אור ברסלב
שות מחנה חיים ב › סימן לה

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ב · סימן לה

סימן לד

שאלה איש אחד ירא אלקים אשר החזיק במצות ידועות לזכות רבים לכבד ד' מגרונו זה ח"י שנים רצופים קורא הוא בתורה בר"ה ויוכ"פ והושענה רבה ואירע שבא איש מפורסם אשר ברח מעירו ע"י בלבול ועיכב שם מיום א' דסליחות ואומר שיעכב שם עד אחר הסוכות רק שדרכו לקרוא בצבור בס"ת ויותן לו מצוה הנ"ל גם פה ואם לאו ילך לעיר אחרת לשבת שם ושאל האיש אשר הוחזק במצוה זה ח"י שנים וכמה פעמים גרם לעצמו הפסד ע"י ביאתו מן היריד לביתו לקיים המצוה וירא לנפשו אם לא יקרא לו עון אם יעזוב מצותו לאיש אחר הגם שהוא איש מפורסם בתורה ויראה הלא ד' רואה ללבב שגם הוא מכווין בקריאתו למשוך לב העם לשמוע אל התורה וכן העם עומדים ושומעים לו אנשים וקטנים במקומותם ולא נקל לפניו לעזוב מצותו חוץ אם הדין של תורה הוא שמותר ליתן מצותו בעבור כבוד אדם גדול אז מוכן ומזומן לעשות רצון בני קהלתו אשר יבקשו למלאות רצון אדם נכבד: תשובה הט"ז א"ח סי' תקפ"א סק"ג כתב וז"ל מרוצה לקהל כ' בס"ח סי' תשנ"ה דכל מצוה שאדם רגיל לעשותה ואינו עושה אותה נענש על זה מ"ה נוהגים להדר להתפלל התפלות שהוא רגיל בה רק שלא יתפללו בחזקה עכ"ל א"כ מבואר מי שעוזב מצוה נענש עליה ואסור לו לעזוב מצותו ואפי' אם צריך לעשות מחלוקת רק שיהי' הקהל מרוצים לבסוף הוא מחויב להתקוטט עם אנשים שרוצים לבטל אותו ממצותו והגם שמג"א בסי' נ"ג ס"ק כ"ו כתב וז"ל ואין להתקוטט בעבור שום מצוה שהרי שנינו הצנועים מושכים ידיהם מלחם הפנים עכ"ל היינו אם רוצה לעשות מצוה וצריך להתקוטט בעבורו לא יתחיל במצוה ההוא כמו באכילת לחם הפנים שכהנים משלחן גבוה קזכו חלף עבודתם והזכיה הוא לשבט בכלל וכל האוכל ממנו מקיים עשה אז אם צריך להתקוטט טוב למשוך הידים ולא יבא לידו מלחם הפנים כי אין זכיות אכילת קדשים תלוין זה בזה דנימא מדאכל זה עשר שנים מלחם הפנים יש לו זכות בלחם הפנים של היום אבל מי שזכה במצוה בתורת חזקה שיש לו קנין במצוה ואסור לקהל ליטול ממנו כח זכותו כמבואר בח"מ סי' קנ"א והארכתי בזה בתשובה אחרת אז בוודאי אם אינו מתקוטט בעבור זכות מצוה דיליה ענש יענש בידי שמים כי זה שמלתו לנשמתו כנלע"ד:

וראיתי שבמחצית השקל סימן נ"ג ס"ק כ"ו פקפק על ראי' מג"א דבתו' ישינים ביומא מבואר יען דבכל אופן לא הגיע שיעור כזית או כדי שביעה לכן משכו ידיהם אבל אפשר אם יוכלו להשיג כזית לקיים מצוה גמורה לא משכו ידיהם הגם שיבאו לידי קטט ותי' דעכ"פ אין ברור הקטט והמג"א חידש דווקא אם בודאי יבא לידי קטטה יעו"ש וא"כ בנידן דידן דאין ברור שיבוא לידי קטט בודאי לא ימשוך ידו ממצוה ודוק:

ובמקו"א חקרתי ליישב קושי' מחה"ש דבודאי מה שמשכו הצנועים ידיהם אין ראיה שלא להתקוטט דדלמא בעבור כזית שלם שהוא קיום מ"ע היה מתקוטטים אבל למה קראו חכז"ל גרגרנים להחוטפים משמע שעשו שלא כדין וקשה כיון דצנועים מושכים ידיהם והם חוטפים אח"כ השיגו כזית ומותר להיות בעל מחלוקה בעבור קיום מ"ע ולמה קראו חכז"ל להם שם גנאי אלא בודאי דאין להתקוטט אפילו משום קיום מ"ע עיין קדושין דף נ"ג והגרגרנים חוטפים ודוק:

אך במקום דאיכא חזקה בודאי יש להתקוטט בעבור קיום מצוה דשם בכהנים אין יתרון ביתר שאת איש מאחיו אבל בנידן שזכה איש פרטי בכח חזקה ביתרון זכיות מצוה ראוי' לו להתקוטט בעבור זכות נשמתו ודו"ק: וראיה לדבר דמהני כח חזקה מגמ' סוטה דף י"ג דהקשו הגמ' על עצמות יוסף שנתעסק בהם משה איך לא עסקו בהם בני ישראל והקשו בגמ' עוד ותו אי לא עסקו ביה ישראל בניו לא הוו מיעסקי פי' רש"י וז"ל לאחר שנפטר משה בניו מי לא הוו מיעסקי ביה ואיך הניחו בניו לשאר העם להתעסק בו עכ"ל ולכאורה יפלא כיון דכל ישראל בקשו העצמות לא רצו בניו של משה להתקוטט וא"ת איך בקשו כל ישראל לעשות עולה א"כ למה פי' רש"י האיך הניחו בניו לשאר העם להתעסק עכ"ל ולא פי' איך בקשו בני ישראל ליטול מהם העצמות וצ"ע:

ולפמ"ש נכון הדבר בעז"ה דעיין במג"א סי' נ"ג ס"ק ל"ג דבכל דבר מצוה אשר הוא לעולם בנו יורש תחתיו חוץ מכתר תורה שנתקן מהלל ואילך שגם בתורה בניהם קודמים הגם שיש גדולים מהם יעו"ש וא"כ כיון שמשה זכה במצות עצמות יוסף על כל ימי חייו כאשר אמרו הניחו לו כבודו בגדולים וא"כ קשה כיון שהי' לבניו כח חזקה במצוה הנ"ל איך הניחו בני משה שיעסקו בהם בני ישראל הי' להם להתקוטט ולעמוד בדין שיזכו בהם ותי' הגמ' שבני משה אמרו הניחו לו כבודו במרובים אבל בעבור כבודו בגדולים כגון יהושע ופנחס וכלב לא השיבו דלא מהני גדולים כנגד חזקתם אבל בעבור כבודו במרובים הניחו ודוק:

ולכאורה בנידן שאלתינו יהי' מותר לוותר כנגד איש מפורסם דהא הגמ' הקשה איך לא עסקו בני ישראל ומתרץ הגמ' שאמרו כבודו בגדולים ומשמע שמותר לעזוב המצוה בעבור כבודו בגדול וה"ה הכא מותר לעזוב קריאת התורה מפני שכבודו בגדול:

לק"מ דשם משה לקח עצמות יוסף והי' קושי' הגמ' מדוע הניחו לו לבדו ולא התעסקו עמו במצוה ועל זה משני משום כבודו בגדולים הניחו לו ולא התחילו לאחוז במצוה אבל בנידן שאלתינו שכבר הוחזק במצוה לא מהני כבודה של תורה בגדולים ובעבור זה לא משני הגמ' דבני משה הניחו בעבור כבודו בגדולים כמו שהקשתי למעלה דזה אינו דכנגד חזקה לא מהני גדולים אבל בעבור כבודו ברבים הניחו להם ודו"ק:

גם שם הניחו בניו של משה בעבור כבודו במרובים היינו שגם כל ישראל יתעסקו אבל גם המה בכלל המתעסקים אבל ליתן לאחר כל המצוה בעבור כבודו בגדולים לא שמענו וא"כ בנידן דידן שיתן איש המוחזק כל מצותו לאחר זה אינו מותר ואין שייך לומר שיחלקו המוחזק יקרא ר"ה והאורח יוכ"פ וכדומה זה אי אפשר דר"ה קדושה לעצמו ויוכ"פ קדושה לעצמו שהוא שבת שבתון והושענא רבה קדושה לעצמו ואין בו חלוקה אבל בעצמות יוסף כל ישראל עם בני משה סייעו בקבורת כבוד המת ועיין רש"י סוטה שם ד"ה ואי לא איעסק ביה משה וז"ל כלומר האיך הניחו ישראל למשה להתעסק בו לבדו וכי לא חשו לשבועה ואם לא נתעסק בו משה לא הי' הם מתעסקים עכ"ל מבואר דכאן הי' הקושי' מדוע הניחו למשה לבדו להתעסק בו ולא שותפו בני ישראל עמם ודוק ועיין רש"י עוד שם ותו וז"ל לאחר שנפטר משה בניו מי לא הוו מתעסקו ביה ואיך הניחו בניו את שאר העם להתעסק בו עכ"ל כאן ביאר רש"י שהקושי' למה הניחו גם ישראל לשתף עמהם ודו"ק: ובזה נפלא בעיני דעת התב"ש בסי' כ"ח ביו"ד שהאריך לחלוק על הש"ך ח"מ סי' שפ"ב שסובר בפשיטות שאסור לעשות שליח על מצות כסוי ומצות מילה והוא צווח על הש"ך וכ' דיש בו רק דמצוה בו יותר מבשלוחו וסיים וז"ל ומשם ומכל שאר ראיות שהבאתי בס"ד לעיל נלמד לכיסוי דשרי לפרקים לכבד המהדר אחר מצוה זו וכ"ש אם הוא גדול שיש ג"כ כבוד למצוה ע"ד שאמרו חכז"ל בסוטה דף י"ג הניחו לו כבודו בגדולים וכו' אבל דרך שליחות לא כמ"ש לעיל דמצוה בו וכו' וכ"ש שלא יטול ממון למחר וע"ז נאמר אמת קנה עכ"ל:

ולדעתי יפלא בשלומא בסוטה כבודו בגדולים ומשה אחז ותפס במצוה שגם משה הי' בכלל בני ישראל אשר השביע יוסף ואחז במצוה שלו והניחו לו כלל ישראל שלא ישתתפו עמו וישאר המצוה לו לבדו אבל בכיסוי ומילה שחל המצוה מראשית על השוחט לבדו דשפך וכיסוי ועל האב לבדו וימל אברהם את יצחק בנו והוא יעזוב מצותו ויניחה לאיש אחר לבדו ולא יהי' לו חלק בו זה לא מוכח משם וצ"ע:

אך התב"ש סובר דשליחות מהני רק שמצוה בו יותר משלוחו דאם שולח לאחר לעשות הוה כאלו המצוה מבוזה בעיניו לעשות בגופו אבל כאשר מכבד לגדול והוא עושה שליחות האב אז מתבסמין שניהם זה מהני דלוקח רק שותף עוזר ומושיע לו לקיים המצוה ודו"ק:

ומצאתי לחכמת אדם בשער או"ה סי' י' בד"ה ואמנם השיג על התב"ש שמתיר דרך כיבד הגם דמצינו שאומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך היינו לעשות איסור קטן שלא יעשה חבירו איסור גדול אבל שלא לעשות מצוה המוטלת עליו כדי שיעשה אותה חבירו הגדול ממנו לא שמענו וסיים וז"ל ומה שהביא ראי' מסוטה זה דווקא לענין קבורת מת שהקבורה הוא משום כבודו של מת וכמו שהאריך הכלבו הל' אבל בכל המצות כל אחד ואחד מישראל ראוין לכל המצות ותמה על עצמך אם יהי' לאחד שופר ולולב ואדם חשוב במקו"א אין לו וכי נאמר כבודו בגדול ויתן הלולב והשופר להחשוב והוא יתבטל מן המצוה לדעתי ישתקע הדבר עכ"ל:

ונפלאת השגה הנ"ל בעיני (א) בשלומא בשופר ולולב שכל איש ואיש מישראל מחויב ליטול לולב ולתקוע בשופר מה לי הוא ומה לו אחר הלא כל אחד מחוייב לעשות מצוה הנ"ל בפני עצמו אבל בכיסוי ומילה דממנ"פ לא יעשה אותו מצוה אלא אדם אחד או הוא לבדו או איש אחר לבדו אז מסתבר שכבודו של מצוה אשר תהי' נעשה רק מאיש אחד מרבבות אלפי ישראל תהי' נעשית בגדולים ולא ע"י אדם פחות אבל שופר ולולב הוא חיוב מכל איש ואיש בית ישראל ודוק (ב) בשלומא בכיסוי ומילה הוא מכבד שיעשה גוף המצוה בגדולים כמו בעצמות יוסף וראוי' שתעשה המצוה ע"י גדול ולא ע"י קטן אבל שופר ולולב המה רק כלים שיוכל איש לקיים על ידם מצוה אם יתקע בשופר ויטול לולב ואם נתן לגדול ההוא הכלים לא נתן לו המצוה כי המצוה יחדש הגדול בתקיעה ובנטילה אשר יעשה ומהכ"ת יכין כלי לאחרים לעשות בו מצותו למה יעכב לעשות בו מצותו חייך וחיי חבירך חייך קודמין דרש ר"ע בקיתון של מים וה"ה כאן הוא צריך להכלי וחבירו צריך להכלי ודוק (ג) שם בעצמות יוסף ובכיסוי ובמילה אם הכבוד בגדולים לא נשאר חיוב על הקטנים ופטור אבל בשופר ולולב הכי לא יבוא חיוב גם על הקטן רק יהי' אנוס בדבר שאין לו כלי לקיום בו מצוה ואונס רחמנא פטריה וא"כ לא יתן לגדול ויהי' הוא אונס רחמנא פטרי' ומאי חזית דדמך סמיק טפי ודוק:

ועיקר הקושי' לק"מ התב"ש הסביר דדרך כיבד ע"י אדם גדול ראוי' שישתתף בו אדם אחר בתורת שליחות ויהי' שותפים במצוה ולא שתעקר המצוה מהבעלים לגמרי רק שיתבסמו שניהם והבן:

נחזור לענינינו זה מוחזק במצוה מכמה שנים לא יוכל לעזוב המצוה אפילו דרך כיבוד חוץ אם גם יעסוק בו בשותפות או בכח שליחות וכאן בנידן שאלתינו לא שייך שיקרא בתורת שליחות דאין כאן מעשה להיות נמסר לשליח וגם הדבר אין צריך שליחות עיין רשב"א נדרים ל"ד ובתוס' רי"ד הובא בקצו"ח סי' שפ"ב וסי' קפ"ב (דברים סותרים זה את זה יעו"ש) וא"כ אסור לעזוב מצותו ודוק (ויש לעיין מג"א סי' קל"ח אם הסגן הוא כהן יכול לקרוא לאחיו הגדול שהכל יודעים שלכבודו עשה ועיין בסי' קל"ט בשם א"ח ואין פנאי להאריך ועיין פסחים דף קי"ט נותנים הכוס לאברהם אבינו ודוק):

והרהרתי כדמות ראיה שבמצוה שהכל שווין רשאין למשוך יד ממצוה מדברי חכז"ל ילקוט פ' פנחס סי' תשע"ד וז"ל רשב"ל אומר יודע הי' משה רבינו את הדין אלא באו לפניו שרי עשרות תחילה אמרו להם דין של נחלה הוא ואין זה שלנו אלא של גדולים ממנו באו פניו שרי חמישים ראו שכבדו אותן שרי עשרות אמרו אף אנו יש גדולים ממנו וכן לשרי מאות וכן לשרי אלפים וכן לנשיאים השיבו להן כולן כענין הזה שלא רצו לפתוח פה לפני מי שגדל מהן אמר משה אם אומר אני להם את הדין אטול את גדולתן אמר להם אף יש גדול ממני לפיכך ויקרב משה את משפטן לפני ד' עכ"ל והגם שמצוה להורות אעפ"כ יוכל איש לכבד להיות מעשה בגדולים ואעפ"י שאין ראיה גמורה לדבר זכר לדבר יש בו ודו"ק:

ומצאתי בפרמ"ג על המג"א בס"ק כ"ו וז"ל ואם החזיק במצוה יבואר אי"ה בה' ס"ת יעו"ש עכ"ל שישו בני מעי כי זכיתי לכוון לדעת קדושים שרמז שאם יש לאדם חזקה במצוה אז לא ימשוך ידיו וברוך שכוונתי אך לא זכיתי למצוא מקום אשר רמז עליו בה' ס"ת הנלע"ד כתבתי בעז"ה הק' חיים סופר ואגב גררא אעתיק דברי פרמ"ג בסימן קל"ה באשל אברהם סק"ז ד"ה עוד רגע אדבר בענין וקדשתו וז"ל מי שביטל מ"ע זו במזיד וקרא ישראל במקום שיש כהן אם מפסל לעדות מדרבנן עח"מ ל"ד ואם לוקה מכות מרדות כתבנו במקום אחר דלפסול לעדות אפשר תלוי במ"מ כמו שיראה הרואה בר"מ פט"ז מהל' עדות היתה החיוב שבה מדבריהם ומ"מ כאן אפשר לוקה מכות מרדות דא"צ מעשה כמו שיראה הרואה באה"ע סי' כ"א ס"א ואע"ג דאפשר כל דתיקון כעין של תורה ובעינן דומיא לאו דחסימה וכאן אם רצה הכהן מוחל הא בורכא דאונס יוכיח וכו' והא לא דמיא ללאו דחסימה דאם רוצה הוא יכול לגרשה מדעתה ואפ"ה לוקה והדברים ארוכים ואי"ה בס' ש"ה אבאר זה מיהו י"ל וקדשתו אסמכתא הוא עיין מג"א ר"א אות ד' עכ"ל ובסק"ט כתב עוד וז"ל כתב הפר"ח אם קרא ישראל בהיתר ואח"כ בא כהן אותו ישראל עולה למנין ז' אבל אם הי' כהן בב"ה ובטעות קראו לישראל אין עולה למנין שבעה והוכיח כן מגיטין נ"ט ב' ברש"י ד"ה ולמאן דעולה למנין שבעה וסבור הייתי לומר או דפריך למ"ד כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וודאי אי קרא ישראל במקום כהן והי' בבהכ"נ אין כלום וצריך הכהן לקרוא ראשון ומשא"כ למ"ד מהני (וכפי הנראה אין ברור הלכה כמאן אי מהני או לא ועח"מ סי' ר"ז ור"ח ובי"ד מזה) או אף למ"ד לא מהני י"ל בד"ת הא בדרבנן מהני ופלוגתא היא אי ד"ת אי אסמכתא עמ"א ר"א אות ד' ועיין סמ"ע שם עכ"ל והאריך עוד יעו"ש ובמקו"א אי"ה אדבר בם בעזה"י כי לרמב"ם הוא דאורייתא ואפלפל בדברי פרמ"ג בל"נ עכ"פ דבר גדול דיבר בזה ואם האורח ישראל ת"ח גדול יותר מת"ח כהן שבעיר אין רשאי להקדים ת"ח גדול ישראל כמבואר בביאור הגאון מווילנא דדווקא כפופים מצד חכמתו ודווקא שכל הכהנים בכל העולם כפופים תחתיו וזה לא משכחת בזמנינו שמעתי מעשה היפך זה ונזכרתי הלכה ודו"ק:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה