שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ב · סימן י
שלום וכ"ט לתלמידי המפורסם בצדקות ותמימות הרב המאור ובקי בהרבה ראשונים ואחרונים ופוסקים כבוד ר' עמרם ישי נ"י אב"ד בק"ק סערענטש: מכתבך קבלתי ואחר עד עתה כי ראיתי שטוב עשית בצדק כדת של תורה ולא באתי אלא לחזק דבריך כפי אשר הראה אלקים לי בזה ושים עיניך על הדברים לטובה כאות נפשך נפש היפה:
שאלה עלמה א' הרה פה והלכה לכפר והולידה שם ב"ז ובאת ביום ב' העבר ובנה על כתיפה ואמרה כי בש"ק נולד ואמרתי דנאמנת דלא תשקר משום דזנתה להנאתה ועוברת באיסור כרת שתכשילנו בחנם ואין נ"מ לה היום או מחר ומהכ"ת לכזב ומה הרויחה באם נחלל ש"ק אמנם פקפוקים אחרים נולדו אח"כ כי עת הולדה הי' בעש"ק בערב ומי יודע אם היתה יכולה לשער אם כבר הי' ש"ק בעת הולדה סוף דבר שאלנו את פיה ואומרת הן בטוח שהולידה בש"ק ומלנו אותו אתמול לעת מנחת ערב ושאלתי אם יפה עשיתי או אם ח"ו לא ונדע הדבר על בורי' אולי עוד נצטרך בעוה"ר עכ"ל:
תשובה קוטב השאלה שני חקירות (א) אם להאמין להעלמה שעברה על איסור נדה שהוא בכרת ואולי משקרת ואומרת שזמן מילה בשבת הגם שנולד בע"ש (ב) יען שילדה בערב אולי הי' עוד יום או הי' ביה"ש והיא טועית ותאמין שכבר בא שבת הגם שאומרת ברי לי שהי' שבת חיישינן שטעתה במחשבתה וע"ז דנת אהובי תלמידי נ"י הגם שנחשדת לעבור על נדה שהוא איסור כרת להנאתה אבל לא נחשדת להכשיל אחרים בחנם כי מה אכפת לה אם הי' נימול בנה היום או מחר וכנגד הס' דלמא לא הי' לינה ממש דנת להשאיל את פיה ואומרת בבטח שנולד בשבת וכיון שאומרת ברי לי נאמנת: (א) ראשית אחקור בעזה"י אם העלמה נאמנת שילדה בשבת יען שעוברת על איסור נדה שהיא בכרת דנימא שחשודה על החמור חשודה על הקל הגם דשבת חמורה שהיא בסקילה אבל היא אינם עוברת רק אלאו דלפני עור שהוא רק לאו ויפה אמרת הלא אינה נהנית מזה שמכשילה אחרים והדבר מבואר בפרישה הובא בטו"ז יו"ד סי' קי"ט ס"ק ח' שחשוד על החמור חשוד על הקל היינו אם יש לו הנאה דאל"כ מומר לדבר אחד לא הוי מומר לכה"ת ובש"ך שם ס"ק י"ב הביא בשם הרמב"ן סברה אחרת דדוקא אם דבר הקל הוא מאותו מין כגון חשוד בעבירה חמורה במאכל חשוד בעבירה קלה במאכל שהם מין איסור אחד מאכלות אסורות אבל לשני מיני איסורים אפי' חשוד על השחיטה הגם דמילה חמורה בעונש וגם חמור בעיני הבריות מאיסור שחיטה אעפ"כ מומר לערלות לא הוי מומר לשחיטה וא"כ הגם שהיא חשודה על נדה באיסור בעילה אינה חשודה על איסור שבת ודוק:
ואוסיף נופך דנודע בש"ך ס"ק י"ב שהאריך בחקירה דלא אזלי' בתר קל וחמור בעונש רק בתר קל וחומר בעיני הבריות והלא בעינינו ראינו דהמון עם קל בעיניהם איסור נדה בבתולה אשר לא נתקדשה הגם דבאמת איסור נדה הוי בנערה כמו באשת איש כאשר הוכיחו כל הפוסקים דלא כאשר עלה בדעת גאון קדמון אבל בעיני הבריות קל הוא והמון עם לא ידעו זה אבל שבת חמור בעיניהם ודוק:
ואחזק גם דבריך אשר אמרת יען דלא מרויחה דאם לא יהי' נימול ביום ש"ק יהי' נימול למחר א"כ אינה נחשדת דכבר העיר בחות דעת סי' קפ"ה איך נאמנת פנוי' שזנתה בנדתה ואח"כ נשאת לאיש אם אומרת טהורה אני בשעת וסתה או בעונה בינונית ותי' הגם שחשודה במים גנובים ימתקו אינה חשודה כנגד בעלה שיש לה היתר אחר ימים והוי פת בסלו והביא ראי' מסוטה דף ז' הגם דנאמן על נדה דיש היתר אינו נאמן בסוטה דאין לו היתר בוודאי עיי"ש וא"כ מכ"ש הגם דעלמה נתפסת בחמדתה למים גנובים ימתקו לא נחשדת על שבת לעשות היום בעבירה אשר תעשה למחר בהיתר ודוק: ויש ליתן טעם לשבח לאמר נהי דחשודה לחטוא באיסור כרת ועשתה עבירה בעבור עצמה להנאתה אבל לעשות מצוה הבא בעבירה כיון שהגידו לה דאין שבת נדחה בעבור מצות מילה חוץ אם ילדה בשבת שהיום יום שמיני א"כ מהיכי תיתי תהי' חשודה לעשות מצוה בעבורה הלא אין אדם חוטא ולא לו לא בעבור בנו ולא בעבור בתו חוטא רק בעבור עצמו כמבואר בירושלמי ודוק:
וגם מנא ידעינן דחשודה על איסור נדה הכי יש עדים שזנתה ברצון דלמא נאנסה מאיש ונתעברה הגם שהיא אומרת שזנתה ברצון הלא אין אדם מע"ר ואינה נאמנת שעברה על איסור נדה במזיד ואמרי' דנאנסה או שהיתה שוגגת דלא ידעה שיש איסור נדה אם תזנה בפנוי' ואומר מותר שוגג הוא עיי' טו"ז יו"ד סי' צ"ע וא"כ אינה חשודה להכשיל במזיד ודוק:
ולא עוד שאין האשה מצוות למול את בנה א"כ אין חיוב מצוה עליה ועבירת לפני עור יש עליה ומהכ"ת שתחטא לעשות עבירה אם אין עלי' חיוב מצות מילה להכניס את בנה בבריתו של א"א ע"ה ודוק:
ועלה בדעתי עוד להגיד להאם דאם נולד בע"ש ותשקר לומר שנולד בשבת אז לא מהני המילה אשר נעשה בשבת דכל מלתא דא"ר לא תעבוד אי עביד לא מהני וצריך להטיף פעם שנית דם ברית אך אינו אמת דמבואר בשבת דף קל"ז אם מל של אחר שבת בשבת הוי טעה בדבר מצוה ועשה מצוה דלא שייך כל מלתא דא"ר ל"ת אי עביד לא מהני דהא אין גוף מעשה המילה עבירה וכן מצאתי תשובה חמודה בתשו' ר"ע איגר סי' קע"ד והארכתי במקו"א שלא נעלם מהגאון דברי הגמ' בשבת דף קל"ז דיש הבדל אם נתנה שבת לדחות אצלו ועיי' ברמב"ם בשגגות ובפי' משניות ואין כאן מקומו להאריך:
אך מה דפשיטא לך דאם לא היתה עלמה אשר עברה על איסור נדה דהיא נאמנת לומר דהזמן למול הוא בשבת לדעתי הוא ס' עצום דמבואר ביו"ד סי' קכ"ו דאין ע"א נאמן כנגד חזקה אלא א"כ הי' בידו כגון טבל או שחיטה או ניקור או נדה עיי' תו' ורמב"ן ריש גיטין וא"כ הא שבת הוי היום אתחזק איסור (עיין חולין בסוגיא דכולל) רק אי היום יום שמיני אז מילה דוחה שבת ולא הוי ביד האשה לילד דוקא בשבת שיהי' מצות מילה דוחה שבת ולא מבעי' שלא תהי' אשה נאמנת אפי' ע"א דעלמא לא יהיה נאמן בוודאי אם המוהל הוא הע"א יכול לימול דאדם נאמן על עצמו אבל להיות ע"א נאמן על אחרים שיחללו שבת על פי דבורו לא ידעתי מנ"ל זאת וצע"ג:
אמנם בודאי אם העד או האשה אומרת שילדה במקום פלוני וישראלים הדרים שם יודעים כי ילדה בשבת אז הוה בכלל דבר שעביד לגלוי שלח ואחוי דנאמן ע"א אפי' כנגד חזקה ועיין דבר נפלא בתשובת שיבת ציון סי' ל"ח השיג על הש"ך יו"ד סי' קכ"ז ומבאר דיש שני אופנים (א) אפשר לגלות כגון עכו"ם מנסך יינך שיוכל להיות עד שיבוא לשם הנך הגוי (ב) עביד לגלוי כגון כהן העובד ואומר לו שלח ואחוי שיש לך מום והביא דברי רמב"ם בפ"ג קידש החודש שע"א נאמן שקדשו הב"ד אותו יום ר"ח יען דבודאי נוכל לגלות שקרו אם משקר ובאופן השני נאמן בודאי אבל באופן הראשון דיוכל העד להתנצל דהלך הגוי אז הוה רק שצריך לחוש לדבריו לילך ולברר יעיי"ש דברים אמיתים:
ובשיבת ציון שם הביא ראי' מירושלמי פ"ג דיומא הרואה אומר ברקאי יעי"ש (ויש לי בזה הערה על דברי הש"ך בח"מ סימן ל' ובתומים ס"ק י"ב כי דברי ירושלמי מוכח דלא כדבריהם ואין כאן מקומו להאריך) ואמרתי מכבר דמשם יש להבדיל דהלא נודע זמן מהאיר השחר עד הנץ החמה א"כ יתברר מאליו אם שיקר וכיזב כעת בלי לעשות דבר לברר אם לא שיקר ודוק אבל הדבר אמת אם רק אפשר לברר שנדע אם דבר העד אמת נאמן ע"א מיד כדברי הגאון וא"כ ה"ה כאן אם ילדה בתוך מחנה עברים אשר אפשר לברר ובודאי אשה כשירה או ע"א כשר נאמן:
אבל אם אמרה שילדה בכפר אשר אין דרים שם יהודים אז יש לחקור מנ"ל שאפי' ע"א כשר יהי' נאמן וצע"ג:
וחשבתי דרכי בדבר חדש אשר הארכתי במקו"א דע"א אינו נאמן נגד חזקה זה דווקא אם עוקר השם הראשון כגון בטבל אם אמר תקנתי אז נעקר שם איסור שם טבל או אומר שחטתי א"כ עוקר שם איסור שאינו זבוח או אומרת טבלתי א"כ נעקר שם נדה או שם זבה או אומר נתנסך יינך עוקר שם היתר או אומר שהוא בעל מום ועוקר שם כשרות לעבודה או חזקת הקדש או חזקת טמא או חזקת פנוי וחזקת א"א וחזקת היתר לבעלה וכדומה שעדות העד יפעל עקירת שם הראשון אבל אם העד אינו עוקר שם הראשון רק מברר פרט בכלל שפרט זה יוצא מן הכלל שהותר אצלו הגם שנשאר עליו השם איסור אשר היה עליו אין זה דין אשר העד אינו נאמן נגד החזקה ונאמן ע"א להגיד עדות בפעולה שעשה דוחה ל"ת דאין זה עדות שעוקר האיסור והשם רק שמעיד שהאיסור נדחה לגבי פעולה הזה דעשה דוחה ל"ת או שהותר מכללו ועיין ר"ן קדושין דף ס"ג ויעיין טו"א ר"ה דף כ' ודו"ק וה"ה כאן שגדולה מצות מילה שדוחה עשה ול"ת דשבת א"כ ע"א נאמן שאינו עוקר חזקת איסור שבת רק שאומר שנדחה איסור שבת כנגד מצות מילה ודוק:
שוב התבוננתי דדבר זה לא דמי לע"א שמעיד כנגד חזקה דעוקר עדותו על הולד שנולד באותו יום שהיה שבת ונ"מ לדעת אם ימות לאחר ל' יום אם הוא ולד שמחויב להתאבל עליו ולענין ירושה וכדומה וממילא יש חיוב על הב"ד למול אותו בשבת והוה כאלו עד מעיד שזה גט כשר וראוי' לגרש בו ועיין הרי"ף [יבמות דף מ'] דנאמן אחוה דמיתנא אנא וכ"ש כאן דנאמן ע"א ודוק:
סוף דבר נ"ל דאין לחוש אפי' בהאי עלמה ונאמנת שאומרת אמת שילדה בשבת לכל דברים הנוגעים הן למילה ולפדיון ולאבילות ודו"ק:
ב שנית חקירה אי לא חיישינן יען שנולדה בעש"ק לעת ערב אולי הי' עוד יום נמצא אין זמן המילה בשבת דהוה מילה שלא בזמנה:
ונלע"ד דלא חיישי' לזה דעיין תוס' בב"מ דף ק' בד"ה הא דיש חזקה גדולה לאוקמי בחזקת מעוברת ואח"כ ילדה רק חזקת מרא קמא עדיף מחזקת מעוברת אבל חזקת מעוברת הוה חזקה מעליא דנאמר דאח"כ ילדה יעיי"ש וא"כ בנידן דידן דמספקי דלמא ילדה בערב שבת או דלמא בשבת ילדה אמרי' אוקמי בחזקת מעוברת וילדה בשבת בשלומא אי ידעי' הזמן שילדה ואותו זמן ספק לנו אם הוא יום או לילה דחינן המילה על אחר השבת כגון בילדה ערב שבת בין השמשות דשאני התם דאוקמי הבין השמשות אחזקת יום שעדיין הוא יום דהא על שעת לידה אשר נודע הרגע מספקינן אם הוא יום או לילה ועיין פלתי סי' ט"ז אבל דניחש דלמא היא סברה שילדה בליל שבת קודש אבל באמת ילדה בעוד יום או בין השמשות של ערב שבת אמרינן אוקמי' אותה על חזקת מעוברת וילדה אח"כ בליל ש"ק ודו"ק:
ונוסף עוד הלא חזינן דתינוק אינו נימול ועל הב"ד חל למול אותו דאין כאן אב ובא המצוה על הב"ד כמבואר ברמב"ם פ"א מהל' מילה ולא נודע אימתי היום אשר בא החיוב אם בששת ימי המעשה או בשבת קודש ונאמן ע"א או אפי' אשה לברר היום אשר אסור עוד למול אותו שערב שבת עדיין יום ז' וממילא חל בש"ק החיוב על הב"ד לקיים המצוה שבכל תינוק יש ז' ימים אשר אסור למול אותו בהם ויום שמיני מותר למול אותו בו וגם חיוב למול אותו ונאמן ע"א או האשה לומר שיום ערב שבת קודש אסור למול את התינוק ויום השבת מותר למול אותו דכיון דנאמנות שאסור למול אותו בערב שבת ממילא מותר למול אותו בשבת יום שמיני ודו"ק:
וכי יקשה דלמא נולד בין השמשות אשר באמת אסור למול אותו בערב שבת מכח ספק ז' אבל גם בשבת אסור למול אותו משום ספק ט' וא"כ הגם שאסור למולו בע"ש עדיין לא ידעינן ששבת הוא בודאי יום ח' אשר מותר למול אותו לק"מ דהא כיון שהגיע ערב שבת בשחרית בודאי נאמנת שאין הולד בספק חיוב למול אותו דהא יש לילד חזקת פטור וגם לב"ד חזקת פטור שמכח ספק לא יכנסו בחיוב וא"כ יש חזקת מעוברת בצירף אוקמי אחזקה חזקת פטור אשר היה לילד וגם לב"ד בכל ששת ימים אשר עברו ונחליט שהיום בודאי יום ז' וממילא הוה שבת יום שמיני בבירר כאשר אמרה האם ולא חיישי' דאמרה בדדמי עיין ריש יבמות קט"ז בתוס' ודוק היטב:
וגם זאת אדרוש שהפה שאסר הוא הפה שהתיר הלא היא אומרת שילדה בסמוך לשבת דבלא"ה בודאי לא היה עלה על הדעת לחוש שילדה בין השמשות וא"כ היא הפה שהתיר שאמרה שברי לה שילדה אחר שהיה שבת בודאי נאמנת באמרת פיה שאין לבה נקפה ויש לעיין בטו"ז יו"ד סי' שכ"ז ובנקה"כ שם ועל כן יפה הורית ויהי' אלקים עמך תמיד:
הדו"ש הק' חיים סופר ואגב גררא אזכיר מה שכתבתי בחדושי על קושי' שג"א בסי' נ"ב שהקשה על הש"ך סי' רס"ב דמקשה אי מילה כשירה בתוך ח' א"כ איך מילה דוחה שבת הא אפשר נעשות מע"ש כמו דמקשה הגמרא במנחות דף ע"ב בקצירת עומר והקשה הגאון א"כ בלא"ה קשה הא אפשר למול אחר שבת וכי תימא דזריזים מקדימים למצות דוחה שבת א"כ מאי מדמה הגמרא קצירת עומר לאברים ופדרים שאני התם דהיה צריך לאחר האברים עד מש"ק וזריזים מקדימים למצות אבל כאן בקצירת עומר קשה לקצור מע"ש דהוא זריז למצוה וגם אינו מחלל שבת וצע"ג:
ולדעתי יפלא בשלומא באברים ופדרים עושה גם בשבת אותו מצוה כמו שעושה במ"ש א"כ זריזים מקדימים לעשות המצוה ביום אבל כאן בעומר אי יקצור מערב שבת הגם שעומר כשר להקרבה עכ"פ לא קיים המצוה בגוף הקצירה דמצות קצירה מתחיל בלילה עיין דף ס"ו וא"כ שפיר פשט הגמרא חביבה מצוה בשעתה לדחות שבת ק"ו בעומר אם יקצר ביום לא יקיים מצות קצירה כלל ואם ימתין עד ליל שבת יקיים מצות קצירה בשעתה דהא תמימים כתיב ודו"ק. וא"כ במילה דגם ביום ח' יוכל לקיים מצות מילה וא"כ מהכ"ת ימתין עד למחר הא חביבה מצוה בשעתה וקשה ליה להש"ך אם מקיים מצות מילה אפי' בתוך ח' א"כ נימא כמו בקצירה דלא מהני חביבה מצוה בשעתה יען דעכ"פ כשר העומר אם נקצר מעש"ק ה"ה נימא שימול בתוך ח' וכאשר יבוא יום ח' כבר נימול התינוק אבל לאחר המצוה עד יום ט' אמרינן בודאי חביבה מצוה בשעתה לעשות היום גוף כל המצוה ולא לאחרו עד למחר וגוף קיום המצוה בשעתה דוחה שבת דאם ימול בשבת מקיים כל המצוה אבל בשירי מצוה כגון אברים ופדרים או הכנות מצוה כגון קצירת עומר אז אמרינן באברים ופדרים שכבר דחתה שחיטה שבת גם שיורי מצוה דוחים השבת אבל בקצירת עומר יש תרתי לריעותא שעדיין לא בא זמן הקרבה ואין בעולם עומר להיות נדחה שבת וכל הקצירה רק הכנה לגוף המצוה להכשירו בהקרבה אז אמרי' אם נקצר שלא כמצותו כשר מהכ"ת לחלל שבת על הכנת מצוה בשעתה והבן:
ואודה ד' בכל לבבי כי זה חמש שנים אשר חדשתי זה וכהיום מצאתי בפרמ"ג א"ח סי' של"א במשבצות הזהב וז"ל הש"ך ביו"ד קס"ב א' ב' הוכיח ממנחות ע"ב א' דמל תוך ז' צריך דיעבד למולו שנית מדדחי שבת וקשה דמ"מ בטל מ"ע דביום השמיני ימול משא"כ התם עיקר המצוה נתקיים לחלק המצוה דנקצר בלילה דיעבד מיהא כשר עכ"ל הרי שזכיתי לכווין לדברי החילוק שישו בני מעי: