שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ב · סימן ו
שאלה סופר שהי' כותב פרשה של תפילין והניחם להתיבש ויהי אך יצא יצא והניח שם בנו הקטן מופלא סמוך לאיש נטל הקולמוס וטבל בדיו והעביר איזה תיבות וכאשר פתח אביו את הדלת וראה שכתב גער בו מאוד וכאשר קרב אליו מצא שלא קלקל שום תמונת אות רק שהי' לחים יותר מאשר הניח אותם ושאל אם יש חשש פיסול בזה יען כי הוא קטן ופסול לכתוב תפילין או נאמר האותיות כבר כתובים כהלכתם ולא נפסלו על ידי שהוסיף דיו בהאותיות:
תשובה הדבר פשוט שהפרשה כשירה דמבואר בגיטין דף י"ט דהן בשבת או בגט כתב ע"ג כתב לא הוה כתב דאם כתב בשבת שתי אותיות דיו ע"ג דיו פטור וכן פסק הרמב"ם פי"א מה' שבת הל' י"ז וכן פסק המג"א בסי' ש"מ ס"ק ז' וה"ה בתפילין דלא נפסלו ע"י כתיבת הקטן דבדיו ע"ג דיו לא נחשב כתב השני להיות נקרא שכתבה קטן אשר פסול לכתיבת תפילין ודו"ק:
ולא עוד אלא אפי' הי' הדין דכתב ע"ג כתב נחשב לכתב היינו דווקא אם הכתב השני חשוב עכ"פ כמו הכתב הראשון למשל בשבת דכתב שתי אותיות ע"ג שתי אותיו' שכתובים מכבר או בגט שנכתב מתחילה שלא לשמה ועכשיו כותב לשמה או בס"ת שכתב מתחילה השם שלא בקדושה ועכשיו כותב בקדושה כל אופנים אלו נזכרים בגמ' בשבת ק"ד ובגיטין דף י"ט דשם עכ"פ לא בא הכתב השני מאיש אשר לא ראוי והגון לכתוב אז חקרינן אי הכתב השני לא חשוב כתב הגם שכתוב על הכתב הראשון אבל כאן בנידון שאלתינו דכתב הראשון נכתב מאיש גדול בר קשירה אשר הגון וראוי לכתוב תפילין וכתב השני בא מקטן אשר אינו בר כתיבה בתפילין א"כ מהכ"ת נימא שיהי' כתב שלו חשוב לבטל כתב איש אשר הוא בר כתובה ולא נחשב מכתבי לכתב כלל כנלפענ"ד:
וביותר דדיו ע"ג דיו לא הוה כתב אלא א"כ הכתב השני מתקן דבר כמו בגט ואזכרה שלא נכתבה לשמן ומעביר קולמוס לשמן אז ס"ל לר"י כתב על גבי כתב הוה כתב כמבואר בתוס' גיטין דף י"ט בד"ה דיו אבל אם אינו מתקן בכתב השני לא נחשב לכתב אפי' אם הי' ישראל גדול וכותב לשם קדושת תפילין אפ"ה לא הוה כתב דבשלמא אם הגט לא נכתב לשמה או הס"ת לא נכתב לשמה ובא השני ומוסיף בכתיבתו לשמן ומתקן חידשו התוס' דהוה כתב לרב אחא בר"י אפי' לרבנן אבל אם מתחילה נכתבו לשמן אפי' אם השני כותב ג"כ לשמן כיון דכתב השני לא מתקן דבר לא נחשב לכתב ומכ"ש דהי' קטן דכתב שלו לא נחשב כתב ופרשה הזאת כשירה ודוק (ועיין במהרש"א בשבת דף ק"ד על דברי תוס' ד"ה אמר ר"ח):
ואוסיף עוד הלא אפי' אם הכתב השני מתקן להראשון כמו בגט שנכתב שלא לשמה והעביר קולמוס לשמה לא מהני לשיטת הרמב"ם פ"ג מגירושין הובא להלכה בא"ע סימן קל"א ואפילו ליש חולקים וסוברים דחוששין לחומרא היינו אם הכתב השני תיקן יותר מהראשון כגון אם העביר קולמוס לשמה אבל אם אינו מתקן כלום כ"ע מודים דכתב ע"ג כתב בדיו ע"ג דיו לא נחשב לכתב כלל אפי' אם בא מבר כתיבה מישראל גדול ק"ו בנידן דידן שבא הכתב מקטן שאינו בר כתיבה לתפילין פשיטא דלא נחשב כתב שלו כנגד כתב אביו הסופר:
וגם זאת אדרוש הלא קטן אין לו מחשבה לקדש את הכתב לשם קדושת תפילין א"כ חסר להכתב השני שלא נכתב לשם קדושת תפילין וכתב הראשון נכתב לשם קדושת תפילין א"כ יש לגוף כתב השני גרעון שלא נכתב בקדושה כמו הכתב הראשון דאפי' ישראל גדול אם הי' כותב בלא מחשבה לשם קדושת תפילין הי' כתב שלו גרוע מכתב הראשון ולא נחשב לכתב כלל ודו"ק:
שוב התבוננתי דפרשה פסולה דהנה בא"ע סימן קכ"ה סעיף ח' כתב וז"ל אם נפלה טפת דיו (רמ"א בתוך האות) ואינה ניכרת אינו יכול להעביר הדיו ולתקן האות דהוה לי' חק תוכות רמ"א ויש מחמירין אפי' האות ניכר וכן נוהגין עכ"ל ובב"ש ס"ק י"א כתב וז"ל ובלבוש כתב אם נתייבש האות ואח"כ נפל דיו כשר דלא עשה שום דבר אלא מגלה הכיסוי ובסדר מהר"מ מפרש דברי הלבוש דכוונתו אי נפל טיפת דיו על האות ולא נתפשט כלל אז אם האות כבר נתייבש דומה לעפרות זהב דקיי"ל דיכול לגרר הזהב כמ"ש בא"ח סי' ל"ב ול"ד לנפל תוך החלל דשם הטיפה מקלקל האות לפ"ז ל"ק קושי' הב"ח מיהו בט"ז השיג נמי על הלבוש עכ"ל:
היוצא מזה דאם נפל דיו על אות כשר הוה הדיו ככיסוי ואם נפל כל זמן שהכתיבה הראשונה הי' לח אי אפשר לגרר ופסול הפרשה מטעם חסרון אותיות בשלומא אם כבר נתייבשה כתיבה ראשונה דומה לעפרות זהב דיכול לגרר את עפרות זהב יען דלא נתערב העפרות עם הדיו וה"ה אם כתב התחתון נתייבש מקודם יוכל לגרור דיו העליון אבל בנידון שאלתינו דסופר מעיד שהיו האותיות לחים ומצאם מלאים דיו מאשר הניחם א"כ פסולה הפרשה ודו"ק: ואוסף נופך דעיין שם בא"ע בט"ז ס"ק ט' שהעיר כיון שעכ"פ היה האות מכוסה אעפ"י שגילה אח"כ הוה חק תוכות דפסול כמו בבור של י' טפחים מי שמגלה הכיסוי הוא חייב ומכ"ש אם הראשון היה סתמו עפר נסתלק מעשה הראשון לגמרי ויעי"ש וכן בפר"ח שם ס"ק ח' בד"ה וכתב הלבוש חולק אפי' אם נפל לאחר שנתייבש האות פסול חוץ אם נפל שעוה דמהני סילוק השעוה וא"כ לו יהי' שבנו של הסופר העביר דיו רק על אותיות שכבר נתיבש נמי פסולה הפרשה ודו"ק:
אמנם עדיין אני נבוך דשאני בנידון דלבוש דנפלה טפה מעצמה על האות וכיסה כתב הראשון אז נחשב דאות הראשון נמחה דעל דיו דנפלה מעצמה לא שייך לומר דהוה כתב דהא לא משך אדם בכח לעשות תמונת אות רק הזדמן ממילא דבא מנפילה חרט תמונת אות ולא הוה כתב כלל אלא כסוי דיו ונתבטל כתב אות הראשון ע"י דיו שנפל עליו אבל בנידון שאלתינו שהקטן משך בכח ידו וחושב לכתוב צורת האותיות א"כ בודאי כתב נקרא רק דהוה כתב גרוע מן הראשון א"כ כתב ע"ג כתב לא הוה כתב לפסול את הראשון ונשאר כתב הראשון בכחו וכשרה הפרשה דו"ק:
וראי' לדבר הלא לסברת התוס' בגיטין ד"ה דיו דחדשו דיו ע"ג דיו לא הוה כתב אלא אם כתב השני מתקן אבל אם אינו מתקן לא הוה כתב אפי' אם ישראל גדול כותב וא"כ אם הי' ישראל גדול בא והעביר קולמוס על פרשה הנ"ל ג"כ לא הוה כתב אפי' אם כיון ג"כ בכתב השני לחדש הפרשה או בגט הכתוב לשם אשה ידועה ובא עוד אחד דהי' ג"כ שליח מבעל לכתוב או אפי' הסופר עצמו כתב פעם שנית והעביר קולמוס לשמה ג"כ לא הוה כתב דהא אין מתקן כלום כמובן מעצמו וא"כ יהי' הגט או הפרשה פסולה דכתב השני לא הוה כתב ונתכסה כתב הראשון ופסול הגט או הפרשה ודו"ק:
וכי תימא דבאמת פסול א"כ יפלא דין מפורש ביו"ד סי' רע"ו סעי' ד' שם וז"ל כשטובל הקולמוס לכתוב השם לא יתחיל מיד לכתוב השם שמא יהי' עליו רבוי דיו ולא יצא הכתב מיושר אלא יכוין להניח אות אחת מלכתוב קודם השם ובאותו האות יתחיל לכתב ואם לא עשה כן יחפש אחר אות שצריכה דיו וימלאנה וכותב את השם עכ"ל ובמג"א סימן ל"ב ס"ק ל"ב כתב וז"ל בתחלת הכתיבה כשיכתוב השם יעיין בקולמוס שיטבול הקולמוס טרם שיכתוב אות אחרונה שלפני השם כי כשיטבול הקולמוס צריך לקדש הדיו שעל הקולמוס באות א' טרם שיכתוב השם ולא יתחיל מיד שטבל הקולמוס אך צריך לקדש ואם צריך דיו טרם שיגמור השם אזי יטבול באותיות שלפני השם שהם לחים עדיין ויגמור השם ואם שכח ולא הניח אות לפני השם אז יעוין אם ימצא אות או תג שצריכה דיו כדי לקדש הדיו קודם שיכתוב השם עכ"ל ואי נימא כדעת הלבוש דכיון דלא צריך לכתב השני הוה כסוי לכתב הראשון וכאלו נסתלק הכתב הראשון כאשר ביאר הט"ז כמ"ש למעלה א"כ איך יכתוב הסופר אות אשר כבר נכתב בכשרות הלא בדיו אשר מוסיף הוא מכסה הכתב הראשון וצע"ג:
ולפמ"ש נכון דשאני הך דבא ע"י אדם אז הוה כתב רק כתב ע"ג כתב היכא דלא מתקן בשני לא נחשב נבטל כתב הראשון אבל בנפלה טפה מאלי' וצייר צורת אות זה אינו כתב כלל רק כסוי דיו נקרא ודו"ק:
ועלה בדעתי להביא ראי' מן דין המוזכר בש"ע סי' ל"ב סעיף כ"ז באותיות שנמחקו קצת דרשאי להעביר הקולמוס ולחדשם שהוא מן תה"ד סימן מ"ח שמחדש כיון שעכשיו כשר הגם שמוסיף לעשות שימור שלא ימחקו לא הוה שלא כסדרן יען דעתה הכתב השני אינו מתקן כלום לא הוה כתב עיין במג"א ס"ק ל"ט ובתה"ד מסיים שם וז"ל ואע"ג דכתב הראשון לא יהי' נראה כלל מפני כתב האחרון מ"מ הואיל הכתב אינו מתקן עתה כלום שהרי עכשיו כשר הוא כתב הראשון עכ"ל הרי לכאורה ראי' הגם דכתב עליון לא הוה כתב ומכסה כתב הראשון אעפ"כ כשר לעשות כן ולפי דברי יהי' התפילין פסולין דכתב הראשון הוא מכוסה אלא פשיטא דוקא בנפלה דיו מעצמו אז הוה רק כסוי אבל אם אדם מושך בקסתו הגם שלא הוה כתב לבטל כתב הראשון דכתב התחתון העומד במקומו חשוב ולא יכול כתב הבא בגבולו ועומד עליו לבטלו (עיין כן בסוגי' דקמא קמא בטל ובמקוואות בג' לוגין מים דוגמא) אבל עכ"פ יחשב לכתב ולא לכיסוי שמכסה פני הכתב ודוק:
אך יש לחקור דשאני בנידן דתה"ד דמעביר קולמוס לחזק ולשמר כתב הראשון ונעשה כתב השני טפל לכתב הראשון ודבר המעמיד ושומר הכתב הוא טפל לו ולא שייך שיהי' נחשב כאלו מחק הכתב הראשון דנהפוך הוא הכתב השני עצמו מחזיר על הכתב הראשון להעמידו חי לימים ימימה ולא הוה יתרון על הכתב ככיסוי אבל אם האות חזק וצהיר ויכול לעמוד בפני עצמו ובא אחד והוסיף דיו אז כל יתר כנטול דמי כאלו בא לכסות פני הכתב שכתב הראשון לא הוכשר לפניו ותוהה על הראשונות ומבטל כיסוי הדיו ולק"מ מדין תה"ד ודו"ק:
וטרם אסיים אבוא עוד ראי' דע"י מעשה כתובה לא נתחדש פסול דנימא דכתב הראשון מכוסה דרשב"א בגיטין דף נ"ד כתב וז"ל ולענין פסק הלכה ר"ח פסק כרבא דכללא דכיילי' כל אביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם וכ' דמעשה דרב אמי דאמר ס"ת ביד מי כפירוקי' דרבא הוי מדאמר לי' ס"ת ביד מי דאלו לאביי אפי' הוה ס"ת ביד מוכר לא הי' נאמן דאזכרות שבו כבר היו כתובות ושוב לא הי' יכול לכתבן שלא לשמן והו"ל כזבחים לאחר גמר עבודה שאינו נאמן וזה על דרך פירושו שפירש כל שבידו לפגל ולטמא וכן מצאתי בנמוקי הרמב"ן ז"ל עכ"ל ואם נימא כדברי הלבוש כל שהכתב נעשה בהכשר אם כותב עליו פעם שנית הוה ככיסוי על כתב הראשון ופסול א"כ אכתי הוה בידו של סופר שיכתוב עליו פעם שנית לשמה או פעם שנית שלא לשמה ואז כתב עליון אינו כתב ופוסל לכתב הראשון דהא האזכרות הם מכוסות ואיך כתב הר"ח וז"ל ושוב לא הי' יכול לכתוב שלא לשמן הא שפיר הוה בידו אלא פשיטא דלא מהני לפסול אם יכתוב שלא לשמן דאפילו אם יכתוב פעם שנית שלא לשמה לא יפסלו האזכרות אשר כבר נכתבו לשמן כמו בזבחים לאחר עבודה דאי אפשר לפגלם עוד בשום מעשה וא"כ מוכח דלא כלבוש וגם הרשב"א שחולק על הר"ח כתב וז"ל והא דאיבעי מיני' ס"ת ביד מי היינו טעמא דאלו הי' ביד הסופר הי' בידו לאסור שיכול ליטול האזכרות ולגרור ולחזור ולכתוב והלכך אי לאו דס"ת ביד הלוקח אפי' לאביי נאמן דמה לי אם יכול לפסול ולכתוב לכתחלה שלא לשמן משיכול לגרור ולכתוב שלא לשמן עכ"ל הרי שהרשב"א המציא רק שיכול לקלוף את השם ולגרור ולכתוב אח"כ שלא לשמן אבל לכתוב ע"ג האזכרות פעם שנית ולפסול בזה הס"ת זה לא יכול והיכי יהי' הלבוש חולק על הר"ח והרמב"ן והרשב"א אלא פשיטא דשאני אם נפל דיו מאליו אז הוה כסוי אבל ע"י אדם העושה כתב הוא כשר וישר ודו"ק:
והרהרתי דאפשר אפי' אם אדם כותב הוה רק ככיסוי ומה שכתב הר"ח והרמב"ן דאינו יכול לכתבן שלא לשמן היינו כיון דנחשב ככיסוי א"כ עובר על מחיקת השם ולכן המציא הרשב"א דיטול את השם ויגרור ויכתוב אח"כ האזכרות שלא לשמן אך זה שיבוש דר"ח ורמב"ן סוברי' הטעם דבידו לפגל ולטמא הגם שעושה עבירה יעו"ש. ועוד איך מדמה אל עבודה אחר שכבר נגמר העבודה אז אפי' אם יחפוץ לעשות עבירה לא יכול לפגל וגם זה אמת שבשום אופן אינו עובר בזה על מחיקת השם דילפינן מלא תעשון כן ד' אלקיכם ואטו מי שמחדש בכתב ע"ג כתב שם ע"ז מקיים מצות אבד תאבדון נהפוך הוא מקיים בזה ח"ו חיזוק ע"ז וממילא אינו עובר בזה מחיקת השם כאשר בארתי במקום אחר כמובן:
וחפשתי באוצר אחרונים ומצאתי לגט פשוט בסי' קכ"ה ס"ק ט"ו שהביא בשם הלבוש שלכן לא יכתוב בעט ברזל דאם יכתוב הכנף הקולמוס חוקקות וחופרת הכתב בתוך הקלף שהוא כשר לבד ואח"כ תבוא הדיו שבקולמוס למלא כתב חקיקת הקולמוס והוה כתב שע"ג כתב שהוא פסול דכתוב וכתב משמע כתב אחד ולא כתב שע"ג כתב עכ"ד הלבוש והשיג עליו הגאון דלפי דבריו אם כתוב אות אחת ולא הי' בו דיו כל כך והעביר עלי' קולמוס פעם שנית תפסול משום כתב שע"ג כתב זו לא שמענו ולא ראינו וראי' דבסי' קל"ה יש פלוגתא אם כתב הראשון הי' שלא לשמה וכתב שני לשמה דסובר דלא מהני מטעם דאין כתב ע"ג כתב יען דכתב הראשון הי' שלא לשמה אבל אם ב' כתיבות היו לשמה מודה כ"ע דכשר ולדרוש וכתב כתיבה אחד אמר רחמנא ולא כתב ע"ג כתב לא שמענו ועוד אפי' הוה דרש וכתב אחד ולא כתב ע"ג כתב היינו זה אחר זה אבל בעט ברזל החקיקה והדיו באים כאחד והניח בקו' וצע"ג:
ולפמ"ש נכון שיטת הלבוש בודאי אם הגט נכתב לשמה ואח"כ אחר שעה כותב עוד פעם שנית לשמה לא פוסל דמאי אולמא לכתב שנית להיות כתב חשוב מכתב הראשון וא"כ ממילא יש חשיבות לכתב הראשון העומד במקומו מוקדם בזמן ומוקדם במקום טרם שבא כתב השנית ונשאר בתוקפו ובכשרותו אבל אם בא ע"י קולמוס ברזל שני כתבים בפעם אחד ע"י כנף העט החוקקות וגם ע"י הדיו אז פסול דתורה אמרה וכתב לה כתיבה אחת ולא שני כתובות כמו דדרשינן מן ספר כריתות ולא שני ספרים עיין סוטה ועיין בש"ע ה"ה דדרשינן וכתב לה כתיבה אחת בספר ולא שני כתבים בספר דכיון דשני הכתובות באים כאחת אמרינן מאי אולמא האי מהאי וכל יתר כנטול דמי ופסול הגט וחד קושי' מתורצת בירך חברתה ודו"ק:
ובזה מיושב שמשיג שם על הלבוש מהך דין דתה"ד שמתיר להעביר קולמוס אם האותיות נמחו קצת וכן קשה מדין אם זרק על האותיות זהב דפסול יען דלחומרא כתב עליון כתב ולא מטעם דהוה שני כתבים ותורה אמרה כתב אחד ולא שני כתבים יעו"ש ולפמ"ש שם הוה כתב אחר כתב אבל שני כתבים הבאים כאחד פסול מטעם כתיבה אחת ולא שני כתבים ודוק:
ונחזור לדברינו דיש ראי' דאם מעביר קולמוס ע"ג כתב הנכתב לשמה אינו פוסל מדהותר לסופר להעביר הקולמוס על אות מקודם אשר נכתב כהלכתו טרם שיתחיל לכתוב את השם מזה נגלה שדין הלבוש אשר מביא הב"ש בסי' קכ"ה הוא דוקא בנפל הדיו אז הוה כסוי על הכתב הראשון ופסול אבל אם נעשה ע"י אדם לא הוה ככסוי לפסול הכתב ודו"ק:
סוף דבר הכל נשמע שלא אדע מקום לפסול התפילין דכתב הקטן כתב הוה ולא כסוי רק כתב ע"ג כתב לא פוסל בדיו ע"ג דיו כן נראה לפע"ד בעזהי"ת: ומצאתי בפרמ"ג במשבצות זהב בא"ח סי' ל"ב ס"ק ט"ו שכתב וז"ל עט"ז ואפי' נפל טפה על אות יבש פוסל בט"ז אה"ע סי' קכ"ד אות ט' וב"ש שם אות י"א פי' דברי הלבוש באופן זה דנפל דיו על אות ולא נפסל האות כלל והיינו דנפל הטיפה על הוי"ו ממש והרי היא כראשונה אז אם נתייבש מקודם הוה לי' כזרק עפרות זהב בס"ג כאן דמהני גרירה יעו"ש. ונראה כוונתו דבלח האות עדיין קיי"ל דכתב מבטל כתב ומידי ספיקא לא נפקא כדבעינן למימר לקמן אי"ה ואנן בעינן כתיבה לשמה הן בגט וכ"ש בתפלין דאות אחת מעכב ולפ"ז בתפילין כה"ג דמלשון המחבר משמע דשאין ניכרת האות והיינו תוך הבי"ת והסמ"ך וכיוצא נפל טיפה שאין שם האות עלי' נמי מקרי אין ניכרת ועמ"א אות כ"ג ויראה אפי' נפל דיו על קוי אות ממש י"ל כתב מבטל כתב ועליון שלא לשם תפילין כי שלא בכוונתו נפל ופסול ואף בדיעבד כדאמרן ועמ"א אות כ"ג פי' אחר על מ"ש בא"ע שם והנה יש לי בכאן הרהורי דברים ואמרתי הנני לפורטם. דע דבאה"ע סימן קל"א סעיף ד' וב"ש אות ה' דיו ע"ג דיו אין כתב עליון כלום ואין פוסל לכהונה כלל כי דיו ע"ג דיו אינה כלום אבל הי"א שם דחוששין יעיי"ש וא"כ כתב תפילין ונפל אח"כ על האות דיו שלא בכיוון וצורתה עליה או העביר דיו שלא לשמה באנו למחלוקת להר"מ כשר ולהי"א פסול עכ"ל: הלכות גדולות שנה הגאון במעט אומר ודברים (א) מ"ש אם נפל טפה דיו על קו א' ממש דבלח עדיין כתב מבטל כתב כדבעינן למימר לקמן רמז על מ"ש אח"כ לי"א בא"ע דס"ל חוששין א"כ אם כתב תפילין ונפל על האות דיו להי"א התפילין פסולין:
נקודה נפלאה היא הלא הי"א המה ר"ח ודכוותי' דמספקי דלמא הלכה כרב אחא בר יעקב דבגט וס"ת גם רבנן מודים ורק באזכרה פסול משום זה אלי ואנוהו וכבר ביארו תוס' בגיטין דף י"ט ד"ה דיו דדוקא אם הכתב השני מתקן כנגד הראשון דמתחלה לא הי' לשמה ועכשיו מוסיף שכותב לשמה אז כתב השני כתב אבל אם אינו מתקן כלל אז כתב שני לא הוה כתב וא"כ לשיטת הי"א בא"ע הם מחמירים אם הכתב השני טוב מן הראשון אבל כיון כתב השני גרע מהראשון דבנפל דיו לא הוה כתיבה לשמה ולכ"ע כתב השני לא הוה כתב ודו"ק:
ומ"ש עוד או אם מעביר קולמוס שלא לשמה ג"כ לשיטת הי"א פסולין התפילין הוא נקודה נפלאה בתרי תמיהות חדא דכתב השני גרוע מן הראשון גם הי"א מודים דלא הוה כתב ועוד א"כ מה דחקו הר"ח והרמב"ן ורשב"א למה הסופר נאמן אם הס"ת בידו הא כבר נכתבו האזכרות לשמן ולפי הבנת הפרמ"ג נקל הוא דיעבור קולמוס שלא לשם אזכרות ודו"ק:
ב דפרמ"ג משוה דין דנפל טפה דיו על אות על קו השוה ממש עם דין אם מעביר עליו קולמוס שלא לשמה ולע"ד אם האדם מעביר בקולמוס הוה כתב עכ"פ רק כתב השני לא חשוב לבטל את כתב הראשון וכשר לכ"ע אבל נפל טפה דיו אפשר דפסול דהיה כיסוי דיו כאלו נמחה הכתב הראשון ונשאר רק צורת אותיות אשר לא נקראו כתב כלל נענין ס"ת או תפילין או גט וכדומה כמו שהארכתי למעלה דדברי הלבוש בא"ע לא סותרים דינים מפורשים בש"ע יעו"ש ועיין נמ"י בהל' קטנות בפי' זרק זהב ועיין בב"י בא"ח סי' ל"ב ויו"ד סי' רע"א והי' לי הערות דיש הבדל אם זרק זהב על אותיות דיו או כתב בזהב על אותיות דיו רק למעשה ח"ו לסמוך שבטלה דעתי כנגד דעת הפרמ"ג וד' יאיר עיני בתורתו להבין ולהורות כאשר כתובה לפניו במרום אמן: שוב מצאתי בגט פשוט סימן קכ"ה ס"ק ל"ז וז"ל ואם השליך עפר על הגט כדי לנגב האותיות או עפרות זהב נראה דיש להחמיר משום דאותו עפר מבטל כתב ראשון ובכה"ג בס"ת ותפילין פסול ואם חזר וגרר עפרות זהב ונשארו האותיות כבראשונה צ"ע אי הוה כשר וכן אם נפל טיפה שעוה על גבי האות והסיר אותו משם ועיין לקמן ס"ק מ"ט יעו"ש עכ"ל ועיין בספר הנ"ל סימן קכ"ד ס"ק מ"ט ועיין בפרמ"ג במשבצות זהב ס"ק ג' דכשר ולפמ"ש זרק זהב ע"ג דיו גרע מאלו כתב זהב ע"ג דיו אך הך דזרק זהב הוא ענין עמוק ואי"ה אבאר במקום אחר בעזהי"ת:
הק' חיים סופר ואיידי דאיירי אזכיר דראיתי הגה בספר קסת הסופר באות ב' דנתקשה אדמ"ו הגאון מהרמ"ס ז"ל על תוס' בר"פ לולב הגזול דנתקשה על רש"י דפי' דיבש פסול משום זה אלי ואנוהו וכתבו התוס' מטעם היקש לולב לאתרוג מטעם הדר דז"א אינו אלא לכתחלה וכתב אדמ"ו ז"ל שם וז"ל וצע"ג מי ליכא רב אחא ב"י בגיטין כ' ע"א דס"ל דפליגו רבנן ור"י בז"א ואנוהו אם פוסל מדאורייתא יעו"ש שהרחיב הקו' וסיים ז"ל אלא דצ"ל ס"ל לתוס' התם נמי לא פליגי אלא שם דכתב להדיא זה אלי והוא בעי ואנוהו אבל שארי מצות לא עכ"ל נפלא גדול דהתוס' בשבת דף ק"ד בד"ה אמר ר"ח שהקשה לרב אחא ב"י דרבנן לא פליגו אלא בס"ת משום זא"ו אבל בגט מודים דמהני כתב ע"ג כתב א"כ מני מתני' דכתב ע"ג כתב פטור בשבת וכתב מהרש"א שם וז"ל בד"ה אמר רב חסדא וכו' ולא ניחא להו לאוקמא מתני' דהכא בס"ת דמטעמא משום זה אלי ואנוהו לא מסתבר שיהי' פסול מדאורייתא וא"כ לענין חיוב שבת הוה כתב מן התורה וק"ל עכ"ל הרי מבואר דאפי' בכתיבת ס"ת ואפי' בכתיבת השם גופה לא הוה משום זה אלי ואנוהו פסול דאורייתא דאל"כ נשאר קו' מהרש"א נוקמי בס"ת וכגון דכתב בשבת השם אלא פשיטא זה א"ו לא הוה פסול דאוריי' כלל אפי' בשם גופי' אלא מדרבנן רק בהשם החמירו רבנן ובשאר מצות רק לכתחלה כמבואר בתוס' שם ודו"ק: ואגב גררא אזכיר שפלא לי על דברי תוס' שם שלרב אחא אי אפשר לאוקמא מתני' בכל גווני דבגט אפי' רבנן מודים וקשה לי לפי דברי מהרי"ט דכל היכא דאפשר לתקן האיסור אמרינן כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני כדי לתקן האיסור ולכן בשוחט בשבת דאי אפשר לתקן דחייב בכל אופן על נטילת נשמה הוה שחיטתו כשירה עיין בדג"מ סי' י"א:
ולפ"ז כאן דכתב ע"ג כתב פטור בשבת חוץ אם הכתב השני מתקן דכתב הראשון לא הי' לשמה וכתב השני הוה לשמה קשה נימא דלא מהני מחשבתו ואז נשאר כתב דנא מתקן ופטור מטעם כתב ע"ג כתב פטור ואפי' איירי בגט ג"כ פטור וצע"ג: