שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
א · סימן פה
שפעת ברכות ורב הצלחו' לראש תלמידי החביב לי הרבני הצדיק ידיו רב לו בפלפול וחקירה בקי בשבילי התורה כמ"הו ר' עמרם ישי נ"י שאלה מי שתורתו אומנתו ודר בריחוק מקום מאביו אם צריך לבוא אצלם לקיים מצות כיבוד אב ואם או אם תלמוד תורה קודם למצות כיבוד [וכמה כקרא ריחוק מקום שיפטור מזה וגם אם אין יכולת הבן לעשות הוצאות אם יוכל להשתדל לבוא לשם בחנם אם צריך להשתדל ליסע עם איש אחר ולענות בדרך כחו כדי לקיים מצות כיבוד וגם אפי' דר בקירוב מקום כמה פעמים חייב לבוא לקבל פניו ולכבדו אי בכל שבת או בכל חודש או בכל רגל:] תשובה חקירתך אם ת"ח צריך ליסע למקום רחוק לבקר אבותיו ולכבדם הגם שמבטל תורתו שהיא אומנתו נ"ל דפטור ואבאר טעמי:
הנה בנדרי' דף ח' ע"א האומר אשכים ואשנה פרק זה נדר גדול לאלקי ישראל ופריך הגמ' מאי קמ"ל לזרוזי נפשי' היינו רב גידל קמייתא ומשני הא קמ"ל הואיל אי בעי פטר נפשי' בק"ש שחרית וערבית וכ' שם הר"ן וז"ל מסתברא לי דלאו דוקא דבהכי מיפטר נפשי' שהרי חייב כל אדם ללמוד תמיד יום ולילה כפי כחו ואמרי' פרק קמא דקדושי' ושננתם שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך שאם ישאלך אדם דבר אל תגמגם וק"ש שחרית וערבית לא סגי להכי אלא מכאן נ"ל ראי' למה שכתבתי בשבועות דכל מידי דאתי מדרשא אעפ"י שהוא מה"ת כיון דליתא מפורש בקרא השבועה חלה עליו עכ"ל והרמב"ם כ' בפ"ו מה' ממרים הל' י"ב וז"ל מי שאמר לו אביו לעבור על ד"ת בין שאמר לו לעבור על מצות ל"ת או לבטל מ"ע אפי' של דבריהם הרי זה לא ישמע לו שנאמר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו כולכם חייבי' בכבודי עכ"ל וכ' הכ"מ וז"ל ומ"ש רבינו אפי' של דבריהם נראה שהטעם משום כיון דקי"ל דכל מילי דרבנן אסמכינהו אלאו דלא תסור הרי הוא ככל דברי התורה ע"כל:
ולפ"ז כיון דיש דרשה מה"ת שיש מצוה תמיד ללמוד תורה ואם אביו יאמר לו שלא ילמוד אין מחויב לשמוע אפי' אסור לשמוע לו וא"כ ממילא פטור לנסוע בריחוק מקום ולמעט בתורה כדי לכבד אבותיו דלו יהי' שאביו מבקש ממנו שיבא לכבדו אסור לשמוע לו שיבטל מד"ת:
אמנם יש לחקור דבשלומא אם כל ציות האב רק לעבור על ד"ת הן של דאוריי' או דרבנן כגון שאומר לו אל תחזיר אבידה או הטמא למת עי' סוף אלו מציאות כיון שכל שאלת האב רק לעבור על ד"ת [הגם שלא אמר בפי' בשל לי בשבת עכ"פ בתוך הציווי צפון בו לעשות עבירה דהא שבת היום] אז אסור לשמוע לו אבל אם האב מבקש (שבנו יבקר אותו הנה בגוף בקשת האב) אין בו עבירה רק הבן אי אפשר לקיים משאלות אביו חוץ אם יבטל מ"ע אז תלי' רק אה שני מצות מונחי' לפני אדם וא"א לקיים שתיהן איזה שיבחר לעשות ה"ה בנידן שאלתינו שמונח לפניו מצות כיבוד אב ומצות ת"ת וצריך חקירה איזה יעשה ואיזה יתבטל מאליו ודו"ק:
אך גם זה אינו דהלא אביו מחויב ג"כ במצוה וצריך לבטל כיבוד שלו בעבור מצות ד' וראי' לזה מקדושי' דף ל"ב הובא ברמב"ם בהל' י"ג שאם אביו אומר השקוני מים ומצוה לפניו אמר ר"א מניח אני כבוד אבא בעבור המצוה ואיסי בן יהודה אומר אם אפשר למצו' ע"י אחרי' יעשה כבוד אב ואם ואם אי אפשר לעשות ע"י אחרי' יעשה המצוה ויניח כבוד אב וסיים הרמב"ם וז"ל שהוא ואביו חייבי' בדבר מצוה עכ"ל הרי מבואר הגם שהאב לא ציוה לבטל מצוה רק ציוה דבר שאין בו סרך עבירה כיון שע"י הכיבוד יתבטל הבן ממצוה צריך להניח כבוד אב ולעסוק במצוה וה"ה בת"ת שאסור לו לבטל לימוד התורה שהוא עשה והגית בו יומם ולילה בעבור מצות כיבוד אב ובזה מיושב לי דברי תוספ' ביבמות דף ה' בד"ה כולכם שפירשו שכאן בקידושי' ילפינן מברייתא דהתם ולכאורה פלא א"כ מאי אשמועי' ר"א הלא הוא ברייתא ולפמ"ש נכון שם מצוה לו לעשות עבירה אבל כאן נדחה מצוה בעבור מצוה דבגוף ציווי אביו ליכא עבירה כלל ודו"ק:
אולם נ"ל לחלק בשלומא בקידושי' אנו דנין על מצוה שכל ישראל מחויב להתעסק בה עד שתהי' ברוב עם כגון לוית המת או קבורת המת אז כיון שהאב מחויב בכח אותו מצוה שמונח לפני הבן אז מופקע מצות כיבוד בעבור המצוה כי הלא גם האב מחויב לקבור מת מישראל או ללות אותו וא"כ כבוד המצוה עדיף וראה פלא שרש"י כ' בקדושי' בד"ה השקוני מים וז"ל ויש מצוה אחרת לפניו לעשות כגון לקבור את מת או לויה עכ"ל ולא נקט להניח תפילין או ליטול לולב וכדומה אלא פשיטא מצוה שאין החיוב של המצוה הנ"ל מונח גם על האב אז מצות כיבוד אב שוה לכל שאר מצות שבעולם דמה איכפת לי' לאב שמונח על הבן מצוה דילי' כגון תפילין או לולב הלא בגוף המצוה של הבן אין לאב חלק בה ולא מוטלת עליו כקבורת מת או לוית מת או כהשבת אבידה דקבורת מת והלוית מת לא הוי חיוב פרטיית על כל א' רק מכלל ישראל צריכי' להיות שם לכל אחד לפי כבודו כמבואר בש"ע סי' שס"א והבן:
ראה בעיניך שרמב"ם וטור בסי' ר"מ נקטו סתם וז"ל אמר לו אביו השקני מים ומצוה לפניו לעשות וכו' יעסוק במצוה ויניח כבוד אב שהוא ואביו חייב במצוה עכ"ל ולא הנה בגוף פירשו קבורת מת או לויי' כמו שפי' רש"י משמע כיון דאביו מחויב עכ"פ בכל מצות ד' אז המצוה קודמת לכיבוד אב וא"כ אם הבן מחויב לבטל ת"ת דילי' תלי' בפלוגתא בין רש"י ורמב"ם לרש"י יהי' חייב ולרמב"ם וטור יהי' פטור ודו"ק:
שוב מצאתי שבב"י סי' ר"מ הסביר דעת רש"י שכוונתו שיש לפניו מצוה עוברת אבל אם המצוה אינה עוברת כיבוד אב קודם ולפירוש זה העתיק בש"ע סעיף י"ב היה לפניו מצוה עוברת ובער אנכי מאיש מנ"ל לב"י זה הלא גם במצה ולולב ותפילין משכחת מצוה עוברת כגון שהוא בשעה אחרונה מן הלילה או מן היום וגם בלויית המת וקבורה משכחת דלא עוברת שיוכל לרהוט אחריהם או דיספידו למת באמצע הדרך והלא יש לפרש שבכוונה מיוחדת נקטו רש"י דוקא מצוה כזאת שהאב מחויב באותו מעשה אשר הבן מחויב בעבור מת זה שיש מצוה במקהלות עם לעשות מעשה קבורה או לויי' ודו"ק:
ולכאורה עלה בדעתי להביא ראי' למה שחדשתי בהבנת רש"י דאמרי' במגילה דף ט"ז ע"ב גדול ת"ת יותר מכיבוד אב ואם שכל שנים שהי' יעקב אבינו בבית עבר לא נענש יעו"ש והוא פלא מאי אשמועינן הכי לא ידעי' שת"ת הוא מ"ע כמו שאר מ"ע וכיון שכל מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרי' דוחה מצות כיבוד אב ואם א"כ גם מצות ת"ת דוחה מצות כיבוד ומאי השמיע לנו ר"י בזה ואיך קאמר גדול ת"ת יותר מכ"א מאי גדולה ינתן בזה הלא כל מ"ע יש להם גדולה הנ"ל וצע"ג אלא ודאי דאם יש לפני הבן מצוה שלא בא גם מכח אביו אז מצות כיבוד אב שקול ככל המצות אבל ת"ת גדול מכולם ודו"ק:
אלא דא"כ יהי' פלא הלא הרמב"ם שנקנו סתם דמצוה קודמת לכיבוד אב ואם תקשי עליו מגמ' הנ"ל ויותר יש להפליא הלא בסוף הל' י"ב אשר פסק דמצוה קודמת לכיבוד אב מסיים וז"ל ות"ת גדול מכיבוד אב ואם עכ"ל והוא פלא ביותר איך מביא דבר הסותר אם כל מצוה טוב יותר מכיבוד אב א"כ ה"ה ת"ת ואיך כ' שת"ת גדול מכיבוד אב ואם מאי גדולה הלא ת"ת ג"כ מצות עשה וצע"ג:
ואחר העיון ראיתי דלק"מ דכיון דאי בעי פטיר נפשי' בק"ש ערבית ושחרית וחל שבועה עליו כמו על דבר רשות כמבואר בר"ן נדרים ושבועו' הגם שמקיים מצוה אם לומד כל היום ס"ד דלא יהי' מצות כיבוד אב ואם נדחה מפני ת"ת קמ"ל שגדול ת"ת שנדחה כיבוד אב ואם מפניו ומסברא הי' כמו שמצוה שאפשר לעשות ע"י אחרים גרוע ממצות כיבוד אב ואם הגם שאם איש אחר יעשה המצוה לא לו יהי' שכר מצוה אעפ"כ מצות כיבוד אב קודם וה"ה בת"ת דיכול לפטור נפשי' הו"א דיהי' כיבוד אב קודם קמ"ל ולכן סמך הרמב"ם דין זה כאן ולא סידר אותו בראש הפרק ודו"ק ובזה מיושב קו' מהרש"א וטו"א מנ"ל דגדול ת"ת דילמא שוין המה ולכן לא נענש יעקב וצע"ג ולפמ"ש הגם אם שוין הם שלא יענש בכ"ז ניכר גדולה של ת"ת שזה מצוה מחויבת לכבד אב ומת"ת יכול לפטור נפשי' ואעפ"כ שוין המה ולא נענש יעקב ודו"ק:
באופן אחר יש ליישב קו' שהקשתי וקו' מהרש"א דיעקב הי' יכול ללמוד אצל אביו ולקיים שניהם כיבוד אב ות"ת ואפ"ה לא נענש דגדול ת"ת שטוב ללמוד במקו' שאדם חפץ כנודע מחכז"ל ומטעם זה הסמיך הרמב"ם זה הדין כאן ודוק ועי' ח"א במהרש"א:
סוף דבר הכל נשמע שלדעתי גדול ת"ת שלא צריך ליסע ממקום למקום לכבד אבותיו ולהיות בטל שיעורים הקבועי' שהוא פיזר הנפש אבל בודאי אם נוסע שעושה מצות כיבוד אב ולא הוי מצוה הבא בעבירה כי הלא בידו לפטור עצמו בק"ש ובהרהור ד"ת ולקיים ובלכתך בדרך באפשר לעשות שניהם ודוק:
ואין מעצור לרוחי שלא אודיעך אהובי תלמידי נ"י אשר הגדתי פעם אחת לפני התלמידים ליישב קו' מהרש"א וטו"א שהקשו מנ"ל דגדול ת"ת מכיבוד אב ואם דילמא שוין הם והקו' חזקה מאוד:
ואמרתי לתרץ בעזה"י דבפ' יוהכ"פ הביא הר"ן דעת ראב"ד אם חולה צריך בשר בשבת אם נשחוט בעבורו או אם יותן לו בשר נבילה שחוקר אם איסור נבילה מעכב או איסור שבת מעכב בודאי נבילה מעכב כמו שבת וא"כ טוב להאכילו נבילה שהוא איסור קל והר"ן השיג עליו וז"ל ול"נ דלגבי חולה אין איסור נבילה קל מאיסור שבת דנהי דנבילה איסור לאו ושבת איסור סקילה איכא חומרא בנביל' לפי שהאוכלם עובר בלאו כל זית וזית שבה כדאמרי' לגבי נזיר שהי' שותה יין אמרו לו אל תשתה אל תשתה חייב על כל אחת ואחת אבל לענין שבת לא עבר אלא בשעת שחיטה וחד לאו הוא דאיכא דמעשה שבת מותרי' דקי"ל היא קודש ואין מעש' קודש ומשו"ה לאוין הרבה דנבילה לא מקרי איסו' קל לגבי חד לאו דשבת ואע"ג דהוי איסור סקילה עכ"ל והקשה בכפ"ת קו' נפלאה א"כ איך יכלכל דברי הגמרא בן תימא אומר טבל ולא תרומה יען דתרומה חמורה וקשה הלא טוב להפריש תרומה וליתן לו לאכול אח"כ התרומה וגם החולין דאז יאכל כזית א' איסור חמור שהוא תרומה ואם לא יפריש יאכל עשרה זיתים טבל והוא קו' גדולה וחזקה מאד: ונלע"ד ליישב בעזה"י ואקדים הקדמה קטנה הגם שר"ן חידש דנבילה לא מקרי קל כנגד שבת יען דהגם שבת חמור באיכות האיסור אבל נבילה חמור בכמות האיסו' שצריך לעבור עשרה פעמי' איסור לאו הוי כמו פעם אחד איסור סקילה לכן הוין שוין אבל לא חידש דעשרה פעמים איסור לאו הוי חמור ופעם א' איסור חמור הוי קל כנגדו זה לא חידש הר"ן דייק בלשונו ותראה שבראש דבריו כתב ח"ל ונ"ל דלגבי חולה אין איסור נבילה קל מאיסור שבת עכ"ל וכן בסוף דבריו כ' וז"ל ומשו"ה לאוין הרבה דנבילה לא מקרי איסור קל לגבי חד לאו דשבת ואע"ג דהוי איסור סקילה עכ"ל ראה בעיניך שלא הזכיר דנבילה חמורה יען שצריך לעבור י' פעמים רק ביאר בעין יפה שיען שצריך להרבות לעבור הלאו לא הוי קל כנגד שבת אבל מודה הר"ן דשוין הם ודוק:
ונקודה נפלאה בעיני דברי מג"א בסי' שכ"ח סק"ט שכ' וז"ל שוחטי' לו דשבת הותרה אצל פיקוח נפש ומשמע ברא"ש ביומא דאפי' איסור דבריהם אין מאכילי' אותו אבל הר"ן כ' הטעם דבנבילה עובר על כל כזית ממנה ובפחות מכזית איכא נמי איסור דאורי' אעפ"י שאין בו מלקות והוי הרבה לאוין וחמירי מלאו א' דשבת עכ"ל ביאר בהדי' דהרבה לאוין חמורי' מאיסור שבת שהוא בסקילה אליבא דהר"ן ולא ידעתי היכן ראה כן הר"ן השיג על הראב"ד דסובר דנבילה קל כנגד שבת וחידש הר"ן דלא הוי קל כנגד שבת אלא שקולי' המה וא"כ תלי' איזה איסור שבא לפני החולה אי איסור נבילה מעכב אותו או איסור שבת מעכבו כאשר חקר הראב"ד ופלא שלא הרגיש אחד מהאחרונים בזה שיש להפליא על המג"א וצע"ג כעת:
ולפ"ז נ"ל לחדש סברא אחת השכל גוזר התורה אמרה וחי בהם ולא שימות בהם ומותר לאכול איסור כדי לרפאות מחליו רק מאכילין קל קל תחילה ולא החמור זה דוקא אם מונח לפנינו ב' איסורי' כנבילה וחלב לדחות אז הקל נדחה והחמור כשאר אבל אם יש לפנינו רק איסור חמור וראוי מן התורה לדחות מפני החולה מהכ"ת נעשה אנחנו מעשה ולחדש איסור שעדיין לא בא לעולם כדי שיודחה מפני החולה כדי שישאר החמור נימא הך איסור שפגע בו החולה הוא יודחה ולא לברוא איסו' אשר לא נפל לפני החולה לדחו' [הלא במצוה אמרי' צריך להתחיל לעשו' מצוה קלה הגם שנדחה עי"כ ממצוה חמורה יען מצוה שבא לידך צריך להתחיל ולא בא עליו מצוה השנית עי' רשב"א סוכה דף כ"ה] וא"כ למ"ד ובל חמורה דסובר דמפרישי' התרומה ואח"כ מאכילי' לו התרומה והחולין ביחד קשה אמאי אנו בוראין איסור חדש כדי לדחות יהי' טבל נדחה וצע"ג:
אמנם משבשתא הוא דתורה אמרה על כל איסורי' ביחד וחי בהם ולא שימות בהם שכלל גדול שלא ימות אדם ע"י איסורי' וא"כ נדחה איסור כדי לרפאות אותו והקל נדחה ולא החמור וא"כ כיון שאפשר לרפאות על ידי איסור קל לא נפל לפניו איסור החמור להיות נדחה וא"כ צריכי' אנו לברוא את האיסור הקל ולא לדחות איסור חמור כי מעולם לא הותר לפניו החמור אם יש לרפאות אותו בקל ודו"ק:
אך כ"ז בחמור כנגד קל אבל בב' איסורי' שוין אז בודאי אם שניהם בעולם ונפלו לפניו לדחות ויוכל לברר איזה שירצה אבל אם הא' בעולם והשני אינו בעולם אז בודאי מאי חזית לחדש איסור להיות נדחה לפניו הלא אם יהי' בעולם יהי' ג"כ חמור כמו האיסור שכבר נפל לפני החולה וא"כ יש לזה מעלה שהוא לא נברא עדיין ולא נפל לדחות והאיסור שכבר בעולם כבר נפל לפני החולה להיות נדחה ועי' סברת ר' יהושע בר"ה דף כ"ח טוב לעבור בל תגרע מבל תוסיף יעו"ש] אז בודאי אסור לברוא איסור ולהאכיל טוב לדחות את זה שלפנינו ודו"ק:
ומעתה מיושב קו' כפות תמרי' דלמ"ד תרומה חמורה מאכילין אותו טבל הגם שמאכילי' לו כמה זיתי' ושוה כמו כזית תרומה שהוא חמור באיכות האיסור אפ"ה מאכילין לו טבל דלו יה' שיהי' כאן כזית תרומה בעולם [ויהי' די לו בכזית תרומה חיטין טובי' כמו ד' זיתי' חיטין רעי' של טבל] אז יה' איסורן שוה השתא שטבל כבר בעולם ותרומה אינו בעולם לא נחדש איסור בעולם אשר יהי' שוה עם איסור שישנו פה והבן:
ומדי דברי אודיע לך שסברת הר"ן דוקא אם הרבה איסורי' הנ"ל משם אחד כמו לאכול עשרה זיתים נבילה אז שוה הרבה איסורין משם אחד כמו איסור חמור פעם אחד אבל איסור חמור כנגד הרבה איסורי' מכמה לאוין אז כל הלאו בשם שלו נדחה בעבור איסור החמור ומיושב קו' שעה"מ שהקשה למה במת מצוה מטמא נדר ולא כהן שקדושתו חמור' הא יש בנזיר ד' לאוין יעו"ש ולפמ"ש מיושב דשם לאוין נפרדי' ור"ן איירי לכפול לאו אחד כמה פעמים ודו"ק:
והנה כיבוד אב ואם נמנה בכל מקום רק למצוה אחת עיי' פרשת דרכי' ח"א מדרך מצותיך אבל בודאי מקיים מצוה אצל האב ומצוה אצל האם רק לענין מנין המצות נחשבי' לאחת ואם האב מצוה לבן שיעשה דבר וגם האם מצוה דבר כל אחד אומר הבא לי מעט מים מקיים שתי מצות בפעם אחד אבל ת"ת אי אפשר לקיים ברגע אחת שתי פעמי' וליעקב הי' אב זה יצחק וגם אם זו רבקה ובכל זאת לא נענש על התורה שלמד בבית עבר וע"כ שגדול ת"ת יותר מכיבוד אב וגם כיבוד אם ואם ת"ת רק שוה עם מצות כיבוד א"כ מעילא יש למצות כיבוד מעלה שהיא מעולה בכמות מה שלא משכחת בת"ת וע"כ גדול ת"ת יותר מכיבוד אב ואם והוי ת"ת ברגע מצוה אחת שקול כנגד כיבוד אב ואם שמקיים ברגע ב' מצות ודו"ק:
ואגב גררא אכתוב לך חקירה אחת אשר אין בידי לברר נסתפקתי אם יש כאן חולה שיש בו סכנה ואומרי' הרופאים שצריך לאכול כזית ויש כאן לפנינו חצי זית היתר וע"כ צריכי' אנו לצרף חצי זית איסור כדי שיאכל כזית ומונחי' לפנינו כמה חצאי זיתי' איסור כגון נבילה וחלב או תרומה וטבל וכדומה אם צריכי' אנו לדקדק ליקח חצי זית מאיסור קל דוקא ולהניח חצי זית חמור או נימא כל חצי שיעור נאסרו רק ברבוי דכל חלב דגילתה התורה שחצי שיעור אסור מכח חזי לצרופי א"כ כולם שוין בין אם הוא חצי שיעור מאיסור קל או מאיסור חמור וצע"ג:
ועלה בדעתי לפשוט מלשון הזהב של רש"י בד"ה מאכילין כ' וז"ל אם אין לנו דברים מותרים כדי צרכו ויש לפנינו מינים אסורים מאכילי' אותו הקל עכ"ל ולכאורה השני תיבות שכ' רש"י כדי צרכו הוא כדבר שפתים חלילה כך הי' לו לומר אם אין לנו דברי' מותרים ויש לפנינו מיני' אסורים כמובן אלא רמז ע"ז אפי' אם יש לפנינו מקצת היתר רק שהוא אינו כדי הצורך כגון שצריך כזית ואין כאן אלא חצי זית היתר וצריכי' אנו לצרף חצי זית איסור אפ"ה צריכי' אנו לראות להאכילו הקל ודו"ק: אך בסברא הוא פלא הלא חצי שיעור אסור רק משום חזי לצרופי וכאן אי אפשר צירוף דאם יאכל אח"כ חצי שיעור איסור אשר אינו צריך לרפואתו אפ"ה לא יצרף דחצי זית ראשון הי' מותר לו מכח פקוח נפש ואם יאכל אח"כ כזית א"כ אין צריך צירוף דחצי זית מקודם דהא אכל עכשיו כזית כמובן מרוב פשיטות וא"כ למה יהי' בחצי שיעור הבדל בין חמור לקל וצע"ג כעת:
ועתה אהו' תלמידי נ"י על שאר ד"ת שלך באגרת הקודם וגם באגרת הזה תמחול לי שמרוב טרדו' לא אוכל לפנו' לראו' עמלך בלמעל' מן השמש ועוד חזון למועד אי"ה: