אור ברסלב
שות מחנה חיים ב › סימן סז

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ב · סימן סז

סימן טו

שאלה ישראל שיש לו עשר שדות מפוזרות אשר עבד אותם רבות בשנים וכאשר בא בימים שקשה עליו להיות עובד אדמה לקח נכרי שנותן לו שדותיו לעבוד אותם וחלף עבודתו יהי' מכל שדה יקבל עשרים זהובים וגם עשיריות תבואה אשר יצמח עליה וגם זאת התנה עם הנכרי יען שלא יצרך חשבונות הרבה על עשר עשיריות של השדות שכאשר יבוא עם הקצירה יכתבו שמות השדות על ניירות קטנות והנכרי יוציא אחת מהן ויהי' לו לבדו תבואת השדה הזאת במקום אחד תחת עשר מפוזרות אשר יעשה חשבונות רבות והנכרי נתרצה לזה בשמחה וקבל עליו לעשות והבעל הבית שואל אם הוא כדת של תורה במה שהגוי יעבוד בשבת ויו"ט:

תשובה הדבר צריך התבוננות כי יש בו פנים בפנים להתיר ולאסור כאשר אבאר בעזה"י:

הנה לכאורה הדבר פשוט שהוא מותר לעשות כן דמבואר בסי' רמ"ג דשדה באריסות מותר ודוקא בקבלנות שדה פסק השו"ע כרמב"ם דאסור כמבואר בטו"ז סימן רמ"ג וסי' רמ"ד ס"ק ב' אבל באריסות אמרי' בגמ' שדה לאריסות קיימא וההבדל שאריסות מותר שנוטל חלק בפירות וקבלנות אסור יען שאין נוטל חלק בפירות וא"כ בנידון דידן שנוטל חלק בפירות הדבר פשוט שמותר לעשות לכתחי' וק"ל:

אמנם נ"ל לחדש דבר דאי אמרינן כסברת הרמב"ם דדוקא אריסות מותר ולא קבלנות אז דוקא אי מקבל כדרך האריסין למחצה לשליש ולרביע הוא מותר שאם יחקרו הרואים ידעו שהוא אריסות למחצה לשליש ולרביע ויבינו שהגוי אדעתי' דנפשי' קעביד וישראל ממילא מתהני כמבו' בר"ן אבל אם משנה ולוקח רק חלק קטן מן הפירות והשאר במעות א"כ העובד דעתו לעבוד חלק ישראל שהוא העיקר אשר בעבורו מקבל מעות דקב שלו בטל כנגד תשעה קבין של חבירו ונראה כאילו בא לגנוב לבב בית ישראל וקבלן נקרא ולא אריס דארעא לאריסותי' קיימא פירש"י למחצה לשליש ולרביע זה הוא דרך אריסות אבל ליטול עשירית התבואה והשאר במעות אין זה דרך אריסות ואסור לשי' הרמב"ם אשר פסק השו"ע והפוסקים כמותו ודו"ק:

והבאתי ראי' לסברא הנ"ל מתו' בע"ז דף כ"א ד"ה אריס אריסותי' בסוף בשם מהר"ם וז"ל הר"ם הי' נותן טעם דלכן מותר באריסות שדה דכיון שאינו נוטל מעות בשכרו אלא נוטל בגוף הקרקע דמי לשותף אבל בקבלנות דבית שנוטל מעות בשכרו לא הוי כשותף ואסור ולה"ק הכא דמרחץ אסור דאריסותא למרחץ לא עבדי אינשי כיון שנוטל מעות בשכרו ולא שייך ליטול בגוף המרחץ אסור, ולפי"ז יש להתיר להשכיר רחיים להיכי שנוטל בקמח לפי חלקו ואינו נוטל מעות דהוי כמו שותפים עכ"ל. ויש לי לדקדק בדברי הר"ם הקדוש כאשר אבאר בעזה"י (א) דהי"ל לכתוב להכי מותר באריסות שדה דנוטל בגוף הקרקע אבל בקבלנות דבית נוטל מעות בשכרו ולמה דקדק לומר באריסות שדה שאינו נוטל מעות הלא די בזה שכ' שנוטל בגוף הקרקע כי אותה אנו מבקשים להבדיל בו בין קבלנות דבית דאינו נוטל מגוף הבית וצע"ג (ב) למה כ' אח"כ אריסותא למרחץ לא עבדי אינשי וז"ל דכיון שנוטל מעות בשכרו ולא שייך ליטול זה בגוף המרחץ עכ"ל כמו שהי' די לו במ"ש שבקבלנות בית אסור שנוטל מעות בשכרו לא הוי כשותף א"כ למה האריך דלא שייך ליטול זה בגוף המרחץ לו יהי' ששייך עכ"פ בנוטל מעות לא הוי כשותף וצע"ג (ג) למה כפל עוד הפעם ברחיים וז"ל היכא שנוטל בקמח לפי חלקו ואינו נוטל מעות עכ"ל הלא די שיאמר היכי שנוטל בקמח למה הכפיל ואינו נוטל מעות וצע"ג (ד) תיבת לפי חלקו הוא כדבר שפתים חלילה דבוודאי יקח חלקו אשר התנה ולא ימחול לו קמחו וצע"ג: אמנם בחסדי ד' הכל נכון דתו' כ' מקודם וז"ל ואעפ"י שהלכה כרשב"א בקבולת מ"מ באריסות שדה אין הלכה כמותו אלא כרשב"ג דהא סתם לן תנא כוותי' והטעם דאריס אריסותי' קעביד עכ"ל כ' סתם בקיבולת הלכה כרשב"א דאפי' קבולת שדה אסור ולכן לא כתב אעפ"י שהלכה כרשב"א בקבולת בית דהא לרשב"א אסור אפי' קבולת שדה דהא הוא אוסר אפי' אריסות שדה, ורק באריסות שדה אין הלכה כרשב"א אלא כרשב"ג דהא סתם לן תנא כוותי' והטעם מפורש יען דבאריסות אריס אריסותי' עביד והוא כשי' הרה"מ דקבולת שדה אסור ומפרש הר"ם הטעם יען באריסות נוטל בגוף הקרקע ואינו נוטל מעות כלל רק חלק בפירות שהוא דרך אריסות אבל בקבלנות דבית שנוטל מעות בשכרו לא הוי כשותף ולא הכפיל לכתוב שלא שייך ליטול בגוף הבית דלו יהי' שנוטל חלק גם מגוף הבית שהתנה לדור בו בחדר כיון שנוטל גם מעות הוא אסור דהעיקר הוא שלא יטול מעות ובקבלנות בית האומן נוטל מעות אבל אם יקבל לבנות בית ושכר קבלנות שלו יהי' שיכול לדור בו במקצת הבית ולא יקבל מעות כלל למשל ששכר קבלנות הוא אלף זוז והתנה עם האומן שיהי' לו דירה בחדר אחד עשרה שנים בעד זה הוא בונה לו הבית אז הוא קבלנות בגוף הבנין זה באמת מותר אבל במרחץ אמרו בגמרא אריסותי' במרחץ לא עבדי אינשי דכיון שנוטל מעות בשכרו וגם לא שייך להזכיר בו שנוטל שכר קבלנות בגוף המרחץ דכל המרחץ הוא להרויח מעות א"כ לא משכחת במרחץ אריסות גם כ' שמותר להשכיר רחיים היכי שנוטל בגוף הקמח לפי חלקו הראוי בעד הקבלנות ואינו נוטל מעות כלל אבל ליקח הגוי חלק קטן קמח והשאר מעות או מקצת חלק קטן תבואה והשאר מעות אסור דזה הוא קבלנות ולא אריסות דו"ק היטב:

שוב מצאתי בב"י סי' רמ"ג בד"ה כ' תו' שהבין ג"כ בהבנת התו' יען דלא שייך להנות מגוף המרחץ וכל הריוח הוא במעות לא שייך בו אריסות והב"י בשם הרמב"ם חולק דמעות הוי פירות של המרחץ ועי' במג"א סי' רמ"ג שכ' להתיר במרחץ אם יתן לעכו"ם חלק בריוח המרחץ עיי"ש:

ובזה מיושב לי פליאה גדולה דרמ"א בסי' רמ"ג סעיף א' כ' וז"ל ואעפ"י שלא לקחה העכו"ם אלא לשליש או לרביע ויש לישראל הנאה במה שעכו"ם עובד בשבת שרי דעכו"ם אדעתי' דנפשי' עובד עכ"ל ודבריו הם בעיני לנקודה נפלאה (א) דהב"י בסי' רמ"ה הביא בשם הסה"ת שכ' וז"ל אבל אם העכו"ם נכנס בשדה לחרוש או לזרוע חלקו של ישראל למחצה לשליש ולרביע מותר דאריסותי' עביד עכ"ל וכ' הב"י ופשוט הוא עכ"ל וא"כ למה העתיק אותו הרמ"א וצע"ג (ב) הכי לא ידעי' מה הוא אריסות שנוטל חלק כפי אשר התנה ומה שחידש הרמ"א שיש לישראל הנאה במה שהעכו"ם עובד בשבת אעפ"כ מותר הלא זה מבואר בתו' ובר"ן באריכות ולא הצריך להביא בשם סה"ת (ג) ועוד שתיבת אעפ"י הי' צריך לכותבו אחר שכבר כ' אם העכו"ם מקבל צריך לכתוב ואעפ"י שישראל נהנה מותר דאדעתי' דנפשי' עביד ולמה כ' הרמ"א אעפ"י שלא לקחה עכו"ם רק לשליש וכו' משמע שיש חידוש במה דמהני שליש פירות והוא פלא (ד) דיש להפליא בסה"ת כ' למחצה לשליש ולרביע ורמ"א כ' אעפ"י שלא לקחה רק לשליש ולרביע: ובא ברוך ד' וראה דרמ"א בא ללמדינו הגם דמחבר מתיר באריסות היינו עכ"פ אם הוא לקחה בדרך האריסות היינו עכ"פ לשליש או לרביע דסברה חיצונה היא דוקא אם נוטל למחצה שיש לעכו"ם חלק כמו שיש לישראל אז הוא מותר אפי' בשותפות דהר"ן כ' וז"ל וישראל ועכו"ם שלקחו מרחץ בשותפות ועכו"ם מחממו בשבת בשביל חלקו ונותן מחצית מה שמשתכר בו לישראל ובימי חול שניהם מחממים אותו נ"ל דשרי דכיון דעכו"ם אדעתא דמחצה שלו קעביד אעפ"י שישראל משתכר במלאכה שלו הוי לי' כבעל שדה לגבי דאריס דאמרי' כיון דאריס אדעתא דנפשי' קעביד אע"ג דמטי ליה לישראל רווחא שרי ה"נ עובד כוכבים אדעתא דנפשי' קא עבוד וישראל מטיא ליה הנאה ממילא הלכך בכה"ג ליכא משום שכר שבת כלל מאי אמרת מפני שנקראת על שמו ליתא כיון שהכל יודעין שמרחץ זה יש לו לעכו"ם חלק בו הוי לי' מרחץ זה כשדה כיון דעבוד אריסותא אמרי לאריסותי' קעביד ועוד שהעכו"ם זה לא יהא נמנע בשביל ישראל מלחמם אותו בשבת וכיון שסוף סוף מרחץ זה בשבת יחמו אותו בין שיהי' נקראת על שמו ובין שלא יהא נקראת על שמו אין מקום לאסור שכרו דכיון דעכו"ם אדעתיא דמחצה שלו קעביד הוי לי' לגבי ישראל כאריס וכיון דאריסותי' קעביד אע"ג דממילא מתהני בעל השדה שרי עכ"ל:

בעיניך תראה שדייק הר"ן דעכו"ם אדעתא דמחצה שלו קא עביד יען שיש לו מחצה שחלקו שוה לחלק ישראל וכן בראש דבריו שכ' ונותן מחצית אשר משתכר לישראל הרי שהי' שותפין שווין:

ולפום ריהטא יפלא דבראש הסוגי' כ' וז"ל אבל שדהו לנכרי שרי להשכיר היכא דליכא למיחש לחניית קרקע כגון בח"ל ואעפ"י שנקרא על שמו לא חשדי' לי' דלהוי עכו"ם שלוחו דלא אמרי' אריסא וקבלה למחצה לשליש ולרביע ומהא שמעי' כיון דיש לעכו"ם חלק בפירות השדה אעפ"י שישראל נהנה ממלאכת שבת מותר דעכו"ם אדעתי' דנפשי' קעביד והנאת ישראל ממילא אתיא הלכך שרי ול"ד לישראל ועכו"ם שקבלו שדה בשותפות דלקמן דהתם עבודת השדה אישראל נמי רמי' אבל הכא כולה אעכו"ם רמי' ולא אישראל כלל עכ"ל הרי שדי אם יש לגוי חלק בו אפילו שלישית ורביעית ולמה דייק במרחץ שצריך דוקא החצי וצע"ג:

אך ההבדל מבואר דבאריס שכל מלאכה על הנכרי רמי' ומותר עפ"י דין ואסור רק משום מראית עין ואם הוא אריס שידעו העולם שלוקח חלק בו כדרך האריסות וליכא חשד ונשאר שמותר עפ"י דין דהא המלאכה על הנכרי רמי' אבל בשותפות המרחץ דיש חיוב על הישראל לעשות מלאכה כדי להשתכר במרחץ רק איסור שבת מעכבו שלא לעבוד עם הנכרי ויש חשש שגוי הוא שלוחו לעבוד חיובו אז בעינן שיש לגוי עכ"פ מחצה שנאמר שעושה המלאכה בעבור חלקו אבל אם יש לגוי רק רביעית מהכ"ת נאמר שהוא יעבוד בעד רביעית ולא יזכור על ג' חלקיו של ישראל ואסור משום דנראה כשלוחו דרובו נראה ככולו ולכן דייק הר"ן שאם יש מחצה לגוי יש לדמות לאריס שיש לו רביעית עכ"פ כמו שאריס עובד בעד רביעית אדעתי' דנפשי' ומותר הנאה דממילא לישראל ה"ה בשותפות אם יש לגוי מחצה מותר דגם כאן הגוי עובד אדעתי' דנפשי' ולא מחזי כשלוחו ודו"ק כי קצרתי בזה פה ובמק"א יש לי לדבר בהבנת לשון הר"ן באריכות תל"י:

בכ"ז לא שמענו מהר"ן רק אם לקחו באריסות כדרך האריסים למחצה לשליש ולרביע אבל פחות מזה היינו ליקח רק עשירית תבואה בודאי גם הר"ן מודה דאסור דאין זה דרך אריסות כלל וידעו המון עם שיש ערמה בדבר: והנה הסה"ת איירי אם ישראל ונכרי לקחו שדה בשותפות ולא התנו שהוה הדין שלא יאמר טול חלקך בשבת וכ' הסה"ת אם הגוי מקבל חלקו של ישראל מחצה לשליש ולרביע שהוא מותר וכ' הב"י שהוא פשוט דהא עי"כ הוי שותף וגם אריס על חלק ישראל וזה בוודאי מותר דהא מבואר בסי' רמ"ג דיוכל לקבל שדה של ישראל באריסות ומכ"ש שיכול לחרוש ולזרוע חלק של ישראל אשר גם הוא שותף בו כמובן אבל הרמ"א מעמיד דברי סה"ת על סימן רמ"ג דמותר שדה באריסות וכ' לא מבעי למחצה שזה מותר אפי' בשותפות אלא אעפ"י שלא לקחו הגוי אלא לשליש ולרביע שזה אסור בשותפות עם הגוי אבל באריסות מותר דאעפ"י שיהנה הישראל עכ"פ הוא קבל כדרך האריסות שלוקחים אפי' לשליש ולרביע וליכא מראית עין אבל פחות מזה דהיינו משליש ורביע הוא אסור דאין זה דרך האריסים ודו"ק:

היוצא מזה דין חדש דרמ"א מחדש שעכ"פ צריך להיות באריסות שליש או רביעית כדרך המקבלים באריסות אבל אם יחפוץ איש ליתן שדהו בפחות בחומש תבואה או עשירית תבואה הוא אסור דכאשר יחקרו הרואים יבינו שאין זה אריסות ויחליטו בדעתם שהוא עובד לו השאר בטובת הנאה או בעבור מעות וזה אסור:

הן אמת דמדברי טו"ז בסי' רמ"ג ס"ק א' ובמג"א שם ס"ק ב' משמע דוקא אם אינו נוטל כלל בפירות אבל אם יקח חלק בפירות יהי' מותר מדלא ביארו כמה יטול רק שיטול מריוח השדה הנלענ"ד בעזה"י כתבתי:

ולו שמחצה ושליש ורביע לאו דוקא אלא אפי' חומש או עשירית ה"מ אם אינו מקבל גם מעות אבל אם מקבל גם סך מעות אז בוודאי דומה לקבלנות ולא לאריסות ואסור כנלענ"ד:

ואוסיף נופך להחמיר בנידון שאלתינו כיון שהגוי יעבוד בעשר שדות ולבסוף לא יקח התבואה רק משדה אחת אז חשש רואים שיראו שישראל יקח התבואה כולה משדה זה וזה אז יחליט בדעתו שהגוי הוא שכר יום ועבד כל השדות בשביל ישראל דמדהא אין לגוי חלק בפירות גם בשאר שדות אין לו חלק בפירות ולא ידין אותו לכף זכות שנותן לו משדה אחת כל הסך המגיע לו מכל השדות הלא מצינו בחנוכה שחיישי חכמים להדליק בשני פתחים אם הם משני צדדים דאל"כ ואמרו מדבהא לא אדליק גם בהא לא דליק ועי' במג"א סי' תרע"א ס"ק י"ב יען דיש חסרון כיס חשדינן ביותר מביהכ"נ שיש לו שני פתחים שמותר לעבור בפתח בשעת התפלה מכ"ש כאן שרואה יראה בתשעה מקומות שישראל מכניס הכל יאמר מדבהא אין לגוי חלק גם בעשירי אין לגוי התבואה ועוד הרואה בשדה לא ידע שיש לו עוד שדה הנשאר אולי יחשוב שאין לישראל אלא אותן השדות שראה הגוי עובד בשבת ועכשיו נוטל הישראל כל הפירות ועוד שדרך האריסים ליטול חלקם מכל שדה אשר יעבוד ולא שיטול תבואת שדה אחת ביחד וא"כ אפי' לא משלם לו מעות כלל ונותן לו חלק גדול מתבואה למשל אם אין לישראל רק ג' שדות ונותן לו לשליש פירות ומתנה עמו ליתן לו אחת עפ"י גורל כיון שאינו נוטל חלק אריסות מכל שדה אשר עבד ביה נשאר החשש מראית עין:

ויש לצדד להתיר דהלא הי"א מתירין בשדה קבולת ע"י מעות דהרואים ידעו וידונו שהוא באריסות והשיב הרה"מ כאשר יחקרו ויעמדו על אמת יבינו כי הוא לא הוי באריסות עיי"ש אבל כאן כאשר יחקרו הרואים ויעמדו על האמת יבינו כי הוא נוטל חלק בפירות רק אשר הי' צריך ליקח בעשרה פעמים הוא מחליף להיות לו התבואות שלו במקום אחד וא"כ יהי' נודע להם שעובד באריסות ודו"ק:

ונהפוך הוא אולי כאן שייך מותר דנכרי אדעתי' דנפשי' קעביד דיחשוב בכל שדה ושדה דלמא הוא יעלה בגורל ויהי' כולו שלו וק"ל:

בכ"ז נ"ל ברור בנידון שאלתינו שנוטל מעות עשרים זהובים בעד כל השדה ועשיריות בתבואה ואח"כ יטול חלקו בשדה אחת כנגד תשעה השדות אשר עבד עבודתו בהם זה אסור לפי הפסק הש"ע כרמב"ם והרה"מ כנלענ"ד:

וידעתי שיש בזה קשות בראשונה בכ"ז אקוה שמקום הניחו מן השמים להתגדר ולא באתי להורות רק לגלות דעתי בדבר חדש כזה:

הק' חיים סופר ואגב גררא אעתיק מ"ש בחידושי על הבנת הר"ן שהבאתי למעלה דלכאורה יש לי דקדוקים קשים בדבריו (א) מאי זה שמדייק הר"ן ארבעה פעמים תיבות אלו והנאת ישראל ממילא אתי' או ישראל מטיא לי' הנאה דממילא והוא מחוסר תבלין והבנה (ב) מהו זה שהוסיף ועוד שעכו"ם זה לא ימנע מלחמם וכו' מה חסר בטעם הראשון וצע"ג (ג) המעיין וראה שיש אריכות וכפילות סברא אחת פעמים:

ונ"ל לבאר דבשלמא באריס בשדה דכל העבודה מוטל על האריס ובכל אופן יבוא הנאה הנ"ל לישראל שאם לא ועבוד בשבת ע"כ יעבוד בחול וישבח שדה של ישראל רק אנו חוקרים אם הגוי עובד בשבת וישראל נהנה ממעשה שבת והלא מעשה שבת אסור בהנאה אם יהי' נעשה ע"י ישראל ואם נעשה ע"י בשביל ישראל אסור עכ"פ בכדי שיעשה כמבואר ברמב"ם פ"ו מה' שבת ואפי' אם הי' יכול לעשות מעשה הנ"ל בחול ועשה בשבת אסור להיות ואיך יהי' מותר לכתחילה ליתן שדה לגוי באריסות ולגרום שיהנה הישראל ממעשה שבת אמנם כיון דאריס אדעתי' דנפשי' קעבד נחשב לנו כאילו גוי עשה לעצמו כבש שירד אחריו ישראל או שעכו"ם הדליק לעצמו נר שמותר גם ישראל להנות מאורו דמה שהגוי עושה לעצמו מותר לישראל להנות ממלאכתו וכיון דעל הגוי רמי' לעשות כל מלאכת השדה ואין ישראל מרויח ממעשה הגוי כלל שהרי אם לא עבדו בשבת הי' בא לו ריוח הנ"ל ע"י שעובד בחול הגם שנעשה בשבת מותר דהנאה באה ממילא דגוי עביד אדעתי' דנפשי' כאילו הדליק נר אדעתי' דנפשי' ישראל נהנה ממילא ה"ה כאן בא הנאה ממילא לישראל אבל במרחץ שיש ריוח לישראל במה שהגוי מחמם המרחץ בשבת דלולא כן לא הי' משיג לישראל רק י' זהובים לשבוע ועכשיו מגיע לחלקו ט"ו זהובים לשבוע ואז קשה מנ"ל דמותר לישראל להיות ריוח במעשה שבת וזה שדייק הר"ן וז"ל כיון דעכו"ם אדעתי' דנפשי' קעבד אעפ"י שישראל משתכר במלאכה שלו עכ"ל נגלה הגם שיש לו ריוח שבת אעפי"כ מותר דכיון דגוי עובד אדעתי' דנפשי' ליכא איסור במה שישראל משתכר וכמו שלא נאסר בשדה הגם ששבח השדה בא לעולם ע"י מעשה שבת רק הי' ק' להר"ן דלמא שא"ה בשדה דאותו ריוח הי' בא אפי' אם לא הי' עובד בשבת אבל כאן משתכר חלק שביעי ע"י שחימם בשבת והשיב כיון דבכל אופן יתחמם המרחץ הגם אם נקרא על שם ישראל אטו הגוי לא יחם המרחץ אשר חציו שלו א"כ הוי דיעבד ואין לאסור שכרו דיעבד דהא אין כאן שליחות מישראל ומפני שיש כאן מראית עין שנקראת על שמו אין שכרו נאסר דישראל מטי' לי' הנאה ממילא לרמז דמבואר בפסחים דף כ"ו דכל הנאה הבא לו לאדם ממילא מותר אפי' באיסורי הנאה ובלא אפשר ולא קמכוון אפי' אם בא ע"י מעשה שלו דהוי הנאה דממילא עיי"ש ובר"ן שם ובפ"י דהאריך בטוב טעם ודעת ה"ה כאן הנאה באה לו בע"כ דגוי אדעתי' דנפשי' קעבד ולא ישמע לישראל שלא לעבוד השדה ולא להתחמם המרחץ ולכן מותר אבל בתוספתא דדמאי דישראל אומר לעבוד תחת שבת בחול א"כ הוא מכוון דהא עושה שליח וגם אפשר דמי יכריח אותו לעבוד תחת שבת יעבוד הגוי לבדו בשבת ויקח לבדו כנגד יום זה ועיין בב"י סי' רמ"ה שזה הפי' התוספתא טול חלקך בשבת ע"ש ולכן אסור והבן בקיצור:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה