אור ברסלב
שות מחנה חיים א › סימן פ

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

א · סימן פ

סימן עט

שאלה בגט הנאבד מיד השליח המביאו ונמצא ברחוב ברה"ר וכאשר נשמע שנמצא הגט בא איש וצועק כי הוא שליח מארץ רחוקה והוא נותן סימן בגט שראה בו נגד אור השמש נקב באות ע' ברגלה אם מהדרי' לו הגט לגרש או ניחוש אולי עבר איש אחר וממנו נאבד הגט הגם שנותן סימן באות ע' יש נקב ברגלה מי נימא כיון שאינו יודע באיזה התיבה כתוב בו אות ע' אולי לא הוי סימן מובהק או נימא שסימן כזה הוי סימן מובהק וצע"ג: תשובה נלענ"ד להתהלך ברחבה לחקור ולדרוש בלשון חכמים מחכים כי הוא דבר צריך עיון גדול ולדעתי מקום הניחו לי רבותי ז"ל להתגדר בו ואני תפילה גל עיני ואביטה נפלאות:

בגטין דף כ"ז ע"ב רב אשי אמר כגון דקאמר נקב יש בו בצד אות פלונית דהוי לי' סימן מובהק ודוקא בצד אות פלוני דהוי לי' סימן מובהק אבל נקב בעלמא לא מספקא לי' סימנין אי דאורייתא אי דרבנן ולכאורה אין פותר ללשון חכז"ל:

א הלא רב אשי אמר כגון דקאמר נקב יש בו בצד אות פלוני דהוי לי' סימן מובהק וא"כ מה שכתב ודוקא בצד אות פלוני דהוי לי' סימן מובהק הוא לשון בעל מסדר הגמ' שבא לפרש דברי רב אשי כמ"ש רש"י וז"ל ודוקא נקט רב אשי בצד אות פלוני דהוי סימן מובהק דאין עדות ברורה מזה עכ"ל וא"כ מאי כופל הבעל מסדר כל דברי ר"א בקיצור הי' לו לומר ודוקא בצד אות פלוני אבל נקב בעלמא לא או שהי' לו לפרש ודוקא סימן מובהק כזה אבל נקב בעלמא לא דמספקא לי' לרב אשי אי סימני' דאורייתא או דרבנן וצע"ג:

ב גם על רב אשי קשה שהי' לו לומר כגון דנותן סימן מובהק אבל סימן אמצעי לא הכי בא כאן לרב אשי לפרש מאי סימן מובהק הלא לא בא רק לתרץ דאיירו באמר תנו נותנין כגון דאמר סימן מובהק מאי זה שמפרש כאן דנקב בצד אות פלוני הוי סימן מובהק:

ג מנ"ל דמספקא לרב אשי אי סימני' דאורייתא אי דרבנן דילמא פשיטא לי' דסימני' דרבנן מדנקט מפורש נקב בצד אות פלוני דהוי לי' סימן מובהק ואי מספקא לי' הי' לו לסתום ולתרץ כגון דאמר סימני' ממילא אי סימנים דאורייתא מהני סימן אמצעי ואי סימנים דרבנן צריך סימן מובהק ומדפריש סימן מובהק בודאי סימנים דרבנן וצע"ג:

ד פלא דמסיים אבל נקב בעלמא לא נקב בעלמא לא הוי אפי' סימן אמצעי ולא נקרא סימן כלל דתיבת בעלמא מורה שלא מגיד רק זאת שים בגט נקב והוא שכיח מאוד וא"כ כיון שרב אשי אמר בפי' נקב בצד אות פלוני שהוא סימן מובהק אז כל מה שלמטה ממנו כגון שיציין קצת נקב בשורה ולא באות דהוי סימן אמצעי ג"כ לא מהני דעכ"פ סימן מובהק לא הוי וא"כ מאי חידש המסדר הגמ' שנקב בעלמא לא הוי כסימן מובהק הוא דבר שפתים אך למחסור חלילה וצע"ג:

אמנם הכל נכון בעזה"י דהנה לשון שבחר רב אשי נקב יש בו בצד אות פלוני יש לבאר בשני פנים ואיזה אופן הוא האמת תלי' אי סימנים דאורייתא אי דרבנן (א) נקב יש בו בצד אות פלוני' הכוונה כגון שנותן סימן שיודע שיש נקב באות ידוע למשל שאומר שנמצא בו אות ה' ובצדו יש נקב אבל אינו יודע אם אות ה' עומד בשורה ראשונה או באמצעי' או באחרונה שנמצא שמציין עכ"פ סימן טוב שיודע שיש לגט נקב באחת מכ"ב אותיות ויודע האות שהוא אות ה' ואשמעי' שסימן כזה הוי סי' מובהק הגם שאינו מציין השורה ומקום עמידת האות בראש השורה או בסוף השורה עכ"פ מציין האות שהוא אות ה' ולא בצד אחת משאר האותיות וסימן כזה הוי סימן מובהק אבל אם אמר רק זאת שיש בצד אחת מן האותיות נקב ואינו יודע גם זאת באיזה אות מן כ"ב אותיו' אז הוי סימן בעלמא כמו ארוך וגוץ ודוק (ב) נקב יש בו בצד אות פלוני' הכוונה שאינו זוכר שם האות אשר הנקב עומד בצדו רק זאת הוא יודע שבראש השורה השלישית בצד אות הראשון של השור' הזאת יש שם נקב אבל אינו יודע אם האות הראשון שם הוא ה' או פ' או ק' יהי' שם האות ההוא ווה שהוא אני יודע שבאות הראשון של השורה השלישית יש מצדו נקב והוא סימן מובהק ביותר שיודע לצמצם ולשער עמיד' הנקב שהוא בהתחלת אות הראשון מן השורה השלישית ומכ"ש אם יודע עוד שאות הראשון שם נקרא בשמו למשל שאומר שאות הראשון שם הוא ה' או פ' או ק' וכדומה אבל באמת אם אומר רק זאת שבאות ה' או פ' או ק' יש בצדו נקב אבל איני יודע מקום עמידת האות לא הוי סימן להדר גט אשה יען דהוי רק סימן אמצעי ולא מהני והבן:

ועתה נבוא לבאר דיש לדקדק בלשון רב אשי נקב יש בו בצד אות פלוני' דהוי לי' סימן מובהק תיבות דהוי לי' מחוסרי' הבנה כך הי' לומר נקב יש בצד אות פלוני' דהוי סימן מובהק דהך סימן של נקב בצד אות פלוני' סימן כזה הוא סימן מובהק אבל לשון דהוי לי' משמע דהוא בעצמו לא הוי סימן מובהק תמיד דמשכחת נמי דלא יהי' סימן מובהק ולכן אמר רב אשי שאיירי שאומר נקב יש בצד אות פלוני' ובאופן דהוי לי' סימן מובהק והוא פלא לכאורה:

אך הכל כמין חומר בעזה"י דבנקב יש בו בצד אות פלוני' יש לפרש כמש"ל בשני פנים או דאומר רק זאת שבאו' ה' יש לו מצדו נקב אבל אינו יודע המקום שעומד אות ה' הנ"ל אם בראש או בסוף השורה או בראש או בסוף הגט ובכל זאת הוא נותן סימן נקב בצד אות פלוני' לכן החכים רב אשי כגון דקאמר נקב יש בו בצד אות פלוני' אבל איזה אות פלוני' דהוי לי' סימן מובהק שיציין עמידת המקום של האות ולא שיודע שם האות דאז לא הוי סימן זה של נקב יש בצד אות פלוני סימן מובהק והבן זה או הכוונה דקאמר נקב יש בו בצד אות פלוני כגון שאומר שבצד אות פ' יש נקב בצדו וחדש רב אשי דהוי לי' סימן מובהק דבשלומא אם אינו מציין אפי' האות רק יאמר סתם שיש בגט נקב או שיאמר שיש בשורה ד' נקב זה לא הוי סימן מובהק אבל כיון שאומר שאצל אות ידוע יש נקב הוי לי' הך סימן סימן מובהק ובא בעל המסדר הגמ' ומפרש דאין כוונת רב אשי לומר דכל נקב בצד אות פלוני' הוא סימן מובהק אלא הכוונה אבל נקב בעלמא לא אם הסימן של נקב בצד אות פלוני' לא הוי אלא נקב בעלמא כגון דאומר שבאות ה' או פ' של הגט נמצא נקב לא מהני יען דלא יודע לציין מקום הנקב דהא בכל מקום בגט אשר נמצא אותו אות יוכל להיות הנקב זה לא מהני והבן אבל הא גופא קשה מנ"ל לפרש כך דילמא הוי הפי' דסתם נקב באות פ' הוי ג"כ סימן מובהק אך יען דנקט כב אשי דאומר סימן נקב בצד אות פלוני' דהוה לי' סימן מובהק ולא תי' בקוצר כגון דאומר השליח סימן מובהק מזה נשמע דרב אשי מספקא לי' אי סימני' דאורייתא או דרבנן ונקט שהשליח נותן סימן אשר משכחת בו גם סימן אמצעי אי סימני' דאורייתא כגון אם יציין רק אות ידוע ולא ידע מקום האות היכן הוא עומד ולמ"ד סימני' דרבנן משכחת בו ג"כ דהוי סימן מובהק אם מציין השורה ועמידת האות אשר הנקב מצדו ואשמעי' רב אשי הגם דספק אי סימנים דאורייתא לא מהדרי' אלא דוקא אם הוי הסימן שיש בו נקב מצד אות פלוני' גם סימן מובהק אבל אי סובר רב אשי סימני' דרבנן וידענו מכבר שצריך סימן מובהק ויהי' כוונת רב אשי לאשמעי' דכיון דאומר נקב יש בו מצד אות פלוני' הגם דלא מציין מקום עמידתו הוי סימן מובהק א"כ איך בא זה לכאן לפרש מה דהוי סימן מובהק הלא הוא לא בא אלא לתרץ דמשכחת תנו אם נתן סימן מובהק מה לו להאריך כאן איזהו סימן מובהק והבן אבל אי מספקא לי' לרב אשי אולי סימנים דאורייתא ומהני בתור' סימן אמצעי אם יציין נקב יש בצד אות פלוני' ולא יציין מקום עמידתו אז צריך לפרש לדעת דמכח סימן אמצעי לא מהדרי' יען דיש ספק אי סימנים דאוריי' והבן זה מאוד בעזה"י כי הוא קרוב לאמה:

ולפ"ז מיושב קושי' רש"י בד"ה מספקא לי' למה לא משני בפשטות דסובר סימנים דרבנן יעו"ש ולפי מה שכתוב נכון דממנ"פ דרב אשי אמר דהוי לי' סימן מובהק והי' לו לומר דהוא סימן מובהק ואי לאשמועי' דסתם נקב בצד אות פלוני' הוי ס"מ כיון שמזכיר שם האות זה לא שייך כאן שבא רק לתרץ דאמר תנו נותני' ואי דבא ר"א לפרש דדוקא נקב יש בצד דהוי סימן מובהק שמציין מקום האות דוקא אבל אם אומר רק באות פ' לא מהני דלא הוי זה סימן מובהק א"כ למה נקט כל הנ"ל הי' לו לתרץ בקיצור כגון שאומר ס"מ יהי' איזה סי' מובהק שיהי' אלא ע"כ דמספקא לי' אי סימנים דאורייתא ואשמעי' אופן דמשכחת סימן אמצעי ואי סימנים דאוריי' יהי' מהני ואשמעי' דצריך שיתן סימן בנקב בצד אות פלוני' דיהי' סימן מובהק דסי' אמצעי הוי ספק אי פועל בגט והבן זה:

תמצית הדברים דיש לפרש דברי רב אשי דבא לחדש הגם שלא אמר רק זאת שיש נקב באות ידוע כגון למשל באות פ' הגם שאינו יודע באיזה שורה והתיבה עומד אותו אות פ' בכל זאת הוי סימן מובהק דאל"כ למה לא סתם רב אשי כגון דקאמר ס"מ בא המסדר הגמ' ומפרש דאין זה הבנת רב אשי דאין כאן המקום לפרש אתה סימן הוי סימן מובהק ונהפוך הוא דרב אשי מסופק אי סימנים דאורייתא וא"כ אם לא נותן סימן רק באות ידוע ולא מציין מקום עמידת האות לא הוי סימן דאין זה סימן מובהק וכיון שיש ספק אולי סימנים דרבנן צריך ליתן סימן בנקב יש בו בצד אות פלוני' באופן דהוי לי' ס"מ כגון שמציין גם מקום עמידת האות אבל אם הסימן של נקב יש באות פלוני בלי ציון עמידת מקום דלא הוי אלא נקב בעלמא ופי' רש"י וז"ל ובאשת איש לא סמכי' אסימנא בעלמא עכ"ל וכן בד"ה סימנים דאורי' וז"ל שלא נתן בו סימן מובהק אלא סימנא בעלמא עכ"ל הכוונה נקב בעלמא הוי כמו סימנים בעלמא שהוא סימן אמצעי וע"כ דמציין עכ"פ האות למשל שבאות פ' יש נקב דאל"כ אלא שאומר סתם שיש בנייר הגט נקב לא הוי סימן כלל והבן זה מאוד:

וד' העיר עיני ברוב חסדו כי לדעתי חקיר' הנ"ל אם מהני רק סימן נקב באות ידוע כגון אות פ' ולא מציין השור' והתיבה תלי' בנוסחות הבאים לפנינו בדברי הגמ' גיטין הנ"ל דהנה לשון הגמ' נקב יש בו מצד אות פלוני' ולכאור' תיבת בו אין לו פי' דדי אם ר"א אמר כגון דקאמר נקב יש מצד אות פלונית דפשיטא הוא שהשליח או הבעל נותני' סימן אשר נמצא בו בגט וצ"ע:

אבל אי אמרי' דמהני אם נותן סימן באות ידוע כגון באות פ' או אות ה' למשל אבל אינו יודע מקום עמידת האות נמצא מדויק תיבת בו דאומר על כל הגט סימן שזאת בטוח שיש בו בגט בכלל נקב באות פלוני' כגון באות פ' אבל אינו יודע מקום עמידת אות הפ' דאפשר שאותו פ' עומד בשורה ראשונה או באמצעי' או באחרונה ולכן נקט בו לאשמועי' דאפ' אם הוי אפשר שעומד הסימן בכל מקום של הגט אעפ"כ כשר וזה כפי' אשר הדחתי למעלה והבן וכן גרס רב אלפס בב"מ נקב יש בו מצד אות פלונית עכ"ל וכן כתב הרמב"ם בפ"ג מגירושין וז"ל כגון שאמרו נקב יש בו מצד אות פלונית עכ"ל וכן הוא לשון הטור והמחבר בא"ע סי' קל"ב ע"ש אבל גי' רש"י בגיטין וז"ל כגון דקאמר השליח נקב יש בצד אות פלונית עכ"ל וכן גרס התוס' שם בגיטין וז"ל כגון דקאמר נקב יש בצד אות פלונית עכ"ל וכן מביא השמ"ק בשם הריטב"א נקב יש מצד אות פלונית עכ"ל אז בודאי משמע כמש"ל דדוקא אם מציין השורה והתיבה אעפ"י שלא יודע אם האות שם נקרא פ' או ה' עכ"פ מציין גם מקום עמידת האות אבל אם נותן סימן רק זאת שבאות פ' יש בצדו נקב ולא מציין מקום עמידת האות לא הוי סימן מובהק ולכן לא הי' בגירסתם תיבת בו כנלענ"ד ברור בעז"ה:

והנה לגירסת הרי"ף ורמב"ם וש"ע דגרסו נקב יש בו שבארתי דמהני באמת אם אומר רק סימן שיש נקב בצד אות פלונית כגון בצד אות פ' הגם שאינו יודע מקום עמידת האות בגט וא"כ ע"כ דיש עוד אופן דמהני אי סימנים דאורייתא אשר עליו כיוון רב אשי לאשמעי' דצריך דוקא נקב בצד אות פלונית דהוה לי' סימן מובהק אבל שאר סימן נקב בצד אות פלונית לא מהני מכח ספק כמו שבארתי בהבנת דברי הגמ' וצע"ג לכאורה:

ונ"ל דהנה משכחת עוד סימן אשר הוא סימן אמצעי והוא אם השליח נותן סימן התיבה דיודע למשל שבתיבת ופטרית או בתיבת ותריכת שם יש נקב אבל אינו יודע באיזה שורה התיבה עומד או שיודע ליתן סימן נקב בשור' ג' למשל אבל אינו יודע אצל איזה תיבה הנקב עומד שאינו יודע לציין הנקב באות ידוע זה הוי סימן אמצעי ואי סימני' דאורייתא מהני ציון כזה שאומר נקב יש בשורה ג' או נקב יש בתיבה זאת אבל דילמא סימנים דרבנן ולא מהני שום סימן אלא אם אומר אות ידוע שיש נקב באות פ' למשל וזה חידש רב אשי דקאמר נקב יש בו בצד אות פלונית דהוה לי' סימן מובהק דסימן כזה הוי ס"מ ובא המסדר הגמ' לפרש דדוקא נקב בצד אות פלוני' הוה לי' ס"מ אבל נקב בעלמא כגון שנותן סימן השורה או סי' התיבה הגם דהוי סי' בעלמא אצל אבידה כגון בשטרות הוי זה סי' טוב אבל כאן בגט לא מהני דמספקא לי' אי סי' דאוריי' או דרבנן ואשמעי' ר"א ג"כ דצריך דוקא ציון אות דהוי לי' ס"מ למעוטי סי' התיבה או סימן השורה ודו"ק: המורם מזה שיש ספק אם אחד נותן סימן באות ידוע בגט אבל אותו אות בא בנוסחת הגט איזה פעמים תלי' בב' נוסחאות אי גרסי' נקב יש בו מצד אות פלוני' מהני סימן האות הגם שלא יודע מקום אותו אות אשר מצדו הנקב אבל אי גרסי' נקב יש בצד אות פלונית משמע שצריך לציין גם מקום עמידת האות ודו"ק:

ודע דמדבר זה יש לחקור דין חדש אם אחד נותן סימן בגט ואומר ידעתי שיש נקב בתיבה ידוע בשורה שלישית אבל איני יודע באיזה אות אי הוי סימן מובהק יען דמציין השורה והתיבה או נימא כיון דלא יודע באיזה אות מאותו תיבה לא הוי סימן מובהק אי אמרי' פי' אות פלוני' שהזכיר הגמ' קאי על שם האות שמזכיר כגון שאומר יש נקב באות פ' למשל הגם שלא ידע עמידת אות הנ"ל ואעפ"כ הוי סימן מובהק מסתבר דה"ה אם מציין הנקב בשורה ותיבה הוי ג"כ ס"מ אבל אי הפי' בגמ' אות פלונית על מקום ידוע אשר כתוב שם אות הגם שאינו יודע שם האות כגון שאומר בשורה שלישית באות הראשון מן השור' יש בצדו נקב אז אינו מועיל אם נותן סימן השור' והתיבה דעכ"פ אינו מציין מקום הנקב כ"כ כמו אם מזכיר שבאות ראשון של שורה שלישית יש נקב:

ולכאורה עלה בדעתי דכוונת הגמ' במה שאמרו נקב בצד אות פלונית קאי על שם האות ולא על מקום עמידתו דבשלומא אם הכוונה על שם האות כגון שאומר נקב באות פ' לא קשה למה לא אמר רב אשי דקאמר נקב יש בו מצד שטה פלונית דאז הוי במשמע דצריך סימן המקום דוקא ובאמת אם מזכיר רק שם האות ג"כ מהני לכן נקט ר"א דקאמר נקב יש מצד אות פלונית דדי לסימן מובהק אם יודע שם האות הגם דאינו יודע מקום עמידתו אבל אם אמרי' באמת דהכל תלוי' אם מציין מקום עמיד' הנקב א"כ הי' יכול רב אשי לנקוט כגון שאומר נקב יש בו בצד שטה פלוני' דאז הי' מבואר באר היטב דהכל תלוי' אם מציין מקום עמיד' הנקב דבודאי אם מציין הנקב ואומר שיש נקב בשורה שלישית מצדה מהני הגם שאינו יודע איזה תיבה כתובה שם ואיזה אות כתוב שם בראש השורה ולמה נקט ר"א נקב יש מצד אות פלונית שיש לטעות דדי אם יודע שם האות אלא משמע דבאמת די בזה אם יודע שם האות הגם שאינו יודע מקום עמידתו לכן בחר לשון ערומים דאם הי' נקט מצד השטה הי' משמע דיש קפידא שיציין הנקב בגט במקום ידוע דוקא והבן זה:

אמנם כד דייקת אין מזה ראי' דילמא לעולם הכל תלוי' שצריך לציין מקום ידוע בגט אשר שם הנקב ולק"מ למה נקט נקב מצד אות פלונית ולא נקט נקב מצד שטה פלונית דיש הבדל ביניהם דאם מזכיר נקב מצד אות או הגם שלא זוכר לציין אם הנקב מצד ימין של האות או מצד שמאלו הוי סימן מובהק דמקום האות קטן ולא צריך לציין הנקב על שערה אחת אבל אצל שורה אם אומר נקב יש מצד שורה שלישית לא הוי ס"מ עד שיציין אם מצד ימין או מצד שמאל או באמצע השורה דמרחק רב ביניהם וצריך לציין מקום ידוע אבל אם אומר נקב מצד אות די בכך ולא צריך לציין צד ימין או שמאל דאצל אות הכל שוה והבן כי הוא דין חדש בעזה"י:

ובזה מיושב לי דיקדוק אחד למה האריך רב אשי נקב יש בו מצד אות פלונית ולא אמר כגון דיש נקב בו במקום ידוע וכי אם נתן סי' בנקב במקום ידוע אפי' רחוק מן הכתב ולא יהי' סימן מובהק כיון שמציין המקום כגון שנותן סימן הנקב שעומד כרוחב אצבע מן צד הקלף בצד ימין וא"כ למה נקט ר"א מצד אות פלונית וצע"ג ולפמ"ש נכון דאז הוי במשמע שצריך לכוון על נקודה מקום הנקב וזה שקר שאפי' על בסמוך מהני הגם שאינו מצמצם על חוט השערה לכן נקט מצד אות פלוני' להודיע דדי אם אינו מכוון צד ימין או שמאל והבן ובזה מיושב ג"כ למה לא נקט בפי' נקב יש בו מצד שטה פלונית מימין או משמאל דאז ס"ד שצריך לכוון על נקודה או בהתחלת השורה או בסוף השורה שצריך לצמצם על שערה לכן נקט מצד אות שלא מציין הצד כלל וק"ל:

ולפ"ז יוצא דין חדש אם בא ואומר סימן נקב יש בשורה פלונית סמוך לראש או סמוך לסוף לא מהני דבשלומא מצד אות שאין גדול כל מקום האות הוי סימן מובהק הגם שלא מציין הצד אם הוא ימין או שמאל אבל סמוך לראש או סמוך לסוף שיש הבדל רק במקום איזה תיבות זה לא הוי ס"מ דאל"כ הי' לו לר"א לומר נקב יש בשטה פלונית סמוך לראש או סמוך לסוף א"ו כמ"ש דאין זה ציון מקום:

והנחני ד' בדרך אמת שמצאתי בשמ"ק בפסק הלכה בשם הרמ"ך וז"ל הבעל אומר סימני הגט והיא אומרת סימני הגט ינתן לה כיון דאומרת ס"מ כגון נקב יש בצד שטה פלוני' במקום זה בראשה או בסופה או באמצע' והיא ודאי מגורשת ואם מת בעלה לא חולצת ולא מתייבמת עכ"ל האיר עינים דכוונת הגמ' שצריך לציין מקום עמידת האות הגם שלא יודע שם האות רק שאומר בשטה פלונית במקום זה יש נקב בראשה או בסופה או באמצעה כגון בראש ממש של שורה שלישית יש נקב או בסופה ממש או באמצעה ממש או מצד האות הראשון של השורה או מצד האות האחרון של השורה או מצד אות אמצעי של השורה הגם שאינו יודע אם מצד ימין של אות הראשון או האמצעי או האחרון או מצד שמאל של אות הראשון או אמצעי או האחרון של השטה השלישי' מהני נמצא שנשמע הכל שצריך להיות הסימן על מקום ידוע של השטה בצד ואז מהני הגם שאינו יודע שם האות כיון שהוא אות פלונית של השטה ידוע אבל בסמוך ראש השטה או בסמוך סוף השטה לא מהני והוא דבר חדש ב"ה:

ובט"ז סימן י"ז ס"ק ל"א שהאריך דלא מהני סימן צלקת אם אינו מצמצם המקום אבל אם מצמצם מהני וכתב וז"ל אבל אם יודע את מקומה בצמצום דהיינו באותו אבר עצמו הוא מראה בסמוך לראש האבר או בסופו או באמצעיתו הוי סימן כמו בגט דנקב יש בצד אות פלונית דהוי סימן ובצד תיבה פלונית לא הוי סימן ה"נ כן הוא אם יודע שפיר לצמצם המקום הוי סימן מובהק עכ"ל הכוונה אפי' אם מציין השטה וגם התיבה לא מהני רק אם מציין גם האות אצל התיבה והשטה והבן:

ואורו עיני בעזה"י דדבר זה תלי' בפלוגתת המשאת בנימין עם הט"ז בסי' י"ב ס"ק ל"א שאם נותן סימן צלקת סמוך לעין אבל אינו יודע אם עין ימין או עין שמאל דלמ"ב הוי סימן מובהק כיון שמציין עכ"פ שהצלקת עומד על עין ולט"ז לא הוי ס"מ כיון שיש שתי עינים ולא יודעת אצל איזה עין יעו"ש א"כ ה"ה כאן אם נותן רק סימן נקב סמוך לאות פ' ולא יודע אצל איזה אות פ' בגט הנקב עומד בצדו למ"ב הוי סימן מובהק ולט"ז ולב"ש לא הוי ס"מ ותלי' פלוגתתם בפשט הסוגי' אי הפי' נקב מצד אות פלוני' דקאי על שם האות או הכוונה על מקום עמידת הנקב בגט אצל אות של שטה שלישית בראשו או בסופו ודו"ק:

ועתה בשאלה דידן דנותן סי' רק בזאת שיש נקב אצל אות ע' ולא יודע מקום מעמד הע' בגט למ"ב הוי ס"מ וכשר לגרש בו אבל לט"ז ולב"ש אסור לגרש בו כנלענ"ד:

אמנם יש לחקור בנידן דידן דנתן סימן לנקב באות ע' שבתוך רגל ע' בתוך עוביו של הרגל יש נקב קטן מאוד אשר הדיו עבר עליו ולא כראה רק נגד השמש נקב כזה הוי סימן בעצמו ואז מהני אם מציין רק אות ידוע הגם שיש כמה ע' בגט ולא יודע באיזה ע' כמו דמהני במעשה דמהרי בורנא שהובא בט"ז שם בנקב מפולש בשן ולא יודע באיזה שן הוי הנקב דבגמ' איירי בנקב גדול שאין הדיו עובר עליו דגמ' נקט בצד אות פלונית משמע שלא עבר עליו כתב הגט אבל בנקב בתוך הכתב שהדיו עובר עליו ולא נראה אלא כנגד השמש ומציין ברגל הע' הוי כמו נקב מפולש בשן ועיי' בשבת דף ק"ח ובא"ח סי' ל"ב בט"ז ס"ק ז' ובמג"א ס"ק ט"ו ובפמג"ד שם כנלענ"ד ודבר זה צריך עיון ושקידה רבה:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה