שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ב · סימן יט
שאלה ישראל אשר נסע לעיר גדולה אשר מקדם לא הי' רשות לישראל לדור שם מחק שרי מדינה וכעת אשר הרחיב ד' שמלך והשרים שמו לישראל לגוי בארץ להיות ככל עם ולשון נעשה שם עדה חדשה מבני ישראל ובנה א' מבני ישראל מרחץ גדול ועמד על המנין כמה בתי מרחצאות יש בעיר ומצא שם ששה שלשה מנהיגים בעצמם המרחץ כי יש להם שכירי יום או שכירי חצי שנה ושלשה השכירו מרחצם לאיש אחר ונודע לו שמי שמנהיג בעצמו נתעשר מאוד ונהג הוא בעצמו חצי שנה וביום ש"ק הי' סגור ועכשיו רואה שעי"כ הוא מפסיד מאילו הי' משכירו ויחפוץ להשכיר לגוי ושאל אם מותר להשכירו בסך ידוע לשנה או לא:
תשובה הדבר צריך התבוננות מאוד ואשר יתן ד' בפי אשמור לדבר כי ראיתי שתלוי באשלי רברבי כאשר אבאר בעזה"י:
לכאורה משמע מדברי הרא"ש שמותר להשכירו שמביא דברי ר"ת שמתיר קבלנות בתים ור"י משיב עליו וכ' וז"ל ומהך דשמעתין דאמר בשדה אריסותי' קעביד אין ראיה לקבלנות בתים לפי שאין רגילות בשדה אלא הרואה יאמר שכירי יום נינהו עכ"ל ויש לדקדק בלשונו דהי' לו לומר בשדה רגילות אריסות אבל בבתים אין רגילות בקבלנות אלא בשכירי יום וצע"ג: אמנם הרא"ש סובר דדוקא אם רוב בנין בתים הוא ע"י שכירי יום אז יש חשש מראית עין דיאמרו שכירי יום ולא ידונו לכף זכות שהוא קבלנות לאוקמי האיש בחזקת כשרות שלא יעשה גם שליח לעשות מלאכה בשבת כי ילכו בתר רוב הלא רוב בוני בתים בונים ע"י שכירי יום ולא ידונו אותו לכף זכות שהוא מן המועט שבונים בקבלנות אבל אם יהי' המנהג שמחצית בוני בתים בונים בקבלנות אז בוודאי הרואים ידונו לכף זכות יען שהוא במאזנים לעלות (ועיי' בפי' המשניות על המשנה הוי דן את כל אדם לכף זכות דוק ותמצא) יש בונים בשכירי יום ויש בקבלנות ומסתמא ישראל בונה בקבלנות ולכן החכים הרא"ש שרוב בוני בתים הם ע"י שכירי יום הלכך יחשדו אותו שהוא שכר שכירי יום ודוק:
אך א"כ הי' די לרא"ש לומר בשדה רגילות אריסות וחכירות הגם שרגיל ג"כ בשכירי יום היינו מחצה באריסות וחכירות ומחצה בשכירי יום ג"כ מותר ולמה כ' שאין רגילות אלא אריסות וחכירות משמע שרק מעט מזעיר שוכרים שכירי יום אבל הרוב הם ע"י אריסות וחכירות וא"כ הדיוקים סותרים זה את זה וצע"ג:
שוב התבוננתי דהכל נכון דבגמ' אמרו שדה מותר בשכירות דיאמרו אריס אריסותי' עביד והקשה הגמ' מרחץ נמי אריסותי' עביד ומשני אריסות למרחץ לא עבדי אינשי משמע דאין רגילות לעשות מרחץ באריסות לכן שכירות אסור בו אבל אם הי' רגילות לעשות גם למרחץ אריסות הי' מותר גם בשכירות וא"כ בבית אם אין רוב בוני בתים ע"י שכירי יום הי' מותר בקבלנות ור"ת הביא ראי' דעפ"י דין מותר קבלנות בית כמו אריסות שדה ור"י השיב שאסור משום מראית עין (רק אח"כ הביא הר"י דמירושלמי משמע דקבולת אסור מדין דהלכה כרשב"א כך הוא הסידור של תו') ומה דלא חששו בשדה משום מראית עין יען דאין רגילות אלא באריסות אבל בבית דרוב בוני בתים ע"י שכירי יום ואסור בשכירות כמו מרחץ אבל במחצה אין לר"י ראי' ולא לאיסור ולא להיתר ולא רצה לאסור מחמת ספק מראית עין ודו"ק: וא"כ בנידן שאלתינו דהוא מחצה על מחצה שלשה בשכירות ויוכל גם הישראל להשכיר מרחצו לגוי וק"ל:
ועיינתי בלשון התו' שכ' בע"ז ד"ה אריסותא ור"י השיב וכ' וז"ל וגם לא דמי מהך דשכירות שדה דשמעתין דלעולם הוא רגילות לקבל שדה באריסות למחצה לשליש ורביע אבל בבנין בתים רגילות לשכור מידי יום יום והרואה אינו אומר קבלנותי' עביד אלא שכירי יום נינהו עכ"ל ויש לדקדק שהי' להם לכתוב דרגילות בשדה לקבל באריסות ורגילות בבית לשכור שכירי יום והרואה אמר שכירי יום נינהו למה כ' דלעולם הוא רגילות לקבל שדה באריסות וצע"ג:
אבל הטיבו אשר דברו דסברו מחצה על מחצה אסור אם המנהג חציו באריסות וחציו בשכירות לכן רמזו דלעולם הוא רגילות לקבל שדה באריסות דרוב גדול רגילים בשדה ובאריסות ומיעוט בשכירות ואזלי' בתר רוב דמותר דהרואה יתלה ברוב אבל בבית רגילות גם בשכירי יום הגם שרגילות ג"כ בקבלנות והוי מחצה בקבלנות ומחצה בשכירי יום ויש מראית עין דיאמרו שכירי יום נינהו דאמירה לעכו"ם הוי רק איסור דרבנן ולא אמרי' דיש לכל אדם חזקת כשרות אם נוגע להרוחת ממון ועיין הרה"מ פ"ד מלוה ומלוה ה"י:
ומיושב בזה מה שדקדקתי בחידושי למה לא כ' התו' לדבר והיפוכו וכך הי' להם לכתוב שדה רגילות באריסות אבל בית אין רגילות בקבלנות ולפמ"ש נכון דגם בבית רגילות קבלנות אבל גם רגילות שכירי יום ואסור אבל בשדה לעולם רגילות באריסות והוי רוב להיתר ולק"מ קו' הטו"ז בסי' רמ"ד דהלא בעינים נראה דרגילות בבית גם בקבלנות עיי"ש:
וראה זה מצאתי בתו' ישינים בשבת דף י"ח ע"א שכ' וז"ל ומיהו בשדה מותר כרשב"ג דשדה רגילות לעשות באריסות ולא בשכירי יום עכ"ל הרי שדייקו בלשונם הזך דבשדה שכירי יום לא שכיח ולכן מותר משמע מחצה על מחצה אסור ולכן אסור בבית דרואה יאמר שכירי יום נינהו ודוק: היוצא מזה דלשיטת התו' אסור בנידן שאלתינו דהוי מחצה על מחצה והרואה ואמר שכירי יום נינהו ודוק:
וחפשתי לדעת היכן נוטה דעת רבינו הרמב"ם ומצאתי שכ' בפ"ו מה' שבת ה' ט"ו וז"ל דבר ששם ישראל בעליו קרוי עליו ואין דרך רוב אנשי אותו המקום להשכירו או ליתנו באריסות אסור להשכירו לעכו"ם מפני שהעכו"ם עושה באותו מקום מלאכה בשבת והוא נקרא על שם ישראל בעליו עכ"ל הזהב הרי שפתיו ברור מללו אם אין דרך רוב אנשי אותו המקום להשכירו או ליתנו באריסות אסור להשכירו הגם שיש מחצה שנותנים בשכירות או באריסות אסור לישראל להשכירו יען שאין רוב אנשי אותו מקום משכירים או נותנים באריסות ודוק ומה שאמרו בגמ' אריסותי' במרחץ לא עבדי אינשי סובר הרמב"ם ותו' הפי' יען דאין דרך ליתן ממרחץ חלק מגוף המרחץ רק משלם לו במעות כמבואר בתו' בד"ה אריסא אריסותי' וז"ל ולה"ק הכא דמרחץ אסור אריסותי' דמרחץ לא עבדי אינשי דכיון שנוטל מעות בשכרו ולא שייך ליטול זה בגוף המרחץ אסור עכ"ל רמזו פי' חדש בגמ' דאסור אפי' אם מחצה אנשי מדינה נותנים בקבלנות דמרחץ ודוק: והבט נא וראה כמה החכים השו"ע בסי' רמ"ג סעיף ב' שכ' וז"ל וכן אם המנהג רוב אנשי אותו המקום להשכירם או ליתנם באריסות מותר להשכירם לעכו"ם או ליתנם באריסות עכ"ל מבואר באר היטב דדוקא אם רוב אנשי אותו מקום נותנים באריסות מותר אבל במחצה על מחצה אסור ודוק: גם לדעתי שרא"ש גופא סובר דבמחצה על מחצה אסור שכ' שם בסוף הסוגי' וז"ל ולפ"ז נתברר ונתפרסם הדבר בכל גבולינו שמי שיש לו מרחץ או תנור אין שוכר לו פועלים לעשות לו מלאכה בהם ולוקח לו הריוח של רחיצה ואפי' אלא שוכרן לא' לשנה ולחדשים הלכך מותר בהבלעה ואין מלאכת הנכרי נקרא על שם הישראל עכ"ל וק' למה לו כל האריכות שכ' שמי שיש לו מרחץ וכו' הלא הי' די לו לכתוב ועכשיו שנתפרסם שרגילות להשכיר מרחץ לא' על שנה או חדשים משמע דוקא אם רובם ככולם משכירים ולא תמצא מועט ממש אשר לוקחים פועלי יום אז מותר להשכיר בישראל אבל אם יהי' המיעוט חזק אשר לוקחים פועלי יום אז אסור להשכיר דחיישי' על מראית עין שיחשדוהו לישראל שלקח פועלי יום ודוק ומה שכ' לעיל רוב בנין בתי' ע"י שכירי יום ליתר שאת להשיב על ר"ת וק"ל:
סוף דבר הכל נשמע דבנדון שאלתינו שאסור לו לישראל להשכירו כיון שאין רוב אנשי מקום להשכירו ודוק:
ואוסיף הערה חדשה להחמיר במרחץ דכבר העירותי בחידושי פי' בתוספתא דכ' וז"ל רשב"ג אומר בכל מקום לא ישכיר ישראל מרחץ לעכו"ם מפני שנקראת על שם ישראל ורוחצים בו בשבת עכ"ל ולא גרסו ונכרי זה עושה במלאכות בשבת ויו"ט והוא פלא:
ואמרתי פי' חדש ישראל קדושים הם וידונו לכף זכות כי כל ישראל בחזקת כשרות ולא יאמרו ששוכר שכירי יום אלא הוא עושה בקבלנות או בשכירות דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקי' רק במרחץ שנקרא על שם ישראל והגוים אשר לא מבני ישראל המה יחללו את השם ויאמרו שישראלים לא ישמרו השבת שהוא קודש להם שהרי היום הרחצנו בו במים אשר הוחם היום כי אנשים אשר לא מזרע ישראל המה לא ידונו לכף זכות והשכירות פועל חילול השם בגוים:
וזה שרמז התוספתא שנקרא על שם ישראל ורוחצים בו בשבת עכ"ל ולכאורה הכי הרחיצה הוא האיסור הלא טוב מזה לומר ונכרי זה עושה בו מלאכה בשבת וצע"ג אך הוא הדבר אשר דברתי לאמור לא שהישראל הרואה את המלאכה יחשוד לרעהו שמחלל שבת ע"י שלוחי' אלא די בזיון וחילול השם ע"י הגוים הרוחצים בו כי בר ישראל לא ירחץ בחמין שהוחמו בשבת רק הגוים אשר רחצו בו יחללו את השם ח"ו ודוק:
ויגעתי ומצאתי תל"י דבר נפלא בפי' המשניות סוף פ"ק דע"ז שכ' וז"ל ואמרו על שמו כלומר על הישראל בעל המרחץ והנכרי הדר בי' יחמם אותו שבת ויכנסו בו הנכרים ואומרים רחצנו במרחץ פלוני היום ובזה יש חילול השם למי שישמע זה ואינו יודע שנשכר אצלו לזמן קצוב בדמים ידועים עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו שהטעם מפני חילול השם שיאמרו בגוים שהם רחצו במרחץ אשר הוא של ישראל ורמב"ם המציא פי' הנ"ל יען דרבינו הקדוש נקט במשנה לא ישכיר לו את המרחץ מפני שנקראת על שמו ולא הזכיר כלל והנכרי יעשה בו מלאכה בשבת אלא רמז בזה שדי בזה שנקראת על שמו ויש חילול השם כנלענ"ד ושישו בני מעי שזכיתי לכוון לרבינו הרמב"ם והגם שמגמ' לא משמע כן הוא לסניף שמחצה על מחצה אסור במרחץ בעבור חילול השם ודוק ומצאתי אח"כ שהברטנורה רמז על פי' משניות הנ"ל והרכיב פי' רש"י עם פי' המשניות עיי"ש:
ואגב גררא אזכור הערה חדשה כי היא נפלאת בעיני בתו' ע"ז דף כ"א ע"ב בד"ה אריסא שכ' בשם הר"ם וז"ל והר"ם הי' נותן טעם דלהכי מותר באריסות שדה דכיון שאינו נוטל מעות בשכרו אלא נוטל בגוף הקרקע דמי לשותף אבל בקבלנות דבית שנוטל מעות בשכרו לא הוי כשותף ואסור עכ"ל וכ' עוד וז"ל ולפ"ז יש להתיר להשכיר רחיים לנכרי היכי שנוטל קמח לפי חלקו ואינו נוטל מעות דהוי כמו שותף עכ"ל והי' לפלא בעיני למה לא יהי' האריס שותף הא אומן קונה בשבת כלי וה"ה בבנין בית קונה הבית בשבח הבנין כאשר ביאר זה הגאון מליסא בנתיבות המשפט סי' ש"ו עיי"ש וא"כ בקבלת בית קונה הבונה את כולו בשבח אומנתו והוי שותף ועוד יותר משותף והגם שיבוא שבת טרם שנגמר הבית בכ"ז כיון שבונה בו וגם עתיד לגמור הבנין א"כ קונה הכל בשבח וצע"ג:
ונ"ל דכוונת התו' דאנו חוקרים על מראית עין ובשדה נדמה לעולם דהוי כמשותף אבל בקבלנות הבית לא הוי בעיני המון עם כמשותף והגם אי אפי' בדין הוי כשותף ממש הלא קבלנות ג"כ מותר עפ"י דין ואעפי"כ אסרו חכמים לפי שהמון עם יחשבו שהוא כשכירי יום כאשר בארתי במקו"א דהר"ם והרה"מ בחדא שיטה הם ופלא שלא העירו האחרונים בחקירה הנ"ל: הק' חיים סופר: