אור ברסלב
שות מחנה חיים א › סימן צג

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

א · סימן צג

סימן צב

במוצאי מנוחה יבא ברכ' והצלחה לראש תלמידי הצדיק המשים לילות כימים הבקי בשבילי הפוסקים ומורים אשרי יולדתו כבוד מהו' ר' עמרם ישי נ"י לעולם:

מכתבך קבלתי בשמחה כי ראיתי שעודך חי על התורה ועבודה אשרי לחותנך נ"י שמחזיק בך יברכהו ה' שיוכל להיות לעזר לך עוד רבות בשנים: ועתה באתי אודות ח"ת שלך אשר באו במכתבך ואשר יתן ד' בפי אשמור להודיעך:

א מה שתרצת קו' קצו"ח שהניח בקו' דברי חדושי ר"ן בסנהדרין דף ע"ב שתי' בשם הר"ר דוד דאתנן אסור אפי' בא על אמו יען שחייב אדם לעמוד בדבורו אבל בהני דברי דרב כיון שבדמי' קנהו א"כ אין עליהם שום חיוב והקשה הנ"ל א"כ מאי הקשה הגמ' בע"ז פ' השוכר את הפועל אם אמר טלי זה אסור אפי' אחר ג' שנים הא מחסרי משיכה וקשה הא חייב אדם לעמוד בדבורו כיון שהבטיח לה וצע"ג ותרצת בכל נתינה יש ב' דברים יציאה מרשות נותן וכניסה לרשות זוכה והמה אינם אגודי' זה בזה כמבואר בקונה שדה מנכרי שאמרו חכז"ל לא יתן מעו' קודם וע"כ יש ריוח בינתים מיציאה לכניסה וא"כ יש לחקור אי בא איסור אתנן זונה יען שבועל נותן וחל איסור אתנן מיד שהוא מוציא מרשותו או אז כשהיא זוכה יען שהיא מקבלת בעבור בעילתה ובודאי בטלה סתם לא הוי אפי' נתינה מצדו אבל בטלה זה סובר המקשן כיון שמבורר הוי עכ"פ אתנן מצד הנותן וחל שם אתנן אבל המקשן פליג בסברא וסובר שבלא קבלתה לא מקבל שם אתנו והוצרך לתרץ דקאי באופן דלא מחסרי משיכה ובזה יובנו דברי הר"ן עכ"ד: אהובי תלמידי נ"י שמחתי בגוף החקירה אם איסור אתנן בא מכח הנתינה או מכח קבלתה כי לדעתי יש נ"מ גדול אם הבועל נותן לה האתנן בע"כ והיא אינה רוצית והוי נתינה בע"כ וכבר השריש לנו הרשב"א כלל גדול נתינה בע"כ הוי רק נתינה לפטור הנותן מחיובו אבל המקבל אינו זוכה בע"כ יעו"ש א"כ יש נ"מ לדינא אם הוי אתנן או לא וצע"ג כעת אבל להבין בזה דברי הר"ן לא יכולתי לראות סוף סוף דברי גמ' המה כנגדו הודיעני נא את דרכך:

ולא אמנע מלהודיעך שלא זכיתי להבין קו' קצו"ח הנ"ל דלדעתי אין כאן קו' כלל והוא בשלומא אם נתן בשעת ביאה אתנן לאמו ואלו לא היתה אמו שיש על הבעיל' חיוב מיתה הי' זה אתנן מעלי' שלא חסר מאומה לצורך הקנין רק יען שיש כאן חיוב מיתה על הבעילה א"כ אין לה מן הדין לתבוע חיוב בעילתה אשר יטיל עליו החוב אשר בעבורו קנתה האתנן בקנין ויהי' דומה כאלו אחד הקנה לאדם דבר בעד חוב אשר יש לו אצלו בקנין מעלי' אבל נמצא אח"כ שלא הי' חייב לו שנתבטל המקח הגם שאין חסרון בקנין יען שעכ"פ יש כאן קנין בטעו' וה"ה כאן הוא הקנה האתנן בעבור שכר בעילה ובאמת בעבור הך בעילה לא בא לו חוב דמים יען שמחויב על הבעילה מיתה ע"ז תירץ הר"ן דעכ"פ הוא הבטיח לה שכר בעילה והקנה לה האתנן רק עפ"י דין אינו מחויב לשלם לה שכר בעילה עכ"פ הוא מחויב לעמוד בדבורו אשר הבטיח לה תשלומין ואם הוא עומד בדבורו שאינו חוזר מתשלומין א"כ נשאר הקנין והוי אתנן מעלי' וזה נקרא חייב לעמוד בדבורו וממילא לא הוי קנין בטעות והבן אבל בפ' השוכר את הפועל הוא בהיפך הגם שהיא אינה אמו ואין כאן איסור אשר יפטור אותו מליתן והוי הנאת בעילתה כאלו נתנה לו דמים בעד הטלה עכ"פ הא חסר משיכה והגם שהבטיח לה וחייב לקיים דבורו היינו שהוא מחויב ליתן לה בקנין אבל עכ"פ עדיין לא נתן לה וחסר הקנין במה יהי' האתנן שלה אטו מי שיקבל בעד חפץ הדמים אשר בודאי מחויב מכח מי שפרע לעמוד בדבורו עכ"פ חסר מצד המקנה ההקנאה ומצד הזוכה הקנין ולא הוי של הקונה הגם שהמקנה חייב לקיים בדבורו וצריך להקנות אבל אם מקיים דבורו ומקנה אח"כ לא יהי' הקנאה למפרע ולא ידעתי איך דימה הגאון קצו"ח חייב לעמוד בדבורו אל חייב לקיים דבורו והוא פלא בעיני מאוד:

וכעין סברא הנ"ל חדשתי זה רבות בשנים על חקירת מ"ל פ"ד דמעילה הל' ט' וז"ל נסתפקתי אם מעל בזדון לוקה ב' משום לא יחל דברו ומשום לאו דמעילה נראה דלוקה ב' רק הו"ל לרמב"ם לבאר זה עכ"ל ואמרתי במכ"ת נ"ל מן הסברא דאינו לוקה ב' דבשלומא אם אסר על נפשו חפץ או אסר על אחרים חפץ דלא פעל דבורו רק איסור הנאה שלא יהנו אחרים או הוא מן החפץ אבל לא פעל דבר לשנות על החפץ שיצא מרשות או יכנוס לרשות א"כ נשאר רק דיבור של האיסור ואם עבר ונהנה א"כ חילל דבורו ועובר על לא יחל דברו אבל אם הקדיש חפץ אז פעל אמירה לגבוה קנין דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט מתחילה הי' החפץ שלו וע"י ההקדש הוא קם ברשות גבוה ועי' בתוס' בב"ק דף ע"ו מעיקרא תורא דראובן ועיי' במ"ל פ"א מה' מעילה וא"כ פעל הדיבור שלו קנין ויען שפעל קנין והוי חפץ של הקדש הוא נלקה שנהנה מקדשי שמים ואיך יהי' עובר על לא יחל דברו הלא אי אפשר לו לחללו דהא נלקה בעבור הקדש שזה פעולת דבורו ואין הוא אסור להנות בו יען שהוא הקדיש דהא גם בהקדש דאחרי' אסור להנות או אפי' הקדש אשר נקנה ע"י חצר של הקדש עיין מעילה דף י"ג ואיך יחלל דברו אם כבר פעל דברו אבל בשאר איסור כדר צריך לקיים דברו והבן זה רק באוסר פירותיו על כל העולם ונעשי' הפקר לכל העולם ופעל דבורו הפקר יש לכאורה לומר דליכא בל יחל דברו עיי' רשב"א ור"ן נדרים דף פ"ה אך זה אינו דדבורו לא פעל ההפקר יען שממילא מיאש עצמו ונעשה ההפקר וזה רק מסובב מן הדבור אבל עכ"פ דבורו לא פעל קנין בכח עצמו ודו"ק:

ולא אוכל להתאפק שלא להודיעך דבר אשר חדשתי זה ארבע עשרה שנה עיי' מכות דף ה' אם עדים אמרו בחד בשבתא הרג פלוני את הנפש ובאו עדי' והזימו אותם ואמרו בערב שבת הרג פלוני את הנפש נהרגי' דבעידנא דקמסהדי גברא לאו בר קטלא ופי' רש"י הטעם דאלו אתי והודה הוי מיפטר נמצא שהם היו מחייבי' אותו מיתה ובתוס' בד"ה בעידנא הקשה א"כ כל חייבי מיתות יפטרו עצמן דיודו ויפטרו יעו"ש ואמרתי לתרץ שיטת רש"י והוא דלכאורה קשה לי הלא בכל הורג נפש יש בו ב' עונות (א) ששופך דמי' נקיים אפי' אם אין לו דמי' בשווי' שלא יהי' שוה למכור אפי' בפרוטה עיי' גיטין כגון מוכה שחין אעפ"כ יש בו עון שפיכת דם נקי (ב) הלא יש לכל אדם קרובי' אשר המה יורשיו וכל אדם יש בו שווי' להיות שכיר או עבד וע"י שנהרג הוא מפסיד ליורשיו עכ"פ השווי' אשר הי' שוה למכור בשוק וא"כ כל הורג נפש יהי' צריך לשלם גם ממון ליורשיו רק הא כיון שחייב מיתה א"כ קלבד"מ דאין עונשי' שתי רשעיות ועכ"פ חייב ההורג לשלם לצאת ידי שמים ואם תפסו היורשים לא מפקי' מינייהו ומצאתי אחר רבות בשנים בקצו"ח סי' ת"י סק"ד בשם הגהת אשרי פ' שור שנגח [וחפשתי ולא מצאתי] וז"ל ראובן שהרג את שמעון אעפ"י שחייב מיתה משלם דמים ליורשים בבא לצאת ידי שמים א"נ אי תפסי יורשים לא מפקי' מיני' עכ"ל ברוך ד' שזכיתי לזה לכוון דעת ראשונים והדבר ברור שהנך דמים הוא שאנו חושבים כמה הי' שוה למכור לשוק דאל"כ אין לשער גורם ההיזק אולי הי' נתעשר לאלפי' אלא ברור כמ"ש:

והנה בב"ק דף ע"ו אמרי' אמר גנבתי ואח"כ באו עדים פטור באו עדים על הגניבה והוא הודה טבחתי ואח"כ באו עדי' חייב דבגניב' חייב עצמו בקרן אבל בטביח' לא חייב עצמו כלום ופי' רש"י דאם אחייב עצמו בקרן הוי הודאה גמורה ואם אינו חייב עצמו לא הוי הודאה גמורה והגאון מהר"ם מינץ בסי' כ"ז נתן תבלין בזה דלכאורה כל מודה בקנס שאומר גנבתי או פתיתי עושה עצמו רשע ואין אנו מאמיני' לו לעשות עצמו רשע וא"כ לא קבלנו הודאתו אבל אם מחייב עצמו בקרן א"כ קבלנו הודאתו לחיובו אז ממילא הוי מודה בקנס ופטור דפח"ח ויובנו ביותר בדברי ר"ן כתובות דף ע"ב דלענין ממון לחיובו אמרי' אדם משים עצמו רשע יעו"ש תמצית הדברי' שדוקא אם מחייב עצמו דבר אז נחשב להודאה שנוכל לאמר מודה בקנס פטור כמובן:

ולפ"ז יובנו דברי רש"י בשלומא כאן שאמרו פלוני הרג את הנפש הי' ביד הרוצח לבא לב"ד אני הרגתי את פלוני ומחויב אני לשלם לצאת י"ש דמי שווי' ליורשיו ואז מחייב עצמו בקרן לשלם דמי' וממילא אפי' באו עדים אח"כ הוי מודה בקנס ופטור אבל שאר חייבי מיתות שחילל שבת או בעל א"א וכדומה דלא מחייב עצמו במידי ולא הוי מודה בקנס דלא מאמיני' לו מתחילה דאין אדם משים עצמו רשע ואפי' אם אמר הדלקתי בשבת גדישו של פלוני אז אמרי' אנו מאמינים לו שהדליק גדיש חבירו אבל לא מאמינים לו שהדליק הגדיש בשבת דלא נקשר חיוב תשלומי שריפה ועכ"פ יוכל להיות שהדליק בחול נהפוך הוא אם אנו מאמינים לו שעשה בשבת לא יוכל הב"ד לחייב דהוי שתי רשעיות אבל אם אנו אומרי' דבחול היה א"כ יוכל הב"ד לכופו שישלם רק יש להשיב דכאן אפי' אם אנו מאמיני' שהי' בשבת צריך לשלם דאם נאמר דהוי מודה בקנס ופטור א"כ לעולם לא יפסקו לו הב"ד שתי רשעיות והבן זה אבל ברציח' הנפש בא חיוב תשלומין רק על שהרג הנפש וא"כ כבר הי' אנו מאמיני' לו המעשה כדי לפסוק חיוב תשלומי' לצאת ידי שמים או אם יתפסו היורשים דלא מפקי' והבן זה כי עמוק בעזה"י: אהובי תלמידי נ"י יען ששמחת את לבי כי הודעתני כי הרב הגאון הצדיק אב"ד דעירך דבר טוב על ספרי פלס חיים כי מצאו דברי חן בעיניו וכאשר אקוה בעזר ה' שכשם שאני תפלה זה ח"י שנים ערב ובוקר שד' יסיר ממני דרך שקר בתורה ויגל עיני רק בתורת אמת כן יבא הזמן שמבקשי אמת יהגו בספרי ושמחתני בזאת ששמעתי שלא אלמן ישראל מאנשים אשר לא יתגאו ויקבלו האמת מפי אמרו לכן אקוה לשמוח לבך לגלו' כך דבר טוב אשר חדשתי רבות בשני' והוא כמוס עמדי עד היום וזה החלי בעזר אשר לא ימנע הטוב:

הרמב"ם בפ"א מה' מעילה הל' ג' כ' וז"ל כל המועל בזדון לוקה ומשלם מה שפגם מן ההקדש עכ"ל א"כ פסק לוקין ומשלם ובפ"ו מה' תרומות הל' ו' כתב וז"ל זר שאכל תרומה בזדון בין שהי' טמא ובין שהי' טהור בין שאכל תרומה טהורה בין שאכל טמאה חייב מיתה בידי שמים שנאמר ומתו בו כי יחללוהו ולוקה על אכילתה ואינו משלם דמי מה שאכל שאינו לוקה ומשלם עכ"ל ובדבר זה הרגיש הרב הגדול ר' שלמה כמבואר בהג"ה בפ"א מה' מעילה יעו"ש שלא העלו דבר להבין דברי רבינו:

ואמרתי לתרץ בעזה"י דהנה נחזי אנן איסור דאכילת תרומ' אשר יוצא מפסוק וכל זר לא יאכל קודש יש לו משכחת בלא איסור גזל שאפי' אם ירש מאבי אמו כהן או שלקח מכהן או קיבל מתנ' וכל איסורו משום קודש שאסור לישראל לאכול תרומה ואפי' אם אכל כזית ואין בו שוה פרוטה דליכא איסור גזל אעפ"כ חייב על אכילת תרומה דאיסור אכילת תרומ' לא תלי' באיסור גזל כמו שלא תלי' איסור אכיל' חלב באיסור גזל והוא פשוט וכן איסור גזל אשר הוא דוקא בשוה פרוטה כא תלי' באיסור תרומה דמה לי שגזל תרומה בשוה פרוטה או חולין הלא לאו דלא תגזול כתבה תורה בממון חבירו שהוא חולין ומשכחת ללאו דלא תגזול בלא איסור תרומה כגון שגוזל פירות חולין בשוה פרוטה והוא פשוט ואם אירע מעשה שאחד גזל כזית תרומ' והי' שוה פרוטה א"כ נעשה מעשה אחד בשני עבירות נפרדות אשר משכחת לעבור כל עבירה בפני עצמה רק עכשיו נידון שעבר האדם השני עבירות במעשה אחת ויתחייב בעבור שני עבירות אשר אינם אגודים להיות תמיד ביחד:

אך משכחת שני עבירות במעשה אחת אשר המה אגודים וצמודים יחד כגון באיסור מעילה שנהנה מן ההקדש בדבר שדרכו להנות או פגם בהקדש בדבר שדרכו לפגום והנאה או הפגם הוי בשוה פרוטה עיי' פ"א מה' מעילה הל' א' וגזל האיש מן ההקדש ואמרה התורה שיתחייב בתשלומין כמו אם גזל מהדיוט פרוטה רק יען שחמור גזל גבוה מגזל הדיוט יקבל גם מלקות יען שעשה זה להנות מקדשי שמים א"כ באו שני עבירו' איסור גזל ואיסור מעילה ביחד היינו שני חיובי' על מעשה גזל אחת והמה אגודים שלא משכחת איסור מעיל' בלא איסור גזל דכל נהנה מפרוט' גזל מהקדש וגם נהנה מקדשי שמים ולא יתפרדו לעולם כמובן:

והנה אנן ילפי' מוענשו אותו כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואין אתה מחייבו משום שתי רשעיות עיי' גמ' כתובות הכוונה אם שם העבירה אחת היא אז משום רשעה אחת אתה מחייבו אפי' שתי עונשים ממון ומלקות אבל אי אתה מחייבו שתי עונשי' משום שתי רשעיות משום שני שמות עבירות ובעבור זה נקטו חכז"ל משום רשעה אחת אתה מחייבו אפי' כמה עונשי' אבל אם יש במעשה אחת שתי רשעיות אז אי אתה מחייבו משום שתי רשעיות:

ומעתה דברי הרמב"ם על מקומם יעמודו דבה' תרומות שהם ב' עבירות נפרדות איסור גזל ואיסור תרומה רק אירע שאדם זה עבר ב' עבירו' נפרדו' במעשה אחת אז אין אנו רשאי' לענוש ב' עונשי' בעבור ב' עבירות הנעשי' במעשה אחת לכן לוקה ואינו משלם ממון אבל בה' מעילה שבאו ב' עונשי' על עבירה אחת אז פסק הרמב"ם לוקי' ומשלם והבן ויבואר עוד לקמן בסברא אי"ה:

ובזה מיושב קו' תוס' פסחי' דף כ"ט וכתובו' דף ל' דהקשו הסוגי' אהדדי למה משלם אם אכל תרומת חמץ בשוגג וע"כ כיון דגלי גלי וא"כ קשה מן האוכל תרומות הקדש יעו"ש ולפמ"ש ניחא דבהקדש הוי תמיד ב' עונשי' על עבירה אחת וזה הוא מסברא דמחייב כמש"ל ולכך אם הוא עוד חמץ פטור דנעשה עכשיו ב' עונשי' על ב' עבירו' אבל בתרומה דהוי תמיד ב' רשעיות אף דלא הוי חמץ ולכך אמרי' כיון דגלי גלי ודו"ק:

ומיושב בזה קו' הצל"ח שהקשה למה נקט הגמ' הדין בשוגג לענין מעיל' ואליבא דרנחב"ה דהוא שלא כהילכתא ולא נקנו הגמ' לענין אם אכל הקדש במזיד דפטור דאין לוקין ומשלם וצע"ג ולפמ"ש ל"ק כלל דבשלומא חמץ דהוא איסור בפני עצמו וכן הקדש הוי איסור בפ"ע ובפעם הזה באי' שני עבירות במעשה אחד אז הווין ב' רשעיות אבל בהקדש גרידא הוי ב' עונשי' על רשעה אחת וזה לא נתמעט מן וענשו אותו כדי רשעתו כמש"ל בבירור הדברי' ודו"ק [ועיי' בב"מ דף צ"א וברמב"ם פי"ג משכירו']:

וכאשר הצעתי הדברים לפני י"נ הרב הגאון העמקן מהו' אהרן זינגער נ"י בק"ק מט"ד קלס את הדבר ושמח בו עד מאוד רק השיב לי שקשה לו א"כ מאי אמרו במכו' דף ד' ע"ב דר"מ סובר בכל מקום לוקי' ומשלם ויליף ממוציא ש"ר דלוקה ומשלם וקשה הא שם באו שני עונשים על עבירה אחת על שהוציא ש"ר על בתולת ישראל א"כ גם רבנן מודי' דלוקי' משלם אבל בכל שאר ענינים מנ"ל אף כל לוקה ומשלם והוא קו' גדולה וצע"ג:

והשבתי לו לבאר הדברים בעזה"י דלכאורה לפי מה שבארתי לשון חכז"ל משום רשעה אחת אתה מחייבו היינו העבירה ובעבורה אתה מחייבו אפילו כמה עונשים אבל משום שתי רשעיות היינו ב' עבירות במעשה אחת אז אי אתה מחייבו משום שני העבירות הגם שנכון בלשון עכ"פ טעמא בעי למה נחייב שני עונשים על עבירה אחת אם אין אנו מחייבי' ב' עונשים על ב' העבירו' ומדהא דמחייבי' כמה מלקות על עביר' אחת כגון אכל נמלה לוקה חמש אכל צרעה לוקה שש אין ראי' דשאני התם דכל העונשים מסוג אחד שלוקי' אותו שש פעמים מלקות אבל מלקות וממון הוין העונשי' משני שמות והא ראי' דאפי' אם התאחד כמה עבירות משמות נפרדות במעשה אחת לוקי' שמונה עיי' פסחים דף מ"ו יש חורש תלם אחד וחייב משום שמונה לאוין וע"כ יען דכולהו שם עונש אחד שמונה מלקו' אבל ממון ומלקות המה שני סוגי עונש וצע"ג:

ונלע"ד בודאי במעילה שעיקר העבירה הוא החסרון אשר חיסר מרשות גבוה דמה לי גזל גבוה ומה לי גזל הדיוט כמו בגזל הדיוט הקפי' תורה על חיסור ממון חבירו ואם עבר וגזל צריך לשלם לו כך הוא בגזל גבוה עיקר העבירה שחיסר רשות גבוה רק בגזל הדיוט אם עבר וגזל ועבר על מימרא דרחמנא יש לו תיקון אם משלם הגזל מנותק גם העבירה אבל בגזל גבוה צריך לשלם כמו בגזל הדיוט ועל שעבר אמימרא דרחמנא שגזל מן ההקדש ונהנה מקודש חייב מלקות אז כיון שהמלקות הוא מסובב מן הגוף עבירה שהוא חסרון ממון הקדש אז השכל מחייב שבודאי יתקן גם גוף העבירה שהוא תשלומי ממון הגם שהוא ב' עונשי' על מעשה אחת לא מיעטה התורה ובעת נ"ל ראי' ברורה דנהנה מן ההקדש הוי העבירה חסרון ממון מרשות גבוה שלא נאמר דחפץ הקדש לא נחשב לממון רק כל העביר' שהנאת הקדש הוי עביר' כמו אכילת חלב מדאמרי' בכריתות דף ח"י ע"ב נהנה ונהנה אפי' מכאן ועד ג' שנים חייב דכתיב כי תמעל מעל ופריך ונימא יוכ"פ שבנתיי' מכפר ומשני יוכ"פ מכפר על איסור ולא על ממון יעו"ש א"כ מבואר דממון הקדש לא נחשב לאיסור בלבד אלא מה לי שגזל מהדיו' שאין יוכ"פ מכפר ומה לי שגזל מהקדש ודו"ק:

אמנם במוציא שם רע דתורה חידשה יען שעשה נבלה בישראל להוציא ש"ר על בתולת ישראל א"כ ענש יענש בשני עונשי' בממון ובמלקות ואין כאן לחקור שהממון יהיה המסובב מן המלקות או שהמלקות יהיה מסובב מן הממון רק שני עונשי' חייבה התורה על הנבלה אשר עשה בהוצאת ש"ר אז בודאי השכל גוזר אם הקב"ה מצוה לחייב שני עונשים נפרדי' בעבור עבירה אחת מכ"ש שיש להעניש ב' עונשים נפרדי' בעבור ב' עבירו' וזה שאמרו יליף ממוציא ש"ר אף כל לוקה ומשלם ולכאורה יפלא מאי בעי כאן מן כל לוקה ומשלם בכל התורה הלא די באמרו ה"ה בעדים לוקי' ומשלם דעל עדי' זוממי' קאי וצ"ע ולפמ"ש נכון דר"מ יליף במכ"ש בכל שאר לוקי' ומשלם דהווין השני עונשים נפרדים עכ"פ מעבירות נפרדות ועיי' בתוס' בפי' הסוגי' במאי פליגי ר"מ ורבנן ובחידושי ריטב"א שם כנלענ"ד ברור בעזה"י ועי' בתוס' בב"ק דף ד' ויובנו לפי דברי ועיי' בקצו"ח סי' ת"י ויש לי מבוכה רבה מכמה מקומות פעם לבנות ופעם לסתור ובכל זאת אקוה שהנחני ד' בדרך אמת בזה:

ואגב גררא אזכיר לך שראיתי בשב שמעתא מקצו"ח שמעתא ו' פ"ד דהוכיח מקו' תוס' מעילה דף כ"א שהקשו שפרוטה של הקדש יבטל בתוך הכיס דע"כ דבממון הקדש אין לנו לדון רק על שם איסור שבו אבל לא נחשב לממון דאל"כ איך שייך ביטול על ממון יאכל הלה וחדי אלא ודאי אין בו תורת ממון אלא תורת איסור יעו"ש ולדעתי פלא בעיני מגמ' כריתות דף ח"י שהבאתי למעלה דאמרו אין יוה"כ מכפר אלא על איסור ולא על ממון ודוחק בעיני לפרש יען שהוא חייב ממון לכפר העון של איסור וצע"ג:

ולסיום אעתיק לך דבר קטן מקונטורס שלי בסוגי' דתרומ' חמץ נסתפקתי אם אכל כזית תרומה ולא היה בשוה פרוטה דהוי הדין דמחויב לשלם אם צריך לשלם לאותו כהן שגזל ממנו או לא מי נימא בשלומא בכזית דשוה פרוט' הוי גזל שאינו מוחל אז צריך לשלם לבעליו אבל בפחות מפרוטה דמוחל עליו הגם שתורה גילתה כאן שצריך לשלם שיהיה לו כפרה עכ"פ יש לו רשות ליתן לכל כהן שירצה או נימא שדוקא לבעליו צריך לשלם אך משבשתא הוא דהא בכזית ואין בו שוה פרוטה דצריך לשלם ילפי' מאיש כי יאכל קודש ושם כתיב ונתן לכהן את הקודש את שגזל ממנו ישלם א"כ נגלה דצריך לשלם דוקא לבעליו כמובן אבל טעמא בעי ונ"ל דהטעם הוא כך דבאמת גם פחות משוה פרוטה הוי ממון דהא בן נח נהרג עליו רק בישראל פטור דבעלים הוא הנגזל מוחלים על ממון פחות מפרוטה אם כבר נגזל ממנו אבל כל זה אם הגזלן יוכל לעכב לעצמו אז הוא מוחל לו אבל בתרומ' דבכל אופן יצרך הגנב לשלם השו' וא"כ מהכ"ת נימא שמוחל על ממונו כדי שיאכלו אחרים כחו ודו"ק ולפ"ז מיושב קו' אור חדש למה לא ילפי' דין דכזית הנ"ל מקרא הקודם וכל זר לא יאכל קודש ותי' דלא הוי ידעי' שצריך לשלם וקשה אי הטעם משום כפרה מהכ"ת שלא ישלם לכפר עון שלו ולפמ"ש נכון דמסברא לא הוי ידעי' רק דצריך לשלם אבל יוכל ליתן לכל כהן שירצה אבל השתא דילפי' מאיש כי יאכל וכתיב בו ונתן לכהן את הקודש ידעי' שאפילו בפחות מפרוטה צריך ליתן לבעליו דוקא ועיי' בש"מ בסוגי' דגר קטן מטבילין ע"ד ב"ד יעוש"ה:

ב מה שהקשית למה צריך להפריש דמים הא יש ספק ספיקא דילמא לא הכניס דרך שער ולא נתחייב כלל ואת"ל שהכניס דרך הבית דילמא נתן מעשר והוי ס"ס מעלי' עיי' ש"ך סי' ק"י בשם מנחם עזרי' קו' זו לא נ"ל מכמה טעמים (א) דרוב מכניסי' דרך שער הגם שפלתי בבית הספק בד"ה והנה חקר ג"כ על דמאי דילמא הכניס דרך גגין היינו שלא יהי' איתחזק איסורא דעכ"פ יש מיעוט שעושי' כן אבל בודאי הרוב מכניסי' דרך פתח הבית עיין בט"ז יו"ד סי' ק"ץ ברוב דמי' באי' בהרגשה יעו"ש. (ב) א"כ אי המוכר אומר שהכניסם דרך פתח הבית שהוא נאמן על חפצו ועיי' בש"ך סי' קכ"ז יהי' צריך להפריש ומחזי כחוכא (ג) דלמא למחר אחר שכבר אכל יתברר שהכניס דרך פתח הבית והוי רק ספק חסרון ידיעה לכ"ע] דאולי שכנו ראה שהכניס דרך שער וק"ל:

ואודיעך כלל אחד אשר חדשתי בעזה"י בספיקא דאוריי' ובספק ספיקא אי צריך לברורי עיי' בטו"א חגיגה דף ד' דפריך הגמ' בטומטום איצטריך קרא למעוטי ספיקא ונתקשה הגאון הלא איצטריך קרא דספק דאוריי' לחומרא ואיצטרך קרא למעט יעו"ש:

ונלע"ד והוא דאבאר יש לנו ב' אופני ספיקא דאורייתא בגברא הן לענין איסור או לענין מצות (א) כגון אדם גדול מישראל שבודאי מחויב הוא באיסור אכילת נבילה או טריפה רק נולד לו ספק אם חתיכה הנ"ל היא נבילה או טריפה או לא אבל עכ"פ הוא נכנס בודאי להיו' בר חיוב על שם איסור נבילה או טריפה וה"ה במצוה שיש ספק אם השחיטה יצרך לכסות הדם או לא או ספק אם אכל כשיעור שצריך לברך ברכהמ"ז או אם כבר נכנס שבת ויו"ט או עדיין הוא חול וכדומה שעכ"פ הוא מחויב באותו שם מצוה רק יש ספק על מעשה הנ"ל אם גם עתה צריך לעשות מעשה מכח אותו חיוב שלו שנכנס בעול מצות [בין תבין שבחרתי במשל שלא יהי' חזקת איסור או חזקת חיוב] (ב) כגון תינוק המושלך שנמצא ספק נולד מעכו"ם או מישראל ויש כאן ספק אם הגוף הנ"ל נכנס בחיוב תרי"ג מצות או לא או ספק כהן או ישראל ויש ספק אם נכנס גוף זה באיסור טומא' מת או לא או אם נכנס בחיוב מצות פדיון הבן או לא וכדומה או ספק זכר ספק נקיבה שיש ספק אם הגוף הנ"ל נכנס בחיוב מ"ע שהזמן גרמא או לא וכן תינוק ספק אם הגיע לי"ג שנים ויום אחד ונכנס לחיוב עבירות ומצות או לא שבכל הנך יש לפנינו בבטח חפץ איסור או חיוב המצוה אבל יש ספק אם נכנס גוף הנ"ל כלל בסוג מצוה הזאת או בתורה הזאת:

והנה אם האדם בודאי בר חיוב של סוג איסור הנ"ל או של חיוב מצוה הנ"ל רק נולד על הך חתיכה או על זה הזמן ספק אז בודאי השכל מחייב דנימא כיון דגברא נכנס בחיוב הנ"ל גם הספק אסור לו אבל בכל הספיקות אם הגוף נכנס כלל בחיוב מצוה הנ"ל והוי ספק בעיקר החיוב של אותו סוג מצוה או תורה בכה"ג ספק דאורייתא להקל אליבא דכ"ע ושפיר פריך הגמ' בטומטום ספק זכר ספק נקבה איצטרך קרא למיסר ספיקא ומכ"ש ספק ספיקא בעיקר החיוב לכ"ע מותר ולא צריך לברורי והבן זה ויש באופן ספיקו' בעיקר החיוב עוד הבדלי' בכל משלי' שאמרתי שיש הבדל בספק גוי שהוא ספק בכל עיקר קבלת התורה ובין ספק כהן או ישראל וכן יש הבדל בין כהן ספק ובין תינוק שנכנס עכ"פ בחיוב הר סיני על אחר שנת י"ג בכל זאת לא מנעתי מלהודיעך רק שורש הדבר ואם תמצא כנגד הכלל סתירה מש"ס וראשונים תודיע לי וספק נזירות הוא אצלי בחקירה לאיזה סוג יהיה ואי אפשר להודיעך כעת כי לא זכיתי עדיין לברר הדבר בכל המקומות אשר רעיוני נבוכו בו:

ועתה אהובי תלמידי נ"י מחול לי שלא אשיב לך על יתר התורה כי לא אחפוץ לסתור מה שבנית עלה והצלח עד עולם ואי"ה אעתיק איזה פליאות אשר כתבתי על ספר אמרי אש של אדמ"ו הגאון הקדוש ז"ל ואכתוב אותם לבנו הגאון הצדיק הרב נ"י אולי אשמע ממנו דבר ותראה אותם שם ואם יהיה בפיך מענה תודיעני במהרה ואתן, תודה לאלף:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה