שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
א · סימן צ
שפע רב וכל טוב לתלמידי הבח' המופלא ומופלג חרוץ ושנון כבוד הבח' החבר כ"ה ליבש נ"י מכתבך עם חדושי תורה קבלתי בימיני בנעימות שמחתי בו שראיתי שהגה מפיך יצא שדבריך טובי' והגם שלפום ראות עיני יש לפלפל עליהם בכל זאת המה בנוים על אדני יושר חזק יאמיץ ויהי' אלקים עמך ולאות אהבה אכתוב לך איזה חדושי תורה למען יהי' רוחי נח עליך גם אם עיניך לא רואים מוריך:
הרמב"ם פ"ד מה' ו"ט הל' י"ז כתב וז"ל כלי שנטמא מערב יו"ט אין מטבילין אותו ביו"ט גזירה שמא ישהה אותו בטומאתו עכ"ל ופלא בעיני הלא בגמ' לא נזכר רק שמא ישהא ופי' רש"י שישהה בטומאתו וישתמש בו תרומה ויבוא לידי תקלה יעו"ש ובר"ן פי' שישהא במלאכתו במועד יעו"ש וכיון שהרמב"ם הבין שהטעם משום טומאה הי' לו לפרש ויבא לידי תקלה ע"י טומאה הנ"ל ולמה קיצר וכתב רק שישהא בטומאה ואנחנו לא נדע מה יהיה אם ישהא בטומאה כיון שהתחיל לפרש הבנת שמא ישהא היה לו לגמור הפי' שיבא לידי תקלה בתרומה וצע"ג:
ונלע"ד שרבינו הרמב"ם גילה לנו פי' חדש בהבנת רב שאמר שמא ישהא דלפי' רש"י שהטעם שיבא לידי תקלה שיטמא תרומה קשה לי דקדוק עצום דרבה שאמר שמא יעבירנו ד' אמות א"כ ביאר רבה טעם הגזירה יען שיוכל לבא לאיסור העברת ד' אמות שנודע לאיסור דאוריי' וכן ר"י שאמר שמא יסחוט מבואר טעם גזירה משום איסור דאורייתא וכן רבא שאמר משום מתקן מבואר טעם גזירה משום איסור דאורייתא דמתקן אבל רב ביבי דאומר שמא ישהא הוא קיצר טעם הגזיר' מה איסור יש אם ישהא וחסר לידע גוף האיסור אשר בעבורו אנו גוזרי' טבילת כלים מה זאת עשה לנו ר"ב שלא גילה גוף האיסור אשר בשבילו נאסור ט"כ והיה לו לפרש משום מכשול תרומה וצע"ג: לכן בחר הרמב"ם בפי' חדש שיהי' נזכר בדברי ר"ב גוף האיסור אבל טרם שאבוא לבאר צריך אני להקדים דבר אחד אשר כמוס עמדי זה כמה שנים עיי' ברבינו יונה במשנה א' דברכות שחקר מי שלא קרא ק"ש עד חצות ולא שמר גדר חכמים לקרוא קודם חצות אם יקרא אותו אחר חצות או לא ופסק הוא שלא יקרא דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשב ואל תעשה יעו"ש והשג"א בסי' ד' הרעיש כנגדו ומלבד גמ' הקשה ב' קו' מכח הסברא (א) בשלומא אנו עוקרי' קיום מצוה בשב ואל תעשה כדי שלא יבא לידי איסור מצד אחר בקום ועשה כגון סדין בציצית אנו עוקרי' קיום מ"ע ומצווין להיות שב ואל תעשה גזירה שמא יעשה מעשה וילבש כלאים בלילה ויעבור האיסור בקום ועשה אבל לעקור מ"ע של ק"ש בשב וא"ת שמא יעבור פעם אחר ק"ש בשב ואל תעשה זה לא שמענו דמאי אולמא ק"ש של מחר מק"ש של היום וצע"ג (ב) עוד הקשה השכל אומר אנו מבטלים מצות עשה בשב ואל תעשה בעבור שלא יבא האדם לידי עביר' אבל לעקור היום מצות ק"ש בודאי משום שמא יבא למחר לידי ביטול מצות ק"ש זה אין הדעת סובל שנעקור בודאי מצוה של ק"ש משום שמא ובא לידי ביטול מצות ק"ש פעם אחרת א"כ הגזירה חמור מן המכשול איך נניח את הודאי משום ספק וצע"ג:
ואמרתי ליישב בעזה"י דכל מצוה מחויבת עומדת לפנינו בשני פנים למשל מצות תפילין יש בה משני כחות (א) אם מניח תפילין מקיים מ"ע ומקבל שכר בעד פעולה הנ"ל שעשה לשם כבוד ד' כמו אם לבש טלית עם ציצית או אם נתן לחמו לדל (ב) אם לא מניח תפילין אז לא די שלא קיים מצוה ואין לו קבלת שכר כמו אם לא לובש בגד של ד' כנפות רק של ג' כנפות או אחר שכבר נתן המעשר לעניים ודלים ולא יתן עוד שאין לו לא שכר ולא עונש אלא נקרא פושעי ישראל בגופו יען שלא הניח תפילין ונענש על זה יען שלא קיים מצות תפילין וה"ה בכל מצות מחויבות יש בהן שני פנים הנ"ל אם עושה המצוה יש לו שכר ואם אינו עושה המצוה יש לו עונש ועיי' בנזיר דף כ"ג בשנים שאכלו פסחיהם:
והנה אם החכמים רוצים לעשות גדר למצוה למשל שיהי' ק"ש קודם חצות משום שמא ישכח ולא יקרא ק"ש אין הטעם שרוצים לעשות תיקון שלא יבא לידי הפסד שכר מצוה שאם ישכח ולא יקרא ק"ש לא יקבל שכר דהא בעבור זה שיקבל אדם שכר מצוה לא נתנה התורה כח ביד חכמי' לעשות גדר אלא שאם לא יקרא ק"ש יעשה עבירה בעבור זה יוכלו לגדור גדר שלא יבא אדם לעבירה דכתיב ושמרו את משמרתי כאשר רמזו במשנה בברכו' ולמה אמרו חכמי' עד חצות כדי להרחיק את האדם מן עבירה מבואר באר היטב שכל גדרם היה בעבור חלק עבירה שיש במצוה מחויבת דאם לא יקיים אותן מצות יש לאדם עבירה והבן:
ובתוס' בשבת דף ד' בד"ה קודם חדשו סברא הגם שעל פי דין תורה יהי' איש הנותן פת בתנור חייב סקילה יען שלא רודה את הפת בעבור שאסרו רבנן אינו חייב סקילה דאנוס הוא עפ"י חכמי' יעו"ש וכן ביאר במג"א סי' תמ"ו שאם מוצא חמץ ומניח אותו מלשרוף בעבור איסור מוקצה שהוא דרבנן אינו עובר על בל יראה דאנוס הוא ואין לו עבירה:
ולפ"ז מיושבים ב' קו' הנ"ל בשלומא אם לא יקרא היום ק"ש הגם שמדאוריי' יש עוד זמן לקרות עד השחר רק שחכמים אסרו לו אז הגם שאין לו שכר כמו אם יקרא ק"ש אבל עכ"פ עבירה אין לו דהא אנוס הוא על פי חכמי' אבל אם לא יעשו גדר והוא ישכח פעם אחרת ולא יקרא ק"ש כל הלילה אז לא די שאין לו שכר ק"ש אלא יהי' לו גם עבירה א"כ שפיר יש לעזוב היום הודאי ק"ש שאין לו עכ"פ עביר' משום שמא ישכח ויהי' לו עבירה רק מנ"ל דיש כח ביד חכמים לעקור מאיש קיום המצוה דהא על פי דין תורה יש בידו לקיים מצוה של ק"ש דעדיין הוא לילה ע"ז מביא ראי' הלא גם בציצית יש קיום מצוה וחכמים מבטלי' קיום מצוה כדי להצילו מן העבירה ה"ה כאן מבטלי' קיום מצוה כדי להצילו פעם אחרת מן עבירה ודו"ק היטב: ואחר שהודעתי זאת אבא לבאר פי' חדש בדברי ר"ב דעיי' במהרש"א שבת קי"א גיל' דבר גדול דכמו שיש מצו' על האדם לטהר גופו ברגל נכלל במצו' הזאת שיטהר כליו ברגל יעו"ש וכ"כ בברטנורא וז"ל חייבי' ברגל לטהר אדם וכלים וכן הביא האבני מלואי' בתשובה בשם ש"מ וז"ל כיון שהוא בהול לקיים מצות טבילת כלים איכא למיחש עכ"ל ראה בעיניך שלשה מטיבי לכת שיש מצוה בטהרת כלים לרגל כמובן:
ומעתה נולד לנו טעם חדש למה גזרו על טבילת כלים ביו"ט דיש לחוש שמא יאמר הא יש זמן ויש שהו' עוד היום גדול לטהר הכלי' ולבסוף או ישכח או יפשע מלטבול אותם ונמצא שביטל מצות טבילת כלים שהיא מצוה מחויב' עיי' ר"ה דף ט"ז חייב אדם לטהר עצמו ברגל ובכלל זה נכלל גם טהרת כלים לא די שלא קיים מצוה אף יהיה לו עונש כמו בשאר מצות מחויבת לכן גזרו שלא להטביל ביו"ט ואז הגם שאין לו שכר קיום מצוה עכ"פ עבירה אין לו אבל אם לא יעשו גדר ולא יטביל אז יהי' לו גם עבירה ובעבור זה אסרו טבילת כלים ביו"ט אבל על האדם לא גזרו שהוא מחויב לכנוס למקדש ויטהר עצמו בודאי כדי לעלות בהר ד' רק על הכלים גזרו שמא ישהא אותן בטומאתן ויבטל ממצות טהרת כלי' נמצא שמפורש בדברי ר"ב טעם האיסור וזה שרמז הרמב"ם שכל הטעם שישהא אותן בטומאתן ויבטל מטהרת כלים ולא מטעם תקלת תרומה ודו"ק:
רב אלפס פסק כר"ב והקשה הרא"ש הלא במגילה שופר ולולב פסקי' כטעמא דרבה משום שמא יעבירנו וא"כ למה שבק בט"כ לדרבה ועיי' בט"ז סי' שכ"ג:
ונלע"ד ליישב קו' הרא"ש על הרי"ף והוא דיש הבדל בין מצות שופר ולולב ומגילה ובין מצות ט"כ שהגם שיש לחוש בלולב ומגילה ושופר על שמא יעברנו בכ"ז אצל ט"כ ליכא חשש הנ"ל דבשלומא בשופר וחביריו שהמצו' הוא פעם אחד במעשה אחת בכל שנה ושנה דאם כבר נטל הלולב או תקע בשופר או קרא המגילה שוב ליכא סרך מצוה אם יכפיל הדבר וע"כ דאנו חוקרים אם יקיים המצו' כלל אם יטול לולב או יתקע שופר או יקרא מגילה כלל אז שייך שמא יהי' בהול ויעבור ד' אמות דהא עדיין לא קיים המצוה כלל אשר בא עליו בשנה זאת לעשות אותם אבל בט"כ הגם אם נאמר דיש מצוה בטהרת כלים אבל בודאי הוא רק ענף של מצות טהרה ברגל אשר האדם חייב לטהר עצמו ברגל דכתיב ובנבלתם לא תגעו עיי' ר"ה ט"ז ואם אדם טיהר עצמו קודם הרגל או אפי' ברגל כבר קיים מצו' הנ"ל רק שיש חיוב עליו לעשות אותו מצוה אפילו מאה פעמי' לטהר גם כליו ובכל כלי שמטהר מקיים מצות טהר' ברגל ואז כיון שלא עוסק רק לכפול המצוה כמה פעמים אינו בהול כ"כ שישכח שבת ויעבור ד' אמות והגם שרבה סובר כיון דיש עכ"פ מצוה בכל כלי וכלי אשר מטהר ביו"ט שייך בו שיהי' בהול ויעבור ד"א אבל שאר אמוראי נאדו מטעם זה יען דסברו דלא שייך בהילות לקיים מצוה אחת מאה פעמים הגם שיש חיוב עליו לעשות עכ"פ כבר קיים אותו שם מצוה היום ומשום זה שביק הרי"ף בטבילת כלי' טעמא דרבה ופסק כר"ב ודו"ק: ובזה יתורץ קו' נפלאה של אבני מלואים בתשובה סי' י' על הש"מ שפי' שלרבה מותר לטבול ולד הטומאה יען שטהרתו רק מצוה דרבנן ולא שייך בה בהילות והקשה הגאון א"מ הלא מגילה ג"כ מצוה דרבנן ואעפ"כ גזר שמא יעבירנו הרי שגם במצוה דרבנן שייך בהילות וצע"ג:
ולפמ"ש נכונים דברי ש"מ דבשלומא במגילה שייך בהילו' יען דלא קיים כלל המצוה וטובים דודיך מיין חביבי' מצו' דרבנן כיינו של תור' ושייך בו שהוא בהול וה"ה בט"כ הגם שקיים היום מצות טהרה בגופו שייך בהילות יען שהוא דאוריי' אבל ולד הטומא' יש בו תרתי למעליותא שכבר קיים היום מצות טהרה לרגל רק לכפול עוד מצות טהרת כלי' מדרבנן ואז בודאי גם רבה סובר דלא בהיל ודו"ק:
ודע דאין להשיב שטהרת גופו וטהרת כל כליו למצוה אחת נחשבו וכל זמן שנשארו אפי' מקצת כלי' לא נגמר עשיית המצוה כלל וא"כ שייך בטבילת כלים בהילות מצוה כמו בשופר דזה אינו אמת דכבר הארכתי במק"א דכל מצוה אשר אינה נגבלת בכמות אז הגם אם יתרבה בכמות יש קיום מצוה בכל חלק למשל בזה בדיקת חמץ או השבתת חמץ כיון דאם אין לו אלא זויות אחד חייב בבדיק' או אם אין לו אלא כזית חמץ חייב בהשבתה אז אפי' אם יש לאדם כמה בתים ומאות חדרים או כמה מאות זיתים חמץ והוא שרף כזית חמץ או בדק חדר אחד קיים מצוה שלימה והגם שצריך לבדוק כל החדרים ולשרוף כל הזיתים חמץ היינו שיש חיוב לכפול את המצוה אפי' מאה פעמים ומצאתי תל"י שגם הנוב"י ח"ר א"ח סי' י"א בד"ה וראיתי גילה דעתו שהדין בחמץ שמקיים המצוה בכל כזית יעו"ש וה"ה כאן בט"כ שאין כאן שיעור מוגבל במצות טהרה ברגל אז הן בגופו לבד הן בכל כלי וכלי שמטהר יש מצוה בפ"ע בשלימות והבן אבל במתנו' כהונה ובנתינ' תרומה ובמעשר ובפדיון הבן וכדומה שם הארכתי בחלוקי' אם נתן המקצת אם כבר קיים מצות נתינה רק צריך לכפול מצות נתינה או ליכא מצות נתינה בשלימות למשל אם נתן הזרוע ולא נתן הלחיים וכדומה אבל אין עת האסף פה ורבו טרדותי מאוד שלא אוכל לצאת בכותבת הגסה:
ברה"מ בה' יו"ט ביאר דברי רמב"ם הגם שסובר ט"כ דרבנן בכל זאת מודה לרשב"א דאסורי' לטבול דבשלומא בולד הטומאה שמותר להשתמש בו מקודם עכ"כ לחולין לא הוי כמתקן כלי אבל בכלים חדשים הנקחין מן עכו"ם דאסור להשתמש בו כלל אז נראה כמתקן ע"ש:
ולדעתי יפלא דלולי דברי קדשו נראה בהיפך דבשלומא בולד הטומאה דאפי' נפל המאכל מעצמו לתוכו או ע"י קטן או גוי אעפ"כ נטמא המאכל ואינו ראוי לימי טהרה ואם המאכל קודש יוצא לשריפה והלא כאן לא שייך לומר שגברא עשה איסור דהלא מעצמו נפל או ע"י גוף שלא עשה איסור ואפ"ה פעל הכלי הפסד למאכל והטביל' יפעל שלא יטמא הכלי עוד למאכל זה דומה לתיקון מנא דכמו כלי שנשבר לא יוצלח לתשמיש מעצמותו ואחר התיקון יוצלח לתשמיש ה"ה כאן נעשה ע"י הטבילה תיקון כלי אבל בכלי' חדשים שלא מבעי' אם נפל לתוכו מאכל מעצמו או ע"י קטן וגוי שלא נאסר המאכל אלא אפי' אם ישראל גדול בישל בו במזיד לא נאסר המאכל רק שגברא עשה איסור כמבואר בה' טבילה ביו"ד א"כ פועל הטבילה תיקון על הגברא שהוא לא יעשה איסור אבל אין נראה כאן תיקון מנא דכל תיקון מנא פועל על תשמיש הכלי ודו"ק:
ובזה עלה בדעתי ליישב קו' שג"א על הרא"ש שכתב לשיטת הרי"ף דפסק כר"ב א"כ מותר לטבול כלים חדשים ביו"ט והקשה הגאון שג"א ממנ"פ אי ט"כ חדשים דאוריי' א"כ יש לגזור שמא ישהא ויבא לידי תקלה ואי ט"כ חדשי' דרבנן ואז לא חיישי' לתקלה כמו דמטבילין ולד הטומא' א"כ קשה איך כ' הרא"ש דלטעמא דרבה ורבא אסור להטביל הא הם מודים דמותר להטביל ולד הטומאה וצע"ג:
ולפמ"ש ניחא דלעולם ט"כ חדשים דאורייתא רק עכ"פ המאכל אינו נאסר הגם שגברא עשה איסור המאכל אינו נאסר אבל בטומאה נאסר המאכל הגם שליכא איסור גברא כגון שנפל מעצמו המאכל נטמא בכלי ועיי' תוס' חולין דף ה' בד"ה בהמתן של צדיקים שחמור מכשול איסור מאכל ממכשול בשוגג איסור גברא ועיי' במג"א בה' סוכה ובה' יוה"כ וה' קידוש] ולכן לא חיישי' בכלים חדשים על מכשול יען שליכא איסור מאכל:
אך מה אעשה עיקר הדבר שחדשתי יען שמאכל אינו נאסר רק הגברא עושה איסור לא נחשב הטביל' לתיקון כלי מצאתי שגם הרא"ש חולק דהוא כ' לטעמא דרבא משום מתקן אסור לטבול כלי' חדשי' יעו"ש ולפמ"ש לא שייך בכלי' חדשים תיקון מנא יען דכלי אינו פועל איסור מאכל וכן מצאתי במחה"ש סי' שכ"ג דלא שייך בכלים חדשים שמא ישהא דהמאכל אינו נאסר אבל משום מתקן איכא יעו"ש הרי שעמד הגאון על זה שהמאכל אינו נאסר ואעפ"כ כתב שיש בו משום מתקן מנא ובטל דעתי בבטל דמעיקרא משמע אבל בסברא יפלא בעיני ובער אנכי מאיש להבין דעת קדושי':
ואיידי אודיעך איזה דבר אשר צריך לי עיון מכבר על המ"ל פט"ז מה' טומאת אוכלין הל' י' שחידש הטעם דכל ישראל חבירים ברגל הוא מכח חזקת כשרות שחמור להן קדושה בהמ"ק ומטהרין עצמן יעו"ש שהאריך דהא דכל ישראל חבירי' מצינו כשעלו ישראל למלחמה בפלגש בגבעה ואז בודאי לא שייך שחמור להם קדושת בהמ"ק וע"כ הטעם דטומאה הותר' בציבור ואם רוב עמא דארעא אינם בקיאים בטהרת גופן א"כ הותרה הטומאה וה"ה ברגל ודברי המ"ל פלא בעיני. - וד' ימלא כל משאלותיך לטובה: