שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
א · סימן סז
שאלה בן עשיר דבקה נפשו בבת עני והילך ויהי היום ובאו יחד בבית איש אביון אשר עסקו לילך בכפרי' ובחליל יאספו אליו נערים ונערות ויובילו לו סחובי בגדים בעד טבעות של עופרת או בדיל והיו מטבעות הנ"ל מפוזרי' בביתו אחת הנה ואחת הנה והגבי' בן העשיר טבעת אחת מן הארץ ואמר להנער' אם אהבת עולם אהבתני לקח ממני טבעת עופרת לקדושין ואמרה הן אז אמר הבן עשיר לשני אנשי' אשר המתינו על בעה"ב שרצו ליקח ממנו סחובי בגדים אשר לו ראו כי עזה כמות אהבה ונתן הטבעת על אצבע הנערה ואמור לה הרי את מקודשת כי בטבעת זו כדמ"וי והיא השיבה לו יקר בעיני טבעת עופרת כטבעת פז וכאשר שמע אבי החתן את המעשה קרא לבנו ואמר לו מה עשית הנערה הזאת היא מבנות הארץ אשר יצאו לזנות מבית אביהם והביא לו עדים נאמנים ומתחרט הנער על הדבר אשר עשה וחקר המורה כי יש כאן ספק ספיקא להתיר ספק אם יש בטבע' כזה שוה פרוטה ועוד דהבעה"ב לא הי' בבית א"כ קדשה בגזל דאחרי' ובהצנע לכת נכספה נפשו לדעת דין תורה אם אין כאן חשש קידושין:
תשובה לכאור' אין כאן חשש קידושין דממנ"פ אם הטבעת שוה פרוטה א"כ הוי קדשה בגזל דאחרי' ואם אין בו ש"פ א"כ אין כאן קידושין דאין אשה נקנית בפחות מפרוטה ומותרת ממנ"פ בלא גט כנלע"ד לפום רהיטא: אמנם דבר זה צריך עיון גדול בש"ס ופוסקי' גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך וזה החלי בעזה"י הנה הרמב"ם פ"ה מה' אישות הל' ח' כתב וז"ל אם קדשה בדבר שאין בעה"ב מקפיד עליו כגון תמרה או אגוז הר"ז מקודשת מספק עכ"ל וכ' הלח"מ שם דע"כ איירי דשוה פרוט' דאל"כ יש ספק ספיקא שמא אינו שוה פרוטה ואת"ל שוה דילמא מקפיד הבעה"ב אבל אי איירו בשוה פרוטה לא נשאר רק ספק אחד אי מקפיד או אינו מקפיד וספק דאוריי' לחומרא אבל המ"ל הביא פי' אחר דבודאי הבע"הב אינו מקפיד ולא שוה פרוטה והספק קידושין הוי שמא שוה פרוטה במדי אבל הבעל מגי' הביא שרוב אחרונים הבינו דספק קידושין הוי שמא מקפיד הבע"הב וע"כ דשוה פרוטה והוא כדעת הלח"מ:
ולפ"ז נסתר הממנ"פ שכתבתי דהא יש כאן דבר שאין בעה"ב מקפיד דהא היו הטבעות של עופרת מושלכי' בבית ואפי' יש בו שוה פרוטה היא מקודשת מספק לדעת רמב"ם לפי הבנת לח"מ וב"ש בסי' כ"ח ס"ק מ"ה ואפ' אין בו שוה פרוטה יש כאן חשש שמא שוה פרוטה במדי לפי' המ"ל ופרישה וריב"ץ דבודאי אין מקפיד ואעפ"כ חיישי' על קדושין דשמא שוה פרוטה במדי דאצל הקפדה אזלי' בתר המקום אם אין שוה כאן פרוטה הבעל הממון מוחל ולענין קדושין חיישי' שמא שוה פרוטה במדי וא"כ לכל הדיעות יש כאן ספק קדושין ודו"ק:
אך לדעתי נ"ל לברר בעזה"י כדעת הב"ש דרמב"ם איירי דוקא אם שוה פרוטה וכל החשש משום הקפדה דאי כוונת רמב"ם דאגוז או תמרה לא הי' שוה פרוטה א"כ למה נקט הרמב"ם אם הי' דבר שאין בעה"ב מקפיד תיפוק לי' כיון שאין בו שוה פרוטה אין כאן בישראל דין גזל כלל דתורה לא קראה גזל על החפץ רק אם יש בו שוה פרוטה אבל בפחות מפרוטה הגם שאסור לגזול אעפ"כ החפץ לא נקרא גזל כאשר אבאר בעזה"י:
ונלע"ד לבאר בעזה"י דהנה בסנהדרין דף נ"ז ע"א תני' על הגזל גנב וגזל וכן יפת תואר וכן כיוצא בהן עכו"ם בעכו"ם ועכו"ם בישראל אסור וישראל בעכו"ם מותר ופריך הגמ' גזל מאי היא אמר רב פפא לא נצרכה אלא לפחות משוה פרוטה א"ה עכו"ם בישראל אסור הא בר מחילה הוא ומשני נהי דבתר הכי מחיל לי' צערא בשעתי' מי לית לי' רש"י בד"ה צערא וז"ל הילכך גזל הוא אלא שאין ב"ד ישראל נזקקין להשיבו דבתר הכי אחיל לי' ובישראל בישראל נמי אסור ומעבר לא עבר דכתיב לא תגזול והשיב את הגזילה אמידי דהשבון קרי גזל ואידך לא אבל בעכו"ם דלאו בר השבון הוא שכל דינו למיתה לא נפיק פחו' משוה פרוטה מכלל פרוטה ואפי' מישראל דמחיל לי' בתר הכי עכ"ל ולכאורה דברי רש"י נפלאי' מאוד כיון דישראל בישראל אסור וא"כ ע"כ הוא עובר ג"כ רק שלא צריך להשיב יען דישראל מוחל על גזילה פחות מפרוטה אבל עכ"פ עבר הישראל על לא תגזול ואם נאמר דמידי דלאו בר השבון לא קראה התורה בשם גזילה וא"כ איזה איסור יש בדבר אם לא נקרא גזילה וצע"ג:
אמנם נ"ל לחדש דבר דבודאי פחות משוה פרוטה לא ניתן להשבון דאין ב"ד נזקקין לפחות מפרוטה ועיי' תוס' שבועות דף ל"ט ע"ב בד"ה מה בשם ירושלמי יעו"ש וכן בב"מ דף כ"ז דצריך קרא שלא צריך להשיב רק אבידה של שוה פרוטה ופי' בתוס' דיש לומר דצריך להשיב יען דכתיב כל אבידת אחיך משמע אפי' פחות מפרוטה ועיי' בש"מ בשם תוספתא יש לו תובעי' הוי פי' שוה פרוט' דאין שמלה פחות מפרוטה יעו"ש וכיון דאין החפץ חשוב לצרוך השבה א"כ מתחילה לא נקרא החפץ גזל דתורה לא קראה גזילה רק דבר שצריך להשיב אבל בכל זאת אסור לגזול פחו' משו' פרוט' דהוא חמס שחומס מרעהו דבר בזרוע ובחוזק יד וכל הנוטל דבר בחזקה מרעהו עובר על איסור חמס אבל בעכו"ם דלא אמרה תור' השבה אז פחו' מפרוט' הוי ג"כ בכלל גזל והגם דישראל מוחל לי' בתר הכי הוא מתנה דיהיב לי' אבל איסור גזל כבר נעשה אבל ישראל בישראל עבר על איסור חמס אבל החפץ שהוא פחות משוה פרוטה קנה לי' כיון שחושב לגזול להיות שלו כנלענ"ד [ומתוס' עירובין דף ס"ב אין סתירה אחר העיון ודו"ק]:
וראי' מפורשת מצאתי במדרש רבה פ' נח פרשה ל"א וז"ל כי מלא' הארץ חמס מפניהם איזהו חמס ואיזהו גזל אר"ח חמס אינו ש"פ וגזל ששוה פרוטה וכך היו אנשי דור המבול עושי' הי' אחד מהם מוציא קופתו מליאה תורמסים והי' זה בא ונוטל פחות מש"פ וזה בא ונוטל פחות מש"פ עד מקום שאינו יכול להוציא ממנו בדין א"ל הקב"ה אתם עשיתם שלא כשורה אף אני אעשה עמכם שלא כשורה הה"ד נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה בלא חכמת התור' עכ"ל ממוצא דברי' אתה לומד כי אין גזל רק בפרוטה אבל חמס הוי בפחות מפרוט' וגם זאת נלמד כי אין ב"ד מוציאי' מיד חמסן גזל שהוא פחות משוה פרוטה ודו"ק ועיי' ביפה תואר בירושלמי פ"ד בב"מ שנתקשה הלא אפי' בפרוט' לא ניתן להשבון בעכו"ם ותי' היינו שאין השבון מכפר על העבירה אבל עכ"פ הב"ד מוציאי' הגזילה מידו יעו"ש ויש להמתיק דבריו בדברי רש"י בע"ז דף ע"ב דב"נ אינו בתורת גזילה כל היכא דאיתא ברשותא דמרא איתא וא"כ הוציא הב"ד הגזילה אם היא בעיני' אבל בודאי אם אינה בעיני' אז פטור מלשלם דאינו במצות השבה ודו"ק ומה שהקשה ביפ"ת הלא ב"נ נהרג אפי' על פחות מפרוטה נ"ל היינו האי שהוסיפו במדרש רבה על ירושלמי הנ"ל שנסע יתרם בם ימותו בלא חכמת התורה שדור המבול חטאו בזה שהגביהו לב שיש יתר בם שאינם אכזרי' ומוחלי' זה לזה בפחות מפרוטה עיי' רש"י דף נ"ט שבני נח אכזרי' ולאו בני מחיל' נינהו יעו"ש שעברו דייני דור המבול ולא המיתו לאיש אשר חטף מחבירו פחות משוה פרוטה כנגד דעת התורה שעכ"פ צערא לי' לחברי' בשעת חטיפה ואצלם דליכא מצות השבה אז חייב מיתה על שצער לחבירו כמו שחייב ב"נ על פחות מפרוטה אם גזל מישראל על שציער לי' עכ"פ נלמד מדברי חכז"ל שכך הדין עכ"פ בישראל שעל פחות משוה פרוטה ליכא גזל רק הגברא עושה איסור שחומס של רעהו אבל על החפץ ליכא שם הגזל שלא יקנה הגנב החפץ בקנין גזילה כאשר בארתי בספרי פלס חיים וגם בתשובה הארכתי שגזלן קונה בקנין גזיל' לחפץ ובפחו' משוה פרוטה לא נקרא החפץ בשם גזילה יען דבפחות מפרוטה ליכא שם השבה לפי שאין ב"ד נזקק לכך או יען שישראל מוחל עליו בבטח וא"כ לא הוי החפץ גזילה ולא עבר על לא הגזול רק עשה חמס והבן זה:
ואוסיף נופך להסביר דרק איסור חמש יש שלא לגזול אפי' מפחות משוה פרוטה אבל לא מתחיל כלל בישראל שם הגזילה על החפץ דישראל בני מחילה ומוחל בשעת גזילה לישראל חבירו כדי שלא יבא על ידו ללאו דלא תגזול והגם שהוא מכוון לגזילה מהני מחילת בעל הממון שיהי' בתורת מתנה ולא בתורת גזילה וראי' לזה דמהני מדברי ים של שלמה בב"ק דבעל הממון מכוון בתורת שכירות הגם שרעהו מכוון לגזול יעו"ש בסי' צ"ו ולזה מורה לשון רש"י בסנהדרין דף נ"ט ע"א דאמרו ליכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור ופריך והרי פחו' משוה פרוט' ומשני התם משום דלאו בני מחילה נינהו וכתב רש"י בד"ה משום וז"ל שאף בישראל נצטוו על הגזל אלא שפחות משוה פרוטה אינו נחשב גזל בעיניהם שעוברין על מידתן שרחמנין הן ומוחלין על דבר קל אבל בני נח אכזרי' הם עכ"ל מזה נשמע שלא נחשב מתחילה לגזל בעיניהם שמוחלין על דבר קל וכדי שלא יכשל חבירו על ידו הוא מוחל בשעת גזילה דאל"כ שאח"כ הוא מוחל אז אפי' אם גם בני נח בני מחיל' הן עכ"פ כבר עבר על הגזל ונהרג כמו שפי' רש"י בדף נ"ז הגם שישראל מוחל בתר הכי לא מהני אלא פשיטא דכאן בדף נ"ט דקשה רק מי איכא מידי אז יש לתרץ דישראל מוחל מיד בשעת גזילה ובני נח אכזרים המה ולא מוחלי' על דבר קל דבישראל הוי מחילה קודם איסור גזילה ודו"ק ומה שבן כח נהרג אם גזל פחות מפרוטה מישראל הגם שישראל מוחל מיד לק"מ דחייב שציער לישראל דהא הי' חומס מידו ומצער אותו בשעת חטיפה אבל גזל אין כאן ועי' רש"י בע"ז דף ע"ב היטב שכתב וז"ל אע"ג דגבי ישראל לאו ממונא הוא דמחיל עלי' עכ"ל משמע כדברי ודו"ק אבל בדף נ"ז דחידש רב פפא דישראל מחיל בתר הכי ולא מיד בשעת גזילה הוצרך רש"י לחדש דישראל לא עבר על גזל יען דאין עליו דין השבון א"כ כא כקרא גזל אבל אסור משום חמס לגזול מתחילה אפי' בפחו' מפרוטה ודו"ק [ועיי' תוס' עירובין דף ס"ב ועיי' קצו"ח סי' שנ"א]:
ובזה יובן מ"ש הרמב"ם בריש ה' גזילה ואבידה ובריש ה' גניבה שאסור לגזול או לגנוב אפי' כל שהוא הגם שאינו שוה פרוטה לא צריך לטעם שחצי שיעור אסור מה"ת יעו"ש בכ"מ אלא תיפוק לי' דעובר על איסור חמס דהוא אפי' בפחות מפרוטה וק"ל ויש ליישב בזה קו' הלח"מ בפ"א מה' גזילה וק"ל:
ובתשובה אחת בארתי דאין מחילה מהני בגזל אם הגזילה קיימת ומה דמהני בפחות משוה פרוטה דשאני התם דהוא מוחל ולא יתחיל לבא על החפץ שם גזילה אבל אם כבר חל על החפץ שם גזילה לא מהני מחילה כלל דאין תיקון רק בהשבת החפץ אם הוא בעולם עדיין אבל אם אין הגזילה בעין מהני מחילה דתשלומי ממון לא הוי רק תיקון איסור ולא קיום מצוה ואין כאן מקום להאריך:
סוף דבר דאם אין בתמרה או אגוז שוה פרוט' אז בודאי אין כאן גזל דנאמר קדשה בגזל אינה מקודשת דלא משכחת על פחות מפרוטה שם גזל והוי שלו דקנה אותו מיד אבל דבר שאין בעה"ב מקפיד אפי' הוי שוה פרוטה אעפ"כ הוי קדושין אם ידעי' בבטח שאינו מקפיד דאין כאן לא חמס ולא גזל רק שמרוצה בעל הממון למי שיקח דבר שלא נחשב בעיניו ומכוון לזכות בו שיהי' שלו ודו"ק:
ודע דנ"ל ברור הגם אם ידעי' שחפץ זה הוי דבר שאין בעה"ב מקפיד בו בכל זאת הוי של בעה"ב ונחשב לממון שלו כל זמן שלא נטל איש החפץ ומכוון לזכות בו דאטו הפקיר בעה"ב ממונו דנימא שהוא הפקר לכל אלא הגם שהוי בסתמא ממון של בעה"ב בכל זאת דעתו אם יבא אחד ויכוון לזכות בו לעצמו שהוא מקנה לו אבל אם הזוכה בחפץ לא מכוון לזכות בו משל בעה"ב רק יחשוב לקנות משל הפקר אז בודאי אינו זובה בו דבעה"ב מזכה למי שרוצה לזכות בו משלו וזה שלא כוון לזכות משל בעה"ב רק לקנות מהפקר אינו קונה כלל דהא בעל הממון לא הפקיר מאומה ודו"ק:
ולדעתי זה כוונת הרמב"ם שכתב שהוי ספק מקודשת ונתקשה במ"ל שם מהכ"ת לא יהי' ודאי קדושין כיון דהוא בטח דבעה"ב אינו מקפיד ולמה אנו חוששי' שמא מקפיד והוא קו' גדולה על הבנת הב"ש ורוב אחרוני' יע"ש ולפמ"ש הוי הספק דילמא הוא לא כוון ליקח בתורת גזילה או מתנה רק חשב ליקח בתורת הפקר או שחשב דהוי כשלו יען שבעה"ב אינו מקפיד וכיון שכן אז לא קנה כלל ודוק:
וראי' לדבר דודאי לא טוב דבר שאין בעה"ב מקפיד עליו רק מנכסי גוי אי אמרי' גזל גוי מותר וחידש המג"א בסי' תרל"ז בשם ס' יראים וז"ל אפי' למ"ד גזל גוי מותר אפ"ה לא מקרי לכם עכ"ל הכוונה פרשתי זה שנים רבות בודאי מותר לגזול מגוי אבל צריך עכ"פ לכוון שרוצה לקנו' בקנין גזילה להוציא מרשות גוי ולהכניס לרשות עצמו ע"י קנין הגבהה או משיכה או חזקה בקרקע ואז קונה בקנין גזילה אבל אם לא מכוון לקנו' בקנין גזילה אז נשאר החפץ לנכרי דהא יש לגוי קנין בממונו וא"כ מי שבונה סוכה ברה"ר ולא מכוון לגזול אינו יוצא מצות סוכה והבן זה וא"כ בדבר שאין בעה"ב מקפיד אין בו איסור גזל ומותר לכל איש לגזול או לזכות בתורת מתנה אבל בלי כוונת קנין גזילה או ומתנה רק שמכוון לזכות בו מהפקר או שחושב יען שכל יד ממשמש בו נחשב כשלו בודאי לא קנה כנלע"ד: וגם נ"ל פשוט דכל זמן שלא זכה בו איש אז נחשב דבר שאין בעה"ב מקפיד בו לממון של בעה"ב ואטו נימא באיש ישראל אופה חמץ אשר אינו מקפיד על זיתי שאור המושלכי' בביתו על הארץ שאינו עובר על איסור בל יראה ובל ימצא יען דאינו מקפיד עליו לא הוי שלו זה שקר מבואר בכל הל' פסח עיי' סי' תל"ג ותמ"ב ותמ"ה וסוף תמ"ח וסי' תמ"ו ותס"ו אלא פשיטא כל זמן שלא זכה בה אדם הוי דבר שאין בעה"ב מקפיד עליו ממון של בעה"ב ועובר עליו חוץ מפרורין דממילא בטלו והוי כאלו אמר בפירש שהן הפקר ואפי' אם יאמר בפי' דמקפיד עליהם המה הפקר ועיי' מג"א סי' ת"ס סק"ב וסי' תל"ד ודו"ק אבל בודאי בדבר שאין בעה"ב מקפיד אם יאמר בפירש מעכשיו אני מקפיד הוי גזל וא"כ ממילא הוי שלו כל זמן שלא זכה בהן אדם ועובר על בל יראה ודו"ק:
וחפשתי באוצרן של אחרונים ומצאתי להגאון אדמו"ר חת"ס בא"ע סי' פ"ה בד"ה אך שכתב דדין הרמב"ם דדוקא בדבר שאין בו שוה פרוטה אבל דבר שיש בו פרוטה הוא חשוב והוי גזל והגם שמשמע בסופי תאנים דלא הוי גזל כמבואר ברמב"ם פ"א מה' מעשר דשאני התם דיש לבעה"ב ברכה בשדותיו ולא לקטם לאלו אפי' על שוה פרוטה לא הוין חשובי' אבל בשאר מקומות דומה לחמץ הגם דפרורי' ממילא בטלי אבל כזית הגם שנדרס בעפר לא בטלי יעו"ש היטב:
ואחר בקשת מחילה לאלף מעוצם תורתו נ"ל כמו שכתבתי בודאי בכל מקום שיש זוכה לדבר שאין בעה"ב מקפיד בו מה לי פרוטה מה לי חצי פרוטה כיון שבעה"ב אינו מקפיד אין בו גזל מה לי שיש לבעה"ב שדה מבורכת ולא לקטם לאלו או שיש בית מבורכת בחמץ ולא מקבץ לזיתי חמץ אבל ההבדל ברור דשם אם בא אחד לזכות בו אז אין מקפיד בעה"ב ויוכל כל איש ליקח אותו דבר ואין בו משום חמס או גזל אבל כל זמן שלא זכה בהם איש הווה של בעה"ב דהא לא הפקיר אותם ולכן עובר בכזית חמץ אפי' מושלך ע"ג הארץ אבל פרורי' בטלו ממילא אפי' אין זוכה בו איש כנלע"ד לאמת בעזה"י:
ועלה בדעתי להביא ראי' לזה דהא בחמץ אם יש בו כזית הוא עובר הגם שאינו שוה פרוטה דעל שיעור חמץ הקפיד התורה ולא על שווי' של חמץ וא"כ בודאי קשה קו' אדמ"ו אם אין בו שוה פרוטה וגם מושלך על הארץ למה בעה"ב עובר על בל יראה וצע"ג ולפמ"ש נכון דכל זמן שלא זכה בו איש הגם שאין שוה פרוטה וגם אין בעה"ב מקפיד בו הוי ממון של בעה"ב כנלע"ד:
שוב ראיתי באבני מלואים בסי' כ"ח ס"ק מ"ט שהביא דברי נוב"י א"ע סימן נ"ט דדבר שאין בעל הבית מקפיד הוי הפקר והוא השיג עליו דא"כ גם בעה"ב הי' צריך לזכות בו מחדש ואם לא יזכה מחדש הר"ז עובר על בל יחל אלא בודאי אינו הפקר והוא של בעה"ב רק שנותן למתנה למי שיטול שלא מדעתו יעו"ש כי נכונים מאד דבריו ולדעתי יש ראי' מחמץ כמו שבארתי למעלה וגם הזוכה צריך לכוון שזוכה מן בעה"ב הן בתורת קנין גזל או מתנה אבל אם מכוון בתורת הפקר לא זכה ושישו בני מעיי כי הלכתי בדרך הישר אבל מה שהביא בס"ק מ"ח בשם שו"ת רשב"ץ ואחריו החזיק אדמ"ו בחת"ס סי' פ"ה דדוקא בדבר שאין בעה"ב מקפיד וליכא שוה פרוטה יש חשש קידושין לדעתי אין זה אמת דאין ראי' מחמץ ונהפוך הוא דיש ראי' מסופי תאני' ודו"ק:
וראיתי בנוב"י שם סי' נ"ט שנתקשה לדעת מאין הוציא הרמב"ם דין זה דדבר שאין בעה"ב מקפיד אין בו איסור גזל יעו"ש בד"ה והנה שהניח בצ"ע:
ונראה לי לברר דבריו בעזה"י בירושלמי פ"ב דערלה וז"ל הכא את אמר צריך להרי' והכא את אמר אין צריך להרי' ר' יעקב בר זבדי רבי אבהו בשם ר"י מפני גזל השבנו ותני כן כל תרומה שאין הכהנים מקפידין עלי' כגון תרומת הכליסין והחרובין והשעורי' שבאדום אין צריך להרי' עכ"ל הובא להלכה ברמב"ם פי"ג מתרומות הל' א' וז"ל וכל תרומה שאין הכהנים מקפידין עלי' כגון תרומת הכלוסין והחרובין והשעורי' של אדום אינו צריך להגבי' הואיל ונפלה במאה בטלה והכל מותר לזרי' עכ"ל וכ' בכ"מ וז"ל ירושלמי פ"ב דערלה וטעמי' כיון שאינו מרים אלא מפני גזל השבט כל שאין מקפידי' אין כאן גזל עכ"ל הנה מבואר דאפילו ביותר משוה פרוטה בדבר שאין בעה"ב מקפיד אין כאן גזל כלל ונסתפק הרמב"ם דילמא דוקא היכא שנתערב ונתבטל האיסור רק צריך להרי' דממון דחברי' לא נתבטל עיי' ביצה דף ל"ח יאכל הלה וחדי יעו"ש לכן בדבר שאין מקפיד אין צריך להרים אבל לוקח מתחילה דבר שאין בעה"ב מקפיד להיות כשלו אז בודאי צריך כוונת קנין לשם גזל או מתנה ודילמא לא כוון לזה והוא ספק קדושין כנלע"ד בעזה"י דמקום הניחו לי רבותי להתגדר בו שמירושלמי הנ"ל יצא דינו של הרמב"ם:
ובזה נ"ל לחדש דבר מי שנתערב לו איסורי הנאה של חבירו יבש ביבש חד בתרי ונעשה היתר אעפ"כ אין צריך לשלם לחבירו הגם שא"ה של חבירו נעשה היתר ע"י התערובות יען דא"ה הוי דבר שאין בעה"ב מקפיד בו ואין בו משום גזל ודוק אחר חיפוש גדול מצאתי בפרמ"ג יו"ד ס' ק"ט סק"א במש"ז שנסתפק אם צריך לשלם בחבירו האיסור הכאה ותי' מסתמא א"ה הוי הפקר וזכתה לו לבעל התערובות חצרו יעו"ש ולדעתי הוי דבר שאין בעה"ב מקפיד ואפי' בחצר בעה"ב אין בו דין גזל כנלע"ד:
סוף דבר הכל כשמע בנידן דידן דנ"ל דאין כאן חשש קידושין הגם שלדעתי שאפי' בש"פ שייך דין הרמב"ם אבל כאן לא הוי דבר שאין בעה"ב מקפיד כי מה שמפוזר בחדרו אחת הנה ואחת הנה הוא יען שבניו הקטני' משחקי' בו אבל בכל עת הוא יכול ללקט אותם ולמכור ומה אביו מוותר נגד בניו בכל זאת הוי דבר המקפיד ברובו של עולם ואין כאן קידושין אבל אני טרוד מאד ולא באתי אלא להעיר לב כבוד מעלתו ולא להלכה ולא למעשה אני משיב ילך אל המורי' הגדול' בעם והמה יורו לו דרך הקדש: ואיידי דאיירי אמרתי לולי דמסתפינא דחייכא עלי בבי מדרשא אמרתי לחדש דה"ה בהקדש בדק הבית דהוי הגזבר הבעה"ב עיי' ר"ן נדרי' דף ל"ד וברמב"ם הל' מעילה יש גם כן הדין בדבר שאין הגזבר מקפיד להכניס להקדש רק מניח בשוק לאבדון אין בו דין מעילה דאיסור מעילה הוא רק חומר על גזל גבוה וגזל הדיוט ועיין במ"ל פ"א מהלכות מעילה ובדבר שאין מקפיד ליכא גזל הדיוט ולא מעילה בגבוה ובזה יובנו דברי הפי' משניות בפ"ג ממעילה וז"ל וכשצומחת ערבה בשדה הקדש הואיל ואינה נמכרת ואינה ראוי' לשום דבר לא נהנין ולא מועלין לד"ה עכ"ל ועי' בטו"א בר"ה דף כ"ח שנתקשה בו הא מבואר בשבת דראוי' הם לתשמיש יעו"ש ולדעתי יען שדברי' המה מצויים ולא נמצאו עליהם קונים וגם אינם ראוים לתשמיש דבר בהקדש גופא וא"כ הוי מן דברי' שאין הגזבר מקפיד לכן אין בהם מעילה כנלע"ד לשיחה בעלמא: