שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
א
הקדמה
הקדמת המחבר:
יתעלה המשפיע ויתהלל הבורא אשר הטיב בחסדו לברואי עולמים וכל צבאם וכל אשר בהם ושם לכל דבר דמות ותבנית ונתן גבול לכל חפץ ביקר ותפארת להשיג שלמותו אבל לא ברא דבר בצלמו דמותו ותבניתו רק הקרוץ מחומר הוא האדם נברא בדמות וצלם אלקים ולא נתן בו גבול ליקרו ותפארתו ושלמותו הוא כאלהי' שליט ומושל בכל אשר יש לו לפניו יכרעו ויחרדו כל הבריות אשר בארץ מתחת ומפניו ירעדון ויבהלון כל בעלי כנף למעלה יפקוד על הארץ ותשמע יצוה על השמים ויאזינו כי בחיצי יראתו ימחץ פאתי התשוקה ויקרקר כל בני התאוה וברומח פחד אלקי' ידקור בת החמדה בקובתה וביום קרב בשדה החטאת יטרוף זרוע הפשע עם קדקד היצר עד שהנשארים מן חיל מערכות העון יפלו לפניו ארצה וישתחוו לו לאמר הננו לך עבדים לשמור מזוזות היכל הקודש והוא אוחז במטה הצדק ויך על סלע החכמה עד שנהרי דעה ישטפו ויחלק צור הבינה עד שיזלו ממנו נחלי מדע וישק לכל צמא למי באר מידות טובות והאיש אשר אלה לו פי שנים ברוחו להיות גבור ציד לפני ד' לסור מרע והוא גם כהן לאל עליון לעשות טוב הוא הקונה שמים וארץ הוא הרואה מאורות ומביט נוראות על נס הנפלאות הוא העולה בסולם הקודש לבית אל ופותח שערי היכל הקודש ויושב על כסא על מות ואם אמנם שיש גבוה מעל גבוה עשר מעלות למעלה מן השמש בכל זאת אדם ראשית יצירה עד אין סוף וד' עומד עליו על האדם: יתברך העוזר וישתבח המושיע שלפניו יבאו הנאנחים ודנדכאים ויצעקו לו מכאב לב כי גדול חמת הלחץ וכבד חרון אף הדחק ובעטיפת נפש לו ישועו למה ד' תעשה כה לעבדיך שנהי' נגועים כל היום אין לעינינו אלא נפשינו בגויתינו עשה אתנו ברכה קח נא נשמתינו ונמות לנגדך או אנא ד' הושיעה נא ואם לא למענינו למען שמך הגדול עשה חסד כי רגלינו הוגשו לנחושתי השפלות וידינו אסורות בכבלי בזיונות ואין לאל ידינו לעשות כוונים למלאכת שמים ובכל זאת עבדיך מוכים כל היום במטה אלקים אשר ביד נוגשי הלב האצים לאמר כלו מעשיכם ולא תגרעו מעבודתכם דבר אם יש את נפשכם לראות אור בהיר בשחקים ולכן אחת משתים תעשה עמנו או הצליחה נא או אסוף את רוחינו ואתה ד' תשמע השמים ובקול דממה דקה אתה דובר בלבם החשו החשו מידי היתה זאת לכם ולמען נסות אחכם עשיתי זאת ובי לא תמרודו אפוא זאת עשו חבו כמעט רגע עד יעבור זעם וסבלו עולכם ולצדקה יחשב לכם אחריתכם ישגא מאוד ואביא אתכם אלי על כנפי נשרים שמכם יהי' תאות נפש וזכרכם לברכה:
יתרומם הצופה ויתנשא המשגיח על קטן כעל גדול על נקלה כעל נכבד אם מצא את לבבם נאמן שכרתו ברית אמונה עלי זבח הדת ואף גם זאת שבהצנע לכת הרימו את ימינם ונשבעו לחי עולמים לרדות ביצרם בפרך שילכו אחריו ויאחזו בו בציצית ראשו ויעלוהו על הר ההר הגאוה ועל גבעת ההתנשאות ויצוו עליו שישים ידי תחת ידיכם וישביעו אותו באלה ובשבועה כדברים האלה הנה אנחנו נצא במחנה העברים ונעבור חלוצים לפני אחינו בני ישראל ונלחמה מלחמות ד' ונקוה שנצליח ונעשה גדולות ומופלאות לעיני כל רואי ישמש ונירא מאוד פן יש בלבבך דבר בליעל שבתחבולות תפתה אותנו לאמר ידינו רמה ונתפאר בו לעשות לנו שם להרבות כבודינו או כבוד משפחתינו לכן חלינו פניך ונשביעך בשם ד' שלא תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך והגדנו היום שנדוע נדע שאין בידינו להפליא לעשות רק באלקים נעשה חיל הוא המלמד אותנו דעת לעמוד בקשרי הפוסקים הוא המורה ידינו להשליך אבני קלע הסברות הוא המראה לנו להחזיק בעדינו מגן הבקיאות לד' הכבוד התפארת וההוד וחלילה שניקח מחוט הגאות ועד שרוך נעל התרוממות לנו או למשפחתינו אשרינו אם זכינו להיות מכהני ד' ומשרתי אלקינו אשר ירימו את חלב המדע עם חזה הזמן להניף תנופה לפני ד' וזאת חלקינו מכל עמלינו אם זכינו להיות שלוחי דרחמנא לרומם בית התורה ולהגביה מגדל הלכות לחזק בריחי שערי הקירות ולהעמיד דלתות בית הספיקות ואחרי שהשבענוך בד' שיד על כס יה לא תהי' לנו למכשול ולפוקה ולאנשים כאלה ישלח ד' עזרו מקודש ויתן רוחו עליהם החלש יאמר גבור אני הקטן יהי' לאלוף והצעיר יפתח פיו בשער עמו:
ועתה שפתחתי פי למלל מחסדיך ומגבורתיך ומטובותיך לגדל שמך בתוך קהל ועדה אבוא בזכות אבותי ה"ה אבי אדמ"ו הצדיק מו"ה מרדכי אפרים הנקרא בפי כל ר' פישל סופר בן הצדיק ר' זוסמאן סופר ז"ל ואמי מורתי הצדקת לאה בת החשוב וירא אלקים מכבד התורה כבוד ר' יהודה לאשברין ז"ל זכרונם לברכה ובזכות רבותי גאוני ארץ ומוסדי דור ה"ה הגאון בעל חת"ם סופר והגאון בעל שערי תורה והגאון בעל אמרי אש זכרונם לברכה ובזכות בני עניים אשר אכלו בלחמי חנם ולמדתי להם תורת ד' המה תלמידי נ"י לפניך מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וברוך שמו וברוב כריעות וברוב השתחויות אברך ממקור לבבי לשמחה במעונו ברוך אתה ד' למדני חקיך שהחייני וקימני והגיעני לזמן הזה אתן הודאה לך על העבר שהטבת עמדי זה הרבה שנים להוציא לאור ספרי פלס חיים ואומר שבח לאלף על אשר אתה מטיב עמי כהיום לדפוס ספרי מחנה חיים ואתפלל לחסדך על העתיד שתזכה אותי להפיץ מעינותי חוצה הן בחריפות והן באגדה כאשר הוא עם לבבי אמן ואמן:
ואליכם הוגי תורה ודורשי דעה אקרא שמעוני וישמע ד' לכם אל תחרפו מערכות חיים כי לא יודע לאיש את אשר סבלתי בעול תורה ורק בשמים סהדי ואם לא אוכל להגיד לכם שלמדתי תורה זה טו"ב שנים לשמה זאת תאמינו לי שלא למדתי שלא לשמה ובטוח אני בד' שכמה הלכות יוזכרו על שמי לדורות כי מסרתי נפשי עליהם ואם תמצאו בו דברים שלא כדת משקל הצדק לא יפלא בעיניכם כי אי אפשר לבר בלא תבן וביותר לאיש כמוני אשר למד במיעוט ספרים וברב עמל ותלאה ע"פ ד' ולצדקה יחשב לכם אם את הטוב תקבלו אבל לא ירצה לכם לסמוך עלי בלבד כי צעיר אני לימים וגם למדתי רוב שנותי ברב תלאות וברב מחסור והדן אותי לכף זכות יזכה שכל מעשיו יהיו נדונים לזכות:
ומדי דברי זכור אזכיר שבר הגדול אשר קראני על פי ד' שמתו עלי חמשה בנות הילדה שרה וילדה ריזל וילדה רבקה מלכה וילדה בלומה וגם בתי הנקראת על שם אמי לאה זכרונם לפני מכניע לבי תמיד ולא עליכם עבדי ד' יקרא כאלה ולא מאלה וגם אותי ישמור ה' עוד מכל צרה יגון ואנחה רק יהפך וישמחני כימות עניתני ואבלה בטוב ימי לעולם:
וקראתי את ספרי בשם שו"ת מחנה חיים כי יש כמה פסקי' אשר פסקתי מהם להלכה ומהם גם למעשה (ואותן אני שואל כעת מפי כל יודעי דת ודין להורני) ומהם אשר השבתי כפי אשר נתן ד' בלבי לשואלי' ממני הפסקי' עולי' למאה ושלשה כמספר מחנה ואצלתי לי בזה שיהי' המחנה שומר בעדי לתת לי חיים ברכה לעולם ולא עשיתי סדר למשנה לקבוע על דגלי הש"ע או על סדרי הלכות לא אחפוץ לעשות הוד שלא יחשדני השומע הבוחן מחשבות יודע שחשבתי דרכי למעט בכבוד והדר:
ושפתי לא אכלא עד שאני תפילה לד' שיגמור בעדי ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים כל דברי תורתך ולא ימושו תורתיך ומצותיך מפי ומפי זרעי ומפי זרע זרעי עד עולם מ"י ית"ן והי"ה לבב"ם ז"ה להם וד' אתה תתן תבר"ך לפ"ק יום ג' פ' פנחס ה"ק חיים בן הצדיק המפורסם מו"ה מרדכי אפרים סופר ז"ל חונה פק"ק ספ"ט וגליל:
סימן א
שאלה עשיר א' שדר בכפר והתנדב לקבוע חדר להתפלל ועשה ארון לס"ת ועכשיו ברבות השנים נתקלקל הארון ברקבון ולאחר התיקון נתקצר ולא יכול הספר לעמוד בו וחפץ העשיר שיהי' לו לארגז ספרים אם מותר לעשות מארון ארגז לספרים או לא:
תשובה לכאורה אסור לעשות כן דארון הוה תשמישי קדושה ואסור להוריד מקדושה חמורה לקלה כדילפי' במנחות דף צ"ט ממחתות החטאים האלה יעו"ש וא"כ פשיטא דאסור לעשות מארון הקודש שהי' תשמישי קדושה של ס"ת ארגז ספרים דגרע מס"ת כמבואר במשנה במגילה פרק בני עיר מכרו ספרים יקחו תורה אבל מכרו תורה לא יקחו ספרים ומכ"ש ספרים שלנו שלא נכתבים בקדושה רק נדפסים בפתשגן האותיות ואסור מדאורייתא לעשות כן דמעלין בקודש ואין מורידין ויניח הארון בלי שימוש כלל כן נראה בפשטות: אמנם לכאורה יש לחקור היתר בנידן דידן דלכאורה פלא בעיני מנ"ל לגמ' לחקור במגילה דף כ"ז אי תורה בתורה שפיר דמי דשוה בשוה אסור ובתורה דליכא עלויה אסור למכור קשה הלא מהיכן ילפי' מעלין בקודש ממחתות עדת קרח ודילמא דווקא התם דהי' משכחת מעלה בקודש דמעיקרא תשמיש קדושה ועכשיו נוכל לעשות קדושה עצמה ולכן צוה הקב"ה לעשות מעלה אבל תורה בתורה מותר דלא משכחת עוד עלויה ולא צריך עלויה בקודש וא"כ מאי מספקא לי' לגמ' וכפי מסקנא משמע דאסור תורה בתורה עיי' ר"ן וצע"ג לכאורה:
אך נראה ליישב דבודאי אם יש כאן דבר שבקדושה ואין ראוי עוד לתשמישו מותר לעבוד תשמיש אחר אפילו שוה בשוה כגון לעשות מתיבא גדולה קטנה או ממטפחת גדולה קטנה אבל להוציא קדושה מרשותו לרשות אחר הוא בזיון אם לא שעושה עלויה בדמים כגון מרחוב לעשות בהכ"נ אבל למכור ס"ת ליקח ס"ת אחרת שייך מאי אולמא הך קדושה מהך קדושה להחליפן זה בזה ולכן חקר הגמ' אם נימא כיון דליכא עלויה שפיר דמי או נימא כיון דלא יוכל להעלות אסור למכור כנלענ"ד:
ונ"ל ראי' ברורה לזה שמותר לשנות מקדושה לקדושה בשווין אם אין ראוי עוד לתשמיש ראשון אבל אם ראוי עוד לתשמיש ראשון אסור אפילו שוה בשוה בקדושה דהא בדף כ"ו ע"ב אמר רבא האי תיבא דאירפוט לתיבא שרי לכסא אסור יעו"ש ולכאורה קשה לי הלא בר"ן הובא בשם הרשב"א דאסור להחליף מטפחת ס"ת של יחיד לס"ת אחרת דצריך עלויה לשנות מתורה לתורה יעו"ש מבואר שאפי' לשוה בשוה בקדושה אסור לשנות וא"כ למה מותר לשנות מתיבא גדולה לתיבא קטנה ומשמע אפילו לס"ת אחרת דאל"כ לס"ת הראשון א"כ פשיטא אם אירפוט מקצת שמותר לתקנו שיהי' תמים הגם שצריך לעשות מן גדול קטן והי' לו לרבא לחדש רק זאת שמתיבא דאירפוט אסור לעשות כסא אלא בודאי הא קמ"ל דמתיבא גדולה לקטנה שרי לשנות הגם שמתחילה הי' תשמיש לס"ת גדולה ועכשיו יהי' תשמיש לס"ת קטנה אעפ"כ מותר וקשה באמת למה מותר לשנות מספר לספר וצע"ג אמנם כיון דאירפוט ואינו ראוי לתשמיש ס"ת הראשון מותר לשנות על ס"ת אחרת כיון דשווין בשם אחד בשימוש ס"ת דשם אחת הוא ואף על פי שאם התיבא גדולה שלם ולא אירפוט בודאי אסור לקצרו להיות נאה לס"ת קטנה כיון דאירפוט ואינו ראוי לתשמיש ס"ת ראשון מותר לעשות ממנו תיבא קטנה לס"ת אחרת כיון דשוה בשם קדושה אחת ואעפ"כ אסור לעשות ממנו כסא הגם אם לא יהי' ראוי לתשמיש הראשון כיון דהוה הורדה בשם קדושה ולכן דייק רבא תיבא דאירפוט ומוכח עכ"פ דאם אינו ראוי לתשמיש הראשון מותר לשנו' מתשמיש לתשמיש בשם קדושה אחת שוה בשוה ודוק:
ולפ"ז קשה לי מאוד על המחבר בא"ח סי' קנ"ד סעי' ו' שנקט סתם מותר לעשות מתיבא גדולה קטנה משמע אפילו לס"ת אחרת כגון שתיבא הי' כמדת ס"ת הראשון אעפ"כ מותר לעשות מתיבא גדולה קטנה ויכניס בו עכשיו ס"ת קטנה ולא נקט תיבא שאירפוט משמע אפי' התיבא שלם אעפ"כ מותר לעשות מתיבא גדולה קטנה והוא פלא בעיני הלא בסעיף ט' הביא דעת הרשב"א דמטפחת מס"ת של יחיד אסור על ס"ת אחרת ודלא כר"י שהוא היש מתירין בסעיף ט' ואם כן למה השמיט בסעיף ו' תיבת אירפוט דמשמע אפילו בתיבא שלם מותר לעשות מגדולה קטנה וצע"ג:
ונלע"ד להצדיק אחר עומק העיון את יוסף הצדיק הוא המחבר הנ"ל דלכאורה דקדקתי בלשונו הזהב בסעיף ו' דנקט מתחילה אסור לעשות מתיבא כסא לס"ת ואח"כ כתב אבל לעשות מתיבא גדולה קטנה שרי יעו"ש ובגמ' כתיב בהיפך מתחילה הקדים רבא דמותר לעשות מתיבא גדולה קטנה ואח"כ אמר אבל לעשות כסא אסור וא"כ למה שכל המחבר את ידיו וצע"ג:
אך הדבר עמוק בעזה"י דהנה מסברא הי' לומר הא דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה הוא דוקא אם הוא ראוי עוד לקדושה חמורה אשר התחיל התשמיש בה כגון משה התחיל להקים את המשכן שלא יסיים איש אחר או שהוא ראוי עוד לתיבה לא יעשה ממנו כסא ואז אם הוא ראוי עוד לתשמיש הראשון אפילו לשוה בקדושתו אסור להחליף דמעלין בקודש ילפינן ממחתות עיי' מנחות דף צ"ט דצריך עלויה דוקא אם אפשר ואם לא אפשר לעלות עוד כמו בס"ת נסתפק הגמ' במגילה כגון למכור ס"ת וליקח אחרת אם מותר או טוב שלא להחליף כי שב ואל תעשה עדיף אבל אם ארון הקודש אירפוט ולא ראוי לקדושה חמורה כלל אז מותר לעשות כסא כי טוב להוריד מקדושה חמורה לקלה מלגנוז שילך לאיבוד והלא מאבד כתבי קודש או תשמישי קדושה עובר בלאו עיי' במג"א סי' קנ"ד ס"ק ט' בשם הרמב"ם ומהכ"ת נימא שטוב לגנוז ולגרום איבוד תשמישי קדושה מלהניחם ולשמש בהם קדושה קלה אבל באמת טוב לגנוז ולגרום איבוד מלהוריד מחמורה לקלה דילפי' מפסוק אחד דמעלין בקודש ומפסוק השני דאין מורידין ונתקשה בזה הטורי אבן במגילה דף כ"ו דממנ"פ אם צריך אפי' להעלות ושוה בשוה אסור מכ"ש שאין מורידין וקרא למה לי והוא פלא גדול:
אמנם הדבר נכון מאוד דאם אפשר צריך דוקא להעלות כגון במחתות דהי' באפשרות להעלות אבל אם אי אפשר כגון ארון שאירפוט מותר לעשות מגדולה קטנה הגם שאין כאן מעלה עכ"פ הורדה אין כאן דשם ס"ת חד הוא אבל אין מורידין בשום אופן אפי' אם אי אפשר לשמש בו אפי' שוה בשוה עכ"פ אסור להורידה וטוב לגנוז ולא לשמש בו כלל דהא חזינן יען דהתחיל משה בהקמה לא התיר לו הקב"ה לסייע לו אחיו הכהנים במשא כבידה שהיא חוץ לטבע ושלח לו הקב"ה עזרו רק שלא להוריד הקדושה ועיי' ג' פירושים ברש"י במנחות סוף דבר עכ"פ מקרא יתירה נלמד דאין מורידין בשום אופן הגם שתשמיש הראשון אי אפשר ודוק:
ולפ"ז בהאי תיבא דאירפוט אסור לעשות כסא אפילו אי אפשר לעשות ממנה אפי' תיבא קטנה דאם לא כן פשיטא אם ראוי' לתשמיש חמורה דאסור לשנות לקדושה קלה אלא ודאי אפי' אין ראוי' לחמורה אסור לשנות לקלה ולכן הקדים המחבר שאסור לעשות מתיבא כסא לדעת דאיירי באינו ראוי' לתשמיש ראשון וממילא מה שמתיר אח"כ לעשות מתיבא גדולה קטנה הוא דוקא אם אינה ראוי' עוד להשאר בתשמיש הראשון ויען כי רבא נסתפק אם שוה בשוה שרי נקנו תיבא דאירפוט דאז בודאי מותר ולהלכה דיש ב' דעות אי שוה בשוה מותר כמבואר בסעיף ט' שכל המחבר את ידיו והקדים דאין עושין מתיבא כסא ואיחר דין דעושין מתיבא גדולה קטנה להשמע בתרי אנפין ודוק בזה:
ולא אכחד תחת לשוני כי לולי דמסתפינא אמרתי הגם שבש"ע סי' קנ"ג סעיף ד' הובא ב' דעות אם מכר קדושה אם צריך להעלות בדמים קדושה חמורה או מותר בקדושה שוה ועיי' בט"ז ובמג"א שם וכן בסי' קנ"ד דיש פלוגתא אם מותר ליתן מטפחת ס"ת על ס"ת אחרת ולא צריך עלויה זה דוקא בשני פנים הנ"ל דבמכר קדושה אין משנה גוף הקדושה רק הדמים אשר נתפסים בקדושה המה פנים חדשים ליקח בהם איזה קדושה ובמטפחת בסי' קנ"ד לא משנה גוף המטפחת הגם שמיעד אותה לס"ת אחרת עכ"פ עדיין היא נשארת בתמונתה והיא ראוי' לאותו ס"ת הראשון בכל עת אבל לעשות מארון גדול קטן אשר משנה גוף חפץ הקדושה אז בודאי השכל מחייב שאסור לשנות הארון אם לא אירפוט ומכ"ש אם לא יהי' עוד ראוי לספר תורה הראשון ודוק:
תמצית הדברים הגם אם נאמר דמותר לשנות מקדושה לקדושה בשווין בשם אחד ובמדריגה אחת כגון מארון גדול לעשות קטן מס"ת גדול לס"ת קטן אבל לעשות מארון הקודש ארגז ספרים בודאי אסור דהוה הורדה מקדושה חמורה לקלה וטוב לגנוז אותו וק"ל:
אבל בכל זה איננו שוה לי דאם הדין דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה אפי' אם אינו ראוי עוד לחמורה א"כ בכל הש"ס דאמרינן מעלין בקודש ואין מורידין הי' להם להפך הלשון אין מורידין בקודש אבל מעלין אז הי' נשמע אין מורידין בשום אופן אבל אם יש אופן עוד להעלו' צריך להעלות אבל יען שנקטו מעלין בקודש תחילה טרם שהודיע דאין מורידין משמע כמו דהוה הדין במעלין דאם אי אפשר להעלות מותר שוין בשוין ה"ה בהך דאין מורידין הוה ג"כ הדין כך דאם אי אפשר להשתמש בו אלא בהורדה מותר אפי' להוריד כגון אם אי אפשר לעשות תיבא קטנה מותר לעשות כורסיא דאל"כ הא מן ויקם משה ילפי' בגמ' במנחות אין מורידין והוא כתוב בפ' פקודי ומן המחתות ילפי' מעלין והוא בפ' קרח וא"כ למה נקטו מעלין בקודש טרם שהזכירו דאין מורידין אלא ודאי לרמז בו דכמו דהדין במעלות הקודש דאם אי אפשר להעלות מותר בשוה ולא לגנוז את הקדושה ה"ה הדין כך באין מורידין כאשר השכל גוזר ומצא תי בטו"א במגילה שדקדק ג"כ למה לא הזכירו מתחילה הך דאין מורידין שהוא אזהרה שלא להוריד דבר מקדושתו ואחר כך יאמרו מצוה שיש ג"כ מצוה להעלות וצע"ג ולפמ"ש ניחא דהקדימו הך דמעלין לדעת דין דאין מורידין דכמו במצות מעלין בודאי אם אי אפשר להעלות מותר להשתמש בשוה ולא שיגנוז דבר שראוי להשתמש בקדושה ה"ה בדין מורידין הוא דוקא אם אפשר להשתמש בקדושה שוה עכ"פ אבל אם אי אפשר להשתמש בקדושה חמורה מותר להוריד לקדושה קלה הכל טוב יותר מגניזה חוץ שלא ישמש בו חולין:
וזאת לדעת הגם אם אמת הדבר שטוב לשמש בקדושה קלה מלגנוז אבל בודאי אם אפשר לשנות הדבר ולהשתמש בשוה בקדושה אבל להשתמש בקדושה קלה לא צריך לשנות כלל אעפ"כ טוב לשנות הדבר ולשמש בו בשוה מלהשתמש בו בקדושה קלה בלא שינוי וה"ה אם נתקלקל תשמיש מצוה ואפשר להעמידו ע"י אומן לתשמיש ראשון אעפ"כ יוכל לשנות לקדושה שוה דכיון דצריך לעשות בו תיקון וכאשר הוא עכשיו אי אפשר לשמש בו עוד תשמיש ראשון אז מותר לשנות בקדושה שוה אבל לשמש בו קדושה קלה הוא דווקא אם נתקלקל כל כך שאי אפשר לתקנו לתשמיש קדושה חמורה אבל אם אפשר לתקנו ולהשתמש בו קדושה חמורה אז אסור לשנותו לקדושה קלה והבן:
ובזה יובן עומק דברי הגמ' אמר רבא האי תיבא דאירפוט תיבא זוטרי שרי כורסיא אסור וכתב רש"י וז"ל ארון שנתקלקל ונפרד מחבורו ודוגמתו ביבמות מנעל מרופט עכ"ל הכוונה רבא לא נקט תיבא שנרקב שמשמע שמקצת ארון נרקב שאז אי אפשר לחברו ולעשות אותו על פכים הראשון דהא נרקב המקצת אלא נקט אירפוט היינו שדפי הארון נפרדו איש מחבירו ויש בו בקעים כי הדבק אבד או שבאו בקעים חדשים בדפי הארון עד שנפרדו איש מרעהו ויש אפשרות לתקנם ולחברם להיות כבראשונה אף עפ"כ מותר לעשות מארון גדול ארון קטן דכיון דנתבטל שימוש הראשון וצריך אומן לתקן ופנים חדשות בא לכאן מותר לעשות מארון גדול ארון קטן דהוא שוה בשם קדושתו בתשמיש ס"ת אבל כורסיא אסור דהא יש אפשרות להשתמש בו קדושה ראשונה אבל בנרקב ולא ישאר בו להיות ראוי לארון אז באמת מותר לעשות אפי' כורסיא כנלע"ד והוא דין חדש מאוד ונכון בעזה"י ובר"ן כתב אירפוט שנשבר יעו"ש וצריך התבוננות אם הוא שוה בהבנת רש"י וק"ל: ועוד זאת צריך אני להודיע למשל בתיבא דאירפוט ויהי' כולו ראוי' לשימוש כורסי' שהוא קדושה קלה ואם יעשה ממנו תיבא זוטרי ישמש רק מקצת קדושה שוה אז טוב יותר לאבד מקצת ולגנוז רק ליקח ממנו חלק לעשות ממנו תיבא זוטרתא וזה שרמז רבא שמותר לעשות מארון גדול ארון קטן הגם שמקצת ילך לאיבוד אבל לעשות כורסי' הגם כאשר הוא עתה ראוי' ליתנו לכורסי' אף עפ"כ אסור להורידו דהא אפשר לעשות ממנו ארון ודוק ומיושב מה שנתקשתי בדברי רבא בד"ה ולפ"ז יעו"ש:
העולה מזה שחומרתו קולתו כיון שארון הקודש נעשה להקצין הנ"ל לס"ת שלו והוא של יחיד דאז כיון שנרקב ולא הי' ראוי' לשמש עוד לס"ת שלו ולהשתמש בו ס"ת אחרת ג"כ אסור דהוה קדושה שוה בשוה וצריך דוקא עילויה למחבר בסי' קנ"ד סעיף ט' וממילא כיון דאי אפשר עוד להשתמש בו קדושה חמורה מותר להשתמש בו קדושה קלה אפי' וא"כ אם יש לספרים הנדפסים דין קדושה קלה מותר להשתמש בו אפי' ספרים הנדפסים וק"ל: אך עדיין יש לפקפק מנ"ל להורידו מקדושה טוב יותר לס"ת אחרת הגם שאין זה עלויה עכ"פ הוה קדושה שוה בשוה ויש ליישב בחקירת הר"ן כיון שאי אפשר עלויה ה"ה שמותר ג"כ להורידו הגם שר"ן אמר זאת רק שהי' אפשר לטעות כך וקמ"ל דלא היינו יען שיש בידו לקנות ס"ת במעות הנ"ל אבל כאן הלא אינו ראוי' לס"ת שלו וס"ת קטן אין לו ומה יעשה בארון הנ"ל ויצרך לגנוז אז טוב יותר לשמש בו קדושה קלה ודוק:
ואורו עיני שמצאתי שכבר ישב על מדוכא הנ"ל הגאון הט"ז בס' קנ"ד ס"ק ז' חידש דין הנ"ל הא דאין מורידין הוא דוקא שראוי' לקדושה חמורה אבל אם אינה ראוי רק לשימוש קלה אז טוב יותר לשמש בו קדושה קלה מלגנוז שום קדושה יעו"ש:
וראיתי להגאון פרמ"ג במשבצת זהב ס"ק ז' העיר ממגילה דף כ"ו מהאי תיבא דאירפט משמע אפי' אינה ראוי' לקטנה אעפ"כ אסור לעשות כורסיא דלא כט"ז והניח בצע"ג וכפי מה שבארתי בעזה"י יש להט"ז ראי' מסברא ומגמ' והכל ניחא כאשר הארכתי למעלה תל"י:
וחפשתי בדברי רבותינו ז"ל ומצאתי לגאון קדוש מדבר קשות נגד דין ט"ז הנ"ל והוא הגאון תבואת שור בחידושיו במגילה שהשיג עליו בקושיות גדולות אבל יען שמלאכת שמים הוא אדברה נגד מלך רבנן ואקוה שלא אבוש בעזרת החונן הדעת:
א' הקשה הגאון מגמ' יומא דף י"ב שהקשה רבי למ"ד שמתיר ללבוש לכהן הדיוט בגד כה"ג שהשתמש בהם ביוה"כ דכתיב והניחם שם שאין רשאי ללובשם ביוה"כ אחר והשיב רבי בגדים שנשתמש בהם קדושה חמורה ישתמש בהם קדושה קלה יעו"ש ולסברת הט"ז מאי הקשה רבי כיון דתורה אסרה לכה"ג להשתמש בהן ביוה"כ הבא וא"כ אינם ראוי' עוד לקדושה חמורה ומותר לשנותם לקדושה קלה וטוב יותר שילבש אותם כהן הדיוט מלגנוז אותם אלא ודאי יותר טוב גניזה מלהוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה וצע"ג:
ב' מע"ז דף ב' שאמרו שגנזו אבני מזבח ששקצו אנשי יון ופריך לתברינהו ולהשתמש בהם הדיוט ומשני לאו אורח ארעא דבר שנשתמש בו גבוה ישתמש בהן הדיוט וקשה הא דעתם הי' לבנות מהם מזבח רק אי אפשר דאבנים שלימות בעינן אבל עכ"פ הי' להם לבנו' מהם עזרות ולשכות הבית דיש להם ג"כ קדושה הגם שהמה כנגד קדושת מזבח קדושה קלה הלא להט"ז טוב להוריד מקדושה חמורה לקלה מלגנוז א"ו טוב גניזה מלהוריד קדושה חמורה לקלה: ונלע"ד ליישב בעזה"י ואקדים חקירה אחת אם הך דין דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה הוה דאוריי' דמי שמוריד מקדושה חמורה לקלה עשה עבירה דאורייתא או נימא שבקדושה עצמה היכל ד' כגון בהקמת המשכן שם הוה מדאורייתא דאין מורידין אבל בכל תשמישי קדושה הוא רק מדרבנן וכל האיסור הוא רק אסמכתא על הקיש' שמצאו רמז בתורה וצ"ע:
ולכאורה עלה בדעתי לפשוט דהוא איסור דרבנן דהנה ביומא דף י"ב סובר ר' דוסא דבגדי כהן גדול מותרים לכהן הדיוט דקרא והניחם שם הוא רק לגלות שאסור לכה"ג לשמש בהם יוהכ"פ אחר ורבי השיב דבר שנשתמש בהם קדושה חמורה ואמרו בגמ' ואזדו ר"ד לטעמי' והניחם שם שלא ישתמש בהם יוה"כ אחר יעו"ש וקשה לו יהי' שכאן לא מרומז שצריכים גניזה אבל עכ"פ הא כתיב קרא ויקם משה את המשכן דמוכח דאין מורידין לקדושה קלה ואיך ישתמש כהן הדיוט בבגדי כה"ג ועי' ברמב"ם פ"ח מה' כלי מקדש שהביא קרא שצריכים גניזה אלא פשיטא שזה דוקא בגוף ההיכל ומשכן שהוא שורש הקדושה אבל בכל תשמישי קדושה אין כאן דין מדאורייתא שאין מורידין מקדושה ובגדי כהונה לא הווין רק תשמישי קדושה עיין במ"ל פ"ח מה' כלי מקדש הל' ה' פלוגתא אי יש להם דין כלי שרת קדושת הגוף או רק קדושת בדק הבית וקו' מ"ל על הריטב"א אבאר לקמן אי"ה וסובר ר' דוסא שאין בו דין דאין מורידין כלל ודוק:
אמנם כאשר ירדתי בעומק העיון ד' האיר עיני לברר הדברים כשמלה בעז"הי לפני כל יודעי דת ודין שהך אין מורידין הוא דאורייתא ובזה יתיישבו שני קושיות התבואת שור על הט"ז:
הנה נראה לי ששני אופנים יש בהורדת קדושה ונבדלים זה מזה מאוד מאוד: א' הנה למשל הס"ת הוא קדושה עצמיית שנתקדשו בו האותיות ובפרט השמות הקדושי' להיותם קדוש במעלת הקדושה אז הארון אשר הס"ת מונח בו נתקדש בשימוש יען שהוא משמש לקדושת ס"ת וקיבל הארון שם קדושה של תשמיש ראשון אבל הוילון אשר משמש לארון ג"כ נתקדש אבל רק בכח קדושה למטה מקדושת ארון יען דקדושתו עליו רק מכח שני שהוא משמש לארון הקודש אשר משמש לגוף הקדושה של ס"ת ושני קדושות הנ"ל נפרדים בדינם דתשמיש ראשון של קדושה אסור להנות בו אבל בתשמיש דתשמיש מותר להנות עי' מגילה דף כ"ו ע"ב וא"כ להחליף או למכור ארון וליקח בו וילון הוה הורדה בקדושת דמים דמתחילה הי' המעות מקדושה שאסור להנות בו יען שהי' תשמיש ראשון של קדושה ועכשיו יוקח בו תשמיש שני של קדושה שמותר בהנאה וכן לעשות מגוף ארון כורסיא הוה הורדה דמתחילה הי' אסור בהנאה ועכשיו בתשמיש שני מותר בהנאה וגם שישאר באיסורו להנות ממנו מכח ששימש פעם אחד בקדושה ראשונה עכ"פ הוה הורדה בשם שמתחילה הי' לו שם תשמיש ראשון ששמו מורה איסורו ועכשיו יקרא בשם אשר יהי' מותר בהנאה ושינוי השם גורם הורדה וכדומה זה יקרא אין מורידין מקדושה חמורה לקלה והבן:
ב' הוא בהיפך מראשון למשל אם נימא דבגדי כהונה אין להם דין כלי שרת כלל יען דאין משמשין בהם בגופן אלא הם ממכשירי עבודה שאם לא נלבש הכהן בבגדים כאלה אין הוא ראוי לעבודה אבל בגוף הבגדים לא יתקרב דבר לפני ד' יעו"ש בקדושין דף נ"ד א"כ אין בגוף הבגדים קדושה כלל ואפי' אם יש בהם קדושת כלי שרת כדעת התוס' הובא ג"כ במ"ל פ"ח מהל' כלי מקדש אבל בודאי מה לי עבודת כה"ג לפני ד' או עבודת כהן הדיוט לפני ד' כל כהן הוא שליח דרחמנא וכל אחד עובד במחשבת הקרבן לד' לבדו ומה לי אם הם כלי שרת של עבודה על גוף זה או על גוף זה הלא הבגדים נשארים במדרגתן שמלובש בהם העובד על גבי מזבח איזה הורדה בגוף כח השימוש יש כאן איזה הבדל יש בהנאה או איזה שינוי השם יש אם מלובש בהם כה"ג או כהן הדיוט אבל כאן יש דבר אחר הכה"ג הוא הגדול מאחיו אשר יוצק עליו שמן נזר אלקיו על ראשו גופו מקודש יותר משאר אחיו הכהנים א"כ מתחילה היו הבגדים הנ"ל שימוש לקדושה גדולה ועכשיו יהיו שימושים לקדושה למטה ממנה הגם שבגוף הבגדים ליכא קדושה כלל אף עפ"כ בגד שנעשה שימוש לקדושה גדולה לא יהי' אח"כ שימוש לקדושה קטנה וכן ארון שהי' תשמיש ראשון לס"ת לא יהי' אחר כך ארון לחומשים הגם שמתחילה הי' תשמיש ראשון וגם עכשיו תשמיש ראשון עכ"פ מתחילה הי' תשמיש ראשון לקדושה גדולה ועכשיו יהי' תשמיש ראשון לקדושה קלה וכדומה אשר השם תשמיש לא נשתנה אבל הדבר אשר אליו הוא משמש הוא למטה בקדושה והבן:
תמצית הדברים אם עושים ממטפחת וילון אפי' לאותו ס"ת עצמו אשר שימש בראשון שאין כאן שינוי בגוף הדבר אשר משמש אעפ"כ אסור דהא מוריד מדרגתו בתשמיש שמתחילה שימש בכח הראשון ועכשיו בכח האחרון זה נקרא אין מורידין החפץ מקדושה חמורה לקדושה קלה אבל אם נשאר בשם הראשון שגם עכשיו הוה תשמיש ראשון רק מתחילה לקדושה חמורה ועכשיו תשמיש ראשון לקדושה קלה אז הוה רק זאת שאין ראוי שישמש הקדושה מנוה בבגדים אשר היו שימוש לקדושה גדולה אבל אין זה בכלל אין מורידין מקדושה חמורה לקלה דאין כאן הורדה במדרגת השימוש ודוק:
ועתה בא ברוך ד' ואעשה לך מטעמים כאשר אהבת הנה ביומא דף י"ב לא הזכירו חכז"ל אין מורידין מקדושה חמורה לקלה רק הזכירו דבר שנשתמש בו קדושה חמורה איך ישתמש בו קדושה קלה הכוונה הכה"ג אשר נתקדש שלא לטמא למת אפי' לז' קרובים ומקריב אפי' אונן ונכנס לפני ולפנים וכל עבודות יוה"כ אינו כשר אלא בו ואסור אפי' באלמנה וצריך ליקח לאשה בתולה ולא בעולה הוא נתקדש ביותר משאר אחיו כי גם כהנים הדיוטים נתקדשו שאסורים לטמא למת זר ואסורים בזונה וגרושה ועבודת קרבנות כשר בהם ונאמר בכהן וקדשתו שמוזהר בלאוין הרבה אבל אינו קדוש כמו הכה"ג אשר נזר שמן אלקיו על ראשו ונקרא כהן הדיוט בעצמו קדושה קלה וכה"ג נקרא קדושה חמורה ואז יש איסור גברא שגוף אשר הוא קדושה קלה לא ילבש בגדים אשר השתמש בהם קדושה חמורה והוא הכה"ג. וכן בע"ז דף נ"ב מתחילה היו האבני' תשמישי גבוה ששימש בהם הקב"ה בהוב"ש שהוא הקדושה הנורא ואם אנו עושים מאבנים עזרה או לשכה ישמש בהם קדושה קלה שהם הכהנים בכלל נקראים בודאי קדושה קלה נגד קדושת גבוה אשר אין ערוך אלי' ואיך ישמש קדושה קלה באבנים אשר גבוה מעל גבוה שימש בהם והקשה הגמרא הלא נתחללו מקדושתן ונעשים חולין וישתמש בהם הדיוט ומשני לאו אורח ארעא שישמש הדיוט בחפץ שהשתמש בו גבוה הגם שנתחלל ויצא מקדושתו אבל בודאי אין לחקור שם משום דאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה שזה איסור מחמת החפץ מקדושתו ושם לא יהי' הורדה דהבגדי' ישארו תמיד גם אצל כהן הדיוט באותו מדרגה בגדי עבודה כמו בכה"ג וכן אבנים יהיו ג"כ בבנין לפני ד' תשמיש בנין לאכילת קדשים ולהכשיר ותקון קרבן רק שם איסור גברא שלא ישמש קדושה קלה או הדיוט בדבר ששימש בו גבוה או קדושה חמורה הגם שליכא שום הורדה והבן כי דברי ט"ז נכונים מאוד ואמתיים ומגמ' לק"מ בעזה"י:
המורם מזה אם הכלי יהי' נשאר בקדושה חמורה לשמש רק יורד ממדרגתו בגוף השימוש אז יש איסור אין מורידין אבל דוקא אם יוכל להשאר בתשמיש ראשון אבל אם לא יצלח עוד אז מותר להוריד לקדושה קלה אבל אם אפי' אם ישאר בשם תשמיש ראשון רק שיש הורדה בגוף אשר אליו ישמש אז בודאי לא ישמש הדיוט בכלי ששרת בו גבוה וזה רק איסור גברא שאיש לא יעשה שימוש בבגדים כאלה כמו שאין הדיוט נושא נשי מלך עיי' ברמב"ם הל' מלכים: ובזה נכון בודאי אין מורידין הוא איסור דאוריית' כדמשמע בפשטות הש"ס אבל שם ביומא אין לחקור על דאין מולידין כמו שבארתי רק שישמש קדושה קלה בבגדי' ששימש בהם קדושה חמורה אז פליגי ר' דוסא עם רבי וק"ל: וראה בעינך שמצאתי בפרמ"ג במ"ז סי' קנ"ג סק"א שהעיר דדין דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה הוא רק דרבנן ותוספתא שהובא ברש"י במגילה הוא אסמכת' ומביא ראי' מיומא דף י"ב מר' דוסא דמתיר ללבוש לכהן הדיוט בגדי כה"ג ע"ש ולדעתי הוא נקודה נפלאה דשם אין לחקור כלל על דין דאין מורידין כמו שבארתי בעזה"י:
ג' וטרם שאבאר עוד קושי' שלישית אשר השיג התב"ש על הט"ז אקדים קושי' אחת אשר מרומזת על הט"ז בנב"י מהד"ת יו"ד סי' קע"ד הנה בגמ' מנחות דף ל"ב ס"ת שבלה אין עושין ממנה מזוזה והקשה הגאון הא במגילה מבואר ס"ת שבלה גונזין אותה אצל ת"ח נמצא מבואר שלא חייבו אם נמצא למשל פרשת שמע ליכתב לפני' ולאחרי' יען דאדעתא דהכי לא נכתב משו"ה גונזין אותה ואעפ"כ ס"ת שבלה אין עושין ממנו מזוזה דאין מורידין ולסברת הט"ז קשה כיון דצריך גניזה הלא טוב לשמש קדושה קלה מלגנוז והקושי' חזקה וגדולה הגם שהגאון שם עוסק רק לסתור הוכחת השואל ולפרש רבותא בגמ' הקושי' עומדת מעצמה נגד סברת הט"ז וצע"ג:
ונלע"ד ליישב בעזה"י דנראה לי לחדש דין חדש בהבנת דברי הט"ז דבודאי כל תשמישי קדושה קנו קדושתם מגוף הקדושה שעל ידי שכלי הזה הארון או האי מטפחת עושים שימוש לשמר או לשרת הקדושה נתקדשו בשם שימוש כמו ביומא דף י"ב עבודתן מקדשתן במה ששירת בעבודה הוא פעל שם קדושה כלי שרת וה"ה בכל קדושה השימוש הקדושה פועל קדושת שם שימוש ושם שימוש חדא הוא כל משמשי קדושה נכללין בשם א' בין תשמישי ראשון בין תשמישי שניים נקראי' משמשי קדושה רק תשמיש ראשון חמור בקדושתו מתשמיש שני וכן חמורים תשמישי ס"ת מתשמישי חומשין הגם שהכל שם משמשי קדושה בכל זאת יש מעלות שונות זה מזה ואין מורידין משימוש ראשון לשימוש שני או לעשות תשמישי ראשון מקדושה חמורה תשמישי ראשון קדושה קלה אבל כל זה אם ראוי' לעבודתם אבל אם אינם ראוי' מורידין דהא הכל בשם אחד מעיקרא הי' שמו המקודש תשמישי קדושה וגם עכשיו שמו תשמישי קדושה רק המדרגות נתחלפו וכיון שלא יוכל לעמוד לשרת בחומר בקודש צריך לשמש למטה ממנו דגוף הספר אשר נתן על הכלי שם קדושה לא נתן עליו קדושה על תשמיש ראשון רק כל זמן שיוכל לשרת אבל אם לא יוכל לשרת בראשון ישמש באחרון אבל כל זה בתשמישי קדושה אבל בגוף הקדושה עצמה למשל ס"ת הוא קדושה בעצם יען שנעבד העור לשם קדושה ונכתבו האותיות לשם קדושה והשמות נתקדשו בקדושה יתירה קדושת השם אז נתהוה על הספר קדושת עצם קדושה חמורה וגדולה אבל קדושת מזוזה לא הוה מקודש כקדושת ספר תורה הגם שנתהוה גם כן מעצמה בעיבוד ובכתיבה אבל שם מזוזה אינו קדוש כשם ספר תורה כנודע ואם כן אם יקח פרשת שמע של ספר תורה שהוא נתקדש בעצם מעצמו בעיבוד וכתיבה והוה קדושה חמורה איך יעבור חוק ויעשה בה מזוזה לפתחו שהיא קדושה קלה איך ימיר לעשות מקדושה חמורה בעצם אשר נתקדשה מעצמה שימוש אשר צריך רק קדושה קלה שהיא קדושת מזוזה אז בודאי טוב לגנוז ולא יוריד הקדושה אבל בתשמישי קדושה שאין בכלי קדושה בעצם רק מה שהושפע עליו ע"י ששימש את קדושה אז אם לא יצלח עוד לקדושה חמורה טוב לשמש קדושה קלה ודוק דלא קשה מידי קושית הנודע ביהודה והבן: וראי' לזה הלא הרשב"א אוסר ליקח מטפחת ס"ת של יחיד על ס"ת אחרת דאין בזה עלויה בקודש היתכן שיסבור שאם יש כאן פ' מס"ת שבלה ובס"ת אחרת חסרה פרשה הנ"ל שאסור לצרפן זה טעות גמור דאין כאן דמיון כלל דמטפחת נתקדש ע"י תשמיש של ס"ת וא"כ קנה הס"ת תשמיש שלו בקדושה ואין רשאי לשרת לס"ת אחרת אבל הפרשה שהיא קדושה בעצם ואם ישלימה לס"ת אין כאן תשמיש רק משניהם יחד נתהוה שם ס"ת שלם באמת אז לא צריך עלויה דרק לדבק יאמר טוב שניהם יחד פועלים ס"ת והכל נשאר בקדושתו כמו בראשונה עצם קדושת ס"ת ובאופן הזה בודאי אסור להוריד לשמש עצם קדושה חמור' לשימוש קדושה קלה דאין הורדה גדולה מזה והבן:
ואוסיף עוד לברר סברת הטו"ז דלא יקשה עליו קושי' הנב"י הנ"ל והוא נחזי אנן הבדל ביניהם והוא בפ' שמע שנשתייר מן ס"ת אם יחבר אלי' אחר כך מקדם ומאחור אשר חסר לולי שפרשה הנ"ל נכתבה בקדושת ס"ת מקדמת דנא לא הי' אפשר לצרופן להיות ס"ת שלם וכשר כי ס"ת אשר בו אות או תיבה אחת שלא בקדושה אינו שלם ואינו בתמימות רק יען שפ' הנ"ל נכתבת בקדושת ס"ת היא חזי לצרופי להיות ס"ת שלם אבל במטפחת שבלה ונשתייר קצת הגם אם יצרף אותו לשאר חתיכה מן מטפחת אשר ג"כ נשאר מן מטפחת שבלה ויהי' לאחד וראוי' לשמש בו ס"ת עכ"פ קודם שנתחברו לאחד הלך מן כל מטפחת שבלה שם קדושת שימוש דהא לא חזי עוד לשימוש כאשר הוא בלה וכל שמו קדושת שימוש וגם אם ישמש אח"כ ס"ת יהי' קדוש בקדושת השימוש הגם אם לא הי' נתקדש מקודם ולא יפעל מאומה מה ששתי חלקי הבגד אשר נתאחדו שמשו מקודם לס"ת והבן זה אבל בפ' שמע של ס"ת הלא שמות הקדושים יש להם קדושת עצם שכל שם קדוש בפני עצמו וכל תיבה נכתב בקדושת ס"ת שהוא קדושת עצם שלא נקשר קדושתו בתיבות אחרות רק אינו ראוי לקרות בו חוץ אם כל התורה בשלימות לפניו אבל הקדושת ס"ת לא תלי' בשלימות הספר דהא אי אפשר לכתוב כל התורה ברגע אחת ובפעם אחד כי רק מעט מעט הוא נכתב ויתחבר אח"כ לאחד [וקדושת החומשים שהוא למטה מקדושת ס"ת הוא שנכתב בקדושת החומשים שיהי' כל ספר מהחמשה ספרים לבד אבל אם נכתב להיות ס"ת ממש רק לא נתחבר יחדיו הוא בודאי בקדושת ס"ת שלם ולא הוה כחומשין הגם שמבואר בש"ע סי' קנ"ג שס"ת שנמצא בו טעות הוה לענין מעלין בקודש רק כחומש וביאר המג"א אפי' אפשר לתקנו יעו"ש היינו שם יש חסרון בגוף האותיות שצריך תיקון אבל אם לא חסר בכתב מאומה רק שלא נתחבר בגידין הוה ודאי כס"ת והבן זה והוא רק לענין קריאה ועלויה בקודש עיין סי' קנ"ג ברמ"א ובמג"א שם אבל פשיטא דגוף קדושת ס"ת לא בא מכח החיבור בשלימות כל התורה כי הכתיבה מקדש בקדושת ס"ת וק"ל] וא"כ כיון שיוכל לצרף מה שחסר עם פ' שמע הנ"ל ויהי' נשאר בקדושת ס"ת ודאי אסור להוריד והט"ז לא חידש רק כגון מטפחת שבלה שאם יצרף עוד אז פנים חדשות בא לכאן ונעשה מחדש מלבוש תשמיש קדושה אבל בפ' שמע דאם יצורף ע"כ קדושה ישנה נתעורר דאל"כ במה נעשה הפרשה קדושת ס"ת אז בודאי אם יש אופן שישאר בקדושתו שיוכל לבא להיות קדושה חמורה אסור לשנות ולהוריד לתשמיש קדושה קלה והבן זה כי קצרתי והוא עמוק:
ולא אכחד תחת לשוני כי דברי הט"ז נפלאי' בעיני שהביא ראי' ממטפחת שבלה לנידון דידי' שקהל עשו ארה"ק אחר והוא פלא בעיני דשם יש חסרון במטפחת ואינה ראוי' עוד לתשמיש ראשון אבל בנידון דידי' שהקב"ה הרחיב לנדחי ישראל אבל עכ"פ הספר יש כאן וארה"ק ראוי עוד לתשמישו רק הם בחרו לרומם בית אלקינו מנ"ל שמותר הארון לספרים ולא ראיתי מי שהרגיש עליו בזה וצע"ג כעת:
וגם זאת נפלא בעיני שהביא ראי' ממטפחת שבלה עושין תכריכין למת יעו"ש והוא פלא גדול הלא מבואר שם בגמ' דזה הוא גניזתה ומקיים בו גניזה מה שהמת כרוך בו אין זה שימוש דבמתים חפשי וצע"ג ואולי יען דאמרו עושין תכריכין למת משמע שמתקנים כדמותו וצלמו ומחתכים לתפור למת מלבוש זה יהי' האיסור לעשות שאינו מורה על גניזה ובכל זה איננו שוה לי הלא הט"ז לא מתיר רק תשמיש קדושה קלה טוב מגניזה ואטו מת קדושה קלה הוא מת אסור בהנאה אבל איזה קדושה יש בו וע"כ שם ההיתר דזה הוא הגניזה סוף דבר בער אנכי מהבין ראי' הנ"ל וצע"ג אצלי:
ד' עוד הקשה התב"ש קושי' גדולה על הט"ז מדברי הרמב"ם פי"ז מהל' סנהדרין וז"ל נשיא שחטא מלקין אותו ואינו חוזר לשררותו וגם אינו חוזר להיות כאחד משאר הסנהדרין שמעלין בקודש ואין מורידין עכ"ל ולהט"ז קשה כיון שאינו ראוי לנשיא וראוי לאחד מן הסנהדרין למה אין מורידין אותו הלא טוב להיות מן הסנהדרין מלהיות נדחה לגמרי וכ' שזה ראי' ברורה נגד הט"ז וצע"ג:
ונלע"ד ליישב בעזה"י דכבר הערותי מה שיש לדקדק בל' חכז"ל דאמרו מעלין בקודש ולא מורידין ולא נקטו בהיפך אין מורידין בקודש אבל מעלין האזהרה קוד' למצוה וכן נתקשה בטו"א וצ"ע:
אמנם דבר גדול רמזו בלשונם דבודאי יש לחשוב ולומר דחפץ אשר מעיקרא משמש לקדושה חמורה לא נשמש לקדושה קלה דהוה הורדה אבל אם אנו עושין בראשונה עבודת הקודש מעלה להידור מצוה אז מה שאנו מוסיפים למעלה בקודש יכולנו גם כן להוריד קמ"ל דמעלין בקודש שיש מצוה לעשות מעלה כפי יכלתנו ושוב אין מורידין לעזוב אותו הידור בתוך העבודה בקודש שיהי' הסוף בתוקף כמו ההתחלה למשל שמניח לחם הפנים בהכנסה על של כסף כדי לעשות מעלה שיגדל בהוד והדר שיוקח משל כסף ויניח על של זהב אז רשאים אנו להניח אותו אח"כ ג"כ על של שיש או כסף קמ"ל דמאז שהתחלנו לעשות מעלה אין אנו רשאין להורידן מהיתר שאת אשר עשינו לכבוד שלא יהי' הסוף גרוע מהתחלה כמו במשכן משה הי' מצוה מפי הקב"ה שיקים משכן אבל הי' רשאי ליקח מאחיו הכהנים לסייע להיות לו לעזר ולבסוף יגמור הוא לבדו ויהי' המצוה נקראת על שמו אבל יען כי התחיל לבדו להקים במלאכות הקלים אז גם במלאכות הכבדים כעמידת העמודי' לא הניח שיעזור לו אחד מן הכהנים יען שהתחיל במעלת הקודש שהוא לבדו הקים או יען כי הקרא קורא להתחלת העבודה הקמה קורא גם לסוף בל' הקונה או יען שהתהדר בפריסת היריעות לא רצה לעזוב אותם עד שיוגמר כל הקמת המשכן שלא יהי' הסוף גרוע מהתחלה עיי' רש"י במנחות דף צ"ט ג' פירושים הנ"ל: אך כל זה בעבודה אחת משעה שהתחיל לעשות מצוה בהידור לא ירד מהדר אשר עשה לכבוד הקודש אבל אין מחויב שלעולם יעשה אותו האיש המצוה למשל הכי הי' מצוה שכל זמן שמשה חי יהי' הוא המקים ומוריד המשכן נהפוך הוא הלא כתיב מפורש הלוים והכהנים היו אשר פורקים ומעמידים המשכן כל איש על משמרתו אלא ודאי רק לפי שעה אשר הי' המצוה שמשה יקים את המשכן ועשה מדעת עצמו מעלה לכבוד הקודש לא נסוג אחור שיהי' הסוף גרוע מן ההתחלה והכל באותו עבודה במצוה אחת והבן:
ועתה נחזה מכל המקומות הש"ס אשר עולים בזכרוני לברר דבר הזה למשל ביומא די"ב ודף ע"ג בכהן אשר מלא מקומו של כה"ג וחזר הראשון לכשרותו ששוב לא יעבוד אותו הכהן שהורד מכהונה גדולה בד' בגדים משום מעלין בקודש ואין מורידין יען דכבר זכה הכהן הזה שהוא יעבוד עבודה בח' בגדים בשם כה"ג שוב לא יגרע מזכותו לעבוד רק בד' בגדים בשם כהן הדיוט או ביומא דף כ' שכבר זכה הדרשה להיות מתורגם מגברא רבא לא יהי' הסוף גרוע להיות מתורגם מאיש פחות או במצות נר חנוכה בשבת כ"א שמצות חנוכה אחד היא וכיון שיתחיל לקיים הך מצוה ברוב כרות לא יהי' הסוף גרוע מן ההתחלה וכן בקריאת פסוקי תורה בפרשה של י' פסוקים לא יהי' שהראשון מן ג' קרואים יזכה לד' פסוקים והנשארים לג' פסוקים ועיי' במג"א בהל' קה"ת הבדל לנר חנוכה יעו"ש וכן כהן שנכנס בכף כסף ובכף זהב שמניח של כסף ואח"כ של זהב שלא יהי' באותו העבודה התחלה מהודר יותר מן הסוף וכן במנחות דף ל"ט שלא יהי' התחלת הכנף מן הלבן שהוא חשוב והסוף מן תכלת שלא יהי' התחלת עשיית הכנף חשוב יותר מן הסוף וכן הקמת המשכן לא יגרע הסוף מן התחלה [ועי' במג"א הל' תפילין ברצועה של יד להיפך מתוס' שבת צ"ח] וכן אם זכה הגברא להיות דיין מן הסנהדרין והי' ראש הסנהדרין שוב אם יהי' נשאר בשם דיין סנהדרין אבל לא לראש נמצא שהוא ירד מקצת מאותו זכות שזכה אבל לא שכל הזכות נאבד דהא עדיין דיין סנהדרין הוא רק נתמעט באותו זכות של שם דיין סנהדרין שהי' הראש ואח"כ פשוט וזה נקרא הורדה שירד אחור מן המעלה אבל עדיין הוא באותו זכות וכח [וכן לגירסת התוספתא הובא ברש"י מגילה דילפי' מן מחתות קרח אין מורידין היינו שיהי' כלי שרת אבל למטה במדרגה] זה וכדומה נקרא מעלין בקודש אבל אין מורידין:
אך אם דנין לסלק שם ראשון לגמרי ולא ישמש עוד אותו שימוש אשר שרת בקודש מתחילה ואין אנו חפצים לקרוא על הכלי שם חדש רק כל חפצנו לשמש בו שימוש אחר קדושה קלה אז לא שייך לחקור כלל מעלין בקודש ואין מורידין דזה דוקא אם אנו עושין הורדה באותו שם ולא אם אנו מסלקין אותו שם לגמרי דזה מותר וראי' ברורה לזה דהא אותו כהן שהי' כה"ג לא ישמש כלל ואותו נשיא שחטא אנו עושין להדיוט ואין לך הורדה מזה שהי' ראש סנהדרין ועכשיו הדיוט רק יען שהי' הכלי תשמיש קדושה קלה וקנה הקדושה החפץ לשימושו ואין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ואסור לעשות מתיבא כורסיא זה סברא ולא צריך קרא ע"ז חידש הט"ז השימוש לא קנה רק כל זמן שראוי לשימוש אבל אם אין לפניו שימוש טוב יותר לשמש קדושה קלה מלגנוז [אבל בודאי הכלי נשאר בקדושתו מכח מה ששימש קדושה חמורה עיי' מגילה דף כ"ו הבדל בין תשמיש ראשון לתשמיש שני] ודין דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה לא ילפי' מן הפסוקים דויקם משה ומן מחתות קרח כי זה הוא סברא אבל להעלות באותו שם שימוש ולהוריד באותו שם שימוש הוא ילפי' מן פסוקי' הנ"ל ולכן לא הזכיר הגמ' במגילה דף כ"ו דין דמעלין בקודש ואין מורידין יעו"ש רק רש"י הביא תוספתא הנ"ל על המתני' דצריך ליקח בדמי מכירת חפץ קדושה קדושה יתירה הוא מטעם דמעלין בקודש אבל לשנות חפץ קדושה לשימוש קדושה קלה הוא סברא חיצונה כנלע"ד בעזה"י וזכר לדבר הגם שאין ראי' גמורה מברכות דכ"ח שהעבירו ר"ג מנשיאתו ואח"כ החזירו וממנ"פ איך בלי חטא ועון העבירו ר"ג מנשיאתו הלא מעלין בקודש ואין מורידין וגם אשתו של ראב"ע אמרה פן יעברו אותך והשיב ראב"ע כבוד לשתות יום אחד מכוס יקר ולא השיב שאין יכולתם להעבירו אלא פשיטא לעשות מנשיא הדיוט ולסלק אותו לגמרי אין בכלל מעלין בקודש ואין מורידין כיון שיסולק לגמרי כמו בנשיא שחטא מעבירין אותו וכה"ג שחטא אין מעבירין עיי' רמב"ם פי"ז מה' סנהדרין ומה שאמרו בסוף אחר שפייס ר"ג את ר' יהושע נעברי' לר"א גמירי מעלין בקודש ואין מורידין ולא אמרו סתם נעברי' מעלין בקודש ואין מורידין דהא מקרא ילפינן לה ומאי גמירי דמשמע שקבלה בידם הלא קרי בי רב הוא וצע"ג ולפמ"ש נכון דבודאי לעשות מנשיא הדיוט ולא יהי' הורדה באותו שם לא ילפי' מקרא אלא שהי' קבלה בידם שמעלין בקודש ואין מורידין שלא להעביר איש מנשיאתו על לא דבר שוב מצאתי בח"א במהרש"א שמביא גירסא שר"א השיב לאשתו מעלין בקודש ואין מורידין והוא מוחק גירסא הנ"ל דהא ראה שהורידו לר"ג יעו"ש ולפמ"ש יובן הדבר בעזה"י:
ודע דעלה בדעתי הבנת חכז"ל מעלין בקודש ואין מורידין שאסור לעשות מעלה בקודש אשר בתוכה נטמן ירידה כגון במה שאנו עושין לנשיא שחטא מעלה שנקר' מסנהדרין שם בתוכו נטמן שאינו נשיא או אם מדליקין ביום א' ח' נרות בחנוכה נטמן בתוכו ירידה דע"כ משום היכר הימים צריך למעט מהיום והלאה וכן אם יניח כף של זהב בראשונ' ג"כ יהי' אח"כ הנחת של כסף או אם אנו מקרין לראשון ד' פסוקים ע"כ לא ישאר אח"כ רק ג' פסוקים לא' וכדומה אך ראיתי שדבר זה תלי' בג' פירושים של רש"י במנחות דף צ"ט והזמן בוגד בי כעת ולא אוכל לברר הדברים:
וראה זה מצאתי בטורי אבן במגילה דף ז' שחידש דבר חדש יען דילפי' בהוריות שכה"ג שחטא אחר שהעבירו מגדולתו כגון שנצטרע או שנעשה בעל מום מביא פר ואסור באלמנה ומחויב בבתולה ולומדין זאת מפסוק והוא יעו"ש מזה נדע דמעלין בקודש ואין מורידין אפילו שאי אפשר להיות נשאר במעלתו ע"ש שהאריך ובכ"ת הקדושה נעלם ממנו לפי שעה דברי הרמב"ם פי"ז מה' סנהדרין שפסק כה"ג שחטא אין מעבירין אותו אבל ראש ישיבה שחטא מעבירין אותו ואין עושין אותו פשוט בסנהדרין דמעלין בקודש ואין מורידין מבואר אבל להיות כהדיוט אינו בכלל מעלין בקודש ואין מורידין כמה שבארתי למעלה בע"ה וא"כ אם אנו עושים הכה"ג כהדיוט אינו בכלל מעלין בקודש ואין מורידין רק התם היינו טעמא דכתיב כי נזר שמן משחת אלקיו על ראשו אני ד' וילפי' בירושלמי פ"ב דסנהדרין ופ"ג דהוריות וז"ל כביכול מה אני בקדושתי אף אהרן בקדושתו עכ"ל ולפ"ז כמו שאם חטא אין מעבירין דנמשל לקדושת הש"י שאין לה הפסק ה"ה אם נעשה בעל מום או נצטרע ג"כ קדושתו לא נפסק יעו"ש ואין לו שייכו' לדין דמעלין בקודש ואין מורידין והוא פלא על הגאון שהאריך שם למה לי פסוק זה על מעלין בקודש הלא ילפינן במנחות מן ויקם יעו"ש והגם שבהוריות ילפי' מן והוא בכל זאת עיקר הוא דקדושת אהרן נמשלה לקדושת הש"י ועיי' בה' נשיאת כפים ודוק:
סוף דבר הכל נשמע כי בנידן השאלה שהעשיר הצריך לעשות ארון הקודש אחר כי הראשון נתקצר בתיקונו שמותר להניח בתוכו ספרים לפי שעה עד שיוכל למכור אותו ולעשות מדמי מכירו סיוע לס"ת אצל ציבור אשר יכתבון ס"ת שאז הוא מעלה בדמים ג"כ והכל טוב מלגנוז כפי סברת הט"ז אשר הוצאתי לאור דגניזה היא באחרונה כנלפענ"ד:
ואיידי דאיירי לא אמנע טוב בקצירת אומר מה שנ"ל ליישב על פליאת הטו"א במגילה דכ"ו איך ילפי' במנחות דף צ"ט ממחתות דמעלין בקודש הלא מפורש בקרא טעם על ציוות ה' לעשות ממחתות ציפוי למזבח למען יהי' לאות לבני ישראל אבל לעולם דלא צריך מעלה בקודש וצע"ג:
ונלע"ד ליישב בעזה"י והוא דבקרא כתיב את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקעי פחים ציפוי למזבח כי הקריבם לפני ד' ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל וכפי פשטות הקרא הי' ראוי לכתוב את מחתות החטאים האלה בנפשותם כי הקריבו לפני ד' ויקדשו עשו אותם רקעי פחים ציפוי למזבח ויהי' לאות לבני ישרף ולמה שכל התורה ידי הלשון הלא דבר הוא אך באמת אם הקב"ה הי' מצוה לעשות טס עב מן המחתו' וחברו על המזבח הי' ג"כ לאות בבני ישראל או אם יעשה כמין חוט הסקרא סביב למזבח הי' ג"כ לאות בבני ישראל רק אם לא הי' רקוע דק מאוד והי' חשוב בפני עצמו ולא יתבטל לגבי מזבח כפי' התוס' סוף חגיגה בגמ' כאן בציפוי עומד כאן בציפוי שאינו עומד ופי' התוס' אם יוכל לעמוד בפני עצמו אז אינו בטל אבל אם הוא דק שאינו יכול לעמוד אז הוא בטל לגבי מזבח כך צוה הקב"ה להיות רקוע פחים שהוא דק מאוד [עיין רמב"ן במלאכת המשכן והבן שם] להיות מזבח עצמו ולא תשמיש לגבי מזבח וזה שרמזה התורה ועשו אותם רקועי פחים ציפוי למזבח יען כי הקריבם לפני ד' ויקדשו ואז צריך לעשות מעלה בקודש ואחר כך ביאר שתכלית לאות בבני ישראל והבן:
סימן ב
שאלה בחבוש בבית האסורים וניתן לו רשיון לצאת מבית כלאו על ב' שעות ביום ורשות בידו לבחור יום אחד כפי דעתו ואינו יודע אם יבוא לבהכ"נ לקריאת התורה בשבת שהוא ערב שבועות או ימתין לשמוע קריאת מתן תורה ביום חג השבועות:
תשובה לפום רהיטא ימתין על קריאת התורה של חג השבועות דקריאת התורה בשבת ובי"ט הוא תקנה מימי משה דמדאורייתא ליכא קריאת התורה חוץ מזכור עי' א"ח סי' תרפ"ה אבל שאר קריאת התורה הוא רק תקנה מנביאים ועיי' מג"א סימן קל"ה סק"א והנה כפי המבואר בזבחים דף צ"א די"ט מקודש יותר משבת ופי' רס"י דיו"ט מקרי מועד וגם אמרו שם אטו שבת לברכת היום מהני לברכת היין לא אהנאי א"כ מהני קדושת י"ט על קריאת התורה ג"כ והוי קריאת התורה מקודש ע"י קדושת יו"ט ואפ' אם קריאת השבת הוי תדיר דבכל יום שבת הוי קריאת התורה וקריאת י"ט הוי רק ג' רגלים בכל זאת יש לצדד דבכל שבת הוי פרשה אחרת ולא נקרא פרשת השבת רק פעם אחד בשנה ופרשת יו"ט שתי פעמים פעם אחת בקריאת הפרשה בכלל קריאת השבת ופעם שנית ביו"ט שהוא זמנו מענינו ויש לצדד שקריאת יו"ט הוי תדיר כנגד אותו פרשה אשר יקרא בשבת שלפני שבועות ועכ"פ רשות בידו להמתין על קריאת התורה של שבועות דהא בתדיר ומקודש פסק הרמב"ם איזה שירצה יבחור וה"ה כאן כך עלה בדעתי בראשונה:
אך לכאורה יש לומר הגם דמבואר בגמ' במנחות אי תדיר עדיף מניחי' לתמידי' עד למחר ולא מקריבי' מוספי' היום ולא חיישי' על שמשהי' המצוה כאשר הוא כלל גדול שמצוה שבא ליד אדם אל יחמצנה ומהאי טעמא חידש ר"ל אין מעבירי' על המצוה עי' רש"י יומא דף ל"ג ע"א דיען אם תדיר עדיף ממקודש א"כ הי' כך ציוות התורה לדחות המקודש בעבור התדיר או אם מקודש עדיף דחינן לתדיר בעבור המקודש ואין בזה חשש דאין מעבירין על המצות אבל כיון באמת הוי תדיר ומקודש איבעי' דלא איפשטא ויש בידו לעשות איזה שירצה א"כ אם שווין הם ובידו לברר התדיר כנגד המקודש אז בודאי כיון שיכול לעשות התדיר כנגד המקודש א"כ אם בא לידו התדיר קודם צריך לעשו' התדיר מכח דאין מעבירין על המצות דמהכ"ת יעבור כיון דתדיר ומקודש שווין והוא סברא נכונה בעזה"י והרמב"ם נקט דין הגמ' דמכח דין תדיר ומקודש יש בידו לברר איזה שיבחור כגון שניהם לפניו אבל בודאי מודה אם בא לידו ראשונה או תדיר או מקודש צריך לעשות המצוה שבא לידו מכח דין אחר דכלל גדול שאין מעבירין על המצות ודוק:
ומצאתי און לי בפרמ"ג בט"ז בא"ח סי' כ"ה ס"ק א' יען דתפילין הוי מקודש וטלית תדיר לכן אם פגע בתפילין קודם לטלית הוי הדין דאין מעבירין על המצות דכיון דתדיר ומקודש שווין מכריע דין דאין מעבירי' על המצות יעו"ש אך דבריו נפלאי' אם כן למה פסק המחבר שמצוה ללבוש הטלית תחילה אם תפילין נחשב למקודש וטלית תדיר א"כ איזה שירצה יקדים והארכתי במ"א:
ואיידי דאיירי לא אמנע להודיע כי יש צריך עיון בדברי מג"א סי' כ"ה בס"ק ב' דכתב על דברי רמ"א שפסק שאם בידו תפילין אין צריך להמתין על טלית משום חביבא מצוה בשעתא אעפ"י שיעשה המצוה אחר כך מן המובחר ומביא ראי' מן מצות ייבום יבמות דף כ"ט וממצות הקטר אברי' ממנחות דף ע"ב יעו"ש ולדעתי יש להשיב בשלומא ביבום הגם שמצוה בגדול יותר מבקטן אעפ"כ אם הגדול במדה"י לא ממתין עליו יען דשם עכ"פ אותו הגוף אשר יעשה המצוה עתה לא יקיים אח"כ המצוה כלל לכן עכשיו שחל המצוה על הקטן לא דחינן בעבור מצוה מן המובחר מגוף לגוף והבן ובמנחות דיוכלו אותן כהנים להקטיר לערב האברי' והפדרים אבל שם לא יהי' המצוה על צד היותר טוב רק עכשיו יש איסור שבת ובערב יהי' חול עכ"פ אין גוף המצוה נעשה מבמובחר אבל כאן דהוא בעצמו יניח אח"כ התפילין ביותר טוב במעלין בקדש אז יש תרתי לטיבותא דילמא באמת אין כאן חיוב להניח תפילין קודם טלית אם יוכל אח"כ להשיג גם טלית וצע"ג כעת:
אמנם אפי' אם נאמר דלא שייך אין מעבירין על המצות אם תדיר הוי שוה כמקודש כיון דבכל אופן יתבטל אחד או המקודש או התדיר ויש בידו לברר איזה שירצה ועי' תוס' מגילה דף ו' מ"מ נ"ל דיבא לשמוע קריאת התורה של שבת ולא יאחר על קריאת התורה של שבועות כאשר אבאר בעזה"י: והנה בגמ' במנחות דף מ"ט איבעי' להו תדיר ומקודש מי עדיף כגון ציבור שאין להם תמידי' ומוספי' ומפרש הגמ' דספק הוא בתמידי' דלמחר ומוספי' דהאידנא מי עדיף תמיד' עדיפא דהוי תדיר או מוספי' עדיפא דהוי להו מקודש ולא נקטו גם בהיפך כגון תמידין דהאידנא ומוספי' דלמחר אי תדיר עדיף מקריבי' אותן היום לתמידי' ואי מקודש עדיף מניחי' אותן למוספי' דלמחר ומצאתי שהגאון שג"א בסימן ס"ב הרגיש בזה וכ' דבאמת יש איבעי' על אופן זה וצע"ג:
ונראה לפע"ד ליישב בעזה"י ולחדש דבר כל חקירות בעלי התלמוד בענין תדיר ומקודש אשר נסתפקו בזבחי' דף צ"א לענין להקדים זה כנגד זה או במנחות דף מ"ט לענין לדחות זה מפני זה הוא דוקא בשתי דברים נפרדים במצות שונות זה מזה אם יש כאן מצוה אחת ולה מעלת מקודש ומצוה אחרת עומדת כנגדה במעלת תדיר אז כיון שב' הפעולות של מצות אשר לפנינו המה מובדלי' בשמות צריכי' אנו לחקור על חמורה כנגד קלה ועל זה נאמר פלס מעגל רגלך כגון תמידי' ומוספי' של שבת או מוספי שבת ומוספי ר"ה או מוספי ר"ח ומוספי ר"ה או תפילת מוסף ומנחה או ברכת היום וברכת היין שכל קרבן או תפילה או ברכה הוי שם נפרד אז יהי' בזיון מצוה אם נקדים הקלה כנגד החמורה או המעוטרת במעלה כנגד שאינה מעוטרת אבל בשם מצוה אחת כגון מצות תמיד שיש כאן מצוה להקריב בכל יום שני כבשים אז כל יום ויום מצוה אחת או מוספי שבת כנגד מוספי שבת אחר הגם שבשבת השני יהי' ג"כ ר"ח או יו"ט אז הגם שבשבת השני יהי' המוסף גם כן מקודש מכח שהוא ר"ח או יו"ט או שהתמיד של מחר יהי' מקודש מכח ר"ח או יו"ט או שבת בכל זאת אנו לוקחי' הכבשים לתמידי' דהיום ולא מניחי' אותם לתמידי' דלמחר וה"ה שמקריבי' על מוספי' דהיום ולא מניחים למוספי' של שבת הבא הגם שיהי' מקודשים יען דבשם מצוה אחת כי מטא זמן שיוכל לקיימה צריך לקיים אותה דמאי אולמא לקיים אותה מצוה למחר ולעזבנה היום הלא הכל שם אחד באותה מצוה ובשביל שתהי' אותו שם מצוה למחר מעוטר במעלת קדושה ויהי' המצוה ביתר שאת ע"ז בודאי נאמר מצוה שבאה לידך אל תחמיצנה דבכל אופן יוקרב לשם תמיד או שם מוסף ואז כיון שנשאר באותו שם צריך להיות זרת משעה שיוכל לקיים המצוה כי בשם מצוה אחת ליכא בזיון אם נקדים לעשותה היום מלהמתין למחר מין במינו אינו חוצץ והבן:
ונחזי אנן דהתורה גילתה תדיר בתמידין כנגד מוספי' או מוספי שבת כנגד מוספי יו"ט דמשם נלמד דתדיר קודם אם המה שתי מצות נפרדות ואינם תואמים מבטן המצוה וכן מקודש ילפי' מן עולה וחטאת דהמה גופי' נפרדי' ושמות נבדלים משתי מצות מחולקות אבל שני פעולות משם מצוה אחת כחיוב תמיד ומוסף רק מוגבלים בשני ימים שם אין לדון לא על מעלת תדיר ולא על מעלת מקודש דאין מעבירי' על המצות אפי' לעשות אח"כ על צד המובחר אבל בשתי שמות משני מצות אז יש לפלס איזה חמורה ואיזה קלה ודוק:
ובא ברוך ד' ואעשה לך מטעמי' דגמ' לא יוכל לחקור אם מקודש עדיף אם לא יניח הכבשים למוספים דלמחר דהא לא משכחת לה דממנ"פ אם אין כאן עוד שני כבשים על תמידי' דלמחר א"כ הגם אם לא נקריב היום תמידים וישארו השני כבשים בכל זאת לא יקרבו למחר למוספי' דהא תמיד דמחר יהי' תדיר ומקודש דהא יו"ט פועל קדושה גם על תמידי' וא"כ לא יודח התדיר דהיום בעבור המקודש דלמחר דתדיר דהיום נדחה בעבור תמידי' דלמחר דהוא תדיר ומקודש וזה פשיטא לי' לגמ' דתדיר ומקודש עדיף מתדיר בלבד וגם זאת אם להניח למחר בעבור תמיד תמיד דהיום קודם דהא תמיד ותמיד שם אחד ממצוה אחת ואין דוחי' זה מפני זה דמאי חזית לדחות בשם מצוה אחת מיום ליום ואם יש עוד שני כבשים לתמידי' דלמחר רק על מוסף דלמחר ליכא כבשים א"כ בודאי מקריבי' היום התמיד דהא בעבור תמיד דהיום לא יודחה מוסף דלמחר דהא נשארו עוד כבשים על מוסף דלמחר רק בעבור תמיד דלמחר יודחה המוסף א"כ אין מקודש נדחה בעבור תדיר בלבד אלא המקודש שהוא מוסף נדחה בעבור התמיד של אותו יום שהוא תדיר ומקודש אבל תמיד דהיום אינו מדחה מוסף דלמחר וא"כ פשיטא דמקריבי' תמיד היום דהא הוא אינו מגרע המקודש דלמחר וא"כ לא נשאר לגמ' מקום לספק אם מקודש עדיף שישאר הכבשים על מוסף דלמחר לכן התחכמו בהיפך שיש כאן רק שני כבשים וצריכי' אותם על מוסף דהיום וגם לתמידי' דלמחר אז אם מקודש עדיף נקח אותם על מוספי' דהיום ואם תדיר עדיף אז לא נקריב מוספי' ונניח אותם לתמידי' דלמחר דבאופן זה הוי שפיר תדיר כנגד מקודש משני שמות ומשני מצות נפרדות ודוק:
ובזה מיושבי' שני קושי' גדולות של שג"א שחקר חקירה חדשה שלכן לא נקט הגמ' גם צד הספק של מקודש עדיף דבעלי התלמוד סברו הגם אי מקודש עדיף היינו מקודש דהיום כנגד תדיר דהיום אבל מקודש דלמחר לא עדיף כתדיר של היום אבל אם תדיר עדיף אז אפי' תדיר דלמחר עדיף כנגד מקודש דהיום ולכן נקטו מוספי' דהיום כנגד תמידי' דלמחר אבל איפכא תמיד דהיום כנגד מקודש דלמחר פשיטא תמיד שהוא תדיר עדיף וסתר זה מכח שני קושי' חמורות (א) א"כ איך רצה לפשוט מהא דאין פוחתין מששה טלאים ש"מ דתדיר עדיף דילמא איירי כאן דחל מקודש באחרונה אם שבת מקודש נגד יו"ט איירי דחל יו"ט בה' ו' ואם יו"ט מקודש נגד שבת [כי יש בזה סתירה בדברי רש"י] איירי דחל יו"ט ביום א' וב' וא"כ תדיר דהאידנא חשיב כמו מקודש דלמחר אבל לעולם דה"ה איפכא דמקודש דהאידנ' חשוב כמו תדיר דלמחר ומנ"ל לפשוט דתדיר דלמחר עדיף ממקודש דהיום אלא פשיטא אי אמרי' מקודש עדיף אז מקודש דלמחר עדיף מתדיר דהיום (ב) איך רצה הגמ' לפשוט מהא דתמידי' אין מעכבי' את המוספי' אי דיומא תדיר עדיף אלא דלמחר אלמא שווין הן וקשה מנ"ל דאיירי במקודש דהיום ותדיר דלמחר דילמא איירי במקודש דלמחר ותדיר דהיום אז תדיר דיומא כמו מקודש דלמחר אבל לעולם מקודש דהיום עדיף מתדיר דלמחר אלא ודאי דאי תדיר עדיף אפי' תמידי' דמחר עדיף ממקודש דהיום וה"ה איפכא אי מקודש עדיף מקודש דמחר עדיף מתדיר דהיום עכ"ד:
ולפמ"ש לק"מ דאי אפשר לומר דאיירי בתדיר דהיום ומקודש לאחר זמן דאז מכח תדיר דהיום לא יודחה מוסף דלמחר דהא נשארו שנים הגם שלא יקריבום למוסף דתמיד קודם למוסף יען דתמיד של אותו יום הוי תדיר ומקודש א"כ נדחה דמוסף בעבור תמיד של אותו יום וה"ה דתדיר לבד בטל כנגד תדיר ומקודש עכ"פ תדיר של היום לא יזיק למקודש דמחר ומהכ"ת שלא להקריב היום תמיד ואם מיירי דלא נשארו עוד שנים א"כ ליכא לחקור בתדיר נגד מקודש רק בתדיר נגד תדיר ואם אמת סברא שלי דבאותו מצוה לא מהני שום יתר שאת א"כ תמיד דהיום קודם לתמיד של מחר ואם אינו אמת הסברא א"כ יתבטל תדיר בעבור תדיר ומקודש אבל לא תדיר נגד מקודש מזה נדע דאיירי במקודש דהיום ותדיר דלמחר ונפשוט דשווין הן ומיושב קושי' ב' ודוק: ומיושב קושי' א' דכוונת הגמ' כך אי אמרי' דתדיר דלמחר עדיף ממקודש דהיום א"כ ניחא שלא היו בלשכה אלא ששה כבשים דממנ"פ אם יו"ט קודם שבת ושבת נחשב למקודש פשיטא דלא מבטלי' תמיד דהיום דהא נשארו עוד שנים רק למחר תמיד עדיף דהוי תדיר ומקודש ועכ"פ די בששה טלאים שלא יתבטל התמיד בכל יום ומוסף דיו"ט בודאי לא יוקדם לתמיד של שבת דהא תדיר דלמחר עדיף ממקודש של היום אפי' מכ"ש תמיד דשבת הוי תדיר וגם מקודש כנגד מוסף דיו"ט ואם יו"ט אחר שבת א"כ עדיף תמיד דמחר שהוא תדיר כנגד מוסף דשבת שהוא מקודש אבל אם נימא מקודש עדיף ומשכחת לה ביו"ט אחר שבת דלא יהי' לתמיד של יום א' בשבוע יען דמוסף דשבת קדים א"כ למה תקנו תקנה לתמיד בששה טלאים הא משכחת דלא יהי' די בששה והי' להם לתקן שמונה טלאים ודו"ק והוא פלא על הגאון שג"א שחקר דילמא איירי ביו"ט לפני שבת הלא עכ"פ גם יו"ט אחר שבת משכחת לה וא"כ כיון שרצו לעשות תקנה שלא יושבת הי' להם לתקן שמונה אלא ודאי גם בששה טלאים לא משכחת ביטול התמיד וע"כ דתדיר עדיף והבן:
ואיידי דאיירי לא אמנע מה שתרצתי בפשוט קושי' שג"א הנ"ל דדילמא איירי בתמידי' דהיום ומוספי' דלמחר ונ"ל דא"כ אין מסודר הלשון דתנא התמידי' אין מעכבין את המוספי' משמע דתמיד' דלמחר אין מעכבין מוספי' דהיום ואח"כ נקט מוספי' דהיום אין מעכבין את התמידי' דלמחר דיכול להניחם על תמידי' דלמחר ונקט ברישא דיוכל להקריב אותם לחובת היום אבל אם איירי במוסף דלמחר צריך לנקוט בתחילה מוספי' אין מעכבי' את התמידי' מוספי' דלמחר אין מעכבי' תמידי' דהיום ואז הי' נקט חובת היום ברישא מתחילה דיוכל למלאות חובת היום ואח"כ ינקוט ותמידי' אין מעכבי' את המוספי' דיוכל להניחם על מוסף דלמחר וחובת היום יתבטל דכן דרך התנא להשמיענו תחילה דיוכל לפטור עצמו מחובת היום ומדנקט תמידי' אין מעכבין את המוספי' ברישא וזה נגלה דאיירי וומוספי' דהיום ותמידי' דלמחר והבן:
סימן ג
שאלה מי שלא הי' יכיל להשיג כל היום לא טלית ולא תפילין עד ערב ואז לא יוכל להשיג רק אחת מהם או שילך אצל מי שיש לו תפילין או אצל מי שיש לו טלית כשר איזה מהם יקדים אי יקדים לתפילין או לטלית מי נימא תפילין עדיף דהוא חוב מצות עשה מחויבת ואי לא יניח הוי מפושעי ישראל קרקפתא דלא מכח תפילין או נימא כיון דהוא זהיר במצות ציצית והיא מצוה תדירה שנוהגת בין בשבת ויו"ט כמו בחול אז טלית עדיף:
תשובה לכאור' מצות תפילין עדיף מב' טעמים (א) דתדירו' דתפילין הוי דבר שבחובה שיש חיוב בכל ימי חול להניח תפילין אבל מצות טלית הוי רק עשה דרשות דהא אי בעי לא ילבש טלית בת ד' כנפות ונקרא רק מצוי כמו שלמים בזבחים דף צ"א דפי' רש"י יען דלא הוי דבר שבחוב לא נקרא תדיר וה"ה כאן נקרא רק מצוי ולא תדיר נמצא דהוי תפילין תדיר כנגד טלית שהוא מצות רשות (ב) דתפילין הוי וקודש דהא כתוב עליהם שם שדי והוי קדושה שאינם נזרקי' אפי' רצועות של תפילין נקראי' תשמישי קדושה ועיי' מנחות דל"ב ותדיר ומקודש הויין שוין כמבואר ברמב"ם פ"ח ופ"ט מה' תמידין ומוספין וא"כ אפי' את"ל דטלית נחשב כתדיר אז הוי ג"כ רשאי להקדי' תפילין לטלי' וכ"ש דתפילין הוי תדיר ומקודש דקודם לטלית ודוק:
אמנם דבר זה אי מצות תפילין הוי מקודש נגד טלית צריך התבוננת דבש"ע סי' כ"ה סעיף א' הביא דילבש טלית מקודם ואח"כ תפילין דמעלין בקודש והקשה הדג"מ א"כ הי' לו להקדים תפילין דכל מקודש מחבירו קוד' לחבירו והביא דבאמת בב"י מבואר בשם נמ"י טעם אחר דטלית הוי תדיר כנגד תפילין עב"ד ולכאורה יפלא הא אכתי תיקשי א"כ למה פסק הש"ע להקדים ציצית הלא בתדיר ומקודש הוי הדין שרשות בידו להקדים איזה שירצה וצע"ג:
ונלע"ד לחדש סברא אחת דתפילין לא נחשב למקודש כנגד טלית והוא דמקודש לא הוי אלא בדבר הנעשה לגבוה לקרבן כגון דם חטאת קודם לעולה שכן מכפר או אברי עולה קודמי' לאברי חטאת שכולו כליל ששם העבודה אשר נעשה הוא קדוש לד' שיעלה הדם או האברים לריח ניחוח וה"ה תפילת מוסף של שבת ויו"ט או ר"ח וכן פועל קדושת שבת ויו"ט גם לתפילת מנחה שכל התפילות נתקנו במקום קרבן שחרית ומנחה במקום תמידין וכ"ש מוספין שמזכירין בה הקרבן מוסף ותפילה היא עבודה שהיא בלב ועיי' במג"א סי' פ"ט ס"ק ג' ובמח"הש או ברכת היום של שבת שצוה הקב"ה לזכור את יום השבת לקדשו ועיי' נזיר דף ד' ברש"י ובתוס' שם וכיון שגוף הפעולה או הזכירה של הקדושה הוא המצוה זה נקרא מקודש אבל מצות הנחת תפילין הוא רק מצוה כמו נטילת לולב ביד כך צוה הקב"ה לקשור על זרוע ולהשים על הראש חפץ ידוע ששמו תפילין אז הוי התפילין רק חפץ אשר על ידו יעשה אדם מצוה כמו שהוא הלולב החפץ שעל ידו יעשה האדם המצוה רק בלולב ביקש הקב"ה עץ כפות תמרים וכאן ביקש הקב"ה חפץ של קדושה אבל גוף המצוה הוי הקשירה על היד ועל הראש והוי כמו לקיחת הלולב ביד אבל אין בהנחתם שום פעולה בקדושה או הזכרה בקדושה אין למצות תפילין היינו הנחת תפילין שם מקודש להיות לו מעלה נגד טלית שהוא תדיר דמה קדוש' יש במצוה הנחת תפילין כנלע"ד ברור בסבר' בעז"ה:
ולפ"ז יפה כתב הנמ"י שיקדים לטלית שהוא תדיר שנוהג בין בשבת ובין ביו"ט ובחה"מ ובאבל ביום הראשון ותפילין אינו נוהג אז והבן זה: אך לפ"ז פלא בעיני למה פסק הש"ע שם שאם פגע בתפילין למעלה בכיס צריך להקדים הנחת תפילין משו' דאין מעבירין על המצות הלא בכל דין דתדיר ואינו תדיר תדיר קודם הוי הדין דמעבירין בודאי עי' זבחים דף צ' ע"ב דוקא שלמים של אמש חטאת ואשם של היום של אמש קודמי' אבל אם באותו יום הביא שלמים קודם חטאת קודם ולא שייך לחקור אין מעבירין על המצות דהא התורה הקדימ' למעלת מקודש כנגד אינו מקודש וה"ה אם פגע באינו תדיר שמניח אותו ועושה התדיר וכן מבואר במנחות דמ"ט ובכל ענין דתדיר דדוקא בשתי מצות שוות שייך אין מעבירין אם שניהם לפניו אבל במעלת תדיר כנגד אינו תדיר אין שייך אין מעבירין וצע"ג:
וראיתי שט"ז בס"ק א' הרגיש וכ' דתדיר הוי רק אסמכת' ואינו דוחה דין דאין מעבירין על המצות והשתוממתי על המראה הזאת הלא תדיר ילפי' מקרא והוא סותר דבריו לסי' תרפ"ד יעו"ש ומצאתי בפרמ"ג שהרגיש על ט"ז הנ"ל הגם אם אין מעבירי' על המצות הוי מן התורה מן פסוק ושמרתם את המצות הלא תדיר ג"כ דאוריי' מפסוק מלבד עולת הבוקר ותי' דתדיר ומקודש פסק הרמב"ם דהויין שוין ואיזה שירצה יקדים וכאן הוי תפילין מקודש וטלית תדיר ושניהם שקולי' אז אם פוגע בתפילין תחילה פועל אין מעבירי' על המצות להקדימן יעו"ש והגם שאמר דבר חכמה דבריו נפלאי' בעיני הגם שתפילין הם חפץ קדושה אבל הנחת תפילין לא הוי מקודש כנגד לבישת טלית וצע"ג ועוד הלא הט"ז בעצמו בס' תרפ"א פסק דתדיר עדיף ממקודש יעו"ש וא"כ דבריו סותרי' וצע"ג:
ולכאורה עלה בדעתי להעמיק סברא ישרה בהבנת של בעל הט"ז בדברי המחבר והוא דלכאורה דברי נמ"י נפלאים דכתב שטלית נקרא תדיר כנגד תפילין הלא בזבחים דף צ"א דרצה הגמ' לפשוט דתדיר עדיף ממקודש ממתני' דשלמים של אמש קודמי' הא אידי ואידי דיום חטאת ואשם קדמי אע"ג דתדירי ומשני אמר רבא ומצוי קאמרת תדיר קמבעי' לן מצוי לא קמבעי' לן פי' רש"י וז"ל שאין תדירתו חובה אלא שהוא מצוי תמיד יותר מחבירו עכ"ל מבואר מזה דלא נקרא שם תדיר אלא אם תדירתו חובה כמו תמיד של שחר או מוספי שבת נגד ר"ח וכדומה אבל שלמים שבאים מתוך נדר ונדבה אשר אין שורשם מחוב אלא שבא מכח נדר ונדבה ואי בעי לא הי' נדר נקרא רק מצוי ולא תדיר וה"ה טלית שהוא רשות אי בעי עביד שלובש טלית בת ד' כנפות ואם בעי לא עביד שאינו לובש טלית בד' כנפות לא נקרא תדיר ותפילין הוי חובה על הגברא עכ"פ בכל יום פעם אחד וא"כ לא הוי טלית תדיר נהפוך הוא תפילין הוי תדיר וצע"ג:
אך באמת יש להבדיל בסברא בודאי אם אנו דנין דתדיר יהי' עדיף ממקודש הכתוב בתור' אז צריך דוקא לחקור על תדיר הקבוע ועומד בתורת חוב כמו תמיד אבל שלמים שהם רשות בשורשם הגם דשכיחי עכ"פ חוב לא הוי ותדיר כזה אינו מן התורה לחקור עליו שידחה את המקודש המפורש ג"כ בתורה אבל אם אנו דנין על תדיר כנגד אינו תדיר אז בודאי נחשב לתדיר גדול אשר שכיח לרוב ואת אשר אינו שכיח כמוהו הוי כאינו תדיר דהכל בשם תדיר וראוי' להקדימו יען דהוא נמצא ביותר והבן אך כל זה להקדימו אבל אם פגע בתפילין תחילה דיש כאן מצות דאין מעבירין על המצות אז אמרינן דראוי להקדים התפילין ולא להעביר מעליהם הגם דתורה צותה להקדים התדיר זה דוקא בתדיר דחוב שהוא תדיר מן התורה אבל תדיר המצוי שהוא רק מדרבנן לא אלים כחו שיעזוב התפילין ויקדים הטלית שהוא מצוי ולפ"ז כנים דברי הט"ז תדיר דטלית שהוא רק מצוי הוי רק מדרבנן ולא מן התורה ואין בכח תדיר כזה לדחות הדין דאין מעבירין על המצות והבן: ואינו שוה לי בכל זה שהנמ"י יקרא לטלית תדיר אם אינו תדיר של תורה ומנ"ל שיהי' תדיר המצוי עכ"פ תדיר מדרבנן הלא בסברא הוי תפילין תדיר של חובה שמחויב עכ"פ בימי חול מן התורה וטלית הוי אינו תדיר והי' להם לחכמים להניח על דין תורה שתדיר של תורה יוקדם דילפי' מקרא וצע"ג:
לכן אמרתי לברר שנימוקו עמו שטלית הוי תדיר של תורה וה' יאר עיני בתורתו נחזי אנן סברא אחת הנה שלמי' המה באים בנדר או נדבה אז עיקר חיוב שלו שיצרך להביא קרבן הוא גרם לעצמו יען שפתח פיו לנדור נדר לד' וע"י עקימת שפתיו נכנס בחיוב וגם בשעה שמביא הקרבן איזה שם נקרא על הבהמה הלא רק אותו שם שנדר והוציא בשפתיו ולמה הוא מחויב עכשיו להביאו הוא רק לקיים מוצא שפתיו שלא ייחל דברו דאין כאן רק קיום דבורו דלא חל עליו דבר אשר לא קבל על עצמו נמצא דמתחילתו ועד סופו הכל רק חיובו אשר קבל על עצמו ואלו ישאל על נדרו אין כאן חיוב עוד וגם יוכל לשאול על נדרו מזה נגלה דהכל מידו ואותו מצוה אשר לא תצא מרצון ה' לחייב את האיש רק הכל בא מצד האדם אינו נכנס בגדר להיות לה מעלה הגם דשכיחא ויהי' נחשב למעלה ע"י הכמות אבל הלא איכות הדבר מגריעו דאין זה מצוה אשר הטיל ה' עליו רק שהוא קבל על עצמו לעשות זאת ואלו קבל לאכול או לשתות ולזרוק אבן או שלא לאכול ולשתות או לילך או לישב יש ג"כ מצוה עליו שכל היוצא מפיו יעשה הכי יהי' הדבר על ידו מעוטר במעלה כנגד מעלת מקודש אשר הוא מעלה על פי ה' שחטאה יכפר על עונות וחטאים וה"ה מילה לא נחשב לתדיר הגם אחר שנולד לו בן בא חיוב מן התורה במצות מילה והוא דבר אשר לא בא החיוב מכח קבלת האב או עפ"י עצמו רק ה' הטיל חיוב מצות מילה וגם אי אפשרות לפטור ממנה בכל זאת יש למצוה הנ"ל גרעון דהיא תלוי' במקרה אם יולד זכר ואין בידו להכניס עצמו בפעולה שעל ידה יבוא החיוב מן התורה דאין ביד איש שיולד לו זכר וגם אינה קבועה בזמן מיועד גם זה אין לו מעלת תדיר דאין לו קביעות שיהי' אותו דבר כלל אבל מצות טלית הגם שאין כאן חוב ללבוש בגד בד' כנפות עכ"פ אם הוא ילבש בגד בד' כנפות מי מטיל עליו החיוב לעשות בו ציצית הלא הקב"ה כי האדם אינו מקבל מרצון עצמו בלבישת בגד כזה חיוב ציצית רק התורה אמרה אם אדם יעשה פעולת לבישת בגד כזה אני מטיל עליו חיוב ציצית ובכל רגע יש ביד אדם ללבוש טלית בת ד' כנפות אז תרתי לטיבותא שהוא בידו להכניס עצמו בפעולה אשר אז הקב"ה מטיל עליו החיוב אז בודאי כיון שגוף החוב בא מהקב"ה וגם יש בידו להכניס עצמו בזה שהקב"ה יחייב אותו במצוה הנ"ל זה נקרא תדיר דאטו נאמר דמצות מעשרות ג"כ לא יחשב לתדיר יען דיש בידו שלא להכניס התבואה בדרך פתח שיתחייב במעשר דעכ"פ אם מכניס דרך פתח הקב"ה מטיל עליו החיוב] הגם שהי' ג"כ בידו שלא יבוא עליו החיוב אין זה ריעות' לגרוע מעלת המצוה כי אז לא בא החיוב בעולם אבל בנדרי' ונדבות הגם שבא החיוב בעולם לא בא מפי ד' אשר התורה הטילה על האדם עיקר החיוב רק הוא אסר איסור בנפשו והקב"ה צוה שיעשה מה שפצו שפתיו ולכן אין למצוה הנ"ל מעלת תדיר אבל אם ע"י פעולת אדם הקב"ה מטיל החוב זה נקרא תדיר ולכן כיון דהוא אינו מקבל בלבישת טלית חיוב ציצית רק התורה הטילה עליו המצוה הוי תדיר דאורייתא הגם שהי' בידו שלא ללבוש בגד בת ד' כנפות ולא יחול עליו החיוב כנלע"ד ברור בסברא בעז"ה כי עם הנמ"י נמוקו עמו והבן:
וראי' לזה מגמר' בזבחים דף צ"א דרצה הגמרא לפשוט מדברכת היין קודמת לברכת היום ש"מ דתדיר קוד' ומשני הגמ' דשבת אהנאי ג"כ לברכת היין וקשה איך ס"ד דמקשן דתדיר כזה שהוא מצוי יוקדם לברכת שבת שהוא חוב וצע"ג אלא יען דברכת המזון טעון כוס ועיי' פסחים ק"ה דיש מ"ד דסובר אפי' ברהמ"ז של יחיד טעון כוס אבל של שלשה בודאי טעון כוס והגם שלא הי מוכרח לאכול אבל עכ"פ כיון שאכל מחויב במזומן שלא ברצון עצמו רק ממילא בא החיוב אז מה שבידו להכניס עצמו ע"י מעשה שיבא עליו החיוב ממילא נקרא תדיר ודו"ק והגם שהוא דרבנן וקידוש היום דאורייתא יבואר אי"ה במקומ"א:
ובזה יופתח לי שערי אורה להבין עומק תלמוד ירושלמי הנה בנזיר דף מ"ז במשנה במת מצוה שפגע כה"ג ונזיר סובר ר"א יטמא כה"ג ורבנן סוברי' יטמא נזיר ר"א סובר יטמא כה"ג שאינו מביא קרבן על טומאתו ורבנן סוברי' יטמא נזיר שאין קדושתו קדושת עולם ובירושלמי רפ"ז וז"ל הגע עצמך שהקדישו אביו מרחם זו תורה וזו אינו תורה ר"ה בשם ר"י אתי' דר"א כב"ש דב"ש אומרי' תדיר ומקודש תדיר קודם כן ר"א אומר תדיר ומקודש תדיר קודם עכ"ל ולכאורה נפלא בעיני להבין הלא מבואר בזבחים דף צ"א דאם אנו דנין לדחות מקודש או לאחר מקודש בעבור תדיר הוא דוקא בתדיר שהוא חוב אבל לא במצוי שלא נקרא כלל תדיר והוא סברא פשוטה כאשר כראה מלשון הגמ' מצוי קאמרת תדיר קמבעי' לן מצוי לא קמבעי' לן לשון זה מורה שמקשן הי' טועה שהי' מדמה מצוי לתדיר כמובן ואיך יאמר תלמוד ירושלמי שנזיר הוי תדיר ותדיר עדיף ממקודש הלא הוא כנגד סברא החיצונה וצ"ע:
ונלע"ד ליישב והוא דכבר נודע דפליגי אבות עולם אי איסורי נזיר הוא איסור נפשי' על חפצים או שאוסר החפצים עליו אבל הרמהרי"ט מכריע לעצמו שיטה אחרת שהנזיר הוא מזיר עצמו להיות נזיר אחיו ואז הטילה התורה עליו להיות אסור ביין ובטומאה ובגילוח ושלשתן הווין איסורי תורה אשר התורה מטילה עליו החיוב ששלש אלה לא יעשה לו הובאו דבריו בתשובת אבני מילואים סי' ט"ו יעו"ש ועי' ברא"ש בפירושו בנדרים דף ב' ע"ב וק"ל:
ולפ"ז יש לברר אי נזיר הוי תדיר או לא הנה לכאורה איסור נזיר הוי תדיר כנגד כהונה מלבד שכהונה רק בשבט אחד וחירות בכל י"ב שבטים רק בלא"ה הוי תדיר באיכות דכהונה אינו נוהג גם בבני אהרן רק בזכרים ולא בנקבות ואיסור נזיר נוהג בנקבות כמו בזכרים אבל בשלומא אם אין הנזיר אוסר עצמו ביין בטומאה ובתגלחת רק הוא מבקש להיות מיר אחיו והקב"ה מטיל עליו איסורי' הנ"ל אז מעלת איסוריו נחשב למעלת תדיר שהוא הכניס עצמו בחיוב שם תואר נזיר ואח"כ הטילה התורה עליו החיובין כמו בטלית הוא לובש בגד בד' כנפות והתורה מטיל עליו המצות ציצית אבל אי הנזיר אוסר עצמו ביין בטומאה ובתגלחת אז דומה לשלמים שאין כאן חיוב מן הקב"ה רק הוא אוסר על עצמו שלשה דברים והכל בא מפיו ואין לאיסורו מעלת תדיר כמו בשלמים דנקרא מצוי ולא תדיר כמובן:
ועתה אבוא לבאר דהמקשן בירושלמי הבין דכוונת רבנן דכהן הוי קדושת עולם הכוונה שאיסור כהונה על כל ימי חייו והוקשה לו נזיר מרחם מאי איכא למימר והשיב לו דיש כאן כוונה אחרת שקדושת כהן היא קדושת עולם אשר מפי הקב"ה מצווה להיות באיסורי כהונה ולא בא על פי רצונו רק הקב"ה עליו הטיל שיהי' זרע אהרן בקדושת כהני' אבל קדושת נזיר היא בא כרצונו מפי עצמו כפי אשר מקבל עליו סתמא לשלשים יום ואם מפרש לעולם הוא לעולם ומה שאוסר ומקדש עצמו על פיו ולא מחיוב התורה אינו דומם לקדושה שבאה מפי התורה ור"א פליג וסובר דאין נזיר אוסר עצמו ביין בטומאה ובתגלחת רק הוא מתאר עצמו בתאר נזיר ואז הקב"ה אוסר עליו וא"כ הוי קדושת נזיר כמו קדושת כהן שבאה מפי התורה אך הגם שקדושת נזיר הוי ג"כ קדושת עולם ויהי' ניחא בנזיר מרחם והלא ר"א אומר יטמא כהן אפי' אם הנזיר אינו נזיר אלא לשלשים יום ואז יקשה שפיר הלא הכהן הוי קדושת עולם ונזיר רק קדושת זמן והוי קדושת הכהן מקודש יותר משל הנזיר ע"ז אמר ר"ה כיון דעכ"פ קדושת נזירות באה עפ"י התורה ולא מעצמו אז הוי נזיר תדיר שכן נוהג אפי' בנקיבות ותדיר ומקודש תדיר קודם כנלע"ד בעזה"י: