שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
א · סימן פט
ברכות והצלחות לראש האברך הצדיק הרבני החריף ובקי יודע לספר אותיות ראשונים כבוד בן אחי מהו' ר' משה סופר נ"י:
מכתבך קבלתי שמחתי בהצלחתך ד' יהי' עמך ועם כל החוסי' בך ואל תתמה על איחור מעשה אצבעותי כי זוגתי הרבנית תחי' היתה חולנית והגיעה עד שערי מות רק ד' פקדה לחיים ותהי' לעזרתי עד עולם:
ועתה באתי בעבור ח"ת אשר הודעתני מאביך הצדיק ז"ל שתי' קושי' הפנ"י בכתובות דף י"א למה נקט ר"ה גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד ולא נקנו מלין והוסיף בקו' דאז לא הי' קשה קו' הגמ' מאי קמ"ל דהא השמיע הגם שמתחיל בחוב בצער מילה אעפ"כ אזלי' בתר עיקר הדבר שהוא זכות וצע"ג ותי' אביך ז"ל בהקדים קו' נקודת הכסף על הט"ז בסי' ש"ה ביו"ד שכ' שאין יכולין לפדו' יתום קטן דניחא לי' לעשות מצות פדיון בעצמו לכשיגדיל והשיג עליו הש"ך א"כ איך מגיירי' גר קטן הא הוי חוב דניחא לי' לעשו' המצוה בעצמו לכשיגדיל והוא קו' גדול' ותי' דבשלומא בתרומה ופדיון שבודאי יצטרך לקיים בגדלות אז שייך דלא ניחא לי' שיעשה אחר בקטנותו בעבורו יען דאם לא יעשה אחר בעבורו ע"כ יעשה הוא בעצמו אבל בגר קטן הא חזי' בעבד הוי חוב יען דבהפקירא ניחא לי' רק משום שנתגייר בעודו קטן ולא יטעום טעמא דאיסורא אז יגיע שיהי' לו זכות יען שנעשה ישראל ואיך נימא ניחא לי' לעשו' בעצמו לכשיגדיל אז לא ירצה דניח' לי' בהפקירא ובזה מיושב קו' פנ"י דלא מבעי' מילה בודאי ניחא לי' דאולי כשיגדיל לא ירצה לסבול יסורין כמו בישמעאל שהתפאר עצמו כנגד יצחק שנתן נפשו למול בן י"ג שנים אבל עכ"פ בטבילה נמתין עד שיעשה בעצמו ויוגמר הגירות ע"י עצמו דירויח דילמא יבחר בהפקירא קמ"ל דטוב לגמור עכשיו הגירות יען דלא טעים טעמא דאיסורא אז זכות הוא לו לכנוס מיד לישראל גמור עכ"ד אביך הקדוש ז"ל ודבריו טעם ודעת: ולדעתי יש להשיב על דבריו דהא אפשר לגדל אותו בדת יהודית ויהי' מחונך בתורת ד' ובכל זאת גוף הגירות יקיים בעצמו לכשיגדל ומטעם זה כתב בש"מ דליכא ראי' לר"ה ממה דכתיב בנשי מדין החיו לכם וילפי' דכשרים לכהונה די"ל דנתגדלו בדת יהודית ואח"כ נתגיירו יעו"ש: אך יש לי הרהורי דברי' על קו' הר"ן וריטב"א ורא"ה איך משכחת הך דין דיכולין למחות הא קודם גדלות לא מהני מחאה ואחר שנתגדל שעה אחת לא מהני מחאה וא"כ איך משכחת הך דהגדילו יכולין למחות ונ"ל לחדש דבר דהלא נודע דשערות ושנים דגורמי' גדלות הוא מכלל שיעורי' שנתנו לישראל אבל לבן נח דלא נתנו שעורי' א"כ גדלות שלהם תלוי רק בשכל ודעת אם הגיע לשכל אנושי כל אחד ואחד לפי חכמתו ודעתו וכן הכריח אדמו"ר בחת"ס סי' שי"ז מרמב"ם דפוסק בפ"ט מה' מלכי' דלא נאמרו שיעורי' לב"נ ובפ"י פסק דאין מענישי' לקטן ב"נ וע"כ דעכ"פ טרם שהגיע לפלגות חקרי לב אז בודאי גם בב"נ אין מענישי' לקטן אבל אם שכלו שלם רק שלא הגיע לכלל י"ג שני' בזכר וי"ב בנקיבה או שלא הביא שערו' בשיעורן הוא מכלל שיעורין שנתנו לישראל בלבד יעו"ש והוא אמת [ואולי משום זה נהרג גוי בע"א דכל מקום שנאמר עד הוא שנים הוא ג"כ מכלל שיעורי עדות ובגוי דלא ניתן שיעורין א"ב הוי עדות בע"א]:
ולפ"ז נ"ל בודאי גוי שהוא בר דעת ושכלו שלם ובא להתגייר בודאי לא יכול למחות עוד דכיון שהוי גדול לכל עניניו ונהרג אם עבר על ז' מצות דידי' מהכ"ת שלא יהי' נחשב לגדול לענין אם בא להתגייר והגם שאחר הגירוה יהי' נחשב לקטן לכל תורה כולה כמו ישראל קנון שמותר בכל ל"ת ואינו מצווה על מ"ע הוא יען דכבר נעשה ישראל והקב"ה לא נתן תרי"ג מצות רק לאיש שגדול בשנים וגם יש לו שערות אבל עכ"פ גר הוי ולא יכול לחזור עוד דהא עכ"פ בן נח גדול הי' שדעתו שלם ויוכל לחסות תחת כנפי השכינה כנלענ"ד בעזה"י:
ואם כנים דברי נ"ל אפי' אם נתגייר פחות מג' שני' אשר לא הי' דעתו שלם והוי הדין דיכול למחות זה דוקא עד שיגדיל ויהי' דעתו שלם ויהי' בתורת בן נח גדול אז יכול למחות במה שנעשה עמו גירות כאשר הי' קטן אפילו בתורת ב"נ אבל אם המתין עד שהגיע לכלל שנים והביא שתי שערות שנעשה גדול אפי' בתורת בן ישראל אז לא יכול למחות בגירות דאם הי' רוצה לחזור מגירות יען שבשעה שנתגייר לא היה לו דעת א"כ הי' לו למחו' משעה שנעשה דעתו שלם שנעשה גדול בתורת בן נח [דהא אם מבקש להשאר בן נח אז גדלו' שלו לא תלי' בשנים ושערו'] ומהכ"ת נימא שלענין המחאה להיות נשאר ב"נ יהיה תלי' בגדלות שניתן רק לישראל בתורת שיעורין והבן זה מאוד:
ומעתה יובנו דברי ר' יוסף שאמר הגדילו יכולי' למחות היינו משעה שנעשה שכלו שלם יוכל למחו' תמיד עד שיגדיל גם בדין תורה היינו אחר י"ג שנים וגם הביא שתי שערות אבל כיון שהגדיל שעה אחת גם בגדלות של תורת בני ישראל היינו שעה אחר י"ג שנים וגם הבאת שערות וכבר נכנס להיות בר עונשי' גם בישראל אז לא יכול למחות דאלו עבר עבירה והתרו בו היה מחויב מיתה או מלקות ואיך בעשה לו לעולם עונש אם יכול למחו' וע"כ כיון שלא מיחה טרם שנעשה בר עונש שוב לא מהני מחא' ודו"ק [ולא יהי' פלא קו' הגמ' מאלו נערות שיש להן קנס שכבר הגיעה לנערו' שהוא אחר גדלות של דין תורה דעיי' בש"מ דקו' הגמ' הי' לרבנן שגם לקטנה יש קנס רק אח"כ הקשה הגמ' אפילו לר"מ יען דס"ד דלעולם יכולה למחות ומשני כיון שהגדילה לא יכולה למחות יעו"ש וק"ל]:
והרמב"ם כתב בפ"י מה' מלכי' וז"ל ואם הי' קטן כשהטבילוהו ב"ד יכול למחות בשעה שיגדיל ויהי' גר תושב בלבד וכיון שלא מיחה בשעתו שוב אינו מוח' אלא הוא גר צדק עכ"ל ולכאורה פלא בעיני על מ"ש הרמב"ם וז"ל וכיון שלא מיחה בשעתו עכ"ל למה לא כתב כיון שלא מיחה בשעת גדלות וצ"ע ולפמ"ש נכון מאוד דהוא יכול למחות משעה שנעשה גדול בתורת ב"נ עד שעה שנעשה גדול בישראל וזה שרמז כיון שלא מיח' בשעתו היינו בין גדלות ב"נ לגדלות ישראל איש ואיש כפי שכלו וק"ל:
הן אמת מה שחדשתי למעלה דאם הגיע לשכל שלם ודעת ברור וגייר את עצמו לא יוכל לחזור ולמחות אח"כ לא משמע כן מלשון הפוסקים שלא חילקו בזה והטעם דכיון דרוצה לכנו' בדת ישראל אזלי' בתר דיננו שלא נחשיב אותו לגדול עד י"ג שנים ויום אחד והבאת ב' שערות אבל זה היה נ"ל נכון דשעת מחאה מתחיל משעת גדלות בב"נ עד שעת גדלות בישראל אבל מבינת ראשונים לא משמע כן ולכן אקצר הגם שהיה לי להאריך על הר"ן שחידש שאם הב"ד מגייר קטנים מהני והב"ח התפלא עליו בסימן רס"ח יעו"ש וק"ל: שוב מצאתי בהפלא"ה בד"ה ה"מ גדול דלא טעים טעמא דאיסורא שנתקשה הא קטנה משיודעת טעם ביאה אסורה ביחוד וא"כ מנ"ל דלא ידעה טעמא דאיסורא ותי' דר"ה איירי דוקא בקטן שאין לו דעת שלא הגיע לכלל פעוטו' דאז בודאי לא טעים טעמא דאיסור' יעו"ש [ודבריו נפלאי' דהכוונה שלא ידע להבחין בין טעם איסור לטעם היתר דדוקא גדול שיצרו תקפו שטעם הפקירות טוב יותר מטעם צניעות אבל קטנה הגם שמבינת טעם ביאה אבל לא טעמה טעמא דאיסורא דוקא ורש"י כ' וז"ל גדול שגדל במדות הפקירו' וטעים לי' טעמא דאיסורא עכ"ל רמז על מה שכתבתי ודו"ק] ובד"ה אר"י הגדילו כ' עוד וז"ל שלפי דבריו שר"ה איירי מקטן שלא הגיע לכלל פעוטו' א"כ אולי אם התגייר משהגיע לכלל שנים לא יוכל אח"כ למחות רק לשון הפוסקים לא משמע כן יעו"ש ראה בעיניך שעמד על החקירה בדין אבל לא ירד לחקור מכח מה שבארתי שיש כאן חקירה עצומה יען שלא כאמרו שיעורי' לב"נ ומשיש לו דעת הוא גדול לז' מצות שלו ודו"ק ובזה יש להצדיק דברי אביך למה לא נמתין בגירות רק נחנך אותו כמו שהקשתי זה אינו דמשעה שנעשה גדול בב"נ חייב מיתה אם שבת בשבת וא"כ ע"כ צריכים אנו לגייר אותו וצדקו דברי אביך ז"ל [ודע דצריך לי עיון איך יכול למחות ופירש"י ואין לנו לעונשו בב"ד וקשה הא המחאה עוקר הגירות למפרע וא"כ משעה ששכלו נעשה שלם הוא מחויב מיתה על ששמר שבת או עסק בתורה ועיי' רמב"ם פ"י מה' מלכי' שגם על שמיר' מועד חייב מיתה ואולי יען ששמר בתורת גירות ולא דת חדש לעצמו פטור מכולם וכן משמע ברמב"ם שם ודו"ק. ולא אמנע מלהודיע לך את אשר נפלא בעיני על קו' נקה"כ הנ"ל שנתקשה איך מגיירי' לגוי קטן הלא ניחא לי' למיעבד מצוה דילי' בעצמו והרעיש בזה על הט"ז: ונלע"ד דיש להצדיק דברי ט"ז והוא דכלל גדול בתורה דכל ישראל מושבע ועומד מהר סיני כחכז"ל אשר ישנו פה ואשר איננו פה והגם שקטן פטור מכל המצות ומותר לאכול חלב וטריפו' היינו שאינו בר עונש אבל לספות לי' בידים אסור כי הוא כבר ישראל רק עונש אין לו אבל זה ברור דאם יגיע לכלל י"ג שני' אז הוא מחויב בכל התור' דכבר מושבע ועומד וא"כ כאשר יגדל הקטן אז יהי' עליו מצוה פדיון או מצות הפרשת תרומ' וכדומה א"כ יוכל הקטן לומר שניחא לי' לעשו' המצו' בעצמו בתורת חיוב בתור' מצווה ועושה אבל כעת שהוא לא בר חיוב ולא מצווה לעשות ולא יוכל לעשות בעצמו רק אחר מזכה לו מצוה זה חוב לפניו אבל בגירות בשלומא אם הי' אחד משבע מצות שכל גוי יגייר עצמו ויהי' נעשה ישראל אז היה קשה קו' הש"ך שניחא לי' לעשות המצוה בעצמו דהא כשיגדל יהיה הגירות עליו מצוה ולכן יחפוץ לקיים המצוה בעצמו אבל באמת מעולם לא הי' זה מצוה על ב"כ שיגייר עצמו ולהיות ישראל דהנביא צוח [כל העמי' ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו בשם ד' אלקינו] ואם גוי גדול מגייר עצמו לא קיים מצוה בגוף הגירות כי הוא רק תיקון גוף שיוכל לבוא למצות בני ישראל והגם שמוהל מברך אשר קדשנו למול גרים אבל הגר לא מברך אשר קדשנו לכנס בבריתו של אברהם אבינו ואם כן הגם ששכרו גדול אשר בא לחסות תחת כנפי שכינה כאשר אמר בעז לרות ישלם ד' לך וגו' אשר באת לחסות אבל עכ"פ גוף הגירות לא הוי מצוה אצלו וא"כ לא שייך מצוה דילי' ניחא לי' לקיים בעצמו דהא לעולם לא יעשה מצוה בגירות ומכ"ש שלא מושבע ועומד גם בקטנות שיעשה מצות גירות בגדלו' ול"ק קו' נקה"כ על הטו"ז והוא נקודה נפלאה בעיני על שלא הרגישו בו האחרונים: ומה שהודעתני הערה אחת מאביך ז"ל איך מהני גירות בתורת זכי' לגר קטן אם לו הוא זכות לאחרי' הוא חוב כי קשי' גרי' לישראל כספחת ואם כן כמו שלא מהני תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים יען דזכות לזה פועל חוב לאחרי' ה"ה כאן זכות לזה גוי קטן פועל חוב לאחרים דליכא למימר דבידו לגייר אח"כ ויבוא החוב לכלל ישראל אז כשיגדל דהא אם יגדל לא יגייר עצמו דטעים ליה טעמא דאיסורא עכ"ד אביך ז"ל אהובי בן אחי נ"י אם ארצה להשיב יתום הנייר ולא יתמו התשובות רק הבן בלשון חכז"ל שקשי' גרי' לישראל אבל גוף הגירות לא קשה לישראל אבל שם התפיסה הוא החוב לאחרינא וק"ל:
ועתה באתי על ח"ת שלך אשר יצאת ליישב קו' הש"ך בנקה"כ איך אמרו בעלי תוספת דגירות גוי קטן מדרבנן הלא באמת מבואר בקדושי' דף מ"ב דמהני זכות ב"ד לקטנים אפילו יש צד חוב דאיכא דניחא בהר ואיכא דניחא ליה בבקעה וכן העיר בפנ"י במקומו ותרצת דיש לראות על התחלה אם תחילת המעשה זכות והחוב בא במסובב ע"י שעשינו לו זכות כמו שם לולי דנותני' לו נחלה בארץ א"א לבא לו חוב רק ע"י זכות שנתנו לו נחלה אז בא במסובב החוב אבל עכ"פ הב"ד נותני' לו נחלה לעשות לו זכות ולא יודעי' אפי' שיבא במסובב חוב אז מהני כח ב"ד וכן משמע מלשון רש"י ור"ן בקידושין שמה שאמרו לחוב ע"מ לזכות הכוונה לזכות הגם שבא אח"כ במסובב חוב אבל כאן הוי התחלה חוב צער מילה ואח"כ אחר הטבילה בא במסובב זכות אז גם כח ב"ד לא מהני עכ"ד בקיצור והארכת לתרץ קו' פנ"י וקו' אביך למה נקט ר"ה מטבילי' ולא נקט מלין דבאמת מילה לא דהוי חוב בתחילתו ולא יהי' מדאוריי' אבל אם כבר נימל בלא רשות ב"ד אז טובלין ע"ד ב"ד כמו שבארת היטב:
אהובי בן אחי נ"י ערבים עלי דבריך אבל האמת אני אוהב ביותר ואודיע לך אשר כמוס עמדי בזה בעזה"י דנ"ל בשלומא חוב הבא לו ע"י שנעשה אנחנו מצותו כגון לעשות אותו לישראל או שנפריש תרומתו או שנפדה אותו שאז אם הוא חוב לו ולא נוכל לעשו' זאת בלא דעתו ונתבטל המעשה וממילא לא נעשה חוב כמו בתרומה אם הוי ההפרשה חוב א"כ לא מעשה הפרשת תרומה דהא לא הי' שליחות וממילא לא בא לו לקטן חוב אז באמת המצוה תלי' אם היא זכות ויש כאן מצוה ואי הוי חוב אין כאן מצוה אז יש לחקור אם הפעולה היא זכות או חוב אבל בדבר שאפי' אם לא נעשה מעשה הנ"ל בתורת זכי' ולא מהני הפעול' לפעול דבר הן לחיוב או לפטור אעפ"כ נעשה אותו חוב כגון במילה שעשינו השתנו' בתבנית גופו שאפי' לא נעשה לשם פעול' גירות אעפ"כ א"א לבטל החוב דהא נחתך ערלתו וסבל הצער אז לא שייך לומר איך נמול אותו הא הוי חוב הלא אין החוב בא יען שעושי' מעשה זאת לשם מצוה דאפי' אם לא נעשה לשם מצוה סבל ג"כ צער הנ"ל נמצא דאין החוב בא לו ממצות גירות אז יש לנו רק לחקור אם הגירות גופו הוי חוב דאז אין הפעולה יכולה לפעול גירות אבל אם הגירות גופו הוי זכות לפניו לא שייך לומר הלא חיתוך הערלה הוי יסורים שהוא חוב לפניו דהלא חוב זה נוכל לעשות בלא גירות והגם שבודאי לא כחתוך ממנו ערלה אם לא בעבור גירות אבל עכ"פ לא שייך לומר דגירות לא מהני יען שהי' לו צער דגירות הוי רק סיבה גורמת שאנו חותכי' ערלתו ואז מהני עכ"פ הגירות עפ"י דין יען דגוף הגירות הוי רק זכות ולא חוב אבל בתרומה ופדיון הוי גוף הפסד כרי או הפסד מצוה החוב לקטן ודו"ק [ועי' ר"ן בכתובות דף פ"ו טעם למה נותני' לכושל סברא כעין זה ועיי' רשב"א יבמות דף ק"ג כעין סברא זו]:
הן אמת שמצאתי אח"כ בש"מ מקצת דבריך שעמד על דקדוק פנ"י שנקט ר"ה טבילה ולא נקט מילה ותי' וז"ל ואפשר דלהכי נקט טבילה משום דחשיבא זכות גמור אבל מילה כיון שנצטער לא חשיבא זכות ולא שייך בו למימר ע"ד ב"ד ומיהו דכיון דכבר מל אפי' הוי חובתו כבר יצא ידי מילה ושוב כשהטבילוהו ה"ל זכות דנגמרה מלאכתו ע"ד ב"ד שפיר כנ"ל ואפשר להכי כתבו תוס' מטבילין אותו ע"ד ב"ד דזכות הוא עכ"ל ראה שזכית לכוון דעת של ש"מ אבל בשם ראשוני' הביא שנתקשו בדקדוק הנ"ל ולפמ"ש נ"ל ברור דדעת ראשוני' כמ"ש דלא שייך כאן לומר דמילה חוב הוא ודו"ק: ולא אוכל להתאפק מלהודיעך אשר הי' פלא בעיני על שני גאוני' הש"ך ופנ"י וביותר על תוס' שסברו שזכו' לקטן עפ"י ב"ד לא הוי דאורייתא והש"ך ופנ"י צווחו מגמ' קדושי' ומשם אין כ"כ ראי' דהי' עפ"י גורל ואורים ותומים עיי' תוס' בקידושי' ובפנ"י שם דקדק דינו רק מתוס' יעו"ש ופלא שיהיה חלילה בהעלם עין תוספתא מפורשת פ"ט דיבמות חרש שוטה וקטן שקנו עבדים אין אוכלים בתרומה אבל אם קנו להן ב"ד או שמנו אפוטרופין או שנפלו להן בירושה ממקום אחר הרי אלו אוכלים בתרומה עכ"ל וקשה הלא עבד מחויב בכל לאוין כמו ישראל וא"כ איך יאכלו עבדים תרומה ע"י קנין ב"ד אם לא שכח ב"ד יפה לזכות להם מדאוריי' ולאכול אפי' תרומה דאורייתא כמו אם כפלו להן עבדים בירושה ממקום אחר ודו"ק ובתוספתא הנ"ל יש לי פלא על רשב"א יבמות דף ס"ז וכתבתי במק"א]: ועוררני תלמידי הבח' המופלג כ"ה יעקב צבי נ"י דיש לפקפק על ראי' נקה"כ דשם בקדושין הוא ב"ד השבט אשר המה אבי יתומים להם יש כח לזכות אפילו לקטן אבל כאן בגירות דפי' רש"י בהדי' על דעת ב"ד ע"ד שלשה אנשים כמו בשאר גרים שלוקחים ג' אנשים אפילו הדיוטו' דיושבי קרנות ומהכ"ת נימא על ג' אנשי' מן השוק דכח ב"ד יפה לזכות לקטן אפי' אם זכי' לא מהני וצע"ג ודוחק בעיני לומר דשלוחי ב"ד הגדול נינהו עיי' סנהדרין פ"ק דלמה הי' לב"ד הגדול לעשות שלוחים לזה הכי יש מצוה לגייר גוי קטן איזה תיקון יש בזה דיעשו לכל העולם שלוחים וצ"ע כעת ועיי' במ"ל פ"י מה' מלכים שחקר אם החכמים עושי' גדרי' וסיגות לבן נח אלמא אלים כח ב"ד אפי' לב"נ ודו"ק: