהוא לבדו יודע לשקול במאזנים הדבר אשר נעשה לפני אלקים החזק הוא אם רפה המעט הוא אם רב הקטן הוא אם גדול כי איה האיש אשר יודע להפליא לפלס בפלס רוח בני האדם העולה למעלה כי יש אשר הממעיט לא החסיר והמרבה לא העדיף אחר כוונת הלב יכתב ויחתם בספר זכרון לפני אלהים שקטן וגדול שם הוא' אמר איוב איש כזה אדם אחד מאלף ימצא אשר יהי' איש אמונים שלא יקרא בפיו אשר התחסד עם קונו לעשות. ונכרה אוזן לשמוע נפלאות מקדושי אל ההמה שלא זו בלבד שלא נדמו בלבבם כאלו עשו גדולות במה שעמדו בנסיון שלא קבעו יום הלולים לזכר עולם ולא התגאו לאמור דידן נצח במלחמות ד' בגבורים נהפוך הוא ישבו בדד ובכו למשפחותם ברבות מחשבות בלב איש לאמור מאת ד' היתה זאת שרווח והצלה עמד אבל נפלאת בעינינו מה זאת אשר עשה ד' לנו מה חרי אף הגדול הזה שלא שעה ד' למנחתינו ולא לקח מידינו עולה הוא חלב והדם אין זה כי אם רע לב שלא דרשנו כמשפט ולא הכננו עצמינו להיות תמים ושלם לא בדקנו אחרי מומים שבסתר להסיר כל כתמי פשעינו והם המה הי' בעוכרינו כי הכהן הגדול העומד שם לשרת בקודש לא מצא להרים ממנו חזה התנופה ושוק התרומה אשר יכפר בו על מזבח קודש הקדשים ויתאבלו באהליהם ולא יתנו עדים אליהם ויבכו לפני ד' נסה עלינו אור פניך ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו אולי יתעשת לנו ונזכה עוד להיות מזבחי צדק אשר יטב בעיני ד' כי לא לעולם ימאס פן ואולי עוד יבא יום אשר יחפץ ד' בנו ונזכה להיות מן הקרובים אל ד' ויתקדשו. ונופת צוף אמרת חכז"ל במדרש רבה רמזו לנו במעט אומר דברינו זה על פסוק ויקרא מלאך ד' אל אברהם אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה וז"ל:
אמר אחנקנו אמר לו אל תשלח ידך אל הנער אמר לו אוציא ממנו טיפת דם אמר לו אל תעש לו מאומה עכ"ל היודע להפליא עומד ומשתאה מחריש לדעה מה זאת עשה לנו רבותינו הכי מעט הוא בעיניהם אשר כתבה התורה מאבינו הזקו שכבש רחמיו ולקח את המאכלת לשחוט את בנו היחידו אשר ילדה לו שרה אשתו בימי זקוניו הרבו חכז"ל עליו מתן אדם ירחב לו להציגו לעיני כל רואי שמש כאלו הי' שונא לו וארב וקם עליו גם שהארלים צעקו ומלאכי שלום בכו לפני ד' שישלח דברו ע"י מלאך לקרוא "אל תשלח ידך אל הנער" כי לא יחפץ ד' בזבחי אדם הבן זקונים יעמוד חי ויהי' לו למשיבת נפש לכלכל שיבתו בטובה לא אבה אברהם לשמוע ולקיים "גיל יגיל אבי צדיק" ולא נח דעתו ולא רפתו רוחו בו עד שביקש עוד לחנוק את בנו או להוציא דמו הלא ישאל השומע היש בסבא טעמא או הכי לוקח חלילה מאבינו הזקן טעם זקנים שהשתוקק להוציא דם של בנו יחידו הכי זה עטרת תפארת אבינו הזקן. אמנם כן שיש בסבא טעמא ורוח יראת ד' נשף באמרות טהורות שפתי חכז"ל כי בזה הגידו לנו לדעת כי "אחד היה אברהם' אוהב את המקום בכל לבבו ובכל נפשו ובכל אשר לו ושער בנפשו אשרי לאיש המגיע להיות קרבן כליל לד' בנעוריו כי אשרי מי שנפטר ימיו במהרה אשרי מי שנפשו יצא ממסגר עכור הגוף בעודינו באבו ואוי לבן שגלה משלחן אביו לחיות נע ונד על הארץ גיל יגיל הזוכה לראות באור פני מלך חיים בעוד הוא בימי עלומיו וכאשר שמע הקול מדבר אליו אל תשלח ידך אל הנער נפשו עליו תאבל מה זה ועל מה זה הלא אשרי לאדם אשר יקח ד' מידו פרי בטנו לקרבן ראשית ואחר שזכה לשמוע מפי ד' שיצחק יהי' לעולה לפניו והוא יהי' הכהן המקריב אותו "וילכו שניהם יחדיו" בזריזות ובשמחה להיות מן בני עליה לקיים "בקרובי אקדש" למה שלח ד' מלאך בבשורה בפיו אל תשלח ידך אל הנער אין זה כי אם באחת משתים או שהקרבן אינו תמים שיעלה לרצון לפני ד' או שהכהן אינו תמים לא יוכל לעבוד ד' להקריב קרבן לפניו על כן ויקרא אברהם שם המקום ההוא ד' יראה אשר יאמר היום בהר ד' יראה" קרא בקול איך אשא פני גדולה הבושה והכלימה אשר לקחתי כפלים מיד ד' הנה האש והעצים והמאכלת ערוכים ושמורים וסדורים על גב המזבח וד' מאם בנו אין זה כי אם שאין אני כהן לאל עליון היודע להקריב זבחי אדם או אין בני כשה תמים להיות ראויה לעולה לפני ד' וזה אמר "ד' יראה" כי גדול צערי וכאבי נעכר "אשר יאמר היום" שיאמרו שרי היראים והפרתומי הצדיקים כי ישא דבר המלך מפניו להבזות להודיע שאני ובני חטאים מלהיות לכהן ולקרבן "בהר ד' יראה" שנבנה המזבח ונערך העצים והוכן האש ולא נעשה שם דבר כי אין כהן ואין קרבן וביקש אברהם במר נפשו לחנוק אותו ולהוציא את דמו אולי יתרצה ד' בו אם לא יחרף לבבו מליתן יד להחנק את בנו בידים ויצחק יהי' ראוי לקרבן אם יקבל עליו למות במיתה של חניקה שהיא חמורה ממיתה של שחיטה שהיא קלה אולי אז לא ימאס ד' בם עוד ויזכו להיות האב עם הבן בחייהם ובמותם לא נפרדו ונפשם יהי' צרור בצרור החיים להיות מהיושבים בראשונה במלכות והבן זה מאוד. ויגדל אברהם הלוך וגדול מאוד בשלהבת יה העולה מאליה ולא רצה לילך מן המקום שחרד פן יעשה לו ד' נסיון עוד כי ראתה עינו שפעמים רבות בא במיצר אשר קותה נפשו שבחר בו ד' ובכל פעם ופעם הרחיב לו להיות צדיק מצרה נחלץ ונלאה מנשוא כאלה הלנצח יכלם הלעולם יתבייש הלעד ישכב בבושה ובחרפה כי מאם ד' ולא יחפץ לבחר בו להיות מן היושבים בראשונה במלכות ואמר בצדקתו מתי יבוא לידי ואקיימנו כאשר ספרו חכז"ל מר' עקיבא שאמר כל ימי הייתי מצטער מתי יבוא לידי ואקיימנו, וחשקה נפשו שלא יבוא עוד לידי נסיון אלא יבוא לידי מעשה שיזכה לחזות בנועם ד' כחכז"ל רבה על פסוק ויקרא מלאך ד' שנית מן השמים ויאמר בי נשבעתי נאם ד' וז"ל:
מה צורך לשבועה זו אמר לו השבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה ולא את יצחק בני עכ"ל והדבר נפלאת הכי קצר המצע מהשתרע לעמוד בנסיונות עוד הלא מי שעזר לו מז הראשונות יושיע לו מאחרונות וצדקת הצדיק יעמד חי לעד ואם כן למה פעם רוחו ויתר לבבו מפחד פן ינסה ד' אותו עוד חלילה שפה הקדוש יאמר דבר כזה אך פתשגן הדבר הוא שאבינו הזקן אשר לבבו היה נאמן לפני ד' חומד ומתאוה כל ימיו לעבוד ד' ולעשות נחת רוח ליוצרו בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו והשתוקק מאוד שיתרצה דמו רק בהתקדש שם שמים במיתה קשה כרבי עקיבא וחביריו או בצער ויסורין גדולים ממיתה וכמה פעמים השליך נפשו מנגד כמו בככשן אש וברדיפת מלכים וכדומה ולא עלתה בידו שיפול בעצמיו חלכאים וכאשר בא אמרת ד' צרופה שהוא נבחר לכהן לשחוט את בנו היחידי לעולה שמח לבו ויגל כבודו ואמר קץ שם לחושך זה היום שקויתי הנה הוא בא אשר אמלא ידי לד' בפרי בטני ונהי' מן הזוכים לראות פני השכינה ולקיים "אב לבן יגיד אמיתך" וכאשר מלא ידו לד' ולא הי' חסר רק הליכות הסכין על צואר בנו פתאום בא קול קורא אליו אל תשלח ידך אל הנער כי די לך בזה הכל הי' רק לנסה אותך "ואלקים נסה את אברהם" ד' צדיק יבחן אז חם לבו בקרבו בהגיגו בער אש ודיבר הלנצח תקצוף כי מאוס מאסת בנו לי ולבני שלא נתת למות תוצאות הכי עד עתה לא תמנו לגוע עשה עמנו אות לטובה והשבע לי שלא תנסה אותי ואת בני עוד כי מה בצע בנסיון לבד רק נזכה להיות ממתים ידך ד' ממתים מחלד חלקם בחיים שיבוא לידי מעשה ונשבע לו שלא ינסה עוד להפיס דעתו של אותו זקן והבן זה. ואספרה ממסילה העולה בית אל אשר צדיקי עולם הולכים עליה שאם הגדיל ד' לעשות עמהם ניסים ונפלאות שהלכו במו אש ולא נכון רגלם ולא נחרו שערת ראשיהם ויצאו חי מכבשן האש עד שכל העומדים שם ורואים פלאים כאלה אמרו אין כמוך אלקים עתה ידענו כי גדול ד' אלקי ישראל מכל אלהים אבל המה זרע קודש מחצבתם אשר על ידם נתקדש שם ד' יחזו במראות האל חזות קשות ויאמרו בלבם יען כי לא חפץ ד' בנו לקבל מידינו עולה הפך עלינו סדרי הטבע שהאש לא ישרף להראות לנו כי לא כל האיש אשר רוצה ליטול את השם יבוא ויטול רק אדם אחד מאלף אלפי אלפים רבבות ישראל ירצה דמו וזוכה להיות מן הרואים פני מלך אשר עליהם נאמר "בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד" וגדולה הקנאה אשר התקנאו בנביאי ד' על איש אשר יזכה לזה שנאמר "אשרי תבחר ותקרב" וחשבו בלבבם אשר נשארו אוד מוצל מאש וכלימה הוא להם וכל כך הגדיל הבושה בעיניהם עד שבחרו לישב בדד גלמוד לבדם שנחשב להם אשר לא נפלו ביד ד' להיות חטאת הקהל לכפר על הדור או עולת נדבה לרצון לפני ד' כאילו אביהם שבשמים ירוק ירק בפניהם ולא חפץ בקרבנם אשר הקריבו את עצמן ועלו כפרים על מזבח הקודש. ומאמר חכמינו ז"ל קים דברינו זה רבה (וירא פרשה נו) וז"ל:
משעה שעלה חמו"ע מכבשן האש עוד לא נזכרו שמותן ולהיכן הלכו, ר' אליעזר אומר מתו ברוק עכ"ל, הטיבו אשר דברו חכמי חידות שהקדושים האלו נדמו בעיניהם יציאתם מכבשן אש לחרפה לכלימה גדולה כי אמרו עין בעין נראה כי מאם ד' בנו ולא חפץ ליקח מידינו דמינו וחלבינו לעולה ולזבח והנם ששמעו שקול המון כקול שדי הולך כפעמון כי אנשי מופת המה בעיניהם ידמו שאביהם שבשמים ירוק ירק בפניהם כי לא מצאו חן בעיניו ולא נמצאו כשה תמים להיות קרבן לפני ד' ומרוב תונה וצער ישבו בדד עד שמתו:
(הג"ה ברבה שם נמצאו דעות שונות ר"ח אומר על מנת כן ירדו חמו"ע לכבשן האש ע"מ שיעשו בהם מופת עכ"ל, חולק על דיעה ראשונה שלא היה בעיני חמו"ע מה שנשארו אוד מוצל מאש כאלו ירק אביהם בפניהם נהפוך הוא חשבו מחשבות הלואי שהקב"ה יעשו להם נם שיהי' למופת לכל רואי שמש ולא חשו על גדולת עצמן להיות מן הנשרפין אשר כרתו ברית עלי זבח בחרו להיות מן הנרדפים מיד ד' רק שיתקדש שמו ברבים ועי' רבה פ' וארא, בהר, ובשיר השירים פסוק יונתי בחגוי סלע בזאת קומתך ועיין ילקוט זכריהו דניאל יחזקאל מדרשים שונים על מעלות שונות ובספר אגדה שלי הארכתי במדרגות קדושים האלה שהי' מעין האבות אברהם יצחק ויעקב. (ועי' עוד סנהדרין דף צ"ג ע"א ורעיך אל מה יקרו המה האבות הקדושים עם אחוזת מרעים בני עליה אשר דבקו נפשם אחריך בחולת אהבה שתמיד יגדל ד' לקיים משכני אחריך נרוצה אבל רב אדם מאנשי קודש ואנשי השם מחמדי עין בישראל אשר פרשו כנפים למעלה וסוככים על כתר הדת ואמונה אם אמנם שבעקבי האבות הלכו למסור נפשם כספם וזהבם וכל מחמדם ביד מרגזי אל לשודדי הדת וקדשו שם שמים לסבול מכות גדולות ובזיונות גדולות כאלו כח אבנים כחם ובשרם נחוש בכל זאת אם ישלח ד' עזרו מקודש להציל אותם מגזירות קשות ורעות שנס יגון ואנחה והשיגו ששון ושמחה התברכו בלבבם לאמור אשרינו כי חבלים נפלה לנו בנעימים זכינו לכבד את השם הנכבד והנורא וסבלנו על שכמינו צרות ואנחות אשר לא שערום אבותינו גם זכינו שכל כלי יוצר לא הצליחו לנגדינו לא נפקד ממנו איש ולא חסר מכל אשר הציל ד' לנו מאומה הגדיל ד' לעשות עמנו ובשמו נגיל כל היום נתנו תשבחות והודאות ושררו שירים על כוס מלא ברכות ד' וישימו לנס לזכר עולם שגם בני בניהם יכירו את המסילה אשר הלכו אבותיהם עליה לבית אל ולהודיע אשר לקחו מיד הצר הצורר אותם ושבו מן המלחמה מלחמות ד' בשלום אבל יושב בשמים ישחק ויאמר אך בני המה כי גם זה טוב אבל במסתרים תבכה נפשי ואומר חבל על דאבדין ולא משתכחין הם המה האבות הקדושים אשר בארץ שהגדילו לעשות אלף פעמים ככה ובכל זאת לא שמחו ולא שרו שירים לא עשו זכר על הגדולות אשר עשו כי לא ידעו להפליא שהי' נקל בעיניהם לעשות אלה כאלה ויותר מאלה ולא ששו שנשארו לעמוד חי בעולם אדירי וכל חפצי בם. ועומק חידות חכז"ל פרשו הדבר כשמלה בילקוט תהלים (קאפיטעל ק"נ) פסוק כל הנשמה תהלל יה הללויה וז"ל:
אמרו על דוד המלך בשעה שסיים ספר תהלים זחה דעתו עליו אמר לפניו רבש"ע כלום יש ברי' בעולם שאמר שירה כמותי נזדמנה לו צפרדע אחת אמר לו דוד המלך אל תזיח דעתך עליך שאני אומרת יותר ממך ועל כל שירה ושירה שאני אומרת אני ממשלת עליה שלשת אלפים משל שנאמר וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף עכ"ל, חכמי לב המה ראו כן תמהו לדעת החידה זאת ואשר אחזה הוא תבנית תכנית זכות הנפש כי נודע מלפנים שדוד המלך הוא משיח ד' אשר נחה עליו רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ד' לחבר בית יהודה ואפרים שיעמדו יחדיו ועליו אמר אבינו הזקן "כרע רבץ כארי וכלביא מי יקימנו" מנעוריו השליך נפשו מנגד למות בעד קדושת ד' כל מזימותיו ומחשבותיו היה לרומם בית ד' וארון אלקים כל דעותיו ורעיונותיו להגדיל התורה ולהאדיר היראה לחם מלחמות ד' בגבורים נגד אויבי ד' ושונאי ישראל והי' נרדף כל הימים צרות גדולות ויגונות מרובות הקיפוהו תמיד שונאיו ומקנאיו רבו עד למעלה עד שאמר "ד' מה רבו צרי רבים קמים עלי" וד' הי' עמו בכל אשר פנה הצליח וכל אויביו הרשיע מי ימלל הסכנות הגדולות אשר סביב שתו עליו וד' הציל אותו מכף כל אויביו ומיד כל שונאיו לא עמד איש מפניו כולם נפלו שדוד תחת רגליו אויביו הלבישו בושת ועליו צץ נזר ד' ובכל פדות ורוחה הי' מנגן במנגן על חסדי ד' כי לא תמנו ועל כל גדולה והעטרה שר שירה לד' על כי גמל עליו רק טוב הכיר חסדי ד' והזכיר רחמי ד' שהוא למד ידו לקרב ואצבעותיו למלחמה הוא אזר לו חיל ובישועתו דלג שור ולא מעל לאמור ותושע לי זרועי כחי ואוני רק נתן לד' תודה ושירה הלל וזמרה על כל דבר ודבר אשר היטב ד' עמו ובסוף ימיו כאשר זכר את אשר עבר עליו מעודו עד היום ההוא שנאת שאול רדיפת אחיתופל ואחוזת מרעיו מקהילות שונאים אשר קמו עליו ובכולם עמד ולא לקח נקם שהי' מושל ברוחו שלא שלח יד במשיח ד' הוא שאול ולא המית אבנר ולא המית יואב ושמעי בן גרא ועוד הרבה אנשים ורעים וחטאים אוכלי לחמו שהגדילו עליו עקב והוא בחלותם לבש שק וענה בצום נפשו ופקד גם על חטאיו אשר חטא בבת שבע שהתוודה על פשעיו ולא כסה אותם ואמר אמנם חטאתי הן כל אלה העמיד לנגד פניו לעת זקנתו ועיניו לשמים נטל ואמר מי הוא זה אשר נסהו ד' פעמים רבות כמוני ובכל זאת לא שכחתי מלאמור שירה על כל דבר ודבר ושמח לבו ויגל כבודו וכן דבר על כנסת ישראל בכלל "הרכבת אנוש לראשינו באנו באש ובמים ותוציאנו לרוויה אבוא ביתך בעולות אשלם לך נדרי אשר פצו שפתי בצר לי" דבר על כנסת ישראל והוא בכלל שאם הרכיב ד' איש צר ואויב על ראשם קימו וקבלו היהודים לבוא באש ובמים על קידוש השם ואם נעשה לנו נם שהוציאנו לחפשי אז אני בראש להביא קרבן עולה אשר נדרתי בעת צרה אם ישלח ד' עזרו מקודש. ויסרו למשפט אלקים יורנו שלא יגבה לבו גם בדרכי ד' אשר הלך והאיר עיניו להסתכל אשר כתוב בספר הישר בתורת ד' תמימה וימצא כתוב הצפרדעים אשר שם לפרעה שהצפרדעים עלו במצרים בתנורי אש ונשרפו רק לצער אויבי ד' ופרעה בראש אשר אמר אמי ד' אשר אשמע בקולו ומהם ילמדו בני אדם זרע קודש מחצבתם להיות ששים ושמחים לעשות רצון קונם לרוץ על מערכות אש ולמות לפני ד' לא ידרו נדרים שהאש לא יכוו בם וד' יוציאם מאור כשדים ויחיו עוד בכבוד ובגדולה ותפארת וזה חידות חכז"ל שהצפרדע אומרת לו אל תזוח דעתך כי איש צדיק תמים אתה דע לך שיש גבוה מעל גבוה גדולים וטובים ממך אתה אמרת שירה אם ד' הרחיב במרחב רגליך והם אומרים שירה בעת יציאת נשמתם על מערכות מדורות אש ראה בעיניך כי השירה אשר נלמד מהצפרדע הוא שיר חדש גדול משירה שלך וזה ששמו חכז"ל מוסר בפי הצפרדע שאמר לדוד על כל שידה ושירה שאני אומרה אני ממשלת עליה שלשת אלפים משל שנאמר וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף, מוסר השכל הוא כי מי שמת בשמחה ביסורין גדולים ומכאובים רבים בעבור קידוש השם כאשר ספרו שאמרו תלמידים לר"ע רבי עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער מתי יבוא לידי ואקיימנו, הוא פועל גדולות לחקוק אותיות שמים על לוחות לבות בני אדם ונתגדל ונתקדש שם ד' לעיני כל הרואים והשומעים כחכז"ל על פסוק מה דודך מדוד היפה בנשים, שאומות העולם רואים המכות נוראות ונסיונות גדולות אשר סבלו היהודים בעבור הדת ישאלו להם מה דודך מדוד למה אתם אוהבים את אלקיכם יותר מאשר אוהבים האומות אלהיהם ועי"ז אשר ימסרו הקדושים נפשם על התורה ועל האמונה ועל הדת יתנו קיום וחיזוק שנצח ישראל לא ישקר ואומה ישראלית תעמוד לעד וכל זה אם ישישו כי ימצאו קבר וישמחו אם יבואו באש ובמים ויגילו אם יוסרק בשרם במסרק הברזל ויצלחו בעת יציאת נשמתם כחכז"ל "השיר מעכב את הקרבן" אם לא ישירו וירננו ויגילו כאשר יוזרק דמם ארצה אז אין הקרבן עולה לרצון לפני ד' והבן וזה שרמז הצפרדע לדוד ששירה שלה אשר נעשה בפועל שעלה לשמחה בתנור אש להשרף ממשלת על שלשת אלפים שאלפים ישובו לד' בכל לבבם ובחרו לומר שלשת אלפים כנגד חמו"ע אשר כל אחד מהם הי' אדם אחד מאלף שלמדו מהצפרדע למסור נפשם באהבה וברצון ויגילו כי ימצאו קברם בכבשן האש להיות אפר ועפר והבן. וחלילה לחשוב שדוד מלך ישראל חי וקים לא אחז בשרביט היראה אשר היה ביד אבות הקדושים וכאשר עשו שלשלת הקדושה זרעו אחריו המה חמו"ע כי גם הוא הגיע עד כה לבחור מות מחיים לרומם שם ד' ם בעיניו היה נחשב חרפת עולם על אשר נתן ד' למות תוצאות ולא מת על קידוש השם במסירת נפשו שהרי אמר "יסר יסרני יה ולמות לא נתנני" מרוב דביקות נשמתו בהקב"ה היה לו תאות נפש למות על קדושת השם וכאשר לא עלה בידו ליפול שדוד בצצומיו חלכאים כי הציל ד' אותו מכל צרותיו אז אמר יסר יסרני זה יסורים אחר יסורים הבאת עלי אתה ד' בזה "ולמות לא נתנני" שלא מלאת משאלות לבי שאמות על קידוש שמך והבן הרי שלא נפל דוד ממדריגת האבות שגם הוא חפץ בקרבת אלקים ומאס בחיי עולם הזה רק יען וביען שהזיח דעתו עליו ושמח לעת זקנתו אשר הפליא לעשות לפני ד' רמז לו הקב"ה שהציג הצפרדע לפניו אשר תהי' לו למוסר השכל ללמוד ממנה שאל יתנאה לעמוד במקום גדולים כאשר רמזו חכז"ל רבה (שמות פ' ב') על פסוק ויאמר הנני וז"ל:
הנני לכהונה והנני למלכות אמר לו הקב"ה במקום עמודו של עולם אתה עומד אברהם אמר הנני ואתה אומר הנני ביקש משה שיעמדו מבניו כהנים ומלכים אמר ליה הקב"ה אל תקרב הלום כלומר לא יהי' בניך מקריבים שכבר מתוקנת הכהונה לאהרן אחיך הלום זו מלכות כמה דתימא כי הביאותני עד הלום ואומר הבא עוד הלום איש אמר ליה הקב"ה כבר מתוקנת המלכות לדוד אעפ"כ זכה משה לשתיהן כהונה ששימש בשבעה ימי המלואים מלכות דכתיב ויהי בישורון מלך עכ"ל, בעיניך תביט שסביביו נשערה מאוד שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה שיהי' נצרה על דל שפתם ולדבר דבר על אפניו במשקל הזהב ולא יתנו פיהם לחטוא בשרם ולקיים "שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם" כי הלשון קולמס הלב לכן יהי' "כסף נבחר לשון צדיק" וע"כ הקרובים אל ד' יתקדשו לקיים "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" וכאשר לא הי' מדברם בעניוות גדול יורה ד' להם חטאים בדרך ויורינו בדרך יבחר שאל יתהדר לפני המלך ואל יעמוד במקום גדולים "הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה" רק ע"י הענווה והכנעה אשר יהי' האדם קטן ושפל בעיניו יזכה להיות ראש שבטי ישראל סוף דבר הכל נשמע שהראשונים כמלאכים קדושים כחיות הקודש מתנשאים לעומת הנשרפים: (הג"ה ולאות ולמופת אציג פה העתקה מספר דבר שבקדושה בחלק קידוש השם אות ז' שמביא בשם שפתי כהן וז"ל וקראת אתכם הרעה באחרית הימים רעה קורא אתכם כמו שאירע בפורטוגאל שהכריז המלך כל מי שאינו ממיר ישרף באש והיה מקצת בני ישראל שואלין היכן בית השריפה ומוליכים בניהם ונשותיהם בתופים ובמחולות ומשליכים עצמן להשריפה למה לרעה קורא אתכם לפי שחללו ש"ש בזמן השופטים שנאמר ויעבדו את האלילים ואת הבעלים ואת העשתרות ובאו בגלגול וקדשו שם שמים בפרהסיא והיו משליכין עצמן לאש שגזר עליהם גלות בפורטוגאל (שפתי כהן) עכ"ל ספר דבר שבקדושה, ראו כי הדורות של לפנים הי' כמלאכים הלכו מעצמן לבית השריפה בניהם ובנותיהם עם נשותיהם ובתופים ובמחולות עלו על המערכת אש וקדש שם שמים ברבים להראותה לכל האומים כי הוא ד' אלקינו הוא ינהגנו על מות אם הרע רק קרא אותם הכינו מעצמן לאש ולא המתינו עד שהרע תרדוף אחריהם ביד חזקה כי תפארת עוזמו אתה ד' "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" הדור אתם ראו כה עשו אבותיכם ועליהם נאמר "ישראל אשר בך התפאר" זכותם יגן עלינו ועל זרעינו אמן. אם לעומתו כבוד ד' במקומו ברוך יאמרו והבן:
ובכל דור ודור חייב אדם לראות את אבותיו אשר התהלכו לפניו כמלאכים ואת עצמו לבן אדם אז עיו בעין יראה יראתם חכמתם וגודל תבונתם ויעיד שהביטו על הדורות אשר יבואו אחריהם והשקיפו ממעון שכלם על העת העומדת מרחוק שהי' צופים שאחר זמן זמנים טובא ותמלא הארץ דעה מחכמות אנשים מלומדים והעמים וכל האומים קרבות יחפצון וישימו לחק המדינות שמשפט אחד יהי' לגר ולאזרח בארץ אז יציצו כעשב השדה כל פועלי און שיעמדו אנשים הרעים וחטאים אשר ישנאו הדת ויאמרו לכל זמן ועת לכל חפץ הגיע השעה ובא הרגע שגם לבני ישראל יהי' אוד במושבותם קול דרור נשמע בארצינו לאמור לאסורים צאו וליושבי חשך הגלו ימים רבים ישבו בני ישראל בעין יעקב מובדל מכל העמים מופרד מכל האומים גלתה יהודה מעוני הדת גדר לגדר סיג לסיג תקנה לתקנה עד שישבו בני ישראל כפראים יושבי אהלים שוכנים ביערות במדבר כולם ועתה הגיע העת דודים נהיה ככל הגוים הלא בני איש אחד נחנו למה נבגד איש באחיו אב אחד לכולנו ואל אחד בראנו אנשים אחים אנחנו ונהי' רעים אהובים אשר חיי עולם הזה נטע ד' בתוכינו ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות בכל הארצות ובכל המדינות מרוב עבודת התורה אשר נתת לנו ומכובד משא המצות אשר חננתנו הלא הבדלת אותנו מכל העמים והרחקתנו מכל האומים הבאת עלינו קללה ולא ברכה לא על אדום פוט וכנען תלונותינו כי אם עליך ששמת מעקה במתנינו הלא בעיניך תראה שאח עשו ליעקב ואומר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך עמך עמי נהי' לגוי אחד בארץ ואנחנו אשמים בדבר להפך אותם לשונאינו ומנדינו כי מחיצת אמונה והדת הם מבדילים בינינו המה פועלים שיאכל חרב לנצח כי איך נבקש מעם ולשון שיקח איש מהם אחד מבנינו ויעזוב כל אשר לו בידו במסחר וקנין והון ועושר אם לא יוכל העבד לאכול עם אדוניו לחם ואם ימצא חן בעיניו ויחפץ ליתן לו אחת מבנותיו לא יוכל לכרות עמה ברית להיות לבשר אחד או איך נשאל מן גוי ועם שיבחרו גם מיהודים אחד בתוך שופטי הארץ ויהי' כסאו בין כסאות מנהיגי המדינה אם חק ומשפט לנו שלא לבטא בשפתים השבועה ביראתם להבטיח להיות איש אמת ושופט צדק אם יוספין אנחנו לשמוע בקולך שלא להתערב עם האומות ולא להתבולל עם הגוים ומתנו מרוב חרפה ובוז שנהיה ללעג ולקלס בעיני כל רואי שמש כי יאמרו בגוים מי שמע כזאת ומי ראה כאלה יהודים העורים יבחרו לעמוד בקרן חושך ולא לישב בקרן אור שתחת להיות חורי מדינה פחים וסגנים בחרו להיות עבדי עולם לילך למסעיו להיות אץ להעשיר מסחורותיו ולא זה בלבד עשית לנו בן עמרם הלא כל איש ואשה בבית ישראל ידיו אסורות מליקח מפרי עץ התענוג שלא יכשל בהם ורגליו לנחושתים הוגשו ברוב מצות כן לבו ילך אצל שולחן חמודות וישכח רישו כמעט לא ראינו טובה בעינינו כל תענוגי הגוף וחמדת בשר סוגרו לפנינו על ידי להט חרב פחד ה' טוב הי' לנו עבוד מצרים בשבתינו על סיר הבשר ולא שמענו קול נוגש במטה אלקים בידו אזהרת נבילה וטריפה באכלינו לחם לשובע ולא הגיע לאזנינו קול רודף מכהני ד' ממצות מעשר ותרומה וחלה כחכז"ל חינם בלי מצות ממותינו בארצות ומדינות אשר בעינינו נראה טוב הארץ ומשם לא נאכל דב לך שנפשינו תחת נפשך כי הלא כבר עברו ימי בחרות ושני שחרות ולא ראינו טובה ולעת זקנתינו כאשר תש כחינו ובילה בשרינו לא נוכל עוד לצאת בגן החמודות ולבוא בפרדס התשוקות על כן הנני לך לעבדים ונעבדך עד עולם אבל צל בנינו ובנותינו על ילדינו וטפינו לא תשתרר עוד חדל מהם ולך מאתם כרחם אב על בנים נרחם עליהם למה ימותו לנגדינו ויקראו בקול גדול לכו בנים ושמעו בנות אכלו ושתו וחיו קחו מזמרת הארץ ועשו כאות נפשיכם לטוב לכם כל הימים כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו שהכביד העבודה על אנשים אשר לא יכולים שאת עת לכל זמן ועת לכל חפץ מה שהיה מלפנים כדת בימים האלה הוא שלא במשפט. וחכמי ישראל ראו את הנולד והסתכלו מקדם שיעמוד דור מחרף ומגדף מערכות אלקים חיים ויביטו אחרי משה בעין מינות ואפיקורסת אשר יעיזו פניהם וידברו בפה מלא בד' ובמשה ובמעט אומר רמזו על אנשים רעים וחטאים האלה שאין כל חדש תחת השמש שכבר היה גם בדור המדבר כחטאים האלה בנפשותם בילקוט דברים (סי' תש"צ) נמצא רמיזת חכז"ל וז"ל:
במדבר מלמד שהי' נוטלין בניהם וזורקין לתוך חיקן של משה ואמרו לו בן עמרם מה הנאה ומה פרנסה תקנת להן עכ"ל הגידו לדור אחרון לדעת אשר יהי' הוא שהיה שבמדבר עמדו קהל מרעים נפשות חטאים ומורדי אור אשר לא בטחו בד' וילונו על משה וירגנו באהליהם להסית כל שומעיהם עד שכל העדה לטשו עיניהם למרוד במשה לאמור שהרבה לזכות את ישראל בתורה ובמצות אשר על ידם יהי' זרעם מבקשים לחם ויעמדו כעני בפתח וכרש בדלת רק להחיות את נפשם ולא יזכו לראות בחמדת העולם ובטוב העתים ולקחו הבנים והציגו לפני משה ואמרו לו ראה גדוליך אשר הגדלת אשר תתפאר עצמך בהם שנשאת אותם כאשר ישא אומן את היונק והיטבת עמהם במאוד מאוד שלמדת עמם תורה ומצות חוקים ומשפטים עשית אותם כנזירי עולם פרשת אותם מתאות בשריות כנדה וזבה הבדלת אותם מאכילת נבילות וטריפות טהרת אותם מכל טומאות קדשת אותם בקדושת שבת ויו"ט ור"ח אלה וכאלה הן הן גבורתיך הן הן נוראותיך אשר הפלאת לעשות להטיב עמהם אבל בן עמרם ראה אשר עשית שלא רחמת על ילדינו עוללינו וטפינו כי הגד נא לנו איפה הוא גן החמדה אשר נטעת לפניהם לאמור להם שמח בחור בילדותיך או שים פה נגד אחינו להודיע איזה פרנסה והצלחת הגוף הכנת לפניהם שיטיבו לבם בזקנותם ויכלכלו שיבתם בטובה הלא העיני אנשים תנקרו שלא יבינו ששמת עולם עליהם כמדבר אשר חסר כל בה ומלבד שהילדים לא ישיגו תענוגים וחמודות ותשוקות יתר לבינו מפחד שגם לחם ומים לא יהי' להם והכי על מוציא פי ד' לבדו יחיה האדם? הכי אדם מלאך והכי ילוד אשה שרף? וישבעו עצי ד' המה ארזי לבנון ואדירי תורה אבותינו ורועי ישראל הקדושים אשר היו בימי קדם ונפלאת מה עצמו ראשיהם כמה פחדו חרדו ורעדו מבני בליעל והשכילו בחכמתם ויראתם לקיים "עת לעשות לד' הפרו תורתיך" ואמרו "הפרו תורתיך עת לעשות לד'" חשבו מחשבות לחזק ידים רפות ולאמץ ברכים כושלות עוצו עצה בעצת ד' היא תקום לגדור גדר ולעמוד בפרץ ואמרו "באלקים נעשה חיל" העת בא לבנות את בית ישראל להוסיף חיל וחומה ולהעמיד דלתים ובריח בעד התורה והיראה לנדור נדר גזיר להזיר לאסור ארבעים ותשעה שערי היתר בעד החמישים של איסור כי מחיצות הכרם שנפרץ אומרים לו גדור כך כרם ד' צבאות נפרץ עמדו וגדרו להרחיק כמטחוי קשת מחכמת אנשים מלומדים ומלמודי נבוני האפיקורסים ושמו לחק בישראל לדעת שכל היוצא מן הטמא טמא שאף אמנם שגדולי חקרי לב אשר היו מלפנים בישראל לקטו מהם מרגליות מאירות וקבצו מחשבות ודעות מן ספרי אנשים מלומדים מכל חכמי עם כחכז"ל אמרו חכמה באומות עולם תאמין, ואספו מן המדעות העמים להיות נערות משרתות לבת המלך היא התורה הקדושה כאשר עשה רבינו משה המיימוני עם אחוזת מרעיו כל זה היה מלפנים בדורות עולמים דור צדיק ודור דעה וקיימו עליהם לעשות כאשר עשו התנא אלקי ר' מאיר שספרו חכז"ל ממנו שלמד מאחר ואמרו שאני ד' מאיר שתוכו אכל וקליפתו זרק, אבל בפשע הארץ שרבו המורדים והכופרים בתורה וגם בדור עני בדעת שהם חלושי עינים ואטומי אזנים חשוכי שכל וקיצרי מדע נקל הוא שהשפחה תירש גבירתה על כן פקדו שרי צבאות ישראל לגרש את אמה ואת בנה כי לא יירש בן השפחה עם בן הגברת שלולא שכלה גרש יגרש אותם יהי' בן האמה מצחק כמתלהלה יורה חיצים לירות במו אופל לבן הגבירה והארץ תרגז תחת עבד כי ימלוך ביד חזקה הלא יטבח כל מחמדי עין ויהרוג כל זרע קודש מחצבתם המה בני מלכים המושלים ביצרם וגזרו על בני התערובות שלא יבואו בקהל ד' כי התורה שלימה "הפוך בה הפוך בה דכולא בה" שלא חסר ממנה מאומה הן מדיעות ישרות והן ממידות טובות הכל בה מה שצריך להשלמות הנפש בקרבת אלקים לנשמת אדם. והטיבו אשר דברו חכז"ל ברבה איכה וז"ל:
יש חכמה בגוים תאמין הה"ד והאבדת חכמים מאדום ותבונה מהר עשו יש תורה בנוים אל תאמין דכתיב מלכה ושריה בגוים אין תורה עכ"ל הודיעו קשט דברי אמת יש חכמה ותבונה בגוים עמדו בהם גדולי חקרי לב לחקור כוחות הטבע ולהשתמש בהם עין רואה ותעידה כי חקרו לשום בים דרך לעשות ספינות גדולות ונוראות באופנים אופן מול אופן מגלגלים בקול רעש גדול כקול המולה ונותנים על מים עזים נתיבה בגשר מעופף ע"י שרשרות גבלות מעשה עבות אשר לא ימוט לעולם והתחכמו לקדר בהרים ולחקוק בסלעים ולעשות נתיב בדי ברזל אשר התנור עשן ירוץ בו כברק השנון התעיף עיניך בו ואינינו ילך ולא יגע יומם ולילה לא ישבות או להמציא חוט הברזל מונח על הנם לשלח בשורה מקצה הארץ ועד קצה הארץ בסימני מילתא כלשון עט סופר מהיר הן כל אלה וכאלה דרשו וחקרו חכמי האומות להרבות תענוגי בני אדם ועל זה נאמר חכמה באומות עולם תאמין אבל שיאמר איש ירא אלקים בלי חקירות ודיעות ומחשבות ובחינות אשר חקרו חכמי האומות ודרשו נבוני הגוים לא היה יודע למצוא פשר דבר בכתב יושר דברי אמת בספר הישר זאת התורה אשר שם משה לבני ישראל זה כזב ושקר ואמרו תורה באומות העולם לא תאמין אין התורה הקדושה צריכה עזר מחכמי האומות נהפוך הוא מהתורה יוגלה נסתרות וצפונות ונעלמות בבל החכמות כי היא נקראת צפנת פענח שמגלות הנעלם מעיני השכל האדם והבן זה. חכמי ישראל הנודעים בשמם התפארו שמעולם לא פתחו פיהם בחקירה ומחשבה שלא נשאבה ממקור ישראל מפלג אלקים הוא באר לחי רואי התורה הקדושה אשר חפרוה שרי צבאות ישראל אם נחשכו ככבי נשפם במקום אחד שנעלם מהם להבין דבר עוד חזון למועד שיבוא יבוא העת אשר ימצאו מפורש יוצא במקום אחר להבין את הנעלם מהם כי לא חסר כל בה כחכז"ל (ילקוט שה"ש) וז"ל: דברי תורה קרובים זה אל זה דכתיב או דודו או בז דודו יגאלנה עכ"ל האירו עינים שדברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר עוד יבוא היום ובא גואלו הקרוב אליו מבני משה ויגאלנה אותו מן המיצר ולהעמיד במרחב רגליו ויאירו בכתב יושר ודברי אמת אבל למצוא פדות ורוחה רק בחקירות ודיעות חכמות גוים ולאמור שמבלעדם אין פותר למו לדברי תורה זה בזיון גדול וחרפת עולם כאלו חסר חלילה דבר מתורת ד' שהיא תמימה ועל כן ספרו חכז"ל בפ"ק דחולין וז"ל:
אמרו עליו על ר' פנחס בן יאיר מימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו עכ"ל גדולה החידה כי התורה הקדושה אשר ניתנה לנו מאורשה נקראת לחם דכתיב "לכו לחמי בלחמי" כי הוא לחם שמים אשר משביע נפש כל חי ואדם העומל בה ימצא חלקו בלחם הפנים לפני ד' בוצע ומברך עליו ברכת התורה וצדקת ר' פנחס בן יאיר הי' שלא רצה לשמוע חקירות ודרישות ומחשבות שלא דלה ממעין התודה עצמה כחכז"ל שר"ל אמר לר' יוחנן למה הביא פסוק מן נביאים וכתובים הכי חסר מן התורה גופה מאומה, וזה שלא בצע על פרוסה שאינו שלו והבן וביותר חלילה לחשוב שלא תהי' תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה שלהם הם מלהזכיר שחסר שום דיעה ומחשבה השכלה וחקירה מאמרות ד' אמרות טהורות נהפוך הוא הנעלם מעיני חכמי האומות אם ידרשו בספר תודת אלקים יאיר עיניהם ויפתח לבבם כי היא רחבת ידים וממנה יזל מים חיים המשביע נפש שוקקה. ואשכילך ואורך כי חכמת חכז"ל רמזו זאת בילקוט פ' פנחס על פסוק וראית אותה וז"ל:
אמרו כל לשונות שהי' מהארץ לחוץ לארץ היה משה רואה אותן וכל הלשונות שהיו מחוצה לארץ לארץ לא היה רואה עכ"ל רז גדול גילו בזה שהתורה שהיא מליאה קדושה וטהרה היא במשל קדושת ארץ ישראל אשר לא גושמה ביום זעם ועין ד' דורש בה תמיד מקיאה לעם מלאים עונות ופשעים ומשלח' זרועותיה לסבול עם נשוא עון כך היא התורה לא גושמה מזעם המינות ואפיקורסות ותקיאה דיעות זרות ומחשבות טמאות ומה נועם חידות חכז"ל "דברי תורה אין מקבלין טומאה" אותיותיה תמימות שלימות מאירות ודיעות מינות ואפיקורסות לא ימלא אותם במלואתם נהפוך הוא האותיות יעידון ויגידון לאחור שאותן דיעות לא יתכנו בהם דכתיב הלא דברי כאש נאום ד' אמרו חכז"ל כמו אש אין מקבל טומאה כך דברי תורה אין מקבל טומאה שהמלים והאותיות יאמרו למחשבות עקשות ופתלתל גש הלאה מראים כבאצבע כנגד דברי המינות "צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם" עין ד' דורש בה תמיד לגלות לעתים בכתרי אותיותיה בחסירות וביתירות ובסמיכות בקדימות והתאחרות עד וצדיקים ילכו בה גם שם אשר נפלו פועלי און ופושעים נכשלו בם אם אמנם שהכל בחזקת סומין עד שיאר ד' עיניהם שיראו נפלאות מתורתו אבל לאוהביו ולשומרי מצותיו יגלה נעלמות שידעו נסתרות גם מפלאי הטבע אשר לא ידעו כל חכמי גוים כנודע מחכז"ל שהתנא אלקי ידע מפסוקי התורה עיבורה של נחש אשר כל דורשי טבעיות לא ידעו זמן עיבורה וזה חידתם אותן לשונות ממקור קדושה אשר יצאו מארץ היא התורה הקדושה לחוץ לארץ להאיר שארי החכמות ראתה עיניו של משה אבל לשונות מחוצה לארץ המה דעות זרות אשר באים ממקור משחית וממעין הטומאה כחוצה לארץ שנקראת ארץ טמאה לדלות מהם ידיעות לארץ היא דהתורה הקדושה לא ראה משה בלבו ולא חפץ בם כמאמר החכם דדיה ירווך בכל עת והבן. ויאמר נא ישראל אמיתי הנוכל להאמין בלבבנו שיטב בעיני ד' ששונא גזל בעולה נדבי רשעים אשר יקריבון בבית מקדש מעט המה דיעות וחקירות אשר נזלו משפתי אשה זונה אשר אמריה החליקה לדבר על לב הנער לנאף עמה תחת בעלה והלא עין רואה ואוזן שומעת תעידון שנביאי שקר החוטאים בנפשותם יפרשו בהם אמרות ד' אמרות טהורות אשר ניתנה בסיני בקולות ובברקים ויאמר נא הכר לבב אם נכון הוא שהאיש הדובר בשם ד' לקרב בני ישראל לאביהם שבשמים יעטוף פסוקים מנביאים וכתובים בחקירות ומחשבות ודיעות אשר מפורש יוצאים מפי עזי נפש המחרפים ומגדפים מערכות אלקים חיים ולמדו לשונם לדבר בד' ובמשה יהמו ככלבים עזי נפש אשר לא ידעו שבעה כנגד כל חכמי ישראל הכי נמצא באיש כזה אמון בו אם יביא בבית המקדש קרבן מאתנן זונה ומחיר כלב הלא נאמר "לא יבוא אתנן זונה ומחיר כלב בבית ד'" הכי יעלה על הדעת שמוסר ותוכחה אשר ממקור משחית יוצאו וממקור טומאה נזלו יפעלו לקרב לבבות שיסירו אל נכר מקרבם הוא היצר הרש עם כל חילותיו וצבאותיו נהפוך הוא מחשבות ודיעות ומידות כאלה מוסיפין חטא על פשע וזדון על רשע טמא יטמאנו אותו כי כל היוצא מטמא טמא ומשורש נחש יצא אפעה השומע יבדל ממקור הקדושה ויודחק ממעין היראה ולא ישיג אורחת חיים עד שיוזל עליו טל אורות הצדיקים ויוזה עליו מים חיים טהורים מפי כהן צדק אשר שפתיו ישמרו יראת ד' טהורה. ומגדול עוז שם ד' אשר בו נשגבו הצדיקים שמבלעדי זאת שגדרו כרם ד' צבאות בית ישראל שלא ישפיקו בילדי נכרים ולא יתגדלו על חיק בני השפחות ולא יחבקו עם בני זמזומים ולא יתקשרו עם בני שעיר החורי הגדילו לפעול כאשר יענה אותם הבני עולה כן ירבה וכן יפרוץ בני העליה להחזיק במוסר שגם על דברים אשר רב אדם היה דש אותם בעקביו ולא נזכרו בימי קדם להיות מריבה בעבורם בין רועי ישראל ובין רועי קטני אמונה כי האמינו הצופים שגדול השלום והעלימו עיניהם מהם כי לא הבינו שעל זה בחרו אנשים המרגלים מעוני להיות להם דבר אשר יכינו בו חטאת קסם מרי לבית ישראל כי תמימי דרך המה עבדי ד' לא התנכלו על אחיהם שיש בלבם שורש פורה ראש ולענה לסור מדרכי ד' ולילך בשרירות לבם שלא חרשו רע על אנשים היושבים לבטח עמהם שיחפצו לעזוב את ד' ולמאוס בתורתו אבל כאשר הסירו הסוררים המסוה מצל פניהם וחטאתם כסדום הגידו שזממו בלבם לאמור לאל סור ממנו ולחתום התורה ולסגור בעד היראה לפרוץ חומת הצדקות ולהרוס חיל הפרישות אשר בנו בני אדם צדיקי עולם אז נפקחו עיניהם של עבדי ד' שראו אין קול ענות גבורת תאות בשריות ואיזן קול ענות חלושה מכובד המצות רק קול מינות וכפירות המה שומעים כי העגל אפיקורסת מתהלך בקרב מחנה העברים והגביהו רועי ישראל את לבם בדרכי ד' ונתהפכו לבעלי מדון ומריבה וישימו להם מצח כנחושה ועורף כברזל לקחו חנית האמונה וחרב הדת בידם ויעמדו בתוך השער וקראו מי לד' אלינו מלחמה לד' נגד זרע ישראל ונפש עמלק והזהרו לחטאים בנפשותם השמרו לכם אם תגעו בכל קודש מחוט הגדרים עד שרוך נעל המנהגים אשר היה מלפנים בישראל שאז לנצח יאכל חרב המחלוקת כי דעו פלג אלקים מלא מים קדושים ומי שיחפץ להבדיל למים עליונים למים תחתונים שחציה יבא בכיור הדת לנסך מהם לפני ד' וחציה יושפך בנחל איתן אשר לא יזרע ולא יצמיח משום זרע קודש על פני הארץ אחת דתו להמית שימחה שמו וזכרו מישראל ורעתכם רבה כי באתם להתגולל עלינו וצל עוללינו וטפינו לקחת את חיינו ואת נפשינו ירא ד' ישפוט בינינו וביניכם כי אתם הבאשתם את ריחינו בעיני כל העמים ולאומים אבל בכל זאת נחנו נעבור חלוצים לפני ד' למלחמה לפני שופטי מדינה נעמוד למשפט ולפני רוזנים ומחוקקים נערוך משאלותינו לפני שרים וחורי ארץ נריב בעד אמונתינו ודתינו לא עלינו יבוא תלונות חילל השם אשר יאמרו בשער המשפט ככל הגוים כן בית ישראל ממחנה אחת נעשו שתי מחנות רק עליכם יהי' תלונות חילול השם כי אתם תריבון על הד' וחרפת עולם יהי' על ראשכם ואנו ליה ועינינו ליה שהוא יעזרנו חיל עד שאחד מעמנו ירדוף אלף מעמכם כי לא יפלא מד' דבר ואז נציב ציונים בינינו וביניכם כפי מסורת לנו מאבותינו לעשות אותיות ולהעמיד ציונים בכל דבר קטן כגדול להוציא מלבן של צדוקים ובייתוסים. ומאלפינו מסובלים יראת שמים למדנו זאת ילקוט פ' פנחס על פסוק ותקרבנה בנות צלפחד וז"ל:
הא כל אדם כשר שעומד בתוך דור רשע זכה ליטול שכר כולן נח עמד בדור המבול זכה ליטול שכר כולן אברהם עמד בדור הפלגה זכה ליטול שכר כולו לוט עמד באנשי סדום זכה ליטול שכר כולן אלו עומדים בדור המדבר זכו ליטול שכר כולן ללמדך באיזה שעה עמדו לפני משה בשעה שאמרו ישראל נתנה ראש ונשובה מצרים אמר להם משה הלא ישראל מבקשים לחזור למצרים ואתנה מבקשות נחלה בארץ אמרו יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ שנאמר עת לעשות לד' הפרו תורתיך אל תהי קורא כך אלא הפרו תורתיך עת לעשות לד' עכ"ל חכמניות היו בנות צלפחד יודעים שבני ישראל עמא דפזיזא הם אוהבים ומשתוקקים להיות ככל הגוים אשר סביבותיהם לדבר כלשונם ללבוש כמלבושם ולהיות נקראים בשמם והאספסוף אשר בקרבו יתאוו תאוה לאכול בשר ולשתות יין עמהם סוף דבר הכל נשמע להיות לבשר אחד ובית ישראל נמשכו אחריהם ויפלו בעצומיהם חלכאים ונעשו כיתות כיתות כת אחת ישליכו עבותות התורה והכת השנית ינתקו מוסרות היראה ויגדל שערוריה עד אין קהל אשר אין שם בן סורר ומורה אין עדה אשר אין שם מחבל ומשחית אבל גם אין מחנה אשר לא ימצאון שם אנשי קודש ואין שכונה אשר לא ידורו שם אנשי מעשה זה מול זה יפחדו זה מול זה ירעדו אנשי יהודה בפנים אומרים "אנא ד' הושיעה נא" כי אנחנו המעט אנו מתי מספר אם נצא למלחמה נגד המורדים והפושעים אולי גם מן המעט יפול עוד נדח כי אין אדם יודע מטמוניות של חבירו ואם יגברו המרובים במלחמה יחבלו כל כרם ד' צבאות ולא ישארו עוללות ואנשי יהודה מבחוץ המה הסוררים והמורדים יאמרו בלבם הלא אין שנאה כשנאת הדת ואין מחלוקת כמחלוקת אמונה ואנחנו ידענו בעצמינו כי אין ד' בקרבנו מי ילהב בלהב שלהבת יה מי מאתנו אשר בוער ברשפי אש אמונה אבל משנאינו המה יהודים הישנים הבערה לחלק תצא וגחלי הדת יעלה עשן כתפוח הכבשן ויהי' חרב איש ברעהו ובאחיו ועי"ז פחדו זה מפני זה ונשאר השלום זמן זמנים טובא עד כי יראו הרשעים כי קטן יעקב מאוד מתיו מתי מספר דלים וריקים אז יאמרו הפושעים והמורדים התחיינה העצמות היבשות לעמוד לפני ד' למה יהי' עוד במחשך מעשינו הלא זרחה השמש לנו מי אדון לנו כטוב בעינינו נעשה נתנו ראש להתיר עריות ולחלל שבתות ולאכול טריפות ולעשות כאות נפשינו אז חיל רעדה יאחז כל יראי ד' כי יאמרו הכל סר יחדיו נאלחו מי יקום יעקב כי קטן הוא אבדה תקותינו אם לא שהאחרון על עפר יקום ויפץ האויבים ויכרת השונאים מפניו כי ממנו לא יפלא כל דבר. ונהפוך הוא שאז תגיע עת דודים שהצדיקים יקוצו משנתם ויראים ינערו מעפרם כי אימה וחשיכה גדולה נופלת עליהם פן יעבור עליהם מים הזדונים ושבולות המינות ישטפם ויאמרו איש אל רעהו הבא נתחכמה בעבור נפשינו ונפש עוללינו וטפינו דעו וראו השוססים ובוזזים האלה לא באו לשלול זהב וכסף רק הדת והאמונה ומי נתן שוססים מיעקב ובוזזים מישראל לא ד' פעל זאת נשכבה בבשתינו ונכסה בכלימתינו כי אנחנו אשמים בדבר ומה נאמר ומה נדבר ומה נצטדק אותנו אלקים מצא עונותינו ופשעינו כי חטאנו ופשעינו כי חטאנו ומרדנו בו לכן בא עלינו הצרה הזאת בהתחברנו אל הר שעיר והיינו כובשים פנינו בקרקע להתעלם עינינו מראות כבלע החוטאים את הקודש לאט לאט מעט מעט על כן פרץ ד' מעשינו והגדיל עלינו אויבינו עד שירכיבו על ראשינו ועתה לכו ונלכה עד הרואה ונשאל בדבר אלקים והוא יגיד לנו את המעשה אשר נעשה שלא יפול מבית ישראל נדח וראשית ביראת אלקים כפי המסורת לנו מאבותינו שנאספו ונקבצו ונעמדו יחדיו איש את רעהו יעזור ואת אחיו יתחזק נתנה ראש ונשובה לד' וראשית חכמה ביראת אלקים שקטן וגדול במאזנים לעלות כל מנהג וגדר ונמוס יהי' בעינינו כגופי החוקים ומשפטים אשר ציונו ד' אלקינו כי כולם נתנו מרועה אחד וממקור צדק יצאו יחדיו על כן משפט אחד לכולם וכל מי שיפרץ בשום מנהג או נמוס יהודי דמיו בראשו ואחר זה לכו נשובה לד' להתוודות על חטאתינו כי לא דרשנו כמשפט רע ומר אשר עזבנו דרכי אבותינו בדרך רע עמדנו ובקרן חשך ישבנו ונקרא אל ד' בחזקה אולי יתעשת לנו ולא נאבד בפשעינו היום הזה ראינו כי המרפה יניח חטאים גדולים טוב להחזיק במוסר ולא לירף כחוט השערה ואחרי אשר יהי' נעשה כזאת לא יפלא מד' דבר להביא לנו עזרת מצר שעוד יבוא הזמן שאלף אנשים יחזיקו בכנף מעיל איש ירא אלקים ויאמרו לו בא ברוך ד' באורך נראה אור כי גם מהחוטאים והפושעים ומורדים ישובו אלינו כי נצח ישראל לא ישקר זרע קודש מחצבתם רק הוכו בסנוורים מנביאי שקר אשר בשפת חלקות ובלשון מדבר תהפוכות הסיתו והדיחו אותם מאמונת אבותם וכאשר יראו מכלל יופי מקהלות ד' אשר ילכו בדרכי אבותיהם מעולם ובאו האובדים מעדת החנפים והנדחים מקהל מרעים ויאמרו לנו אחינו בני ישראל למה תהי' מריבה בינינו וביניכם הלא אנשים אחים אנחנו לכו ונלכה באור ד' ד' אחד ושמו אחד תורה אחת ומשפט אחד יהי' לכולנו שפה אחת ודברים אחדים יהי' לנו לבנות מגדל עוז שם ד' מה נמלצו אמרי יושר בדברי חכז"ל על פסוק אשר חרפו עקבות משיחך וז"ל: אם ראית דוד אחר דור מחרף ומגדף צפה לרגלו של משיח שנאמר אשר חרפו עקבות משיחך עכ"ל, רמזו בעת אשר השכל ובינת אנושי גוזר שאפס תקוה שדור אחר דור מחרף ומגדף אבל נהפוך הוא אז בא העת אשר ניכר האמת מהשקר כיתרון אור מן החושך ויש לעץ החיים תקוה שלא יכרת מריח מים של תורה ויראה יפריח ויך שרשיו כלבנון וזה שתצפה לרגלו של משיח והבן. וכן בנות צלפחד דוברות אשר ספרו מהם חכז"ל שחכמניות היו ואמרו למשה רבינו אבי החוזים אם בעיניך יפלא למה באנו כעת לבקש חלק בארץ ושאל שאלת לנו הכי לא שמענו שקול תרועת מלחמה במחנה לאמור נתנה ראש ונשובה מצרים ואם כן איפה למה נעמוד רגלינו בשערי משפט לבקש לנו נחלה וירושה בארץ ישראל סלח לנו אבינו הנביא נהפוך הוא עכשיו הוא העת לעשות יען שהסוררים הרימו ראש ובעזות מצח באו להפר התורה לעיני כל רואי שמש עכשיו בא העת דודים לעמוד בשער משפט בעבור חלוקת ארץ גם לבנות כי קרוב הדבר מאוד מאוד שיתהפך הכל כחומר חותם שכל ישראל יחזיקו לכבוש הארץ שזה טבעם של שבטי יה כשהם ירדו מהר האמונה ירדו עד עומק תהום רבה מינות ואפיקורסת שידברו בד' ובמשה יפירו התורה יהרסו היראה ישליכו הדת עד כמעט שלא נשאר יתרם מהם ובחבי כמעט רגע יקיצו משנתם וינערו מעפרם מעפר החטאת ומאפר עונות וכשהם עולים לגבעות היראה ועל הר ההר התורה עולים עד השמים ויטו שכם אחד לשמור ולעשות ולקיים כל נזירות ופרישות כל צדקות וחסידות של גדרים וסייגים כל נמוסי ומנהגי יהדות עשר מחיצות של אש ועשר הבדלות של שלהבת יה יבדילו בין בני ישראל לאומות עולם ומחזירים עטרה ליושנה כתר תודה למקומה ופאר היראה על מעמדה שיעמדו יחדיו חי לפני אלקים ויראו כל עמי ארץ כי שם ד' נקרא עליהם כי זרע קודש מחצבתם הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב והבן וזה שמו חכז"ל בשפתי חכמניות שאמרו לו שמפורש הוא הדבר בכתוב "עת לעשות לד'" אם ישאל האיש אותך איזה זמן הגון ואיזה מועד נכון לחזק בריחי שערי תורה והיראה תגיד לו "הפרו תורתיך" אז אשר החוטאים והמורדים ירימו ראש להפר התורה ביד הרמה לעיני כל רואי שמש אז תתן על לבך הנה העת והמועד זה היום אשר עשה ד' להקים התורה ולהרים היראה "הפרו תורתיך" אם ראיתי דור אחר דור מחרף ומגדף לעקור התורה ולשרש היראה "עת לעשות לד'" צפה לרגלו של משיח הגיע העת שאיש מתחתיו יצמח אשר יעמוד בשער המחנה ויקרא מי לד' אלי כי נחה עליו רוח ד' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה דרוח דעת ויראת אלקים אשר יקום התורה ויבנה מגדל היראה ויעמיד אפסי הדת על תלם והבן. ונקהלו היהודים לעמוד על נפש זרעם משכו לבניהם הזכרים בדברים טובים וכה דברו אליהם דעו כי מעולם ד' מנסה את אוהביו ואת יראיו לראות אם לבבם נאמן לפניו שגם אם לא יתן להם מטוב הארץ ומחלב המדינות ונוסף עוד שיאמר אליהם רדו בעמק הבזיון ובעמק השפלות ותהי' לשחק וללעג ולקלס בגוים אם לא ימרדו בו ולא ירגנו באהליהם על הרעב ועל הצמא ועל החוסר כל אם לא ימרמרו בלבבם על שפלותם ובזיונם וירדותם וכאשר ימצאו לבבם נאמן לפניו שסבלו הכל בשמחה אז ישיש עליהם לטוב יהפך הגלגל שתחת אפר פאר שירכיבם על במתי ארץ וכסא כבוד ינחילם להושיבם בין שופטי ארץ ובין שרי המדינות ישפיל עליהם מטל השמים מעל ומשמני ארץ מתחת יצליחם בהון ועושר ויעשרם בסגולת מלכים ויהי' נשיאי אלקים ויתברכו בהם כל גוי ארץ עקב אשר גם בימי ענים ומרודם שמעו בקולו ולא סרו ממנו לא כן הרשעים והחוטאים אשר שנאה נפשו בנעוריהם משגיא אותם יתן להם כל מאוים מהון ועושר וכבוד ותפארת וכל אשר ישאלו לבבם בתענוגים וחמדות ימלא להם ואחר אחרון בא שיתהפך הכל העושר והכבוד יעשה לו כנפים לעוף בשמים וינקש נושה לכל אשר להם ויתעגנו זרים מיגיעם וישארו לחרפה ולכלימה ולדראון עולם על הראשונים נאמר "אשרי למלך שמצליח בזקנותו" ועל האחרונים נאמר "אוי למלך שמצליח בנערותיו" הכל הולך אחר החתום סוף דבר הכל נשמע שימי רעב נשכחו בימי שובע וימי שובע נשכחו מפני ימי רעב אשר באים אחריהם ועל זה נאמר "טוב אחרית דבר מראשיתו" יסתכל האדם להיות ממטיבי לכת בימי ילדות שחרות ובחרות טוב לגבר שישא עול בנעוריו ויהיה לו אחרית טוב עטרת זקנים ותפארת שיבה ועל זה נאמר "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" החכם עיניו בראשו שיהי' כל תהלוכותיו ופעולותיו ומידותיו ערוכים ושמורים שלא יבייש זקנותו ואם יזכה איש שיהי' לו עטרת תפארת שיבה מעושר וכבוד נכסים ויזכור על ימי נערות ושחרות שלו אשר היה רבץ תחת משאו בחוסר כל ויראה על גדולתו ותפארתו באשר הוא שם לבו ככנור יהמה קרביו כנבל ועוגב יתנו קולם מרוב שמחה וגילה על זה אמר דוד "עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר" אם יראה כבודו בזקנותו כנבל וכינור יעוררו ימי ילדותו ושחרותו והכסיל אשר בחושך הולך ישמח בטל ילדותו ובגשמי שחרותו ולא יראה הנולד לו באחרית הימים "אחרית רשעים נכרתה" כאשר הגיע לימים שאין בהם חפץ ונשכח כל השובע העבר בימי הרעב הבאים אחריו ועל זה רמז הרשע נביא אומות עולם "ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד" שתום העין הזה הבין שראשית עמלק טוב רק אחריתו נאבד והתקנא קנאה גדולה כאשר ראה אומה ישראל ואמר "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו" החכם להרע הזה הבין ראשית עמלק היה טוב ואחרית ישראל יהי' טוב והתפלל שיהי' לו אחרות כמו מות ישרים בישראל ומעשה אבות סימן לבנים שזה היה תכלית תכנית אשר נסה אלקים את אברהם ואת יצחק שהאב יעקוד את בנו ויקרבהו לעולה ואח"כ נשבע לו לברך אותו ואת כל אשר לו ולברך את זרעו להיות כככבי השמים והבן. וראה בני ריח שדה ד' בשמי הדעת שושנות החכמה יצמיחו באמרות חכז"ל במדרש רבה פ' וירא וז"ל:
ויהי ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק מה ראה ענן קשור על ההר אמר ליצחק בני אתה רואה מה שאני רואה אמר יצחק הן אמר לשני נעריו אתם רואים מה שאני רואה אמרו לו לא אמר להם אתם דומין לחמור שאינו רואה, שבו לכם פה עם החמור עכ"ל, עומק מחשבתם אברהם אבינו נתן על לבו להתבונן מה זאת עשה אלקים לבקש שהאב יעקוד את בנו ויזרוק דמו על מזבח ד' והתפלא הירצה ד' בעולה זבחי אדם? ויותר היה נפלאת בעיניו שהמרחם על הבריות יצווה שהאב אשר בולד לו בן לזקוניו יתן בעצמו יד ליקח את המאכלת לשחוט את בנו אשר נפשו קשורה בנפשו ואם לנסות אותו בא אלקים הלא בידו נפש כל חי ויוכל ליקח נפש בנו ויהי' לנס אם האב ישב בדד וידום ולא ישים תפלה באלקים כאשר ישתה מכוס התרעלה ולמה ביקש הקב"ה שיעשה כאלה מידו ובא בסבך הדעות להבין משפטי ד' אשר המה כתהום רבה וחקר על המראה הזאת כשלשת ימים וביום השלישי גילה ד' את עיני שכלו לדעת את כל הנעלם כי אות היא לעולם בינו ובין זרעו לדעת מה ד' שואל מאדם הנאמן בבריתו שיהי' למופת שגם בפשע הארץ אשר רבים המתפרצים בעם לסור מן הדרך הטוב ויהי' להם ספר תורת ד' כספר חתום ויעזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות נשברות לחבק חכמות העמים ומצות אנשים מלומדים ומעליבים בכהני ד' העומדים בקודש ומלעיגים לכל הקורא בשם ד' וידברו לאיש אלקים קשות ראה כי אתה עוכר ישראל להבזות אותנו ביני העמים אשר קראו דרור בארץ שזכינו להיות לנו נחלת שדה וכרם ונוכל לישב בהיכלות כפחים וסגנים זכור את הימים אשר עשינו כוונים למלאכות שמים ועבדנו בכל כחינו את ד' וחסרנו כל ישבנו בקצה גבול העיר בשערי האשפתות באהלי קדר והעלנו על שולחנינו קשואים דלועים שומים ובצלים ואתה גבר שתום העין מראות כל אלה למה תעמוד לנגדינו לנו למוקש גם הלאה ואם לא נרע לך מאוד נצוה שלא תבוא בקהלותינו ולא תדור בסביבותינו ולא תאכל מלחמינו ולא תכסה מצמרינו פני אדם לך אבל עיניך כעיני עטלף אשר בחושך יראה לו אור איש כמוך בדד ישב מחוץ למחנה כי נטל מעליך בינת אדם ויאלצהו לו מאוד עד שישאל נפשו למות כי טובה לו המות מחיים כאלה בכל זאת ד' שואל מעמו שיחזיק במוסר ואל ירף מכל אשר צוהו ד' ולא יניח מלדרוש בתורה ולתור באמרות ד' אמרות טהורות לא יתן שנת לעיניו ולעפעפיו תנומה מלהיות שומר חומות הדת ומבצר היראה יקרא בגרון כשופר ירום קולו לייסר רשעי ארץ ולהכות בשבט אמרי פיו המורדי אור והמכות ומכאובים אשר יביאו עליו עדת מרעים ופועלי עון אשר ישימהו כמטרה לחץ שנאת הדת יקבל באהבה ויחשב בלבבו שדמו אשר יושפך הוא לרצון לפני ד' וידמה בעיניו כאלו נשחט על גבי המזבח לקרבן חטאת הקהל וזה הוא קבלת עול מלכות שמים "ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" שכל איש ישראל מקבל בו ארבע מיתות ב"ד ויחשוב שגם זאת יבקש הד' שבדור תהפוכות אשר הושלך משמים ארץ תפארת ישראל היא התורה הקדושה בכל זאת הוא יגדל את בנו החביב לו לתורה ועבודה ולא יחשוב מחשבות לחום עליו לאמור בלבו מה יעשה הבן באחרית הימים ולא ישאל את עצמו לאמור איך אשלח ידי לעשות אותו לחסר לחם ובזוי הדור רק יתאכזר ויעקד את בנו בעבותות היראה ובכבלי הקדושה להיות עובד ד' כל ימים וידמו רעיוניו כאלו הקריב אותו כליל לד' ויאמין בד' וישען באלקים כי אין מעצור לד' מלהושיעו להצליחו שבנו עוד ינוב בטובה ולא יפלא מד' דבר שיוכל להגביהו על גפי מרומי קרת וימצא מאה שערים בברכת ד' בהון ועושר וכבוד ותפארת עד שיגדל האיש מאוד ויתברכו בו כל בית ישראל וגם ברוך יהי' מכל העמים. ועתה בא ברוך ד' והבן בחידת חכז"ל שספרו שביום השלישי פקח אברהם את עיני שכלו ורוחב תבונתו כמו "ולבי ראה הרבה חכמה" וראה "ענן קשור על ההר" עיני שכלו הביטו שענן צוק העתים וערפלי לחץ הזמן המה אחוזים אגודים וקשורים על ראש הר החכמה ודעת ושלימות האיש אשר יחפץ לעלות בסולם המעלות הוא מן הקרואים לבוא תחת אופל וחושך העולם כי השפלות והעניות צמודים בתפארת והצלחות מי שלא יטה שכמו לסבול עול בנעוריו לא יוצלח לזקוניו וזה שאמרו חכמי חידות שראה אברהם ענן קשור על ההר ענן הוא משל על איש אשר העולם חשך בעדו ונחשכו כל ככבי נשפו ולא יהיל עליו אור שמש הצלחה והר הוא משל על איש העומד על תל תלפיות הגדולה והכבוד שאור שמש הצלחה זורה עליו ומי שלא בא בנעוריו תחת ענן החושך לא יעלה על הר הגדולה ושאל לבנו החביב בני בני הראני את מראיך והשמיעני את קולך הגד נא לי כל לבבך ולא תכחד ממני דבר אם אתה רואה מה שאני רואה אם עיני שכלך פקוחות לבחור בטוב כמו רואה אני את דברי אדמון שבוחר אתה להיות מן העומדים בבית ד' בלילות ליתן גיוך למכים ולחייך למורטים ולשבוע בחרפת אנוש והשיב ידיד מבטן פרי קודש אבי לבי גם אני כמוך אדברה טוב לגבר לישא עול בנעוריו להחזיק במוסר יראת שדי הגם כי עולם חשך יחשך בעדו וזה "אני רואה ענן קשור על ההר" מי יעלה על גבעות השלימות מי שירד בעמקות השפלות שנפש האב ונפש הבן משורש אחד יצאו ופנה אברהם ושאל לשני נעריו אשר עמו אם גם להם לבב כמותם להיות מן העמוסים מני בטן להשליך אחרי גיום תאות בשריות ותשוקות גופניות ולהחליף תחתם לחזות בנועם ד' ולהנות מזיו שכינתו והשיבו לו "אין אנו רואים כלום" המה לא יתנו עינם לבחור בנחלת עין לא ראתה רק יתנו עיניהם לבחור במעדני הגוף ובהצלחות עושר וכבוד כי עין הבשר לא יראה במעלה מן השמש אז אמר להם אברהם אתם דומים החמור שאינו רואה. החמור אינו מכיר את בעליו ולא ידעהו את קונהו רק האבוס אשר ממנו יקח אוכל למו הוא יכיר שנאמר "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו" כן גם אתם לא תכירו הקונה שמים וארץ רק שח לעפר נפשכם כי דבק לארץ בטנכם "שבו לכם פה עם החמור" כרוח הבהמה היורדת משה כן יכלו רוחכם כמות בהמה כן אתם תמותון קבורת חמוד ולא יהי' נשמתכם צרורה בצרור החיים "ואני והנער נלכה עד כה" אין בלבינו רק אחד למסור גופינו ורוחינו לד' בעבור כבוד שמו "ונשתחוה ונשובה אליכם" שאמדו שנזרקה נבואה לתוך פיו של הזקן שישובו יחדיו הוא ויצחק וגם נרמז בו שלא יגרע מצדיק עין פקיחא מד' שיוצלח כמאוד מאוד אשרי למלך שמצליח בזקנותו לנוב בשיבה טובה והבן מאוד. ככה עשו אבותינו כאשר ראו שהעת הרעה הגיע אשר יושלך משמים ארץ תפארת ישראל הוא כבוד התורה ותפארת אמונה ותוקף הדת התחזק כל אחד בלבו להיות כיענים במדבר אכזרים כעורב בעבור עבודת ד' גמרו בלבם שהאב ישלח יד ויעקד את בנו ויקרב אותו לקרבן עולה לפני ד' וזה הוא שיקח את בנו ויחנכו במצות ויחכמו ביראה לגדלו כתורה ולחזקו במוסר כשהביטו למרחוק והשכילו למועד מועד וחצי שישכימו אנשי בליעל אשר אין פחד אלקים לנגד עיניהם וקמו ועשו גדרים וסיגות מחיצות והבדלות בין זרע אמונים לזרע לא אמון בם אסרו ארבעים ותשע שערי היתר בעבור שער החמישים של איסור לקיים מה שכתוב "פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה זה השער לד' צדיקים יבואו בו" המלך דוד אמר הרבה שערים צריכים להפתח אשר אבוא בם להודות לד' הגם שהם שערי היתר ושערי צדק בכל זאת אבוא בם להודות ד' שעל ידי שערים רבים אשר נפתחו מהיתר לגדרים וסיגות יעמוד השער האחד לד' אשר צדיקים יבואו בו והבן והאיש אשר יעיז בהותו לפרוץ גדר ולהשיג גבול אשר אשר גדרו וגבלו הראשונים מיד פגעו בו יראי ד' ומגיני דור וכחדו אותו מן הארץ "ועוד מעט ואין רשע התבוננת על מקומו ואיננו" כי בני עליה השליכו נפשם מנגד ונתנו יד לעמוד בפרץ ולגדור גדר בעד כרם ד' צבאות בית ישראל ונתנו תוקף ועוז על המנהגים וגדרים יותר מעל גופי מצות החמורות כי ידעו שדברי תורה הם חזקים כמסמרות נטועים ודברי סופרים צריכים יתדות ומסמרות ובעבור זאת אמרו חכז"ל במדרש דבה על פסוק ספיר גזרתם כמו שאבן ספיר לא ישובר מכל הולם פעם ומכה בכשיל הוא יפוצץ והאבן ספיר קיים כך גזירתם אם גזרו חכמי ישראל סיג וגדר כל הרוחות שבעולם לא יזיזם ממקומם וכן אמרו בכתובות גזירה עבידא דבטלי תקנתא דרבנן לא בטלי התירו איסור עריות רק שלא לשנות תקנתא דרבנן כמובן ואמרו "טובים דודיך מיין" חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה ובעבור זה על כל פרישת וקדושה ועל כל נזירות וחסידות על כל הבדלה ויראת ד' מסרו נפשם ולא המתינו מלקנאות קנאות ד' צבאות עד שנגעו אנשי בליעל לשרש התורה ויסודי הדת שאם התמהמהו עד כה אשר קשר הרשעים יתיחדו וילפתו בעמודי האמונה ויאחזו תקרת הדת להפיל בית ד' ויעיזו לאמור לאל סור ממנו דעת דרכיך לא חפצנו ואורחותיך לא נבקש אז אם יעמדו יראי ד' למלחמה יהי' מסירת הנפש בעבור חילול השם שכל השומע יניע ראש ויחרק שן וישאל הנשמע כזאת או הנראה כאלה כתמיהת הנביא "ההימר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודי בלא יועיל" על כן הקדימו בני עליה נעשה לנשמע מיד כאשר הוחל הנגף המינות ובא המשחית בבתי בני ישראל עמדו הקנאים לקחו מחתות הדת עם גחלי אש היראה וישימו עליו קטורת מסירת הנפש ורצו לתוך המחנה והכו על קדקוד הפשע והרשע ויעמדו בין המתים המה הרשעים ובין החיים המה הצדיקים ויכפרו על בני ישראל לא נשאו פנים לאיש נכבד או אשה יקרה אם פרצו דק פרצה קטנה חרפו ובזו אותם ברבים עד שנפלו בעצומיהם לחלכאים והיה לנס לאות ולמופת בקרב המחנה ונתגדל ונתקדש שם ד' כי בעבור דבר קטן הנוגע בכבוד השמים פור התפוררה אריץ מוט התמוטטה המדינה ותחת אשר הערו נפשם למות לרומם שם ד' ומלאו אחרי ד' השלים ד' עצת מלאכיו וכרצון יראיו עשה כחכז"ל לא בן אדם הוא ויתנחם תנחומא, הגם שאין הקב"ה בן אדם מתנחם לעשות כרצון אוהביו והבן. ואמרות טהורות חכז"ל בברכות דף כ' הגידו דברינו זה וז"ל:
אמר ליה ר' פפא לאביי מאי שנא ראשונים דמתרחיש להו ניסא ומ"ש אנן דלא מתרחיש לן ניסא אי משום תנוי בשני דרב יהודה כולי תנוי בנזיקין הוה ואנן קא מתנינן שיתה סדרי וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין וכו' ואלו רב יהודא כי הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא ואנן קא מצערינא נפשין ומצווח קא צוחינא ולית דמשגח בן אמר ליה קמאי הוה קא מסרי נפשייהו אקדושת השם אנו לא מסרינן נפשין אקדושת השם כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהי' לבישא כרבלתא בשוקא סבר דבת ישראל היא קם קרעי' מינה אגלאי מילתא דכותית היא שיימוה בארבע מאה זוזי א"ל מה שמך אמדה ליה מתון ואמר לה מתון מתון ד' מאה זוזי שוה עכ"ל רז גדול ביראת אלקים גילו חכז"ל בזה שספרו שפעם אחד חקד רב פפא מה זה ועל מה זה שירד ירדנו כמה ירידות אחורנית נגד אבותינו ורבותינו שהי' מלפנים בישראל שבימי קדם היו חכמי ישראל וראשי בית יעקב אנשים מוצלחים שלא התחננו ולא התפללו לד' שיעשה בעבורם ניסים ונפלאות וככל זאת עשה ד' ניסים נפלאות בימים ההם וזה "ראשונים מתרחיש להוא ניסא" שלא שאלו ולא בקשו שד' יצא ממקומו וירד על הארץ וישפוט שפוט על אנשים רעים וחטאים וככל זאת בא ד' וכל קדושיו עמו ללחום מלחמות מצוה ולעזור בעזרת גבורים המה הצדיקים אשר עמדו במצר כי לחצו להם הפועלי עון ומ"ש "אנן דלא מתרחיש לן נסא" אנו לא זכינו לראות טובה מימינו כל רודפינו השיגונו בין המצרים ולא הזדמנה לנו לא גם ולא פלא ד' עומד מרחוק ומעלים עיניו מעתות בצרה "אי משום תנוי" אין להצדיק הדבר שזכות התורה אשר למדו עמד להם "בשני דרב יהודה כולי תנוי בנזיקין הוה ואנן קא מתנינן שיתא סדרי" אי לכות התורה יפליא לעשות ניסים ונפלאות הלא אנו מרחיבים גבולי התורה יותר מהם ובכל זאת ועם כל זאת עין בעין נראה שהם גדולים וטובים ממנו כי ירד ירדנו אנו מאוד שרב יהודה למד מעט "ואלו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא ואנן קא מצערינן נפשין ומצווח קא צוחינא ולית דמשגח בן" רבי פפא התפלא הפליא ופלא כי הבין שדורו ירדו פלאים כנגד הראשונים שרבי יהודה כי הוה שליף חד מסאניה שרק התחיל להתפלל לבקש רחמים והוא משל על התקדשות מעט כמו "של נעלך מעל רגליך" שהשתתף מעט בצער של הצבור מיד נענה מילא ד' כל משאלותיו ואנן מצערינן נפשין בתעניות וטות אנחנו צועקים בתפילות ובתחנונים יום ולילה ולית דמשגח בן לא די שלא נעשה לנו ניסים בנגלה אף גם זאת לית דמשגח עלן שגם נם מלובש הטבע דינכרו השגחות ד' כמו "ממכון שבתו השגיח על כל יושבי ארץ" שהקב"ה משגיח על העולם במהלך הטבע גם שם במעיל הטבע אין הקב"ה ממלא בקשתינו מה זאת ועל מה זאת הלא כתיב "אני ד' לא שניתי" וא"כ נפלאת בעיני למה נעשה ניסים ונפלאות בימים ההם ולאו בזמן הזה והשיב לו אביי ככתוב "חלותי היא שנות ימין עליון" וביאר הבעל עקידה הפירוש כשם שהחולה כל אוכל תתעב נפשו הגם שהמאכל טוב שראוי' לעלות על שולחן מלכים בכל זאת הוא רע ומר בפי המוטל על ערש דוי אשר נתהפכה בו סדרי הבריאות על כן תעב יתעבנו את אשר הובאת לו מכל מעדנים וממתקים כן הוא באדם אשר הוא חולה חולי נפש שתעב נפשו בכל טומאות הוא פועל שישונה כח העליון שעונותיו מבדילין בינו לבין אביו שבשמים וזה חלותי מה שאני חולה היא שנות ימין עליון דפח"ח וזה אמר לו אביי דורות שלפנים הי' חרדים על דבר ד' לא היו מעלימים עינים מסוררים ולא הי' יכולים לסבול לראות ברע חרבן הדור לא המתינו עד שאספו חטאים בנפשותם ועמד קשר הרשעים המואסים בגוף התורה ומשליכים יסודי אמונה אשר הוא חילול שם שמים אלא מיד כאשר הלך איש או אשה ועברו גבול אשר גבלו ראשונים שיהי' בני ישראל מובדלים מכל דבר אשר יוכל להיות לאבן נגף להרגל עבירה קנאו קנאת ד' צבאות לשלוח יד להכות באגרוף רשע לא המתינו לבדוק מי הוא זה האיש אולי הוא צמח ממשפחה יקרה לא שאלו לדרוש מי היא אשה הזאת אולי היא ממשפחה מיוחסת גם לא התחפשו לאמור להפורץ גדר בני או בתי מה ראית לעשות כזאת אולי לא ידעת כי חטאת ואשם הוא לגנוב לבבם לאמור אני דן אותך לזכות ולא ידעת בתי או שמע בני ואאלפיך למען תדע כי לא יעשה כזאת בישראל גם לא הלכו בערמה לאמור לא אפונה שאתם תלכו לפני השרים והסגנים להשתדל להציל לקוחים למות ובעבור זאת אתם הולכים בלבושים כמוהם ובגלוח תער ובקצוצי פאה ותדברו בלשון לאומים ובעקבות המצות אתם דשים עבירות קלות ולעשות מכסות על פשע לא אלו ולא כאלו הדברים חפשו הקדושים מלפנים להתיפות עצמן להעלים צין מסוררים כי החזיקו כלל גדול ביראה שאין טוענים למסית זכות רק עמדו במהירות ובזריזות ופקדו החטאים האלה בנפשותם אשר פרצו גדירות של אבות עולם ומשיגי גבול אמונת ישראל עמדו ברחוב העיר ובראש הומיות קראו קול גדול ארור האיש הזה וארורה האשה הזאת כי נבלה עשו בישראל אנחנו קמנו לקיים יד העדים תהיה בו בראשונה להבזות אותם לעיני כל רואי שמש ויד כל העם באחרונה להבדיל אותם מעדת קהל ד' זה היה קידוש שם שמים ברבים לדעת שכל איש ואשה אשר ימרו פי ד' ולעשות בזדון ביד רמה נגד חוק ומשפט בישראל יבדל מתוך הקהל ועל ידי זה נתגדל ונתקדש שם ד' ודלא המתינו עד שיוצמח חילול השם. וראה בעיניך עומק המשל אשר הביא אביי מאיש צדיק תמיד בדורותיו הוא רב אדא בר אהבה משם נלמד ומשם נדע מעלות מסירות הנפש של קידוש השם שראה אשה הולכת בחוץ בבגד אדום אשר בנות ישראל לא הורגלו ללבוש בגדי אדומים שלא יתנו רודפי זימה עיניהם בם לזנות אחריהם הערוך פירש כרבלתא בגד אדום שהוא פריצות שמביא לידי עבידה, מיד נתמלא רב אדא בר אהבה חימה לא הי' מעצור לרוחו ליתן מתג ורסן לפי אהבה אשר אהב כבוד שמים הנם שידע שלא נאה שאדם גדול כמוהו יפגע באשה בשוק לקרוע כרבלתא כי חם לבו בקרבו וכאבו נעכר ואמר בלבו מוטב שאהיה שוטה בעוה"ז ואל אהיה רשע שעה אחת בעוה"ב וכאשר נגלה שהיא אשה כותית והוצרך לשלם לה ד' מאות זוז לא התנחם ולא התחרט על שהיה מהיר בקנאת ד' נהפוך הוא שמח בלבו שהיה זריז בקנאות קנאת הד' לגדור גדר פריצות של ערוה אשר כל חפצים לא ישוו בה וזה שאמרו "אמר לה מה שמך אמרה ליה מתון" רמזה לו שהיא אינה מובהלת לעשות דבר טרם שתחקור לדעת סוף מעשה מחשבה תחילה להודיע לו אלו היה מתון בדבר ודרש וחקר מי היא אי כותית או ישראלית לא היה צריך לשלם ד' מאות זוז "אמר לה מתון מתון ד' מאות זוזי שוויה" המתינות יש לו קצבה כמה היה שוויה אבל הזריזות ומהירות אשר קנאה לד' כל הון ועושר לא יערוך ערכה וזה הוא קידוש השם של דורות ראשונים אבל אנחנו יושבים נאנחים ונאנקים ורואים להרוס ולפרוץ עד שמגיע לעוונות ופשעים שהוא חילול השם כי אנו מחשבים מחשבות לעשות רק החיוב עול המצות אשר מוטל על צוארינו "לא לנו ד' לא לנו" אין עינינו ליה שיהי' בוער האש בקרבינו ליתן כבוד לשמו וזה לא לנו ד' אין ד' בקרבינו לא לנו אין ד' לפנינו ללחום מלחמתינו כחכז"ל "אישתרו חד חבל אישתרו תרין חבלים", פועל אדם ישולם לו וכאורח איש ימצאנו כמו "אני לדודי ודודי לי" כשם שאני לדודי כך דודי הוא לי כי אהבה חוזרת כמים פנים אל פנים על כן אמרו אכל המדות בטילות מדה כנגד מדה לא בטל" מה אמת ויציב שאמרו אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם החשו החשו נדעו להבדיל בין דורות האחרונים לדורות הראשונים המה בשמים ואנו על הארץ. ושפתי לא אכלא להביא בטנא אגדה מפרי עץ חיים בכורי ראשית מוסר השכל אל הכהנים המה מורים ושופטים כי אשר הנחתי והצגתי לפניך קורא נעים הוא כי לבי ככנור יהמה ומננן מאליו כאשר רוח צפון נוגע בו בזכרי על הקדושים אשר בארץ המה רבותי הגאונים המפורסמים בעולם ה"ה בזכרם קדוש בעמ"ח ספרי חתם סופר ובעמ"ח ספרי שערי תורה ובעמ"ח ספרי אמרי אש זכרונם לברכה עליהם אני אומר ראשונים כמלאכים שהי' אנשי שם ואנשי מופת ואנשי קודש להם היה זרוע התורה עם גבורת היראה רגליהם רגל ישרה בכל מידות שמנו חכמים וידיהם זרועות עולם כי בתורתם ויראתם וצדקתם היה מושלים בכל קצוי ארץ ובכל מדינות יצא קום אני קורא לכל אחד אתה אל ראי דאות פניך כראות פני אלקים ואני כבן אדם לאמור הלום אחרי רואי אראה להביט על חכמתכם ולהסתכל על תורתכם ולהציץ על יראתכם ליקח שמץ מאור זיו שכינתכם ואתחנן לפניכם נשמות הזכות מכוחכם שחדו בעדי ותעמדו לפני ד' ותתפללו שיאיר עיני בתורתו ואזכה ללמוד תורה לשמה ברחבת הלב אמן ואמן. ואבותי הצדיקים אשר שמכם וזכרונכם תאות נפש ה"ה אבי אדמ"ו הצדיק מו"ה מרדכי אפרים הנקרא בפי כל ר' פישל סופר זצ"ל בן הצדיק ר' זוסמן סופר ז"ל ואמי מורתי הצדקת לאה ז"ל בת החשוב וירא אלקים מכבד התורה כבוד ר' יהודה לאשברין ז"ל זכרונם לברכה אם אזכר על הצדקות ופרישות והצניעות ותמימות וישרות אשר היה בתוככם אני קורא עלי אנא כחלא בר חמרא לגבא אבא ואמא ואתחנן לנפשיכם נשמות טהורות שתעמדו לפני ד' ותבקשו מלפניו להאיר עלי פניו ליתן לי חיים ארוכים חיים מתוקים חיים טובים וימלא לי כל משאלות לבי לטובה ולא אבוש בעוה"ז ולא אכלם בעוה"ב ואזכה אני עם זוגתי תחי' לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות כאות נפשינו ואין פרץ בגבולינו אמן ואמן. ואשתחוה לפני ד' ונותן הודאה על העבר וצועק על העתיד שיזכינו ד' ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים והערב נא ד' אלקינו את דברי תורתיך כפי ובפי צאצאינו וצאצאי כל עמך בית ישראל אכי"ר. הק' חיים בן הצדיק המפורסם מו"ה מרדכי אפרים סופר ז"ל חונה פה ק"ק מונקאטש והגליל מחנה חיים: