אור ברסלב
שות מחנה חיים א › סימן ע

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

א · סימן ע

סימן סט

שאלה יהודי א' אשר יש לו שדות רבות יצא קודם הפסח לחרוש ולזרוע ומצא בתוך שדותיו תל גבוה וחשב אולי נטמן שם מטמון בחורף כאשר התחיל לפתוח מצא שם בגד ד' כנפות וכאשר חפר עוד ראה שמונח שם אדם אשר נקבר בחורף הנ"ל ושאל אם מותר לפנותו משם בתוך היער אשר לו כי בה"ק רחוק מאוד או יען כי רואה שהוא יהודי יהי' אסור לו לפנותו אבל קשה לו מאד כי הוא כהן וברוב ימים יטעה וילך במקום ההוא וגם יש לו הפסד קרקע עכ"ה:

תשובה יפה הורית דמותר לפנותו דכן מבואר בגמר' סנהדרין דף מ"ז ובש"ע יו"ד סי' שס"ד סעיף ב' דקבר הנמצא מותר לפנותו ומותר אח"כ בהנאה ואפילו לגירסת הרמב"ם המובא בש"ע מודה כאן דהלא ידע מכמה שנים דלא היו שם קברי' וגם הקבר מוכיח שנעשה בחורף וא"כ לכ"ע מותר בהנאה אחר שפינהו רק אם בעה"ב כהן צריך ליזהר אם לא נשאר שם דבר הגורם לו טומאה ופשוט:

אך מה שהקשית על הש"ך סק"ד שנתקשה למה לא חיישי' שמא הוא מת מצוה שקונה מקומו ותי' דמת מצוה קלא אית לי' והי' פלא בעיניך למה לא תי' דאזלי' בתר רובא דעלמא דאינם מת מצוה ומהכ"ת ניחוש שהוא הי' מת מצוה שנמצא מת בשדה כמו שביאר הש"ע בסעיף ג' אך ראית שדברי הש"ך הם רק דברי גמ' בסנהדרין דף הנ"ל ונשאר הקו' על הגמ' וצע"ג:

ועלה בדעתי ליישב דיען דנמצא קבור בקרקע שאינו שלו אשר אמרו חכז"ל גנאי הוא למת שיהי' נקבר בקרקע שאינו שלו מכ"ש בקרקע גזולה ובפרט מהכ"ת לחשוד שמטפלין של המת היו קוברין אותו בקרקע גזולה ויש חזקת כשרות למטפלין דאלמלא שהי' מת מצוה שקונה לא היו מקברי' אותו בקרקע גזולה ולכן פריך הגמ' שפיר דילמא מת מצוה הי' ומשני דמת מצוה יש לו קול וזה שלא הי' לו קול איתרע לי' רוב הנ"ל דרוב ישראל בחזקת כשרו' ולא היו קוברי' אותו בקרקע שאינו שלו וכ"ת א"כ עדיין יהי' ספק עכ"פ כמו בכתובות דף ט"ז זה אינו דיש כאן נגד רוב ישראל שאינם קוברי' בקרקע גזולה רוב מתים לא הויין מתי מצוה וגם הוכחה דמת מצוה יש לו קול וזה אין לו קול אז בודאי לא הוי מת מצוה ודו"ק:

אמנם עדיין נשאר קו' שלך על קו' הגמ' דלא שייך לומר דניחוש שהוא מת מצוה יען דיש חזקת כשרות למקברים שלא היו קוברי' בשדה שאינו שלהם זה אינו דחזקת כשרות שייך לומר אם אנו דנין על אדם ידוע דמסתמא הוא מרוב ישראל אבל אם אנו דנין על אדם שאינו ידוע שעשה שלא כהוגן לא שייך לומר חזקת כשרות דהא כמה רשעי' יש אשר אין להם חזקת כשרות וסברא זו מבואר בתוס' שבועות דף מ"ו ע"ב בד"ה ספרא דאגדתא יעו"ש וא"כ מאי יש לנו לדון כאן דהי' מת מצוה על חזקת כשרות של אנשים שאינם ידועי' לכו להוציאם מן הרוב וצע"ג:

לכן עלה בדעתי לחדש דבר חדש דרוב לא שייך רק אם אנו רוצי' לחוש על המיעוט ע"כ נשתנה הגוף או החפץ כנגד הרוב כמו רוב בהמות כשרות ולא נשתנה בהם טריפות או רוב אנשי' בחזקת כשרות ולא עברו חק ומשפט ברצון נפשם או רוב נשים מתעברות ויולדות שטבע גופם הוא לקבל הריון ולא חיישי' שנשתנה אצל זאת סדרי הטבע או רוב ולדות בר קיימים שנשלם בהם כח החיות וקיום בנין גופם מכח הטבע או רוב מטפחות זה דרכם כסל למו לטפח בכל אשר ימצא להם או רוב בני אדם אינם סריסין שנשלם בהם כח הטבע או רוב לרדי' הוא מנהג הלוקחין או רוב גנבי ישראל שהוא מכח הלחץ והדחק ורוב אינם מטנפות אא"כ יולדות הוא רוב כח הטבע וכן חזקה הביאה סימני' בשנת י"ג שהוא מרוב הטבע או רוב מצויין אצל שחיטה הוא מכח חזקת כשרות וכדומה אשר נמצא בש"ס בכל אלה וכדומה לו אנו דנין על חפץ או גוף אם יצא משלימותו או טבעו או מנהגו או כשרותו ולא תלוי מסיבו' חיצוניות אשר יגרום לו להיות מן המיעוט דרוב ילפינן מן שחיטת בהמה עיי' חולין דף י"א דלא חיישי' דילמא במקום נקב שחט אבל באופן הנ"ל שכל אדם עומד למות אשר אחרי' צריכי' לטפל בו ולקבור אותו ולרוב נמצא אצלו קרובי' המטפלי' בו ולפעמי' הוא מת בשדה ואין לו קרובי' המטפלין בו ואז הוא מת מצוה אבל בכל זה לא נעשה שינוי בגופו או בטבעו או בשלמותו או כשרותו רק מסבות חצוניות תלוי אם הוא מן מיעוט או רוב אז לא אזלי' בתר רובא כנלע"ד להערה בעלמא כי אין לי עיני איה לראות כל סניפי רוב:

ועתה אודיעך מה שחדשתי בהרהורי דיומא כאשר עיינתי בסוגי' קשה לי מאי פריך הגמ' ודילמא מת מצוה ונפלאת בעיני בשתים (א) למה לא נימא אוקמי קרקע על חזקת היתר דאם הוא מת מצוה קונה מקומו ואסור בהנאה וא"כ כיון שיש ספק אם הוא מת מצוה אוקמי קרקע על חזקת היתר (ב) עוד קשה לי למה לא נוקמי הקרקע על חזקת מרא קמא מתחילה היו ד' אמות של הקבר ממון בעלי' ועכשיו אם הוא מת מצוה קונה מקומו ואין לבעלי' עוד ממון זה וא"כ אוקמי הקרקע על חזקתו הראשונה וצע"ג:

ולכאורה יש להשיב דהא איתרע החזקה דהא הקבר מוכיח עליו שנמצא עכשיו בו מת וחזקה דאיתרע לא הוי חזקה דוגמת סברת התוס' בכתובות דף כ"ב בזרק לה קדושין ס' קרוב לו שחדשו כן והפנ"י בגיטין דף כ"ח הוכיח שמדאוריית' לא הוי חזקה וא"כ לא מהני כאן חזקות הקודמות ודו"ק: רק זה אינו וצריך אני להודיעך מה שבארתי במק"א הנה ראיתי לפנ"י גיטין דף כ"ח שהעיר חקירה חדשה דחזקה דאיתרע לא הוי חזקה הוא דאוריי' עיי' תוס' כתובות דף כ"ב והביא ראי' מיבמות דף קי"ג דחייב על אשת חרש אשם תלוי וקשה נוקמי האיתתא בחזקת פנוי' אלא פשיטא יען דאיתרע החזקה במעשה הקדושין נתבטל החזקה יעו"ש והוא קו' גדולה נגד רוב גדולים אבות ראשונים דסברו דסברת התוס' הוי רק חומרא וצע"ג: ונ"ל ליישב והוא דבלא"ה קשה לי דכבר הוכחתי מתוספ' קדושין דף ע"ט שחידשו דאם קדשה אבי' בלחוד גם שמואל סובר אוקמי' אחזקתה חזקת פנוי' וקשה הא איתרע החזקה בקבלת הקדושין ועיי' מהרש"א שם דה"ה קשה קו' התוס' על קדשה היא בלבד וע"כ צ"ל ג"כ כתי' התוס' וצע"ג אבל אמרתי דלק"מ דתוס' בכתובות חדשו סברתם דוקא באשה דעכ"פ זאת בטח שהיא ראוי' להתקדש וכל הספק לפנינו רק על קדושין אלו אם היו קרוב לו או קרוב לה אז נכון סברת התוס' כיון דגוף זה הי' ראוי לפעול קדושין גמורי' בקבלה הנ"ל וגם עשה מעשה לגמור קדושי' באשה זאת אז אמרי' כיון דנעשה מעשה שראוי עכ"פ לגמור ולסתור החזקה איתרע החזקה אבל אם קדשה אביה בלבד וס' אם היא אינה בוגרת ויש ספק אם האב יוכל לפעול כלל בעבורה להיות אשת איש וכן אם קיבלה היא בלבד אולי היא עוד נערה ואין קבלתה יוכל לפעול אצלה אישות נמצא דנולד ספק אם הוא כלל באפשרות לעשות במעשה הנ"ל קדושין אז אין כאן ונעשה אשר יהי' נחשב לריעותא נגד החזקה דהא אם היא בוגרת אז הוי קבלת קידושין של אבי' היתול וצחוק וה"ה אם היא נערה אז קבלתה הוי פטומי מילי ולא נחשב לריעותא כלל לגרוע החזקה והוא סברא נכונה והארכתי במק"א להביא ראי' מרשב"א ת"ה: ולפ"ז בחרש דיש ספק אולי גוף האיש הזה אין ראוי כלל ליתן קדושין ומעשה קדושין שלו הוא היתול ומעשה הבל ואז פשיטא קשה דנוקמי אשה על חזקתה דאין כלל ריעותא דע"ז אנו דנין אם התחיל כאן מעשה אשר הי' ראוי לפעול וצע"ג:

אמנם נ"ל במכ"ת של פנ"י אין כאן קו' בשלומא בס' גנו או קדושין דספק נולד בפעולת הגט או קדושין ומקודם לא הי' כאן ספק בעולם אז מס' שייך לחקור אוקמי אחזקה אבל בחרש אם הוא ספק אם יש לו דעת צלולה או לא או אם הוא עתים שוטה ועתים חלים עכ"פ על גוף זה יש לידון על תרומה ונדר והקדש ושחיטה וכל הדברי' הנוגעי' לדין תורה ואם שמואל סובר כר"א דתרומתו תרומה וכדומה א"כ על גוף זה אנו דנין קודם מעשה קדושין ואמרי' שכל מעשיו המה ספק יען דגופו הוא ספק בן דעת ואטו אם קידש אחר כך אשה נכריע מחזקתה נגד מה שהחזקנו שהוא ס' בן דעת ודו"ק בזה אבל בקדושין היא חייבת בכל תורה משעת נערות ודין בוגרת מחדש לענין קדושין ודו"ק:

ואם כנים דברי א"כ הגם שיש מת בקבר עכ"פ יש ספק אם הי' כאן כלל מת מצוה שראוי לאסור שדה של חבירו וא"כ נימא אוקמי קרקע על חזקת קמא וחזקת היתר וצע"ג:

ולפום רהיטא עלה בדעתי לחדש דבר מדקדוק לשון הגמ' דאמרו קבר הנמצא מותר לפנותו ומותר בהנאה משמע דוקא אחר שפינהו משם המת אז חוזר מקום הקבר להיתר הנאה אבל כל זמן שהמת בתוכו בודאי הקבר אסור בהנאה דהוא עכשיו תשמיש המת ובעבור זה לא אמרו קבר הנמצא מותר בהנאה ומותר לפנותו אלא לאשמועי' דכל זמן שלא פינוהו אינו מותר בהנאה רק אח"כ חוזר להיתר הנאה וק"ל:

ובזה יש לי סברא דלו יהי' שאינו מת מצוה עכ"פ קודם שנפנה משם המת נאסר הקרקע רק יש ספק אם לא יחזור להיתר הנאה אחר שפינהו משם א"כ כיון שנכנס בודאי לאיסור וספק אם יצא דאולי הוא מת מצוה שקונה מקומו עולמית א"כ נשאר באיסור דוגמת סברת הגמ' בנזיר דף ח' הגם שספק נזירות להקל היינו אם חל נזירות אבל אם אמר מלא קופה נזירות וספק אם כדלועין או כגרגרי שומשמין אז כיון שנכנס בנזירות אינו יוצא יעו"ש היטב וא"כ כאן דעכ"פ חזקת היתר וחזקת ממון נפסק לשעה עכ"פ אז הי' קו' הגמ' שיהי' נשאר בספק באיסור עולם ודו"ק:

ומה אעשה דלשון הש"ע לא משמע כן דבסעיף א' אם נתן המת אדעתא לפנותו התנה הש"ע שדוקא אחר שפינהו מותר בהנאה ובסעיף ב' לא התנה זאת משמע מכח א"א אוסר דבר שאינו שלו אין חל כאן שום איסור אפי' קודם שפינהו ולכל הפחות אין כאן איסור הכאה מגוף החפץ רק שלא להנות מפני כבוד המת וא"כ נשארו הקו' על מקומם וצע"ג:

שוב התבוננתי דלק"מ דאין אנו מתחילי' לדון על הקרקע אם נאסרת בהנאה רק אנו מתחילי' לדון אם יש היתר על הגברא לפנות את המת מקבר אולי הוא מת מצוה ואסור לפנותו דהוי מעשה הפינוי למת ספק איסור ואז ממילא אם נלך לחומרא גם הקרקע אסורה או אפשר דגם אם נשאר המת שם מותר בהנאה וקו' הגמ' הי' רק על זה שתני שם קבר הנמצא מותר לפנותו ופריך הגמ' דילמא הוא מת מצוה ויש איסור אם מפנים למת דקנה מקומו אבל על היתר הנאה לא פריך הגמ' כלל ודו"ק:

ואיידי אכתוב לך איזה צע"ג על רבינו בחיי פרשת כי תצא שמבאר שאיסור הלכת מתים בלאו ועשה הוא דוקא בארץ ישראל ולא בח"ל וז"ל והנה כלל מצוה זו שהמלין התלוי או המת בארץ ישראל עובר בשנים בלאו ועשה משום לא תלין ומשום עשה דקבור תקברנו עכ"ל אבל ברמב"ן שם מבואר שגם בחוצה לארץ עובר בלאו ועשה דעל אדמתך לאו דוקא יעו"ש וכן מורה פשטות הגמ' בסנהדרין דף מ"ו ועיי' ברמב"ם בה' סנהדרין ובמנין המצות ודעת רבינו בחיי פלא בעיני וצע"ג כעת:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה