שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ב · סימן יז
שאלה שני אחים ערלים בנו מרחץ בעיר וטרם שכלו הבנין מת א' מהאחים ונשארו ממנו בנים קטנים ועשו השופטים כמשפט וכ' שכל הבית ערב בעד חלק ירושה שלהם ואחר איזה שנים אשר האח המנהיג המרחץ עשה חובות גדולות ומטה ידו מלשלם והלכו תובעים אל ערכאות ונעשה שהמרחץ הוא במכירה בתנאי שמעות יתומים בני אחיו של הלוה יהי' נשאר על הבית עד שיגדלו וישולם להם חלק ירושתם ובא ישראל ולקח הבית ונכתב שמו בערכאות של עכו"ם ונתפרסם שהבית עם המרחץ הוא של ישראל והלוקח השכיר המרחץ לערל אחד בסכום אשר השוו יחד והישראל הבעה"ב הוא דר בביתו בעלי' העליונה וצעק ירא אלקים עליו למה לא התנה עם הערל השוכר שלא יחמם בשבת כי הרואה שיחום שם מים בשבת יבוא לחשוד אותו כי שכר עבדים לחלל שבת ושאל האיש אם כן הוא צריך למכור הבית שאם הנכרי לא יחום בשבת אז כמעט נתבטל הבית המרחץ שלא ישכור אותו גוי:
תשובה הדבר צריך התבוננות כי האיש הצועק עליו הוא בקול ענות גבורת התורה כיון שנתפרסם בכל הגבול שהישראל הוא אדון המרחץ יש מראית עין חשד של חילול שבת אבל סוף דבר הכל נשמע בקול מלחמת ד' גבורי הפוסקים שלא ימצא לו חטא בהעבר ואין בו עון בעתיד ואבאר בעזה"י:
הנה הרמ"א באו"ח סי' רמ"ג כ' וז"ל ואפי' במקום האסור אם אין המרחץ או התנור של ישראל רק שכרם מעכו"ם וחזר והשכירם לעכו"ם שרי דאין שם ישראל נקרא עליו א"ז בשם הגאונים עכ"ל משמע דוקא דשכירות מוציאו משכירות אבל אם הי' המרחץ ביתו ממש אשר קנה אסור להשכיר אותו אבל המג"א בס"ק ג' כ' ה"ה אם קנה מעכו"ם ושכרם מיד מותר ובספר תוספת שבת בס"ק ג' התפלא על המג"א דבאמת ה"ה אם קנה אם לא נקרא שמו עליו אבל אם נתפרסם וכ"ש אם נכתב על שם הישראל בערכאות של עכו"ם אז נקרא על שם ישראל ואסור להשכיר ולכן כ' הרמ"א דאם ישראל הוא רק שוכר מותר להשכיר לגוי דאין שם ישראל עליו ודוק:
וא"כ בנידן שאלתינו אשר הוכרז וגם נמכר בערכאות בפומבי כדי לשלם החובות וגלוי לכל שהישראל קנה הבית עם המרחץ אסור לו להשכיר את המרחץ ובפרט שהוא דר בבית בעלי' שם ויבוא לידי חשד שהוא בעל המרחץ והנכרי הוא משרת שלו לנהוג המרחץ ודוק:
אמנם אחר העיון היטב נ"ל לית דין צריך בשש לא די שלא צריך למכור הבית אלא אם הי' שואל הי' פותחין לו בשער היתר כאשר אבאר בעזה"י: הנה הרמב"ם בפ"ו מה' שבת ה' ט"ז כ' וז"ל וכן מותר לאדם להשכיר כרמו או שדהו לעכו"ם אעפ"י שהוא זורען ונוטען בשבת שהרואה יודע ששכורין הן או באריסות נתן להן ודבר ששם ישראל בעליו קרוי עליו ואין דרך רוב אנשי המקום להכשירו או ליתן באריסות אסור להשכירו לעכו"ם מפני שעכו"ם עושה באותו מקום מלאכה בשבת והוא נקרא על שם ישראל בעליו עכ"ל הזהב:
ולכאורה נפלאת בעיני על לשונו הטהור שכופל אמריו בתחילה כ' וז"ל ודבר ששם ישראל בעליו קרוי עליו עכ"ל ואח"כ מסיים וז"ל והוא נקרא על שם ישראל בעליו עכ"ל למה הכפיל הדברים הלא די אם הי' כותב ואם אין דרך רוב אנשי המקום להשכירו או ליתנו באריסות אסור להשכירו לעכו"ם מפני שעכו"ם עושה באותו מקום מלאכה בשבת והוא נקרא על שם ישראל בעליו ומה זאת עשה לנו שמתחיל ומסיים בלשון שם ישראל בעליו וצע"ג עוד נפלאתי למה כ' בראש דבריו ודבר ששם ישראל בעליו קרוי עליו ולא כ' ודבר שנקרא על שם ישראל בעליו כאשר מסיים והוא נקרא על שם ישראל בעליו:
והנלע"ד להמתיק דבריו ונקדים דיש לי לדקדק על לשון וסדר התוספתא שהובא בגמ' בסוגי' דע"ז תנא רשב"ג לא ישכיר אדם מרחצו לנכרי מפני שנקרא על שמו ונכרי זה עושה בו מלאכה בשבתות ויו"ט עכ"ל התוספתא ויש לי לדקדק דתנא לא ישכור אדם מרחצו לנכרי בוא"ו והוא אות יתר די אם תנא לא ישכיר אדם מרחץ לנכרי וממילא נדע שלא ישכיר מרחץ שלו דמי ישכיר מרחץ שאינו שלו אטו בשפטוני עסקינן ולמה נקט מרחצו בוא"ו יתירה וצע"ג:
אך הכל נכון וברור בעזה"י דבודאי כל ישראל יש להם חזקת כשרות ואם לא ימצא עלילות דברים מקום אבן הטועים לא יאמרו הרואים על שום בר ישראל שהוא מחלל שבת הן ע"י עצמו או עבדיו ולכן ירדו חז"ל בתוך לבן של בריות ואומדו שיש מקום אשר יכשלו בו בני ישראל לחשוד לאיש אשר מקיל בכבוד שבת ויו"ט אבל לא כל אפין שווין ואבאר בעזה"י:
והנראה בהשכל הוא כך בוודאי אם יש לישראל בית המרחץ שהוא קנין שלו וגם הוא בעצמו עסק בו בעצמו וע"י עבדיו משרתיו שהיו מחממים המים והי' משרתים הבני אדם וכל הוצאות והכנסת על בעל קנין המרחץ שהי' עסק בו לפרנסה וברוב ימים ושנים חבב הבעל המרחץ שלא להיות עוד מנהיג המרחץ אלא להשכירו לגוי זה אסור יען שנודע ונתפרסם שבעל הקנין המרחץ הוא בעצמו בלן ומנהיג המרחץ א"כ אם יראו הרואים שגוי מחמם גם בשבת יחשדו אותו ששכר גוים לחמם המרחץ גם בשבת ויו"ט כי יצר לב אדם רע מנעוריו ומיקל באמירה לגוי בעבור הרווחת ממון (ועיין בהרה"מ פ"ד מה' ריבית וברה"מ מה' א"ב) ולא ידונו לבעל המרחץ שנתן המרחץ באריסות לגוי כי אין זה הדרך ליתן מרחץ באריסות מי שיש לו מרחץ ויודע להיות לו משם פרנסה לא יתן מרחץ באריסות אלא שוכר עבדים ומשרתים עושי רצונו דוק:
אבל בשדה הגם אם הישראל הי' עובד אדמתו ושבע ממנו לחם שנים רבות מותר להשכירו לגוי הגם שהרואים יראו שם חרישה וקצירה בשבת ויו"ט יאמרו שנתן לגוי באריסות כי כן דרך העולם מי שלא יוכל לעבוד עוד שדהו בעצמו נותן השדה באריסות ומהכ"ת לחשוד אותו שלקח עכשיו שכירי יום לחרוש ולזרוע או לקצור אפי' בשבת אשר לא עשה מעולם יאמרו הרואים בוודאי לא יוכל לעבוד עוד שדהו בעצמו ונתן באריסות אבל במרחץ מי שלא יוכל להיות עוד מנהיג המרחץ בעצמו ובאשתו ובניו לוקח שכירי יום ולא שיתן המרחץ באריסות לגוי ודו"ק:
וכ"ז שיש הבדל בין שדה למרחץ אם הישראל עבד בעצמו שדהו או נהג בעצמו לחמם המים במרחץ זה רבות בשנים זמן זמנים טובא אבל בוודאי מי שבנה או קנה מרחץ ולא התחיל להיות בלן לחמם המים ולשרת בני אדם ולא נודע שהוא איש אשר עושה ממרחץ פרנסה הגם שנודע האיש אשר יחשוד אותו שמחלל שבת ע"י שלוחיו אם לא נדע שהוא מנהיג ובלן המרחץ בוודאי יאמרו שהוא השכור הבית המרחץ לגוי אשר הוא בלן הכי לא נמצאו אנשים מכובדים אשר לא יחפצו להיות בלנים ומשרתי בני אדם או הכי לא ימצאו עשירי עם והמה חלושי כח ולא יוכלו לנהג בעצמם המרחץ ולוקחים או בונים מרחץ רק להשכיר בלן אשר ישלם להם סכום ידוע מדי שנה ומהכ"ת לחשוד אם לא שכבר נהג הוא בעצמו המרחץ אז יש חשד ששכר גוים לעבוד בו בשבת ויו"ט אבל הבעל המרחץ נשאר בחזקתו בחזקת בלן ומנהיג המרחץ והבן זה:
וזה רמז רבינו הקדוש במשנתינו לא ישכור לו את המרחץ דמשמע מרחץ הידוע אשר נרמז בה"א הידיעה ולא כ' ולא ישכור לו מרחץ וצע"ג: אך הוא הדבר רמז בוודאי מי שבנה או קנה מרחץ מותר להשכירו הגם שנתפרסם שהוא בעל המרחץ אבל לא נקרא המרחץ גופא על שמו כיון שלא עסק בו להיות הוצאות והכנסות ותכלית שימוש המרחץ על שמו שלא עשה בו עסק לפרנסה אבל אם עסק בו פרנסה ונקראת התנהגות המרחץ על שמו שאיש הבא לרחוץ שואל על האיש המנהיג המרחץ ולא ישאל על בעל הממון של המרחץ וזה רמז לא ישכיר לו המרחץ הידוע מפני שנקרא על שמו שמלאכת והתעסקות המרחץ נקרא על שמו ופרש"י וז"ל והרואה מחמם בשבת אומר שהבלנים שלוחים של ישראל הן עכ"ל שבוודאי עדיין הוצאות והכנסות של ישראל רק שהשכיר פועלים ומחמם גם בשבת ודוק:
ובתוספתא ביארו מהו זה המרחץ היינו שלא ישכיר מרחצו אשר נהג הוא בעצמו לא ישכיר לנכרי מפני שהשמוש וההתעסקות של המרחץ נקראת על שמו שכל העולם ידעו שישראל הוא מנהיג המרחץ והנכרי הזה עושה בו מלאכה בשבת ויו"ט הן הן שלוחיו שכירי יום והקשה הגמ' אבל שדהו לנכרי שרי הגם שעד עכשיו הי' הישראל בעצמו עובד אדמתו ומשני דרך השדה ליתן באריסות מי שלא יוכל או שלא יחפוץ לעבוד השדה אשר עבד עד עתה הוא נותן אותה באריסות אבל מי שנהג בעצמו המרחץ אם לא יחפוץ עוד לשרת או לעבוד בו נוטל שכירי יום וכל הריוח שלו ויבוא לידי חשד ודוק: וכ"ז אם כבר השתמש בפרנסת המרחץ אבל אם מעולם לא עשה פרנסת המרחץ רק שבנה או קנה מרחץ בוודאי מותר להשכירו ולכן לא יוכל לשנות ולא ישכור לו מרחץ דיש אופן דמותר להשכיר מרחץ אשר לא השתמש בו מעולם וידונו לכף זכות מכח חזקת כשרות האיש שהוא בנה או קנה המרחץ והשכירו לאחר דהלא יש אנשים אשר משכירים המרחץ כי אין כבודם לנהוג בעצמם או שלא ידעו לנהוג בית המרחץ או איזה עיכוב אשר לא יוכלו לנהוג בעצמם כי רכושם רב ואין כאן חשד:
וראה זה מצאתי בב"י סי' רמ"ג בשם הרב מנטראי וז"ל כ' בתשו' הגאונים נשאל מלפני הרב נטרנאי ישראל שקנה מרחץ או פורני והשכירו לעכו"ם והעכו"ם עושה בהם מלאכה שכרו מותר או לא כי יש גאונים שאסרו מפני שנקראת על שמו ויש מי שמתיר משום דמה שאמרו מפני שנקראת על שמו אינו אלא בישראל שבנה לעצמו מרחץ או פורני וישב הוא בעצמו בהם ופעמים שישכירם וישאר שמו עליה אבל מי שלא ישב בה ולא נקרא שמו עליו מעולם אלא מעכו"ם קנאו ולעכו"ם השכירו למה נאסר והשיב שאמרתם שכרו אסור אפי' במקום שאסור להשכיר המרחץ לעכו"ם ואם השכירו לו עבדי' לאיסר ולא יעמוד ביד העכו"ם שכרו שכבר מותר וזה שלא נקרא שמו עליו מעולם ואין בו חשש מראית עין כל עיקר אין אנו רואים בו איסור עכ"ל הרי לשונו ברור מללו דדוקא בתרתי לריעותא שהוא קנינו וגם עסק בו בהתנהגות פרנסת המרחץ ולפעמים ישכירה אז שייך שנקרא שמו עליו שהוא מנהיג המרחץ ולכן יחשדהו המון עם והבן זה:
ובא ברוך ד' והסתכל בעומק רבינו הרמב"ם שכ' אבל בדבר ששם ישראל בעליו קרוי עליו עכ"ל רמז שמלבד שהוא בעל הממון של המרחץ אף גם זאת ששם ישראל בעליו קרוי עליו שהוא המנהיג של המרחץ או הפורני שמתעסק בו להרויח ואין דרך רוב אנשי אותו המקום ליתן מרחץ או פורני באריסות או בשכירות והעכו"ם עושה בו מלאכה בשבת ונקרא על שם ישראל בעליו שהרואים יאמרו שעדיין הבעלים עוסקים בו בפרנסה ושכר שלוחי גוים להיות עבדיו ומשרתיו ודו"ק:
ובסברא הנ"ל אמרתי להסביר דברי ס' הישר שלא וקשה עליו קו' ר"י עיין בס' הישר דף ס"ה שכ' וז"ל ועוד נ"ל להתיר קבולת כדאמרי' בפ"ק דע"ז דמשכירין שדות ולא מרחץ מ"ט מפרש בגמ' גבי שדה אמרי אריס אריסותי' עביד א"כ אריסות נכרי בשדה דהוא מפורסם טובא שרי דהוי לי' קבולת אפי' לרשב"א דפליג בגמ' ומפרש טעמא דאריס אריסותי' עביד ל"ל ואוסר שדה מפני שנקראת על שמו גם משם נמצינו למדין כליון (צ"ל אלו כמובן) לא היתה נקראת על שמו של ישראל אלא בתורת אריסות שהי' מותר וכל היכא דידע לאריסותו לא צרכינן לטעמא דרשב"א דשרי גבי נכרי משום דאמר לי' וציית אלא משום אריסות הוי שרי עכ"ל עומק דבריו כך הוא רשב"א פליג יען דשדה נקראת על שמו של ישראל שכמה שנים עבד הוא בעצמו שדהו לכן אעפ"י שיש לתלות בשדה באריסות הוא אסור מפני שנקראת על שמו ולא יתלו הרואים באריסות כמו במרחץ יען שנקרא על שמו שהוא בעצמו מנהיג המרחץ כמה שנים ואמרו שהוא עדיין מנהיג את המרחץ ולקח שכירי יום על שבת כך יאמרו הלא כמה שנים עבד שדהו גם עכשיו הוא עובד אדמתו רק לקח שכירי יום על שבת אבל אם קנה ישראל מחדש שדה תבואה ונתן אותו לאריס הגם שנתפרסם דישראל פלוני הוא בעל השדה עכ"פ לא נודע מעולם שהוא עובד אדמתו ומותר ליתן אותו באריסות דאז לא שייך מפני שנקראת על שמו וה"ה בבנין בית מה איכפת לן שהמקום הוא שלו עכ"פ הוא לא התחיל לבנות הבית בעצמו מקדמת דנא שנאמר שנקראת הבנין על שמו ומותר ליתן בקבלנות כי הרואה לא יחשוב רק אם ידע שבעלים בעצמם עבדו מלאכות אלו מקודם ולא צריכנא טעמא דנכרי ציית אלא מכח אריסות הוא מותר וה"ה בבית בקבלנות והבן זה מאוד:
ובמ"ש יש ליישב כל הפליאות שהתפלא הנב"י ח"ר באו"ח סי' י"ב אי יש חשש אורחים כאשר הבין הטו"ז א"כ ק' על דין המוזכר בשו"ע בשם הרא"ש אם המנהג באותו מקום ליתן מרחץ באריסות מותר גם במרחץ והתפלא הגאון אכתי נחוש על רובא דעלמא לאורחים אשר במקומם אין המנהג כן עיי"ש שמצא לחדש דלא כמג"א שעל האורחים אין חשש שלא יהי' יודעים שהוא של ישראל והך דתשו' אשכנזית איירי שהוא בבית ישראל עיי"ש ולפמ"ש דשאני במרחץ הגם דיהי' נודע לאורחים שהוא מרחץ או פורני של ישראל אבל יאמינו שמעולם לא הי' בעל הממון מנהיג המרחץ או הפורני ואין כאן חשש רואים מהאורחים וחשד מבני העיר ליכא דידעו שמנהג אצלם ליתן באריסות אבל בנידון דתשו' אשכנזית ובנידון דטו"ז דשם יש איסור מפני האורחים ודו"ק:
היוצא מזה הגם שנתפרסם ע"י הכרזה וגם. נכתב בערכאות שהמרחץ הוא של ישראל והוא הבעל הממון כיון שמעולם לא נהג בעצמו המרחץ מה בכך שדר שם בבית מי יחשוד אותו שהוא עוסק במרחץ ולוקח משם פרנסה ובפרט שעפ"י הרוב ניתן מרחץ בשכירות ולית כאן נידנוד איסור כי צדקו דברי מג"א אפי' אם קנה המרחץ דלא כאלי' רבה כנלענ"ד בעזה"י:
רק על צד היותר טוב שיכריז בפומבי ע"י ערכאות שרוצה להשכיר המרחץ שלו אשר כעת הוא שכור ביד הגוי על שנים הבאים אחרי כן ואוושי מלתא שנודע לרבים שהוא שכור ביד גוי וק"ל:
הק' חיים סופר: