שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ב · סימן לד
רב ברכות ושפע הצלחות לראש גבר מלא ברכת ד' הגדול בתורה ומאור ביראת ד' כשמן הטוב תורק שמו בכל המדינה ה"ה תלמידי ובן אחי מוה"ר משה סופר נ"י בק"ק ברעזאוויטץ יע"א:
גלילות ידך הגיעני באותיות מאירות באמרות ד' והגם שרבו טרדותי אשוב על ספק שלך אשר הוא עצום מאוד ואקוה שיניח דעתך בעזה"י:
שאלה באחד שקרא את המגילה באמצע הקריאה חישב לנוח מעט כי הי' חלש ועמד אחר וקרא המגילה עד גמירא וכל השומעים שמחים לקראתו כי הוא קורא במהירות ובכח איש והקורא ראשון תובע אותו לדין תורה לשלם לו בעבור שחטף ממנו גמר הקריאה ויש לחקור אם חייב לו כלל ואם חייב הוא לו כמה חייב לו אי עשרה זהובים או חמשה זהובים וכתבת וז"ל נסתפקתי אם האב בירך על בנו על המילה וחתך הערלה וכאשר רצה לעשות הפריעה בא אחד וחטף ופרע ומצץ אם האיש צריך לשלם רק חמש זהובים בעבור חצי המצוה או צריך לשלם י' זהובים כי המל ולא פרע כאלו לא מל עכ"ל: תשובה טרם שאחקור על נידן אם חטף איש חצי קריאת מגילה אשיב לדבר על הספק במי שחטף הפריעה מיד האב ואציג לפניך מה שכתבתי במקו"א בעז"ה גוי אחד בא להתגייר וקרא לפניו מוהל ודבר עמו אם יחפץ לעמול עמו בעמל למעלה מן השמש למול אותו ואמר לו המוהל הנני מוכן לעשות המצוה וקבע הזמן ליום מוגבל ושמע זאת מוהל אחר והקדים באשמורת הבוקר של היום ההוא ובא עם אנשים ממכיריו וגמרו את הדבר בכי טוב ואח"כ באמצע היום בא המוהל הראשון וראה שכבר נימל ודרש מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן לחטף ונודע לו מי הי' האיש ותובע אותו לדין לשלם לו בכסף מלא את מצותו אשר גזל ממנו וחקרתי לדעת הדין עם מי: והשבתי שפשוט הוא שלא צריך לשלם לו כלל יען דמילת גר הוא מצוה מחויבת המוטלת על כל בר ישראל וכל הקודם בה זכה ודבר זה למדתי מדברי הרה"מ פ"ג ממילה הל' ו' שהקשה למה כתב הרמב"ם במי שמל את הגרים מברך בלמד למול את הגרים ובמי שמל עבד של אחרים מברך בעל על מילת עבדים וכתב וז"ל וי"ל דלא דמי דמילת גר המצוה מוטלת על כל איש מישראל וכלם שווים בדבר אלא דכל הקודם בו זכה ולכך מברך בלמד אבל עבד האדון קודם למולו מכל אדם אלא שאם לא מלו האדון והוא רוצה למול את עצמו חייבים ישראל למולו ולכן המל הוא עושה מצוה המוטלת על האחרים ולפיכך מברך בעל עכ"ל ועיין ביו"ד סי' רס"ה סעיף ה' ובבאר הגולה שם וא"כ כיון דמצוה מוטלת על כל ישראל למה ישלם לו הא אפילו באב שיש לו קדימה בבנו ואם חפץ למול בנו וקדם אחר ומלו חייב לשלם לו י' זהובים כמו במי שהקדים וכסה דם שחיטה שצריך לשלם להשוחט י' זהובים כמבואר בגמ' חולין פ"ו אעפ"כ פסק הרא"ש בפ' כיסה הדם באב שכיבד לאחד למול את בנו וקדם אחר ומלו שאין צריך לשלם י' זהובים יען כיון לא חפץ למול את בנו בעצמו חל המצוה על כל בני ישראל וע"י שהאב כיבד את מילת בנו לאיש אוהבו לא זכה בו שיהי' איש אחר מחויב לשלם לו יעו"ש וק"ו כאן שאין לשום אדם קדימה במצוה שבעבור כן מברכים למול את הגרים בלמד שכל אחד עושה מצוה שלו ולא מצוה של אחרים ומה במילת בן ישראל שמברכים בעל יען שהמוהל עושה מצוה שמוטלת על אחרים כמבואר ברה"מ ואעפ"כ פטור שם לשלם למוהל אשר אבי הבן כיבד לו מצות מילת בנו וכ"ש בגר שמברכים למול להראות שמי שמל את הגר עושה מצוה המוטלת עליו פשיטא שלא יתחייב לשלם י' זהובים דהא במצוה שלו אשר מוטלת עליו עסוק והר"ז זריז ונשכר עיין חולין באותו ואת בנו ובט"ז סי' ט"ז סק"ט ובתב"ש ודוק (ואין להביא ראי' דרה"מ סובר כהש"ך בסי' שפ"ב דאין שליחות במצות מילה דאם יש שליחות גם אם אחר מל יברך בלמד שליחו של אדם כמותו אלא ע"כ דליכא בו שליחות כי המל עושה מצוה של אחרים דיש לומר כיון דאם מל בלא שליחות כגון דאביו אינו רוצה למול או שאינו בביתו או שהוא גוסס ולא יוכל לעשות שליח דהברכה בעל שוב לא חלקו בנוסח הברכה דהא הי' מהני אפי' אם אינו עושה בתורת שליחות) ועיין בסי' רס"ה ברמ"א ודוק (וביתום המצוה על כל ישראל כמו בגר):
ועלה בדעתי לחלק בשלומא בבן ישראל אשר מיד שנולד בא החיוב על כלל ישראל למול לזכוריהם לשמונת ימים רק שאם יחפץ האב במילת בנו יש לו קדימה אבל אם לא יחפץ למול א"כ נשאר החיוב על כלל ישראל ואין כח לכבד ולזכות לאיש אחד וליטול הזכות מכל ישראל ובעבור כן דייק הרא"ש בפסקיו בחולין וכתב וז"ל ולא דמיא לכיסה דאמרה התורה ושפך וכיסה וכן האב שחייב למול את בנו ורצה למולו וקדם אחר חייב אבל אם אין האב רוצה למולו כל ישראל חייבין למולו ובדבור שאמר האב למוהל לא זכה במצוה לחייב לאחר אם קדמו עכ"ל משמע דווקא שם במילה דאין ביד האב לעשות שלא יבא מצות מילה על כל ישראל חוץ אם יקיים בעצמו המצוה אבל בגר הכי יש מצוה עליו להתגייר הלא תלוי ברצונו א"כ כיון שנתן מצות מילה לראובן וזיכהו באותו הזכות מי יקח מיד הזוכה הלא הי' ביד המזכה הוא הגר לעכב שלא יבוא אותו זכות לכלל ישראל ומהני דיבורו לחייב לאחר אם קדם ועשה מה שראוי' לעשות למוהל הראשון ודו"ק:
שוב ראיתי דא"כ בוודאי פטור מלשלם לו דכבר חקר הסמ"ע בסי' שפ"ב סק"ה וז"ל אם אחד נתן לחבירו בהמה לשחוט ובא אחר ושחטו פטור דשאני מצוה דנצטווינו לעשותו כגון כיסוי הדם דלאחר ששחט אי אפשר להפטר מהכיסוי דווקא קנסינן משא"כ שחיטה דאי לא רצה לאכול בשר אינו מחויב לשחוט ועפ"ר עכ"ל תמצית הדברים מי שכיבד לחבירו מצוה אשר בידו לחזור שלא יצטרך לבוא המצוה בעולם על הקדימת אותו מצוה אין צריך לשלם וא"כ ממנ"פ הלא יש ביד המכבד הוא הגוי שלא להתגייר ולא יהי' המילה למצוה כלל ומי שחטף מיד חבירו מצוה כזה פטור מלשלם דהא אם אמר לא בעינן לה ליכא מצוה כלל:
(הן אמת שקשה לי על סברת הסמ"ע דא"כ מאי כתבו תוס' בחולין דף פ"ז ד"ה חייבו ר"ג י' זהובים וכתבו שם וז"ל ולא הי' יכול לפטור עצמו במה שהי' נותן לו עוף אחר לשחוט דזאת מצוה אחרת ומצוה השניה הלכה לה והוה מעוות לא יוכל לתקן עכ"ל וקשה הא שחיטה הוה מצוה דאין חייב עליו י' זהובים אם חטף מיד חבירו וכיסוי הוה מצוה שחייב עליו י' זהובים ואיך ישלם לו מצות כיסוי במצות שחיטה הלא אין זה מצוה מחויבת כמצות כיסוי וצע"ג:
וחשבתי שקושי' התוס' היה דעי"כ יבוא למצות כיסוי שהיה מצוה מחויבת אך זה שיבוש דמצות כיסוי זוכה יען ששחט דהתורה אמרה מי ששפך וכסה א"כ לא בא כיסוי השניה מיד חבירו להיות תשלומי כיסוי הראשונה וע"כ קושי' התוס' דנותן שחיטה בעד כיסוי ולפי סברת הסמ"ע אין זה תשלומין דהפסידו מצוה מחויבת אשר שווי' שלה י' זהובים ונותן לו בעדה מצוה דרשות דאין עליה קנס י' זהובים למי שחוטף אותה ולמה דחקו תוס' לומר דמצוה ראשונה אזלה וצ"ע):
ובני הב' יעקב שלום נ"י מחלק דשאני בשחיטה דגם אם איש מבקש שחבירו ישחוט לו אין הוא מחויב לשחוט לו דאין חיוב על האיש המבוקש שישחוט דלא יאכל ולא יצרך לשחוט א"כ הגם שמבקש לאכול והשוחט רוצה לשחוט לו אבל עכ"פ אין עליו חיוב לזכות לו בשחיטה וע"כ מי שקדם ושחט לא צריך לשלם לו דיאמר לו הלא לא חל השחיטה להיות מצוה מחויבת עליך אבל בגר כיון שהוא מבקש לחסות תחת כנפי השכינה א"כ בא מצוה מחויבת על כל ישראל למול אבל בשחיטה אפי' שחבירו רוצה לאכול אעפ"כ לא בא על כל ישראל מצוה שישחט לו ולכן נקט הסמ"ע שנתן לו בהמה לשחוט ולא נקט מי שרצה לשחוט בהמה ובא אחר ושחטו דאז אפשר דמודה הסמ"ע דהוה כמצוה מחויבת דתורה אמרה וזבחת ואכלת דחיוב על כל איש ישראל לשחוט אם ירצה לאכול עכ"ד (ועיין בתוס' ישנים כתובות דף מ' ד"ה אי אמרה לא בעינא ליה ליכא עשה כלל):
אמנם לפ"ז פשיטא דפטור הגם דיש ביד הגוי שלא להתגייר אז לא יהי' חפץ בעולם לקיים בו המצוה עלינו שאין כאן איש שחפץ לבוא תחת כנפי השכינה אבל משבא החפץ בעולם היינו שחפץ האיש לבוא תחת כנפי השכינה אז חל החיוב על כל ישראל ומחויב כל איש לעשות מצוה שלו ומברך למול את הגרים ודוק:
ואוסף נופך בשלומא במי שמל בן ישראל אשר אבי הילד כבר כבדו לאחר לא צריך לשלם אבל עכ"פ אסור לעשות כן דהא האב לא יכול לחזור מן דבורו כמובא ברמ"א ביו"ד סי' רס"ד משום שארית ישראל לא יעשה עולה ולא ידבר כזב יעו"ש בטו"ז ובש"ך וסמך המוהל על דבורו אבל כאן בשעה שהבטיח לו הי' האיש גוי אשר אין לו הבטחה הנ"ל וגם בישראל וישראל ששייך בו שליחות הגם ששליחות לא מהני במילה כאשר הוכיח הש"ך בח"מ סי' שפ"ב עכ"פ זכות הוא למוהל הראשון אבל כאן שלא שייך שליחות דעד שיטבול אחר המילה לא נכנס בכלל ישראל א"כ אין זכות כלל למוהל הראשון ודוק: הן אמת שהתב"ש צווח מאוד על הש"ך מדוע לא יהי' מהני כאן שליחות הלא המשלח צוה לו לעשות פעולת מצוה עיין תב"ש יו"ד סי' כ"ח:
ואמרתי דבר בעז"ה להכריע בין הש"ך ותב"ש והוא דבאמת מצות מילה הוא מוטלת על כל ישראל למול זכריהם רק הקב"ה נתן יפוי כח להאב להיות לו קדימה במצוה ואעפ"י ע"י אותו קדימה מפסידין להכלל ישראל המצוה הלא כך גזרה התורה שזכות האב יפעל חוב לכלל ישראל אבל הא תינח אם האב עושה בעצמו החוב לכלל ישראל דומי' דמלוה יוכל לתפוס נכסי לוה הגם שיעשה בתפיסתו חוב לאחרים אבל שיבוא איש ויחפץ להיות שליח להאב ולגרום הפסד לעצמו ולאחרים שע"י השליחות יהי' המצוה להאב ולא להשליח א"כ עושה בשליחותו חוב לעצמו וחוב לאחרים אז שליחות לא מהני דהוה כתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ולא מהני שליחות עיין בסוגי' דתופס לבע"ח בב"מ ובגיטין ובכתובות וברא"ש ובפנ"י שם דמגו דחב לנפשיה חייב לאחרים לא אמרינן ודוק ועיין בספרי פלס חיים שם:
אך כל זה אם בא אחר והחזיק במצוה וגילה דעתו שחפץ במצוה שלא נייח ליה שיהי' האיש שליח של האב א"כ לא יוכל להיות שליח וממילא לא צריך לשלם להאב דהוא לא חפץ לעשות בעצמו קיום מצות מילה והשליח לא יוכל לזכותו אבל אם לא בא איש וחפץ לקיים בעצמו המצוה רק חפץ להיות שליח של האב בודאי מהני שליחות דאין כאן חוב לאחרים ודוק:
ובזה מיושב קושי' קצו"ח על התב"ש שהשיג עליו דע"כ לא מהני שליחות כצעקת הש"ך על מנהג עולם דאל"כ דמהני שליחות מדוע לא ישלם החוטף מצות מילה להאב י' זהובים דהא אם הראשון הי' מל הי' להאב המצוה כי שלוחו של אדם כמותו והשני דבא ומל בלא שליחות לא זכה האב במצוה והוא קושי' חזקה וצע"ג:
ולפמ"ש לק"מ דשם דחטף אחד את המצוה גילה בדעתו שהשליחות חוב לעצמו ולא מהני שליחות ונגלה שלא הזיק להאב רק למוהל והוא לא זכה במצוה ע"י דבורו של האב אבל מה שהעולם נוהגין לעשות שליח מהני דהא לא בא איש אשר חפץ ליקח המצוה מיד האב וא"כ לא הוה חוב ומהני שליחות ודוק כי עמוק בעז"ה:
העולה מן הדברים דבוודאי מי שהקדים עצמו ומל את הגר זכה במצוה ואין צריך לשלם לחבירו המוהל פרוטה אחת הר"ז זריז ונשכר ודוק:
ואבוא לספק שלך מי שחוטף הפריעה מן האב כמה ישלם לו אי ה' זהובים או עשרה זהובים וחקרתי דלא צריך לשלם אפילו פרוטה דהא מה שיש חיוב על כל ישראל למול הוא מן פסוק המול לכם כל זכר עיין רמב"ם בסה"מ רט"ו וז"ל שצונו למול את הבן שנאמר המול לכם כל זכר עכ"ל ומה שחיוב על האב למול ילפי' מן וימל אברהם את יצחק בנו עיין גמרא קדושין פ"א וא"כ הלא מבואר בגמ' יבמות דלא נותן פריעה לאברהם אבינו א"כ יש קדימה לאב כנגד כל ישראל היינו על חיתוך הערלה אבל על הפריעה אין לו קדימה והאיש החטף ממנו לא לקח ממצות האב כלום והגם שמל ולא פרע לא עשה כלום היינו לקיים מ"ע של המול לכם כל זכר אבל מצות האב הוה בחיתוך הערלה בלבד ולא צריך לשלם לו כלל ודוק:
וחלילה לי לומר שאם עשה האב חיתוך והתינוק לא נפרע שלא נעשה בו פריעה דנימא דקיום האב מצותו חס מלהזכיר זאת כיון דמל ולא פרע כאלו לא מל א"כ לא קיים האב מצותו דחידשה התורה הלכה דצריך להיות פריעה אם יהי' נחשב הפעולה לשם מילה וא"כ צריך גם פריעה אבל אם פרע אפילו אדם אחר שלא מדעת האב קיים האב מצות עשה שלו דהא ע"י הפריעה שאח"כ נגלה דקיים האב מ"ע בחיתוך שעשה ודוק וידעתי גם ידעתי שיש לומר כיון שגילתה התורה ששם מילה תלי' אחר מתן תורה בשני עורות בעור ערלת בשר ועור פריעה א"כ גם מצות האב תלי' בשני עורות ודו"ק:
וראיתי במכתבך אהובי בן אחי נ"י שיצאת לדון לשיטת ר"ת אשר מובא בש"ך דאם אמר בעל המצוה אמן על הברכה אז גדול העונה אמן יותר מן המברך נפטור חוטף המצוה מלשלם וה"ה כאן שאבי הבן בירך בקול רם הברכה וא"כ אין לו תביעה מן האיש החטף מצות פריעה עכ"ד בקיצר:
ולדעתי לא כן הוא דשם האיש העושה המצוה עד גמירא ובירך עליה הברכה ומקיים כל המצוה ומי שענה אמן קיים הדבר ויש לו שכר כאיש העושה המצוה אבל כאן האב בירך על דעת לעשות המצות חיתוך ופריעה דמל ולא פרע כאלו לא מל א"כ הוה הברכה לקיים ולעשות מצות מילה ובא איש וחטף הפריעה א"כ לא עשה המצוה וגם לא אמר אמן על ברכה אשר המברך עשה מצוה ובודאי מי שאמר אמן על ברכה אשר נאנס המברך ולא עשה מצוה שגם העונה אמן אין לו שכר ודוק:
ופשיטא אי האב עשה שליח על הפריעה אז דומה למי שיש לו הרבה חדרים לבדוק מחמץ שהוא מברך והם עוזרים לו על סמך ברכתו לבדוק השאר חדרים ועיין במג"א סי' תל"ב סק"ו ה"ה אם מהני שליחות במילה אז מהני ברכתו לפטור האיש הפורע את עור השנות אבל אם הפורע חוטף את המצוה א"כ לא כיון האב להוציאו בברכתו וא"כ אין כאן ברכה על קיום מצוה אם מל ולא פרע כאלו לא מל:
הן אמת דבמקו"א הי' לי הרהורי דיומא על דברי מג"א בסי' ח' כל אחד לובש טלית א"כ עושה כל אחד מצוה גמורה ונחשב ברכת אחד והשאר שומעים כאלו כולם ברכו ברכה אבל היכן מצינו לחלוק מצוה אחת כגון בדיקת חמץ מאיש אחד שהוא יברך על המצוה וכולם יבדקו ועושה כל אחד רק חלק מצוה והבאתי מזה ראי' לדברי נב"י ח"ר א"ח סי' מ"א שכל חור וזויות שנבדק מחמץ וכל ביעור כזית חמץ הוה מצוה בפני עצמו א"כ דומה ביעור חמץ ע"י שלוחים כמו לבישת טלית שרבים לובשים ע"י ברכה אחת וא"כ עדיין קשה במילה שמל ולא פרע כאלו לא מל מנ"ל דיוכל לחלוק שהוא מברך ואחר יעשה הפריעה וצע"ג לתרץ:
(הג"ה ולא אכחד הגם שבספרי מהנה חיים ח"ר סי' צ' האמנתי שדברי נב"י הנ"ל שיש קיום מצוה בכל כזית חמץ הם כהלכה פסוקה אח"כ העיר ד' עיני שיש לפלפל עליו ועיי' בט"ז א"ח סי' תל"א וסי' תקצ"ב והארכתי בזה דנהפוך הוא כי איך מקיים מצות ביעור אם יודע שיש לו עוד חמץ ויוכל לבערו אבל אם הי' אנוס או שוגג בדבר עכ"פ לא יכול לבערו מן העולם קיים המצוה בכל אשר ימצא לו אז ואין כאן מקומו להאריך (ועיין במג"א סי' תל"ד דהוה כאלו אכל חלב בשוגג):
ואמרתי דשאני מילה דהוא מן המצות אשר חידש הט"ז ביו"ד סי' א' סקי"ז דהי' ראוי' לברך בפני עצמו על קדושה אשר נתן ד' לישראל רק סמכו חכז"ל הברכה בעידנא דעסיק בה אבל אחד יוכל לעשות המצות ואחר מברך ובעבור כן בשחיטה יוכל אחד לברך והשני ישחוט משא"כ בתרומה יעו"ש כי מתוק וא"כ אין עיכב כלל שהמל הערלה מברך ופורע יוצא דעכ"פ הוה עידנא דעסיק בהו וא"כ נכונים דבריך דהאב עכ"פ בירך ועל המצוה לא בא לו תשלומים ודוק אך א"כ דברכה לא שייך למצוה יהי' לו תשלומים על הפסד מצוה כקושי' תוס' שהובא בש"ך ח"מ סי' שפ"ב דהוה כאלו חטף מצוה אשר אין עליה ברכה:
ומה שהשגת עלי במה שהערותי בספרי מ"ח סי' ק"ב דצריך לשלם ה' זהובים בעד חצי מצוה שחטף והשגת עלי בשני מוהלים במאי קנה השני הפריעה רק אם חטף מן האב יש ספק עכ"ד הלא שם אני חוקר אי מהני שליחות במילה ואז יש להאב המצוה ומי שחטף צריך לשלם להאב חצי מצוה כקושי' קצו"ח על תב"ש:
וראיתי שהבאת קושי' בשם אדמ"ו חתם סופר ז"ל אשר שמע אביך הג' ר' יעקב שלום זצ"ל מפיו אמאי חיוב ר"ג ליתן י' זהובים הא חישב אדם לעשות מצוה ונאנס מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה ותרצת באופן נאות בשלומא אם חשב לעשות מצוה ונאנס ולא נעשית המצוה אז מקבל שכר משלם אבל במצות מילה וכיסוי וכדומה דמצוה מוטלת על כל ישראל אם בא אחד ועשה את המצוה לו תחשב לצדקה שהי' זריז ונשכר שיקבל הוא השכר והראשון הפסיד שלא הקדים עצמו שהי' לו קדימה במצוה והי' מתעצל ובזה תרצת קושי' שני על הט"ז בספרי מחנה חיים סי' ע"ג שחידש אם החוטף לא עשה מצוה אין צריך לשלם דכל התשלומים הוא שעשה סחורה במצוה של חבירו ונתקשתי שמבואר ברש"י שהתשלומים הם בעבור שהפסיד לחבירו וצע"ג ולפי דבריך מיושב שהי' קשה לרש"י למה ישלם הא הנאנס ולא עשה מצוה מקבל שכר וגילה רש"י דכאן במצות כיסוי דמונח על כל ישראל הפסידו דהעושה מצוה מקבל שכר וכל זה אם חבירו עשה מצוה אבל אם המכסה לא עשה מצוה דהוה ככסוי רוח אז מקבל הראשון התשלומין דנאנס ולא נעשה מצוה ולא הפסיד לראשון וראי' מרש"י וט"ז דפח"ח תלי"ת וישר כחך:
ולענ"ד על קו' אדמ"ו כי הצדיקים אינם עובדים בעבור לקבל שכר רק מבקשים שתהי' המצוה נקראת על שמם כי בזה מזכים רבים לעשות כמותם עיין רש"י פ' עקב אין מצוה נקראת אלא על מי שגמרה בשם חכז"ל ובעבור זה יש תשלומים שאפילו ילמוד איש ממנו לעשות מצוה בעבורו לו עכ"פ שכר י' זהובים ודוק (ועיין בספרי מחנה חיים בשם מהר"ל מפראג):
סוף דבר פלפלתי בדברי תורתך ואני על משמרתי אעמוד דבכל אופן אם חטף מן האב הפריעה צריך לשלם ה' זהובים אם תשלומי למצוה י' הוה ממון אבל אם הוא קנס אז חצי קנס לא אמרינן כנלע"ד ברור (וה"ה אם מהני שליחות צריך לשלם להאב):
ואודות מי שחטף מן חזן הכנסת קריאת חצי מגילה אם הוא קריאה של יום אשר הקריאה מדברי קבלה שהוא דאורייתא עיין בט"ז הל' מגילה סי' תרפ"ז סק"ב דברי קבלה כד"ת וגם חזן הכנסת יש לו בה חזקה וקנין עיון ח"מ סי' קמ"ט אז צריך לשלם לו חצי מצוה אי יש על מצוה תשלומים אבל על קריאה בלילה שהיא רק דרבנן או מי שאינו חזן שאין לו חזקה על הקריאה אז על מצוה דרבנן אין תשלומים וגם איש שאינו חזן לא זכה מכח החציה שקרא חציה השנית כנ"ל בעז"ה:
ואהובי בן אחי נ"י אתך הסליחה שלא אשוב כעת על שאר חקירות וגם השגות אשר השגת על איזה דברים בספרי ואי"ה עוד חזון למועד כי מה שהשבתי לך כעת הוא בעמל כי רבו טרדותי מאוד וד' יתן רווחה דודך הנאמן הד"ש ושלום תורתך שמך יגדל ותזכה ללמוד תורה לשמה כאות נפשך ונפש דודך הק' חיים סופר: