שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
א · סימן פד
שאלה מי שמת ונתיאשו מלקוברו עיי' יו"ד סי' שע"ו ונשאת אשתו לאיש אחר ואח"כ בא רשות לקבור בעלה הראשון וצריכי' הקרובים להתאבל כמבואר בש"ע שם אם גם אשתו אשר כבר נשאת לאיש אחר מחויבת באבילות או נימא כיון בשעה שחל חיוב האבילות כבר נשאה לאיש אחר ונתפרדה החבילה בינה ולבין בעלה הראשון א"כ פטורה מלהתאבל עליו:
תשובה הלכה זו רופפת שכפי פשטות המושכל האשה מחויבת כמו שאר קרובי' רק מצאתי לאדמ"ו בחת"ס יו"ד סי' שנ"ה שמסתפק בזה דכיון דקרבות האשה לבעלה בא ע"י נשואין א"כ כמו שנשואין דראשון פעלו קרבות כך נשואי' דשני פעלו להפקיע את הקרבות דראשון והוא דבר חדש מאד:
וטרם שאקרב לגשת אל הקודש להשיב על תשובת אדמ"ו באתי לברר איזה דברי' בסוגי' דחוץ ואסדר מחשבותי אחד לאחד:
א במתני' דף פ"ב כיצד יעשה יטלנה ממנה ויחזור ויתננה לה ויאמר הרי את מותרת לכל אדם ונתקשה הפנ"י לשיטת הסוברי' דע"מ מותר לכ"ע למה לא קתני כיצד יעשה שיאמר ע"מ שלא תנשא לפלוני יעו"ש שהאריך:
ועלה בדעתי ליישב בדבר חדש דהנה ריח הגט הוי אם אומר הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם וילפינן מפסוק ואשה גרושה מאישה אפי' לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה עי' יבמות דף צ"ב ודברי רש"י סותרי' עצמם מדף נ"ב לדף צ"ב שפעם א' פי' אם המגרש כהן אסור בה ופעם פי' שאם מת בעלה אסורה לכהן והארכתי בחדושי לחקור איך חל איסור גרושה על איסור אשת איש דהא אסורה לכ"ע ולגבי בעל לא שייך האיסור גרושה בלי קיחה ולקיחה לא שייך דהא אינם קידושי' אם לא פועלי' איסור לעלמא ואביי ור"י פליגי בקידושי' דף ס"ח אי צריך קידושי' או בעילה בלבד אסור ולכן בחר רש"י פי' אביי לשיטתו ור"י לשיטתו אבל אין כאן מקומו להאריך] ולכאורה פלא אם הגט לא מהני לגבי עלמא למאי נקראת גרושה מאישה שנימא שיש כאן איסור לגבי כהן וצע"ג:
ואמרתי ליישב בעזה"י דהנה הקידושי' פועלי' ב' דברים (א) קנין ממון דהאשה נעשית קנינו ומשועבדת לו לתשמיש בחנם והגם שתשמיש קשה לה הוא בועל אותה אפי' בשולחן הפוך כחכז"ל ערכתי לו שולחן והפכו ואפילו הזיקה בתשמיש אשר עשה כדרך כל הארץ פ טור וע"י אותו קנין היא אוכלת בתרומה אם היא אשת כהן ואי ירושת הבעל דאוריי' הוא יורש אותה כמובן (ב) קנין איסור שע"י קידושין היא אסורה לכ"ע כהקדש וכל נהנה ממנה בבעיל' נהרג עלי' ואין בה תפיסת קדושי' ונסתלק ממנה איסור בעילה לגבי בעל אם בעילת פנוי' אסור עי' רמב"ם וראב"ד ומכח זה אסורה לעולם לשבעה קרובי' ויצמיח איסור יבמה ומי שמגרש סתם פועל בגט לכרות ב' דברים הנ"ל שלא תהי' עוד קנינו שלא תהי' משועבדת לו לבעילה וגם אי ירושת הבעל דאוריי' שלא יירש אותה וגם לא תאכל עוד בתרומה דהא אינה עוד קנין ממון שלו וגם נפסק ע"י הגט הקנין איסור ששוב ליכא עלי' איסור אם יבעול איש אותה וגם נתפסי' בה קידושי' ולא תהי' עוד משועבדת ליבם אם ימות בעלה ועל זה רמזה התורה וכתב לה ספר כריתות אשר יפעול ושלחה מביתו שלא תהי' עוד ביתו או קנינו וגם ויצאה והיתה לאיש אחר ולכן לא מהני לומר לשפחה הרי את מותרת עי' במתני' דלקמן יען דזה הוי רק היתר אישות ולא פטור קנין ואי"ה אבאר עוד דבר זה: אך אם הבעל רוצה רק להכרית קנין ממון שלו שלא תהי' משועבדת לו לתשמיש ולא תאכל עוד בתרומה אם הוא כהן וגם שלא יירש אותה אם ירושת הבעל דאוריי' וכדומה אבל קנין איסור אשר היתה אסורה מכח קידושיו על כל העולם וגם לא היתה בת קידושין זה אינו רוצה להכרית אומר לה הרי את מגורשת ממני שאין לי עליך עוד תביעה מכח קנין ממון שלך אשר לי הוא נכרת אבל אי את מותרת לכל אדם שקנין איסור ישאר עליך ואמר' התורה כיון שפעל הגט כריתות לגבי הבעל על כח ממון והיא גרושה מאישה עכ"פ הגם שלא נכרת קנין איסור להיות גרושה גם לגבי העולם עכ"פ אסורה לכהונה ודו"ק [ובגמ' מסופק בחוץ מתרומתיך היינו שמפסיק קנין איסור ומשייר מקצת קנין ממון ונשאר בספק יען שהלא כרת כל קנין איסור וגם קנין שיעבוד בעילה רק השאיר קנין ממון לגבי תרומה אשר לא נמצא רק באשת כהן אבל עכ"פ הוא שיור במקצת קנין ממון]:
והנה הרשב"א בגיטין דף ע"ה הקשה הא נתינה בע"כ לא שמי' נתינה ובגט כתיב ונתן בידה ואף עפ"כ מהני נתינת גט בע"כ ותי' דבר שכל בודאי אם האשה כופית לבעל ליקח המאתים זוז אשר התנה בגט שתתן לו ותהי' מגורשת אם אח"כ אין הבעל רוצה ליקח אותם רק היא נותנת לו בע"כ לא מהני דהוא אינו מוכרח להפסיד קנינו הוא אשתו דהוי קנין של בעל וכן בבתי ערי חומה הלא הלוקח קנה הבית רק התורה אמרה שיחזור למוכר בתוך שנה או שנתים אז לא מהני החזרה בע"כ דהלא יפסיד ביתו אבל הבעל בודאי יוכל לגרש בע"כ דהוא אינו חפץ עוד בקנינו זה אשתו וכן יוכל לשחרר עבדו בע"כ שלא חפץ עוד בקנינו ואם לא יהי' מהני בע"כ אז נחשב כאלו הקנין יכריח לאדון שלא ימאס בו ומי שמע כזאת שאדם לא יוכל לעשות בקנין ממון שלו שלא יהי' עוד שלו והבן כי המה קלורין לעינים:
ולפ"ז יצמיח דין חדש אם נתן מתחילה גט וכרת קנין ממון שלו אז אם יתן עוד הגט פעם שנית להכרית לעולם גם קנין איסור שוב לא הוי גט בע"כ דכבר היא אינה קנין כספו וה"ה בחוץ דהתיר אותה אפי' לכ"ע ובודאי עכ"פ כרת כל קנין ממון והגם דלא מהני על העולם יען ששייר באישות היינו ששייר בקנין איסור וצריך ליתן גט לכרות כל קנין איסור עכ"פ לא מהני עוד הגט בע"כ ולהתנו' בו תנאי לכן נקט רבינו קדוש יחזור ויתננה לה שתהי' מותרת לכ"ע דאין לו עוד כח להטיל בו תנאי כרצונה וכאות נפשה ודוק:
כך עלה במחשבה לפני אך יהי' פלא דמשכחת לה גט שאינו בע"כ וזה לא שמענו מעולם שימצא גנו אשר צריך רצון האשה [וגם א"כ הי' לרבינו קדוש לפרש שאפי' אם רוצה להתירה לכ"ע צריך שיהי' נתינה ברצון דוקא] וגם מי יוכל לכוף לבעל שישאר אצלו קנין איסור אטו מי שהפקיר עבדו ורוצה אח"כ להתיר קנין איסור בגט שחרור לא יוכל האדון לכוף לעבדו שיקבל השחרור אלא בודאי כמו שיכול לכוף שלא חפץ עוד בקנין ממון שלו ה"ה יכול לכוף שלא יחפוץ עוד בקנין איסור שלו ומה לי עבד ומה לי אשה ועוד א"כ בכל גט נימא שיש ביד הבעל או האדון רק לכוף לסלק קנין ממון אבל לא קנין איסור דזה אינו נוגע עוד לו וע"כ כל מה שזכה ע"י קנין יוכל לסלק בע"כ שאינו חפץ בו עוד וא"כ מה לי שעושה זאת בפעם אחד או בשתי פעמים ומה לי קנין ממון או קנין איסור וא"כ הדרה הקו' לדוכתה וצע"ג:
והנלע"ד לתרץ בעזה"י הוא כך דצריך התבוננת במתני' דנקט רבינו קדוש ר"א מתיר וחכמי' אוסרי' כך הי' לו לנקוט ר"א אומר מגורשת וחכ"א אינה מגורשת דהא לרבנן לא הוי גט כלל ולא שייך דנקט לאשמועי' כח דהתירא לר"א דהא המתני' איירי בדיעבד המגרש את אשתו ואומר לה הרי את מגורשת חוץ מפלוני ר"א מתיר וחכ"א וא"כ יותר טוב לומר ר"א אומר מגורשת וחכ"א אינה מגורשת וצע"ג [ועוד דוחק לומר שהשמיע כח דהתירא מן ר"א דלית הילכתא כוותי' וק"ל]:
אמנם הכל בצדק ואקדים לברר דבר הנה בגמ' מ"ט דר"א אר"י משום זקן אחד והיתה לאיש אחר אפי' לא התירה אלא לאיש אחד ורבנן האי איש לכל איש ואיש ור"י אמר טעמא דר"א משום אשה גרושה מאישה ורבנן חומרא דכהני' שאני וצריך להבין במאי פליגי שכל א' בוחר דרך לעצמו בטעמא דר"א ובטעמא דרבנן מה זה ועל מה זה עשו כן וצע"ג:
וחשבתי דרכי דר' ינאי ור"י כל אחד הולך לשיטתו ואבאר זה בעזה"י עיי' בירושלמי שכתב וז"ל שמועתא רבה ממשנתינו דמשנתינו שלא אסרה אלא לא' ושמועתא בשלא התירה אלא לאחד טעמא דר"א גט מתיר ומיתה מתיר מה מיתה מתיר ומחצה אף גט מתיר ומחצה עכ"ל ובפני משה פי' דמיתה אינה מתיר אותה לקרובי' של בעלה יעו"ש זה הלחץ הוא הדחק:
והנראה לי בהבנת הדברי' והוא דבגמ' אמרו דלר"א אם נתאלמנה או נתגרשה מן השני שמותרת לאותו שנאסרה והביא הגהת אבני מלואים בסי' קמ"ג דבספר מכתב מאלי' ביאר דבש"ס דילן משמע דנשואי' של בעל שני מתירי' אותה אבל הירושלמי סובר מיתת השני או גירושי' שלו מתירי' והגאון ר' ענזל ז"ל צווח ככרוכי' א"כ בעל שני בועל אשת איש הוא הצד אישות שנשאר אצל בעל הראשון לגבי אותו חוץ יעו"ש שהאריך:
ואחר העיון זממו רעיוני דלק"מ והוא דמלבד שפועל הגט כריתת קנין ממון וקנין איסור שהמה שני קניני' אף גם זאת שקנין איסור בעצמו נחלק לשני דברי' (א) הקידושי' הראשונים פעלו על האשה איסור זנות שמי שבועל אותה חייב מיתה בהתראה ואם זנתה במזיד אסורה לבעל ולבועל לעולם וע"י הגט מותרת בזנות ואם זנתה והבעל רוצה להחזירה ליכא איסור כלל (ב) מתחילה לא היתה בת קידושי' ואין קידושי' תופסי' באשת איש אפי' לחומרא שיהי' נאסרי' ז' קרובי' אבל ע"י גט היא נעשית בת קידושין שתהי' אשת חבירו ואיש המגרש צריך לפעול על זה ולהגיד זאת בפירוש שהוא מתיר כל כח איסור לעולם דהא צריך לומר לה הרי את מגורשת ממני והרי את מותרת לכל אדם והוא מגופו של גט ובו מתיר אותה בין לזנות ובין לקידושי' אבל במה שאומר הרי את מגורשת ממני לא די דצריך ליתן לה כח היתר לעלמא כמובן ואם א' נתן גט ואמר חוץ מפלוני לר"א דסובר נתרוקן א"כ אחר מיתת בעל שני או אם גירש מותרת האשה לאותו פלוני בין בזנות ובין באישות דמיתת בעל שני או גירושיו מתירי' האשה לפלוני כמו לכ"ע ופעלו הנשואי' לגבי אותו חוץ כל השני כחות היתר זנות והיתר נשואין ודו"ק:
[ובמק"א הארכתי לבאר הא דחקרו בגמ' הרבה תנאים מיתת הבעל מנ"ל דמתיר יעו"ש היינו בודאי אין איסור אישות אלא כל זמן שהיא דבוקה בבעל אבל אם הבעל מת ואינו בעולם כיון שאדם מת ואינה אשת איש אז בודאי אין עלי' איסור אישו' ומותרת בזנות אבל כל החקיר' מנ"ל דקנתה עצמה במיתת הבעל להיות ראוי' לקבל קידושי' מאחר כמו שקנתה עצמה בספר כריתות דכתיב ויצאה והיתה לאיש אחר דמותרת באישות לאיש אחר וע"כ שקנתה עצמה לגמרי ויכולה לעשות עצמה כהפקר לגבי המקדש עיי' ר"ן נדרי' דף כ"ט אבל איסור זנות בודאי ליכא רק לא תהי' בר קנין לאיש אחר וחקרו מיבמה דע"כ ליכא איסור אישות אם א' בועל אותה ויש מי שסובר שאין קידושי' תופסי' בה עי' יבמות דנ"א ומכלל דשאר אשה אשר אינה עומדת ליבום קנתה עצמה לגמרי ומשני הגמ' דילמא ליבמה יש קנין באישות ליבם ויש לה בני' אסורה לכ"ע ורצה הגמ' ללמוד מאלמנה לכה"ג מכלל דלכ"ע מותרת ומשני לכ"ע בעשה ולכה"ג בלאו ומדחה הגמ' ממנ"פ מאין יבא העשה או דלא תופסי' בה קידושי' או דליכא אפי' עשה וע"ז משיב הגמ' דילמא יצאה ממיתה ואוקמי בעשה לאלומי לקו' על התרצן שנוכל לומר אפי' כן ומסיק דילפי' מאו כי ימות האיש האחרון מה גט מתיר אפי' לקנות עצמה לנשואי' וה"ה מיתה ובזה מיושבי' כמה קו' וחקירות מפנ"י ומהפלא"ה ושאר אחרונים ואין כאן מקומו להאריך]:
והנה תוס' בסוגי' דף פ"ב ע"ב בד"ה כגון הקשו למה סובר ר"א בגט בחוץ דפקע אישות דראשון בעבור נשואין דשני דמותרת אח"כ להאי חוץ ולמה בקדושי' אם קדשה ראשון בחוץ והשני בסתם לא פקעי קדושי' דראשון ותי' וז"ל וי"ל התם בגירושי' כיון שהתחיל לנתקה על ידי שנשאת לאחר מנתקה לגמרי אבל הכא שבא לקדשה ע"י שנתקדשה לאחר לא נתקה עכ"ל הכוונה נ"ל דבשלומא בגט אין מחשבת המגרש שאומר חוץ יען שחפץ בקרבות האישו' של האשה דהא היא אשתו ומי יכוף אותו לגרשה וגם הלא הוא מתירה לכל העולם אם כן נראה עין בעין שמרחק לאישות רק הוא מקפיד שלא להתירה להאי איש אשר אומר עליו חוץ מזה שלא תהי' מקורבת לו אבל האיש הבא לקדש את האשה הוא חפץ בקרבתה ומבקש לבעול אותה ומי מעכב שלא יכול לבעול מכח צד האישות הוא החלק אשר נשאר אצל המגרש אשר הקפיד חוץ מפלוני תהי' אשתי עי' רשב"א בחדושיו בזה א"כ המגרש אשר לא חפץ בעצם בצד האישות נפקע לגבי מקדש את האשה שהוא בא לקרב ומעוכב ע"י השיור א"כ נפקע ונתרוקן אצלו שלא יהי' לו עיכוב בקרבות שלו אבל בקידו' דשניהם מקדשי' ובאי' לקרב את האשה לעצמן אז מאי אולמי חלק מקדש של השני מחלק המקדש הראשון ושניהם קיימי' והבן זה:
אמנם אם אמרי' רק פקעי בעבור שמעכב באישות הנ"ל הבעילה של השני אז די אם נאמר שפקע האישו' גם מהאי חוץ אבל להביא מיד היתר קדושי' לגבי האי חוץ אי אפשר דהא גם המקדש השני בא לאסור את האשה שלא תוכל להיות אשה של האי איש אשר הותנה עליו בגט הראשון בחוץ והלא אסר האשה אפי' על כל עולם שלא יכולה לקבל קידושי' משום אדם ומהכ"ת נימא שיפעל מיד שתהי' ראוי' להתקדש להך חוץ אבל אם מגרש אח"כ הבעל שני או שימות מתיר אותה לכ"ע בקידושי' אז יש בכח היתר שלו גם היתר נשואי' להך איש חוץ כאשר הוכיח בקונטרס של בן הפלא"ה ז"ל מפסוק לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה וקשה אם לא התירה אלא לאחד והוא מת איך יקדש אותה בעלה הראשון הא הקדושי' לא מהני דבלא"ה אסורה לכ"ע יעו"ש וע"כ דאז בשעת מיתה נתרוקן לו כל הכח אפי' להתירה בנשואי' לאיש אשר התנה עליו בעל הראשון חוץ ממנו והבן זה:
אך הא גופא פלא בשלומא אם לא אמר חוץ אלא נגד איש אחד אז הוי בסברא דנאמר נתרוקן דהא התיר אותה לכ"ע אבל אם לא התירה אלא לאיש א' א"כ גט דומה לקידושי' דכאן ג"כ הי' יכול לקדשה על כ"ע ואמר חוץ מאיש א' ובגט ג"כ חפץ עוד בקרבות האשה רק לגבי איש א' אינו מקפיד ומנ"ל דמהני חוץ אפי' לא התירה אלא לאיש אחד דילמא דוקא אם לא אסרה אלא לאיש א' וצע"ג ועוד בשלומא לכרות כח אחד היינו היתר זנות ולהשאיר כח אחד היינו איסור נשואין זה הוא מסברא אבל לפעול עוד מן כח השני היינו היתר נשואין לגבי אחד ולהיות נשאר באיסור נשואין לגבי כ"ע שפועל חציון בכח אחד מנ"ל הא:
ע"ז השיב הירושלמי ילפי' מן מיתה שמתיר ומחצה הכוונה נילף מן יבמה דמיתת הבעל מתיר האישות דמי שבועל יבמה בודאי אינו בועל א"א להמית אותו ולהתיר קידושי' שתהי' לו לאשה פועל דוקא לגבי היבם אבל לכ"ע לא יכולה להיות אשה בקידושי' א"כ מצינו דמיתה מפקיע איסור אישו' ובכח שני רק מחצה ה"ה יש אופן זה בגט שמפקיע מיד לגבי כ"ע שהמה באיסור חוץ האישות אבל היתר קידושין רק לגבי איש אחד וכשם אם היבם מגרש אח"כ או מת מותרת לכ"ע ה"ה גבי חוץ אחר מיתת בעל שני או גירושיו מותרת אפי' בנשואין לגבי אנשים הנאסרי' בחוץ וזה מה מיתה מתיר האישות ומחצה בכח היתר נשואין וה"ה בגט והבן ולק"מ קו' הגהת אבני מלואי' הא השני בועל אשת איש זה אינו דאישות פקע מיד אבל היתר לשני לא בא רק אחר כן אחר מיתה או אחר גט ודו"ק [והנ"מ אם יש היתר בזנות מכח בעל הראשון מיד בנשואי' בעל שני יבואר אי"ה]:
וכל זה ניחא אם גם ביבמה אין קידושי' תופסי' מן העולם אז יש דוגמא לגט בחוץ שמצינו היתר קידושי' לאחד ולהשני אין לו כח קידושי' אבל אם נימא קידושי' תופסי' ביבמה אז הגם שאיכא לאו לא תהי' אשת המת החוצה עכ"פ פעל המיתה היתר תפיסת קדושי' לגבי כ"ע אבל שנימא שגט יפעל היתר קדושי' לא' ולהשני לא יפעל היתר קדושי' זה לא שמענו רק אם התירה לרוב העולם אז הוא בסברא אבל אם לא התירה רק לא' הוי חוץ מסברא ודוק:
ולפ"ז ר"י ור' יוחנן לשיטתם אזלי דביבמות דף נ"א פליגי בזה אי קידושי' תופסי' ביבמה ר' ינאי סובר אין קידושי' תופסי' ביבמה א"כ נוכל ללמוד מיבמה ולכן דורש היתר חוץ מן ויצאה והיתה לאיש אחר אפי' לא התירה אלא לאיש אחר ור' יוחנן סובר קדושין תופסי' ביבמה א"כ מוכרח לדרוש מן ואשה גרושה מאישה ודוקא אם התירה לרוב העולם עי' תוס' דף פ"ב ע"ב בד"ה ואפי' ודוק:
והנה מדאיצרכו רבנן למילף מפסוק דחוץ לא מהני הוכיח בפנ"י דע"כ דסברא חיצונה דחוץ יהי' כשר וא"כ מסתבר דדוקא להיות בת קדושי' לאיש אחר שם פסול חוץ דאם אמר חוץ מפלוני לא בא היתר נשואין כלל אבל לענין דתהי' מותרת בזנות מהני גנו אפי' אם אמר חוץ דהא בתור' כתיב ושלחה מביתו היינו כריתות כח קנינו ויצאה והיתה לאיש אחר היינו כריתות כח אישות שתוכל להיות לאיש אחר לאשה שם כתיב לאיש לכל איש ואיש שרק להיות בה הויית קידושי' הקפידה תורה אם ראוי' היא לכל איש ואיש אבל האישות פקע גם אם אמר חוץ כסברא חיצונה ודוק:
ובזה א"ש דנקט רבי במתני' ר"א מתיר וחכמים אוסרי' הכוונה שר"א מתיר אפי' לישא לאיש אחר וחכ"א לינשא לאיש אחר דפליגי רק אם הוית בת הוי' אבל האישו' נפסק אפי' לחכמי' ואם הי' נקט רא"א מגורשת וחכ"א אינה מגורשת יש לטעות דחכמי' סוברי' שגם איסור האישות לא נפסק כמובן ודו"ק:
ואם כנים דברי דלרבנן ג"כ נפסק האישות רק שאי אפש' לינשא לאיש עד שתהי' מותרת לכ"ע [ואפשר מכח קו' ארבעה זקנים אשר קשי' אם תהי' מותרת גם בנשואי' אבל לא קשי' כלל אם נפסק רק האישות] א"כ מסתבר אם יתן הבעל אח"כ גט להתירה אפי' להאי איש אשר הי' החוץ אז אין הגט השני פועל הגירושי' לגבי עלמא רק הגט הראשון עשה הכריתות וכל זמן שלא הותרה לכל עולם לא נעשית בת הווי' אבל עכשיו שהותרה גם לאיש החוץ א"כ ממילא פועל הגט הראשון ההיתר דהא לא הי' חסרון בכריתות רק היתר נשואין לא בא עד שתהי' מותרת לכל העולם ועכשיו שבא היתר גם לאותו איש נשאר כח גט הראשון להתירה גם לגבי עלמא וה"ה אם נוטל גנו הראשון ונותן לה פעם שנית להתירה לאותו איש נעשית מגורשת לגבי העולם מכח נתינה הראשונה ודוק ואין להשיב א"כ איך מגרש בגט זה שפעל בנתינה ראשונה י"ל דמשולבות זה בזה ולא קשה ממ"ש הרשב"א מחוץ לשלשים יום הגם דמשולבות זב"ז לק"מ דשם חידש הרשב"א דלא מהני למפרע אבל משם ולהלאה באמת מהני]:
גם זה מבואר מתוס' ד"ה ואשה גרושה ובפנ"י שם דכל גנו צריך לפעול היתר גמור בפועל עכ"פ לאיש א' בלי שום תנאי אבל אם אמר הר"ז גיטך ע"מ שתהי' אסורה לכ"ע הגט פסול הגם שע"מ לא הוי פסול כמו חוץ אבל עכ"פ חסר עיקר פעולת הגט שאין גט בלי שיתיר את האשה בנשואין ממש יעו"ש כי מתוק ועיי' באבני מלואים שהביא סמוכי' מדברי גמ' יעו"ש: ומעתה מיושב קו' פנ"י למה לא תנא רבי כיצד יעשה שיטלנה ממנה ויאמר ע"מ שלא תנשאי ולפמ"ש לק"מ דכיון דמגרש אח"כ בגט אפי' להאי חוץ פעל נתינה ראשונה היתר לכ"ע ונתינה שנית רק לאיש החוץ וא"כ אם יתנה בו ע"מ לא פעלה נתינה השנית כלל וע"כ אי אפשר להתנות עכשיו ע"מ שלא תנשאי לפלוני ודוק [וידעתי שיש לפקפק דשני נתינות פעלו רק גירושין אחד ובכח גירושין הנ"ל התיר אותה עכ"פ לכל העולם רק על איש א' בתנאי דע"מ דע"כ המה אחד דהא מגרש בגט אחד פעמים וע"כ דנתינה השנית רק שארית כריתות הראשון וא"כ לא דמי למאי דחידשו תוס' ופנ"י דשם יהי' גירושין ולא השיגה האשה היתר נשואין אבל כאן בכח כל הגירושי' יש לה היתר נשואין בכל זאת נ"ל כיון דצריך עכשיו נתינה חדשה לעשו' כריתות נגד חלק המשויר באישות לגבי האי חוץ דנשארת אשת איש על חלקו כמבואר ברשב"א דאם בועל אותה איש אחר בועל אשת חבירו אם לא נאמר פקע כר"א א"כ צריך שם כריתות לפעול היתר בפועל נגד איש אחד ודו"ק]:
וזה ניחא אי צריך קרא לרבנן למענו חוץ אבל מסברא הי' חוץ מהני א"כ לא נוכל ללמוד מן ויצאה והיתה רק זאת שאין בגט בחוץ כח הויי' אבל האישו' נפסק גם לרבנן אבל אם נימא דחוץ ממועט מסברא דאין זה כריתות ולא צריך קרא א"כ בודאי נשאר אפי' איסור האישות בגט אשר נותן בכח חוץ ומדויק שפיר בברייתא שנקטו לא נחלקו חכמי' עם ר"א בחוץ דאינה מגורשת לשון חכמי' מחכי' אם לא נחלקו בחוץ דלכ"ע חוץ פסול מסברא אז בחרו לשון בחוץ דאינה מגורשת ולא נקטו בחוץ שאסורה ודוק [ועיי' רשב"א סוף הסוגי' פלוגתא אי חוץ פועל אפי' ריח הגט ומובן לפי דברי וק"ל]:
ב בגמ' בעי ר"א בקידושי' היאך תיבעי לר"א תיבעי לרבנן ע"כ לא אמר ר"א אלא דכתיבי קראי אבל הכא קנין מעלי' בעינן א"ד ויצאה והיתה תיבעי לרבנן ע"כ לא אמרי רבנן הכא אלא דבעי' כריתות וליכא אבל התם קנין כל דהוא א"ד ויצאה והיתה לבתר דאיבעי הדר פשט בין לר"א ובין לרבנן בעי' ויצאה והיתה יעו"ש בסוגי':
והרמב"ם פ"ז מאישות הל' י"ג כ' וז"ל האומר לאשה הרי את מקודשת לי חוץ ופלוני כלומר שלא תאסור עליו אלא תהי כאשת איש על כל העולם ולפלוני כפנוי' הרי זו מקודשת מספק עכ"ל והוא פלא בכפלים (א) קו' הרה"מ הלא אמרו בגמ' דדרשי' ויצאה והיתה וא"כ כמו דחוץ לא מהני בגט כרבנן ה"ה דלא מהני חוץ בקידושין וצע"ג (ב) קו' לח"מ אי הרמב"ם סובר כאביי שאת"ל איתא לדר' אבא הילכתא היא א"כ הי' לו להביא דין זה בה' יבום באשת שני מתים וצע"ג:
ונלע"ד לתרץ בעזה"י דלכאורה קשה לי איך פשטו דלר"א אמרי' ג"כ ויצאה והיתה ומהני קידושי חוץ דילמ' באמת אין אישות אלא בכולו דאין אישות לחצאין רק בגט לא יהי' לחצאין דהא כיון דמגרש לרחוקה קאי והמקדש בא לקרב אז יש בסברא דפקע אישות דראשון ונגמרו קידושי' דשני ויהי' לו כל האישות לכן מהני גנו בחוץ דכל תכלית הגט שתנשא לאיש ויהי' לו כל האישות אבל בקידושי' בחוץ שאז אם בא אחד וקידש אותה יש לכל א' בה קנין לחצאין דהא שניהם לקרובה באו כמבואר בתוס' ולכן לא מהני קידושי חוץ וכי תימא ויצאה והיתה זה אינו דיש סברא גדולה בין קידושי' לגירושין כמו דלא אמרי' ויצאה והיתה שתהי' קידושי' בע"כ של אשה יען דיש הבדל לגירושי' שבעל מסלק ממונו וקנינו כמבואר ברשב"א גיטין דף ע"ה ובין קידושי' שבא לקנו' את האשה ואין קנין אלא מדעת המקנה וה"ה כאן יש הבדל גדול בין קידושי' לגירושין ולא שייך היקש ועיי' בבית מאיר סי' קל"ז בחרשת וצע"ג אמנם לק"מ דהנה ר"א דסובר דחוץ מהני ומודה דאם נתארמלה מותרת להאי חוץ הוא הטעם יען דפקע האישות מבעל הראשון דאל"כ איך יבעול אותה בעל השני הא משתמש בצד אישות כמבואר בתשו' הרא"ש הובא בהגה"ת אבני מלואי' סי' קל"ז יעו"ש שביאר זאת באר היטב וא"כ מסתבר שדוקא בשעת נשואי' או בבעילה ראשונה אחר הנשואי' אז נפקע אישות דראשון והיינו שפי' בתוס' נתרוקן לו האישות אחר שכבר נהג בה אישות נתרוקן לו גם אישות דראשון אבל בודאי בשעת קידושי' עדיין לא נתרוקן לו אישות דראשון דכל זמן שלא קנה אותה והויה אשתו לא שייך לומר דחלקו יהי' חזק לפקוע אישות דבעל ראשון דהא עדיין אינה עומדת לבעילה ובאמת אסור לעשו' קידושי ביאה ואם בעל עשה בעילת אשת איש דבשעת קידושי' אין כחו גדול שיכול לפקוע אישות דראשון רק אם בעל אחר הקידושין כנ"ל וכן משמע לשון הגמ' מודה ר"א שאם נשאת לאחר ונתאלמנה שמותרת לזה משמע נישואי' דוקא אבל אם רק נתקדשה לאחר ונתארמלה אינה מותרת לזה שנאסרה עליו ודו"ק:
ולפ"ז נ"ל דלעולם נשאר באשה הנ"ל צד פנוי' דבעל שני לא יוכל לקנות אותה לגמרי דא"א לבעל שני לקדש אותה פעם אחר לקנות גם חלק הנ"ל אשר נשאר אצל בעל הראשון אז בגירושין שלו ונפקע עכשיו בשעת נשואין דהא בלא"ה אסורה אכ"ע מכח קדושי' ראשונים אשר עשה ואין בקידושי' השניים כח לאסור על שום אדם כמובן ובכח קידושי' הראשונים לא הי' באפשרות להקנות גם חלק זה דהא חלק זה הי' של בעל הראשון ואיך אפשר לה לעשות עצמה כהפקר לגבי המקדש עיי' ר"ן נדרי' דף כ"ט שזה הוא פעולת האשה גבי קידושי' וא"כ קדושי' של בעל שני הווין רק קדושין לחצאין שלעולם יהי' נשאר חלק פנוי' לגבי בעל הראשון אשר לא נכלל בכלל קדושי שני: ולכאורה תקשי א"כ לשיטת הרמב"ם פ"ד מאישו' דאיסור פנוי' הוי לאו דאוריי' וא"כ איך יבעול אותה בעל שני הא נשאר צד פנוי' שאסור לו בלאו דוגמת חקירת הרשב"א דהשני שמקדש בחוץ פועל איסור לבעול אותה דכל אחד משמש בצד אשת איש וצע"ג:
ואחר העיון לק"מ דפנוי' אסורה מכח מופקרת יען דכל איש שבעולם יכול לבעול אותה א"כ נחשבת כקדשה וכזונה אבל כאן שרק בעל שני יכול לבעול אותה דכנגדו ליכא באשה הנ"ל איסור אשת איש אבל כל העולם לא יכול לבעול צד פנוי' הנ"ל אפי' בעל הראשון לא יכול לבעול צד פנוי' הנ"ל מכח צד אשת איש שיש בה א"כ ממילא הותר חלק פנוי' לבעל שני בבעילה דאין בזה איסור קדשה ומותר לו חלק פנוי' וליכא בו סרך איסור כלל והבן זה כי חדש וישר הוא בעזה"י:
ואם כן מיושב קו' הנ"ל דהא לר"א דרשי' ויצאה והיתה לאיש אחר אפי' לא התירה אלא לאיש אחר וכיון שהי' גט בתורת חוץ א"כ ממילא הי' קידושין של בעל שני קנין לחצאין דהא נשאר אישות אצל בעל ראשון כנגד אותו איש החוץ ומוכח דגם בקידושי' מהני קנין לחצאין וק"ל:
אבל בודאי עדיין נשאר ספק הגם שאם קידש אחד אשה ואמר חוץ מראובן דמהני לר"א הגם שהוא קנין לחצאי' אבל אם בא אח"כ ראובן הנ"ל וקידש את האשה אם קידושיו תופסי' בה דבשלומא הראשון יבא ע"י קידושין שיוכל לבעול את האשה דהגם שיש בה צד פנוי' זה לא מזיק דלא גרעה ממיוחדת דמותרת ומכ"ש כאן דלא יוכל אדם לבעול אותה מצד אישות שלו אבל השני הוא מקדש אשה שאינה ומותרת לו בבעילה ואפי' למ"ד קדושין שאינן מסורי' לביאה הוין קדושין שם ליכא עכ"פ חסרון בקנין דהא קנה כל הגוף רק שם איסו' מפסיק וגם שם מה שאינה ראוי' לבעילה אינו מכח שם אישות אבל כאן שם אישות של חבירו מפסיק בקדושיו [דוגמת סברא של הגמ' בע"מ שלא תנשאי לפלוני לא הוי כשאר תנאי דעלמא דלא שייר בגט הכא שייר בגט ה"ה הכא כאן יש שיור בגוף פעולת הקדושין וק"ל] ולא הוי קנין טוב יען דיש חסרון בקנין ודו"ק:
והנה דקדקתי בלשון הגמ' דנקט לר"א הספק אי מהני קדושי חוץ דקנין מעלי' בעי' ולא נקטו דקנין גמור בעינן דהא קדושי חוץ הוי רק קנין כל דהוא דהא לרבנן נסתפק ג"כ אי מהני קדושי חוץ ונקטו בלשונם אבל התם קנין כל דהוא הלא דבר הוא:
ולפמ"ש נראה לפרש פי' חדש דבודאי איש אשר מקדש את אשה ואומר לה חוץ מראובן בודאי מהני קדושיו דהוא עושה קנין מעלי' עכ"פ דהיא ראוי' לבעילה דאיסור פנוי' אין כאן מכח צד ששייר כמו שפרשתי דהא לא גרעה ממיוחדת ואפי' אם מהני אחריו קדושי חוץ ותאסר לשניהם אח"כ כמו שביאר הרשב"א עכ"פ בשעת קנין הוי קנין טוב [וגם אפשר לו בקדושי ביאה דהוא אינו עושה איסור בבעילתו] והגם שלא הוי קנין גמור דהא שייר לגבי אותו חוץ הוי עכ"פ קנין מעלי' כי יקח איש אשה ובעלה ואם מהני לר"א קדושין באשה שקבלה גנו בחוץ מאיש פלוני דנשאר ג"כ חלק פנוי' לעולם רק שתהי' מותרת לו אח"כ [ושם אי אפשר בקידושי ביאה כמש"ל] ומכ"ש בקידושי חוץ דודאי מהני הגם שנשאר צד פנוי' ודו"ק ואפילו לרבנן מסתבר דיהי' מועיל קדושי חוץ דהלא אין עיכוב כלל בהויי' אבל בגט יש חסרון שאינו כורת לגמרי ומשייר באישות הגם שהגט כורת האישות וא"כ אכתי אגידא בי' ואין כאן ספר כריתות אבל בקדושי' למה לא יוכל לשייר בקנין חוץ אם נאמר יען שקדושי' קדושת הגוף ומצא מקום לפשוט בכולה אז אין קדושה לחצאין עי' קדושין דף ז' אבל השכל מחייב דיהי' מועיל קדושי חוץ מפלוני כמובן:
רק אם בא איש שני אחריו וקידש את האשה אם קידושי השני מהני על זה נסתפק ר' אבא בין לר"א ובין לרבנן דאפשר דאפי' ר"א מודה דלא מהני קידושיו דהא לא הוי קנין מעלי' דעיקר קידושי' אינם ראוי' לבעילה מכח אישות דראשון והלא עיקר קידושין כי יקח איש אשה ובעלה ואפ' אם קשמס"ל הוי קידושין שאני התם דאיסור אחר מפסיק אבל כאן יש חסרון בגוף הקנין כמש"ל וא"כ אפי' לר"א לא מהני וכן יש להסתפק אי לא מהני אפי לרבנן דבגט כיון שמשייר לא גירש כלל דאין כאן ספר כריתות דהא משייר באישו' ואינו כורת לגמרי א"כ לא עשה מאומה אבל בקידושי בעל שני הגם שלא עשה קנין מעלי' יען שאין ראוי' לבעיל' עכ"פ קנין כל דהוא עשה ומשני הגמ' דלר"א מהני מכח היקש דיצאה והיתה כיון שמהני גט בחוץ ה"ה אם יש קידושי' בחוץ ולרבנן לא מהני מכח היקש אבל עדיין נשאר בספק אולי קידושי דראשון מהני אפי' לרבנן כיון דלא משכחת קידושין עוד מאיש אחר א"כ ליכא חסרון כלל בקידושי חוץ דראשון דהא לעולם תהיה אשתו ויכול לבעול אותה דהא אי אפשר שיבא איש אחריו ויעש' האשה עליו באיסור אישות וגם איסור פנויה ליכא בזה וא"כ השכל גוזר שמהני חוץ אם כאמר יען שהיא ראוי' להיות כולה באישו' ולא יכול לשייר בקדוש' הגוף והבן זה:
ואם כנים דברי א"כ משכחת קידושי חוץ אבל אשת שני עתים לא משכחת דדוקא קידושי דראשון מהני הגם שאמר חוץ אבל קידושי שני לא מהני דאי אפשר בבעילה וזה שרות אביי אם איתא לדר"א דמהני לר"א קידושי חוץ אפי' מאיש השני שמקדש אחר קידושי חוץ דראשון א"כ משכחת אשת שני מתים אבל באמת משכחת קידושי חוץ ואשת שני מתים לא משכחת לה דאל"כ מאי מספר אביי דלר"א משכחת אשת שני מתים פשיטא אלא להשמיענו שלא נטעה דר"א קאי על קידושי דאיש ראשון ולא משכחת אשת שני מתים קא משמע לן דר"א קאי על קידושי שני אבל אם לא מהני קידושי חוץ בראשון לרבנן לא נפשט מכאן ודו"ק:
ועתה בא ברוך ה' וראה שרמב"ם לא באר שם איך יהי' אם יבוא האי איש חוץ ויקדש ג"כ האשה אם צריכה גט גם מאיש החוץ הנ"ל והלא אם קידושי חוץ הוי ספק בדין א"כ משכחת שצריכה שני גטין מראשון וגם מהשני וצע"ג ולפמ"ש נכון דבקדושי איש אשר הי' בתורת חוץ לקידושי' הראשוני' בודאי לא צריכה גט דנפשט לרבנן מכח ויצאה והיתה דלא מהני אבל קדושי' דראשון דלא נפשנו בגמ' זה נשאר בספק ושפיר פסק הרמב"ם ומיושב קושי' הר"המ ודו"ק וממילא לק"מ קו' הלח"מ דאשת ב' מתים לא משכחת דקדושי שני לא מהני מכח ויצאה והיתה ותבן:
ג במתני' חוץ מאבא ואביך לא הוי חוץ אבל חוץ מאלמנ' לכ"ג הוי שיור ובגמ' חוץ מזנותיך מהו ורצה לפשוט מחוץ מאבא ואביך ומשני בעבר ונשאה יעוש"ה ברש"י והסוגי' פלא (א) א"כ מאי חילוק יש בין תפיסת קדושין או לא עכ"פ בזנות אסור (ב) איך תלי' זה כלל אם יש קדושי' עיי' באבני מלואי' ובהג"ה שם שרבו מאוד הקו' בסוגין:
ונלע"ד ליישב בעזה"י והוא דעל פסול גנו אם אמר חוץ מפלוני יש ב' טעמים (א) יען דתורה אמרה ונתן לה ספר כריתות שהספר צריך לפעול כריתות בין הבעל לאשתו ואם אמר חוץ א"כ שייר לעצמו חלק אישות באשה כנגד אותו איש שאומר עליו חוץ מזה וא"כ לא עשה הבעל כריתות דהא האשה אגידא בי' גם מכאן ואילך (ב) לו יהיה דתורה לא הקפידה על כריתות בין איש לאשתו או שנאמר שגם זה בכלל כריתות יען שהאשה יכולה להיות לאשה לכל יתר האנשי' בכ"ז הגט פסול יען דתורה אמרה היקש שהויי' שני' צריכה להיות כמו הויי' ראשונה כל מה שבעל הראשון קנה באשה כן צריך בעל השני לקנות באשה הנ"ל כמו תשו' ר"י:
והנ"מ לדינא בין ב' טעמים הנ"ל הוא כך אם אחד מגרש אשתו ואמר לה חוץ מזנותיך שאז האיש המקדש אותה אח"כ אין מחדש בקדושיו איסור זנות דהא בזנות בלא"ה אסורה מכח אישות דראשון ולא פעלו קדושיו רק שלא יתפיסו באשה הנ"ל קדושי' מאיש אחר וגם שתהיה מותרת לו בבעילה ואם הטעם דשיור בגט פסול דלא הוי כריתות דאגידא בי' הי' שיור בזנות כשר דדוקא אם משייר בדבר אשר מותר אם אינו משייר זה נקרא שיור דאגידא בי' בדבר אשר הי' בלא"ה מותר אבל אם גם בלי זה ששייר היה הדבר אסור לא נקרא אגידא בי' כסברת הגמ' ובלי שיורו ג"כ זנות אסור הגם שעכשיו ע"י שיורו הוי הזנות באיסור מיתה ובלא שיורו הוי זנות רק לאו עכ"פ היתר לא הוי ודו"ק אבל אם שיור פסול יען דמקיש הויי' שניי' להוי' ראשונה שכל מה שפעל הראשון בקדושיו צריך לפעול גם השני בקדושיו גם בשיור דזנות פסול הגט דראשון פעל בקדושיו מאיסור לאו [לשיטת הרמב"ם דזכות דפנוי' בלאו] ולכל הפחות [אפי' לשיטת הראב"ד דפליג על הרמב"ם] בגרושה לכהן הדיוט ובאלמנה לכה"ג מאיסור לאו לאיסור מיתה והשני לא יכול לפעול זאת בקדושיו דבלא"ה אסורה לכ"ע בזנות במיתה ודו"ק: אמנם נכון בסברא דוקא אם הפלוני הנ"ל שמשויר הוא בר קדושי' כנגד אשה הזאת א"כ מי שמקדש את האשה פעל בקדושיו גם כנגד איש המשויר בחוץ דלא יוכל הוא לקדש את האשה לעצמו ממילא צריך לפעול כנגדו גם לענין זנות אבל אם בזנות אסור מכח בעל הראשון ובנשואי' אסור מכח בעל שני לא מהני הגט דהא מי שמקדש אותה ויפעל בקדושיו לא יפעל בכולו כמו שפעל בעל הראשון שהוא פעל בזנות וגם בנשואי' אבל אם התנה על איש שאי אפשר לו לקדש את האשה נמצא אפי' אם לא היה שיור בגט מבעל הראשון מה היה פועל בעל השני משמקדש את האשה כנגד איש הנ"ל רק איסור זנות שעכשיו תהיה אסורה באיסור אשת איש הזנות [אבל לענין נישואין לא פעל דלא תפסי קדושי' באשה הנ"ל] ואם בעל הראשון שייר בזנות באי' אשת איש נגלה דלא נכנס איש הנ"ל בכח קדושי' של בעל שני דהא לא פעלו כנגדו כלל וכיון דלא נכנס בכח קידושיו כלל לא הוי שיור וטעם אגידא בי' לא שייך בדבר שבלא"ה אסור כמו זנות ובפרט מאיש שאין קדושיו תופסין בה והבן זה מאוד [ואין להשיב דפעלו כנגדו אם ימות בעל הראשון דלק"מ דקדושי' צריכי' לפעול כנגדו בשעת קדושי' ויש לפקפק דעכ"פ פעלו כנגד העולם:] ולפ"ז מיושבי' תרתי קו' דאבני מלואי' דזנות תלי' בקדושי' אם יש לו בה קדושי' הוי זנות שיור ואם אין לו בה קדושי' לא הוי זנות שיור ודו"ק ובזה יש ליישב קו' הר"ן דאם הראשון נשא אלמנה או גרושה ופעל ואיסור לאו לאיסור מיתה צריך גם השני לפעול כן אבל אם הראשון נשא פנוי' נמצא אינו דומה לגמרי להאיסור שאנו דנין בה וק"ל: הן הנה הדברים אשר רציתי לבאר בסוגי' דחוץ כי שלשה דברים הנ"ל משולבי' זה בזה והגם שלא זכיתי לבארן היטב כי המה צריכי' עיונא רבא בכל זאת דרושים הם על דרך האמת אבל תמצית היוצא לנידן דידן הוא הגם דר"א סובר נשואין מפקיעי' אישות דראשון הוא משני טעמים (א) יען דראשון המגרש הוא עושה פעולה לנתק את האישות ולא חפץ באשה (ב) יען דאישות הראשון מעכב בנשואי שני דלולי דנפקע האישות הוא בועל צד אשת איש וק"ל:
ובתשו' חת"ס סי' שנ"ה בד"ה וכלענ"ד וז"ל נלפענ"ד דלא שפיר דמי למעבד הכי ואפי' גוף האבילות כגון מי שמת ונתיאשו לקוברו אחר שכבר נשאת לאחר עיין סימן שע"ה סעיף ו' אפשר שאינה מתאבלת עליו עיקר האבילות ומכל שכן יום ליקוט עצמות משום דנשואין שניים מפקיעין קורבת הראשון לגמרי ומנא אמינא לה מהא דאיתא בת"כ דמייתו רי"ף ורא"ש ריש ה' טומאת כהנים דמדכתיב אחותו הקרובה אליו מרבי' אחותו ארוסה דעדיין קרובה אליו אבל אשר היתה לאיש מפקיע קורבת האח ובטומאת אשתו כתיב לשארו הקרובה אליו למעוטי ארוס' שעדיין אינה קרובה אליו עד שתנשא לו נמצא ק"ו השתא קורבה שבתולדה כגון אחות לאח נפקע ע"י נשואין קורבה של אשה לבעלה שהנשואין גרמו אינו דין שתפקע ע"י נשואין לשני נשואין קרבו נשואין רחקו ודומה זה כעין ריש פ' המגרש פקעו קדושי ראשון וגמרו קדושי שני שאעפ"י שהגירושין או המיתה לא הפקיעו קדושי' הראשוני' לגמרי נשואי' השניי' מפקיעי' לגמרי ושוב אינה קרובה לבעלה ה"נ דכוותי' עכ"ל ובער אנכי מהבין דבריו (א) באחותו גילה התורה אם היא אינה קרובה לבעלה בשאר בשר היינו נשואין אינה קשורה באהבתו ולא יטמא לה בעלה עיי' נמ"י בה' קטנות וה"ה כל זמן שלא נקרבת לבעלה בשאר בשר היא נקראת עוד קרובה לאח ויטמא לה האח אבל משנשאת אז אינה קרובה אל אח יותר מאהבתו בבעלה אז חידש הקב"ה שלא יטמא לה האח אבל בודאי קרבת הטבע לא נפקע דהא הרמב"ם פסק פ"ב הל' ב' שאפילו באחותו הנשואה צריך האח להתאבל א"כ חזינן הגם דע"י שנשאת לא נקראת עוד קרוב' אעפ"כ צריך האח להתאבל וע"כ דלא נפקע קרבת האח ע"י נשואי' וא"כ ה"ה ע"י שנשאת לבעל אחרון לא נפקע הקרבות לענין אבילות מבעלה הראשון וק"ל [והגם שהלח"מ הביא שרמב"ן תמה על הרמב"ם דהא חיוב האבילות תלי' במי שכהן מטמא לו יעו"ש לא אוכל להבין דבריו דכלל הוא כך אותן גופי' שחידשה התורה בהם טומאת כהן א"כ אותן גופי' נקראו קרובי' לענין האבילות והגם שע"י נשואי' נפקע שלא יוכל הכהן לטמא לאחות אבל עכ"פ חזינן שגוף הנ"ל קרוב ומחויב באבילות דאין האבילות נקשר בחיוב של כהן אשר יטמא רק תלי' בגופי' שקרובי' לאדם עד שאפי' כהן נחשב לקרוב לאותו גוף ודו"ק] ועיי' בחידושי אנשי שם שם על הנמ"י והבן:
ב מנ"ל לאדמ"ו ז"ל לדמות קרבות האשה לבעלה לקרבו' האח לאחותו דילמא דומה לקרבת האב לבתו שאפי' נשאת לאיש מטמא לה האב כמבואר במ"ל פ"ב מה' אבילות הל' ז' יעו"ש וה"ה קרבות האשה לבעלה שאין אשה אוגדת את לבה אלא למי שעשה אותה כלי ואיזה אשה תשכח בבעל נעוריה וא"כ אם בעלה הראשון נשא אותה בבתוליה תהיה מחויב באבילות ומי יודע לשער אם אין אהבת אשה בבעלה לעולם כאהבת האב לבתו ובפרט כאשר האריכו ספרי דעה איש באיש יודבקו ורוח יביא ביניהם ופירשו תיבת אלמנה אל תהא למנה וקצרתי:
ג מה שהביא מפ' המגרש שם בא הבעל לרחק ובעל שני בא לקרב דהראשון גירש אותה והשני קידש אותה אז שפיר דנשואין ראשונים נפקעו ע"י השני אבל שיהיה נפקע קרבות הראשון שמת ע"י נשואין של השני לא ידעתי ומה שכ' אדמ"ו וז"ל אע"פי שהגירושי' או המית' לא הפקיעו קדושי' ראשוני' לגמרי הנשואי' השניים מפקיעי' עכ"ל מה שמזכיר או המיתה לא ידעתי היכן מצא שם רמז שהמיתה לא הפקיע הא שם נזכר רק בגירושי' אבל חוץ במיתה לא נזכר שם [ויבמה הוא ענין אחר דמכח היבם היא אסורה לעולם ואם נשאת לו וגירשה או מת מותרת דאין כאן דבר שיעכב ודו"ק] וא"כ מנ"ל שקרבות אשה מבעלה שמת נפקע בנשואין:
ד הלא בארתי דדוקא שם אמרי' מפקיעי' האישות יען שאישות של ראשון מעכב אישות של בעל שני לענין בעילה אבל מנ"ל שגם הקרבות נפקע ע"י נשואי' ואדמ"ו מסיים וז"ל נשואי' השניים מפקיעי' לגמרי ושוב אינה קרובה לבעלה ה"נ דכוותי עכ"ל ולא ידעתי היכן מצא שגם הקורבה נפקע ואם תשיב יען שבעל הראשון גירשה רק שייר חלק אישות ואם האישות נפקע ממילא מופקע גם הקרבות א"כ מנ"ל ראי' אם בעל' הראשון מת שנפקע הקרבות ע"י נשואין של השני ובודאי אדמ"ו ז"ל הביא הך דהמגרש רק לדוגמא ועיקר יסודתו על ת"כ שכהן אינו מטמא לאחותו שנשאת לאיש והוא פלא בעיני כמש"ל ומי שדעתו רחבה מדעתי ילמדני ויהיה אלופי ומיודעי גל עיני ה' ואביטה מתורתך נפלאות: