אור ברסלב
שות מחנה חיים א › סימן עא

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

א · סימן עא

סימן ע

שאלה באחד שהי' חבוש בבית אסורים וכאשר שמע שהעלילה אשר נפלה עליו היא גדולה עד שנפש בעליו יקח זכר שלא קיים פ"ו וזכרו יסוף מעמו אז דיבר אל אוהבו אשר הי' לו רשות לצאת ולבוא אליו אם נא מצאתי חן בעיניך עשה עמדי חסד לך וקדש לי נערה בתולה אשר לא ידעה איש ותבטיח לה אם תכנס אצלי בבית אסורי' ותתעבר ממני אז כל עשרת אלפי' כסף אשר יש לי יהי' לה ולשליתה ואם לא תתעבר אז תהי' לה חמשת אלפים והשאר יהי' לקרובי משפחתי ונערה עני' אשר יודעת שאחר מיתתי יהי' לה עושר גדול כזה תתרצה ותקדש אותה בשבילי ותטהר עצמה מטומאת נדתה ותבואה לשומר האסורים והוא יביאה אותה לי בלילה כי כן הבטיח לעשות נחת רוח כי הוא מכיר אותי מנעורי ויודע תומתי כי אין בי און רק אנשי בליעל עללו עלי עלילות ברשע ואלקים מצא עון עבדו ותהי' עוד זאת נחמתי אם אבנה להיות שמי בישראל והלך אוהבו ולקח בידו כסף קידושי' זהב אדום ולא בא בחזרה רק אחר חודש ימים באה נערה אחת וכתבה מכתב ונתנה לשומר אסורי' ליתן לחבוש שם בשמו הידוע ומיד הלך וקרא לסופרי העיר וכתב רצונו שיש לו אשה ושמה כך ומה תהי' לה אם הוא ימות בבית זה ואם יהי' לה ולד מה יהי' לו וכאשר רצתה הנערה לבוא לבית הטבילה שאלה האשה אשר בבית המרחץ מי היא וספרה לה המעשה ובאתה האשה לשאול אם תרשה לה לטבול ושאל אותה המורה מי היא ואמרה המעשה אבל אין בידה שום כתב מהשליח וחקר המורה אם יש לה עדים על הקדושין ואמרה שלא הביאה אותם וספק לפניו אם להתיר להחבוש הפנוי' בלא קדושין יען כי הוא אחרית חיותו או נאמר שצריך לקדש אותה מחדש ואם אי אפשר אז לא נטבול אותה כדי שלא יעבור על איסור דלא תהי' קדישה בעבור מצות פ"ו ע"כ השאלה: תשובה לפום רהיטא יש להתיר לטבול אותה ושתהי' נבעלת לו דעיי' ברמב"ם פ"א מאישות דסובר דאיכ' לאו בפנוי' בלא קדושין משו' לא תהי' קדישה וראב"ד פליג דוקא מופקרת לכל יש בלאו הנ"ל ולא במיוחדת הובא בש"ע א"ע סי' כ"ו ועיי' בב"ש שם שהאריך דמלקות ליכא אפי' לרמב"ם ועיי' בלח"מ בה' מלכים פ"ד הל' ד' שהאריך שגם הרמב"ם בעצמו סובר שליכא מלקות אלא במופקרת לכל ועי' בב"ש סי' כ"ו שאם גלוי לכל שבועל לשם אישות הוי כאנן סהדי והגם שבבית מאיר משיג עליו דזה דוקא אם הי' חופה וקדושין אבל אם לא עוש' קנין מהכ"ת שאנן סהדי לקדושין יעו"ש אבל בנידן כזה שעשה כל הטצדקאות שחפץ באשה ע"י קדושין אז לכ"ע יכולין אנו להיות עדים בדבר ופרט במקום מצוה עוברת במצות פ"ו לכ"ע מותר לו לבעול אותה ובפרט שהוא מאמין לה שהיא נתקדשה לו והיא אשתו א"כ אין בזה קדשה ודו"ק:

ולולי דמסתפינא אמרתי דבר הא הרמב"ם סובר בכל פנוי' יש לאו דלא תהי' קדישה זה דוקא אם לאחר בעילתו היא מותרת גם לאיש אחר אז כיון שמתחילה לזנות נחשבת כמופקרת דמה ישלם לה האיש אשר יבעול אותה בע"כ אין כאן לא בושש ולא פגם אין לו לשלם רק דמי הנאת בעילתו שנהנה מגופה וממילא היא מופקרת דאין גדר בעדה עוד שלא תבעל מאנשים רבים כמו מופקרת ממש שתוכל ג"כ לתבוע דמי הנאת בעילה וה"ה לזאת שנבעלת מאיש היא עומדת להפקר להיות קדשה בין מדעתה ובין שלא מדעתה אבל בתולה שיש עלי' קנס ובושת וצער א"כ היא משומרת ודו"ק:

אמנם כל זה אם היא פנוי' ומותרת לכל העולם אבל בודאי בכל ספק מקודשת אשר העולם אסור עלי' מכח ספק אשת איש אז מותר לאיש אשר עשה לה ספק קדושין לבעול אותה דגם אם אינה מקודשת לו א"כ היא פנוי' ואיסור קדשה לא שייך גבה וגם איסור כלה בלא ברכה לא שייך דדילמא אינה כלתו עיין בכסף משנה בה' מלכים ובה' אישות ברה"מ ובב"ש סי' הנ"ל וה"ה אם האשה אומרת נתקדשתי לאיש הזה בעדים א"כ שוי' נפשה חתיכה דאיסורא על כל העולם ומי שבועל אותה בע"כ עובר לכל הפחות על לאו דלפני עור לא תתן מכשול עי' שב שמעתא שמעתא ו' פי"ט שביאר זאת יעו"ש ועיי' בפר"ח יו"ד סימן קי"ט ובא"ח סוף הל' פסח וא"כ ליכא על האיש שאומרת שנתקדשה לו שום איסור משו' לא תהי' קדשה ובזה מיושבי' כמה קו' על הרמב"ם יעו"ש וא"כ כאן בנידן דידן מותר לאיש לבעול אותה כנלענ"ד:

אך נידן הנ"ל צריך חקירה ודרישה כי יש כאן חשש איסור חמור של עריות יען דשליח לא בא בחזרה ולא הודיע למשלח איזה אשה קידש לו ואולי הוא קידש אחת משבעה קרובות של הנערה העומדת לפנינו רק היא באתה בערמה לקחת ממון זה מיד האיש אשר קרוב לרדת שחת ומי יעיד לפנינו אם לא קידש השליח אמה או אחותה והיא שומעת ובאה להכשילו או נימא שהיא נאמנת על עצמה שמותרת לו שהיא אשתו ומתוך שנאמנת על עצמה נאמנת נמי לגבי האיש וצע"ג:

ונלע"ד לירד לעומק הלכה לברר בעזה"י כי לדעתי תלי' באשלי רברבי גדולי ראשונים ואחרונים בקדושין דף ס"ג קדשתי את בתי ואיני יודע למי קדשתי' ובא אחד ואמר אני קדשתי' נאמן בגמ' פליגי רב ורב אסי רב סובר נאמן לגרש דאא"ח ולא לו אבל אינו נאמן לכנוס דשמא יצרו תקפו ורב אסי סובר דנאמן גם לכנוס דאב לא יחפה עליו אם יכיר שלא הוא ומתיירא לשקר אבל אם היא אומר' נתקדשתי ואיני יודעת למי ובא א' ואמר אני קדשתי' אינו נאמן דהיא תחפה עליו ותכחיש לכל מי שיבוא ויאמר אני קדשתי' עיי' רש"י שם א"כ כאן בנידן דידן שאין השליח לפנינו דלא מרתתה וחיישי' דמשקרת בעבור ממון כמו דחיישי' באיש דמשקר דיצרו תקפו מה לי יצה"ר דממון או יצה"ר דזנות וכיון דחזקה שליח עושה שליחותו ובודאי קידש לו השליח אשה וכיון שלא פירש איזה אשה ולא בא השליח בחזרה א"כ הוא אסור בכל הנשים שבעולם כמבואר בנזיר דף י"ב וא"כ אין האשה נאמנת שהיא מותרת לו דדילמא היא ידעה דמת השליח או הלך למדינת הים ולא מתיירא בעבור הכחשת השליח ובאתה בערמה להיות אשתו ולהוציא ממון והוא אסור בכל הנשים ואין היא נאמנת להוציאו מן הספק דילמא היא אחת משבעה קרובים שקידש השליח כן נראה לפענ"ד:

אמנם יש להשיב דבשלומא שם חיישי' על יצרו תקפו הגם דאפשר דברוב ימים יתגלה ערעור בכל זה הוא נהנה מן האשה עד אז כי זה תוקף יצה"ר של זנות שחושש על הנאת שעה ולא זוכר האחרית כמו בכתובות דף נ"א תחילתו באונס וסופו ברצון יצרה תקפה יעו"ש שגוברת התשוקה על הנאת בעילה אחת אפי' רק באב מתירא שמיד יכיר אותו אבל באשה שאומרת נתקדשתי אינו נאמן דיודע משתתרצה בו ומחפה עליו והגם שאפשר שיתגולל הדבר ויבואו עדי הקדושין ויאמרו לא זה הוא בכל זה הי' לו הנא' שעה והיא תאמר שדמיונה הטעתה שהוא בעלה שלא הכירו שאינו הוא ולא ההי' מרשעת בעיני העולם [והגם שיש כו לחוש שיבא בעלה ממש כי יחפש אחר אשתו על זה פי' רש"י שם והכחיש כל הבא עוד] והגם שבכל זה יצרכו לפרוש זה מזה אם יבואו עדים עכ"פ נהנו הנאה זמניית וכל זה בעריות שנפשו של אדם מחמדתן אבל ליחוש שהיא תעבור איסור עריות בעבור ממון על זה אין יצרה תקפה ובפרט שתירא אולי ברוב ימים יתגלה השקר או ע"י השליח או ע"י עדי קדושין אז תפסיד גם הממון ואין לה כסות עינים איך עשתה רעה כזאת ולכן אין לחוש ע"ז וק"ל:

אך בכל זה הדבר צריך התבוננות רב אם היא נאמנת שהיא אשתו או נימא שאינה נאמנת דעיי' בנזיר דף י"ב אם עשה שליח לקדש אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם דחזקה שליח עושה שליחותו והסביר תוס' בגיטין דף ס"ד וכן החזיק אחריהם הר"ן שם דהוי רק קנסא ולא מדין תורה דאל"כ יאסרו כל העולם או הקטנות שיש חשש שקיבל אביהן קדושין עבורם אבל הובא שם בר"ן דרמב"ן חולק וז"ל והרמב"ן ז"ל הקשה דאי הכי מאי מוכח מהא דחזקת שליח עושה שליחותו לעולם אימא לך דאין חזקה ואפ"ה קנסי' לי' דמכל מקום הכניס עצמו לספק הזה ועוד מאי אסור בזה וכי הי' לו לחוש שימות השליח ועוד אי משו' קנס היאך יעלה בדעתם בגמ' דאפי' לקולא נאמר כן לכך פירש דכל הנשים מותרות לינשא אפי' קטנות שמת אביהן לפי שבחזקת פנויות הן ואין חזקת שע"ש מוציאן מחזקה ועוד חזקה על האב שאינו מקדש בתו ושותק לקלקל עלי' שאלו קדשה הי' מודיע לה ולאנשים הרבה אבל הוא אסור בנשים שיש להן קרובות לפי שאין חזקה של קרובות שאינן באות לדון בפנינו מועלת לו הא אלו באו קרובות ואמרו לא קדשנו שליח מותר בהן דעד אחד נאמן באיסורין וכ"ש הכא דלא איתחזק איסורא וחששא בעלמא היא וכ"ש שמתוך שנאמנות על עצמן ונשאות לאחרים נאמנות הן לזה אלו דבריו וז"ל:

והנה טרם שאבאר שיטת תוס' ור"ן אבאר כוונת רמב"ן כי הדברים מכוסי' ומופלאים ובפרט שראיתי לנוב"י ח"ר יו"ד סי' ו' שנתקשה בו השואל (א) למה מהני חזקת הסכין לגבי בהמה הלא לרמב"ן לא מהני חזקת של הקרובו' לגבי חבירתה והנוב"י השיב בכמה קושיות (ב) למה נותנין גנו בחזקת שבעל חי מה מועיל חזקת חיים דבעל לאשה (ג) ועוד למה מטמאין הנכנס לבית טומאה או לשרוף קדשים מה מועיל חזקת נגע קירות הבית להוציא אדם הנכנס מחזקת טהרה (ד) עוד נתקשה בהבנת הראב"ן כיון דאשה בחזקת פנוי' שלא נתקדשה לשליח איך נאסר אחותה משו' אחות אשה מה בין חזקתה לעצמה או לאחותה ותי' דכוונת רמב"ן דוקא חזקת פנוי' לא הוי חזקה יען שעומדת להתקדש ושמא אם היא לפנינו הי' אומרת שנתקדש' יעו"ש וכל הרואה בלבבו יבין שאין לשון הרמב"ן סובל זאת המחשבה שמסיים שאלו אומרת היו נאמנות משום ע"א נאמן באיסורין ולהבנת נוב"י בלא"ה כיון שלא אומרי' נתקדשנו ממילא יש חזקה ומה שמסיים מכ"ש דלא איתחזק איסור ומכ"ש מתוך שנאמנות על עצמן מה לו לרמב"ן כל זה תיפוק לי' כיון דלא מודי' נתקדשנו איכא חזקת פנוי' ולא אוכל להבין מחשבות נוב"י איך הבין כן ברמב"ן:

ונראה לבאר דבריו בעזה"י דבודאי אם יש לנו לדון על אשה על השמות אם היא פנוי' או אם קבלה שם אשת איש דיש לנו נ"מ אם היא פנוי' או אם היא אשת איש אז בודאי הוי חזקת פנוי' כמו כל שאר חזקות הגם דכל פנוי' עומדת להתקדש בכל זאת עכ"פ צריך להיות מעשה אשר יסתור חזקת פנוי' והלא אפי' חזקת חי אשר בטוח סוף כל חי למות הוי חזקה גדולה לכ"ע רק אם כבר ידענו שמת אי נימא עכשיו מת או מקודם מת יש פלוגתא עי' ט"ז ה' אבילות סי' שצ"ז והארכתי בזה במק"א ומכ"ש חזקת פנוי' אשר אפשרות להשאר פנוי' כל ימי' וצריך מעשה חדש ורצון איש ואשה יחד אז בודאי מי יכחיש שיש לחזקת פנוי' דין חזקה דאורייתא כל זמן שלא ידענו שנתעסקו באשה לסלק חזקת פנוי' ולחזקת פנוי' יש עוד סעד ועזר חזקת היתר לכל העולם דפנוי' מותרת לבעילה לכל עולם ולמה יגרע חזקת פנוי' מנחלת אבות שאר החזקות:

אבל אם אין לנו נ"מ בשמות אם היא בשם פנוי' או בשם אשת איש כי הכל שוה לנו רק יש לנו כ"מ בגוף השם אשת איש אם היא א"א ואסורה לכל עולם מכח שמעון או אם היא א"א לכל העולם מכח ראובן כגון ראובן שרוצה ליקח אשה ואנו חוששי' אולי אחותה של אשה העומדת לפנינו כבר מקודשת לראובן הנ"נ אז ממילא אסור ראובן ליקח אחות אשתו זו האשה העומדת לפנינו או אולי אחות של אשה העומדת לפנינו אינה מקודשת מראובן אז מותר ראובן באשה זו העומדת לפנינו א"כ אין אנו חוקרי' על אחות של אשה העומדת לפנינו אם היא פנוי' או אשת איש רק אנו חוקרי' לדעת מאיזה איש היא נעשית בשם אשת איש אבל אם פנוי' או א"א הכל שוה לנו א"כ כיון דאין לנו לדון על שם פנוי' ואין לכו נ"מ בעיקר השם מהכ"ת שנסמוך לאמור בודאי אחות אשה הנ"ל העומדת לפנינו לא נתקדשה מראובן יען כי יש לה חזקת פנוי' בשלומא אם יש לך לחקור על שורש השם אי אשה זו בחזקת פנוי' או בחזקת מקודשת ונ"מ לבעול אות' אז בודאי נסמוך על חזקת פנוי' ואמרי' דלא נשתנה שמה ולא נעשה בה מעשה אבל כאן דאין אנו רוצי' לחקור על אחות הנ"ל אם מותרת לבעילה רק אנו חוקרי' אם אחותה מותרת לראובן או אסורה לו ובזה אין נ"ע בשם פנוי' רק לדעת אם היא אשת איש מראובן או משמעון אז אי אפשר לצרף חזקת פנוי' דתורה לא חדשה חזקה רק אם יש לך נדון עלי' אם נשתנה הדבר או לא אז חדשה התורה דסמכי' על החזקה כמו בנגע דאנו חוקרי' אם נתקטן הנגע ונפרח הטומאה מן הבית וממילא יהי' אדם הנכנס בו טהור אמרי' בהיפך אוקמי הבית על חזקתו ונשאר הבית טמא וגם האדם נטמא אבל אם אין לנו נ"מ בגוף הדבר לא חדשה התורה חזקה כנלענ"ד:

ומעתה דברי רמב"ן ברורי' בעזה"י בודאי כל אדם מותר לישא אשה וה"ה אפי' קטנה מותרת להתקדש ולא חיישי' שמא נתקדשה ע"י אבי' דאז אם אנו דנין על גוף לחקור לדעת אם היא פנוי' או אשת איש אז מוקמינן אותה בחזקת פנוי' ומחזקי' דגם עתה היא פנוי' דחזקת פנוי' הוי חזקה כמו כל שאר חזקות אבל מי ששלח לקדש לו אשה סתם אסור בכל הנשים מדינא יען דחיישי' שמא אחות של אשה אשר רוצה לישא נתקדשת לו וא"כ היא אסורה משום אחות אשתו ולא שייך דנימא אוקמי אחותה אחזקת פנוי' יען דאין לנו לדון על אחותה אם היא פנוי' דלו יהי' שהיא אשת איש מעלמא רק לא מן המשלח הנ"ל הוא מותר לקדש את האשה אשר מבקש לישא וזה שכתב וז"ל אבל הוא אסור בכל הנשים שיש להן קרובות לפי שאין חזקה של קרובות שאינן באות לדון בפנינו מועלת לו עכ"ל הכוונה בשלומא אם אנו רוצי' לדון עליהם אם מותרו' לינשא אז יש מקום אשר מועיל החזקה דהא יש לנו לחקור אם היא פנוי' או אשת איש אבל כיון שהמה אינן באמת לדון בפנינו וכל עסקינו רק לדעת אם לא אחות אשה אשר עומדת לפנינו היא אשת ראובן אז אין לנו לחקור על חזקת פנוי' רק לדעת מאיזה איש היא נעשית אשת איש וק"ל:

ולפ"ז מיושבי' כל הקו' של נוב"י בשלומא בסכין שיש לנו לחקור אם נעשית הבהמ' שחוטה ע"י חיתוך הסכין או נבילה אז אמרי' אוקמי לסכין אחזקתו שלא נפגם דהא יש לנו נ"מ אם הי' פגום בשעת חיתוך הסימני' וכן בחזקת חי דיש לנו לדון אם הבעל חי או לא דאם הבעל חי יש כאן אישות באשה הנ"ל ויש כאן גט אבל אם הבעל מת א"כ אין כאן לא אישות אשר צריכה גט ולא גט דכיון דמת פקע אישות ופקע ממונו עי' בספרי פ"ח דף מ"ג שהארכתי בזה וא"כ כיון שיש לנו נ"מ אם הוא חי אמרינן אוקמי אחזקה וכן בנגע דיש לנו נ"מ אם הבית טמא או טהור אם האיש טהור או טמא תלי' בנגע וכיון שיש לנו כ"מ על החפץ אשר בו שייך לחקור אוקמי אחזקה אז אזלינן בתר חזקה דאי אפשר להתחיל בחפץ שבו שייך לחקור החזקה דאין לנו לדון על הבהמה רק על הסכין ואין לנו לחקור הגט רק אם יש כאן בעל ואין לנו לחקור על אדם הנכנס רק על הבית אשר שם הנגע ועי' ביו"ד בש"ך סי' ק"י סברא אימתי לא צריך ס"ס שיוכל להתהפך יעו"ש] וכיון שכן אזלי' בתר חזקה אבל כאן שאין כלל לדון שתהי' אחותה פנוי' שגם אם היא אשת איש אין מזיק לנו בקדושי אחותה אז על שאין לנו לדון לא חדשה התור' חזקה כי כל כח חזקה שחדשה התור' הוא רק אוקי אחזקה שאותו חפץ לא תוציא ממה שהי' רק בראי' וכל זמן שאין לך ראי' שנשתנה נשאר הדבר בזכות או בכח ראשון ועיי' רמב"ם בפ"א דמקוואות והבן זה:

ובכל זה יש עוד לאלקי מלין לברר יתר דברי רמב"ן והוא דלפמ"ש בכוונת רמב"ן דאין חזקה רק אם יש לדון עלי' דיש לנו נ"מ אי אוקמי אחזקה או לא א"כ בודאי אם באו יחד שבעה קרובות ממשפחה ואומרות כולנו פנויות אנחנו וראויים להתקדש לכל איש אז א"כ אותו משלח יוכל לקדש כל אחת מהן א"כ יש לנו לדון עכשיו על חזקת פנוי' שלהם מצד עצמם דהא משלח יוכל לבחור איזה שירצה לקדש וצריכי' אנו לחקור מתחילה אם המה ראוים להתקדש אם אינם אשת איש אז כיון שהי' לנו לדון על כל אחת אם היא ראוי' להתקדש לו שהיא פנוי' ממילא איזה שיבחור או שבוחרת בו מהני דהא יש לנו לדון עכשיו על חזקת פנויות והוא בבטח דכל אשה נאמנת לומר פנוי' אני דע"א נאמן באיסורין וכ"ש בנידן כזה דאין כאן רק חשש רחוק דקרוב הוא דשליח קידש אשה בעולם ולא נתחזק איסור כלל דלא ידענו בבטח אם נאסרה עד עתה על איש זה ע"י קידושין שבעה קרובי' דדילמא קידש אשה שאין לה קרובי' כלל ואז בבטח אין איסור עליו לישא אשה ממשפחה זו שיש לכל אשה שבעה קרובי' אבל למשל אם קידש אשה ואנו רוצי' לדון אם מותר לבעול אותה ונסמוך שקרובות באות ואומרו' פנויות נחנו זה לא מהני דכאן אין לנו עכשיו לדון על חזקת פנויות שלהם דמאי נ"מ דהלא אצל המשלח ממנ"פ אסורות דגם אם המשלח לא קידש לו אשה ממשפחה הנ"ל הוא בעצמו קידש אחת מהן ונאסר על שאר קרובו' בממנ"פ וא"כ מאי יש לדון על שאר קרובות אם הם פנויות וא"כ דבורם לבד דאין ע"א נאמן כלל בדבר שבערוה לברר שאשה אשר היא ספק ערוה לו תהי' מותרת ע"י ע"א או עדות נשים שהם כע"א אפי' אם מאה יגידו עדות כמבואר בכמה מקומות בש"ס אבל אם הקרובות באו ונשאו אנשים אשר אז באו לדון על גופם אם המה פנויות וראינו שנבעלו לבעליהן וכיון שנאמנות על עצמן שלא נתקדשו אז נאמנות גם על אחרים דאנן סהדי דלא נתקדשו דאלו קבלו קדושין מן השליח לא קבלו קדושין ונבעלות מאיש אחר ודו"ק:

ובא ברוך ד' וראה בלשון זהב של הרמב"ן וז"ל הא אלו באו קרובו' ואמרו לא קדשנו מותר בהן דע"א נאמן באיסורין וכ"ש הכא דלא איתחזק איסורא וחששא בעלמא הוא עכ"ל ראה איך דייק שבאו קרובות ואמרו לא קדשנו מותר בהן דעדיין לא קידש אחת ממשפחה הנ"ל א"כ יש לדון על כל אחת אם מותרת לו להיות לו לאשה וא"כ כיון שיש לנו לחקור על כל אחת אם היא פנוי' להיות לו לאשה א"כ סמכינן על חזקת פנוי' והגם שיש לאיש הזה נשים בעולם אשר אסורי' עליו הלא ע"א נאמן באיסורין לומר אנו לא נאסרנו על איש הזה ומכ"ש הכא בשליח דלא מוחזק שנאסרו עליו נשים פנויות דדילמא לא קידש השליח כלל או קידש אשה דלית לה קרובות כלל ומהכ"ת לא יהי' ע"א נאמן לומר אני מעולם לא נאסרתי עליך ודו"ק:

וכל זה אם באי' הקרובו' יחד והמה עדיין פנויות ועומדי' לפניו להתקדש אבל אם לא באו יחד אז צריך להמתין עד שנשאו לאחרי' כמש"ל בביאור וזה שהוסיף הרמב"ן וז"ל שמתוך שנאמנות על עצמן ונשאות לאחרים נאמנות הן לזה עכ"ל דפשיטא אם עשו מעשה ונשאות לאנשים שיש חזקה שלא יהיו באיסור כל ימיהם עיי' רא"ש סוף נדרים דף ץ' א"כ פשיטא דנאמנות הן מה שמסובב למשלח הנ"ל אבל דוקא נשאות לאחרים אחר הנשואים אבל לא בקדושין כנלענ"ד ויש להסביר עוד בסבר' רמב"ם פ"ג משגגות אחרי שהוחזקנו נאמן אפי' לעונש מלקות ומיתה ודו"ק שם:

ואוסיף עוד נופך להמתיק דברי רמב"ן דכפי מה שבארתי באמת כל הקטנות מותרות מכח חזקת פנויות לבד דכיון דיש לדון על גופה אם היא מותרת לבעילה או אסורה אבל אם הקרובות באות לדון כדי להתיר אחת מהנה אז מצדם הי' די בחזקת פנוי' אבל איך הוא מותר בהן הלא הוא נאסר בכל הנשים שבעולם אז ע"ז אמר רמב"ן כיון אם הם באי' כולם וכל אחת רוצית להיו' אשתו ויש לדון על גופם דמותרות מכח חזקת פנוי' אז מהני דבורם עליו על האיש שגם הוא מותר בהם דע"א נאמן באיסורי' והמה מבררי' שבהם לא נאסר מעולם אבל אם הם לא רוצים להנשא לו אז בדבורם לבד אינן נאמנות דע"א אינו נאמן לברר דבר ערוה אם לא שיש לדון על גופו כמו אם האשה רוצה להנשא לו כמו שבארתי למעלה ונ"ל להוסיף טעם לשבח בשיטת רמב"ן והוא דתוס' ור"ן הביאו דיש לומר דקרובות אינן נאמנות וז"ל אפי' באו כל הקרובות ואמרו לא נתקדשו לא סמכינן אדיבורא בעלמא עכ"ל והשתוממתי על המראה הלא כל עדות הוי רק דיבור בעלמא אבל יען שע"י הדיבור אנו עושי' מעשה הוי דיבור עדות כמעשה וא"כ מאי הבנתם דלא סמכינן על דיבורא בעלמא וצע"ג:

ונ"ל דכל עדות הן בנפשו' או בממון או באיסור או בחיוב או בטומאה או טהרה הוא אם בדיבורו הוא אומר לאחד מאלו או לחייבו או לפטור או להתיר או לאסור חפץ אבל עכ"פ הוא אומר דבר ברור וכיון שמחליט דבר הוא מסוג עדות ובדבר שצריך שני עדים עובר משום לא תענה ברעך עד שקר אם משקר בדבורו עיי' פנ"י גיטין דף י"ב ע"ב ד"ה גמ' יעו"ש ובמקנה קדושין דף מ"ד ברש"י בד"ה והשתא יעו"ש דבר נחמד להשכיל ובאיסורי' דלא צריך עדי' בב"ד לא שייך לא תענה אבל עכ"פ הוא בלפני עור ועליו עכ"פ שם עד דהא אומר דבר ברור כמו בעדות גמור וה"ה כאן אם הקרובות באי' לישא למשלח ואומרות על עצמן אנחנו לא נתקדשנו שגופינו חתיכת היתר לך אז הוי בגדר עדות שמעידי' שהיא אינה אשת איש כלל אבל אם הם אינם רוצי' להנשא למשלח הנ"ל רק הוא שואל אם יוכל ליקח אחותם או בתם או אמם וכדומה אז כל אחת אומרת לא נתקדשתי בזה אינה אומרת שאחותה מותרת דאולי היא אסורה מכח האם וכן אם האם אומרת לא נתקדשתי אינה אומרת שמותרת לו האשה אשר חפץ דאולי נתקדשה אחות' אז מכל אחת אין כאן עדות על חפץ להיות ברור היתר א"כ אין כאן עדות אלא דבור בעלמא דוגמת סברת תוס' בגיטין דף ס"ו דאמרו בגמ' דיבורא אמרו מעשה לא עבדו ונתקשו שם בתוס' הלא בעדות עיגונא ליכא אלא דיבור ותירצו דשם נגמר ע"י דיבור היתר מיד אבל אומר אמרו כתבו גט ותנו לאשתי דלא נגמר ההיתר על ידם אז חיישי' דעדי' ישקרו דזה לא נחשב רק לדיבור יעו"ש כי נכון וה"ה כאן אם כל אחת אומרת על עצמה פנוי' אני להנשא למשלח אז הוי גדר עדות דע"א נאמן באיסורין לומר אתה היתר לי שאין אני אשת איש וממילא מסובב מכל ז' קרובי' דאין כאן כלל חשש עריות וכח קרבות קדושין אבל אם אינן מעידין על עצמן להנשא לו רק אומרו' לא נתקדשתי משלוחך ובכל זה אין היתר ברור שאחותה מותרת אז אין בעדות כזה רק דיבור בעלמא דהא אם היא אשת איש או לא אינה חפיצה להעיד עתה ורק זאת מעידה שלא נתקדשה משלוחו כמ"ש כנלע"ד:

והלום ראיתי במקנה סי' ל"ו סעיף י"א שהקשה לרמב"ן הגם שחזקת קרובות לא מהני לה למה לא מהני לה חזקת היתר של עצמה דהיתה פעם אחת מותרת לו ונשארה בחזקת היתר ותי' דא"כ יתפסו בה קדושין מן המשלח ולא תהי' מותרת לעלמא ואמרי' בהיפך דאחותה נתקדשה ולא תפסו בה קדושין של משלח ותשאר בחזקת היתר לעולם יעו"ש שמעתי ולא אבין תירוצו הכי מפני שאנו רוצי' אח"כ לסלק החזק' א"כ תאבד חזקת היתר שלה עד עתה ונאמר שכבר נתקדשה אחותה והיא נאסרת עליו וצע"ג ועוד פלא בעיני הלא נוקמי אותה בחזקת היתר לו ולעלמא ונ"מ אם מותר לבעול אותה בלא קדושין דאם היא אחות אשתו נאסרת עליו בלי קידושין דקידושין אין תופסי' באחו' אשתו סוף דבר לא אוכל לירד לסוף דעתו וגוף הקו' נ"ל דחזקה לא מהני רק אם באנו לסתור אותה מכח מעשה אשר נעשה באותו גוף אבל אם מצד אחותה נסתור חזקת היתר שלה ובגופה באמת לא נעשה שינוי על זה לא הוי לה חזקת היתר דצד אחר פועל סתירה:

היוצא מזה לשיטת רמב"ן אם היא מעידה על עצמה נאמנת גם לברר איסור כנגד האיש וא"כ בנידן שאלתינו דהיא מעידה על עצמה שנתקדשה ע"י השליח ורוצית ליבעל לו לעשות בעצמה איסור עריות אם השליח קידש אחותה א"כ מתוך שנאמנת על עצמה יען שהיא מעידה שמותרת לו נאמנת נמי לגבי האיש כמו לולי דחיישי' דיצרו תקפו הי' נאמן אפי' אם היא אומרת נתקדשתי ואיני יודע למי הי' האיש נאמן לומר ברי לי שאת אשתי יען דהוא מעיד על גופה שהוא כחתיכת היתר ה"ה שאשה נאמנת לומר ברי לי שאתה בעלי דהיא מעידה על גופו שהוא לה כבשר היתר וק"ו הוא שם אצלה רוב עולם אסור לה חוץ מאיש אחד הוא נאמן דהיא אשתו אם לא שיש חשש דיצרו תקפו מכ"ש כאן דרוב נשים מותרות אפי' אם קידש השליח אשה בעבורו וגם לא איתחזק איסור באשה הנצבת לפניו נהפוך הוא דהיתה מקודם מותרת לו בודאי הגם שאין חזקה מעליא כמש"ל עכ"פ מהכ"ת שלא תהי' נאמנת לומר אתה בעלי ודו"ק:

אמנם צריך חקירה לשיטת הר"ן בגיטין בסוגי' דחשע"ש שהשיג על הרמב"ן וז"ל ולא נתבררו אצלי דמדאמרי' סתמא אסור בכל הנשים שבעולם לא משמע דבעדו' קרובו' בלחוד סגי ועוד אי מדינא אסור בכל הנשים שבעולם ואי לאו משום קנסא בלחוד היאך הוא מותר בעדות ע"א ה"ל דבר שבערוה ואינו פחות משנים אע"ג דלא איתחזק איסורא שהרי אפי' לאסור אמרי' כן גבי אשתך זינתה בע"א אינה נאסרת לרבא בפ' האומר דקדושין דף ס"ו לפיכך נראה כדברי התוס' דקנסא בעלמא הוא שאין אמרי' חזקת שע"ש אלא במה שהוא בידו וכאן אין בידו ומה שהקשה אי משום קנס הוא היאך עלה בדעתם בגמ' כאן ובמס' חולין לומר דאפי' לקולא נאמר כן לק"מ דאנן הכי קאמרי' בשלומא אם אמרי' חזקה שע"ש כלומר דכל מה שהוא בידו ודאי עושה אף כאן אעפ"י שאין בידו ראוי לקנסו דכיון דודאי יעשה כל יכלתו הי' לו לחוש שמא ימצא אלא אי אמרת דאפי' מה שבידו לעשות אין חזקתו לעשות שליחותו כ"ש הכא שאינו בידו שאין החשש כ"כ מצוי שיהי' ראוי לקנסו מפני שלא חשב בו דהא איכא ספיקא טובא שמא לא ישתדל שליח כלל לעשות שליחותו ואת"ל יעשה שמא לא ימצא ואת"ל ומצא שמא יחזור ויודיענו עכ"ל כוונת דבריו במה שהוכיח מדאמרי' אסור בכל הנשים לא משמע דמהני עדות קרובות נ"ל דלכאורה למה לא נקט אסור בכל אשה שבעולם מאי רבותא יש דנקט בכל הנשים אך יש בלשון חכמים חידוש דין למשל בזה אם ילך למקום אחד ויקדש שם ז' קרובות של משפחה זה אחר זה אז ממילא מוכח דלא קבלה אחת קדושין דאל"כ איך קבלה כל אחת קדושין הלא הנשי' הנ"ל לא ידעו שמו ולא שם מקומו וא"כ אין לך עדות גדול מזה לשיטת רמב"ן דהלא על עצמה מעידה ואז ממילא קדושין ראשונים תפסו וקדושין אחרונים לא תפסו דאין קדושין תופסין בעריות ומשכחת לו אשה אך אי אפי' אם הקרובו' באות לדון בפנינו ונשואו' לאנשי' לא מהני כשיטת הר"ן גם זה לא מהני ונקט הגמ' רבותא אפי' אם יקדש כל הנשים הוא אסור באשה וק"ל ולרמב"ן לא משמע לי' דבאופן זה הוי ג"כ כאלו מעידות לפנינו ולשון בכל הנשים רבותא אפי' הוא הי' עני ופחות משפחה ונשים המה אז בת שוע איש כנעני אפ"ה חיישינן וק"ל:

אך קו' שני' צריכה ביאור שהקשה וז"ל ועוד אי מדינא אסור בכל הנשים ואי לאו משום קנסא בלבד איך הוא מותר בעדו' ע"א ה"ל דבר שבערוה ואינו פחות משני' אע"ג דלא איתחזק איסורא עכ"ל ולכאורה יש דבר שפתים חלילה מה שכ' אי מדינא ואי לא משום קנסא בלחוד דמשמע דלרמב"ן יש שם פי שנים מדינא וגם משום קנס והוא סובר דהוי רק קנסא ומנ"ל שלרמב"ן יש ג"כ משום קנס וצע"ג ונ"ל דלכאורה גם לרמב"ן דסובר דחזקה שע"ש הוי גם בקידושין חזקה מעליא עכ"פ אין בעולם רק משפחה אחת שאסורה לו דרוב משפחות מותרו' למה לא ניזל בתר רובא והגם דאמרי' אשה הדרא לניחותא עיי' נזיר דף י"ב והוי קבוע הלא ג"כ ס"ס דהוי כרוב דכל חזקה שע"ש הוי ספק עושה ספק אינו עושה לכן לחומרא אמרי' חזקה שע"ש דהוי ספק דאורייתא לחומרא ובדרבנן אמרי' אין שע"ש דספיקא דרבנן לקולא כן הסביר בש"מ בנזיר שם אפילו להסוברי' דמשלח אסור מדינא יעו"ש וספק אם הוא שליחותו עביד ספק נתרצה אשה בקידושין וא"כ אפי' בקבוע דאוריי' מהני ביטול ברוב ופי' הש"ך בסי' ק"י ס"ק כ"ג יען דקבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חדושו ולא כשנתערב הגם שבשאר ספק טריפות לא מהני יעו"ש מכ"ש קבוע שאינו ניכר ויש לך ספק ספיקא בעיקר הקביעות אם נולד איסור קבוע כלל מהכ"ת יהי' אסור בכל הנשים לכן הוצרך לומר שגם לרמב"ן כיון שיש כאן סרך איסור דאוריי' דהא לחומרא אמרי' חזקה שע"ש קנסו רבנן לו וק"ל ובש"מ שם וז"ל וא"ת מ"מ נימא כיון דנאבדו בטלה הפרשתו דה"נ אמרי' פ"ק דזבחי' מידי דהופרש לחוב זה ואבד כשר לחוב אחר וי"ל מ"מ שפיר קאמר תלמודא אם איתא לדר"י כי היכי דאסור בכל הנשי' מטעם קנס ואע"ג דקרובי של האשה שנתקדשה בטלי' ברוב ה"כ הוי לן למקנסי' ולשווי' לי' כל העופות באיסור עכ"ל והוא נקודה נפלאה דנימא ביטול ברוב הא הם נודע בעצמן ועיי' תוס' חולין דף י"א בנסקלין בנשרפין וצע"ג כעת:

אבל בשורש קו' הר"ן על רמב"ן צריך עיון רב דכאן רוב נשים בעולם מותרות למשלח אעפ"כ חידש הר"ן דע"א אינו נאמן בדבר שבערוה ובקידושין דף ס"ג דע"א נאמן לומר אני קדשתי' ביאר הר"ן שם כיון דאינו עוקר איסורה רק מברר הגם שרוב אנשים אסורי' לגבה ואחר רבות בשנים מצאתי למקנה על הש"ע סי' ל"ו הרגיש בסתיר' הנ"ל אך לא ביאר הקו' כמו שבארתי וצע"ג:

ועלה בדעתי לתרץ במה שאמרתי כבר לתרץ אשר שמעתי קו' בשם הרב הגדול ר' צבי מאגליד ז"ל שהי' אב"ד דק"ק סענגר' בגמ' חולין דף צ"ו הוכיח דסמכינן על טביעת עין דקלא דאל"כ איך סומא מותר באשתו ואיך בני אדם מותרי' בנשותיהן והקשה הנ"ל למה מקשה הגמ' אנשים מן סומי' דמותרי' בנשותיהן דיש ספק עכ"פ את"ל דלאו נשותיהן אפ"ה אפשר דלא עבדו איסורא כגון שהמה פנויות דמותרו' ולא הקשו איך סומות מותרו' בבעליהן דילמא אנשים זרים הם ולא משכחת אצלם ביאת היתר כלל וע"כ דסמכי' על ט"ע דקלא אפי' בנשים שדעתן קלות ולא חיישי' שלא יתנו לב להכיר בט"ע והגם דלא משכחת אצלם רק ביאת איסור אם אין הבעילה מבעליהם וצ"ע: ואמרתי לתרץ דהנה הב"ש בסי' ד' ס"ק ס' הביא הגם בדלא איתחזק איסור ע"א נאמן זה דוקא איש שהוא ע"א כשר אבל אשה דהוה מפסולי עדות ואינה נאמנת אלא במילתא דעל"ג יעו"ש והנה כאן בשימוש בעל עם אשתו אין כאן אלא לברר דבר שבערוה שהוא בעלה והיא אשתו כמו בקידושין דף ס"ג וא"כ אי הגמ' הי' מקשה איך סומית מותרת בבעלה לא הי' קשה דהוא ע"א כשר ונאמן אם לא איתחזק איסורא [דאצל סומא הי' הקו' על ביום וק"ל] ולכן החכים והקשה איך סומא מותר באשתו דאשה אינה נאמנת אפי' לא איתחזק איסור ולפ"ז שם בקדושין דבא איש ואמר אני קדשתי' כאן חידש הר"ן דע"א נאמן לברר אפי' בדבר שבערוה אבל כאן בקרובות שהם נשים אינן נאמנות אפי' לברר ושפיר הקשה הר"ן ודו"ק:

ברם המעיין בר"ן יראה בשתי עינים כאחת דלא כוון לחלק בין איש לאשה דמביא מהך סמי' בקידושין ולמד ק"ו אם לאסור אינו נאמן מכ"ש להתיר נגלה דאפי' איש אינו נאמן וא"כ נשאר סתירת הר"ן וצע"ג:

ונלע"ד לברר בעזה"י דעת הר"ן דהנה בקידושין דף ס"ג כתב וז"ל אמר רב הא דתנן בא אחד ואמר אני קדשתי' נאמן ליתן גט נאמר דנאמן וסמכי' עלי' שהוא קידש וגטו גט שאין אדם חוטא ולא לו בדבר שאינו נהנה ממנו להתיר אשת איש חנם בלא קבלת גט מן המקדש ואעפ"י שהוא לישא אותה הי' מתכווין תחילה אפ"ה כיון שהוא רואה שאנו אוסרי' אותה עליו אם איתא שלא קידשה הי' מודה בדבר ורב אסי אמר אף נאמן לכנוס דלא חציף למימר גבי האב שקיבל הקדושין אני הוא דמירתת דילמא מכחיש לי' ואמר ידענא דלאו את יהבית לה קדושין ואעפ"י שאין דבר שבערוה פחות משנים וע"א דמהימן לומר מת בעליך היינו טעמא משום דאיהי דייקי ומינסבא ומתוך חומר שהחמרת עלי' בסופו והכא ליתא להאי טעמא הוא להוציא' מחזקתה אבל זה שמעמיד' בחזקתה אלא שאומר שנתקדשה לו נאמן עכ"ל והגם שכל אחרונים הבינו בר"ן הנ"ל יען שאינו עוקר דבר שבערוה רק מברר שהוא לא נאסר בה מעולם בדעתי לא כן הבנתו כי לא נזכר בדבריו כלל שטעמא דהכא שבא לברר ויהי' בירור דבר שבערוה כמו בירר היתר מתוך איסור בשאר איסורי' עיי' יו"ד סי' קכ"ז:

ולדעתי נ"ל בו הבנה אחרת דהנה דכיון דאמרי' דחזקה שע"ש וקידש לו אשה והוי קבוע כמחצה על מחצה מאז נדמה לנו כאלו חצי נשים שבעולם נתקדשו וקרובותיהן נאסרו למשלח וכן מבואר בש"מ בנזיר דף י"ב וז"ל אמינא לך איסורי' דניידי דבשעה שקדשה השליח היתה נחה וקבועה בביתה הילכך היתה חשובה בין כל הנשים שבעולם כמחצה על מחצה ואלו עשאו שליח לקדש לו נשים וקדש חצי הנשים שבעולם היו נאסרות כל הנשים משום ספק קרובות אפי' אי ניידי משום דרוב כל הנשים אסורו' עליו משום ספק קורבא השתא נמי נאסרות כל הנשי' כיון שהאיסור קבוע אעפ"י שאין הנאסר קבוע ואת אמרת לי איסורא דנייד העוף פורח הוא נד בעולם וכיון דלא הוי קבוע אין לו כח לאסור דבטל הוא ברוב קנין שבעולם אבל אי הוי קבוע חשבינן כאלו חצי קנין שבעולם אסורי' דחשבינן האשה המקודשת כאלו חצי הנשים שבעולם קדש עכ"ל מבואר דנחשב בעינינו כאלו קידש חצי הנשי' שבעולם [ומה שכתב ורוב נשים אסורו' יפלא בעיני דלו יהי' שנחשב כאלו קידש חצי נשים אבל זאת עכ"פ דרוב נשים מותרות בעולם דדי דנימא לענין גוף האשה כאלו אין בעולם רק שתי משפחות ואחת נאסרה אבל זאת ידענו בבטח דרוב נשים מותרות דכל קבוע חידוש הוא ולא נאמר שיסתעף עוד לאמור איסור קבוע על הקרובי' כאלו קידש ממש חצי נשים שממילא יש רוב נשים אסורות דלכל מקודשת יש ז' קרובי' וק"ל וצע"ג] וא"כ כיון שנדמה בעינינו שחצי נשים קידש ורוב נשים אסורות או חצי נשים אסורות הווין כל הנשים שבעולם אצלו לספק איסור ערוה ואם יבואו עכשיו הקרובו' או ע"א ויגיד שמשפחה זו לא קידש השליח א"כ ע"כ עפ"י עדותו אנו מקטיני' הנאסרות שמקודם היו גם נשים אלו בכלל איסור ועפ"י העדות אנו מתירין הגופי' אשר אסרנו מתחילה מספק ערוה ואם יבואו כן אלף משפחות ויעידו אנו מוציאין כולן מאיסור ספק ערוה ואם יבואו כל המשפחות ויעידו כן א"כ יהיו כולן מותרי' חוץ ממשפחה אחרונה דאל"כ יעקר חזקת שע"ש ואם רק רוב משפחות שבעולם יעידו כן ג"כ נעקר כמעט החזקה דמצד הסברא איסורא ברובא איתא עיי' בט"ז ביו"ד סי' ק"א ס"ק י"ד ודו"ק שם היטב ואפי' אם לא יבא רק משפחה אחת נפעל עכ"פ להוציא את גוף הזה אשר רוצה לקדש מחלק הנאסר מכח ספק וא"כ בכל מקום שיופעל שיסולק שם איסור ערוה מגוף הוא בכלל דבר שבערוה ואין ע"א נאמן כלל הגם דלא איתחזק איסור בהך גוף עכ"פ גם גוף זה נאסר בכח איסור ערוה אשר לפנינו וזה שטען הר"ן על הרמב"ן אם חזקה שע"ש הוא חזקה ומדינא נאסר מכח קבוע בכל הנשים א"כ אין ע"א נאמן להוציא גוף מאיסור ערוה דאין דבר שבערוה פחות משכים אפי' להוציא גוף מספק איסור ערוה ודו"ק:

אמנם בקידושין דף ס"ג אם אמר אחד אני קדשתי' מתחילה הי' האשה אסורה לכל עולם חוץ מאיש אחד שהוא בעלה וגם אחר דבורו נשאר אותו גוף ג"כ נאסר לכל עולם חוץ מאיש אחד שהוא בעלה א"כ נשאר הגוף שהי' נאסר מתחילה עדיין באיסורו בשם אשת איש כמקדם וגם נשאר בכמות איסור כמקדם שכל אנשי' אסורו' לה חוץ מאיש אחד וכיון שנשאר אותו גוף באיסורו וגם כמות האיסור לא נחסר וכל עדותו פועל שהוא האיש אשר ידענו מקדם שבעלה מותר בה אז נאמן ע"א דהא הוא מעמיד' בחזקתה עכ"ל דלא מוציא אותה מחזקת איסור ולא מגרע בה כלל האיסור וטוען ברי לי שהיא אשתי ולמה לא יהי' נאמן כמו שאדם נאמן ברוב החתיכות טריפות ברי לי שחתיכה זו כשרה מעולם בך הוא נאמן גם בעריות אם לא מקטין הדבר שבערוה מכאשר הי' עד עתה אבל לשנות דבר בדבר שבערוה הגם שבא רק לברר אינו נאמן יען שבא לעקור מגוף איסור ערוה בין ספק איסור בין ודאי איסור חדא היא כנלענ"ד סתירת הר"ן ודו"ק:

ולפ"ז בנידן שאלתינו שבאה האשה ואמרה אני נתקדשתי לאיש הזה לאשה א"כ היא אינה רוצית לבטל או לגרוע איסורו דאומרת ברי לי שאשתו אני וזה ידענו בודאי שחד אשה מותרת לו אשר השליח קדשה לו וא"כ גם לר"ן נאמנת אפי' אי חזקה שע"ש דאורייתא וכ"ש שהוי רק קנס ודו"ק:

אך זה בורכא דממנ"פ אם היא נאמנת שנתקדשה ע"י השליח א"כ לא נאסרו לו רק קרובותי' ושאר נשים שבעולם מותרות לו וא"כ היא מוציאה שאר נשים אשר היו בחזקת אסורי' לו ושם בקידושין נשארת היא באשת איש לכל העולם אבל כאן אפי' הוי מטעם קנס ג"כ אינה נאמנת להוציא גופי' מחזקה שע"ש אשר פעל ספק איסור ערוה על כל הנשים ודו"ק:

ומצאתי און לי בתוי"ט פ"ג דקדושין משנה ט' בד"ה ואמר קדשתי את בתי וז"ל נראה בעיני דדומה לאותה ששנינו במשנה ז' קדשתי את בתי ואיני יודע למי ה"נ שאומר קדשתי אחת מהן ואיני יודע איזה ואע"ג שהמקדש יאמר שזו היא שקידש אינו נאמן דהתם היינו טעמא דנאמן כמו שכתבתי בשם הר"ן דהתם חזקתה מקודשת ואינה מוציא' מחזקתה אבל הכא דילמא לא זו היא שקידש ונמצא שאותה שנתקדשה באמת מוציא מן הספק שיש לנו בה ואין דבר שבערוה פחות משנים מלבד האב שהאמינתו תורה שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה עכ"ל וא"כ כאן שנהי' אנו מוציאין ע"י דיבורה שאר הנשים מן הספק אינה נאמנת דאין דבר שבערוה פחות משנים ודו"ק וא"כ לכאור' לשיטת הר"ן לא תהי' נאמנת וצע"ג:

ונ"ל לחדש דבר לשיטת הר"ן דאין כאן לדון מכח קבוע עפ"י הדין יען דאין בידו לקדש והוי רק קנס יען שעשה שליח סתם א"כ דוקא בנידן דנזיר דעשה שליח ולא ידע איזה אשה קנסו לו דאסור בכל נשים שבעולם יען דעשה שלא כהוגן אבל כאן שבאה האשה והלא היא לא עשתה שלא כהוגן דהא השליח אמר לה מקום הבעל ושמו ושם משפחתו וא"כ אין מקום לקונסה ואם אנו נאסרי' אותה מכח חזקה הנ"ל גם עלי' יעבור הקנס אז גם לו לא קנסו וסמכי' על דין תורה דליכא בעולם איסור ומותר לבעול אותה דהיא אינה מתירה כלל איסור ובפרט במקום אנוס דהוא יושב בבית אסורי' ולא ידע אם ימצא השליח אשה אשר תתרצה לבוא במאסר ולידע שבקרב ימי' תהי' אלמנה ואיך יקבע לו מקום או שם אשה ודו"ק ועוד באופן זה לא שייך כלל חזקה שע"ש דרוב נשים בודאי לא יתרצו ליקח גבר אשר דמו בראשו והוא יוצא בקולר על צוארו וא"כ גם לר"ן נאמנת כנ"ל:

ודע דבכל הני דקנסו חכז"ל כמו בבכורות ל"ד בצורם אוזן בכור או במ"ק דף י"ב במכוון מלאכתו במועד או במוכר עבדו לגוי היינו לדידי' אבל לא לבנו יעו"ש ועיי' בנוב"י ח"ר שה"ה בחמץ אם מת בתוך הפסח לא נאסרו על בניו במוצאי פסח עיי' באורך בסי' ך' באר היטב אבל אם מת במוצאי פסח כיון שנאסר שוב נשאר גם לבניו אסור יעו"ש כל זה לא נוגע לסברא שלי דשם משכחת שיהי' קנס לו לבדו לכן הי' ספק בגמ' אם יעבור הקנס גם לבניו אבל כאן דלא משכחת קידושין בלי אשה מהכ"ת נימא כיון שהיא לא חטאה דנקנסה וא"כ מסתבר שבעבורה לא קנסו גם אותו באופן דחכז"ל עשו רק קנס שלא ליקח אשה בעולם אבל האשה אשר אומרת דנתקדשה לו לא קנסו וממילא גם הוא מותר לבעול אותה ושאר כל הנשים מותרות לו שמתוך שנאמנת על עצמה ולא חל הקנס ה"ה לגבי אחרי' כנלענ"ד בעזה"י ישר בסברא:

וראי' לזה יען שנאמנת על עצמה לינשא נאמנת על אחרי' מצאתי במקנה בקדושין דף ס"ג דקשה בשלומא לינשא שפיר דנשארת באישו' אבל איך נאמן ליתן גנו דהלא מקודם היתה אסורה לכ"ע ותירץ כיון שנאמן לגבי עצמו לכנוס ממילא נאמן לגבי עולם לגרש דאל"כ יהי' תרתי דסתרי אהדדי יעו"ש שהאריך מאוד:

היוצא מזה דין חדש אם אשה עשתה שליח שרוצית להתקדש לאיזה איש בעולם ומת השליח ובא איש אחד שהוא קדשה דשייך ג"כ סברא שלי דמהכ"ת נימא שגם לדידי' קנסו הלא הוא ידע מקומה ושמה ויהי' נאמן אפי' לישא אותה והגם שכאן לא שייך מירתת דאין כאן להכחיש אותו אבל עכ"פ שהיא תחפה עליו ג"כ לא שייך דהיא לא ידעה מאומה וליכא כאן איסור ברור אלא מטעם קנס וזה לא שייך הכא וגם לרמב"ן עכ"פ אם כנס לא יוצאה עיי' ר"ן שם בשם רשב"א ועיי' בדף ס"ג במקנה שחקר ששם יש ריעותא יען דאב או היא לא מכירי' אותו:

וראה זה מצאתי במקנה בסי' ל"ה סעיף י"א שחקר לרמב"ן דקטנות מותרות להתקדש משום חזקת פנוי' א"כ אם היא עשתה שליח ומת השליח מותרת לנשוא משום חזקת פנוי' והשיב דלכאורה פלא לשיטתו דחזקה שע"ש הוי חזקה א"כ מאי מהני חזקת פנוי' הלא בעירובי' דף ל"א מוכח דחזקת שע"ש מוציא מידי חזקה אחרת אלא ע"כ דגם רמב"ן סובר בזה כשיטת התוס' דקטנות מותרו' משום שיש עוד ספקות אחרות משא"כ בשליח קבלה של אשה דליכא רק חזקת פנוי' לא מהני ותי' שגם כאן איכא ס"ס שמא חזר בו השליח ושמא לא נתרצה יעו"ש ולדעתי יפלא שנימא לשיטת רמב"ן שמא חזר בו השליח דהא לשיטתו חזקת שע"ש הוי חזקה אלימתא וצע"ג:

ונלע"ד דלרמב"ן חזקת פנוי' אשר היא וודאית טוב מחזקת שע"ש דמהכ"ת יאבד מאשה כחה אשר מחזקת בידה ומעירובין לק"מ בשלומא אם השליחו' הי' לסלק חזקה מחפץ ידוע כגון לשחוט לו העופות במקום ידוע או לתקן הכרי של תבואה במקום ידוע או לגרש אשה פלונית אשר היא אשתו או לקרוב קרבן אשר היא מחויבת אז כיון שהשליחות הי' לסלק מחפץ הזה חזקת איסור אז חזקה שע"ש טוב מחזקת קמא דהא השלימות לסלק מכאן חזקה הנ"ל אבל כאן ששלח לקדש לו אשה ויש בכח שליחו' לסלק מאשה חזקת פנוי' אבל לא הי' השליחות על אשה הנ"ל ממשפחה זו אשר הוא חפץ ליקח לו אשה כעת הזאת אז בודאי חזקת פנוי' של אשה זאת עדיפא דלא נתקדש ממשפחה זו ונשאר חזקה שע"ש באשה ממשפחה אחרת או מאשה אשר אין לה ז' קרובות וא"כ אם נשאר גם חזקת שע"ש אז בודאי מועיל חזקת פנוי' שלא נתקדשה אשה זאת ולא קרובי' אבל שם אם אנו מחזיקי' בחזקה כמקדם אז נעקור חזקת שע"ש ודו"ק:

ואוסיף עוד נופך לרמב"ן בודאי יש לומר כן דאשה שלא נודעת לנו ואינה עומדת לפנינו לדון אחר חזקת פנוי' לא יהי' טוב כמו האשה אשר לנו לדון עלי' שהיא אשה אשר עומדת לפנינו ויש חזקת פנוי' ומי מוציאה מחזקתה ועיי' בסי' י"ז בקו"ע בב"ש ס"ק פ"ד ועיי' בנוב"י סי' ל"א בא"ע והבן זה כי יש לי להאריך בישוב דברי ב"ש אבל אין כאן מקומו: ובאמת הי' הגמ' יוכל לחקור אם היא עשתה שליח ומת שאסורה לכל רק בה ליכא חידש כ"כ דאם השליח עשה שליחותו הכל אסורי' עלי' ונקטו אפי' גבי איש דרוב נשים מותרות לו הגם שקידש לו השליח אשה אעפ"כ קבוע שאינו ניכר פועל שכל הנשים אסורו' לו שוב מצאתי שמקנה בסי' ל"ה בש"ע נתקשה בזה אם היא עשתה שליח ותירץ יען דאצלה ליכא ס"ס יעו"ש ולדעתי בשלומא באשה דטב למיתב טן דו מלמיתב ארמלתא אז חיישי' שעשה שליח שליחותו וקדש אשה אבל גבי איש דלא שייך זה מהכ"ת נימא שהי' יכול לקדש אותה אמרי' בהיפך בודאי לא מצא איש אשר יקדש אשה בלא ראי' וגם דאסור לקדש אשה בלי ראי' ולכ"ע לא הוי חזקה שע"ש וק"ל ועוד נ"ל דגמ' רבותא אשמעי' באיש הגם דאסור לאדם שיקדש אשה עד שיראנה וא"כ אם השליח מקדש לו אשה בלי ראי' א"כ הוא עובר על לפני עור לא תתן מכשול ופי' בסברא שלא נסמוך כאן על חשע"ש דהא יש לשליח חזקת כשרו' אעפ"כ חיישי' דלאו כ"ע מזהיר זהיר על לפני עור אבל אם היא עשתה שליח דליכא גבה איסור להתקדש בלי ראי' אז בודאי חיישי' דלמא נתקדשה מאיזה איש דלא נודע לנו ובודאי יש כמה בעלי עבירות עיי' תוס' שבועות דף מ"ו שוב נזכרתי שאדמ"ו הגאון בשערי תורה ח"ב כלל ח' חקר בזה אי סתם נזהר על לפני עור וגם אם שייך באדם שאין ניכר חזקת כשרות וקצרתי: סוף דבר הכל נשמע דבנידן שאלתינו אשר הנערה באה והגידה שהשליח קדשה הגידה שמו וכל אשר הבטיח לה ועשתה מעשה לטבול ורצתה להזדקק ואומרת ברי לי אז לכ"ע בין לרמב"ן ובין לר"ן נאמנת אפי' לכנוס כנלענ"ד לא למעשה לסמוך עלי רק לגלות שכן דעתי נוטה:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה