אור ברסלב
שות מחנה חיים ב › סימן לג

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ב · סימן לג

סימן לב

ממעונה אלקי קדם יושלח רב ברכות והצלחות לראש גבר המפורסם צדיק באמונתו אחי הרב הגאון הרב ר' נפתלי נ"י סופר אב"ד דק"ק ק"ב יע"א: ענונותיך הראית לי כי שמת עינך ולבך על הפסק בנידן שאלה אשר בא לפני ובקשתי ממך לבדוק ולבחון בדברי ונרצית לי ושלחת לי מגילה עפה השגות רבות וגם עזרתני להסביר ולהטעים דברים כחכז"ל בקדושין רבא אמר קשאמ"ל לא הוה קדושין בא בר היני ואסברא ליה דכתיב כי יקח איש אשה ובעלה, יישר כחך וחילך ואת אשר עלה לפני לאמץ ולחזק דברי אבוא לפניך בתוספת מרובה בהערות בדברי מ"ל וחכם צבי בסי' ק"ך נא שים עיניך עליהם לטובה:

א במה שחקרתי בנידן שאם החליף ישראל אתרוג שאינו נאה ומהודר באתרוג נאה ומהודר אם הי' המעשה בישראל צריך לשלם לו בדמים יקרים כאשר הי' יכול למכור אותו קודם סוכות וכתבת על זה שהמ"ל בפט"ו מה' מעשה קרבנות מפלפל בזה כנגד מהר"ם מינץ רק הצדקת אותי דשאני התם שהחזיק המצוה ומבקש לצאת בו סובר המהר"ם דלא צריך לשלם לו רק כאתרוג שאינו מהודר כמו דאמרי' בב"ק דף ע"א דגם פוטר עצמו בכבש תחת שור ולא משלם לו לעשות הידור מצוה אבל במוכר אתרוגים ולא חפץ לעשות במהודר המצוה אז לכ"ע שצריך לשלם דמי שווי' עכ"ד:

הנה אהובי אחי נ"י הי' אז פתוחים לפני המ"ל וחכם צבי בסי' ק"ך והבדלתי דמ"ל דן אם הגנב עשה פסול באתרוג ואנו דנין לשלם בתורת גנב כמו בגנב עולה ואינו עוד להחזירו אבל אם לא פסלו בודאי אין ספק שצריך לשלם לו כל השווי' אפי' אם קנה האתרוג ביאוש ושינוי רשות דהא דמים נתחייב לו בעדו וגם דכבר החליט המ"ל דחייב לו דמים דשאני עולה אין לבעלים שווי' דמים בעולתו וגם חדשתי עוד תירץ אחר דשאני בעולה דשם מצוה נקרא עליו דעולה שמה וא"כ אמרי' דשם עולה יחול ג"כ על כבש ותפטר עצמך בזה אבל שם אתרוג הוא שם הפרי ואפי' אם הוא פסול לצאת ג"כ אתרוג נקרא וא"כ מאי יפעל שיתן לו אתרוג כשר אחר הלא התורה אמרה מי שגונב חפץ צריך להחזיר לן החפץ או השווי' ומה לי ולך שהי' בדעתו לקיים בו מצוה אטו הזמנה מילתא שנעשה האתרוג קדושה שתחפץ ליתן לו אתרוג אחר שכשר לצאת בו הכי נקרא האתרוג בשם סוכות כמו שנקרא שם השור בשם עולה ובודאי מי שאמר שור זה יהי' עולה לאחר ל' יום ונגנב מאתו שצריך לשלם לו שור דהא הי' יכול לשחטו בתוך ל' עיין רשב"א ור"ן בסוגי' דנדרים דף כ"ט וא"כ שור חולין גנב הגנב ומשלם שור וה"ה באתרוג שהוא חולין ולא חל עליו שם קדושה ושוה למכור באלף זוז מי שם לגנב אתרוג אחר תחתיו מי הגיד שהוא לקיום המצוה והגם שהי' בדעת בעה"ב לעכב לעצמו לקיים בו המצוה נחשב לו כאלו לקחו למכור ולא לחנם נקטו רבותינו בב"ק דאמר הרי עלי עולה והפריש עולה דחל מיד על השור שם עולה אבל אם הי' מקבל עליו בנדר ששור זה יקח לעולה או שאמר יהי' עולה אחר ל' יום בודאי מחויב לשלם לו שור מעלי' ודוק:

ואין להשיב דא"כ יאמר לו הגנב אם לא תזכיר שהוא אתרוג למצוה לא שווי' אלא רביעית זוז ולמה תבקש ממני אלף זוז זה לק"מ דחפץ זה שווי' קודם סוכות אלף זוז שבני ישראל הם קדושים ומזילים זהב להתנאה לפני הקב"ה במצות ועי"כ דמיו ביוקר והמוכר סחורה לא יחקור למה יתנו הקונים הון יקר למלאות רצונם וגם אני אחד מרבבות עבדי ה' ונותן אלף זוז להתנאות לפני ד' במצות עכ"פ גזלת ממני אלף זוז ותשלם לי ולא צריך לומר כאשר כתב המ"ל שמצי לטעון אנא הווינא מכרתי אותו כאשר לקחתי אותו בדמים יקרים עכ"ל דמה לי לשקר נהפוך הוא שיאמר שגם היום אקנה אותו בדמים יקרים והוא עובר לסוחר במחנה ישראל כנלע"ד זה ח"י שנים אשר כתבתי והבאתי ראיה מלשון חכם צבי שהשיב על מהר"ם מינץ דעולה אין לו דמים אבל באתרוג כתב וז"ל אבל באתרוג הידור דמים לו ויכול למוכרו אף שעילוי דמים הוא מחמת הידר מצוה אין בכך כלום עכ"ל משמע הגם שלא יטעון דהי' רצונו למוכרו כיון שיכול למוכרו ביוקר בעבור ההידור א"כ דמים לו כסף מלא ודוק:

אך מה שהשיב החכ"צ שם על מהר"ם דא"כ מי שיש לו ס"ת מקלף יפה ודיו נאה ונכתב מאומן נפלא ונגנב מעמו ואמר לו הגנב אני נותן לך ס"ת מקלף שאינו הדר ואינו שוה רק חמישים זהובים הואיל ויוצא גם בס"ת זה ידי חובת מצוה כתבו לכם את השירה הזאת ואם תאמר באמת כן א"כ הי' לרבא להשמיע דינו בס"ת הגם שהי' יכול למכרו לישא אשה פטר גנב נפשו בס"ת שאינו מהודר וקטן וזול יעיי"ש:

לפום רהיטא נ"ל ליישב דשאני ס"ת מהודר ונאה הגם שקיים בו מצות כתבו לכם את השורה הוא ג"כ גם ספר ללמוד ממנו ותמיד השווי' כמו כסף וזהב מלבד קיום מצות ועתה כתבו לכם ואטו אם אחד עושה פרוכת להיות לתשמיש קדושה והיא מרוקם מזהב פז וכתם אופיר יאמר הגנב הלא גם פרוכת של משי יוכל להיות תשמיש קדושה בודאי נאמר לו הלא בלא המצוה הוא שוה כספו בעצמותו אבל בשור של עולה הוא רק לפטור חיוב של הנדר וה"ה באתרוג העיקר קנינו הוא רק לצאת חובת המצוה עיין רש"י בב"ק וז"ל דיוצא אתה ידי נדרך עכ"ל א"כ השור והאתרוג הם רק לצאת בו פעם אחת מצוה ידוע אבל ס"ת הוא מצוה תמידיות והנראה לעולם בכל יום שלומד בו או קורא בצבור היא הנאה שוה כסף ללמוד מס"ת נאה ומהודר ומאומן גדול ואותו הנאה שוה כסף לכל איש ישראל ויש בו השווי' של אלף זוז לעולם לכל הבא מכוחו ודוק:

ועלה עוד בדעתי דשאני התם דקבל מעצמו נדר הרי עלי עולה ויוכל להביא כבש הגם שחפץ להדר מצוה מ"מ יכול הגנב לומר הלא תוכל להביא כבש ואין בך עון אם לא תחפוץ לעשות הדור לנדרך כמבואר תוס' בד"ה מי פטר נפשי' שמבואר שהוא יכול לפטור נפשו אי לא חפץ למיעבד מצוה מן המובחר יעו"ש וכל זה אם כל החיוב מתורת נדר שבא ע"י עצמו כל החוב אבל במצוה מחויבת עפ"י דין תורה כאתרוג וס"ת שהמצוה בא עליו בעל כרחו גם ההידור בא עליו בע"כ עד שליש בדמים כדרשי' התנאה לפניו במצות דכתיב זה אלי ואנוהו אז בודאי ההידור מצוה כזה הוה דמים דגם הוא לא מצי פטור נפשיה דהא במצוה מחויבת גם ההידור הוא חיוב עי' סי' תרנ"ו א"ח ודוק:

ואסבר טעמא דמילתא דבכל מצוה מחויבת כגון ס"ת לולב ציצית טלית דיש עכ"פ מצות עשה לעשות דכיון דיש לו טלית אז הוא מחויב בציצית והוא מצוה לעשות כן דאפי' על ציצית נענש בעידנא ריתחא כנודע מחכז"ל והוא מוכרח במצוה א"כ עיקר כבוד הקב"ה במה שמהדר בחפץ נאה לקיים המצוה מהודר אבל אם נדר להקריב עולה והפריש שור א"כ כל החיוב הוא מרצון נפשו הוה ההידור רשות בעלמא והוא בעצמו יוכל לומר לא אחפץ במהודר יכול גם הגנב לאמור מאי הפסדתיך פטור חובך בכבש אבל באתרוג שהוא מחויב ליטול אתרוג כשר ובמה יתרצה העבד אל אדוניו אם לא במה שלוקח אתרוג מהודר בדמים יקרים וצריך לשלם לו וק"ל:

ודכירנא כי שמעתי מפה הקדוש של אדמ"ו מר"ן חת"ס זצ"ל בשלש סעודות שהגיד בשמחה גדולה פי' בשם הגאון ר' ברוך פרענקעל ז"ל אשר הוגד לו מפי איש עובר אורח בסוף פר' קרח כתיב "ואמרת אליהם בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללוים כתבואת גורן וכתבואות יקב" שפי' הפסוק כך הוא דאיש ישראל יחשב לו לצדקה במה שמפריש מעשר דהא הי' בידו להכניס דרך גגות וחצירות ויהי' פטור מן המעשר ואם הוא מכניס דרך פני הבית תחשב לו לצדקה אבל הלוים אשר קבלו את המעשרות והם מחויבים להפריש ממנו תרומת מעשרות א"כ מאי עשו שיחשב להם לצדקה רק הם יבחרו את הטוב והנאה שהוא חלב ועי"כ נחשב להם לצדקה כמו שישראל מפריש מתרומת גורן ויקב וזה ואמרת אליהם בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללוים כתבואת גרן וכתבואת יקב יען שהכניסו עצמן ליתן הטוב והנאה דפח"ח ברוך טעמו בתורה וריחו באגדה:

ועיין בחכ"צ שרצה לחלק בין מי שלקח אתרוג לעצמו לצאת בו ידי חובתו או מי שקנה אתרוגים למכור אותם אח"כ חזר בו שאפי' קנה לעצמו הוה כאלו קנה למכור יעו"ש וא"כ זכית לדברי חכ"צ וישמח לבך בו יעו"ש: ויש לי חקירה אחת דבמ"ל משמע דדווקא יען שגם קנה ביוקר יכול לומר שאמכור אותו לאחרים ביוקר אבל אי נתן רק זהב להוציא אתרוג מן הארגז בין פסול בין כשר בין מהודר ועלה גורלו בנעימים אתרוג נאה א"כ לא צריך לשלם לו הגנב דהא לא ידעי' שהי' רצה לעשות הדור מצוה דשם בב"ק דף ע"ח ראינו שביקש הידור מצוה שהפריש שור ולא כבש אבל לדברי חכם צבי יהי' הדין שאפי' אם עלה האתרוג בגורל לו אעפ"כ חיוב לשלם לו דעכ"פ הי' יכול למוכרו לאחרים בדמים יקרים בעבור הידורו והוה ממון מעלי' וצריך להחזיר לו את החפץ בעין או כסף מלא וצ"ע כעת:

ב מה שחקרת אם לא החזיר לו המעות בסוכות רק בא לקיים מצות השבה לאחר סוכות אם צריך לשלם לו רק כפי אתרוג כשר או כפי דמים היקרים מי נימא כמו שהדין בחמץ אם גזל חמץ ועבר עליו שיכול לומר לו הרי שלך לפניך ואם נאבד אחר יו"ט צריך לשלם לו שווי' של החפץ כולו וה"ה כאן כיון שלא נתן לו אתרוג אחר ביו"ט לצאת בו מצותו א"כ צריך לשלם לו הכל או נימא שאני התם בחמץ אם מחזיר לו החמץ קיים והשיב בהחפץ שגזל ואם א"א להחזיר דמיו חייב לו משעת גזילה אבל באתרוג הלא הי' יכול להחזיר לו אתרוג אחר ששוה רק זהב ה"ה אם לא השיב ביו"ט הוא חייב לו רק מעות אתרוג שאינו מהודר שהי' יכול לפטור עצמו בכך ביו"ט וצע"ג: לדעתי גם בב"ק יוכל הגנב לפטור נפשו רק אם מביא לו כבש ונותן לו שיקדיש אותו לעולה אבל אם יחפץ ליתן לו כסף אז בודאי צריך לשלם לו כל השווי' בשלומא אם נותן לו כבש או אתרוג כשר ביו"ט אומר לו אני נותן לך חפץ כשר למצוה עכ"פ או לקרבן אבל אם בא לשלם במעות א"כ אין מקיים השבה אלא אם משלם לו כל שווי' רק אם מביא כבש או אתרוג ביו"ט אז חקר הגמ' וכן מהר"ם מינץ דהוה כאלו משיב לו גוף החפץ אשר עתיד לעשות אותו קרבן או לעשות בו מצוה בגופו עיין בלשון מ"ל:

ג ומצאתי שחקרת אם אתרוג לא הוה שוה פרוטה רק מחמת מעלות שראוי' למצוה הוא שוה הרבה וגנבו ומחזירו אחר הסוכות אומר לו הרי שלך לפניך אעפ"י שלא הי' אתרוג לזה לברך עליו והפסיד לו המצוה אין משלם לו כלום כי מה דמצינו שמשלם לו בח"מ סימן שפ"ב היינו שחטף ממנו חבירו מצוה וקיים החוטף את המצוה אבל כאן הגנב לא קיים מצוה דהיה מצוה הבא בעבירה וא"כ לא משלם לו כלום:

אחי אהובי נ"י בח"מ אנו דנין במצוה שמונח קשורה מכח החפץ ויכול רק אחד לקיים מצוה בו כגון מילה וכיסה והריגת שור הנסקל או קציצת אילן או עליות לס"ת (דקריאת התורה תלוי במנין עשרה בני ישראל ויש מספר לקרואיו ע"י חובת שבת ויו"ט וחה"מ ור"ח) וכדומה אז שייך שחטף אחד המצוה וקיים אותה ועי"ז לא הניח המצוה לחבירו אשר לו זכות בה בהקדמה שהוא אב או בעלי' או קנה אותה בדמים או יען שהוא שפך הדם יש עליו אותו הכיסוי אבל במצות אתרוג יש מ"ע שכל ישראל איש ואיש יקח אתרוג בידו וכל איש מקיים מצות עצמו גם חבירו מחויב לעשות כן וא"כ אפילו אם מצוה הבא בעבירה היה מצוה ואפילו אם יוצאים בגזול וקיים הגנב המצוה אעפ"כ לא חטף מצות חבירו כי עשה מצוה שלו והניח רווחא שגם חבירו יעשה מצוה שלו ומה שחטף ממנו האתרוג ולא נשאר לחבירו אתרוג לקיים בו המצוה הוה כאלו סגרו בארגז וגרם לחבירו שיאנס ולא יוכל ליקח אתרוג או כאלו כפת שתי ידיו של חבירו שלא יוכל ליקח אתרוג בידו וגרם לו מניעת ריווח עשרה זהובים שהוא שווי' של מצוה ופטור עיין בח"מ סי' שפ"ה בש"ע ובסמ"ע ובש"ך אבל עכ"פ מה שגנב קיים באתרוג הגזול מ"ע אין זה המצוה אשר הי' חבירו יכול לקיים דהמצוה הוא ללוקח בידים אתרוג כשר ואין ידים של ראשון הידים של שמעון ואיך שייך לומר במה שראובן קיים מ"ע בידיו הוא חטיפת מצוה מידיו של שמעון אטו לא נשארו לשמעון הידים שגם הוא יוכל ליקח אתרוג בידיו ויקיים ג"כ מצותו המוטלת עליו כל הני דסי' שפ"ב המצוה קשור בהחפץ בתינוק הידוע בדם השחוט הנשפך או בהריגת שור שנסקל הנדון או בקציצת אילן המזיק או בקריאת התורה של פרשה זו א"כ מי שיש לו זכות בהחפץ לקיים בו המצוה יבא חבירו וחטף מצותו משלם לו אבל כאן אטו מקושר קיום מצות פרי עץ הדר באתרוג זה דווקא שנאמר שחטף ממנו מצותו נמצא שאין הדבר נוגע לחטיפת מצוה שישלם לו בעד מצותו ודוק:

ד ואשר השגת עלי בפי' הגמרא בב"ק קי"ג יכול יגלום שפי' רש"י יכפול ופרשתי שאם יטעון הגוי הלא חבלים נפלו לי בנעימים שקניתי עבד טוב הוא שוה כפלים מסכום המעות אשר נתתי בעדו כי ברכני ד' בגללו לדידי שוה הון רב ת"ל וחשב עם קוניהו והקשית עלי הלא מבואר בערכין דף ל' דילפי' מכסף מקנתו אפילו אם באמת שוה כפלים לכל אדם ת"ל כסף מקנתו ומכ"ש דלא צריך קרא למעט שלא יוכל לומר לדידי שוה כפלים:

אהובי אחי נ"י לדעתי אינו כן בערכין חקרו אם בשעה שקנה אותו לא הי' שוה אלא ככסף מקנתו והשביח העבד אח"כ אצל הגוי ששוה מאתים ואותו השבח לא זכה בו הגוי דלא קונה הגוף של עבד עברי אלא למעשה ידיו עיין ש"מ שם וא"כ העבד עברי זכה בעצמו בשבחו ורמזה התורה הגם שהשביח אחר המכירה ושוה כפלים ויבקש הגוי כפי השווי' של עכשיו על שנים העתידים וגלתה התורה שצריך להחזיר לו רק מה שהי' שוה אז בשעה שקנה אותו ומה שהשביח זכה בעצמו ועיין שם ברש"י שפי' בהדי' שהשביח אח"כ אצל הגוי אדונו יעו"ש אבל אם יאמר אדוניו זכיתי בו ששוה הי' כפי תרומות מידותיו כי ברכה בו אני אכפול אשלם כפלים על העבר כי מודה שהי' מיד שוה יותר וגם אוסיף עליו על שנים הבאים ואם בכל זאת תבקשו לגאול אותו תשלמו לי השווי' קמ"ל שלא יוכל לכפול ולהוסיף דכתוב וחשב עם קוניהו שלא יוכל לומר שוה לי העבד אלף כסף בעבור מעלותיו רק מחשב עם קוניהו כפי אשר נתן בעדו וזה יכול יגלום ודוק אבל אם הי' העבד עברי שוה מאה זהובים ומכר עצמו בזול לנכרי בעד שמונים וששה זהובים א"כ קנה הנכרי מעשה ידיו כאלו נתן לו מאה זהובים ואם יגאל יותן לו כחשבון הזה דאל"כ הוה בכלל יכול ימשכנו ויצא דעבד עברי גופו קנוי לו למעשה ידיו עיין בב"ק שם בש"ס אבל אם השביח אח"כ או אם יאמר לדידי הי' שוה תחילה יותר מכדי מקנתו ע"ז אמרה התורה וחשב עם קוניהו ועי' קדושין ורמב"ם פ"א ה' עבדים הל' ט' ודוק:

ה ואגב גררא ראיתי פלא במכתבך לפי דברי נתיבות סי' שמ"ח אפילו אם גזל גוי אסור מכל מקום אין ישראל מחויב בהשבה רק שיוכל הגוי ליקח מעצמו ואם הניח בידי ישראל לא הוה שלו יעו"ש א"כ למה לא מלקין על לאו דגניבה הא הלאו שוה והעשה אינו שוה בכל ויעיין ברמב"ם פ"ג מל' מלוה ולוה והארכת בזה אהובי אחי נ"י הנתיבות חידש הגזל גוי אסור נלמד רק מן פסוק וחשב עם קוניהו או מפסוק ואכלת את כל העמים ושם לא נזכר השבה א"כ ניהו דגזל גוי אסור אבל לא נאמר בו לאו א"כ גם הלאו אינו כולל רק ישראל ודי בזה לא אחלק באריכות דאין כאן מצד חומר הלאו רק מפני קלות הגוף אשר נגנב ממנו ולא צריך לעשות לו השבה אבל בודאי השבה מהני ודל"ב:

ו ועל מה שחדשתי דליכא בגוי איסור לא תחמוד ויוכל ישראל ליקח חפצו וליתן לו דמיו על השולחן דאצל איסור לא תחמוד כתיב כל אשר לרעך וגוי לא נקרא רעך ונתת תבלין הדעת למה יהי' מותר דהגמ' בבכורות דף י"ג חקר דלמא נכרי כלל וכלל לא ומשני השתא גופא קני ממונו לא כ"ש היינו שגוי קונה עבד עברי ואמרי' ומינה כמו שלא קנה בו רק השווי' היינו ממון מעשה ידיו וגם יוכל לצאת וליתן לו ממונו ה"ה בכל קנינו של נכרי יוכל לסלקו מן החפץ וליתן לו השווי' עכ"ד דפח"ח הי' לי לפלפל מסוגי' דגמ' ותי' שם אבל אני אחפץ לעורר על דבר חדש מה נעשה אם הנכרי עשה כלי מן עץ בעצי יער אשר הוא תיקן וחידש הכלי א"כ יש לו חפץ בלי קנין או מה נעשה מה שקונה בכיבוש מלחמה או מה שקונה מן ההפקר או מה שירש מאבותיו או מה שעמל וזרע והוציא פרי אדמה ולפי דברי מרן החת"ס ז"ל שפי' בדברי רש"י שגמ' חקר שלא יקנה עד שיכנוס דווקא כמבואר בתשובותיו א"ש רק בלא"ה הדבר נכון הלא לאינשי לא תחמוד בלי דמי משמע רק בישראל חידש הקב"ה לא תחמוד אפי' בדמים ובגוי הניחה התורה על שכל אנושי אם נותן דמים ליכא לא תחמוד ודוק:

ז ומה שפרשתי דברי מ"ל בענין מולק"י שסובר ג"כ דליכא לא תחמוד רק אם הגוף קנוי לחבירו והשגת עלי דמ"ל לא כתב שם רק דלא מצא שנקרא רשע אבל לעולם עובר על לא תחמוד ונ"מ לענין פסול עדות כמבואר במ"ל פ"ד מהל' ריבית הל' ו' בוודאי כוונת דלא תחמוד לא משמע לאינשא מאיסורא א"כ לא פסול מעדות אבל אי גם רשע נקרא אז פסול מחמת הלאו דהא באמת דלא בעינן רשע דחמס והי' לי לפלפל אם מצרפים שם רשע אשר הוא מכח עני המהפך בחררה עם הלאו של לא תחמוד בכל זאת יישר כחך ואי"ה אשים עיני עליו לטובה כי אינו נוגע כל כך בנידן תשובותי אם המל"מ מודה: (ח) עוד השגת עלי דבאמת איכא בגוי לא תחמוד ושאני בעבד עברי שהקב"ה הקפיד שלא יוכל לקנות בעבד עברי רק אם יחפץ לצאת וליתן לו ממונו יצא וממילא לא קנה הגוי אותו יותר ולא שייך בו לא תחמוד אבל בדבר שקנה לצמיתות ברשות אדון הארץ מי שלקח חפצו עובר על לא תחמוד ומה דילפי' משם גזל גוי אסור היינו בק"ו מה התם שעשה הגוי שלא כדין שקנה עברי שהפקיע ממצות הקפיד הקב"ה וצוה וחשב עם קונהו מכ"ש בשאר מקומות אסור לגזול מגוי אבל לעולם איכא לא תחמוד עכ"ד:

אחי אהובי נ"י לדעתי תיבת יגאלנה משמע שגוי קנה אותו והקרוב יגאל אותו ויעשה פדיון שהגוי קנה אותו גופו לשיעבד ולמעשה ידיו עד היובל רק שנעשה גאולה ואם שישראל עשה שלא כדין שמכר עצמו לגוי אבל לא מצאנו שעושה גוי עבירה במה שקנה אותו ומפקיעו ממצות הכי יש לגוי עבירות לפני עור אם מכשיל לישראל במצות אשר לא נאמרו לבני נח די אם עושה עבירות במה שמכשיל בשבע מצוות שלו אבל לא על מצות שמצווה בו ישראל וקנה אותו כדין וברשות רק התורה אמרה שהב"ד יחשבו עמו ויתנו לו דמיו והוצרך לחדש אם השביח אח"כ לא יותן לו יותר כנלע"ד: (ט) וראיתי במכתבך חקירה נאה הגם דגזל גוי מותר אבל הגוי ההוא מותר לתפוס בחזרה ולא עובר על גזל שיהי' חייב מיתה שאזהרתו הוא מיתתו דשלו תפס וזה הוא כוונת ספר יראים הגם דגזל גוי מותר לא מקרי לכם דהא הגוי יוכל לתפוס בחזרה ולכם לא הוה רק שכל מי שיקח אותו יהי' גנב או גזלן וכאן אותו גוי יוכל לתפוס ולא הוה גנב וגזלן עליו ועל כן צריך קרא שאם הזיק בהמת ישראל לבהמת גוי פטור דלו יהי' שגזל גוי מותר ומכ"ש שלא ישלם לו ישראל ההיזק (קושי' זו ראיתי בתוס' ולא ידעתי מקומו) אך נ"מ שפטור שאם יתפוס הגוי כדי נזקו יהי' מחויב מיתה עכ"ד אחי הגנ"י גוף הפי' על ספר יראים נכון בעיני אבל פשיטא דאם תפס משל ישראל בעבור נזקו חייב מיתה דהגם שיוכל לתבוע בדין תשלומי נזקו אבל הוה גזלן וגנב על חפץ ישראל שלקח בעד נזקו כי חוב נזק הוא אם יחיים הב"ד ועי' דבר נפלא בקצו"ח סי' א וק"ל:

י ואודות אשר הבדלת אם מהני במי שקידש אשה בהושענא ששוה רק פרוטה בעבור המצוה אשר חקרתי והבדלת שאם היא צריכה למצוה והיתה נותנת פרוטה בעד הושענא א"כ היא מתקדשת בהאי הנאת פרוטה כמו באדם חשוב בקידושין דף ז' אבל אם היא אינה צריכה למצוה א"כ אינה נותנת פרוטה בעדה ואינה דומה לאדם חשוב דהיתה היא נותנת פרוטה בהאי הנאה רק לאחרים הוה שוה פרוטה למצוה שם שייך חקירה הנ"ל וכנים דבריך כיון שהיא היתה נותנת פרוטה א"כ הוא עובר לסוחר בכל זאת תלי' בחקירת מ"ל פ"ד מאישות אם מקדשה בשוה לה פרוטה יען שהיא חולנית אם מקפידים שהוא צריך לה ליתן שוה פרוטה או לא חוץ אם נאמר כיון ששוה גם לו פרוטה לצורך מצוה א"כ הוא נותן לה פרוטה שלא צריך להיות פרוטה עובר לסוחר כנלע"ד:

יא וגם מה שהסברתי דגוי לא סומך דעתו על קנין כסף שידע שישראל יתן לו הכסף ויעכב החפץ דהלא אינו עובר על לא תחמוד והשגת עלי דעכ"פ יצרך הישראל לשלם לו כשער היוקר לדעתי הקונה החפץ אין תכליתו רק להיות בעלים של החפץ שאיש אחר לא יוכל לשלוט עליו וכאן הישראל ישלוט עליו ויוכל למכור אותו לאחרים או לאבדו ואין זה קנין וק"ל: אהובי אחי נ"י יען שהיום עש"ק יהי' פה שביתת קולמסי אחיך הדש"ת הק' חיים סופר:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה