אור ברסלב
שות מחנה חיים א › סימן סט

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

א · סימן סט

סימן סח

שלום ורב טוב לאיש חמודות עיניו כיונים על אפיקי ראשונים ואחרוני' ידיד נפשי הרב המאור הגדול החריף ובקי כמהו' ר' דוד יהודה נ"י: אותיות אהבה הגיעוני שמחתי בו מאוד כי שוקד על ספרי פ"ח כי על זה התפללתי ישיבו לי יודעי עדותיך כי הבוחן לבבות יודע שלא הדפסתי רק להפיץ אור הדעת ולא לאסוף הון ועושר או לקבוץ על יד כבוד המדומה אשר עשה יעשה כנפים בכלימה ובוז:

ועתה באתי אודו' אשר הציבני כמטר' לחץ במה שחדשתי בספרי בדף כ"ט ע"ב דגבי גניבה צריך ב' דברים כמו במקח וקנין (א) מעשה קנין כמו הגבהה או משיכה (ב) כוונת הקנין שמכוון לקנות להיות שלו במעשה קנין שעושה ולולא כן לא הוי לא גנב ולא גזלן וע"ז יצא כגבור לרוץ אורח שלא יבין זאת ואי יהי' כוונת הקנין להיו' שלו הכי תלוי זאת בדעתו הלא התורה חייבו בע"כ הגם שגניב' לא פועל אצלו קנין להיו' שלו בכל זאת יהי' מחויב באונסין וחיוב זה לא בא מכח מחשבתו במשיכה רק כיון שגונב הקב"ה מחייבו והביא ג' ראיות כנגדי (א) מאי פריך הגמ' בכתובות דף ל"א על אביי מר"נ בגונב חלבו של חבירו שהוא חייב מדאגבי' דילמא מיירי אביי בלא נתכוון לקנות ע"י הגבהה (ב) הא מבואר בש"ך ח"מ סי' שפ"ו שאפי' במזיק חייב מדאגבי' והתם ודאי לא נתכוון לקנות בהגבהה (ג) מאי אמרי' בגיטין בסוגי' דמטמא ומדמע מדאגבי' קני' והא התם לא נטלו להיות שלו רק לנסך מזה שפט דגניבה וגזילה לא בעי כוונה דלא כמ"ש לפשיטות בספרי עכת"ד:

ונלע"ד לבאר בעזה"י איזה שרשים שהן גופי תורה אבני' יקרים אשר לדעתי מקום הניחו לי מן השמים ורבים מישני אדמת עפר אשר זכרם בקודש לא הבינו כן ולכן אתהלך ברחבה כפי אשר יושת עלי מחונן הדעת עצה ומזימה לחקור ואני תפילה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך:

א דגרסי' בב"ק דף צ"ו ע"ב האי גברא דגזל פדנא דתורי מחברי' אזל כרב בהו כרבא זרע בהו זרעא לסוף אהדרינהו למרי' אתא לקמי' דר"נ אמר להו זילו שומו שבחא דאשבח אמר לי' רבא תורא אשבח ארעא לא אשבח אמר מי קאמינא נשיימו כולי' פלגא קאמינא א"ל סוף סוף גזילה הוא וקא הדרה בעינא דתנן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה א"ל לא אמינא לך כי יתיבנא בדינא לא תימא לי מידי דאמר הונא חברין עלאי אנא ושבור מלכא אחי בדינא האי אינש גזלנא עתיקא הוא ובעינא דאיקנסי' עכ"ל הגמ' וכתב הרי"ף דמהא שמעי' דקנסי' בכה"ג בחוץ לארץ והביא ראי' מסנהדרין דב"ד עונשי' שלא מדין תורה יעו"ש ולכאור' פלא גדול בעיני הא אמרי' בריש הפרק הנ"ל דהא דשבח דגזלן הוא רק מפני תקנת השבים משמע דמדין תורה הכל לנגזל רק החכמים עשו תקנה לפתוח שער לדופקי בתשוב' וא"כ מאי כתב הרי"ף בשלומא בדבר שהוא רק קנס ולא דין תורה אז באמת אין קונסי' בחוץ לארץ כלל אבל כאן דמדאורייתא חייב להשיב גם השבח רק מתקנת חכמים הוא פטור דהם תקנו דשבחא דגזלן בעבור תקנת השבי' ובגזלן עתיק הניחו על דין תורה הם אמרו והם אמרו טוט אסור וטוט שרי והוא קושי' עצומה וגדולה מאוד:

אמנם מאוד עמקו מחשבותיו בודאי כל גנב וגזלן אשר גזל וגנב ועשה בו קנין להחזיק כשלו ובעבור זאת חייב באונסין כשער של עכשיו אפי' אם הוזל אח"כ החפץ הכל ברשות גזלן הוא דקנה החפץ עד השבה לשימוש שכל מה שנהנה ממנו בשלו הוא כהנה דקנין שעשה ומחשבתו שרוצה לעכב החפץ בשלו פועל מדין תורה קנין השימוש ובעבור זאת חייב באונסי' דשלו נאנס וכן אם הוקר הכלי ונאנס או נשבר או נאבד מעצמו שלא הזיק בידים לא צריך לשלם אלא כסכום של שעת הגניבה עיי' בש"ע ח"מ סי' שס"ב סעיף י' ואם הוזל אח"כ אפי' נאבד או נשבר ממילא חייב לשלם כשער של שעת הגזילה עיי' שם בסעיף י"א דהתורה גזרה שקנין הגנב או הגזלן פעל שיהי' הכלי נחשב כשלו וכל דבר שאירע בין להפסד הנגזל ובין להפסד הגזלן הכל נחשב משעת הגזיל' אבל אם הוקר הכלי ואבדו בידי' צריך לשלם כשער של עכשיו יען שהתור' חייבה להחזיר גוף הכלי ולכן הגם דהגנב קונה השימוש בכל זאת לא קנה גוף החפץ כשלו דהא צריך להחזיר בעינא ומתחיל עתה גזילה חדשה עיי' בש"ע סי' שנ"ד ובסמ"ע ס"ק ה' וסק"ו:

ובזה דעת לנבון דר"י אמר גזל ולא נתיאשו הבעלי' שניהם אין יכולים להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו הכוונה כיון דגזלן קנה לעצמו הנאת שימוש שלא צריך לשלם בעבורו ולא הוי משתכר בממונו של חבירו רק בשל עצמו דמשעה שגנבו וגזלו קנאו לתשמיש של הגניב' והגזילה אבל גוף החפץ לא קנה דצריך להחזיר גוף החפץ לבעליו ואם יתבר או יאבד צריך לשלם הדמים נמצא דיש לגנב רשות השימוש ולנגזל השווי' אבל התורה אמרה כי יקדיש ביתו קודש מה ביתו שלו ששוי' לאדם וגם רשותו הוא הנאת השימוש דגם אם יתן אדם כל הון דעלמא בעבור חפץ חבירו בכל זאת אינו רשאי ליטול דלאנשי משמע לא תחמוד בלא דמי אבל באמת אפי' עם דמים עובר על לא תחמוד ואם נוטל הוי גזלן חוץ בתלוי וזבין דאגב אונסי' דזוזי גמר ומקנה וזה אשמעי' ר"י דגזלן לא יוכל להקדיש הגם שיש לו הנאת השימוש אבל אינו שלו בשווי' והנגזל שיש לו הנאת השוי' אבל חסר לו הנאת השימוש ולכן אינו קודש כלל והבן זה מאוד:

ואיידי דאיירי לא אמנע טוב מבעליו לבאר לו דבר נפלא בעזה"י הנה פריך בגמ' בע"ז דף ע"א אי משיכה אינה קונה בנכרי מהא דאר"י גוי נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להשבון ואי אמרי' משיכה אינה קונה אמאי נהרג ומשני משום דצערי' לישראל ומאי לא ניתן להשבון אינו בתורת השבון ופי' רש"י וז"ל אמאי נהרג הא לא קני' להך גזילה וכל היכא דאיתא של ישראל היא ובתוס' שם ד"ה דאי התפלא הא ישראל ג"כ לא קנאה להיות שלו אפ"ה חייב באונסי' החיוב דשייך בי' ה"ה נכרי קנאה לחייב מיתה דהוא חיוב דשייך בו:

ולפמ"ש נכון מאוד דעת רש"י והוא דהתור' כתבה והשיב את הגזילה דגזלן קנה בקנין שלו הנאת שימוש שכל מה שנהנה מן הגזיל' הוא שלו ולא צריך לשלם לנגזל דמשל עצמו נהנה דכל זמן שלא מחזיר הגזילה קנה אותה לתשמיש ואז כשמשיב מחזיר גם הרשו' שהוא השימוש לנגזל וזה והשיב את הגזילה ואותו שימוש במה קנה הוא דוקא אם עשה קנין הגבהה או משיכ' ומחשב לקנות הכלי להיו' שלו אז קנה במעשה קנין את הרשו' שהוא השימוש ובעבור זה הגם שלא קנה את השוי' שזה כקרא שלו של הנגזל עכ"פ קנה בחפץ את הרשות וחייב באונסי' דכל הנאה שלו הוא אדין תורה כמו בשואל דכל הנאה שלו הוא מדין תור' אבל אי אין בעולם משיכה להיות קנין אצל גוי א"כ לא קנה בחפץ שום רשות שהוא הנאת השימוש כי במה יקנה השימוש הא אין לו קנין במשיכת חפץ ונשאר החפץ של מרא קמא כמו שנשאר חפץ הפקדון ברשות בעלי' וזה שכתב רש"י אמאי נהרג הא לא קנה כלל להך גזיל' וכל היכא דאיתא של ישראל הוא לגמרי ואמאי נהרג הבן נח הא לא גזל כלל ומשני משום דצערי' לישראל ופריך הגמ' א"כ מאי לא ניתן להשבון מה ישיב אם לא קנה כלל אפי' השימוש נמצא כל היכא דאיתא דמרא היא ומאי יפעול כאן השבה מה ישיב אם לא קנה מעולם בו שום קנין ומשני שאינו בתור' השבון ופי' רש"י וז"ל דכל היכא דאיתא דמרא היא עכ"ל דלא שייך בו השבה וא"כ לק"מ קושי' תוס' בישראל הגם דלא קנה השוי' עכ"פ קנה החפץ על הנאת השימוש אבל בנכרי שלא קנה כלל א"כ איך יתחייב על הגניבה או גזילה מיתה והבן זה היטב:

אמנם כל זה בהנאת שימוש של הגניבה והגזילה אבל בשבח שבא מחמת הגזילה וישנו עוד עליו או הגם שנפרד כעת אבל עכ"פ הי' אותו שבח בגוף הגניבה וגזילה מתחילה אז בודאי זה מדאורייתא של הנגזל דכל מה שדבק בגוף הגזילה הוי של נגזל דאין זה הנאת שימוש שנאמר בשעת הגזילה קנה בו השימוש הלא השבח לא הי' אז בתוך הגזילה והוא רק מתקנת רבנן שלא תנעול דלת מפני השבי' ולפ"ז בראש הפרק דאיירי דגוף הגניבה או הגזילה מושבח או השדה הגזולה נשבח אז מה שדבק בגוף הגזילה או מה שיצמח מגוף הגזילה הוי מתורת התקנה אבל כאן דכרב כרבא דהוא הנאת שימוש שזה הוא שלא מדאורייתא ואעפ"כ קניס ר"נ והוכיח הרי"ף שפיר דקנסי' קנס כזה בגלות כנלענ"ד בעזה"י נכון:

והיום באתי להצדיק צדיק הוא יוסף הצדיק בב"י ח"מ סי' שס"ג הביא שיטת הרמ"ה הגם שנחית בתורת גזילה אם השכיר הגזילה לאחר התשלומין לנגזל ולא לגזלן והב"י כתב וז"ל בעיני יפלא פסק דין של הרמ"ה דכיון דקי"ל דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה מה לי עשה בה מלאכה בעצמו או השכירה לאחרים עכ"ל ובד"מ חרה אפו עליו איך אדם עושה סחור' בפרתו של חבירו והביא ראי' משוכר דפטור אם נאנסה ואם השאילה לאחר התשלומין בנאנס לשל משכיר יעו"ש ולפמ"ש נכון מאוד דלענין הנאת שימוש אשר נעשה מחמת הגזילה התור' הקנה לגזלן הנאת שימוש עד שיחזיר הגזילה ואם משכיר הנאת שימושו לאחר אין עושה סחור' בפרתו של חבירו לא בפרת עצמו אבל בשוכר שהוא השכיר לו בהמתו ושכירות אינו קנין עיי' ע"ז ט"ו ועושה סחורה בפרתו של חבירו והבן זה כי נכון בעזה"י:

וחפשתי באמתחת ראשונים אם לא אמצא גילוי דעת לחקירה הנ"ל אם הנאת שימוש מדינא לגזלן או לא ומצאתי ליש"ש בב"ק סי' ז' ז"ל א"ל רבא סוף סוף הא מחזיר הגזילה בעיני' וא"כ אין לנגזל שום שבחא דתנן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה ואף שפירשתי לעיל בסי' ד' דמתני' לא איירו אלא ביוקרא וזולא מ"מ שמעת כמי מיני' כפשוטו שאין הנגזל נוטל יותר אלא כגזילתו היכא דאיתא בעיני' דהא אפי' היכא דליתא בעין אינו משלם יותר אלא דמי הגזילה כשעת הגזילה ק"ו אי איתא בעיני' דלא שקיל יותר עכ"ל מזה נגלה דסובר דהנאת שימוש מדאורייתא לגזלן כמו אם ליתי' בעיני' די שמשלם כשעת הגזילה ומכ"ש וק"ו דאם מחזירה בעיני' דלא נותן יותר והבן ובשמ"ק מצאתי וז"ל סוף סוף גזילה היא והא הדרא בעיני' וכיון דבעיני' הדרא אם נהנית ממנו אין לנו לחוש דהא הקפידה תורה אשבת דבהמה כמו שהקפידה אשבת גופו דכתיב רק שבתו יתן ומשני פשיטא דודאי לאו דינא הוא דלשלם כלל משבחא אלא דגזלן להוי כולה שבחא משום תקנת השבים אלא האי גזלן מפורסם ורגיל הוי ורצה ר"נ לקנסו שלא יהי' לו למחצה לשליש ולרביע כמנהג המדינה עכ"ל והנה בודאי יש כאן חסרון הדפוס במ"ש שהקפידה תורה אשבת דבהמה נהפוך הוא דאין דין שבת בבהמה עיי' בטור סי' ש"ז ובב"י כנודע וגם הלא קושי' רבא הי' שלא ישלם כלל ואם יש שבת בבהמה א"כ ע"כ צריך לשלם בעבור השבת וע"כ צריך לגרוס דלא הקפידה תורה אשבת בבהמה כמו שהקפידה באדם דכתיב רק שבתו יתן ודו"ק וא"כ פי' הש"מ דקושי' רבא הי' דמדין תורה אין צריך לשלם כלל דאין לנו לחוש אם נהנה כיון שהדרא בעינא וא"כ למה כתב בתי' דלגזלן יהי' כולא משום תקנת השבים התקנה צריך בשבח שע"ג הגזילה ולא בהנאת שימוש והוא לדעתי נקודה נפלא' ובער אנכי להשיג חכמת תורתי וצע"ג כעת: וחקרתי בפוסקים ומצאתי לש"ך בסי' שס"ג ס"ק ה' כתב וז"ל מוכח מסעיף זה ומסעיף שאח"ז דמטלטלין דנגזלין אם גזלן ועשה בהן מלאכה ולא פחתן אפי' קיימא לאגרא פטור כיון דגזלן ברשות גזלן היו ובדידי' דנפשי' קעבד מלאכה ודוק וכן משמע לקמן סי' שע"א עכ"ל מבואר כמ"ש אם נחית לגזילה קנה הגזילה לשימוש ועשה מלאכה בשלו כאשר הצדקתי דברי הב"י אבל ראה זה מצאתי לסמ"ע שם בס"ק י"ג שכתב וז"ל וכן אם עשה בה הוא מלאכה תקנו שלא יוציאנו מידו שכר בדנחית בתורת גזילה משום תקנת השבים אלא משלם כעין שגזל עכ"ל נגלה דסובר דגם הנאת שימוש הוא מכח תקנת השבים וכדמשמע מתי' של שמ"ק ודו"ק:

ודע שטרם אכלה לדבר בענף זה צריך אני להביא במשפט הבינה איך אפשר לומר דגזלן קונה הנאת השימוש מן התורה בקנין הגבהה או משיכה הלא כיון דאינו קונה גוף הכלי רק הנאת שימוש ולזה אינו פועל משיכה או הגבהה דהוא מורה שמושך הכלי מרשות לרשות שבעבור זה אין משיכה לשומרי' מן התורה רק מתקנת חכמי' ודבר זה מתורתו של ריטב"א למדנו בחידושיו לקידושין דף מ"ז ע"ב וז"ל הא דאמר ר"ה השואל קרדום מחבירו בקע בו קנאו לא בקע בו לא קנאו תמיהא מילתא דהא שאל' מתנה ליומי' היא ע"מ להחזיר ואמאי לא קני' במשיכ' כמתנת מטלטלין דעלמא דהוי לזמן וקני' במשיכה ותו כיון דלא מקני במשיכה אמאי מקני בביקוע שלא מצינו קנין זה בשום מקום שיהי' כלי נקנה בהתחלת מלאכה ותירץ לי רבינו נר"ו דלהכי לא מקני כלי בשאלה במשיכה משום דבשאלה לא מקני לי' גוף הכלי כלל אלא תשמיש שבו ואין התשמיש ההוא ראוי לקנות במשיכה כשם שאין האותיות נקנות במסירה לחודא לענין שיעבוד שבהם שאין משיכה קונה אלא במושך גוף הדבר הנקנה וכי תימא דהכא קנין הגוף איכא לתשמישו דומי' דנותן דקל לפירותיו וכיוצא בו דמקני בחזקת הקרקע וכן בנותן כלי לתשמישו דמשמע דנקנה במשיכה איכא למימר דאנן לא אשכחן הקנאת גוף לפירות אלא בקרקע העושה פירות שפירות יוצאין מגופו ומשו"ה מהני להו קנין גוף הקרקע וכנותן בית לדירה כיון דקרקע חזי לפירות ממש חזי לאקנויי לדירתו אבל בנותן כלי לתשמישו שאין השימוש דבר יוצא מגופו לא שמענו שיהי' נקנה במשיכה ולא בקנין בשום מקום ואפי' את"ל דנותן כלי לפירות ותשמיש קונה במשיכה התם גופא ממש מקני לפירותיו לאותו זמן ואין המקבל מתנה חייב באונסין מן הסתם תוך הזמן ההוא אא"כ מתחייב בכך דהוי בחיובא אחרינא ואפי' בנותן ע"מ כן חיובא הוא דרמי נותן אמקבל אבל גופא אקני לי' משא"כ בשואל לא מקני לי' גופא דהא מתחייב מסתמא באונסין ואילו הוי קני לי' היכי וחייב סתמא באונסי' ממונו אלא ודאי דלא קני לי' גופא ואפי' פטרי לי' משאיל מן האונסין פטורא אחרינא הוא אבל גופא לא מקני לי' בשום שאלה ולפיכך אינו נקנה במשיכה והגבהה והא דמהני ביקוע לאו דינא אלא תקנתא דרבנן עכ"ל והנה מדברים הנ"ל המלאי' זיו ומפיקים נגה בכמה הלכות גדולות אנו למדין דבר אחד יען דשומר מחויב באונסי' מוכח דלא קני גוף הכלי ומשו"ה לא אהני בו קנין על השימו' וא"כ ה"ה גזלן דמחויב באונסי' וע"כ דלא קנה גוף הכלי וא"כ איך יקנה הנאת השימוש בקנין משיכה וצע"ג:

אך כד דייקת לק"מ דכבר הערותי בחידושי זה רבות בשני' בסוגי' דקרדום דלכאורה דברי ריטב"א נפלאים דילמא לעולם דמשאיל מקני לי' גופא וכי תשוב למה חייב באונסי' הא ממונו הוי זה לק"מ דבשעה שהשאיל לו נתחייב אז מיד בדמי חפץ השאלה וא"כ הגם שעכשיו שלו נאנס ולא משלם על נזק שנעשה עתה רק שהוברר עכשיו שכבר נתחייב מאז דמי הכלי מרגע שנכנס הכלי ברשותו אבל על שעת אונסי' באמת לא בא לו חיוב כלל והוא פלא גדול:

אמנם כנים דבריו דנודע דרבו של ריטב"א הוא הרמב"ן ורמב"ן לשיטתו אזיל דפוסק דשומר נעשה מחויב משעת פשיעה עיי' בש"ך ח"מ סי' שמ"א ס"ק ו' באריכות וא"כ אם החיוב בא אז בשעת פשיעה או אונס א"כ שפיר מוכח דלא קני לי' גופא דאל"כ איך יתחייב עתה על אונס דהא על שעת משיכה לא נתחייב שומר נמצא דממונו אבד והבן אבל בגזלן דכ"ע מודו דחיובו בא משעת גזילה דאפי' אם הוקר אחר הגזילה ונאבד או נשבר ממילא לא משלם אלא כשעת הגזילה עיי' בח"מ סי' שנ"ד יעו"ש א"כ מהני משיכ' או הגבהה להנא' תשמיש ודוק כנלענ"ד ויש להמתיק עוד דקנין תורה חזק הגם דהוי חצי קנין מהני עיי' קצוה"ח סי' ל"ט בשם ריטב"א ועיי' רמ"ה בטור סי' שס"ג דאם נחית לגזלנא הוי קנין אבל לא קנין גמור אבל כל זה דחיוב גזלן בא מתורה אבל חיוב שומרי' לא הוי רק דתור' נחית לדעת בני אדם שרוצ' כל אדם לחייב עצמו בשומר חנם כך ובשוכר ונושא שכר כך ובשואל כך ואז לא אפשר חצי קנין אך דבר זה זכרתי שמצאתי גילוי עינים בשמ"ק אבל נעלם ממני כעת המקום על כן שמתי יד למו פי ומצאתי בתוס' אעפ"י דף נ"ו יעו"ש:

תמצית הדברים דיש מחלוקת ראשונים ואחרונים אם גזלן או גנב קונה הנאת שימוש מן התורה או רק מדרבנן אבל זאת מוסכם דעכ"פ קונה הנאת שימוש אם לא בגנב הרגיל דאז קנסי' לי' וק"ל:

ב ועתה באתי לבאר אם גנב או גזלן שלא הי' מחשבתו להחזיק חפץ זה לעצמו לעולם רק לעשות בו מלאכה ידוע אבל עכ"פ לא הי' בדעת הגנב והגזלן לתכלי' להחזיק בחפץ כשלו אי הנאת שימוש לגנב או לגזלן או לא: ונלע"ד לבאר בעזה"י הנה בב"ק דף צ"ו גרסי' אמר רב התוקף בעבדו של חבירו ועשה בו מלאכה פטור מאי ס"ד עבדא כמקרקעי דמי אמאי פטור ברשותא דמרי' קאי הכא במאי עסקי' שלא בשעת מלאכה עוד שם בגמ' איתמר התוקף ספינתו של חבירו ועשה בה מלאכה אמר רב רצה שכרה נוטל רצה פחתא נוטל ושמואל אמר אינו נוטל אלא פחתא אמר רב פפא לא פליגי הא דעבידא לאגרא הא דלא עבידא לאגרא ואב"א הא והא דעבידא לאגרא הא דנחית לי' אדעתא דאגרא הא דנחי' לי' אדעתא דגזלנותא ע"כ ומצאתי בסי' שס"ג בב"ה וז"ל ויש לתמוה על מ"ש אינו חייב לתת לו כלום ולמה לא ישלם מה שביטלה ממלאכתו כמו גבי עבד דבסמוך וי"ל דהכא שאני שנתכוון לגזול הבהמה עצמה משא"כ שם שלא נתכוון לגזול העבד עצמו עכ"ל ועיי' בסמ"ע ס"ק י"א שמתרץ אפי' לרי"ף דסובר עבדי כמטלטלי דמי אעפ"כ צריך לשלם ביטול מלאכתו יען דלא נתכוון לגוזלו יעו"ש:

ולכאורה פלא בעיני לפי מה שפי' דלשון התוקף משמע שלא נחית לגזיל' וא"כ מה הקשה הגמ' למעל' ומי אמר רב עבדי כמקרקעי הא אמר התוקף עבדו של חבירו פטור וקשה לו יהי' דהוי מטלטלי הא איירי בתוקף שלא נתכוון לגזילה וע"כ צריך לשלם שוב מצאתי בש"ך ס"ק ט' שכתב על הסמ"ע וז"ל ובש"ס לא משמע כן עכ"ל ואולי רמז על קושי' הנ"ל:

ונלע"ד ליישב בעזה"י והוא דנסתפקתי לפי המבואר דגזלן משלם רק הפחת אבל אדעתא דאגרא משלם שכירות וא"כ איך יהי' הדין בשואל שלא מדעת מי נימא דשואל שלא מדעת גזלן הוא והוי לי' דין גזלן ממש ומשלם כשעת הגניבה ולא צריך לשלם דמי הנאת שימוש או נימא כיון דנחית בתורת שאלה הגם שלענין אונסי' חייב כגזלן אבל שלא ישלם אלא כשעת הגזילה כולי האי לא נחשב לגזלן ממש דהא הוא לא הי' מתכוון לגזול וצע"ג: הנה לכאורה נ"ל דהנאת תשמיש שלו ואינו משלם אלא פחתא דהא במתני' תנן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה תיבת כל מרבה אפי' שואל שלא מדעת הגם שלא הוי גזלן ממש כיון דעכ"פ אנו קוראי' אותו גזלן יש לו דין לשלם רק כשעת הגזיל' וזה רמז לנו הגמ' הא דנחי' אדעתא דאגרא כיון שמכוון לשלם שכירות אז לא נכנס להיות שואל שלא מדעת דהא שואל כל הנאה שלו אבל הוא מכוון לשלם ולא נחשב שנחית על דעת גזלן אבל הא שנחית אדעתא דגזלנותא כמו שגזלן מכוון להנות משל חבירו בלא תשלומין כך הוא נחית בלי שיכוון שישלם לו והוי שואל שלא מדעת דנחשב ג"כ לגזלן ואין אשלם אלא כשעת הגזילה והבן דאל"כ למה לא משני הגמ' הא דנחית לשאלה הא דנחית לגזילה אלא משמע דוקא דנחית לאגרא אבל אם לא כוון לאגרא הוי אדעתא דגזלנותא ודו"ק:

ולפ"ז מיושב הבנת הגמ' דתוקף מורה עכ"פ שלא נתכוון להחזיק כשלו ממש לקנין עולם שגוזל החפץ דא"כ יאמר הגוזל אבל משמע שמחזיק בו רק לזמן להנאת שימוש אבל יש בב' אופנים (א) שמבקש לשמש בו ולשלם אח"כ השווי' (ב) שמבקש לשמש בו ולהחזיר בלא תשלום ורב ושמואל פליגי ועתה אם פי' תיבת התוקף שמכוון לשלם ע"כ הא בדקיימא לאגרא והא בדלא קיימא לאגרא ואב"א שניהם בדקיימא לאגרא רק רב איירו בנחי' אדעתא לאגרא ושמואל דנחית אדעתא דגזלנותא ודו"ק:

היוצא מזה דתוקף מורה או בשכר שדעתו לשלם השכירו' או על דעת שלא לשלם ולהיות שואל שלא מדעת ושפיר הקשה הגמ' הא סתמא תנן התוקף משמע שיוכל להיות על דעת שלא לשלם והוי גזלן ומשו"ה פטור אבל אי עבדי כמקרקעי א"כ בכל אופן קשה שישלם דקרקע אינה נגזלת והבן כי עמוקי' דברי השמ"ק וסמ"ע:

וברוך ד' אשר הנחני בדרך אמת ראה זה מצאתי בש"מ וז"ל ובתוקף שלא לגזול קיימי' דאי בתוקף לגזול אפי' קיימא לאגרא אינו נוטל אלא פחתא שכל הגזלנין משלמין כשעה הגזילה דמטלטלין היא אלא בשלא נתכוון לגזול קאמר והיינו הא דקאמרי' התוקף ולא אמר הגוזל וללישנא בתרא אמרי' הא דנחית אדעתא דאגרא הא דנחי' אדעתא דגזלנותא דאי נחית לה אדעתא דגזלנותא אינו נוטל אלא פחתא הרשב"א ז"ל וכתב עוד וז"ל אי נחית לה אדעתא דגזלנותא אינו נוטל אלא פחתא קשה לי אי פחת דאית בי' שינוי הא אמרי' אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא הגזלן נוטל השברים ומשלם הספינה מעלי' דהא קיימ"ל שינוי קונה ואי בפחת דלית בי' שינוי דלא קני לי' אמאי משלם פחתא להוי ככחשה דהדר כיון דלא הוי שינוי אומר לו הרי שלך לפניך ואיכא למימר התם כיון דהדר לא משלם אבל ספינה דלא הדר משלם ולא מחוור אלא נ"ל דהאי דאמר דנחית לה בתורת גזלנותא לאו לגזילה ממש שלא יחזירנה לעולם אלא להשתמש בה בחנם ולהחזירה לו דכיון דהכי הוא ה"ל כשואל שלא מדעת דאע"ג דמשוינן לי' כגזלן לענין מתה מחמת מלאכה ולכל אונסי' אפ"ה לא נפיק ליה מכלל שואל ואפי' בפחתא דאית בה שינוי שמין לו השברים כשואל דלא קנסי' לי' כולי האי ולישנא נמי הכי משמע דקאמר התוקף ובין לרב ובין לשמואל קאמרי' עכ"ל ואחר כך בפסק כתב וז"ל ואי נחית לה בתורת גזלנותא לאחזוקי בי' לנפשי' אין לו אלא פחתא דה"ל גזלן דתנן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה וה"ה בתורת שאלה דנהי נמי שואל שלא מדעת גזלן הא קיימ"ל כל הגזלני' משלמין כשעת הגזילה עכ"ל ראה בעיניך שגם הש"מ הבין דכל הגזלנין מרבה שואל שלא מדעת דהוי גזלן וגם פי' אדעתא דגזלנותא שרוצה רק לעבוד בחנם בלי תשלום שכר וגם פי' מדנקט התוקף ולא הגוזל משמע שבין לרב ובין לשמואל לא איירי מגזל ממש ואוד' לד' אשר זכיתי לזה שוב מצאתי להגאון מליסא שחקר בהבנת התוס' כאשר הבין המהרש"א ויש לי בזה לחקור הרבה אבל הזמן אין מסכים לזה כעת:

ג יש לחקור אם נקרא גנב אם נטל החפץ אפי' לעולם אבל לא לתכלית שיהי' שלו רק להפסיד לחבירו הנאת שימוש או כדי לצערו אבל במעשה קנין שעוש' למשל משיכה או הגבהה אין דעתו שעושה זאת כדי שיהי' שלו רק שלא יהי' החפץ מצוי דק ריעו אם נקרא גנב או גזלן או לא:

ונלע"ד לבאר בעזה"י דהנה הרמב"ם פסק פ"א מה' גניבה וז"ל אסור לגנוב כל שהוא דין תור' ואסור לגנוב דרך שחוק או לגנוב ע"מ להחזיר או ע"מ לשלם הכל אסור שלא ירגיל עצמו בכך עכ"ל ועיי' בלח"מ הלכה ב' דהכוונה או להחזיר החפץ בעין או לשלם אם יאבד יעו"ש ובהל' א' מבאר הלח"מ דכל הני שכתב הרמב"ם הוין רק אסמכתא אבל מדאורייתא לא הוי גנב או גזלן יעו"ש ועיי' בש"מ פ' א"נ ד"ה ע"מ וז"ל יש מפרשים דמיירו שאינו רוצה לעכב הגניבה בידו אלא הוא גונב כדי לצערו ולא נראה דהא מעשי' בכל יום שעושי' כך לכך י"מ דודאי דעתו לעכב הגניבה בידו אבל אינו גונב בשביל שום הנאה אלא כדי לצערו עכ"ל:

ולכאורה פלא בעיני לפי' הש"מ הוי ע"מ למיקט שגונב לעכב הגניבה בידו לעולם אבל אינו מכוון להנאתו אלא כדי לצער את חבירו וכפי שפוסק הרמב"ם הוי זה רק אסמכתא ומדאורייתא לא הוי גנב וא"כ פשיטא דלא מחייב באונסי' דרמב"ם לא כתב רק שאסור לעשו' כן כאשר מסיים כדי שלא ירגיל עצמו בכך אבל בודאי חיוב אונס לא יחויב וא"כ איך משכחת שיתחייב גנב או גזלן באונסי' הא יכול לומר הי' בדעתי ע"מ להחזיר או ע"מ לשלם לא עשיתי אלא כדי לצער לחבירי ואפי' מסתמא אנן נטעון כך דכל ישראל יש להם חזקת כשרות ובודאי לא עשה אלא לצער את חבירו ואפי' אם הוא יאמר שכיון לגניבה או לגזילה נימא אין אדם עושה עצמו רשע וצע"ג:

ועלה בדעתי דכאן לא שייך חזקת כשרות דבכל אופן עבר עבירה ואיתרע חזקתו וכן לא שייך אאמע"ר דבכל אופן עשה מעשה הרשע ובודאי נאמן אם מוד' שכוון לגנוב או לגזול עיי' בב"מ דף ג' לא אכלתי שוגג אלא מזיד ועיי' בספרי פ"ח סוגי' דפג"ד:

אמנם זה אינו דאפי' אם אנו רואין שעשה איסור ונוכל לומר שעשה איסור קל אין אנו אומרי' שעשה איסור חמור ודבר זה למדתי מתורת שמ"ק בב"מ ד' מ"א בד"ה אמאי ומ"ד שליחות יד א"צ חסרון ניחא לי' טפי לאוקמי בשנטלה לשלוח בה יד או משום דכל דאפשר לאפוקי דלא להוי גזלן מפקי' לי' או משום דטלטלה קתני או משום דכל ישראל בחזקת כשרים עכ"ל נגלה דיותר אנו אומרי' דנטלה בתורת שליחות יד מדנימא שנוטלה ע"מ לגוזלה (ועיי' במ"ל שאפי' בעל אשה נדה אמרי' אין אדם עושה בעילת זנות והוא מגמ' תמורה יעו"ש) ומכ"ש אם נוכל לומר שלא עשה עבירה דאורייתא רק דרבנן שאוקמי' אחזקת כשרות וצע"ג:

אך לק"מ והוא דנ"ל הגם שלא נקרא גזלן דאורייתא אם נקט ע"מ לשלם או ע"מ להחזיר או ע"מ לצער חבירו זה שעל נטילתו לבד לא מתחייב דנימא שמשעה שמשך הגניבה יהי' מיד גזלן או גנב אבל אם נהנה מהגניבה או מחסרה או מאבדה אז אפי' אם נהנה ע"מ לשלם או ע"מ להחזיר או ע"מ לצערו כיון שנהנה הוי גזלן או גנב דאוריי' יען שעושה בחפץ חבירו כמו שעושה בשלו והבן:

וראי' ברורה לזה מגמ' בב"ק דף צ"ו בתוקף ספינתו הא דנחית לאגרא רצה פחתה נוטל רצה שכרה נוטל וכ' רש"י וז"ל ואם פחתה יתר על שכרה נוטל דמי פחתה דהא ע"כ שקלה וגזלן הוא עכ"ל מבואר הגם שרוצה לשלם בכל זאת כיון שנהנה הוי גזלן ודו"ק ועיי' בש"מ בב"מ דף ו' בגמ' בד"ה ואביי וז"ל והר"ר יוסף הלוי כתב בתשובה וז"ל וששאלתם על אומרי' הכופר במלוה כשר לעדו' ובפקדון פסול לעדות ואמרתם למה לא נאמר ג"כ הכופר בפקדון דילמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו ויהי' כשר לעדות תשובה עיקר מה שנאמר דילמא ספק אלוה ישנה יש לו עליו הוא לענין שלא נחשוד אותו שנשבע לשקר אמנם לענין הכשרות והפסלות אפי' שנתברר שמלוה ישנה יש לו עליו בהיותו כופר בפקדון הוא פסול לעדות לפי שאין לו לקחת אותו בחובו להיות גוף הפקדון של מפקיד ויש לו לפדותו ממנו ואם לקחה בחובו בלתי שיתרצה בעליו בזה אכתי גזלן הוא ופסול לעדות הלא תראה מי שאנס חבירו שימכור לו נכסיו גזלן הוא אעפ"י שנותן דמים משלם כן זה אעפ"י שמקבל אותו בחובו הואיל ולא הסכים עמו חבירו ע"כ גזלן הוא אך לא התפשט זה הגזלנות עד שיגיע לגדר שנאמר שמי שמורה בו היתר ג"כ יורה היתר שישבע לשקר ויהי' חשוד על השבועה לפי שלא יהי' חשוד על השבועה אלא מי שיחשיד ליקח ממון חבירו אבל מי שאין לוקח אותו אלא לסיבה אין חשוד על השבועה עכ"ל ועתה אפי' אם כופאו ונותן לו הדווים הוי גזלן מכ"ש אם דעתו בגזילתו לשלם אלא ע"כ כל זמן שלא נהנה ממנו ולא מחזיק בו כשלו אז לא הוי גזלן דאורייתא בע"מ לשלם אבל מרגע שמחזיק בו כשלו ונהנה ממנו אז אפי' בע"מ לשלם או להחזיר הוי גנב וגזלן ודו"ק: ולפ"ז בודאי משעה שנהנה מגזילה או מחסרה ומחזיק בו כשלו הוי מחויב באונסי' אפי' אם דעתו לשלם הכל דהוי גזלן דאורייתא וק"ל ובכל זאת לא מצאתי קורת רוח דא"כ לא משכחת חיוב אונסי' מיד אחר הגניבה רק אם נתברר שהחזיק בו כשלו וצע"ג כעת:

ובנתי בבית אוצר של הכהן שדעתו יפה בקצוה"ח סימן שמ"ח ס"א ומצאתי שאהבה נפשי שנסתפק אם יש חיוב אונסי' בע"מ למיקט והביא בשם שמ"ק דשולח יד חייב אפי' בע"מ לשלם אבל גזלן אינו חייב בע"מ לשלם ולפ"ז מכ"ש בע"מ למיקט ע"ש שהניח בצ"ע ולדעתי דבר פשוט דפטור מאונסי' דכפי המבואר בלח"מ בהבנת הרמב"ם לא הוי גזלן דאורייתא דאסור רק בעבור שלא ירגיל עצמו להיו' גנב וגם אוסיף נופך דשואל וגזלן חייבי' באונסי' דכל הנאה שלהם אבל בע"מ למיקט ולא כהנה אז אין הנאה שלו וממילא פטור מאונסי' ודוק אבל זאת אני אומר בטח דשמ"ק שהביא כוונתו ג"כ דוקא נטלה ע"מ לשלם ולא נהנה עדיין פטור מאונסי' אבל שולח יד בפקדון חייב אפי' נטלה ע"מ לשלם הגם שלא נהנה אבל אפי' בגזלן וחישב ע"מ לשלם משעה שנהנה חייב דכוונת מחשבה לשלם לא פוטר אותו מלהיות גנב או גזלן ודוק דאל"כ אין משכחת חיוב אונסי' אצל גנב או גזלן הלא יאמר ע"מ למיקט או ע"מ לשלם או ע"מ להחזיר כנלע"ד לאמת בעזה"י ועיי' בב"ק דף נ"ו ע"ב בתוס' ורא"ש וש"מ בשם ירושלמי בנטלה לאבדה פטור וע"ש היטב בש"מ בפסק הלכה ויש לי לחקור בהבנת סוף דבריו במה שהקשה הא הם מתכוונים לקנות אך אין הזמן מספיק כעת:

המורם והמונף מכל מה שחקרתי שמחשבה לקנות החפץ פועל הנאת תשמיש או מדאורייתא או מדרבנן אבל אי דעתו שלא להחזיק החפץ רק להנאת תשמיש על זמן ידוע צריך לשלם הנאת תשמיש אבל אם גזל או גנב ע"מ למיקט או ע"מ לשלם או ע"מ לאבד ולא להנות ממנו כלל פטור מאונסי' ועיי' בספרי פ"ח דף ע"ז ע"א שרמזתי הרבה מזה אבל אם נהנה אעפ"י שרוצה לשלם הוי גזלן למפרע על שרוצ' להחזיק בגוף חפץ של חבירו כמ"ש למעל' בשם שמ"ק בב"מ וה"ה המגבי' להזיק חבירו בשעה שעושה מעשה קנין להפסיד לשל חבירו החפץ הוי גזלן משעת מעשה הקנין ועיי' ריטב"א במכות בכלאים וטומאה: וחזי דאתי כל מה שחקרתי בספרי שבגניבה צריך ב' דברים (א) מעשה קנין אבל במחשבת קנין לבד לא מהני מבואר בקצה"ח סי' שמ"ח ובכמה מקומות בש"ס וגם בשמ"ק [(שהביא מעלתו) שהבאתי למעלה בכתובות דף ל"א (ב) דצריך כוונת הגזילה או גניבה דלולי שרוצה להחזיק בשלו בלי תשלום לא מחייב משעת גניבה על אונסי' אבל בודאי אם מזיק ומפסיד בידים חייב משעת הגבהה ועתה בכתובות ל"א שמגבי' לאכול או בב"ק שהובא בש"ך שפ"ו או בגיטין נ"ג כיון ששולח יד להפסיד ומפסיד באמת שלא הדר החפץ כמו שהוא בודאי הוי גנב וחייב באונסי' שלא כרצונו אבל בכל גנב צריך ב' דברים שרמזתי והבן ומה שהביא בשם שמ"ק כתובות דף ל"א אין ענין לכאן דשם אנו דנין אם יוכל לכוון שלא יקנה לו קנין הגבהה או משיכה דומי' בנפילה ניחא לי' ולא בארבע אמות שכתב הנמ"י דבקנין דאורייתא לא מהני זאת יען דרוצה לקנות ויעיי' בח"ס י"ד ס' שי"ג וזה שחידש השמ"ק דיש הבדל בין הגבהה דהוא קנין דעדיף כמו שביאר בד"ה דאי בעי גחין שפועל בע"כ עכ"פ בגנב ויש לי עוד הרהורי דברים אבל כעת אקצר ועוד חזון למועד ידידו הנאמן:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה