שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ב · סימן כו
שאלה דין דבר שאסור בהנאה דנפקא לן מלא יאכל ולא תאכל כמה שיעורו אי אמרינן דחיוב בא על שנהנה מכזית כמו שבאכילה הוה השיעור בכזית או נימא ששיעורו בפרוטה כמו במעילה בהקדש דשיעורו בפרוטה:
תשובה כבר העיר הגאון ר"ע איגר בתשובתו סימן ק"ץ דשיעורו בפרוטה והביא ראי' מב"ק [מ"א[ דאמרי' שם א"כ דאיסור הנאה בשור הנסקל דווקא בנסקל ממש אבל שחטו אחר גמר דין מותר לאכול בשרו א"כ בנסקל שאסור משום נבילה למה כתבה התורה לא יאכל את בשרו לימא לא יהנה אלא אפי' אם נשחט אסור הבשר הן באכילה והן בהנאה לכן כתבה התורה לא יאכל שמשמע שאסור באכילה ובהנאה ואי נימא כל איסורו הנאה אשר מרבינן מלא ואכל הוה שיעור הנאה בכזית כמו בשיעור אכילה א"כ אם יהי' כתוב לא יהנה יש לטעות בפרוטה ולא עובר בכזית אלא משמע בא"ה הוה איסור הנאה בפרוטה יעיי"ש דפח"ח:
ולדעתי יש לכאורה להפליא עליו א"כ דבכל א"ה הוה בפרוטה א"כ לתני במתני' בב"מ דף נ"ה דיש שש פרוטות ובאמת לא חשבו רק חמש פרוטות יש ואלו הן הודאה שוה פרוטה וקדושי אשה בפרוטה ונהנה מן ההקדש בפרוטה והשבת אבידה בפרוטה וגזילה בפרוטה ועיין בגמ' שם וא"כ קשה ליתני הנאת איסור הנאה בפרוטה ועיין תוס' ורשב"א בגיטין דף י' שהשיגו על רש"י שם:
ובעיקר הדברים הי' נ"ל להצדיק דיש הבדל דהכל הולך על איזה אופן שנהנה אם נהנה מהאיסור הנאה בדרך אכילה למשל אם התורה לא אסרה שור הנסקל רק אם נא נשחט והי' בשרו אסור משום נבילה וגם הי' אסור בהנאה מכח איסור שור שנגח ונגמר לסקילה או כל איסורי הנאה שבעולם אם נהנה הנאת אכילה הוה השיעור בכזית דהא הנאת כזית חשוב בכל איסורין כגון המתעסק בחלבים חייב שכן נהנה והוה כל חיובו יען שנהנה ואעפ"כ הוה בכזית וה"ה אם נהנה באיסור הנאה הוה בכזית אבל אם נהנה בהנאה שלא בדרך אכילה רק בשאר הנאות שבעולם אז מסתבר שצריך להנות בפרוטה כי איך בא כזית להנאה שלא בדרך אכילה ולכן שם בב"ק פריך הגמ' שפיר לכתוב לא יהנה דקאי על שאר הנאה שחוץ מאכילה כפי' רש"י וז"ל אי להנאה גרידתא אתא יכתוב לא יהנה עכ"ל דבשאר הנאה חוץ לגוף הוה בודאי בפרוטה ואי בעבור אם נהנה בדרך אכילה שילקה אותו על איסור הנאה של שור הנסקל א"כ הוה באמת בכזית אבל שם לא יוכל התנא לחשוב שש פרוטות יש כגון שנהנה מאיסור הנאה בזה אינו דאם נהנה בדרך אכילה לא תלי' בפרוטה אלא בכזית וא"כ לא קחשיב ליה בהדי' שאר דברים דנשאר תמיד השיעור בפרוטה ודו"ק (עיין ערכין דף כ"ז בתוס' ד"ה ר"י כתבו וז"ל בפרק הזהב איכא פלוגתא איכא מ"ד בו ובחומשו ואיכא מ"ד בו אע"ג שאין בחומשו ונראה דכביצה היינו פרוטה עכ"ל והדבר פלא בעיני כעת): ובזה יובן דלא תאכל אחד איסור אכילה ואיסור הנאה במשמע ולכאורה יפלא למה עשה זו ככה להרבות איסור הנאה בשם אכילה הלא בהנאה הוה השיעור בפרוטה ובאכילה בכזית לפי דברי הגאון ר"ע ולפמ"ש נכון דאם נהנה בדרך אכילה הוה שיעור איסור הנאה באמת בכזית כשיעור איסור אכילה ודו"ק: אך ממה שתי' שם הגאון קושי' מ"ל פ"ג משגגות שהקשה איך הקשה תוס' בפסחים כ"א שיהי' כרת על הנאת חמץ ותירצו הבדל בין לא תאכל ובין כי כל אוכל תיפוק ליה דמוכח דליכא כרת על הנאה דאל"כ למה לי נפש תיפוק ליה דחייב כרת על הנאה ותי' הנ"ל דמכח הנאה הוה צריך להיות שוה פרוטה ובא קרא דנפש דתלי' בשיעור שתיה ולא בפרוטה ועיי"ש הוא פלא דכיון דהמחה וגמעו הוה עכ"פ הנאה בדרך אכילה א"כ בוודאי לא תלי' בפרוטה אלא בשיעור שתיה ואכתי קשה נפש למה לי אם יש כרת על הנאה ודו"ק. ועוד פלא על הגאון המ"ל הקשה קושי' שלו לפי' מה שפי' התוס' בחולין בקו' הגמ' אכילה כתיב ביה דהי' הקו' דלא יהי' כרת על הממחה חמץ וגמעו יען דליכא כרת על הנאה ובעבור זה הוצרך הגמ' לתרץ דכתוב נפש וא"כ תוס' לשיטתם מאי הקשו בפסחים דיהי' חייב על הנאה כרת והמעיין במ"ל יראה בגלוי עינים שלא הקשה על תוס' פסחים א"כ אם יהי' כרת על הנאה למה לי נפש תיפוק ליה דיש כרת על הנאה אלא הקשה הקושי' לפי דברי תוס' בחולין ולפי הבנת הגאון הנ"ל קשה למה דחקו התוס' בחולין דליכא כרת על הנאה תיפוק ליה הלא כאן איירי שאכל כזית חלב בהומחו כמבואר בתוספות וא"כ ליכא כרת בעבור הנאה ושפיר הקשה הגמ' הא אכילה כתוב ביה ואינו חייב על כזית שנמחה דאכילה און כאן והנאה אין כאן אפי' איסור לאו ליכא אלא פשיטא דתוס' סבר דהנאה בדרך אכילה הגם דלא נחשב לאכילה להיות חיוב בתורת אוכל איסור עכ"פ נהנה בדרך אכילה ושיעורו בכזית והוצרכו לתרץ דלאו יש על הנאה ולא כרת והוצרך התורה לגלות דיש ג"כ כרת וא"כ מוכח לפי שיטתם מקרא דנפש דליכא כרת על הנאה וא"כ קשה אם אפי' בהנאה בדרך אכילה ליכא כרת מכ"ש בשחר הנאות שאינו בדרך אכילה דליכא כרת ודו"ק. ופלא על הגאון כמותו שלא נחת להבדל בין הנאה בדרך אכילה או בהנאה שחוץ לגוף והבן:
ובמה שאמרתי יובן לי דברי הגמ' בב"ק דף מ"א שהשיבו שתי תשובות חדא א"כ לימא התורה לא יהנה והשני לימא התורה לא יאכל בלבד את בשרו למה לי יעיי"ש, ולפמ"ש י"ל חדא או על שאר הנאת שאינם על דרך אכילה אז הוה השיעור בפרוטה א"כ לימא התורה לא יהנה ואי על הנאת אכילה כגון שאכל את הבשר ויהי' חיוב על שם נבילה וגם על הנאת שור הנסקל א"כ נימא לא יאכל בלבד עכ"פ הוה יתור את בשרו ודו"ק:
ועלה בדעתי להביא ראיה דאם נהנה מאיסור הנאה בהנאות אכילה חיוב בכזית מדברי מל"מ בפ"ה מהל' יסודי תורה בד"ה ודע דהביא דברי הרמב"ן דיש על הנאות בשר בחלב מלקות וכתב הוא דבודאי מודה הרמב"ן שהאוכל בשר בחלב אינו לוקה שתים אחד על גוף אכילה ואחד על הנאות אכילה דהא במכות דף כ"א אמרינן המבשל גיד בחלב לוקה חמש מלקות ואם יהי' לאו גם על הנאת אכילה א"כ לוקה שש מבעי' ליה אלא בודאי כוונת הרמב"ן אם נהנה אדם מבו"ח בלי אכולה אז לוקין על הנאה אבל מודה אם אוכל בב"ח ליכא אלא מלקות אחד על אכילה בלבד דאכילה והנאה אחד הוא יעו"ש ולכאורה מאי קושי' מגמ' הנ"ל שם חושב בגמ' הנך חמש מלקות דהמה קשורים אבל מלקות דהנאה לא קחשיב דמשכחת לה דלא הי' בחתיכת בב"ח שאכל שוה פרוטה וא"כ לא יוכל להחליט דלוקין שש וצע"ג אלא פשיטא דעל הנאה בדרך אכילה לוקין על הנאות כזית ולא אזלי' בתר שוה פרוטה וא"כ שפיר הוכיח המל"מ דמוכח משם דליכא מלקות על הנאות בב"ח אם לוקין אותו בעבור אכילת בב"ח ודו"ק:
שוב התבוננתי דבודאי מסתבר אם חשוב אותו אכילת כזית ללקות עליו על שם אכילת בב"ח נשאר אותו אכילה חשוב ללקות גם על הנאה בשיעור כזית דוגמא לזה מצינו בעירובין בפ"ק אם נחשב המחיצה דופן לסוכה נחשב גם לדופן לענין שבת אבל בעלמא אם יהי' רק החיוב בעבור שם הנאה ולא דנין על שם אכילה אז אפי' הנאה דרך אכילה בעינן הנאה בשוה פרוטה וידעתי גם ידעתי שיש להשיב על ראיה מערובין דשאני התם דתלוי הכל בשם דופן ואמרי' מדנקרא דופן לענין סוכה נקרא גם דופן לענין שבת אבל כאן לו יהי' שהחיוב על שם איסור אכילה בכזית בכ"ז לא יחייב על האיסור הנאה אלא בשיעור שוה פרוטה דשם אכילה ושם הנאה שני שמות הן והבאתי סמוכין להבדל הנ"ל ממל"מ פ"א מהל' מעילה הל' ג' דכתב דאם אכל כזית מחטאת הנשרפין ולא הי' בו שוה פרוטה דלוקין על לאו שמיוחד בו ונא על לאו דמעילה הכולל כל מיני הקדש יעו"ש ולא אמרינן מכח דחשוב הכזית ללאו המיוחד שבו יהי' נחשב הכזית על לאו דמעילה הס' כאן בבו"ח אין פועל לאו דאכילת בב"ח על לאו הנאות בב"ח הגם שאצל איסור בב"ח נתרבו שניהם האכילה והנאה מלשון אחד דכתיב ג' פעמים לא תבשל אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה עכ"פ באמת המה שמות נפרדות שם אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה ודו"ק כי עמוק בעז"ה:
וראה זה מצאתי בסי' תמ"ב שכתב בדג"מ על מג"א סק"י וז"ל וכן מוכח בתוס' פסחים דף כ"ט תוס' ד"ה רב אשי דהוכיחו משהה חמץ על מנת לבערו אין עובר הרי מעילה בשוה פרוטה וחמץ בכזית ודלמא איירי דאות ביה שוה פרוטה ולית בו כזית אלא ודאי גם לענין בל יראה חצי שיעור אסור עכ"ל ויש לחקור בו הרבה אבל הזמן בוגד בי כעת ובמקו"א אבאר בעז"ה: הק' חיים סופר: