אור ברסלב
שות מחנה חיים א › סימן קג

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

א · סימן קג

סימן קב

שאלה אירע מעשה שנימול תינוק ישראל ואחר חיתוך הערלה טרם שבא מוהל שני לעשות הפריעה בא צעקה גדולה שבית דולק באש וברחו כולם איש למקומו ונשכח הדבר שלא נעשה הפריע' ונתגדל אח"כ התינוק ואירע שבא במלון עם המוהל ונתגלגל הדבר עד שמוהל קרא לו וביקש להראות לו ברית קודש כי גילה לו שלבו נבוך אם לא נשארו ציצין המעכבי' את המילה ואז ראה המוהל כי חתך הערל' כראוי רק מוהל השני לא עשה פריעה ואמר לו בני אתה חייב כרת בכל יום ויום ובא לשאול אם אמת בפיו של המוהל שחייב כרת או הוא רק מצוה כי יש לו כעת ליסע למרחוק על שוק אחד אשר פרנסתו תלוי' בו אם הוא רק מצוה רוצה להמתין אבל אם הוא איסור כרת אז כל אשר לאדם יתן בעד נפשו:

תשובה דבר זה לא פורש רק מזקני' אתבונן ואשר יתן ד' בפי אותו אשמור לדבר בעזה"י:

הב"י ביו"ד סי' רס"ו העיר מדקדוק לשון רש"י שבת קל"ג דיש איסור בדבר להיות שני מוהלים בשבת בתינוק אחד ורמ"א חולק עליו בהג"ה ועיי' בתשובותיו סי' ע"ו ובדג"מ שם ציין שיש"ש חושש על חיוב חטאת אבל לא הביא סברתו אך בתשובותיו בנוב"י מהד"ת בא"ח סי' כ"ב הביא דברי יש"ש ביבמו' פרק הערל סי' ג' דהא דאמרי' שבת קל"ג דאומן אומר אנא עבדי פלגא דמצוה היינו דוקא יען שמל וגם פרע רק השאיר ציצין המעכבי' את המילה אז עכ"פ עביד פלגא דמצוה אבל המל ולא פרע הוי כאלו לא מל ולא עביד אפי' פלגא דמצוה וחייב הראשון כרת יעו"ש והשיג עליו א"כ קשה למה אלו אבותינו עצמן במדבר ולא פרעו עצמן כמבואר ביבמות דף ע"א בתוס' בשם פרקי דר"א וקשה מה הועיל בזה הא מל ולא פרע כאלו לא מל ולא עשו מצוה כלל אלא ע"כ מל ולא פרע כאלו לא מל היינו אם לא נפרע לבסוף אבל אם נעשה פריעה לבסוף אז הותחל המצוה למפרע משעת חיתוך הערלה עכ"ד:

ואני אומר שיש להצדיק חכמה שלמה דברי יש"ש והוא דנודע דמצות מילה על האב או על הב"ד אם אין האב רוצה או אם אין כאן אב הוא רק מצות עשה אבל האדם עצמו אשר נתגדל ולא נימול הוא עובר על כרת בכל יום ויום עיי' רמב"ם פ"א מה' מילה ובפי' משניו' פרק ר"א דמילה שהאריך ועיי' במג"א סי' תמ"ד ובמחה"ש שם והארכתי במקו"א ליישב אשר העיר במחה"ש שם על המג"א:

ונ"ל לחדש דבר הגם דאמרי' מל ולא פרע כאלו לא מל דהלכה למשה מסיני חידש גם פריעה הגם דלא נתן הקב"ה לאברהם רק חיתוך הערל' ולא נצטוה על הפריעה רק למשה מסר שמהיום והלאה יהי' גם פריעה למצות מילה וממילא מי שמל ולא פרע לא קיים מצוה אבל בודאי מי שנימל בבשר הערלה ולא נפרע אין עליו איסור כרת משיגדיל דהא כרת כתיב בפ' לך לך [וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה] א"כ כתיב כרת רק על בשר הערלה אבל על עור הפריעה דלא נקרא בשר ולא ניתן לאברהם אבינו בודאי אין עליו כרת רק שלא קיים מצות מילה דחידש הלכה למשה מסיני דמצות מילה תלי' בחיתוך ערלה וגם פריעת עור הלבן והבן זה:

ועלה בדעתי להביא ראי' לזה דאם יש גם על הפריעה כרת יען דחידש הלכה מסיני גם פריעה יהי' בכלל מצות מילה אז גם לעונש כרת נתרבה הפריעה א"כ מאי מקשה הגמ' בשבת קל"ג מהלקטין את המילה ואם לא הלקיט ענוש כרת ורצה הגמ' לומר דקאי על גדול שלא הלקיט את המילה ופריך הגמ' גדול בהדי' כתיב זיל קרי בי רב הוא וקשה דילמא חידש רב פפא דאם לא הלקיט ציצין המעכבים את הפריעה חייב כרת הא זה לא כתיב בהדי' בתורה וחידוש גדול השמיע רב פפא אלא ע"כ על הפריעה ליכא כרת כלל וע"כ על ערלה קאי והקשה הגמ' שפיר ודו"ק:

שוב התבוננתי דלק"מ דאם רצה להשמיע דיש על עור הפריעה כרת א"כ למה נקנו אם נשארו ציצין המעכבי' ולא אשמועי' אם מל ולא פרע ענוש כרת ואז ממילא ידעי' דהוי בציצין המעכבי' את הפריעה כמו בציצין המעכבין את הערלה אלא ע"כ דרב פפא בא להשמיענו דין יען שלא הלקיט הציצין יש רבותא שחייב כרת ודו"ק:

אמנם אלשון המשנה יש ראי' דנקט רבינו קדוש המל ולא פרע כאלו לא מל ולא נקט הנמול ולא נפרע כאלו לא נמול וצע"ג ולפמ"ש יובן דבודאי התינוק הנימול ולא נפרע או הגדול הנימול ולא נפרע לא הוי כאלו לא נמול דעכ"פ יצא מכרת הגם שלא נתקיים בו מצו' מילה והוי כאלו נכרת הגיד קודם ח' ימים דליכא בו קיום מצות מילה אבל כרת אין בו אבל המוהל אשר מל התינוק ולא עשה פריעה הוי כאלו לא מל דלא עשה מצוה במעשה חיתוך ערלה ודו"ק:

והנה אין בקטן כרת רק עד שיגדיל ולא ימול עצמו אך מצוה בזמנה הוי על האב או על הב"ד למול את הקטן ובעבור מצוה הנ"ל התיר הקב"ה לחלל שבת ביום השמיני אפילו בשבת הגם סאין אז חיוב כרת ונהפוך הוא גדול אסור למול עצמו בשבת הגם אם יבא לי"ג שלימו' בשבת אפ"ה אין מצות מילה שלו דוחה שבת הגם שכבר הגיע לחיוב כרת כי אין שבת נדחה בעבור חיוב כרת רק בעבור מצות מילה בזמנה ופשוט:

ולפ"ז מיושב קו' נוב"י על יש"ש בשבת אסור לעשו' חיתוך הערלה לבד דמל ולא פרע כאלו לא מל וא"כ כיון דלא עשה מצוה נשאר חילול שבת דתורה לא התירה לחלל שבת רק מי שמקיים מצות מילה והגם שפעל שלא יוחל עוד חיוב כרת על התינוק כשיגדיל עכ"פ בעבור לפטור חיוב כרת לא הותר שבת לגבי מילה אפי' אצל גדול שכבר נכנס בחיוב כרת אבל דור המדבר מלו עצמן הגם שלא קיימו מצות מילה עכ"פ פטרו עצמן מחיוב כרת והבן זה [ולפמ"ש לקמן בד"ה ולולי מלו עצמן כשנתגדלו]:

אך זאת צריך אני להודיע הגם דבהסרת הערלה נפטר מכרת אבל כיון שהעטרה מכוסה בעור הפריעה והמצוה הוא לפרוע קרום הנ"ל ולגלות ראש הגוי' לגמרי אז נקרא לכל הדברים ערל ומשו"ה אמרו ביבמות דף ע"א ערל מקבל הזאה דהא אבותינו קבלו הזאה ועיי"ש בתוס' בשם פרקי דר"א דמלו ולא פרעו ואעפ"כ נקראו ערלים ודו"ק:

וראה זה מצאתי שם בתוס' בד"ה מאי שהקשו איך אכלו ישראל בשר במדבר הלא ערל אסור בקדשי' וכתבו וז"ל ואפי' מלו ולא פרעו כדמשמע בפרקי דר"א מ"מ כיון דנצטוו על הפריעה ולא פרעו כאלו לא מלו דאל"ה איך מדקדק דערל מקבל הזאה מאבותינו עכ"ל ולכאור' השתוממתי למה צריכים לדקדק מסוגי' דערל מקבל הזאה ולא הוכיחו ממתני' בפרק ר"א דמילה דמל ולא פרע כאלו לא מל וא"כ קשה קושיתם כיון שנצטוו על הפריעה ולא פרעו כאלו לא מלו וצע"ג ולפמ"ש נכון מאוד דמשם אין להוכיח דמל ולא פרע לא קיים המוהל מצוה שלו אבל באמת אין עוד על הנימול כרת וא"כ אפשר לומר כיון שנחתך הערלה שוב לא נקרא עוד ערל לכן הוכיחו תוס' א"כ דבהסרת הערלה יצא משם ערל א"כ איך למדו חכז"ל דערל מקבל הזאה מאבותינו: ובזה יובן לי פי' חדש מה דאמרו בשבת דף ק"ו דאפילו אם מקלקל פטור בכל זאת איצטריך קרא להתיר מילה בשבת דמה לי מתקן מנא או מתקן גברא אין הכוונה יען שגברא עושה מצות ומילה אלא יען שמתקן התינוק הנימול שגוף לא יתחייב בכרת כשיגדיל שיש תיקון בגוף אשר נעשה בו המלאכה כמו בתיקון כלי וראיתי בשג"א סי' נ"ב שהבין שקיום המצוה הוי תיקון והקשה קו' משבת קל"ג אמאי חייב האומן הא כיון דלא עשה מצוה א"כ הוי מקלקל בחבור' פטור ולפמ"ש נכון עכ"פ במה שכרת הערלה תיקן הגברא שלא יחייב עוד כרת ודו"ק רק לפי הבנת יש"ש שאיירי דוקא בהשאיר ציצין הק"ל הא נשארו ציצין המעכבי' מן הערלה ולא עשה תיקון להוציא מכרת והוי רק מקלקל וצריך לבוא לתי' שג"א יען דלמחר לא יצרך לעשות ווה שפעל היום ויש להאריך בקו' על שני תינוקות אבל אין בזה עיקר:

אבל דברי תוס' סוף פרק ר"א דמילה שהקשו למה לן במתני' מל ולא פרע כאלו לא מל ת"ל דקתני רישא ציצין המעכבי' את המילה ולפמ"ש לק"מ דשם בציצין המעכבי' את הערלה יש אפי' כרת אבל אם לא נעשה פריעה שם ליכא כרת והי' ס"ד שנתקיים אפי' המצוה קמ"ל דלא ודו"ק שוב ראיתי שתויו"ט שתי' שקמ"ל יען דלא ניתן פריעה לאברהם אבינו הי' ס"ד דלא לעכב יעו"ש עוד ראיתי בתוס' חדשי' שם שנתקשה בקו' התוס' דרישא קאי על בשר הערלה ושם גם ציצין מעכבי' אבל סיפא קאי על קרום הפריעה עיי' תוס' יבמות דף ע"א בשם ר"י ור"ת ואולי רמז הנוב"י בתשובה הנ"ל שכ' שתוס' השוה ציצין המעכבי' למל ולא פרע מוכח דלא כמהרש"ל בודאי כוונתו על תוס' הנ"ל דלפי דברי יש"ש קשה בהיפך בציצין המעכבי' עשה עכ"פ חצי מצוה אבל מל ולא פרע לא עשה אפי' פלגא דמצוה ולפמ"ש נהפוך הוא במל ולא פרע עשה עכ"פ להוציא מידי כרת ואשמועי' דוקא כאלו לא מל אבל לא כאלו לא נימול אבל בציצין המעכבי' את הערלה לא פטר את התינוק מכרת לכשיגדיל או לגדול אבל על הפריעה ליכא כרת וכ"ש על ציצין שלו חוץ אם תוס' סובר שאפי' על ציצין המעכבי' את הפריעה יש כרת אז קשה קו' תוס' אבל שיטת יש"ש נכון ודוק:

וחפשתי בבית אוצר התשובות בחת"ס יו"ד סי' רמ"ט וראיתי שאדמ"ו ז"ל ישב על מדוכא זו אם לא ניתן פריעה לאברהם א"כ לא יהי' בפריעה כרת ובעבור זה חידש שאין מילה פירוש חיתוך וכריתה רק הסרת הערל' מן הבשר ואמר הקב"ה שבעבור זה אם לא יסיר הערלה יש כרת רק מה הוא בכלל ערלה יהי' מסור אח"כ כמו שקודם מתן תורה לא הי' עור הפריעה בכלל הערלה כך אחר מתן תורה יהי' גם עור הפריעה בכלל ערלה וא"כ יש כרת על הפריעה עי"ש:

ולדעתי נ"ל יען דכתיב וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו וכן כתיב ביום השמיני ימול בשר ערלתו לא נקרא בשר רק הערלה אבל עור הפריעה הוא קרום ולא בשר מקרי ועיי' בתוס' חדשי' סוף פרק ר"א דמילה בשלומא אי הי' כתוב וערל זכר אשר לא ימול ערלתו אז יש לומר כדברי אדמ"ו אבל בשר ערלתו אינו במשמע קרום הפריעה כנלענ"ד [ועיי' סנהדרין דף י"ט דחזי ערלו' לכלבי ושונרא ולא אמרו שאול סבר גם עם עור הפריעה ודוד הביא רק ערלות בלא עור הפריעה ועיי' במ"ל פי"ד מה' אבילות ואולי הביא גם עורות פריעה שלהם רק אדמ"ו ז"ל פי' שיסיר הערלה מבשר ואני בער ולא אבין איך מובן זה בלשון הקרא וההיפך מבואר ג"כ ברמב"ן על התורה בפסוק וערל זכר וז"ל כאן לימדך שהמיל היא באותו מקום שהוא ניכר בין זכר לנקיבה לשון רש"י, ואח"כ כתב וז"ל ולפי דעתי הדבר מפורש בפסוק כי לא אמר ונמלתם את ערלתכם שיהי' הדבר בספק וכן לא אמר ערלת בשרכם כמו שיאמר ערלת לבבכם וערלת שפתכם אבל אמר בשר ערלתכם שתכרתו הבשר שהוא ערלה בכם כלומר הבשר האוטם בכם ואין בגוף בשר אוטם וכוסה אבר שיכרת הבשר ההוא וישאר בלא ערלה זולתי בשר החופה את העטרה שהזכירו חכמים וערל בשר כנוי כמו גדלי בשר זב מבשרו עכ"ל הרי מבואר שאין הכוונה שיסיר הערלה מן הבשר אלא שיסיר הבשר שהוא הערלה ודו"ק: ומ"ש דלשון המתני' מל ולא פרע כאלו לא מל משמע שיש כרת גם על הפריעה לפמש"ל נהפוך הוא דוקא הגברא לא קיים מצות עשה אבל מכרת יצא ולכן לא אמר רבינו הקדוש הנימול ולא נפרע כאלו לא נמול וק"ל:

ומצאתי שם שהביא קו' בשם שאלתות ושאילת שלום אי ליכא כרת על פריעה א"כ קשה ביבמות דף ד שאמרו בגמ' והרי מילה ומשני שיש בה כרת וכן בפסח וקשה פריעה יוכיח שדוחה שבת ואין בה כרת וכן קשה משבת דף קל"ג שאמרו ממילה אין ללמוד שכן נכרתו עלי' י"ג בריתות וקשה הרי על פריעה לא נכרתו י"ג בריתות ותי' דבר שכל יען שכבר דחה מילה בערלה את השבת נדחה גם אצל פריעה כמבואר סברא זו בגמ' מנחות סוף פ' ר' ישמעאל וב"ה שזכיתי לחדש זה על קו' ש"ש מנ"ל שפריעה דוחה שבת הלא לא ניתן פריעת עד ימות יהושע וא"כ ביום השמיני ימול בשר ערלתו לא קאי אלא על ערלה ויישבתי בלימוד הבחורי' יען שכבר נדחה שבת אצל הערלה ועכ"פ מיום שניתן גם פריעה אז לא נשלם המצוה עד שעשה גם הפריעה א"כ חביבה מצוה בשעתה כמו בהקטר חלבי' ואברי' וק"ל:

אך יש לי דקדוק גדול דשאני בצרכי גבוה אז חביבה מצוה בשעתה אבל בצרכי מצוה לא אמרי' חביבה מצוה בשעתה לדחות שבת הגם שנדחה כבר פעם אחד ועיי' סברא הנ"ל ביבמות דף ה' מפסח ותמיד ליכא למילף שכן צורך גבוה ושאני צרכי מצוה מצרכי גבוה אך דבר זה צריך עיון במקור הש"ס בהבנת ר"ש שנקט חביבה מצוה בשעתה וביותר השתוממתי על דברי הפלתי ביו"ד סי' כ"ח שרוצה להתיר לכסות דם הגם שאפשר לשום הדם בכלי ולכסות בלילה שהוא חול מפני חביבה מצוה בשעתה הגם ששחיטה וכסוי דם שני מצות נפרדות הם וצע"ג כעת:

[ולולי דמסתפינא אמרתי לחדש דבר באביו דליכא כרת רק מ"ע אז אם לא פעל גם פריעה ועשה רק חיתוך הערלה אז אם נתגדל הולד חייב כרת אם לא יעשה פריעה דהא לא נעשה אז מצוה בחיתוך הערלה רק אם אביו מל אותו כהוגן וקיים מצות מילה גם בפריעה לא הטיל הקב"ה עוד דבר על האדם כשיגדיל או גדול שמל עצמו ולא פרע קרום הפריעה אינו חייב כרת דהא כרת בשר הערלה לשם מצוה אבל אם אביו לא פרע קרום פריעה אז לא נעשה עוד דבר ובזה יובן למה תיקן הרא"ש ברכת האב לברך אשר קדשנו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו בין חיתוך לפריעה ונתקשה אדמ"ו חת"ס ז"ל שם בסי' רמ"ט הלא אחר שכבר הסיר הערלה אז כבר עבר ברית של אברהם אבינו יעו"ש ולפמ"ש נכון בודאי עיקר בריתו של אברהם אבינו הוא בחיתוך הערלה ובזה נפטר גדול מכרת אבל לא פעל חיתוך הערלה בקטנותו רק אם גמר האב המצוה ועשה פריעה וא"כ במה שעושה פריעה כגמר שנכנס התינוק בבריתו של אברהם ולא צריך עוד לעשות דבר לכשיגדיל ולכן הוי עובר לעשייתו במה שמבר' האב הברכה קודם הפריעה כנלע"ד רק להערה בעלמא כשיחת תורה] ויש להעיר עוד אפי' לשיטת ירושלמי וכמה מדרשי' שדרשו המול ימול אחד לערלה ואחד לפריעה אפשר ג"כ דליכא כרת על הפריעה רק סברו שעכ"פ ניתן למצוה לאברהם אפי' פריעה אבל אפשר שכרת ליכא בעבור שלא פרע קרום הפריעה דכתיב רק וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו דוקא בשר ולא קרום פריעה ודו"ק:

סוף דבר הכל נשמע הגם שאינו רחוק שאין על הפריעה כרת בכל זאת קול ברמה נשמע הוא סברת אדמ"ו ז"ל שיש בו כרת ואפי' אם אין בו כרת בכל זאת אין רשאי להמתין בקיום מצות מילה דעל ולא פרע כאלו לא מל ולא קיים עכ"פ מצות מילה וגדולה מילה שלא מחל הקב"ה אסי' שעה אחת ואין לדמות קיום מ"ע של מילה לשאר מ"ע עיי' בא"ח סי' תרנ"ו ברמ"א ולכן יבטח בד' וישען באלקיו ויקיים בעצמו ע"י שליח מצות פריעה וד' ישלם לו שכרו בזה ובבא ויעשה אז סעודה ויו"ט שזכה למצוה אשר בנקל לא יבא לשאר אדם כחכז"ל מעשה בחסיד ששכח עומר ועשה אותו יום משתה כי זה מצוה אשר אין ביד אדם רק אלקים אנה לידו כנ"ל:

אחרי הדברים האלה מצאתי בספר אות ברית סי' רס"ד סק"י שהביא בשם ר"א ממיץ ובשם רקנאטי הובאו בשיורי כנה"ג הא דאמרי' מל ולא פרע כאלו לא מל דוקא בקטן אבל לא בגדול עכ"ל אני לא זכיתי להיות ספר הנ"ל במחיצתי לראות אותיות מחכימות ולפמ"ש נכון שאצל גדול הלך חיוב כרת בחיתוך ערלה לבד אבל בקטן שיקיים האב או הב"ד מ"ע אז מל ולא פרע כאלו לא ול ודו"ק והמחבר הנ"ל הקשה עליהם ממדרש שאברהם פרע לישמעאל ולפמ"ש לק"מ דאם ניתן פריעה גם לאברהם כדעת המדרש אז בודאי יש מ"ע אפי' לפרוע דכתיב המול ימול שני פעמים אבל דוקא למצוה אבל בכרת דכתיב רק וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו אז דוקא בערלה לבד יש כרת וק"ל:

ולא אמנע מלהודיע מה שהבאתי ראי' בתשובה זו מדברי תוס' ד"ה מ"ט דהוכיחו דמל ולא פרע כאלו לא מל דאל"כ איך מוכח דערל מקבל הזאה מאבותינו והקשתי למה לא הוכיחו תוס' ממתני' שבת דמבואר מל ולא פרע כאלו לא מל אלא ע"כ שם לא מוכח דהוי ערל דהא נפטור מכרת ואפשר דלא הוי אפי' ערל ולכן הוכיחו מסוגי' דהוי ערל אחר ימים רבים ראיתי שיש לתוס' הבנה אחרת ג"כ דהיה באפשרות לומר דאבותינו לא נצטוו על הפריעה רק מזמן שיבואו לארץ וכן מבואר ברמב"ן יבמות לפרש דברי אגדת ר' ישמעאל א"כ הוין כנימולים ולא קשה קו' התוס' לכן הוכיחו אם לא נצטוו מיד על הפריעה א"כ איך הוכיחו בסוגי' דערל מקבל הזאה אבל לא הביאו ראי' על דין דמל ולא פרע כאלו לא מל אבל לשון התוס' יתן עדיו איזה פי' הוא האמת ולא באתי רק לגלות שיש לפרש בפנים אחר והמעי' יבחר: ברוך אתה ד' למדני חוקיך אתה החילות להראות את עבדך את אמתך ואת חסדך מעשה ידיך אל תרף ממני להראני עוד נפלאות מתורתך ואני תפילה שדבריך לא ימושו מפי ומפי זרעי ומפי זרע זרעי עד עולם חסדך וישעך תתן לי אמן:

דברי הכורע בברוך אל אביו שבשמים וחותם באהבה רבה לאמרות ד' אמרות טהורות הק' חיים כן לאבי אדמ"ו הצדיק מוה' מרדכי אפרים סופר ז"ל:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה