אור ברסלב
שות מחנה חיים ב › סימן כ

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ב · סימן כ

סימן יט

שפעת ברכות ורב טוב לאיש מכירי ויודעי המה"ג הרב ר' עקיבא נ"י אב"ד דק"ק טעטה יע"א:

מכתבו קבלתי אשר הודיע ששמח בספרי שערי חיים אודה ד' בכל לבבי שמכל צד הן מהגדולים והן מהקטנים נותנים הכרה לי על ספרי ואני אהלל ד' שזכיתי בזכות אבותי ומורי להיות מזכה רבים והגם שהסתרתי את מעשי בכל זאת רבים יבינו משפט כי גליתי טפח וכסיתי טפחים עד שכמעט אהי' מוכרח לחבר חלק שני בעזר הש"י מכ"ו שערים (הנה ואודיע למעלתו נ"י שאלו הן אשר ציינתי (א) אם מהני קדושין וגרושין של המחלל שבת (ב) אם יורש אביו או יורש אשתו או בניו (ג) אם מותר לחלוץ או לייבם (ד) אם מותר להיות מוהל או סנדק (ה) אם הוא כהן אם יוכל להיות פדיון הבן על ידו ולכל סניפי כהונה (ו) אם הבן מותר לטמא לאביו מחלל שבת בפרהסיא (ז) אם כהן מותר לילך על קבר מחלל שבת בפרהסיא (ח) אם מחלל שבת הנ"ל קונה בקנין ישראל או בקנין גוי לענין חמצו ובכורו (ט) אם כתב ס"ת תפילין ומזוזות גיטין ושאר ספרים (י) אם מחויב הבן לכבד אביו ואמו המחללים שבת בפרהסי' או לפרנס אותם (יא) אם מותר להשכיר לו שדה או חנות (יב) אם מותר ללמוד עמו תורה או ללמוד ממנו תורה (יג) ואם הוא אופה אם פתו אסור (יד) אם מת אם יורשיו יוכלו לאמוד בעבורו קדיש אם יש שם שאר אבלים (טו) אם מותר לפדותו אם נשבה (טז) אם נחשב לישראל שיהי' נחשב לישראל שיצרך ישראל אחר לקדש שם שמים ברבים שלא לחלל בעשרה שם שמים (יז) אם יש איסור להלין אותו במותו ימים רבים (חי) אם מותר לקיים מצוה (אשר יש קפידא שתהי' נעשית על ידי ישראל) על ידו כגון עשיות ציצית ותיקון מצות (יט) אם מותר ללות ממנו או להלות לו בריבית (כ) אי יש מצוה להחיותו ברעב (כא) אם נמצא בדרך מת אי הוה מת מצוה לענין שכהן ונזיר יטמא לו או לבטל בעבור קבורתו מצוה (כב) אם אשתו מחויבת ביבום ואפי' אם מחויבת אם טוב לחלוץ לה מליבם אותה (כג) אם יש חיוב להשיב לו גזילה או אבידה או אם אינו רשאי ליתן הדמים תחת החפץ (כד) אם ישראל עובר על לא תחמוד אם חומד דבר שלו וכופהו למכור לו ביתו או כליו (כה) אם מותר לאמור בשמו דברי תורה או יש מצוה שלא להזכיר את שמו לקיים שם רשעים ירקב (כו) אם יש לו טענות חזקה ומצרנות של בתים וחנות וכדומה):

ואני איש חלוש דל ההרכבה הלואי שאזכה לעשות כאשר עם לבבי ואקוה שד' לא יעזבנו ולא יעשנו שזכות רבים יהי' בעזרתי לכל זמן ועת לכל חפץ ודל"ב:

ועתה אבוא על מכתבו ששאל שנתפלא בעיניו מדוע לא בארתי דין מחלל שבת בפרהסיא אם מותר להיות מוהל והביא האבן העוזר בזה כנגד הרמ"א פלא עליו הלא בשער י"ז אות ד' כתבתי וז"ל עיין במג"א סימן קפ"ט ובאחרוני' שם עכ"ל הלא יראה מעלתו נ"י שעסקתי ועיינתי אז בו אך מה שנוגע לפלפול לא העלתי בחלק הראשון:

וטרם שאשיב על עיקר הדין שאסור למול ע"י מחלל שבת אמרתי מה שנתקשה כ"ת נ"י בלשון רמ"א סי' רס"ד שכתב מומר לכל התורה כולה או שהוא מומר לערלות דינו כעכו"ם וכן משמע בש"ס פ"ב דעכו"ם (דף כ"ז) והקשה מעלתו דשם משמע להיפך דאמרו א"ב אשה ולא אמרו מומר עכ"ל ישמע מה שנ"ל דזה קאי רק על הסוף הדברים דמומר לערלות אסור למול דגמר' רוצה לומר א"ב ערל שמתו אחיו מחמת מילה ומשני זה הוא כנמול ולמה לא אמרו מומר לערלות אלא בודאי דמומר לערלות הוא כמומר לכל התורה שניהם דינם כעכו"ם ולכן לא אמרו א"ב מומר לכל התורה או מומר לערלות רק רצו לאמור ערל שמתו אחיו מחמת מילה ואבוא בעז"ה על גוף השאלה אי מומר לע"ז או מומר לחלל שבת בפרהסי' ראוי' להיות מוהל וזה החלי בעזה"י: אם מחלל שבת בפרהסי' מותר להיות מוהל או לא הנה באבן העוזר סי' קפ"ט האריך להשיג על המג"א שפסק דמומר לא הוה בן ברית והקשה א"כ בקדושין דפריך בגמר' לר"ש דסובר דגוי אינו בתרומה דנפשיה א"כ אתה גם אתם למה לי והקשה הנ"ל דלמא למעט מומר דאיתא בתרומה דנפשי' וחידשה התורה דצריך להיות בן ברית וצע"ג:

ולענ"ד יפלא דמומר שכופר בעיקר ועובד ע"ז הוי כגוי גמור דהא פרק עול מצוה רק הוא מושבע ועומד להיות ישראל ומחויב בכל המצות לעשות אותם דמי פטרו קדושת הגוף שבו להיכן הלך הוא מחויב לאכול מצה ולהניח תפילין וליטול לולב ולישב בסוכה כי הוא זרע אברהם אבינו ואם חזר בלבו וירא את דבר אלקים וכופר בע"ז אשר הודה מיד באותו הרהר נעשה ישראל גמור ולא צריך שום תיקון לא טבילה ולא קבלת עול מלכות שמים ולכן אם חזר בלבו ותרם תרומה בודאי הוא תרומה גמורה אבל אם בשעה שהפריש תרומה עודנו מודה בע"ז הוא גוי גמור ותרומתו אונה תרומה דמי שאינה מודה בהקב"ה אינו בר כח לעשות תרומה לר"ש דסובר דנכרי אינו בר תרומה (ויש לי בזה הערה נפלאה דתלי' אי אמונת מציאות אלקות הוא שורש כל התורה או הוא מצוה מתרי"ג מצות יעוין בסה"מ לרמב"ם מצוה א' ול"ת א' וברמב"ן ובמג"א שם ויעיין בספר סדר המשנה פ"א מיסה"ת הל' ו' דברים יקרים בזה ועיין רמב"ם פ"ק מהל' עכו"ם הל' ה' ודו"ק) וא"כ לר"ש קרא דאתם למה לי אם חזר בלבו מע"ז הוא ישראל גמור ואם לא חזר בלבו מומר לכל התורה הוא כגוי ותרומתו אינו תרומה אבל לרבנן דנכרי בר תרומה אעפ"י שהוא גוי א"כ בס"ד צריך קרא למעטו מה אתם ישראל וה"ה עבד הגם שתרומתו תרומה בר ישראל אינו ומשני דתורה קפדה בבן ברית: וראיה מצאתי מלשון התוס' יבמות דף ט"א בד"ה בו המרת דת פוסלת שכתבו על שדרשו שם כל בן נכר לא יאכל בו המרת דת פוסלת בפסח ואין המרת דת פוסלת במעשר ומפסוק כל ערל לא יאכל בו דרשינן אבל אוכל במצה ומרור וכתבו הם וז"ל ומבו דבן נכר לא דרשינן בו אינו אוכל במצה ומרור דלאשמעינן דלא אסור במצה ומרור לא איצטריך דאטו מצה ומרור קדושה אית ביה ואי בעי למימר אבל חייב במצה ומרור פשיטא הוא דחייב לעשות תשובה ולקיים כל המצות עכ"ל משמע דוקא אם עושה תשובה אז חייב במצות אבל טרם שעושה מצוה וחוזר מממרותו אין עליו חיוב מצות כלל דהוא כגוי גמור רק שמונח עליו החיוב לעשות תשובה כדי שיוכל לקיים כל המצות והבן (ועיין תוס' פסחים דף כ"ח ד"ה כל ערל וברש"י שם שפי' שהתנכרו מעשיו ולא לכל התורה כולה והוא פלא):

ועוד ראיה מתוס' זבחים דף י"ב ע"ב ד"ה הכא קרבן אידחי שכתבו בשם ר"ת וז"ל אבל הכא אפילו קרבן נמי אידחי דכיון שהוא שוטה או מומר פטור הוא לכ"ע עכ"ל משמע מומר דומי' דשוטה דפטור הוא ויעיין באריכות במ"ל בפ"ג דשגגות ודו"ק (ופשיטא דאסור להושיט לו איסור או לגרום לו עבירה דעובר על לפני עור לא תתן מכשול דאפילו ראוי' לכופו אותו ולדבקו בד'):

ומה שהביא הא"ע ראיה דמומר בר שליחות דאל"כ למה לא קחשיב במתני' בגיטין דף כ"ג תחילתו וסופו בכשרות במומר או בגר שחזר להמרותו יעיי"ש הוא פלא בעיני דמתני' קחשיב מה שאין בידו כגון סומא או שוטה שהי' זמן שנדחה אעפ"כ כשר אם היה תחלתו וסופו בכשרות אבל מומר שיחזור בתשובה הוא בידו ממש ולא תלי' באחרים אין בזה חידש כלל יעיין בזבחים דף ל"ג מקבל בשמאל כל שבידו לא איקרי דחוי רק רישא בגוי דצריך ב"ד אשמעינן דהוה תחלתו בפסלות הגם שהיה בדעתו לגייר עכ"פ אין בידו ממש יעיין קידושין דף ס"ב מי יימר דמזדקק ליה תלתא ודו"ק, ועיין רמב"ן במלחמת פ' אלו עוברין:

אך הא"ע יצא לדון בדבר חידוש הגם דמומר לא הוה בן ברית אעפ"כ כשר לשליחות דהא דאמרי' מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית מקורו במס' גיטין דף כ"ג והקשה הגאון מנ"ל לרבות עבד דהוה בן ברית ולמעט מומר דלמא נדרש מה אתם ישראל ומומר נקרא ישראל ולמעט עבד דלא הוה דומי' דאתם ישראל וצע"ג עוד הקשה מנ"ל לגמר' לידרוש להקל דלמא צריך להיות דומה דאתם שצריך השליח להיות ישראל וגם בן ברית ומומר וגם העבד אינו ראוי לשליחות וצע"ג:

וטרם שאבוא לתרץ בעז"ה לא אוכל להעלים שמה שיצא הגאון לחדש מכח קושי' הנ"ל יען שיש רבוי ומיעט רבוי הכל ומיעט כל דהוא שבאמת אם שוה השליח בחד צד כשר לשליחות והן מומר כשר דהוה ישראל והן עבד כשר דהוה בן ברית יעיי"ש הוא פלא דהמעיין ברש"י גיטין יראה שאין כאן אלא היקש שליח למשלחו דהשליח צריך להיות דומה למשלחו וא"כ נשאר קושייתו דלמא צריך להיות השליח דומה בכולו להיות ישראל וגם בן ברית והוא פלא עליו:

אמנם פתשגן דברי חכז"ל עמוקים בעז"ה דהמעיין בקדושין דף ס"א וב"מ דף ע"א ובגיטין דף כ"ג יראה בגמ' דנקט על לשונה תמיד אתם גם אתם למה לי כאלו כתוב בפסוק אתם גם אתם ובאמת בפסוק כתיב רק "גם אתם" והי' לגמרא לומר גם אתם למה לי והוא פלא בעיני:

וביאר הדברים נ"ל דתיבת תרימו הוא אתם רימו וכתוב עוד גם אתם ונחשב כאלו כתיב בפסוק אתם גם אתם כמובן והטעם דכתבה התורה כך כאשר אמרה התורה תרימו היינו אתם רימו גילה תורה שבעלים מחויבים לתרום וכאשר אמרה גם הוא לרבות כח שליח שבעלים יכולים לעשות שליח ואמרה התורה איזה השליח אנו מוסיף אתם למי שיש עליו הדבור אתם שהוא בר תרומה שהוא ג"כ בכלל אתם לתרומה והי' בס"ד הגמרא מה אתם ישראל אף שלוחכם ישראל מה העבד יוכל להיות שליח לעבד דהוה אתם השליח דומה למשלח אבל להיות שליח להפריש תרומתו לא כי גם דאיתא בתרומה דנפשיה אבל עכ"פ לא יוכל להיות שליח לישראל כמו דגוי הגם דאיתא בתרומה דנפשיה ויוכל להיות שליח לגוי אחר להפריש תרומה אי יש שליחות מגוי לגוי יעיין ירושלמי ריש תרומות ותשובת משאת בנימין אשר רמז המג"א בסי' תמ"ח אבל עכ"פ לא יוכל להיות לישראל שליח ה"ה עבד יוכל להיות שליח לעבד אבל לא לישראל ומשני הגמ' אתם גם אתם הוא שיהי' השליח דומה למשלח להיות מהול וחייב במצות יעיין רש"י גיטין דף כ"ג שכתב מה אתם בני ברית וז"ל מהולים ובא בברית מצות עכ"ל אף שלוחכם בני ברית כתב רש"י וז"ל לאפוקי נכרי אבל עבד בן ברית דכתיב מחוטב עציך עכ"ל דתורה קפדה להיות שליח דומה למשלח להיות חייב בתרומה והנכרי הגם שתרומתו תרומה אבל אינו חייב בתרומה מי שנכלל באתם הראשון כן תרימו הוא נכלל בגם אתם להיות שליח והגם שהעבד אינו ישראל אבל עכ"פ הוא מחויב בתרומה ונאמר עליו כן תרימו רבתה התורה אותו להיות שליח בכלל גם אתם ואם הי' צריך להיות דומה ממש למשלח הי' די לומר כן גם תרימו מדכתוב אתם גם אתם משמע כל מי שנכלל באתם הראשון יכול להיות שליח וזה הוא העבד אבל מומר ממנ"פ אם מתחרט על כפירתו להיות עובד ד' אז הוא ישראל גמור וכל זמן שהוא מומר לא צוה אותו הקב"ה שיתרום כי הוא כופר בו ומפיר בריתו (ועיין רמב"ם פ"א מהל' מתנות עניים הל' ט' כל גר האמור במתנות עניים אינו אלא גר צדק שהרי הוא אומר במע"ש ובא הלוי והגר מה הלוי בן ברית אף הגר בן ברית עכ"ל והוא מת"כ יעיי"ש ועיין רמב"ם פי"ג מא"ב בג' דברים נכנסו ישראל לברית והוא מפ' ארבעה מחוסרי כפרה יעו"ש) ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך איך יהי' נכלל בגם אתם אם אתם שבכן תרימו לא קאי עליו דהכי יצוה ד' למומר שיתרום והבן ועיין ברמב"ם פי' משניות פ"א דתרומות ודו"ק בלשונו הזהב שם:

ובזה מיושב לי נקודה נפלאה דהרמב"ם פ"ד מהל' תרומות הל' א' כתב וז"ל עושה אדם שלוח להפריש לו תרומות ומעשרות שנא' כן תרימו גם אתם לרבות שלוחכם ואין עושים שליח עכו"ם שנאמר גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית עכ"ל וכתב בכ"מ וז"ל ואמרי' בספ"ב דגיטין דעבד הוה שליח דבן ברית הוא דכתיב מחוטב עציך עכ"ל ולכן ממעט הרמב"ם רק עכו"ם ולא עבד יען דעבד בן ברית והוא פלא בעיני הלא בהל' עדות פ"ט הל' ד' כתב וז"ל העבדים פסולים לעדות מן התורה שנאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו מכלל שאחיו כמוהו מה אחיו בן ברית אף העד בן ברית ק"ו לעכו"ם אם עבדים שהן במקצת מצות פסולים העכו"ם לא כ"ש עכ"ל ובהל' ו' כתב וז"ל כל מי שנשתחרר והרי הוא מחוסר גט שחרור פסול עד שיגיע הגט לידו ונעשה מכלל בני ברית ואח"כ יעיד עכ"ל הרי העיד הרמב"ם דעבד לא הוה בן ברית ואיך פוסק דעבד יכול לתרום דהוה בן ברית והלא מבואר בגיטין דף כ"ג דעבד הוה בן ברית ואיך פוסלו מעדות מטעם דלא הוה בן ברית ומפרשו הרמב"ם בהל' עדות לא הרגישו בזה וצע"ג:

ולפמ"ש נכון בעז"ה דכל איש ואיש מישראל נכנס לברית התורה בתרי"ג מצות הוא בן ברית גמור הן בל"ת והן בעשה שזמן גורם אבל העבד חיוב רק בכל מצות שהאשה מחויבת אבל מצות עשה שזמן גורם פטור העבד וגם אסור בבת ישראל וחסר לו שלימות להיות בן ברית גמור עד שיקבל שחרור אז יהי' ככל איש ישראל ולא כאשה ישראלית שאינה חייבת בכל המצות ויהי' בקהל ד' איש כאחיו במצות:

ומעתה בעדות כתיב כאשר זמם לעשות לאחיו מכלל דאחיו כמוהו מה אחיו בן ברית גמור חייב בכל המצות של התורה וממילא העבד פסול דאינו בן ברית גמור אבל בתרומה דכתוב אתם גם אתם והי' בס"ד דגמר' מה אתם ישראל היינו שיהי' בן ברית גמור חיוב בכל המצות ויהי' עליו קדושת איש ישראל אחיו במצות ומשני מה אתם בני ברית מי שהוא בכלל בני ברית דחייב עכ"פ במצות תרומה ונאמר עליו כן תרימו הוא בכלל בני ברית להיות שליח לישראל ועכ"פ מאי הקשה הא"ע דנרבה ישראל מומר לק"מ דהעבד הוא עכ"פ בשם בן ברית וישראל הוא בן ברית גמור ומומר לא הוה בן ברית כלל דכל זמן שכופר בקב"ה כל מצותיו לא תזכרנה לו כי זבח רשעים תועבה ובוצע ברך נאץ ד' הוא והבן זה מאוד ומצאתי בכ"מ בהל' ו' שכתב וז"ל כיון דאינו בן ברית גמור אין ראוי להעיד עכ"ל ראה שרמז באומר מעט שעבד אינו בן ברית גמור והבן:

ומיושב בזה קושי' הא"ע אם מומר אינו בן ברית א"כ יעשו התראה רק שהוא בן ברית ונכלל בו שאינו עכו"ם וגם שאינו מומר והוא קושי' גדולה ולפמ"ש נכון הגם דאמת אפי' אם ימות עבד חייב הרודף כמבואר ברמב"ם הל' רוצח שהוא נספח בנחלת ד' בכל זאת אינו בן ברית גמור ויוכל הוא להתנצל אח"כ שלא חפץ להרוג בן ברית גמור ולכן מתרינן בו שהוא ישראל ולא עבד רק דלמא הוא מומר א"כ אינו בן ברית כלל מתרי' בו שהוא בן ברית ומי שהוא ישראל ובן ברית ע"כ הוא בן ברית גמור והתראה שישראל הוא ובן ברית הוא היינו הוא בן ברית גמור והבן זה:

והאבן עוזר יצא גם לחלוק על תוס' דלכך כתב וז"ל הייתי אומר לתרץ קושי' התוס' דמשום הכי אמרו בן ברית הוא דאתי לרבות עבד כנעני אף דלאו ישראל אפ"ה חייבין עליו מיתה דבן ברית כנזכר למעלה ומשום דיש חילוק בין ישראל הנהרג חיוב עליו ההורגו אפי' אינו מת תחת ידו אלא שמת אחר כמה ימים מחמת הכאתו אבל אי לאו ישראל הוא שואלין אותו אי בן ברית הוא פי' עבד כנעני שלו עכ"ל ובמח"כ תורתו הקדושה שגג מאוד דהוא סבר דעל הב"ד קאי לדרוש מפי העדים אי הנהרג היה ישראל ואם אמרו לא שואלין אם לא הי' עבד שלו וכן כ' בראש דבריו וז"ל כ' התוס' בסנהדרין גבי הא דשואלים את העדים אי הנהרג ידוע להם שישראל הי' בן ברית הי' עכ"ל והוא שגיאה דשם העדים המתרים ברודף אחר חבירו להרגו מתרים בו שהנרדף הוא ישראל ובן ברית ולא ימית אותו והקשה תוס' למה צריך להתרות בו שהוא בן ברית וכן הוא מפורש ברמב"ם בספר המצות מצוה ר"צ בשם מכילתא ז"ל אמרו ראוהו רודף אחר חבירו להרגו והתרו בו ישראל הוא בן ברית הוא אם הרגת אותו תהרג והעלימו עיניהם ומצאוהו הרוג ומפרפר והסייף מנטף דם מיד ההורג שומע אני יהי' חויב ת"ל נקי וצדיק אל תהרוג עכ"ל המכילתא הרי מבואר שרודף אחר חבירו והם מתרים בו שהנרדף הוא ישראל ובן ברית ושפיר קשה מהכ"ת להתרות בו שהנרדף בן ברית כיון שהתרה עליו שהוא ישראל ודו"ק:

וביותר נפלא הלא גם בעבדו אם רדף אחריו להרגו אין האדון בדין יום או יומים רק אם הכה אותו בשבט אבל אם חשב להמיתו נהרג האדון עליו אפי' אם ימות אחר שנה כמבואר ברמב"ם הל' רוצח פ"ב הל' י"ד ובגמרא איירי שרדף אחריו להרגו וא"כ למה צריך לשאול אם הי' עבד שלו סוף דבר ששגגה יצאה מלפני קולמסו:

עוד יצא הא"ע להביא ראיה דמומר הוה בן ברית כנגד תוס' הנ"ל מגמר' ע"ז דאמרו מילה בנכרי פסול או מהמול ימול או מואתה את בריתי תשמור למ"ד את בריתי תשמור אשה פסולה אבל מהמול ימול אשה כמאן דמהילי דמי ועיי"ש וחקר הנ"ל למ"ד המול ימול ע"כ מומר כשר דליכא למימר דהוה כגבעוני מהול דא"כ למה לי קרא דמומר לא יאכל בו בפסח תיפק ליה דכתוב כל ערל לא ואכל בו ועוד דביבמות דף ע"א ממעט גבעוני מהול מאכילת תרומה ומומר מותר לאכול תרומה דכתיב כל בן נכר לא יאכל בו אבל אוכל בתרומה ומעשר וע"כ דלמ"ד המול ימול כשר מומר למול ואם לא הוה בן ברית א"כ לימא הגמר' נ"מ מומר דלמ"ד המול ימול כשר מומר ולמ"ד ואתה את בריתי תשמור פסול מומר אלא בוודאי דמומר הוה בן ברית והשיג על הש"ע בסי' רס"ד ביו"ד יעיי"ש:

ואני אומר אחר מחילת גאון תורתו לא דבר נכונה נהפוך הוא דמומר מי שהתנכר מעשיו לאביו שבשמים הוא נקרא ערל לב ומי שלא נימל נקרא ערל בשר ודינם שוה עיין בזבחים דף כ"ב ע"ב תנו רבנן (על פסוק יחזקאל כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי לשרתני) בן נכר יכול בן נכר ממש ת"ל ערל לב א"כ מה ת"ל בן נכר שהתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ואין לי אלא ערל לב ערל בשר מניין ת"ל וערל בשר וצריכי דאי כתב רחמנא ערל בשר דמאיס אבל ערל לב דלא מאיס אימא לא ואי אשמעי' ערל לב משום דאין לבו לשמים אבל ערל בשר דלבו לשמים אימא לא צריכי יעו"ש ברש"י ובתוס' בשם ר"ת וכך ביבמות דף ע"א הקשה הגמרא למה לי שני פסוקים כל בן נכר לא יאכל וכל ערל לא יאכל ומתרץ צריכא דערל מאוס ומומר לא מאוס והוא דמומר מותר לאכול וממומר דאין לבו לשמים לא ילפי' ערל דלבו לשמים יען דבאמת דגם מומר ערל מקרי רק הוא ערל לב וערל בשר הוא לבו לשמים הצד השוה שבהם שהם ערלים ומה שמומר מותר לאכול בתרומה יען דלא מאוס וגילה התורה בו דאוכל בתרומה וערל בשר או גבעוני מהול דהוה כאלו לא נימול אסור בתרומה אבל מומר ערל מקרי דפסוק ביחזקאל משוה בו שהתנכרו מעשיו לאביו שבשמים לערל בשר והגם שערל בשר כשר למול כמבואר בתוס' בע"ז דף כ"ז ד"ה איכא בינייהו שאני ערל בשר דהוא אינו כופר באביו שבשמים והוה בר שמירת ברית כמבואר בתוס' שם יען דמצות מילה בישראל הוה רק כשאר מצות עשה כמו אכילת מצה והוה רק מומר לדבר אחד לתאבון לא הוה מומר לכל התורה כולה אבל מומר לע"ז או לחלל שבת בפרסי' הוה כגוי גמור ודוק:

וראי' לזה מירושלמי פי"ט משבת הל' ב' וז"ל המול ימול מיכן לישראל ערל שלא ימול ואין צ"ל עכו"ם ערל אמר ר' לוי כתיב ואתה את בריתי תשמור כל שיוצא בך עכ"ל ולכאורה אם הכוונה ישראל ערל לא ימול היינו מתו אחיו מחמת מילה קשה קושי' הגמרא בע"ז דף כ"ז הלא הוא כמאן דנימול דמי אלא קאי על מומר לערלות ולא להכעיס דהוא שומר שאר מצות רק דלא רוצה להכאיב עצמו עיין תוס' זבחים דף כ"ב בד"ה ערל בשם ר"ת דאי להכעיס הוה מומר לדבר אחד אפי' אינו מומר לכל תורה כולה ומדנקט מומר לערלות ע"כ דאיירי בלא להכעיס ואעפ"כ פסול למול דהמל ימול אמר רחמנא ומי שאינו נימול אפי' לתאבון פסול ודלא כתוס' בע"ז שמתיר במומר לערלות אך א"כ יפלא מאי ואין צ"ל עכו"ם ערל הלא יכול לומר ק"ו אם הוא ערל להכעיס ומאי שייכת יש למומר לערלות לתאבון עם עכו"ם וע"כ הפי' בירושלמי שהוא מומר לערלות להכעיס דהוה כופר בכל התורה דמומר לערלות לתאבון מותר למול ואז שייך ק"ו לעכו"ם ממש וע"ז בא ר' לוי דאפי' מומר לערלות לתאבון ג"כ פסול דכתי' ואתה את בריתי תשמור כל שיוצא בך שאפי' לתאבון עבר על מצות מילה רק במתו אחיו מחמת מילה הוא יכול למול וא"כ דווקא במתו אחיו מחמת מילה דהוה רק ערל ולא מומר לערלות מותר למול אבל מומר לערלות לתאבון אסור למול דלא כתוס' בע"ז: ומצאתי בש"ך יו"ד סי' רס"ד סק"ז שכתב וז"ל דינו כעכו"ם כלומר לענין מילה דינו כעכו"ם אבל לשאר דברים מומר לערלות לא הוה כעכו"ם דמומר לדבר אחד לא הוה מומר לכל התורה כולה עכ"ל וכ' הפר"ח בתשובותיו במים חיים סי' ג' ע"כ אין הכוונה במומר להכעיס דא"כ אפי' בדבר אחד הוה מומר לכל התורה וע"כ במומר לערלות לתאבון והקשה כמו במומר לאכול נבילות לתאבון מהני בודק סכין ונותן לו א"כ ה"ה דכשר למילה אם הוא מומר לתאבון כיון שאינו להכעיס וכן מרי"ף ורמב"ם דנקטו סתם ערל יעו"ש ולפמ"ש שאני מילה דכתיב ואתה את בריתי תשמור דרש בירושלמי כל שיוצא בך ואם הוא מומר לתאבון לא הוה כאברהם שלא עבר על מצות מילה לתאבון אבל מתו אחיו מחמת מילה אז הוא כנימל ודוק:

אך ראה במדרש רבה בראשית פ' מ"ו פסוק ואתה את בריתי תשמור וז"ל ר"ה ור"י ר"ה אומר ואתה מיכן למוהל שיהי' מהול ור"י אומר המול ימול מיכן למוהל שיהי' מהול תניא ישראל ערל אינו מוהל ק"ו גוי ערל עכ"ל וכן הוא בילקוט פרשה הנ"ל ולא הביאו דברי ר' לוי כל שיוצא בך א"כ משמע דווקא מומר לערלות להכעיס פסול אבל לתאבון כשר:

היוצא מזה דמומר לע"ז אשר כופר בכל התורה או המחלל שבת בפרהסי' דהוה מומר לכל התורה בודאי פסול דכתיב ואתה את בריתי תשמור בדומה לך להיות מהול וגם להיות דומה לישראל הכופר בע"ז ומאמין בכל המצות אבל אי דרשינן רק המל ימול אז בודאי מומר לערלות להכעיס פסול דלא נקרא מהול כיון שאינו מאמין במילה אבל אם נימל בתורת ישראל והוא מומר אפילו לכל התורה תלי' אי מומר הוה כגוי דלא מהני בישראל עומד ע"ג בזביחה ה"ה במילה דלא מהני אבל אי מהני במומר בעומד ע"ג ה"ה דמהני במילה:

ומיושב לי בזה פליאה נשגבה דבש"ג ריש חולין כתב לשון ריא"ז וז"ל ישראל המשומד מכל התורה אינו כנכרי לפי שהוא מצווה על כל המצות כישראל לפיכך אם ישראל עע"ג ורואהו ששחט יפה שחיטתו כשירה כמבו' בקונטרס הראיות עכ"ל וכאן ביו"ד סי' רס"ד הביא הד"מ שבא"ז מסתפק אי מומר דינו כעכו"ם או לא למה מסתפק הא"ז במילה יותר מבשחיטה ולפמ"ש נכון דיען דיש פלוגתא ואתה את בריתי כיוצא בך ודו"ק:

(הגה הנה והערני הרבני החשוב מה' ר' דוד כ"ץ נ"י שריא"ז הוא רבינו ישעיה אחרון ז"ל ודין השני הוא מא"ז שהמה שני מחברים כמבואר בשם הגדולים וישר כחו):

סוף דבר הכל נשמע מלבד שהוא מים שאין להם סוף אי מומר או מחלל שבת בפרהסיא יוכל לקדש אשה מדאורייתא ואי"ה אחבר בזה קונטרס אבל במילה שפיר פסק בש"ע דמומר לא ימול ואפי' מומר לחלל שבת בפרהסי' דהוה כמומר לכל התורה לא ימול ח"ו אפי' ליכא אחר ואם הוא בשבת האב עובר על לפני עור דגורם לו לחלל שבת ולא עשה מצוה והתינוק לא נימל בישראל רק ע"י נכרי ומצאתי בלבוש סי' רס"ד שכ' וז"ל מומר לכל התורה או אפי' אינו אלא מומר לערלות דינו כע"א דהא אינו מאמין במצות מילה ואין זה נקרא המל ימול עכ"ל ומחלל שבת בפרהסי' הוא מומר לכל התורה ודוק בעז"ה הראיתי לו שדברי אבן עוזר לאו מילתא דפסיקא הוא בכל זאת אם יארע שלא ימצא מוהל רק מחלל שבת בפרהסי' לא אקבל הערבות לבטל מצות מילה אבל כל ירא שמים צריך לדרוש בבה"כ שהוא מזהיר מקודם שבא המעשה לפנינו שכל האב יהי' יודע אם יזכה ד' אותו בבן זכר לא יכבד למחלל שבת בפרהסי' למבטל מצות מילה ואם לא ישמע לו לא יהי' ירא אלקים אצל מצוה הדש"ת:

הק' חיים סופר:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה