אור ברסלב
שות מחנה חיים א › סימן ק

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

א · סימן ק

סימן צט

שאלה באחד ששבק חיים לכל ישראל והלך לעולמו בלא בנים ונפלה אשתו לפני אחיו יחידו לחליצה אך הוא לא רצה לחלוץ רק בכמה מאות רוב רכוש אשר נשאר כי לכופו לחלוץ לא הי' אפשר כי הי' צעיר לימי' והמתינה עד שהי' בן עשרים שנה וגם אז לא רצה לחלוץ רק אם יותן לו רוב רכוש אשר נשאר לה וכאשר ראתה כי כלתה אלי' הרעה נתרצית ליתן לו כל אשר יחפוץ רק לקבל חליצה וכאשר בא לפני הרב ראה שאין לו שערו' בזקן וציוה לבודקו בכל הגוף ולא נמצא בו שערות כלל אפי' גומא לא נמצא בו כפי ראות עינים ולא רצה הרב להרשות לו ליתן חליצה כי אמר שהוא עדיין קטן מאז התחילו עדים ממשמשי' ובאין והעידו שהי' עמו כמה פעמי' במרחץ וראו כאשר השתין כלפי מעלה ולא עשה כיפה כדרך איש ומהם אמרו שאין קולו כקול איש רק כקול אשה ואחר איזה ימים ברח למדינת אמעריקא ואי אפשר להשיג חליצה והיא בכתה מאין הפוגות על ימי נעורי' וירדה אל ההרים אלו המורים אם אין צרי ומזור לפטור אותה מחליצה להתירה מחבלי עיגונא מלהיות גלמודה לעולם עכ"ה:

תשובה לכאורה אין רפואה לה כי מבואר בש"ע א"ע סי' קע"ב סעיף א' ברמ"א דלא מחזקי' איש לודאי סריס רק אם ראו בו מיד כשנולד שאינו עושה כיפה אבל אם לא ראינו מיד כשנולד רק אח"כ הוי ספק סריס דיש לחוש שנתקלקל אחר לידתו והי' לו שעת הכושר וצריך לחלוץ ועיי' בב"י שם שפי' דברי הגמ' דף פ' ביבמות דאמר אביי מנא ידעינן הכוונה הלא סימני סריס א"א להכיר בקטנות ומשני דאינו עושה כיפה יוכל להבחין מיד וכן פי' הריב"ש סי' תע"ד וא"כ בנידן דידן שלא נבדק האיש בקטנותו לדעת שמיד אחר לידה לא הי' עושה כיפה א"כ צריכה חליצה מן הדין ונשארת באיסור אשת המת לא תהי' חוצה ודו"ק [ופלא בעיני שהב"ש בסק"ב כ' שלאו דוקא סימן שאינו עושה כיפה ניכר בקטנותו שה"ה סימן שאין מימי רגלי' מחמיצי' ניכר מיד ולמד כן מדברי הריב"ש שהביא הרמ"א והמעיי' בריב"ש בתשו' כ' בפי' בד"ה ואם שסימן כיפה ניכר בקטנותו אבל שאר סימני' לא ניכרי' בקטנות יעו"ש וצ"ע כעת]:

אמנם כד דייקת הדבר תלי' באשלי רברבי בפלוגתא של חבל ראשוני' ופוסקי' ויען כי ראיתי מבוכה רבה בהבנת הרמב"ם וראב"ד ונמ"י וטור ולא מצאתי איש מן האחרונים אשר שם על לב לברר הדברי' אמרתי אפרש שיחתי וירוח לי ואני תפילה גל עיני ד' ונפלאות אביטה מתורתיך והורני שלא אכשל בדבר הלכה ואבאר מראשית דברי הרמב"ם ואח"כ דברי ראב"ד ואחר כך דברי הטור ובאחרונה דברי הנמ"י וכל דבר הקשה אביא לפני יודע דת ודין בעזה"י:

א הרמב"ם כ' בפ"ב מאישות הל' י"א וי"ב וז"ל הגיע לזמן הזה ולא הביא ב' שערות אף עפ"י שנראו בו סימני סריס הרי הוא קטן עד שיהי' בן כ' פחות ל' יום הגיע לזמן הזה ולא הביא ב' שערו' למטה ולא הביא שתי שערות בזקן אם כראה בו אחד מסימני סריס הרי הוא סריס ודינו דין הגדול לכל דבר ואם לא נראה בו סימן וסימני סריס עדיין קטן הוא עד שיביא שתי שערות למטה במקום הראוי להן או עד שיהי' בן ל"ה שנים ויום א' הגיע לזמן הזה ולא הביא שתי שערות הר"ז סריס אעפ"י שלא נראה בו א' מסימני סריס הגיע לשנת כ' פחות ל' יום ולא הביא ב' שערות למטה והביא ב' שערות בזקן אעפ"י שנולד א' מסימני סריס אינו סריס אלא הרי הוא בקטנותו עד שיולדו לו כל סימני סריס או עד שיהי' בן ל"ה שנה ויום א' עכ"ל והנה יש לדקדק בדבריו הרבה:

א יש בו אריכות לשון הרבה וכך הי' לו לסדר הלשון בהלכה אחת הגיע לזמן הזה ולא הביא שתי שערות למטה אם לא הביא ב' שערות בזקן כיון שנראה בו סימן אחד מסימני סריס ואם הביא ב' שערות בזקן ונראו בו כל סימני סריס הרי הוא סריס ודינו דין הגדול לכל דבר ואם לא נראה בו אפי' סימן א' בלא הביא ב' שערות בזקן או לא נראו בו כל הסימנים בהביא ב' שערות בזקן הרי הוא בקטנותו עד שיולדו לו ב' שערות למטה או סימני סריסות או עד שיגיע לל"ה שנה הגיע לזמן הזה ולא הביא הר"ז סריס אעפ"י שלא נראה אחד מסימני סריסות וצע"ג:

ב למה בהל' י"א כ' ואם לא נראה בו סי' מסימני סריס עדיין קטן הוא עד שיביא ב' שערות למטה ובהל' י"ב כ' רק הרי הוא בקטנותו עד שיולדו לו כל סימני סריס ולא כ' עד שיביא ב' שערות למטה או עד שיולדו כל סימני סריס דכיון דהוי הדין דב' שערות בזקן סימן אחד לבד שוה לאם אין לו שערות בזקן ולא הביא אפי' סימן אחד וא"כ צריך לבאר שהוא קטן עד שיביא ב' שערות כמו שביאר בהל' י"א וצע"ג:

ג קשה לי כיון שבהל' י"א סיים עדיין קטן הוא עד שיביא ב' שערות למטה או עד שיהי' בן ל"ה שנה ויום אחד למה האריך עוד בהתחלה הל' י"ב הגיע לזמן הזה ולא הביא הר"ז סריס אעפ"י שלא נראה בו א' מסימני סריס הוא דבר שפתים הלא כבר אמר שהוא קטן רק עד שיביא ב' שערות למטה או עד ל"ה שנה ואנא ידענא דאחר ל"ה שני' הרי הוא גדול:

ד למה סיים בהל' י"ב אלא הרי הוא בקטנותו עד שיולדו לו כל סימני סריס או עד שיהי בן ל"ה שני' וקשה הא כבר השמיע בהתחלת הלכה הנ"ל כיון שהגיע לשנת ל"ה שנה נעשה סריס ואם כן למה כפל הדבר בתוך כדי דיבור:

אמנם לשונו מתוק מדבש והוא דלכאורה יש לחקור אם לא הביא ב' שערות ולא סימני סריס דאמרי' בגמ' ביבמות דף צ"ז ובנדה דף מ"ה ובב"ב דף קנ"ה ובלא נולדו לו סמני סריס עד כמה אר"ח עד רוב שנותיו למאי נחשוב האיש מי נימא כיון שלא הביא ב' שערות עד רוב שנותיו אנו מחליטי' שהוא נולד סריס מבטן אמו רק לא נתגלה מהותו בסימני סריס ובזה שלא הביא ב' שערות עד ל"ה שנה ויום א' שהוא רוב שנותיו אנו נדע שהוא סריס מבטן אמו ואינו חולץ ואינו מיבם ואין חולצי' לאשתו או נימא בהיפך אין סריס מבלי שיש לו סימני סריס אבל בלא סימני סריס הוא מרוב בני אדם שאינם סריס רק כיון שלא הביא ב' שערות עד רוב שנותיו אם עכשיו לא רעשה גדול אימתי יבוא לגדלות ונחשב בעינינו כאלו הביא אתמול ב' שערות למטה קודם שהגיע לרוב שנותיו ונעשה עכשיו גדול אבל סריס לא הוי דכמו דחידש הלכה מסיני שבצירוף ב' שערות נעשה אדם גדול לי"ג שנים וכמו דחידש הלכה מסיני דנעשה גדול לכ' שנים ע"י סימני סריסות בלא סימני שערות כך חידשה הלכה מסיני דרוב שני' הוי ג"כ סימן גדלות והוא באמת גדול ולא סריס וחקירה זו צריכה התבוננת מאוד: ולכאורה כ"ל להכריע מסברא דהוי סריס דכבר רמזו בעלי תוס' בד"ה עד שיהי' בכולן שהקשו למה אין קטן מיבם לר"מ שחושש שמא ימצא סריס נבדוק אותו אם עושה כיפה א"כ א"א לו להיות סריס ותי' דסימן דאינו עושה כיפה פועל לחשוב ודאי סריס אבל באמת הגם אם אין לו סימני סריס אעפ"כ יוכל להיות סריס יעו"ש [ודברי תוס' בקדו' דף ד' ע"א פלאי כאשר התפלא עליהם בשעה"מ פ"ב מה' אישות ובמ"א בארתי בזה בעז"ה] נגלה מזה דאפשר לסריסות בלא סימני' דאין מוכרח שהסריסות יביא עדיו באותות א"כ בודאי השכל מחייב דאם לא הביא לא שערו' למטה ולא סי' סריסות עד ל"ה שנה דנאמר שהוא סריס דהא חזי' דרוב העולם מביאי' שערות על גדלותם בשנה הי"ג וכל הדין דמופלא סמוך לאיש דחידשה התורה היינו דאמרי' שבודאי יהי' לשנה הבא גדול שיביא ב' שערות עיי' תוס' נדה דף מ"ה ע"א ודף מ"ו ע"ב ואפי' המיעוט המתאחרי' לבוא בשנת הי"ג מביאי' עד שנת כ' ובעבור זה הגם שהקדימו סימני סריסות ואח"כ הביא קודם שנת כ' ב' שערות לא הוי סריס ואם מביא שערו' אחר כ' והקדימו סימני סריסו' אמרי' הנך שערות שומא נינהו עיי' תשו' ריב"ש סי' תע"ד והמתאחר בהבאת שערות מביא עכ"פ קודם שנת ל"ה וזה האיש אשר לא הביא שערות עד רוב שנותיו בודאי הוא סריס דסריסות מעכבו מלהביא שערות דלולי שהי' סריס איך לא הביא שערות בשני רגלים לא בשנת י"ג ולא בשנת עשרים ולא עד רוב שנותיו אלא בודאי הוא סריס וכ"ת אם כן שהוא סריס למה לא הביא סימני סריס זה לא הוי ריעותא דאין כאן רוב שסריסים יביאו סימנים דנאמר שרוב סריסי' מביאי' סי' סריס א"כ למה חושש ר"מ בקטן שמא ימצא סריס הא אמרי' בנדה דף ל"ב שר"מ חושש רק במעוטא דשכיח וא"כ קשה קו' תוס' נבדוק אם עושה כיפה ואז יש לנו ב' רובות (א) רוב אנשים לאו סריסי' (ב) ורוב סריסי' אינם עושי' כיפה ומהכ"ת ליחוש שמא הוא סריס שהוא ממיעוט סריסי' וממיעוט שעושי' כיפה זה הוי בודאי מיעוט דלא שכיח שניחוש כנגד ב' רובות ולמה חושש ר"מ שמא ימצא סריס אלא בודאי מעולם לא הי' רוב שיש לסריסי' סימני סריסו' רק בהיפך יש חזקה אצל מי שנמצאו סימני סריסות שמנו חכמי' הוא בודאי סריס אבל אין רוב סריסי' יש להם סימני' שמנו חכז"ל והבן וא"כ כאשר נמצא איש שאין לו שערות ואין לו סימני' עד ל"ה שנים בודאי מסתבר לומר שהוא סריס ובעבור זה לא הביא ב' שערות מאשר נאמר דאינו סריס דאז אין לנו ליתן טעם למה לא הביא שערי גדלות ודו"ק וכי תשוב הלא רוב עולם אינם סריסים וטוב לחלוט שהוא קטן ועכשיו נתגדל ועל כ"פ סריס לא הוי זה לק"מ לא מבעי' אי פסקי' כרב למפרע נעשה סריס בודאי מסתבר שטוב לומר שהוא סריס ונעשה גדול בשנת י"ג כרובא דעלמא משנאמר עכשיו נתגדל אחר ל"ה שנים אלא אפי' לשמואל דסובר דמכאן ולהבא נעשה סריס אף על פי כן נכון דכבר יצא הוא מן הרוב דרוב אשר אינם סריסי' מביאי' שערות בשנת י"ג ועיי' ריב"ש סי' תע"ד שהעיר בזה דזה שלא הביא שערות עד ל"ה פועל שיצא מן הרוב חוץ אם לא נבדוק דנוכל לומר נשרו ולא יצא מן הרוב שהרי אנו אומרי' שהביא שערו' והבן זה מאד:

אך כל זה בלא הביא לא שערות ולא סימני סירוס אבל אם הביא ב' שערות בזקן ולא הביא ב' שערות למטה ונעשה בן ל"ה שנה אז מסתבר דנעשה גדול אחר ל"ה ולא סריס דהנה לרמב"ם דהבין בגמ' שאם איכא שערות כ"ע לא פליגי דעד יהי' בכולן דיען דהביא ב' שערות בזקן דהוא סימן עליון באיש הגם שלא פועל גדלות גמור עיי' הל' ט"ו עכ"פ הוא מופת על גדלות ולא מהני עוד סימן אחד של סריסות רק עד שיהיו כולם ה"ה נאמר אם יש לו שערות בזקן דיש כאן מופת על גדלות ולא על סריסות וכיון דלא הביא עד ל"ה שנה לא שערות למטה ולא כל סי' סריס נעשה גדול ולא סריס דיותר מסתבר לומר דנגמר הגדלות משנאמר שהוא סריס דהא יש לנו מופת בהיפך שהביא ב' שערות בזקן והגם שלא הביא ב' שערות למטה עד ל"ה שנה לא נחשב לנו יותר להחזיקו לסריס אלא כשאר סימן סריסות למ"ד דדי באחד מהן וא"כ בהביא שערות בזקן דלא מהני סי' א' של סריסות רק עד שיהי' כולם ה"ה שלא מהני הך סימן שלא הביא שערות עד ל"ה שנים רק לסימן אחד של סריסות וזה לא מהני ולכן נעשה אחר ל"ה שנים גדול ולא סריס ומותר ביבום והוא גדול לכל דבריו אבל לא בתורת סריסות אלא בתורת גדלות והבן זה:

ודע שמה שחדשתי דמופת שלא הביא ב' שערות למטה אינו נחשב אלא לסי' אחד של סריסות זה דוקא ביש לנו ריעותא דהא הביא ב' שערות בזקן דמורה על גדלות אבל בדליכא ב' שערות בזקן דמורה באצבע על גדלות אז נחשב לנו זה שלא הביא ב' שערות לא למטה ולא למעלה ככל שאר סי' סריסות דאל"כ תקשי לר"פ דאמר עד שיהי' בכולם קו' הגמ' ביבמות דף צ"ז דמשני שם על הפירכא ממתני' דנדה דלמעלה מעשרים פטור מחליצה ומיבום על המתני' דבן עשרים הוי כבן תשע ומשני שם בנדה איירי ביש לו סימני סריסות וכאן בלא נולדו לו ופריך וכי לא נולדו לו סי' סריס עד כמה ומשני עד רוב שנותיו ומשמע דאחר רוב שנותיו הוי כבן עשרים והביא סי' סריס עיין תשו' ריב"ש ס' תע"ד וקשה הא לר"ה דסי' אחד לא מהני א"כ איך מהני רוב שנותיו הא לא הוי אלא סי' אחד אלא פשיטא דלדידי' איירי דלא הביא סי' סריס אבל עכ"פ אין לו שערות לא בזקן ולא למטה ואז דליכא סי' על גדלות מהני רוב שנותיו כמו כל סי' סריס ודו"ק ולקמן אבאר דבר זה ואנופף ידי עליו בעזה"י:

וטרם אבוא לבאר דברי רמב"ם נחקור חקירה אחת על אבן הבוחן דהנה אם הביא סי' סריס ואחר כך ב' שערות אמרי' סריס הוא והנך שערות כשומא נינהו עיי' יבמות דף פ' בנולדו לו סי' סריס ואח"כ הביא שערו' דאמר רב נעשה סריס למפרע וזה ברור וגם להיפך אם הוא אחר עשרים ומביא ב' שערות למטה אעפ"י שהביא אח"כ סימני סריס הוא גדול ולא סריס דרב אמר דוקא אם נולדו לו סי' סריס ואח"כ ב' שערות אבל בודאי אם הביא אחר עשרים ב' שערות אפי' הביא אח"כ סי' סירוס הוא גדול דאמרי' האי סריסות חולי הוא עיי' ריב"ש סי' תע"ד ומכ"ש בלא הביא אח"כ סי' סירוס דלא מגרע לגדלות מה שאיחר להביא השתי שערות כמובן בפשוט:

ולפ"ז נ"ל לחדש דבר לר"י דמהני אפי' סימן אחד אבל ביש לו ב' שערות בזקן מודה דצריך כל סימני סריס ואם נולד רק סימן אחד של סריסות לא הוי סריס יען דיש כנגדו מופת גדלות ע"י השערות בזקן אבל עכ"פ לולי שערות הנ"ל בזקן הי' הוא סריס ע"י סימן א' של סריסות שהביא א"כ פועל הסימן סריס אחד עכ"פ דלא מהני אח"כ הבאת שערות למטה להיות גדול מיד רק לא נעשה גדול עד רוב שנותיו דהגם דשתי שערות בזקן גרעי לכח סימן סריסות שהביא שלא נחזיק אותו לסריס אלא נשאר בקטנו' אבל עכ"פ יש כאן סימן סריסות שבא אחר עשרים טרם הבאת שתי שערות דלמטה ושתי שערות הבאי' אחר סימן סריסו' הוין כאלו אינם ונשאר בקטנות עד רוב שנותיו ואז נעשה גדול ולא סריס דבשלומא בלא הביא שום סי' סריסו' רק הך דאין לו שערות בזקן וזה בלבד לא הוי סימן סריסו' להחזיקו לסריס כאשר אבאר אי"ה דעת הרמב"ם דחסרון הנ"ל דלא הביא שערות בזקן לא הוי סימן סריסות בפני עצמו דהוא רק אות ממוצע בין קטנות לגדלו' ובעבור זאת מצריך הרמב"ם עוד סימן סריסות למשל לא הביא ב' שערו' בזקן וגם לא עושה כיפה] לכן אם ליכא סימן סריסות רק שלא הביא ב' שערות בזקן מהני אח"כ עד רוב שנותיו ב' שערות למטה להיות גדלות אבל בדאיכא סי' סריסות גמור רק דסימן הנ"ל לא הי' מהני להחזיקו לסריס יען דהי' לו שערות בזקן שהוא מורה על גדלות ולא על סריסות אבל עכ"פ נראה בו סימן סריסות גמור אחר כ' שנים טרם שנראה בו סימן שני שערות למטה שהוא סי' גדלות ולא פועלי' כלל:

ועדיין דבר זה צריך בירור מן הש"ס הנה ביבמות דף צ"ז פריך הגמ' על מתני' דקתני אחד בן תשע ואחד בן עשרים שלא הביא ב' שערות והקשה הגמ' ממתני' דנדה דף מ"ה דתנן לא חולץ ולא מייבם ומשני הא איתמר עלה והוא שנולדו בו סימני סרי' אמר רבא דיקא נמי דקתני והוא הסריס וחקרו וכי לא נולדו סימני סריס עד כמה אר"ח עד רוב שנותיו והנה נפלא בעיני מפשטות הלשון משמע דחקר הגמ' לדעת על המתני' דנדה דהוי סריס אם נולדו לו סימני סריס ומיבעי לי' הגמ' לדעת אם אין לו סימני סריס ואעפ"כ יהי' סריס להיות פטור מלחלוץ ומליבם ועיי' בריב"ש סי' תע"ד ולכאור' צריך הבנת הריב"ש התבוננת מנ"ל כך דלמא הוי הפי' כך דהגמ' משני דשם בנדה איירי דנולדו בו סימני סריס וע"כ דמתני' דיבמות דבן עשרי' דומה לבן תשע איירי דלא נולדו לו סימני סריס ופריך הגמ' עד כמה יהי' נחשב הבן עשרי' כבן תשע להיו' כקטן ומשני עד רוב שנותיו אבל בהגיע לרוב שנותיו ולא הביא סימני סריס הוי גדול ולא סריס דאין סריס בלא סימני סריסות וא"כ מנ"ל לריב"ש דין הנ"ל דבלא הביא סימני סריסות נעשה סריס לל"ה שנים דילמא נעשה גדול ולא סריס וצע"ג: אמנם הריב"ש הוכיח דע"כ כוונת הגמ' עד כמה שהיה השאלה איך יהי' סריס בלא סימני סריסות דאל"כ דגמרא מסופק לדעת על מי שלא הביא סימני סריסות מתי יהי' גדול ולא יהי' נחשב כקטן א"כ הי' לגמ' למבעי וכי לא נולדו לו ב' שערות עד כמה דהא במתני' דיבמות קתני דבן עשרי' שלא הביא ב' שערות דומה לבן תשע והוא קטן וא"כ צריך למבעי וכי לא הביא ב' שערות עד כמה דזה נזכר במתני' ולתרץ עד רוב שנותיו ואנא ידענא דאחר ל"ה שנה הוא גדול בלא סימני גדלות דהשכל גוזר דצריך להזכיר באיבעי' אותו דבר שנזכר במתני' לטעם שהוא כקטן ולשאול עד כמה יהי' הבן עשרים קטן אם לא נולדו לו שערות ומדנקט הגמ' וכי לא נולדו לו סי' סריס עד כמה ע"כ קאי על המתני' דדן על סריס בסימני סריסות ועתה מבעי' איך נדע שהוא סריס בלי סי' סריסות ובעבור זה לא שאל הך ספק עד כמה עד שתי' לו דשם איירי בסי' סריסו' ולא חקר על המתני' דיבמות דקתני שבן כ' דומה לבן ט' עד כמה ואח"כ יפרוך שמתני' הנ"ל סותר למתני' דנדה דשם הוי בבן כ' סריס אע"כ דהאבעי' היה על סריס בלא סימן:

ואוסיף נופך דאי קאי על המתני' א"כ הי' צריך לתרץ שהוא קטן עד שיביא ב' שערות או עד רוב שנותיו דהלא שערות ג"כ מהני' אחר עשרים אם לא נולדו לו סי' סריסות אע"כ דמבעי' לי' עד כמה ימתין בלא סי' סריסות ויהי' סריס וא"כ לא יוכל לשנות עד שיביא שתי שערות דאז יהי' גדול ולא סריס והוא חקר לדעת סריס בלא סימני סריסות ולא יוכל לתרץ רק זה עד רוב שנותיו ודו"ק:

אך הא גופא קשה למה לא חקר הגמ' על מתני' דיבמות דקתני שבן עשרי' הוי כקטן עד כמה יהי' קטן ויתרץ עד הבאת ב' שערות או עד רוב שנותיו אלא ע"כ דאז הוי במשמע דנעשה לרוב שנותיו גדול ולא סריס והגמ' ידע דבכל אופן כיון דלא הביא ב' שערות הגם דלא הביא ג"כ סימני סריסו' אעפ"כ הוי סריס ואם ישיב הגמ' על המתני' דיבמו' עד רוב שנותיו הי' במשמע ברוב שנותיו נעשה גדול וזה אינו ודו"ק וכי תקשה למה לא מבאר הגמ' דב' שערות מהני אחר עשרים לק"מ דהא קתני במתני' שבן עשרי' שוה לבן תשע וכמו דמהני לבן תשע שערות ולכן צריך להמתין עד שיגדיל ויביא שערות וה"ה לבן עשרים שצריך להמתין על שערות וכן פי' רש"י במתני' וז"ל אחד בן תשע ובן עשרים כל כמה דלא מייתי שערות קטן הוא וק"ל [לא הקשתי למעלה שיחשב ג"כ הבאת ב' שערות רק אם כוונת הגמ' להקשות עד כמה יהי' לו דין קטן במתני' והוא משני לו עד רוב שנותיו אז קשה שישיב לו שני אופני' יש לדעת גדלות אחר עשרים אבל בודאי ל"ק למה לא חקר הגמ' על המתני' עד כמה וישיב לו עד הבאת שערות משום דמרומז ב' שערות במתני' והבן זה:

אבל כל זה אינו שוה לי דא"כ איך בא דין זה וכי לא הביא סימן סריס עד כמה לכאן ביבמות דף צ"ז שם בנדה דף מ"ה שקתני במתני' דין עשרי' והוא הסריס שאינו חולץ ואינו מיבם שם מקומו לחקור אם לא הביא עד כמה אבל כאן דקתני במתני' דאם לא הביא שערות הוי קטן איך בא לכאן וכי לא הביא סי' סריס עד כמה ימתין ויהיה סריס הוא שלא בדרי דאונא וצע"ג ועוד פלא בעיני א"כ לא שייך הלשון עד כמה דלשון זה משמע מה שאנו מחזיקי' אותו עכשיו עד כמה יהי' בחזקה זו ומשמע הא במתני' קתני ששוה בן עשרי' לבן תשע והוא בחזקת קטנות עד כמה יהי' בכלל קטן ורש"י כ' וז"ל עד כמה נידון כקטן עכ"ל מבואר דהחקירה הוא כמה יהי' קטן ומשני עד רוב שנותיו ואז לא נקרא קטן אלא גדול ולפי' הריב"ש הי' לגמ' לומר וכי לא הביא סימני סריס מתי יהי' סריס שיתחיל דבר אחר אשר לא הי' עד עתה וצע"ג:

לכן נ"ל דבאמת יש לנו ב' אופנים בבן עשרים שלא הביא סימני סריס (א) שלא הביא ב' שערות כלל לא בזקן התחתון ולא בזקן העליון דאז בסימן א' נעשה סריס וע"כ הך בלא הביא סימני סריס איירי דליכא אפי' סימן אחד של סריסות (ב) כגון דהביא ב' שערות בזקן עליון ולא בתחתון דאז לא הוי סריס אלא א"כ נמצאי' בו כל סימני סריסות וא"כ האי וכי לא הביא סימני סריס איירי דלא הביא כל סי' סריס וההבדל ביניהם דבלא הביא ב' שערות כלל אז מהני ב' שערות בזקן התחתון עד ל"ה שני' אבל אם לא הביא אותם נעשה לל"ה שני' סריס אבל בהביא ב' שערות בזקן עליון ולא הביא כל סי' סריסו' אז לא מהני עוד שערו' עד ל"ה שנה יען שכבר הקדימו איזה סימני סריסות אבל בשנת ל"ה לא נעשה סריס רק נעשה גדול יען דמכבר התחילו שערות בזקן העליון שמורי' על גדלות רק לא נגמרו וכן הסריסות לא נגמר דהא לא הביא כל סימני סריסות וא"כ מסתמא הוא מרוב בני אדם שאינם סריסי' ונגמר עכשיו הגדלות והבן והגמ' פריך וכי לא נולדו סימני סריס עד כמה על שני פנים הנ"ל ומשני עד רוב שנותיו דאז פעם נעשה סריס לרוב שנותיו ופעם נעשה גדול לרוב שנותיו ודו"ק: ועתה בא ברוך ד' וראה שזה רמז הרמב"ם במתק לשונו הטהור שבהל' י"א שאיירי שלא הביא ב' שערות בזקן לכן הזכיר שהוא בקטנותו עד שיבי' ב' שערות למטה אבל בהל' י"ב לא הזכיר רק שהוא בקטנותו ולא הזכיר עד שיביא ב' שערות למטה יען דכבר הביא מקצת סי' סריסות שוב לא מהני עוד שערות ומיושב קו' א' ודו"ק ולכן הזכיר בהתחלת הל' י"ב שאם לא הביא לא שערות ולא סימני סריסו' נעשה סריס לל"ה שנה סריס ולא גדול ודו"ק ובעבור זאת בסוף הל' י"ב כ' רק הרי הוא בקטנותו ולא הזכיר שהוא סריס לל"ה שנה כי באמת כאן בהביא ב' שערות למעלה דאז נעשה גדול ולא סריס ודו"ק ולכן האריך ועשה מדין הנ"ל ב' הלכות כי נפרדים המה מאוד מאוד להבדיל בין הדבקי' והבן זה ועיין במגדל עוז שכ' מה שקשה למורה הא כיון דאין לו שערות א"כ הוי אחד מסימני סריסות ותי' דשני שערו' נתנו לסימן גדלות וזקן הוי הרבה שערו' יעו"ש ולכאורה פלא הא כאן איירי על שתי שערות למעלה ולא על למטה שנתנו לסימן גדלות וצע"ג ולפמ"ש נכון דלרמב"ם שערות למעלה המה אות על גדלות רק לא די בהם להיות גדול עכ"פ יפעלו שלא יהיו מועילי' עוד סימני סריסו' ועיי' בהל' ט"ו ודו"ק: אך דעת ראב"ד צריך התבוננת דגמ' חקר אם לא הביא סימני סריס עד כמה ומשני עד רוב שנותיו וקשה אם לא הביא ב' שערות למעלה א"כ הביא סימני סריסות דלראב"ד די בזה לבד ואם הביא ב' שערות בזקן א"כ לא משכחת עוד שיהי' סריס לל"ה שנה וע"כ הפי' לרוב שנותיו הוי גדול ולא סריס וא"כ לא משכחת שיהי' נעשה סריס לל"ה שנה לזה עוררני ב"א הב' החרוץ כמ"ה משה נ"י וצע"ג:

ונ"ל דוקא לדעת רמב"ם דסובר בהל' ט"ו דיש גם באיש סימני' למעלה שמורי' על גדלו' אז לא משכחת סריס לל"ה שנה אם הביא מתחילה ב' שערות בזקן אבל לראב"ד דצוח ככרוכיא דזה דוקא באשה ולא באיש ואין בשערות בזקן רק סימן סריסות אז אם יש לו ב' שערות בזקן אעפ"כ אחר ל"ה שנים יוכל להיות סריס כנלענ"ד:

וכל זה דוקא בסריס ממעי אמו אבל סריס הנעשה ע"י פחד או חולי לא נקרא סריס חמה רק סריס אדם וסריסות מחמת חולה לא יביא לעולם סי' סריסות דבשלומא אם המקור משחת שבמעי אמו אל לאשה חמימות וקרירות יפעל הקדחת שישתנה הגוף אבל אם מטבע הי' הריון מעלי' רק אח"כ נתהפך בקרבו דבר מחמת חולי אז לעולם לא יביא סימני סריסו' בגוף וזה לדעתי כוונת הרמב"ם בפ"ב מאישו' הל' י"ד וז"ל וסריס זה נקרא סריס חמה בכ"מ אבל הבן שחתכו או נתקו או מיעכו גידיו או ביציו כמו שהעכו"ם עושין הוא הנקרא סריס אדם וכשיהי' בן י"ג שנה נקרא גדול שאין זה מביא סימן לעולם עכ"ל הכוונה הא דלא מחזקי' איש לגדול אלא עד שיביא שערות או סריסות הוא יען דיש ריעותא הא דלא הביא ב' שערו' דאין לומר שמחמת חולשא אינו מביא דא"כ הי' לו להביא סימני סריסות דאז ידענא שאין לגוף הנ"ל כח להביא שערות דחולשת סריסות מעכב מלהביא ואמרי' בודאי יביא אח"כ או שערות או סימני סריסות אבל בסריס אדם הוא לא יביא בגופו סימני סריסות דאטו יען דנאבד ממנו כח זרע יהי' שערו לקוי ובשרו מחליק או אינו עושה כיפה ע"כ סימני סריסו' לעולם לא יבוא ומה שלא הביא שערות לסימני גדלות הוא דאמרי' יען דנתמעטו כוחותיו בשביל דנעשה סריס ולא יצמיח בו שערו' לעולם וכאן אין ריעותא דא"כ למה לא מביא סימני סריסו' דסריס אדם אין לו סימני סריסו' וא"כ אמרי' בהיפך בודאי הוא מן הרוב בני אדם אשר מביאי' שערו' לי"ג שנים דאטו יען דנעשה סריס אדם יצא מן הרוב שנולדי' בטבע להביא בשנת י"ג שערו' בשלומא ביש סימני סריס חמה שייך סברת הריב"ש דע"כ יצא איש הזה מן הרוב דאין להם סימני סריסו' הבאים בטבע מבטן האם אבל כאן במה שנשתנה לסריס ע"י פעולה לא מגרע כח הרוב בטבע בתולדה ואמרי' בודאי הוא מן הרוב שנעשי' גדולים לשנת י"ג ויום א' ומה דלא הביא ב' שערות יען דנעשה סריס אין לו כח להתאו' תאוה על אשה וכח התאו' מביא שערו' וזה שאין לו כח מתאוה בודאי לא יביא שערות לעולם ונעשה מיד גדול: אמנם כל זה אם מבטן אמו יצא כהוגן רק אח"כ נחתכו או נמעכו גידיו או ביציו הוא לא יביא סימני סריסו' יען דהושלך מרחם אמו שלם בכל כחותיו אז הגם שנאבד ממנו כח הזרע בכל זאת לא ישתנה גופו בבנינו ובתוארו אבל מי שיצא מרחם אונו בכח הריון בביצי' נמוחי' או עקורי' או פצועי' כל שינוי הנעשה בתולדה פועלת על כל כחות הגוף ויתן עדיו בכל הבנין והוא בכלל סריס חמה שלא ראה שעה אחת בכשרותו ומביא סי' סריסות בגופו וכל זמן שלא הביא סימני סריסות אמרי' דגם אם לא הי' סריס ג"כ לא היה מביא ב' שערות דיש מיעוט שאינם מביאים לי"ג שנים סי' גדלות: ובזה יובנו דברי הרה"מ שם שכ' בהל' י"ד וז"ל מתבאר בסוגי' דסתמא דמתני' הכין עכ"ל הכוונה יען דגמ' מפרש סי' סריס חמה דקתני במתני' ולמא לא בארו רבנן מסימני דסריס אדם דקתני ג"כ במתני' דלר"ע חייב ביבום וחליצה ולר"א פטור לדעת ג"כ איזה סריס אדם אלא בודאי דסימני סריס חמה המה מבטן אמו ומפרשי רבנן סימניהם וכל שלא נעשה סריס מבטן אמו לא משכחת בעולם סימני' על סריסות אדם מה שנעשה אחר התולדה ומה שלא מביא ב' שערות אין זה סימני סריס לרמב"ם דגם בסריס חמה לא אהני זאת רק אם יש עוד סי' אחר לשיטת הרמב"ם ולראב"ד הוי נכלל סי' סריס חמה והבן:

וד' האיר עיני שמצאתי בלח"מ הל' י"ד שביאר בפי' וז"ל מי שלקה אחר שיצא ממעי אמו בין בידי אדם ובין בידי שמי' נקרא סריס אדם עכ"ל מבואר שהבין ג"כ דרמב"ם סובר דכל שראה שעה אחת בכשרותו לא נקרא סריס חמה יעו"ש אבל לא ביאר כוונת הרמב"ם וראי' מן הגמ' כאשר בארתי בעזה"י:

והלום מצאתי בנוב"י ח"א בא"ה סי' ו' כאשר האריך להשיב להרב מראדוויל שחקר למה נקט הרמב"ם שחתכו כדרך הערביי' עושי' ולא נקנו הרמב"ם כולד בנימוכי ביצים וכדומה אלא פשיטא דדוקא הנעשה ע"י פעולת אדם אינו מביא שערות אבל נולד כך יוכל להביא שערות יעו"ש ולפמ"ש האמת אתו אבל במכ"ת לא ירד לעומקו של דבר דרמב"ם סובר במי שנולד ממעי אמו צריך להביא סי' סריסו' דאל"כ אנו חוששי' שמא מבלי שנעשה סריס ג"כ לא היה מביא ב' שערות עד כ' או ל"ה שנים דכמו דחיישי' על קטן בסתם שלא הביא ב' שערות ולא סמכי' על חזקה דרבא לקולא יען דיש ריעותא שלא הביא סימני שערו' ה"ה בסריס הנ"ל כיון דיוכל להביא סי' סריסות א"כ כל זמן שלא הביא סי' סריסות חיישי' דבלי סריסות ג"כ לא הי' מביא שערות אבל בסריס אדם דלעולם לא יביא סי' סריסות א"כ ליכא ריעותא כלל דמה שלא הביא ב' שערות הוא מחמת סריסו' וא"כ סמכי' בודאי הוא מן הרוב שנולדי' בטוב בטבע שמביאי' שערות לי"ג שנים ונעשי' גדולים לזמן הזה אבל בודאי אי סריס ע"י אדם אינו מביא שערו' גם סריס שנמוכו ביציו או נדעכו לא יביא שערו' כי חסר כח התאוה במקום ערוה להביא שערות למטה עיי' רמב"ם פ"ב מאישות ובפי' המשניות בנדה מ"ה והבדל ביניהם שכאן יש ריעותא שלא מביא ס"ס:

וראיתי בבית מאיר סי' קע"ב שירד לעומק העיון מה בכך שהוא סריס אבל עכ"פ מנ"ל שהוא גדול דילמא הגם שהוא סריס אעפ"כ הוא קטן והוכיח מכאן דחזקה דרבא הוא דאורייתא אפי' לקולא ולהוציא ממון רק אם איכא לברורי מבררי' אבל במת דליכא לברורי כגון בב"ב סמכי' על חזקה דרבא יעו"ש שהחליט לדין מכח דין הנ"ל ובמכ"ת הקדושה לא נכון בעיני דבשלומא כאן בסריס אדם דיש לתלות מניעת שערות בסריסות וריעותא אין כאן דהוא לא יביא סימני סריסו' אז אמרי' כיון דנולד שלם רק אח"כ נעשה סריס שמעכב לשערות הוא בודאי מן הרוב המביאי' לי"ג שנים אבל בקטן בעלמא דליכא דבר לתלות מניעת השערות כיון דראינו שאין לו סי' סריסות אמרי' דלמא לא הביא עדיין אלא יביא אח"כ שערות אם הי' חי דיש מיעוט המואחרי' להביא סימנים ולא סמכי' על חזקה דרבא רק אם יש דבר לתלות כמו בסריס אדם דזה לא יוכל להביא שערות וקו' נוב"י מתוס' בב"ב דף קנ"ג בארתי בחדושי שם דלק"מ דכוונת התוס' יען דהא מצינו שערות רק שניחוש שמא נשתנו אחר מיתה ע"ז הקשו נסמוך על חזקה דרבא ובודאי לא נשתנו והבן בקיצור:

תמצית הדברים דלרמב"ם לא משכחת סריס חמה רק הנולד מבטן אמו אבל מי שנעשה אח"כ סריס הוא סריס אדם וליכא בו סי' סריס כלל דכל הסימנים המוזכרים בגמ' הוא סריס חמה מבטן אמו ודו"ק:

אך מה שפלא בעיני שלא מצאתי לרמב"ם ה' יבום אשר ביאר שם שסריס חמה פטור מחליצ' ומיבום ולא מפרש מאומה שזה דוקא אם בדקנו גם מתחילה וראינו סימני סריסות משנולד וצע"ג ועוד נפלא בעיני על שבפ"ב מאישו' שביאר שאם אין לו שערות בזקן צריך עוד סימן אחר להיו' מוחזק לסריס למה לא ביאר שדוקא באחד סימני' שניכרי' בו מיד כשנולד כגון סימן כיפה או מי רגליו אין מחמיצי' וצע"ג:

לכן לבי אומר לי שיש לרמב"ם הבנה אחרת בגמ' דלכאור' יפלא בעיני דגמ' הקשה וניחוש שמא הבריא בנתים ומשני כיון דלקוי תחילה וסוף לא חיישי' והוא פלא דהיה לגמ' לומר כגון דבדקו בתחילה ובסוף וכיון דלקוי תחילה וסוף לא חיישי' וצע"ג ועוד פלא בעיני אם איירי דבדקו אותו מיד אחר לידה והכירו בתינוק שמטיל מים ואינו עושה כיפה א"כ יש כאן חזקה דמעיקרא ומהכ"ת ניחוש שמא הבריא הלא בכל התורה אזלי' בתר חזקת קמייתא ולמה יצריך בדיקה לבסוף כלל דבשלומא בבכורות צריך בירור דאולי הוא מום עובר ויש לו רפואה אז לא נחשב לקדשי' לצאת מקדושת הגוף אם יוכל להתרפאות אבל כאן דבל סריס חמה יוכל להתרפאות אעפ"כ כיון שלא נתרפא עדיין פטור מליבם ולחלוץ וא"כ אוקמי אחזקה דבודאי עדיין אין עושה כיפה:

ואין להשיב יען דע"י אותו סימן יהי' סריס ויש רוב כנגדו רוב אנשים אינם סריסים ואם רוב כנגד חזקה צריך בירור מכ"ש חזקה כנגד רוב עיי' מג"א סי' תל"ז ובמחה"ש סי' ח' ויש בידינו לברר אם גם עכשיו אינו עושה כיפה זה אינו דכאן דהי' ניכר סימן סריס מיד אחר לידתו בזה יצא מרובא דעלמא דרובא דעלמא אין להם סי' סריס בתולדתן ועי' תשו ריב"ש סי' תע"ד וא"כ יפלא למה צריך בדיקה לבסוף וצע"ג:

אך לק"מ יען דידענו שיש לסריס חמה רפואה צריך לחוש אולי נתרפא מכבר דמעולם לא הי' לנו חזקה שלא יתרפא ואולי כבר נתרפא וצריך בירור [כמו חזקה העשוי' להשתנות]:

אבל א"כ קשה מאי פריך הגמ' וניחוש שמא הבריא בנתים הוא פלא הלא יש חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא אשר מתאחדים שהי' סריס וגם עכשיו נמצא שהוא סריס ומהכ"ת ניחוש שהבריא בנתים וצע"ג:

ונלע"ד שבעבור הנ"ל יש לרמב"ם פי' אחר דבודאי כל סימני סריס שמנו רבנן המה מופתים שאיש הזה נולד ממעי אמו בכח סריסות סריס דומיא דאיילונית דלולי שנולד עמו בטבע מבטן אמו רק אח"כ בא לו חולי ונעשה סריס היינו שפועל החולי שלא יוליד אבל שיתן סימני' בגופו שישתנה הטבע באותו' בגופו זה לא יהי' רק אם יצא מבטן ונאכל חצי בשרו אבל גם מי שנולד מבטן אמו בסריסות יוכל להיות שכבר נתרפא מסריסות אך בנקל יחזרו לו סי' סריסות ע"י פחד רעם או חולשת החולי יען כי טבעו הוכן מבטן אמו לקבל סריסות [טוט שרי וטוט אסיר] מה שנתרפא חוזר לאיתנו ע"י מקרה לא טהור ואביי שאמר סימן שמטיל מים ואינו עושה כיפה היינו שאנו רואי' עכשיו שמטיל מים ולא עושה כיפה נודע לנו על למפרע שנולד מבטן אמו בסריסות דלולי שמרחם אמו הביא עמו כח סריסו' לא יוכל לבוא לו סימני סריסו' ומביא הגמ' שהסימני' באי' רק מחמת דאמו אפאה פת בצהרים ושתתה ירקה לדעת שסימן שאינו עושה כיפה לא יהי' אלא בצאתו לאויר העולם אחזו השבץ ואבות אכלו בוסר ולכן מספר הגמ' דר' יוסף שמע מאמו כל ממעי אמו לקוי ולכאורה יפלא לאיזה תכלית מספר הגמ' שר"י הבין דברי אמו אלא רמזו אחר ששמע שלא יבוא סימן כיפה אלא אם אשה אפאה בצהרי' ושתתה ירקה מזה הבין דברי אמו שסימני סריס חמה לא יוכלו להיות אלא אם הובאו מבטן אבל מעולם לא איירי הגמ' דבדקו אותו תינוק בשעת לידה רק עכשיו אנו בודקי' אותו ומזה שאינו מטיל מים בכיפה ידענו שהוא לקוי ממעי אמו ופריך הגמ' כיון דמעולם לא בדקנו לדעת בבירור שהי' לקוי בסימן זה שאינו עושה כיפה משעת לידה רק עכשיו אנו רואים שאינו עושה כיפה גזרנו לנו שע"כ בצאתו מרחם הי' ג"כ לקוי בכח סריסו' אעפ"י שלא הוחזק מעולם לפנינו ועי' תוס' חולין בחזקה שלא נתבררה מעולם ועיי' בנוב"י ח"ר בקו"ע] וא"כ ניחוש הגם שידענו עתה שבא לעולם בכח הנ"ל ניחוש שמא נתרפ' על שעה אחת דהא סריסות בידי שמים יש לו רפואה רק עתה חזר ע"י פחד או חולי וא"כ הי' לו שעת הכושר ומשני כיון דידענו מבדיקה שהוא לקוי תחילה וסוף לא חיישי' שמא נתרפא מסריסות אשר בא מבטן אמו רק שבא לו החזרה רק אמרי' כמו שנמצא כן היה ולא היה לו שעה אחת אשר נתרפא מסריסותו דמהכ"ת נימא סימנים ראשונים אזלו לעלמא והנך אחרינא נינהו [ועיי' בתוס' בב"ב דף קנ"ג ע"ב בד"ה השתא הגם שמת אעפ"כ לא אמרי' מחליו הראשון אלא אח"כ נחלה ומת דרוב חולי' לחיים אבל כאן לא שייך רוב סריסי' יתרפאו ושוב יבא עליהם סריסות במקרה ועיי' תוס' ביבמות דף פ' ע"ב בד"ה כד שיהיה בכולן דכתבו דלא שייך רוב חנונים סריסים אם יתגדלו אינם סריסי'] ודו"ק: היוצא מזה דלרמב"ם לא משכחת סימני סריסות בגוף רק אם הוא נולד בסריסו' מבטן אמו ובאמת לא מצריך הרמב"ם בדיקה מיד כשנולד רק כל זמן שאנו בודקים אותו ונמצאו בו סימני סריסו' ידענו שהוא סריס מבטן אמו ולא הי' לו שעת הכושר מאחר דנלקה תחילה וסוף ודוק:

ב הראב"ד כתב בהשגות בפ"ב מאישות הל' י"א וז"ל א"א אנו אין לנו אלא שזה שלא הביא ב' שערו' בזקן הוא סימן סירוס וקיי"ל כר"י דאפי' באחד מהם ואין אנו צריכי' עוד לסימן אחר עכ"ל ובהל' י"ב כתב וז"ל כ' הראב"ד ז"ל ולא אפי' נולדו בו השאר שהרי חסר סי' זה שהוא הגדול מכולם עכ"ל והכ"מ והלח"מ נתקשו בו (א) הלא לראב"ד הכל תלוי בשערות הזקן אם אין לו שערו' בו הוא סריס בודאי ואם יש לו שערות הנ"ל כל שאר סימני סריסות לא יעשו אותו סריס וא"כ קשה למה מנו חכמים כל הנך סימני סריס וצע"ג (ב) למה אמר ר"י אפי' באחד מהם הא הוא קאי על ליכא שערו' בזקן וזה הוא סימן של סריסות א"כ הי' לו לומר אין לו שערות בזקן הוא סריס וצע"ג (ג) עוד הקשה הלח"מ מאי משני הגמ' ר"נ סיכי דיקני הוי לי' וקשה א"כ לראב"ד די בזה שלא יוכל להיות סריס ולמה ציוה לעיי' אי בשרו מעלה הבל יעו"ש שהניח בצע"ג:

ונלע"ד ליישב בעזה"י ואקדים לבאר דברי תוס' ביבמות דף פ' בד"ה עד שיהי' בכולן ז"ל ואע"ג דאמרי' לעיל דבעי' שיהי' לקוי ממעי אמו ויש סימנים שאין יכולים להוודע משנולד כיון שניכר מיד שאינו עושה כיפה ושאר סימנים ניכרי' כל אחד בזמנו הוכיח הראשון על האחרי' שממעי אמו הוא לקוי אלא שלא היו ראוין להיות ניכרי' סמוך ללידתו עכ"ל מדכ' ושאר סימנים ניכרי' כל אחד בזמנו מוכח דאיירי שבדקו על כל סימן וסימן מיד בשעה שראוי להיות ניכר כמו שנדבק מיד אחר הלידה על סימן כיפה בזמנו אבל אם סימן כיפה הי' נבדק אחר הלידה ועל שאר סימני סריסות לא נבדקו כל אחד בזמנו שראוי להיות ניכר כגון שהמתינו אח"כ עד שנת ח"י אז לא מהני הבדיקה אשר מצאנו עכשיו כל שאר סימני סריסות יען דחיישי' שמא יש מן השאר סימן אשר הי' להן שעת הכושר רק אח"כ נתקלקל הטבע ונשתנה לסימני סריסות ור"ה מצריך עד שיהיו בכולן שכל הסימני סריסות צריכין להיות שנלקו ממעי אמו ותוס' הקשו הלא מיד אחר לידה א"א להכיר כולם ותי' כיון שסימן כיפה ניכר בעתו אחר הלידה ושאר הסימנים ניכרים בזמנן הראוי להיות ניכרי' די בזה להחזיק לודאי סריס ודו"ק וע"ז הקשו א"כ למה לר"מ קטן אינו חולץ ואינו מיבם הא לר"ה צריך שכל הסימני' צריכי' ליקוי ממעי אמו וא"כ אפי' אם לבסוף ישתנה ולא יעשה כיפה וגם שאר כל הסימני' יובדקו בזמנם ויהי' לחוש שכולם לקוי ממעי אמם אפ"ה עכ"פ סימן כיפה אינו לקוי ממעי אמו ולא הוי סריס כנלענ"ד הבנת דברי תוס':

ופלא בעיני שראיתי למהרש"א שהקשה הלא קו' תוס' קשה ג"כ לר"י שסובר דדי באחד עכ"פ ביבום דצריך לקוי ממעי אמו א"כ אין די באין לו שערו' בזקן וע"כ בכולן וא"כ אם עושה כיפה יהי' מותר לחלוץ ולייבם יעו"ש שהאריך ודבריו נפלאים הכי לא משכחת הגם שעושה כיפה ועכ"פ שאר סי' סריסות המה לקויין ממעי אמו אבל אין הוכחה שהמה ממעי אמו כיון שלא הי' ניכר מיד סימן כיפה וא"כ לפטור אותו מחליצה ויבום שהוא קולא אי אפשר גם לר"י חוץ אם לא הי' עושה כיפה מיד אחר שנולד אבל להקשות לר"י שיהי' מותר לחלוץ או לייבם בעודו קטן יען שעושה כיפה זה לק"מ דלדידי' נעשה סריס בסימן אחד יהי' איזה סימן מהסימני סריסות והלא יש ספק בכל סימן סריס שניכר אח"כ בזמנו דילמא הוא לקוי ממעי אמו וא"כ אסור לייבם דילמא הוא סריס ע"י סימן שיביא אח"כ ומהכ"ת להקל והוא בעיני נקודה נפלאה מאוד:

הארכתי במקצת חוץ לעניננו אבל לכאורה קשה מנ"ל לתוס' הא דלר"ה צריכי' אנו לידע בבירור שיש לו כל סימני סריס ואז קשה איך נברר שכולם לקויים ממעי אמו דלמא די אם אנו יודעי' שאינו עושה כיפה אז סמכי' שבודאי הוא סריס חוץ אם נדע שנמצא בו סימן להיפך כגון שראינו שבשרו מעלה הבל או שזרעו אינו דיהה וכדומה ולר"י אפי' אם ראינו סימן בהיפך שמורה שאינו סריס כיון שעכ"פ ידענו בו סימן אחד של סריסו' די בזה וכמו שמורה באצבע פשטות הגמ' דלעיל מנא ידעי' אמר אביי כל שאינו עושה כיפה משמע שדי בבדיקת סימן אחד הנ"ל וצע"ג אמנם לק"מ דר"ה אמר עד שיהי' בכולן משמע שצריך בירור שהוא איש שנמצאו בו כל סימני סריסות דאל"כ הי' לר"ה לומר אם חסר אחד מסימני סריסות לא הוי סריס הי' משמע דוקא אם מבורר שחסר אחד אבל אין צריך לבדוק אם חסר סימן אחד וכן מר"י דאמר אפי' באחד מהן משמע שדי אם נדע שיש לו סימן אחד וסימני סריסו' ולא צריך לברר שהוא לקוי בכל סימני סריסות אבל בודאי אם ידענו שיש לו סימן שהוא סריס כגון שזרעו דיהה אבל יש לו היפך סימן שבשרו מעלה הבל וכדומה אז אמרי' מה מעלה להאי סימן מהך סימן ויש תרי סימני' דסתרי אהדדי והוי ספק סריס ודו"ק:

ובן אחי הב' החבר ר' משה נ"י השיב לי א"כ הא גופא קשה למה לר"י די בסימן אחד לפטור מחליצה ומיבום למה לא נבדוק לברר אולי המצא תמצא סימן הסותר ויהי' ספק סריס וצריך ליתן חליצה מספק ומהכ"ת להקל באיסור לא תהי' אשת המת החוצה וצע"ג:

והשבתי לו טובים דבריך לפום רהיטא כי כלל גדול בש"ס כל היכא דאיכא לברורי מבררי' ויש לאל ידי לדחות קו' הנ"ל בנקל דבאמת אם יש לברר מבררי' רק פליגי אם א"א לברר דלר"ה יש עיכוב בדבר שאינו סריס רק אם נדע שיש בו כל סימני סריס ולר"י לא צריך אבל אם יש בידנו לברר מבררי' וכן משמע מלשון הראב"ד שכ' וז"ל וקיי"ל כר"י דאפי' באחד מהם ואין אנו צריכי' עוד סימן אחר עכ"ל השיג בזה על הרמב"ם שפוסק אם אין לו שערו' בזקן צריך עוד סימן אחר אז משיג הראב"ד שאין אנו צריכי' להיתר עוד סימן שדי בסימן אחד אבל מכח איכא לברורי צריכים אנו לבדוק אם נמצאו בו כל הסימנים [ונ"מ שאין קפידא על שאר סימנים לבדוק כל אחד בזמנו הראוי להיו' ניכר רק אז כאשר אנו רוצים לסמוך להקל בעבור סימן שערות אמרי' הלא איכא לברורי] והבן זה:

רק אערוך לפניך שכאן לא צריך לברר דאיש אשר לא הביא לי"ג שנים שערות למטה וגם לא הביאם עד אחר עשרים הוא כבר יצא מרובא דעלמא שאינם סריסים דרובא דעלמא מביאים לי"ג שנים שערות גדלו' ולכל הפחו' עד עשרי' ורוב אנשי' אשר יצאו מרוב דעלמא ויש להם אפי' רק סימן א' של סריסו' נמצאו בהם כל סימני סריס כמובן בסברא לר"י שאומר שדי באחד מהן אז הגם אם אנו בודקי' אותו ונמצא בו סי' שאינו סריס כגון שבשרו מעלה הבל יהי' סי' מול סי' ונשאר עכ"פ ספק סריס דהא נמצא בו סי' א' של סריס ולא שייך לומר כיון שיש סימן כנגד סימן א"כ אמרי' דהוא מהרוב שאינם סריסים זה אינו דהא כבר יצא מרוב דלא הביא ב' שערות וגם נמצא בו סימן סריסות [ועיי' תשו' ריב"ש סי' תע"ד] א"כ מהכ"ת שלא לסמוך על הרוב ונתחיל לברר אולי יהי' היפך סימן ויהי' נשאר עכ"פ ספק סריס וזה לא נקרא בירור לעשות מן רוב ספק והוא סברא ישרה בעזה"י גדולה מסברת נוב"י ביו"ד סי' נ"ז לענין ס"ס דאיכא לברורי]: וא"כ מיושב קו' הכ"מ למה הוזכרו שאר סימנים לשיטת הראב"ד הא אם יש לו שערות ע"כ אינו סריס ואם אין לו שערות נעשה סריס ע"י סימן זה ולפמ"ש לק"מ לכך מנו חכמים לדעת כל סימני סריסות שאם יהי' לו סימן של כיפה אבל נמצא בו סימן בהיפך שבשרו מעלה הבל אז יהי' ספק סריס וחולץ ואינו מיבם ומנו לדעת כל סימנים אולי ימצא אחד בהיפך והבן זה [ולפמש"ל בהבנת הרמב"ם יש ליישב קו' הנ"ל גם מצד השני שאפי' אם יש לו שערות בזקן מהכי אח"כ ביאת שתי שערות למטה אבל אם נולדו סימני סריסות שוב הבאת שערות למטה לא מהני ונשאר קטן עד ל"ה שנים ויש להאריך בזה וקצרתי]:

אמנם דע הא דחדשתי דלראב"ד מהני סימן סריסו' כגון שאינו עושה כיפה אבל ידעי' שבשרו מעלה הבל הוי ספק סריס ובעבור זה הודיעו חכז"ל לדעת כל סימני סריס זה דוקא בשאר סימני סריס אבל אם יש בו ב' שערו' בזקן שהוא סימן גדול שמורה שאיש הזה ראוי להביא שערו' אז אפי' אם ניכר בו כל שאר סימני סריס לא הוי ספק סריס אלא נשאר בקטנות דכיון דגוף הנ"ל מביא שערות בזקן שוב לא אפשר שיהי' סריס דהגם דב' שערות בזקן לא פועלים לעשות אותו גדול יען דרגיל לבוא שם שערות עיי' ברא"ש ביבמות דף פ' אבל זאת פועלים עכ"פ שסימני סריסות לא יועילו להחזיקו בסריס אלא נשאר בקטנותו עד ל"ה שני' ואז נעשה גדול ולא סריס דכמו אם אין לו שערו' בזקן אז אין לך סימן סריס גדול מזה ה"ה יש לו ב' שערות בזקן שוב א"א להיות סריס עוד דהא חסר הראש מסימני סריסות וזה הבנת הראב"ד בגמ' אם הביא שתי שערות בזקן כ"ע ל"פ עד שיהי' כולם וזה א"א להיות דכמו לר"ה דאמר עד שיהי' בכולם הוי הכוונה שאם חסר סימן אחד נשאר בקטנות ולא בסריסות ה"ה לר"י אם הביא ב' שערו' בזקן כ"ע ל"פ שנשאר בקטנות דעד שיהי' בכולם הוי הפי' כל סימני סריס אשר מנו רבנן וזה א"א ונשאר כקטן והבן:

וראי' ברורה לזה דרמב"ם פ"ב מאישות הל' י"ב כ' וז"ל הגיע לשנת כ' פחות ל' יום ולא הביא ב' שערות למטה והביא ב' שערות בזקן אעפ"י שנולד לו אחד מסימני סריס אינו סריס אלא הר"ז בקטנותו עד שיולדו לו כל סימני סריס או עד שיהי' בן ל"ה שנה ויום א' עכ"ל מבואר לרמב"ם שדוקא כל סימני סריס צריך אם הביא ב' שערו' בזקן אבל ע"י סימן אחד או שתים הוא נשאר בקטנותו ועל אותו הלכה השיג הראב"ד וז"ל כ' הראב"ד ולא אפילו נולדו בו השאר שהרי חסר סימן זה שהוא גדול מכולם עכ"ל מבואר לשיטתו דסובר דראש מסימני סריסות הוי סימן דאין לו שערות בזקן וכיון דיש לו שערות בזקן חסר ראש סימן הסריסות ונשאר בקטנות ועיי' כ"מ שפי' בפירש דלראב"ד חסר סימן אחד ור"י אמר דצריך כל הסימני' וזה א"א יעו"ש וא"כ הוי לראב"ד כמו לרמב"ם שאם חסר סימן אחד נשאר קטן גמור והבן זה כי הוא דבר חדש בעזה"י:

ולפ"ז יש ליישב קו' השני של כ"מ למה אמר ר"י אפי' באחד מהם ולא אמר אין לו שערות בזקן הוא סריס ולפמ"ש נ"ל ליישב דהא הם קאי על הסימנים דמנו רבנן ור"ה אמר הך דמנו רבנן סריס חמה דלא הביא שערות למטה ויש לו כמה סימני סריס הוא דוקא בכולם ע"ז משיב ר"י אפי' באחד די כל זמן שלא ידעי' שיש היפך סימן ואם יש היפך סימן הו' ספק סריס חוץ אם יש לו שערות בזקן אז הוי ודאי קטן דצריך כולם וזה אי אפשר ודו"ק: ומה שהקשה הלח"מ מר"נ כמו שהבאתי בקו' ג' נ"ל ליישב דראב"ד סובר בודאי ב' שערות בזקן למעלה במקום אחד מוציאים מידי סריסות דכמו דב' שערות למטה מהכיס לעשו' אדם לגדול ה"ה המה סימני' שאדם זה לא הוי סריס אבל הגם אם יש בזקן למעלה כמה שערות אבל המה מפוזרים בקצוות הזקן בכל פאה שערה אחת שערות כאלו לא מוציאי' מידי סריסות כי הפיזור מורה שהמה שומות ולא שערות כלל תה כוונת הגמ' סיכי דיקני הוי לי' כמו יתדות אוהל שיש אחד בכל פאה כך הי' לו לר"נ שערות ולכן ציוה לראות אם בשרו מעלה הבל ומצאתי און לי ברש"י שכ' וז"ל סיכי דיקני יתדות הזקן כלומר בכמה מקומות הוי לי' שער בזקנו עכ"ל מבואר שהי' לו רק יתדות הזקן בכמה מקומות הי' לו שערות אבל לא הי' לו ב' שערות במקום אחד כנלענ"ד לאמתו בראב"ד:

ואכתי פש לתרץ קו' הב"ש על הראב"ד שהקשה בסי' קע"ב לראב"ד דדי באין לו שערות בזקן א"כ ומנא ידעי' דהוא סריס ממעי אמו ותי' בדוחק דמתחילה לא הי' עושה כיפה ועכשיו עושה כיפה רק אין לו שערות בזקן גם זה נקרא תחילה וסוף לקוי יעו"ש ולפמש"ל בשיטת רמב"ם דכל סימני סריס המה באי' דוקא ע"י סריסו' מבטן אם אבל מה שנעשה סריסות אח"כ ע"י איזה סיבה אינו פועל סימני סריסות א"כ כיון דלראב"ד הוי אין לו שערות בזקן ראש מסימני סריסות א"כ ממילא ידענו שהוא לקוי ממעי אמו שקו' הגמ' הי' רק זאת שמא נתרפא בנתים ודו"ק היטב:

ג הטור בח"מ סי' רל"ה כ' וז"ל אי כמי עברו רוב שנותיו ולא הביא ב' שערו' אעפ"י שלא נולדו לו סימני סריסות בין הביא אח"כ ובין לא הביא ב' שערות איגלאי מילתא למפרע שהי' סריס ממעי אמו הלכך כל שאלו הביא ב' שערו' קודם שמכר הי' ממכרו ממכר עתה נמי שנתברר שהוא סריס הוי מכר למפרע עכ"ל והנה כאן לענין מקח וממכר הי' די אם יהי' נעשה סריס אחר שהי' בן י"ג שנים דכיון דנעשה סריס למפרע עכ"פ בשעה שמכר גדול הי' אעפ"כ כ' כיון דהביא לשנת כ' סימני סריס או שנעשה ל"ה ולא הביא שערות וגם לא סימני סריסות דאיגלי עכשיו שהוא סריס ממעי אמו וע"כ דסובר דלא משכחת סימני סריסות חוץ אם נולד בטבע לסריס ומדעכשיו סריס ידעי' דהי' מתחילה סריס ועי' בב"י שהביא בשם הריב"ש דיש הפרש בין שערות לסריסו' דבשערו' לא נעשה גדול למפרע ובסריסו' נעשה סריס למפרע מבן י"ג שנים שכ' וז"ל משום דעתה נתברר שהי' סריס ממעי אמו עכ"ל ואי משכחת שאחד יביא סימני סריסות אשר אינם מבטן אמו למה לו לריב"ש להוסיף שנתברר שהי' סריס מבטן אמו די לו שיאמר דפסקי שסריס נעשה סריס למפרע וגם לא הזכי' דאיירי דהי' בודקים בשעת לידה ונראה בו סימן סריסות אלא ודאי נשמע דלא משכחת סימני סריסו' רק אשר נולד מבטן אמו ודי אם ראינו עכשיו שהוא סריס נדע שהוא סריס מבטן אמו רק אצל יבום שצריך שלא הי' לו שעת הכושר חקר הגמ' פן נתרפא בנתים ומשני דלא חיישי' שנתרפא וחזר לסריסות:

ואוסיף בטעם כעיקר להסביר דברי ריב"ש שלולי כן שלא משכחת סי' סריס אא"כ הי' מבטן אמו איך נאמר דמה שמכר מ"ג שני' מהני הגם שלא הביא ב' שערו' דהוי הטעם דעכשיו נתברר דמה שלא הביא ב' שערות אחר י"ג שנים הי' מסיבת סריסות דילמא עכשיו נעשה סריס מחמת פחד רעם או חולי נמצא דאחר שנת י"ג הי' ראוי להביא ב' שערות רק שנתאחר אצלו הגדלות והי' מביא אותם עד שנת כ' רק בתוך כך נעשה סריס אבל עכ"פ בשעת מכירה ה' קטן ממש דאז לא הי' בעולם סיבה המונעת מלהביא סימני שערות ואיך נוציא ממון הנכסים אשר היו בחזקת הקטן מספק אם הי' בעל מכר אלא ודאי דלא משכחת סימני סריסות אא"כ נולדו לו מבטן אמו ומצאתי לרמב"ם בפי' משניות בפ' הערל שלכך נקרא סריס חמה שלא ראה חמה בשלימות רק משעה שראה החמה הי' סריס דפח"ח ודו"ק:

אמנם לכאורה יש להשיב דהגם אם לא הי' הוכחה מדנמצאו סימני סריס ע"כ הי' סריס מבטן אמו אעפ"כ נאמר דמכירה שמכר אחר י"ג שנים מהני דנעשה סריס למפרע דתלי' דסריסות הי' מעכב הבאת ב' שערות ומה שנפלא בעיני דנימא דנעשה סריס ע"י חולי או פחד והוא נעשה אחר המכירה ולא הי' בשעת המכירה סיבה שלא להביא ב' שערות וא"כ קטן ממש היה אז כשמכר ונוקמי הנכסים בחזקתן ויש לחזק הקו' דנימא כיון שהיה מתחילה ראוי להביא שערו' רק נסתרס נימא אוקמי אחזקה ועכשיו נסתרס וכל זמן שנוכל לאחר שנעשה סריס הוא טוב משנימא נסתרס כבר קודם י"ג שנה והוא הי' הסיבה שלא הביא ב' שערות וצע"ג:

על זה נאמר דלק"מ דהנה יש לנו רוב אנשי' נעשי' גדולים בשנת י"ג שנים ומביאים שערות להראות גדלותם ורבא אמר שחזקה הביאה סימני' ועיי' תוס' בב"ב דף קנ"ד שמוציאים ממון עפ"י חזקה הנ"ל יען שחזקה הוא מכח רוב בטבע ועתה בשלומא אם נאמר דכבר נסתרס קודם שנת י"ג לא יצא אדם זה מרוב בני אדם שנעשים גדולי' לשנת י"ג דגם הוא נעשה גדול אז ומה שלא הי' ב' שערות היה בסיבת סריסות שלו אבל אם נאמר דאח"כ נסתרס ואעפ"כ לא הביא ב' שערו' אחר י"ג וע"כ יצא מרוב בני אדם שנעשי' גדולי' אחר י"ג שנים מיד אז טוב יותר לומר שנסתרס קודם י"ג שנים ובאמת נעשה גדול משנת י"ג וכ"ת א"כ יצא מכלל רוב דלא הוי סריסים זה אינו דבכל אופן יצא מרוב בני אדם שאינם סריסים כלל והוא הוי סריס ואמרי' שנסתרס כבר קודם י"ג שנים ונעשה עכ"פ גדול בשנת י"ג ודו"ק: ולפ"ז הדרא הקו' לדוכתא למה צריך הריב"ש להזכיר דהוי סריס מבטן דאפי' אם לא הוי מבטן אמו עכ"פ תלי' שנסתרס קודם י"ג שנים ולא הי' ראוי להבאת שערות ונעשה גדול למפרע וכן באכילת חלב ביבמות דף פ' דאמר רב נעשה סריס למפרע דמשם יצא דין הריב"ש הנ"ל אינו מוכרח דהוא סריס למפרע רק דמחזיקי' שנסתרס קודם י"ג שנים ולא הי' ראוי להבאת ב' שערו' ונעשה גדול בשנת י"ג ולא תלינן שנסתרס אח"כ דא"כ יצא מכלל רוב בני אדם שנעשי' גדולים לשנת י"ג וצע"ג:

אך נלענ"ד דלק"מ דהנה רוב בני אדם לא נולדי' סריסים מבטן אמם אבל מיעוט בבי אדם הוין סריסי מבטן אמם למשל ממאה הנולדים יש עשרה סריסים אבל להיות נעשה סריס אח"כ ע"י חולי או פחד או קול רעם הוא אחד מני אלף אשר נעשה אח"כ סריס ועתה אם אנו רואי' איש אשר נעשה סריס ואנו חוקרי' אם הוא סריס מבטן אמו או שנעשה אח"כ סריס אמרי' בודאי שהוא סריס מבטן והוי מן המיעוט השכיח מאשר נאמר דנולד ולא הוי סריס ויצא מן הרוב ונעשה סריס דהוא מיעוטו אשר לא שכיח כלל ולכן החליט הריב"ש כיון דראינו אותו בסריסו' אמרי' דנולד מבטן אמו לסריס והבן זה כי ישר:

ובכל זאת איננו שוה לי דעכ"פ לאיזה תכלית הזכיר הריב"ש שהוא סריס ממעי אמו נימא סתם סריס למפרע דאם הוא סריס ממעי אמו בודאי טוב וגם אם אינו סריס ממעי אמו עכ"פ אמרי' מכח רוב המביאים ב' שערו' בזמנן דנעשה סריס קודם י"ג שנים וא"כ למה מזכיר שהוא סריס מבטן:

ונ"ל דהן אמת דמכח הרוב שמביאים לי"ג ראוי לומר דנסתרס קודם י"ג שנים וגם זה אמת דיותר טוב לומר שהוא מן מיעוט הנולדים בסריסות משנאמר שהוא ממיעוט דלא שכיח שנולדים אינם סריסי' רק נעשי' סריסים אח"כ אבל עכ"פ הא אין הולכים בממון אחר רוב היכא דאיכא חזקת מרא קמא וא"כ למה נאמר דמהני מכירה וכן באכל חלב הא הי' לו חזקת קטנות וחזקת פטור ואיך נימא מכח הרוב לחייב אותו מלקות או קרבן ובפרט כאן שהוא להכניס איש בחיוב התורה דילמא קטן הוא ולא נכנס בכלל החיוב לילך בתר רוב והארכתי בסברא זו במק"א דרוב מהני לגדול שמחויב במצות אחרי רבים להטות אבל מי שהוא ספק אם מחויב בתורה אז יש ספק דלא נכנס כלל בחיוב זה דרוב מהני והבן ועיי' דוגמא בפנ"י חדושי דף ס"ג אלא בודאי דלא משכחת סי' סריסו' אלא במי שהוא סריס מבטן אמו והבן זה שלכך הזכירה ריב"ש שאיגלאי שהוא סריס מבטן אמו ודו"ק:

היוצא מזה בנידן שאלתינו יש להתיר ולסמוך על הרמב"ם וראב"ד וטור הגם שתוס' מחולקי' עליהם ומכ"ש שלא תעגן כל ימי' די מה שראינו סי' סריסות בגדלות ודו"ק:

אך ראיתי מבוכה גדולה על הש"ע שריב"ש פוסק בסי' תס"ח שאם מכר אחר י"ג שנים והביא סימני סריס עד עשרים או עד רוב שנותיו איגלאי מילתא למפרע דהוא סריס ממעי אמו ומהני המכירה וכן נפסק בש"ע ח"מ סי' רל"ה סעיף י"ג להלכה ורמ"א לא הגיה שאם לא נבדק אחר הלידה מיד דלא סמכי' שהוא סריס ממעי אמו והוי ספק מכירה ובריב"ש סי' תע"ד פוסק בחליצה ויבום דצריך דוקא בדיקה אם עושה כיפה מיד אחר הלידה ואם לא נבדק הוי ספק סריס ממעי אמו וצריכ' חליצה מספק והובא ברמ"א בש"ע א"ע ס' קע"ב והוא פלא בעיני אי סמכי' שהוא סריס ממעי אמו להוציא ממון למה לא נסמוך באיסור לאו של אשת מת החוצה וצע"ג:

וגם זאת אדרוש מרמ"א בסי' קע"ב בא"ה שבסעיף א' מביא דברי ריב"ש שצריך מיד אחר לידה סימן שלא עושה כיפה ואם לאו הוי ספק ואח"כ בסעיף ה' שמונה הש"ע סימני סריס כ' הרמ"א עליו באין לו שערות בזקן די בסימן אחד מאלו והוא פלא הא יש בסימני' הנ"ל סי' אשר אינם ניכרי' ממעי אמן וא"כ הי' לו לפרש אם יש לו סימן אחד הניכר ממעי אמו וצע"ג: ונ"ל דלעיל קאי לפטור גם מחליצה מצריך דוקא סימן כיפה שניכר מלידתו אבל בסעיף ה' כוונת רמ"א בסימן אחד מכל אלו הוי עכ"פ ספק שמא הוא סריסות ממעי אמו דבסי' א' מאלו הוי עכ"פ סריס וא"כ אסור עכ"פ לייבם אבל ביש לו שערות בזקן דצריך כל הסימנים ואם חסר אחד מותר אפי' לייבם ודו"ק:

ועוד זאת מצאתי שרמ"א מחמיר בסי' קע"ב שבזמן הזה חוששי' על השערות שמא נשרו וא"כ נתפרדה כל החקירה חוץ אם נאמר במקום עיגון יש לסמוך על הדין:

ד הנמ"י ביבמות דף פ' וז"ל ה"ד סריס חמה אמר ר"י וכו' לאו לשון שאלה הוא אלא מדבריו של ר"י הוא שמפרש סריס חמה דמתני' שהוא בענין שלא היה לו שעת הכושר מעולם כיון שסריס אדם חולץ משום שהיה לו שעת הכושר דאל"כ הא מפרשי' לקמן סימנים כל שלא ראה וכו' שלקה ממעי אמו כיפה בולטו בלע"ז שאין הקלוח השתנתו הולך למרחוק כשהוא מטיל כלפי מעלה ואין נעשה ככיפה זה הוא סימן מיוחד ומובהק למי שהוא סריס חמה ממעי אמו ואלו סריס חמה דעלמא הא לקמן נתפרשו בו סימנים הרבה סימני סריס אין עושי' בו מעשה להחזיקו בגדולי' עד שיהי' בן כ' שנים שלימות ולא הביאו ב' שערות דהשתא נדונים לסריסים וגדולים אבל קודם לכן נדונים כקטנים אעפ"י שנולדו בהן סימני סריס ואיילונית עכ"ל: ואקדים דנ"ל לברר דבר הא דשמואל פליג על רב אי אמרי' נעשה סריס למפרע או לא היינו דוקא אם לא הי' סימני סריס ממעי אמו כגון בשעת קטנות הי' עושה כיפה ובשרו העלה הבל רק אח"כ נולדו בה סי' סריס אז פליג שמואל כיון שבשעה שהגיעה הנערה לשנת י"ב לא הי' לה סי' סריסות והיינו מחזיקי' אותה לקטנה מכח רוב בני אדם שאינם סריסים אז הגם שנולדו סי' סריסות ונתחזקו בשנת ח"י לא אמרי' סריס למפרע דנהפוך הוא דהא מעיקרא הי' לה חזקה שלא נולדה בסריסות דהא לא הי' לה סי' סריסו' מבטן אמה וגם בשעה שהיתה ראוי' לשערות בשנת י"ב עדיין לא היו בה ס' סריסות הגם שנולדו בין שנת י"ב לשנת ח"י ונתחזקו בשנת י"ט דעדיין לא הביאה ב' שערות ועכשיו היא סריסה בודאי בכל זאת אמרי' אוקמי אחזקתה קמייתא מכח רוב בני אדם שאינם נולדים סריסים והיתה ראוי' להביא ב' שערות רק במלאות ח"י שנים נעשית סריסה וזה שדייק קטן הי' באותו שעה בשנת התחלת י"ג היתה מוחזקת לקטנה דהא לא היו לה אז סימני סריס ולכן לא אמרי' נעשה סריס למפרע וזה שדייק רש"י וז"ל קטן הי' באותו שעה דלא מחזקי' לי' בגדול אלא מי"ח ואילך שהוא מוחזק בסריס עכ"ל אבל אם הי' לה סי' סריס משעה שנולדה אז מתחילה לא התחלנו לומר יען שלא היתה מביאה ב' שערו' עד י"ב שנה קטנה היא דנימא שלא הוי' סריסה מכח רוב אנשים אינם סריסים זה אינו דרוב אנשים שאינם סריסים לא נולדו עמהם מבטן אמם סימני סריס וזו שנולדו עמה סי' סריס וגם בשנת י"ב לא הביאה שערות הגם דבכ"ז לא נוכל להחזיקה ודאי סריסה עד שנת ח"י אבל אם אז נתחזק אח"כ הסריסות אמרי' למפרע היא סריסה דהא בשעת אכילת חלב לא הי' מחזיקי' אותה לקטנה נהפוך הוא רוב מביאים סימנים בשנת י"ג לזכר וי"ב לנקבה וזה יצא מרוב הנ"ל ולא הביא ב' שערות ונצרף עוד רוב בני אדם לא נולדו בהם סי' סריסות מבטן אמם וזה יש לו סי' סריסות והוי תרתי לריעותא הגם שלא מחזיקים עד עתה לודאי סריסות אבל משעה שנתחזק לסריסות אמרי' למפרע הוי סריסות אפי' לשמואל ודו"ק:

ומצאתי און לי בתשובת ריב"ש סי' תע"ד באחד שנמצאו בו סימני סריס בשעת מיתה אם אשתו מותרת להתיבם דנימא מכח חזקה דרבא דבודאי הביא ב' שערות קודם שהביא סימני סריסות ומותרת להתיבם והשיב דחזקה דרבא לא מהני רק לחומרא ולא להקל ויש חשש שמא לא הביא סימנים קודם וכ"ת סריסים מעוטא נינהו אזלי' בתר רוב דאינם סריסים ואמרי' דהביא ב' שערות שלא נחזיק אותו לסריס זה אינו כיון דרוב אנשי' אין להם סימני סריס ולזה יש סי' סריס איתרע לי' רובא כמו בכתובות רוב נשי' אית להם קול ולזו אין קול איתרע רובא וכן בפ' החולץ רוב נשים ניכר עוברן וזו שלא ניכר איתרע רובא דיולדת לתשעה יעו"ש:

אבל קשה לי א"כ שם דפריך ר"י לרב דמשכחת לר"מ דיש לאיילונית קנס וקשה א"כ גם לשמואל תקשי הא משכחת לה קנס כגון אם הי' לה סי' סריס ממעי אמה דאז גם שמואל מודה דנעשה סריסות למפרע וצע"ג ונ"ל דבשלומא לשמואל יש לתרץ דסתם איילונית אשר לא ניכר ממעי אמה סי' סריסות אין להם קנס לר"מ אבל לרב קשה הלא לכל איילונית יש להם קנס דכל איילונית נעשו' גדולו' למפרע ודו"ק:

ומעתה נ"ל לחדש דבר דיש ב' סריסי חמה (א) סריס חמה בטבע ממעי אמו (ב) סריס חמה הנעשה ע"י חולי או רעם דבגמ' יבמות דף פ' ע"א ה"ד סריס חמה אר"י כל שלא ראה שעה א' בכשרותו מנא ידעי' אמר אביי כל המטיל מים ואינו עושה כיפה ע"כ בדף הנ"ל ע"ב ה"ר איזהו סריס חמה כל שהוא בן כ' ולא הביא ב' שערות ואפי' הביא לאחר מכאן הרי הוא כסריס לכל דבריו ואלו הן סימניו אין לו זקן ושערו לקוי ובשרו מחליק ומביא הגמ' רשב"ג אומר כל שאין מימיו מעלי' רתיחות וי"א כל המטיל מים ואינו עושה כיפה ואח"כ פליג ר"ה ור"י ר"ה אומר עד שיהיו כולם ר"י אומר אפי' בא' מהן וקשה לי (א) הא לעיל שאל הגמ' איזה סר"ח והשיב ר"י שלא ראה שעה אחת בכשרותו ומנא ידעי' ומשני כל שאין עושה כיפה משמע שליכא שום סימן אחר רק זה ובסי' זה די לדעת שלא הי' לו שעת הכושר ובע"ב מפ' הגמ' אין לו זקן ובשרו מחליק ושערו לקוי והך דאין עושה כיפה הוא רק בשם י"א משמע דלאו כ"ע מודי' שהוא סימן וגם אם נאמר שר"י שהשיב אינו עושה כיפה סובר באחד מהן די וה"ה שיכול להשיב כל שאין מימיו מעלה רתיחות אבל מהכ"ת שרבנן אשר נמנו לספר סי' סריס לא יזכרו סי' שאין עושה כיפה וצ"ע (ב) הלא בת"ר לא נתחדש רק ב' דברים שאפי' אם הביא שערות אח"כ אעפ"כ הוי סריס וגם שמפרטי' אלו הם סימניו אבל הא דצריך להיות סימנים הוא מבואר במשנה דנדה דאמרי' בגמ' דיקא נמי דקתני והוא הסריס דהלא הי' ראוי לומר במשנה הגיע לעשרי ולא הביא ב' שערות לא חולץ ולא מייבם שהוא סריס אז יש במשמע שאפי' בלא סימני' הוא סריס יען שלא הביא עד כ' ב' שערות ומדנקט במשנה והוא סריס משמע שזה הוא מתנאי הדברי' שהגיע לכ' ולא הביא ב' שערות וגם זאת והוא סריס שיש לו סי' סריסות אז הוי הדין לא חולץ ולא מיבם כמובן וא"כ הי' ראוי לרבנן הנ"ל להגיד דבריהם על המשנה שאפי' הביא סימני' אח"כ הוא סריס וגם אלו הם סימניו וצע"ג (ג) יש לי לדקדק הלא הך ת"ר הוא דבר שנוגע למשנה לדעת איזה סר"ח פטור מחליצה וכבר הביא מסדר הגמ' לעיל איזה סר"ח אר"י שלא הי' לו שעת הכושר ואביי אמר שאינו עוש' כיפה ופלפלו לר"א ממשנה דנדה דף מ"ז והי' ראוי לסדר הך ת"ר לדעת שיש עוד סי' על סר"ח ויש פלוגתא בין ר"ה ור"י אי צריך כל הסימנים או לא ולמה הפסיק מסדר הגמ' בנתים בפלוגתא דרב ושמואל באכילת חלב וצע"ג: (ד) עוד פלפל הגמ' על סי' שאינו עושה כיפה שניחוש שמא הבריא בנתים ומשני כיון דתחילתו וסופו לקוי לא חיישי' לזה וכאן שמונים סימנים הרבה לא חקרו כלל שניחוש שמא הבריא ולשנו' דאיירי שבדקו תחילה וסוף וצע"ג:

אך ברור בעיני לפרש בודאי אין כאן שום סי' סריסו' אשר מעיד על סריסו' מבטן האם רק זה שאינו עושה כיפה כי הולד אשר יצא מרחם אמו שלם בכחותי' יעשה כיפה אבל שאר סימנים אשר מנו אינם מעידים שהוא סריס מבטן אמו אבל יש עוד סריס חמה אשר אינו סריס ממעי אמו אבל נעשה סריס ע"י איזה חולי או פחד רעם וע"ז יש סימנים הרבה אשר ספרו רבנן בשרו מחליק ושערו לקוי ואין לו זקן או נשתנה קולו או קולה או שכבת זרעו אינו דוהה או מימיו אין מחמיצי' וי"א אין מי רגליו עושי' כיפה דגם סימן הנ"ל יוכל לבוא ע"י פחד או חולי ולפ"ז נכון מאוד לעיל דחקר ר"י לענין איזה סר"ח שפוטר מחליצה ומיבום אשר צריך להיו' סריס מעולם אשר לא הי' לו שעת הכושר היינו סריס ממעי אמו פריך הגמ' מנא ידעי' ומשני כל המטיל מים ואינו עושה כיפה הוא סימן אחד לבד אשר יש לעדות על סריסות מבטן ובסימן זה בלבד די כי הוא סימן מובהק וליכא מאן דפליג שיצרוך עוד עדות למשל אם בשרו מחליק או שערו לקוי או מימיו מעלי' רתיחות כי סי' הנ"ל לא יבאו מכח סריסות מבטן האם רק אם ימצאו בתינוק המה מחמת חולי או רעדה אבל בע"ב חקרו רבנן על סר"ח אשר לא נולד מבטן אמו רק אמו דנין לדעת אם הוא סריס לרב למפרע ולשמואל מכאן ולהבא אבל הכל רק על זמן חיוב עונשים אז לזה לא צריך להיות סריס ממעי אמו ואמרו על סריסות ע"י חולי או פחד יש הרבה סימני' כגון בשרו מחליק וכו' וי"א מוסיפי' סי' אחרים ולכן אמרו אם הגיע לכ' ולא הביא ב' שערות אעפ"י שהביא לאחר מכאן הוא כסריס לכל דבריו כמו שסריס מבטן אמו שאינו עושה כיפה ה"ה סריס הנ"ל אשר נסרס ע"י מקרה הוי כסריס אלו הן סימניו שכאן יש סימנים רבים וי"א ה"ה שאינו עושה כיפה הוי ג"כ סימן:

ולפ"ז מיושבים הדקדוקים דכאן איירי רבנן בסר"ח שאינו בטבע ממעי אמו רק שנסרס ע"י חולי או פחד ולא דנו לענין חליצה ויבום רק לענין עונשים אם הוא סכיס ונעשה גדול או הוא קטן ולא צריך להיות סריס ממעי אמו ולית לן בה אם הבריא בנתים והי' לו שעת הכושר ולכן הקדימו פלוגתא דרב ושמואל דפליגי לענין עונשי' ולא רצה מסדר הגמ' לסמוך לדלעיל שלא לטעות דהנך סימני' לענין יבום וחליצ' ורבנן בעצמן לא יכלו לומר דבריהם על המשנה דנדה דשם לענין יבום וחליצה קאי וליכא סי' רק זה שאינו עושה כיפה כנלענ"ד בעזה"י:

ומעתה בא ברוך ד' וראה בלשון הנמ"י שהבאתי לעיל שהבין כמ"ש דכאן דן הגמ' בשם ר"י לדעת סריס מבטן אמו שלא הי' לו שעת הכושר אז מפרש ר"י סימן דאינו עושה כיפה דאלו לדעת סר"ח דעלמא לענין כל התורה הא נתפרש לקמן סימנים הרבה ואח"כ ביאר שסי' דאינו עושה כיפה הוא סי' מיוחד ומובהק שהוא בלבדו הוי עדות על סריסות ממעי אם ונוכל לסמוך עליו לבדו שאין לסר"ח ממעי אם אלא סימן זה בלבד אבל סר"ח דעלמא שאינו לענין יבום רק לענין חיוב מצות או עונשים נתפרשו לקמן סימנים הרבה נגלה עין בעין דהבין הסוגי' כמו שפרשתי בעזה"י:

תמצית הדברים העולה מפירושי בהבנת נמ"י דלענין חליצה ויבום אין סימן לדעת שלא הי' לו שעת הכושר רק סימן כיפה לבד וסי' זה מהני לכ"ע אבל לענין סר"ח דעלמא לענין עונשים או מצות או קנינים אם הוא גדול או קטן אז יש סימנים הרבה ושם פליגי ר"ה ור"י דסובר בא' מהן חוץ אם יש ב' שערות בזקן דצריך כולם ודו"ק:

אך שיטת התוס' לא משמע כן דבד"ה עד שיהי' בכולן כתבו וז"ל אע"ג דאמרי' לעיל דבעי' שיהי' לקוי ממעי אמו ויש סימנים שאין יכולים להוודע משנולד מ"מ כיון שניכר מיד שאין עושה כיפה ושאר סימני' ניכרים כל אחד בזמנן הוכיח הראשון על האחרים שממעי אמו הוא לקוי אלא שלא הי' ראוי' להיו' ניכרים סמוך ללידתו עכ"ל מבואר דהבינו דהנך סימנים המפורשים בע"ב המה סימנים על סר"ח מבטן אמו שרבנן איירו בסריס לענין יבום וחליצה ופליגי ר"ה ור"י אי צריך כל הסימני' לענין להחזיקו לסריס לפטור אותו מחליצ' ויבום או די בא' ולכך הקשו איך אפשר להכיר כל הסימנים מבטן אמו ותי' יען שכל א' בא בזמנו ובאמת אם לא בא אחד מכל הסימני' בזמנו לא הוי סריס מבטן אמו ואי הי' סבירא להו דיש ג"כ סריס דעלמא לענין כה"ת כולה אעפ"י שאינו סריס מבטן אמו למה להו לדחוקי כולי האי משמע דס"ל דמי שאינו סריס ממעי אמו לא נכנס בכלל שם סריס דהוא רק מין חולי ומשמע להו דגם לענין עונשים צריך להיות סריס מאמו דאל"כ הוא רק מין חולי ונשאר קטן אבל מי שנסרס אח"כ ע"י חולי או רעדה אפי' לענין עונשי' לא הוי סריס ומה שאתמר בן ח"י שאכל חלב ונולדו בו סי' סריס היינו כל סימני סריס נולד בזמנו ודו"ק וידים מוכיחות לשיטת התוס' מדנקט הגמ' בנדה והוא שנולדו בו סימני סריס הא לפי דברי נמ"י ולפי פירושי ליכא ראי שהוא לקוי ממעי אמו רק סי' שאינו עושה כיפה והי' לגמ' לומר והוא שנולד לו סי' סריס ודו"ק וכי תקשי אפי' אם נימא שהסימנים המבוארי' בגמ' קאי ג"כ על יבום וכאשר משמע מרש"י שם בנדה שנקט בשרו מוציא הבל ושערו לקוי ובשרו מחליק ובאמת די אפי' באחד מסימנים והי' לגמ' לומר סי' סריס זה לק"מ דנקט סימנים יען שיש ס' הרבה אבל לפי דברי הגמ' הוי סי' כיפה מיוחד: ובזה פלא בעיני על המהרש"א שהקשה לתוס' דחקרו לר"ה דאמר עד שיהי' בכולם איך אפשר לידע שכל סימני' לקוים ממעי אמו ונתפלא למה לא חקרו לר"י דסובר באחד מהם וקשה איך נדע ע"י שאין לו שערות שהוא לקוי ממעי אמו ותי' שר"י קאי על סריס דעלמא כמ"ש הנמ"י ולדעתי אם תוס' סברו כשיטת נמ"י לא הי' קשה קושייתם אפילו לר"ה וצע"ג כעת:

והמורם מנמ"י דסובר דלענין חליצה מהני דוקא אם נבדק מיד אחר לידה כהבנת הרמ"א בש"ע ושוה בזה עם שיטת התוס' אך במ"ש הב"ש בסק"ב דמשמע מרמ"א דיש עוד סי' אשר נוכל להכיר מיד אחר הלידה מן הנמ"י לא משמע כן שרק כיפה הוי מיוחד וגם מובהק ועכ"פ בנידן שאלתינו שלא נבדק ממעי אמו יש להחמיר:

ועונותי גרמו שאז כאשר עסקתי בתשו' הלז מתה עלי בתי הנעימה לאה אשר היתה נקראת על שם אמי הצדקת ז"ל ולא זכיתי לבוא לעמק יהושפט לדעת הדין להלכה וד' ישמרני מכל רע עד עולם ויאר עיני בתורתו שאמת יהגה חכי ולא אבוש בעוה"ז ולא אכלם לעוה"ב אמן:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה