שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ב · סימן כד
שאלה אשה ולדה זכר בערב ש"ק סמוך ללילה וכאשר נודע לאנשי הבית הסתכלו על כלי שעה וכאשר דברו ביום מחר איזה יום יהי' יום הכניסה לבריתו של אברהם אבינו נולד הכחשה ע"א אומר שהי' חסר עוד ללילה י' מינוטען וע"א אומר ח"י מינוטען והיולדת אומרת שהי' עוד איזה מינוטען טרם שיצאה המילדת להודיע כי בשורה טובה בפיה בא גד בן זכר ונבוכו מתי לימול התינוק אי בעש"ק או להמתין עד יום א' בשבוע הבע"ל: תשובה לכאורה יש כאן ספק ספיקא ספק כדברי העד שהי' ללילה ח"י מינוטען והוה ודאי יום ואת"ל כדברי העד שאומר שהי' חסר עד הלילה רק עשרה מינוטען אולי בין השמשות גופי' הוה יום וא"כ בספק ספיקא אזלינן להקל והגם דשני ספיקות הוה חד שם שהי' יום דמה לי שהי' יום יען שהי' חסר ח"י מינוטען או שהי' יום יען שי' מינוטען קודם הלילה עדיין יום הוא עכ"פ אם נמתין עד יום א' שבוע הבע"ל ואז בודאי נדחה מ"ע של ביום השמיני וכאשר נימול אותו בעש"ק יש משני פנים שנתקיים מ"ע דלדברי עד שאומר שהי' חסר ח"י מינוטען בודאי בא בעש"ק חיוב מ"ע ולדברי השני שאומר שהי' חסר רק עשרה מינוטען הוה ספק דלמא היום בא חיוב מ"ע של ביום השמיני וגם לפי מה שאומרת היולדת שאיזה מינוטען מקודם ולדה וא"כ יש ספק שאפי' לדברי עד השני לא היה בין השמשות בשעת לידה ויש בע"ש כמה צדדים חיוב קיום מ"ע ואם נמתין עד יום א' שבוע הבע"ל בודאי מבטלינן המ"ע ודו"ק:
שוב הרהרתי בדבר חדש בעז"ה כיון דכתבה התורה וביום השמיני ימול בשר ערלתו א"כ דרשינן שמיני ודאי ולא שמיני ספק כמו דדרשינן עשירי יהי' קודש לד' עשירי ודאי ולא עשירי ספק עיין בכורות דף נ"ט ה"ה שמיני ודאי אמר רחמנא ולא שמיני ספק ואפי' אם מל תינוק אשר כלפי שמיא גלי' דהוא בן יום שמיני כיון דהוה ספק לפנינו אם הוא יום שמיני ולא קיים מצות של ביום השמיני דתורה אמרה שמיני ודאי הוא מ"ע בפני עצמו אבל ספק שמיני הוה כאלו מל אותו ביום ט' (ועיין תומים בתקפו כהן דס' גזל במה שבידו לא אסרה התורה) כנלע"ד לחדש בעז"ה ובזה ישבתי דברי דג"מ ביו"ד סי' רס"ו שכתב שבעבור כך ס' מילה שלא בזמנו אינו דוחה יו"ט שני דהוה דבשיל"מ ובחת"ס יו"ד סי' רנ"ב מביא בשם הגאון ר' רפאל גלוגא פליאה נשגבה על דג"מ הנ"ל איך יהי' זה דבשיל"מ בזה שיוכל למולו אחר יו"ט דלמא ביו"ט שני הוה יום ח' ואם ימתין במילה עד ודאי חול יתבטל ממנו מ"ע של ביום השמיני וא"כ ממילא לא הוה דבר שיל"מ ולפמ"ש דבר גדול דבר הנב"י דמ"ע של ביום השמיני הוא מקיים דווקא אם הוא שמיני ודאי והגם שרחוק בעיני שכיון הנב"י על דבר זה בכל זאת דבר אלקים בפיו אמת דהוה דשיל"מ ודוק ואי"ה במקו"א אבאר הדבר:
והבאתי ראי' לזה משבת פי"ט משנה ה' קטן נמול לשמונה ולתשעה כיצד כדרכו לשמונה נולד לבין השמשות נמול לתשעה וכתב רש"י וז"ל שהרי ליום השמיני של מחר הוא נימול ושמא בין השמשות יום הוא ונימל לט' עכ"ל וכן כתב בברטנורה ולכאורה יפלא הלא רבי שנה כאן הא שהנולד בין השמשות יהי' נימול לתשעה וא"כ הי' לרש"י לפרש ליום שמיני של מחר הוא נימול אבל לשון שהרי ליום שמיני של מחר הוא נימול משמע דדבר פשוט שאין מולין אותו בס' יום שמיני של היום והוא פלא מאין ידעינן זה דלמא ס' דאורייתא לחומרא ומלינן אותו בס' שמיני והגם שקבלה בידינו שטוב לאחר המילה הגם שאפשר שיבטל מ"ע של ביום השמיני מלהקדים ולהכניס בס' בן שבעה ימים אבל עכ"פ איך כתב רש"י שהרי כאלו הדבר ברור ופשוט:
אך הוא הדבר כיון דאמרה התורה וביום השמיני אז ידעי' שמיני ודאי ולא שמיני ספק ואפי' אם כלפי שמיא הוא יום השמיני לא חל חיוב קיום מ"ע אלא בבן שמיני ודאי וא"כ בודאי לא מלינן בס' בן ח' וממתינין עד יום ט' דאז עכ"פ אנן מקיים המ"ע שלא בזמנה ואם ימול בס' יום ח' בודאי לא קיים מ"ע כלל ודוק ולדברי השג"א סי' נ"ב דמילה תוך ח' הוה רק כאלו נכרת הגיד א"כ פשיטא דנכונים דברי רש"י שפשוט שנימול ליום ט' ודוק: ובזה מיושב קושי' חזקה של שאגת אריה בסי' הנ"ל שהפליא על הש"ך בסי' רס"ו דסובר מי שמל בתוך ז' עשה מצות מילה והקשה הנ"ל א"כ למה בנולד בין השמשות דחינן על יום ט' ואם חל אח"כ יו"ט נדחה עד עשרה או אחד עשר נימול אותו בס' יום ח' אולי מקיים היום מ"ע של ביום השמיני ואת"ל שהיום יום ז' ג"כ עשה מצות מילה אלא שבתוך ז' לא עשה מצוה כלל והוה ביום ח' כאלו נכרת הגיד יעיי"ש:
ולפמ"ש נכון דכיון דהיום ס' שמיני א"כ בשום אופן נא מקיים מ"ע של ביום השמיני דתורה אמרה שמיני וודאי הוה מ"ע ולא שמיני ספק א"כ מ"ע זו נתבטל בכל אופן וא"כ מה בצע להקדים הלא יש לקיים גם מצות מילה ביום ט' או י' או י"א והקשה הש"ך א"כ כיון דבתוך ז' עשה מצות מילה רק שחסר מ"ע של וביום השמיני מהכ"ת לדחות שבת ביום ח' נימול אותו ביום ז' כמו דאמרינן בקצירת אומר אי נקצר שלא כמצותו כשר לקצור בע"ש כך נימול מע"ש אלא פשיטא דלא עשה מצות מילה ומצריך להטיף דם ברית ודוק:
ולכאורה עדיין נשאר קושי' שג"א הנ"ל דעכ"פ נימול בס' יום ח' דיש עכ"פ חביבה מצוה בשעתה וזריזים מקדימים למצות דאעפ"י דיש ס' ואין כאן שמיני ודאי עכ"פ התנוק יהי' נימול איזה יום או יומים מקודם אם מהני המילה בתוך ז' אפי' וצע"ג:
ונלע"ד לבאר בעז"ה בקצירת אומר אשר כתבתי בחדושי זה רבות בשנים הש"ך ביו"ד סי' רס"ו הרעיש על שיטת הסוברים דאם נימול בתוך ז' אין צריך להטיף דם ברית ביום ח' דא"כ קשה למה מילה דוחה שבת לימול בע"ש כעין שהקשה הגמרא מנחות דף ע"ב אי נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דוחה קצירת עומר שבת ושג"א בסי' נ"ב כ' עליו ששגג בהבנת ראשונים דאיך הבין דקיים בתוך ז' מצות מילה א"כ קשה כמה קושי' (א') א"כ בלא"ה קשה למה מילה דוחה שבת לאחר מצות מילה על אחר שבת דהא הגמ' רצה לפשוט יען דלא מאחרים באברים ופדרים משום חביבה מצוה בשעתה ה"ה דלא מקדמינן מצוה משמע אי לאו משום חביבה מצוה בשעתה מאחרינן המצוה כדי שלא לדחות שבת וצע"ג (ב) עוד הקשה מדדרשינן בשבת דף קל"ב מפסוק ובן שמונת ימים ימול ומפסוק וביום השמיני ואמרי' למעוטי ז' דלא ולמעוטי ט' ועיי"ש וקשה אי כשר מילה בז' או בט' איך יהי' מותר מילה בשבת וצע"ג (ג) עוד הקשה למה נולד בין השמשות נימול לט' כמבואר במשנה הלא טוב יותר לימול בס' ח' כמ"ש למעלה הקושי' באריכות (ד) עוד הקשה משבת דף קל"ז דאם מל של אחר שבת בשבת חיוב חטאת דהוה טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה ועיי"ש א"כ ע"כ מוכח דאם מל תוך ז' לא עשה מצוה והאריך בקושי' הללו:
ואמרתי ליישב בעז"ה דנודע דיש ב' אופנים מצות (א) מצות מחוייבת כגון הנחת תפלין אכילת מצה נטילת לולב ישיבת סוכה תקיעת שופר וכדומה אשר אם לא הביא גופו בעול המצות הוא נקרא פושע ישראל ואם אומר שם תפילין שאינו מניח סוכה שאינו יושב לולב שאינו נוטל מכין אותו עד שתצא נפשו עיין כתובות דף פ"ו ע"א ובר"ן שם ובתוס' פ"ב דנזיר (ב) מצות דרשות שיוכל אדם לפטור גופו ולבוא בעול המצות כגון מצות ציצית ומצות ביעור חמץ ומצוה מעשרות ומצות לעלות לרגל וכדומה שיש ביד אדם שנא ללבוש בגד של ארבע כנפות ויוכל להשתדל שלא יהי' לו בערב פסח חמץ ברשותו ולא יכניס התבואה דרך פני בית ולא יהי' לו קרקע שאז פטור מציצית ומביעור חמץ ומנתינת מעשרות ומלעלות לרגל וכדומה כמה מצות עיין פסחים דף ג' בתוס' ועיין בפרק התכלת (דף מ"א ע"א] ועיין בברכות (דף ל"א] ובמג"א סי' תל"ו:
והנה יש לומר מצות מילה נחלקת בשני חלקים (א) עד שמונת ימים הוה מצוה דרשות שאם ימול אותו הוא מכניסו בבריתו של אברהם אבינו ע"ה שלא יהי' ערל זכר בבני ישראל (ב) משמונת ימים והלאה בא חיוב על האב ובמקום דליכא חב בא על הב"ד ובמקום דליכא ב"ד בא על כל ישראל מצות מילה בתורת מ"ע מחוייבת למול כל זכר ונשאר החיוב עליהם עד שיגדל הילד ויהי' בן י"ג שנים ואז בא עליו חיוב כרת אם לא ימול את עצמו וממשיך החיוב הזה עליו כל ימי חייו ויעיין במג"א ובמחצית השקל סי' תמ"ד ובפי' משניות לרמב"ם במס' שבת קל"ז תמצא דברים המאירים קלורין לעינים בשורש המצוה הזאת והארכתי בהם במקו"א:
ונחזי בסברה ונאמר מהיכא תותי יעשה האב או הב"ד או אחד מישראל מעשה המילה בתוך ח' ויהי' מקיימים מצוה דרשות הלא יותר טוב שימתינו עד יום ח' אשר בא עליהם מעשה המילה בתורת מצוה מחויבת וגילתה התורה שאותו יום השמיני אשר בו נעשה המילה מצוה מחויבת אז כחה גדול שדוחת לשבת מטעם חביבה מצוה בשעתה וממילא לא קשה קושית הש"ך שהקשה אם מהני מצות מילה בתוך ז' נמול מע"ש שיטות הנ"ל סוברים מי יטיל עליהם לעשות זאת להקדים עצמן נעשות פעולה שהוא מצוה דרשות ולהבטל ע"י כן אח"כ ביום מחר למצוה מחוייבת בשלמא במצות עומר אשר עיקר המצוה היא ההקרבה והקצירה היא רק הכנה לגוף המצוה אמרו בגמ' אי כשר בנקצר שלא כמצותו נעביד הקצירה מערב שבת או לעשות איזמיל אשר הוא ג"כ רק הכנה לעשות כלי לקיים לעשות ע"ו מצות מילה אז אם אפשר לעשות מע"ש אינה דוחה שבת או איברים ופדרים אשר המה רק שיורי מצות אז לולא דחביבה מצוה בשעתה היינו מעלין אותם לגבי מזבח במ"ש רק גדול כח חביבה מצוה בשעתה ומקריבין אותן ביום ש"ק (ועיין תוס' שבת דף כ' ד"ה איברים ופדרים של ע"ש קריבין בשבת בלילה ועיין בילקוט פ' ויקהל ויש בזה מקום עיון על שג"א ואין כאן מקומו):
ולפ"ז מיושבים כל הקושיות בודאי לא מאחרים מצות מילה דהא היום ביום השמיני בא עליו החיוב וחביבה מצוה בשעתה של מצות מילה שדוחה שבת ולכן הגם שביום השמיני דוחה מצות מילה שבת בכ"ז צריך למעוטי ז' דלא נאמר שמותר עכ"פ למול בז' אם רוצה לקיים רק מצוה דרשות וגם ניחא דמאחרים במילה אם נולד בין השמשות כדי לקיים מצוה מחויבת עכ"פ ביום ט' אבל אם ימול בתוך זמנו קיים רק מצוה דרשות וגם לא שייך שנאמר שבתוך ז' יהי' נקרא שעשה מנוה כי אצל טועה בדבר מצוה שיהי' פטור מחטאת צריך להיות מצוה דרמי' עליו ומצות מחוייבת ועיין ביבמות ועיין ברמב"ם בשגגות ודו"ק כי קצרתי כי הארכתי שם בהבדל בין חביבה מצוה בשעתא בין שיורי מצוה או הכנות מצוה ובין חביבת מצוה בשעתא לקיים גוף המצוה והבן זה:
תמצית הדברים דטוב לאחר מלהקדים דמצות עשה של יום השמיני בכל אופן לא יקיים וא"כ למה יכנוס עצמו לעשות ספק מצוה דרשות ס' מצוה מחוייבת ימתין עד יום ח' או אח"כ ויקיים עכ"פ מצוה מחויבת ודוק:
ואוסף נופך במה שחידש הפנ"י בברכות דף י"ב אפי' אי ס' דאוריי' לחומרא היינו להיות שב ואל תעשה ולא יאכל ס' חזיר או ס' נבילה וכדומה דאם יחפוץ לעשות מעשה צריך להיות מותר בודאי אבל אם יש ס' אם יש חיוב מצוה עליו וצריך לעשות מעשה אז אמרינן ס' להקל להיות שב ואל תעשה ולכן אפי' אם ברכת נהנין דאורייתא לא שייך לומר בס' ברכות שנימא להחמיר מכח ס' דאורייתא דשב ואל תעשה עדיף יעיי"ש כי מתוק וא"כ בלא"ה נכון דלא שייך ס' דאורייתא לחומרא ולמול בס' יום ח' דהא פשיטא מכח ס' לא צריך לעשות מעשה מילה אלא יהי' שב ואל תעשה וגם אין רשאי לעשות דהא מיד שנולד הולד בא החיוב על אחר ח' ימים או אם יעבור יום ח' נקיים עכ"פ מצוה מילה אח"כ ולא יצא מן החיוב מכח ס' כסברת חו"ד סי' ק"ו דבמ"ע צריך לקיים בוודאי ואם ימול ביום ס' ח' אז עשה מצוה דרשות וביטל מלבוא לקיים מצוה מחויבת ודו"ק:
אמנם לדינא נ"ל ברור כיון דרגע של הלידה נודע לנו אשר בה נסתלק חזקת מעוברת ועל אותו רגע אנו דנין אם הי' ודאי יום כדברי העד שאומר שהי' חסר עם הלילה ח"י מינוטען או הי' בין השמשות היינו י"ב מינוטען שהוא ס' יום או ס' לילה א"כ הוה דברי העד שאומר שהוה ס' יום מוכחש מדברי עד שאומר שהי' ודאי יום ואוקמי הרגע של הלידה על חזקת יום ובפרט שיש להאמין יותר להתיר מלאסור עיין תוס' גיטין דף ב' ובפנ"י דלדברי אומר שהי' בודאי יום אם משקר הוא גורם לבטל מ"ע של ביום השמיני בקום ועשה וגם גורם שלא יקויים כלל מצות מילה לשיטת שג"א בפי' שיטות ראשונים דבתוך ז' ליכא מצוה כלל והאומר י' מינוטען הוא מבטל רק מ"ע של ביום השמיני בשב ואל תעשה ואולי ס' הוא אצלו ומחמיר ועיין צל"ח בביצה דף ב' פי' בכח היתירא עדיף יעוי"ש ואוסף עוד נופך דהיולדת אם הילד אומרת שהי' איזה מינוטען אחר הלידה אשר יצאה המילדת עם בשורה טובה בפיה א"כ אם נימא דהי' רק ד' מינוטען היה הלידה קודם בין השמשות דשיעור בין השמשות מצומצם הוא רק י"ג מינוטען וחצי כאשר ביאר הגאון מליסא בסידור שלו בהל' דיני הכנסת שבת וז"ל רביעית שעה קודם צאת הכוכבים אסור במלאכה מדאורייתא היינו שיעור בין השמשות הוא ג' רביע מיל והיינו י"ג מינוטען וחצי עכ"ל והוא נכון ומכוון כפי חשבון מיל ח"י מינוטען ועיין במח"ש סי' רס"א סק"ט (והגאון היעב"ץ בסידור שלו כ' שהוא מדוקדק רק י"ב מינוטען) וא"כ גם לדברי העד שאומר שהיא רק י' מינוטען משעה שאמרה המילדת אעפ"כ אם נצרף זמן אשר היתה הלידה מקודם טרם שיצאה המילדת הי' בודאי ד' וחצי מינוטען וא"כ גם לדבריו ילדה קודם בין השמשות וגם קרוב שיצא ראשו של ילד עוד רגע או שתים מקודם והוה כילוד ועיין ש"ך יו"ד סי' רס"ו סק"ט יעיי"ש וא"כ מלין הילד כדברי העד שאומר שהי' ח"י מינוטען כנ"ל להלכה בעז"ה:
ועלה בדעתי לחקור בנידן הכחשת ע"א עם ע"א של אשה אם נתגרשה והיא היתה אצלינו בחזקת פנוי' עיין ב"ש סי' ק"נ ובתומים סי' נ"א אך ראיתי שאין מקומו בזה אחר שכתבתי זה מצאתי שהגאון מליסא בסידור שלו בה' מילה כתב בפירש שבין השמשות המה רק י"ג וחצי מינוטען וכן מצאתי אח"כ בפרמ"ג סי' של"א וא"כ ברור הדברים שיפה הורתי שאין בנידן שאלתינו שום ס' כלל בעז"ה:
וגם מצאתי מרגוע במה שהרהרתי אולי עד שאומר שראה בכלי שעות ולא הי' חסר רק עשרה מינוטען הוא ראה כוכבים בינונים ומי שאמר ח"י מינוטען בכלי שעות הוא ראה כוכבים קטנים או בהיפך מי שאמר ח"י מינוטען הוא ראה כוכבים בינונים ומי שאמר י' מינוטען ראה כוכבים גדולים ויהי' בזה מבוכה רבה אבל אם היולדת מבטיחה שהי' הנידה איזה רגעים מקודם וגם שלא הולד בפ"א רק שיצא מתחילה הראש כדרך רוב נשים היולדות אז אין כאן מקום ספק כלל בעז"ה:
הק' חיים סופר ולא אוכל להתאפק שלא להציג פה דבר אשר כתבתי בחידושי לתרץ דברי הרמב"ם אשר התפלא עליו הלח"מ פ"א מתמידין והש"ך ביו"ד סי' רס"ב דפוסק קצירת עומר דוחה שבת ופוסק נקצר שלא כמצותו כשר וא"כ נשאר קושית הגמרא אי נקצר שלא כמצותו כשר למה דוחה שבת וצע"ג: ונ"ל ליישב בעז"ה דדקדקתי דבלשון גמ' מנחות ע"ב איתא ואי נקצר שלא כמצותו כשר למה דוחה שבת נקצרהו בע"ש ומדדחי שבת אלא ש"מ נקצר שלא כמצותו פסול ולכאו' ח"ו כשפת יתר הלא די באמרו ואי נקצר שלא כמצותו כשר למה דוחה שבת ממילא ידענו כיון דנא דחי שבת שנקצרהו מע"ש כמו שמכינים סוכה מערב יו"ט וצע"ג:
אמנם נכון בעז"ה דתוס' הקשה מאי קושי' הלא קצירת עומר מצוה ותי' שאינה דומה לתמיד ולרמב"ם לא נראה זאת כיון דקצירת עומר מצוה יהי' דוחה שבת והבין הרמב"ם פי' חדש בגמ' דעיין בב"ב דף פ"א דסובר ר"ז כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת ופי' רשב"ם דבגוף המצוה לא אמרינן כל הראוי לבילה אבל בסניפי המצוה כגון ויצק ובלל שהם הכנות לגוף מצוה של הבאת מנחה אז כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וזה סברה עמוקה יעיי"ש וא"כ אי קצירת עומר דוחה שבת אז באמת אם קצר ביום ע"ש כשר דקצירה הוא הכנה לגוף הבאת עומר וא"כ כל שראוי לבילה לקצור בלילה אין בילה מעכבת בו אפי' נקצר ביום כשר הגם שנחסר מצות הכנה לקצור בלילה אבל אי נאמר דאין דוחה שבת אז כל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת ויהי' הבאת עומר פסול דהלא אין ראוי לקיים בו אותו מצוה של קצירה אשר תהי' בתמימות עיין בגמרא דף ס"ו והי' רק קושי' גמרא אי נקצר שלא כמצותו כשר נקצר מע"ש אם אפשר להכין מהכ"ת נחלל שבת בודאי אם נקצר מע"ש ונאבד אז נקצר שנית בשבת דמצות קצירה דוחה כמו בתמיד וכקושי' התוס' אבל באפשר להכין מע"ש מהכ"ת לחלל שבת בעבור קיום סוף מצוה כיון שלא מעכב בהבאות קרבן ולשון המשנה משמע נקצר ביום כשר ואפ"ה דוחה שבת משמע שנמתין בקצירה עד שבת ומהכ"ת נעשה כן הלא במילה דליכא עשה על עשיות האיזמל אז לר"ע אם לא עשה אזמל נדחה המילה לגמרי ובעומר אי אפשר לאמור שנדחה הבאת עומר ונתיר הקצירה בשבת אם לא הכין מע"ש דהא יש מצוה בקצירה ודוחה שבת אבל עכ"פ הוה הקצירה רק סניף מגוף הבאת עומר וא"כ כל שראוי' נוכל להכין מע"ש ואז מדמה הגמ' לאמור גדולה מצוה בשעתה לקיים מ"ע של קצירה כי באברים ובפדרים הוא סניף מהבאת קרבן מוסף ומשני הגמ' שאני התם שכבר נדחה שבת בגוף קרבן אז גם הסניף דוחה שבת אבל כאן מהכ"ת נדחה שבת בהכנה אשר נוכל לדחות לגמרי הא עדיין לא נדחה שבת וע"כ דרבי סובר דוחה השבת על הבאת עומר לכן הסכים הרמב"ם ומהפך הסדר וכותב מצוה לקצור בלילה בין בחול ובין בשבת לא הכין אז באמת קצירת עומר דוחה שבת ואח"כ כותב אם נקצר ביום כשר היפך סדר המשנה להורות כיון דדוחה שבת אז אם אפשר נקצר מע"ש דהא קצר ביום כשר קושי' הגמ' היה רק יען דרבי שנה במשנה נקצר ביום כשר ואח"כ שנה ודוחה את השבת דמשמע הגם דכשר נקצר ביום אעפ"כ ימתין עד שבת והבן: