אור ברסלב
שות מחנה חיים ב › סימן ט

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ב · סימן ט

סימן ח

שאלה החברה סנדקאות אשר התחברו פה ק"ק מונקאטש יע"א אנשים יראים זה כ"ח שנים להיות עזר לכל עני הנולד לו בן שלא יצטרך לשקוד על דלתות העשירים מי יהי' אצל בנו סנדק כי הם יעמדו לעזר לו ויפזרו ממונם לעשות בהידר מצוה הנ"ל כפי התקנות אשר הביאו מיד הגאון אב"ד דק"ק אוהעל זצ"ל וגם הגאון דקהלתם הצדיק ר' עזריאל זצ"ל שהיה חבר העיר נתן חתם ידו על חברה הנ"ל ועכשיו התאספו אנשים יראים מהולכי ביהמ"ד ועשו עוד חברה סנדקאות לעצמם שיחפצו להיות סנדק מאנשים יראים כפי חפצם מהולכי בהמ"ד ובאו לפנינו על דין תורה אם יוכל החברה החדשה להתקיים כי החברה הישנה לא ימחלו חוץ אם יזכו בדין תורה:

תשובה זאת אשר חקרתי לעצמי שחברה חדשה לא תוכל לזכות בדת ודין תורתינו הקדושה וארשום פה לזכרון בעזהי"ת:

בגיטין דף ס' ע"ב מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום בגמ' מאי טעמא אילימא משום כבוד והא האי שיפורא דהוה מעיקרא בי רב יהודה ולבסוף בי ר' יוסף וכו' אלא משום חשדא ופי' רש"י הנכנסים לשם ולא יראו העירב יחשדו בני החצר שלא ערבו יעו"ש:

ולכאורה בנידן דידן ליכא האי טעמא דאיזה חשד יש אם אבי הבן אשר אין ידו משגת עוזב החברה הישנה ומכבד לסנדקאות החדשה עכ"פ נגלה שמקיים מצות מילה וגם אטו כל בעלי בתים נותנים לחברה הסנדקאות מצות הסנדק ולא דמי לעירב דשאני התם שהי' רגילים כל בני החצר להניח ערובם שם ואפי' לפי' התוס' בשם ר"ת דהטעם משום שיחשדו שגנבו העירב ג"כ לא שייך כאן דהלא הסנדקאות מפזרים ממונם על קיום מצוה הנ"ל ועוד הלא בלא"ה יוכל כל אבי הבן להחזיק לעצמו המצוה או לכבד לאיזה יחיד שיחפוץ וליכא בזה בזיון לחברה סנדקאות העומדת ולמה יגרע החברא החדשה מכל איש אחר אשר יוכל ליקח הסנדקאות מאבי הבן וא"כ לכאורה הדין עם הגבאים של החברא החדשה כמובן:

אמנם כד דייקת ליזל בתר טעמא דחכז"ל אמרו מפני החשד ופי' רש"י חשד שלא קיימו בני החצר מצות עירב ותוס' פי' שיחשדו לבעל הבית שגנב העירב וא"כ לאו דוקא גנאי גניבה ה"ה כל שיש חשד שהוא גנאי לפלוני וא"כ בנידן דידן כיון דבני החברא התאספו זה כ"ח שנים לעשות מצוה בממונם להיות לעזר לאבי הבן אשר אין ידו משגת לעשות סעודת מצוה וגם אם יוכל לעשות סעודה לפעמים לא ימצא איש אשר ירצה להיות סנדק בבנו הנולד ויבוא ביזוי מצוה ועשו בזה הידר מצוה כל השוקד על דלתם לא ישיבו פניו ריקם וא"כ מאיזה טעם התאספו אנשים לעשות חברא סנדקאות מחדש הוא רק כאשר דברו הגבאים בפה מלא שלא יחפצו בסנדק מאנשים האלה וא"כ הוא גנאי גדול וחרפה גדולה לבני החברה הישינה ושייך בוודאי הטעם מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום שלא יבואו למריבה ומחלוקה כי אנשים ההם שלימים הם ודרכיהם דרכי נועם גדולה המלאכה שמחי' את בעלי':

ולא מבעי' שאינם רשאים ליטול עטרה לעצמם שהם יראים ושלימים יותר ומי יודע את הנעלם מאן הוא חשוב בהא עלמא אלא לו יהי' שבעלי החברה החדשה הם יותר יראים ושלמים במעלות ומידות עכ"פ אסור לשנות מטוב לטוב יותר כאשר הביא המהרי"ק ראי' ברורה בסי' קי"ג דאל"כ שאין טענה ונתינת טעם בדבר מהכ"ת לשנות אלא אפילו אם איכא טעם בדבר אסור לשנות דהא הקשה משיפורא והלא שם יש טעם בדבר לשנות שיהי' אצל ראש ישיבה שיהי' מזרז על השופר אעפ"כ אי הי' שם חשדא הי' אסור לשנות ושמחתי שמצאתי במג"א אות י"ט ובבאר היטב קנ"ג בשם מהר"ש הלוי אפי' מעם הארץ לת"ח אינם משנים ואמרתי שישו בני מעי:

ומצאתי ראי' ברורה דלאו דוקא גנאי גניבה דכתב שם בסי' קי"ג שאסור לשנות הבהכ"נ פן יאמרו מפני שבני ביתו אינם מהוגנים לכן נמנעו מלילך לשם יעו"ש וא"כ ה"ה כאן יש גנאי שיאמרו שלא רצו בחברה הישנה מפני שהם אנשים שאינם מהוגנים או בעלי עבירות אשר אינם ראויים לכבדם במצות סנדקאות הגם שמפזרים ממונם ואין לך דרכי שלום גדול מזה: ועלה בדעתי להפך בזכות החברה החדשה כי מערבין בבית ישן שהוא בית יחיד או בנידן המהרי"ק שהיה בהכ"נ של יחיד אז יש חשש חשדא אבל בנידן דידן שהוא חברה גדולה והוה רבים ובשל רבים ליכא חשדא וכן הוא מבואר ביו"ד סי' קמ"א סעיף ד' ברמ"א דברבים ליכא חשדא וכתב שם הש"ך בס"ק כ"ז דאפי' בשנים ליכא חשדא ועיין במג"א סי' רמ"ג לענין בהכ"נ בשבת וא"כ גם כאן ליכא חשדא ברבים ומותר לשנות:

אך זה אינו דודאי בדבר שאנו רוצים לאסור מפני חשד כגון בצורה בולטת עיין ר"ה דף כ"ד דנחשד לאיש שהוא מכיר בע"ז ח"ו או שבונה בשבת בהכ"נ אמרי' דלא נחשדו רבים להתחבר יחדיו לעשות ביד רמה עבירה ומסתמא הוא רק אנדרטא או שבונה בדרך היתר וגם אין הוכחה שיהי' מורה שעושין באיסור אבל אם אנו רואים שהתחברו יחדיו אנשים יראים לעשות לעצמם חברא להיות לעזר לדל ועני הגם שכבר הוכן לפניו הכנה דרבה מחברה הישינה כל השומע יאמר אין זה כי אם בני חבורא הישינה אנשים רעים וחטאים לד' מאוד לא רעה זה כרעה זה איש כלי חטאו בידו מעבירה מעבירות שונות ואתו לידי מריבה כי הגם שרבים לא נחשדו לעשות בשותפות עבירה ידוע לעיני כל רואי שמש אבל זאת יוכל להיות שיש קהל מרעים אשר הכל סר דוגמה לזה במג"א סי' תמ"ו מצוה דרבים הוא אשר אחד מוציא רבים ולא יוכל איש ואיש עושה לעצמו וכן כאן על עבירה דרבים במעשה אחת לא חיישנן אבל בוודאי יש לחשוד שרבים חטאו כל איש לעצמו והבן: ונוסף גם זה הלא בנידן דידן דחברה סנדקאות קבעו מקומם לכל הבן היולד ובא לסנדקאות בבהכ"נ של יחיד הוא הקצין מו"ה יוסף זרח נ"י האראוויטץ והשומע ואמר למה לא התחברו בני בהמ"ד הגדול מקדמת דנא אולי שמעו דבר גנאי בבית הקצין הנ"ל ולכן רצו לברוח מבהמ"ד הזאת וא"כ יש ג"כ חשד של יחיד ודו"ק:

ואמרתי אני בלבי לראות כשרון המעשה אולי אוכל להפך בזכות של חברא החדשה כי שאני בנידן העירוב דע"כ העירוב של בני החצר צריך להיות בבית אחד לפעול כח עירוב וא"כ ממנ"פ אם השני יבקש בזכות הזה שיהי' העירוב מונח אצלו יפסיד הראשון וא"כ מהכ"ת ליתן להשני וליטול מראשון וע"כ יחשוב העולם או דלא מקיימו עירב כלל או דהראשון נחשד וכן בנידן דמהרי"ק דאיירי דלא הי' צבור גדול לעשות להתפלל בשני מקומות ועיין במג"א סי' קנ"ג דאם אפשר להתפלל בשני מקומות מותרין לחלוק וא"כ מהכ"ת ליתן להשני הזכות וליטול מראשון וע"כ שיש גנאי וחשד בדבר דהלא אי אפשר לאמור אני אחפוץ במצוה שלי בביתי אבל בנידן דידן בני בהמ"ד הגדול יאמרו אנו חפצים שמבני בהמ"ד יהי' מצותם בבהמ"ד שלנו ומשאר בני הקהלה לא נקח סנדקאות:

אך גם זה אינו דמצאתי בתשובת באר עשק שצווחו הלומדים שכל אחד יחפוץ שיהי' הלימוד שני חדשים בביתם ובחומותם אעפ"כ גדול הכח של דרכי השלום שהוא דאורייתא והצדיק האיש אשר זכה שסגל הלומדים ילמדו בביתו ומעתה יש ק"ו ומה בעירוב או בנידון דמהרי"ק או בנידן דבאר עשק שהוא בית של יחיד אשר יזכה בעתיד ולא יוכלו הבעלי בתים להיות להם חלק במצוה אעפ"כ זכה היחיד בדין ק"ו בנידן דידן דבני חברא סנדקאות הישינה צווחו באו אחינו בני ישראל ונהי' לחבורא אחת הלא רחבת ידים לפניכם שיטול כל אחד חלק כמנו שלא יזכו בני בהמ"ד לאמור הפרד נא מעלי שלי שלי ושלך שלך ודוק:

ואוסיף נופך דשאני הלימוד בביתו ובחומותיו דהיו מתפללים בחשק נפשם במקום הלימוד לקיים לשמוע אל הרנה ואל התפלה והי' מקום לאמור אני אחפוץ שיהי' הלימוד בביתי אבל אין מקום לומר שיהי' מסוגל מצות מילה יותר בבהמ"ד שלו מאשר אם נימול התינוק בבהמ"ד אחר אשר גם שם הוי מקום רנה ותפלה:

והשבתי דרכי להפך עוד בזכות החברה החדשה והוא דמבואר ברמ"א בח"מ סי' קמ"ט סעיף ל"א וז"ל יחיד שיש לו ס"ת והחזיק שהצבור קורא תמיד בס"ת שלו אם הי' לצבור ס"ת אחרת כשקראו בשלו מקרי חזקה ואסור לשנות ואם לא הי' להן ס"ת אחרת לא מקרי חזקה עכ"ל ומשמע אעפ"י שהי' תמיד ביד הצבור להשיג ס"ת אחרת ולא רצו לקנות אעפ"כ לא מקרי חזקה אצל יחיד חוץ אם הי' להם ס"ת ולא קראו בו אז מחלו זכותם ליחיד וה"ה בנידן חברה חדשה אעפ"י שמעולם הי' להם לאנשי בהמ"ד הגדול כח לעשות חברה סנדקאות כי הם רבים תל"י וגם הי' מעולם בתוכם הרבה עשירים אעפ"כ לא מחלו כנגד מתי מספר המעוטים ולא דמי למערבין בבית ישן שגם אם הי' להם בתים והניחו בבית זה וכן בעובדא דמהרי"ק שקבעו בבית יחיד להיות שם מקום להתפלל והלא גם להם הי' להם בתים להתפלל (דהמעיין במהרי"ק יראה בעינים דהיחיד לא בנה בהכ"נ רק בביתו הי' קבוע להתפלל ועכשיו רוצים לשנות במקום אחר דאלו בודאי אם רצו לבנות מחדש בהכ"נ משל צבור לא הי' פליג המהרי"ק דיש גנאי להיחיד דזה דוקא אם משנים מבית יחיד לשל בית יחיד אחר אבל אם בונים או קונים משל צבור בהכ"נ לרומם בית אלקינו אין חשד כלל) א"כ כבר החזיק היחיד. וכן בעובדא דבאר עשק שלומדים בבית יחיד ועכשיו רוצים ללמוד שני חדשים אצל כל איש בביתו א"כ כבר החזיק הראשון אבל בנידן דידן הגם שלא עשו חברא מתחלה יוכלו לעשות עכשיו כמו אם ירצו לקנות ס"ת דיתבטל כח היחיד:

ואחרי התבוננתי גם זה הזכות לא יקום להם מכמה טעמים (א) דוודאי כל מקהלות עם ה' נקראים צבור כנגד איש יחידי ולכן פסק בלבוש סי' קנ"ג שאם הצבור רוצים לבנות בהכ"נ יתבטל כח היחיד וא"כ אם כל בני קהלתינו יחפצו לחדש חברא סנדקאות הי' מקום לאמור דיתבטל כח יחידים כנגד הצבור אבל בנידן דידן דגם החברא החדשה הוא רק קיבוץ מאנשים יחידים ולא נכלל בו רוב בני הקהלה הוא רק כנידן יחיד כנגד יחיד ונהפוך הוא החברא ראשונה נתיסדה בהסכמת חבר העיר ובהסכמת הקהל וחברה חדשה לא נעשה כן (ב) שאני בהכ"נ דכל איש ואיש מהצבור צריך לבהכ"נ א"כ יחפוץ להתפלל בבהכ"נ אשר נבנה משלו אבל בנידן דידן שלא צריך כל איש לחברא סנדקאות שהוא רק לעשות צדקה לעני או מי שלא משיג קוואטער א"כ מהכ"ת שיוכל לבטל כח מי שזכה בחזקת מצוה הנ"ל מי נתן העדפה אם צבור מחזיק לעני או יחיד מחזיק לעני (ג) הלא בבאר עשק מבו' אפי' אם היחידים רוצים ללמוד בבית אשר הוא לכולם אעפ"כ אלים כח היחיד דדוקא בבהכ"נ ראוי' שיהי' משל רבים ומסתמא בהכ"נ של רבים הוא אבל אצל ללמוד תורה אין זה טענה דיהי' הבית משל רבים יעו"ש ונ"ל הטעם דשאני בהכ"נ דהוה בית מקדש מעט והתורה הקפידה דמשכן ומקדש יהי' משל הצבור כמבואר בתנ"ך ובחכז"ל ועיין במג"א סי' קנ"ד ס"ק כ"ג מי שבנה בהכ"נ ולא רצה לקבל מן הצבור להיות גם להם חלק כלה זרעו. אבל בשאר מצות אין זה קפידא ומכ"ש בנידן מקום למול שם התינוק שלא יוכלו לומר שמבקשים להיות בביתם ובחומותם ודו"ק:

ועיין בבאר הגולה שמביא בשם ב"ז וז"ל מעשה שלא הי' להקהל ס"ת ואח"כ השיגו ידם וקנו ב' ופסק שיקרא ב' שבועות בב' ס"ת הקהל ושבוע אחד בס"ת של היחיד עכ"ל משמע אלו הי' בהשגת ידם מתחלה לקנות ס"ת ולא התאזרו חיל לקנות כבר זכה היחיד וחולק הרמ"א עליו בתרתי דאפי' הי' בידם כח לקנות ולא קנו לזו אבדו הצבור זכותם וחולק עליו עוד דיחיד אבד זכותו לגמרי ולא יקראו כלל בס"ת שלו ולתשובת ב"ז בוודאי בנידן דידן שהי' בידם מעולם לעשות חברא כזה ולא עשו אפי' הי' כל בני הקהלה מבקשת לעשות חברה חדשה אבדו זכותם ודו"ק:

שוב התבוננתי דאפי' אם התקבצו כל בני הקהלה לעשות חברה חדשה לא יכולו דדוקא לבנות בהכ"נ חדשה וגם הישינה תעמוד זה יוכל הצבור לעשות אבל לא לבטל השל יחיד לגמרי כן פוסק בשב יעקב ח"מ סי' ח' (עיין בפרמ"ג סי' קנ"ג ס"ק מ"א דכתב וז"ל רשאין עיין מג"א דמקצת מתפללין בביתו ליכא חשדא ולא הנאה דיש גם לו מנין ועיין לבוש אם רוצים לבנות בהכ"נ קהל פשיטא דא"י לעכב ופשוט הוא עכ"ל נראה שהבין דאפי' אם קהל רוצים לבנות בהכ"נ אין ביכלתם לבטל בהכ"נ הישינה של היחיד ובזה כ"ט מודים דאלים כח הקהל אם לא מפסידים ליחיד אבל אם רק איזה יחידים רוצים להכין ג"כ בהכ"נ לעצמם הביא המג"א י"א דיכולים לעשות ג"כ יען שגם בביתו נשאר מנין א"כ הבין הפרמ"ג דלבוש לא פליג על הדין דשב יעקב דאפי' קהל לא יוכלו לבטל זכות היחיד) ונ"ל הטעם דבשלמא בבהכ"נ ששוה דין עשרה שמתפללין לדין מאה אם מתפללין ואין בו רק שלא יתפלל בבהכ"נ שלו למאות זה יכולים לחדש הצבור בהכ"נ דוגמא לזה בברכת הזימון בעשרים שמצוה שלא לחלוק לשני כתות משום ברוב עם הדרת מלך ועיין בט"ז ס"ק ג' שחולק על הב"ח בזה דחילוק ברכות שוה לברוב עם הדרת מלך ועכ"פ גם כאן רשאי לחלוק לשני בתי תפלות אבל בנידן דידן כל בן היולד אשר יזכו בו החבורה החדשה יצעקו בני החברה הישינה שמנחלתינו הוא יגרע שעי"כ יבא לנו מצות סנדקאות מעט מזעיר ואז אפי' הצבור לא יכולו לבטלם:

אך צריך לי עיון מגמ' תענית דף כ"ה ע"א זמן עצי כהנים והעם תנו רבנן למה הוצרכו לומר זמן עצי כהנים והעם אמרו כשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה ועמדו אלו והתנדבו משלהם וכך התנו נביאים שאפי' לשכה מלאה עצים יהי' אלו מתנדבים משלהם שנאמר והגורלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים והלוים והעם להביא לבית אלקינו לבית אבותינו לעתים מזומנים שנה בשנה לבער על מזבח ה' אלקינו ככתוב בתורה עכ"ל הגמרא. ולכאורה יפלא למה הותנו הנביאים שאלו יתנדבו משלהם ופירשו וז"ל כי היכא דלא לדחינהו מאתרייהו עכ"ל וקשה למה הצריכו הנביאים להתנות הא בלא"ה כיון שזכו במצוה הנ"ל מי יקח מהם מצותיהם הלא יש במצוה דין חזקה וצע"ג:

וחקרתי לא לחנם נקטו בגמ' מערבין בבית ישן דדוקא אם זמן כביר זכה הבית במצוה הנ"ל כמו בשופר דנתחזק כל ימי הנשיא ולכל הפחות החזיק בו הנשיא אם יחי' רבות בשנים יהי' השופר אצלו וכן בנידן דמהרי"ק הובא בש"ע סי' קנ"ג וז"ל מי שהי' בביתו בהכ"נ ימים רבים עכ"ל וכן בעובדא דבאר עשק סי' ס"ה או עובדא דשב יעקב סי' ה' שהי' לו בהכ"נ רבות בשנים אז הוה חזקה אבל בעבור שהוחזק בו בשנה אחת על יום אחד אין בו חזקה וגם ליכא בו דרכי שלום שלא להיות חשדא דמשום פ"א לא נתחזק דאל"כ איך יהי' משכחת שאנשים רבים יחזיקו במצוה שיבואו כל איש בביתו זה אח"ז ושם שהביאו רק בשנה ראשונה כל משפחה יום אחד ולולא דהותנו הנביאים הי' נדחים אבל כיון שהותנו הנביאים א"כ זכו בפעם אחד מטעם חזקה אבל דרכי שלום הוא דווקא אם הוחזק הבית ימים רבים ודו"ק: אמנם אם נימא דצבור יכולו לשנות מבהכ"נ של יחיד שיבוטל שלו לגמרי יען שבונים משל צבור כדברי הלבוש בפשטות אז שפיר הצרכו לתקן על אותן משפחות שאפי' לשכה יהי' מלאה עצים של צבור אעפ"כ יהי' מקריבים של יחיד ודו"ק. אבל לפי מה שבארתי שגם הלבוש מודה שלא יוכלו לבטל השל יחיד רק שהצבור יוכלו לבנות גם להם בהכ"נ וא"כ כאן דאי אפשר להקריב משל צבור אם לא יתבטל השל יחיד פשיטא דלא ידחו מאתרייהו ולמה הי' צריכים תקנות נביאים וצע"ג:

וחפשתי עוד למצוא עזר לחברא החדשה של סנדקאות בבהמ"ד והוא דמג"א כתב בסי' שס"ו ס"ק ח' וז"ל ובכולן ערבו ונתנו בבית אחר אין מוציאין ממנו מ"מ צ"ע למעשה עכ"ל ונאמר גם כאן כיון שכבר אחזו בני בהמ"ד ועשו פנקס ובררו גבאים והחזיקו בעצמם אין מוציאין אותם ממנו:

וראיתי שגם בזה לא אוכל למלטם כאשר אבאר דנ"ל לחדש דבר בעזהי"ת דהי' נפלא בעיני דבח"מ סי' קמ"ט ברמ"א וז"ל יחיד שיש לו ס"ת והחזיק שהצבור קורא תמיד בס"ת שלו אם הי' לצבור ס"ת אחרת כשקראו בשלו מקרי חזקה ואסור לשנות ואם לא הי' להן ס"ת אחרת לא מקרי חזקה עכ"ל הרי מוזכר שם חזקה והמשנה עובר איסור ובסי' שס"ו כתב המחבר וז"ל אין להם לשנותן וליתנו בבית אחר מפני דרכי שלום עכ"ל ולא כתב אסור להם לשנות מפני שיש לראשון חזקה וכן בסי' קנ"ג כתב המחבר וז"ל מי שהי' בביתו ב"ה ימים רבים אין הצבור רשאי לשנותה בבית אחר עכ"ל ולא הזכיר שום איסור ולא נתן טעם משום שיש ליחיד חזקה וצע"ג:

ונלפע"ד דשני דברים נפרדים המה (א) נחזי אנן אם הי' העירוב מונח בביתו או שהי' בהכ"נ או בהמ"ד בביתו אטו זכה היחיד במצוה של חבירו הלא כל איש יש לו חלק בעירוב או לומד בבהמ"ד רק היחיד זוכה זכות שבביתו נעשה אותו המצוה מבני חצרו או מבני קהלתו ויש לו יפוי רק בזה שבגבולו רבים עושים מצוה או שנתקע שם בשופר לדעת ששבת בא או שיחלק שם בביתו מעות עניים כאן לא שייך שזכה במצוה דהא מצוה לאו דילי' רק אסור לשנות מפני דרכי שלום משום חשדא (ב) שאחד זוכה באיזה מצוה אשר רבים לא יהי' להם חלק בו כעין שקורין מס"ת שלו ומזכה לרבים בממון שלו או שזכה בגלילות הס"ת ועיון בסי' קנ"ג סעיף כ"ב דחוזר למצותו או לעמוד לפני הצבור לזכות רבים בתפלתו עיון א"ח סי' נ"ג ובמג"א הלכות ר"ה או שזכה בהדלקת הנרות או בנתינת שמן ואין מסלקין אותו מאומנתו אא"כ נמצא בו פסול או שזכה בנתינת שמן למאור או ליתן עצים למזבח למערכה אז יש לו יתר שאת מבן גילו העדפת מצוה אז זכות זה הוא כזכות ממון ומי שלקח מצותו הוה כאלו גזל ממונו ורכושו כי אם יתן איש כל הון ביתו במצוה שלו בוז יבוזו לו:

ולפ"ז יפה דייק הש"ע בח"מ שם וכתב אסור לשנות והזכיר חזקה וכן בא"ח סי' קנ"ג סעיף כ"ב כתב סתם דחוזר למצותו אבל בסעיף י"ז לענין בהכ"נ של יחיד לא הוזכר איסור ולא כתב חזקה דאין כאן אלא מפני דרכי שלום וכן בסי' שס"ו לא הזכיר רק מפני דרכי שלום ולא הזכיר איסור או חזקה ודו"ק. ולכן שם בעירוב דהוא רק דאין משנין מפני דרכי שלום נסתפק בכנה"ג שאם עשו ושינו מהני בדיעבד אכל בח"מ וכן בסעיף כ"ב בא"ח סי' קנ"ג כתב דחוזר דלא מהני מה שנתנו לאחר כנלע"ד בעזהי"ת ברור: אך בוודאי דבמקום דאיכא חזקה דאסור לשנות גם מפני דרכי שלום רק אם עשה חזקה לא מהני מה שנתנו הקהל לאיש אחר וזה כוונת תשובת רשב"א הובא בב"י א"ח סי' [נ"ג[ וז"ל תשובת שאלה ומה שכתב בדין החזן על זה ראיות יפה כתבת ויפה דקדקת ועוד שנינו מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום ואוקימנא בגמ' מפני חשדא עכ"ל הכוונה השואל הביא ראי' מדין חזקה והודה לו הרשב"א והוסיף כי כדי שלא להוריד מאומנתו יש בו ג"כ לכתחלה מפני דרכי שלום משום חשדי' ודו"ק:

תבנא לדינא דבנידן דידן דזכו בני חברא סנדקאות הישינה זה כ"ח שנים במצוה הנ"ל בכח חבר עיר להיות מצות סנדקאות מבני אביונים שלהם אז הוה כח חזקה ואפי' אם כל בני הקהלה הי' נותנים כח לבני חברה החדשה לא מהני (ואם אי יש להם תביעה על איזה סנדקאות אשר לקחו מהם לא ברור היזיקא אולי לא הי' אותן עניים נותנים להם הסנדקאות ובפרט שבני חברה הישנה לא תבעו זאת מהם):

רק זאת נלע"ד דכל דבר אשר אין לשנות מפני דרכי שלום הוא דווקא אם היה ימים רבים אצל היחיד אבל אם הוא זכות גוף המצוה אשר יש עליו לדין מטעם חזקה אז אם הותנה שאלופי קהל נותנים לו לבדו לזכות במצוה אז בפעם אחד הוה חזקה כיון דראשי העם נותנים לו יתר שאת לזכות במצוה וזה הוא המבואר בתענית דף כ"ח שהתנו הנביאים שאותן משפחות יהי' להם חזקה עולמית ופי' רש"י וז"ל כי היכי דלא לדחינהו מאתרייהו עכ"ל שלא יהי' מציאות שיהי' נדחים מיום אשר הוקבע להם אבל בלי תנאי לא הי' להם חזקה כמש"ל באריכות ודו"ק. ומצאתי בפתחי תשובה בשם שאילת יעבץ וז"ל ועיין בשאילת יעבץ דמי שהחזיק בצבור עפ"י צבור אפי' פ"א זכה עכ"ל הספר היעבץ אין בידי לראות אך מגמ' הנ"ל יש ראי' לדבריו ודוק. ומצאתי בכרם שלמה סימן קנ"ג שרוצה להביא ראי' מגמ' הנ"ל לנידן שאלתו ופלא שלא הסתכל דשם הוה הטעם דנביאים התנו ביניהם ולא דמי לנידן דמדמה ודו"ק:

העולה לפסק הלכה דבני החברה סנדקאות זכו בפי שנים בכח חזקה ובכח דרכי שלום וחברה סנדקאות החדשה הנעשית שלא כדין ושלא כהלכה צריכים לוותר על כבודם. ואח"כ ישבתי עם הדיינים דפה ושני החברות שלחו שלוחים במקומם להעריך טענותיהם ואני עם הדיינים נ"י הסכמנו בפה אחד וכתבנו הפסק בפנקס הסנדקאות שלא יוכל איש לנגוע אליהם:

הק' חיים סופר:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה