שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
א · סימן סו
שאלה עבד של שני שותפין כהנים ועמד אחד ושיחרר חלקו ונשאר העבד חציו עבד וחציו בן חורין אם מותר לאכול תרומה ואת"ל שאסור לאכול תרומה מכח צד חירות שלו אם אכל במזיד אם לוקין אותו כמו שאר זר שאכל תרומה לוקין כמבואר ברמב"ם פ"ו מה' תרומות הל' ו' או נימא כיון שהוא חציו עבד כהן אין לוקין עליו דהא מכח חציו עבדות הוא ראוי לאכילת תרומה: תשובה לכאורה מבואר בתוס' בגיטין דף מ"ב ע"ב בד"ה מעוכב שהקשו מאי נסתפק הגמ' אי מעוכב גט שיחרור אוכל בתרומה הא מפורש בכריתות דף כ"ד דמעוכב גט שיחרור אוכל בתרומה ותי' דהתם איירי במפקיר עבדו שמותר לאכול תרומה כמו שמותר בשפחה אבל כאן איירי בחציו עבד וחציו בן חורין מבואר מתוס' שהגמר' נסתפק שחציו עבד יאכל בתרומה ופליאה גדולה בילקוט פ' אמור הביא איבעי' הנ"ל וסמך על איבעי' ת"ש יליד בית שפושט קנין כספו אעפ"י שאינו שוה כלום והמעיין בגיטין דף מ"ב יראה שהך ת"ש הוא על איבעי' עבד שמכרו רבו לקנס יעו"ש והוא פלא]:
וראיתי בפנ"י שהרעיש שם כדעת מהרש"ל שחציו עבד וחציו ב"ח אסור לאכול תרומה מכח צד זרות שבו והביא דעת רמב"ם בפ"ז מה' תרומות בעבד של שני שותפין שא' כהן וא' ישראל אסור לאכול תרומה ובכ"מ ביאר שהוא מן ת"כ ומן ירושלמי והפנ"י הביא שהוא גמ' מפורשת ביבמות ריש פ' אלמנה לכה"ג דבת ישראל שנשאת לכהן ונתאלמנה לא יאכלו עבדיו בתרומה מפני חלק העובר שהוא זר במעי אמו א"כ מבואר כיון שיש לישראל חלק עם הכהן אסורי' העבדים בתרומה יעו"ש א"כ מבואר דעת רמב"ם ות"כ וירושלמי וגם גמ' דידן סוברי' דחציו עבד אסור לאכול בתרומה ודברי תוס' נפלאים: אמנם השתוממתי על המראה איך נעלם מעיני הכ"מ גמ' מפורשת ביבמות שהביא הפנ"י והביא ממרחק לחמו מירושלמי ואמרתי מראשית לברר כי ראתה עינו של ב"י מה שלא ראו עיני של פנ"י דרק בירושלמי הדין מבוא' ומגמ' דידן לית שום ראי' שדין הרמב"ם מדין הגמ' רחוק מאד דהרמב"ם כ' וז"ל עבד של שותפין שהי' אחד מהן כהן אינו מאכיל הר"ז העבד אסור לאכול עכ"ל ויל"ד בלשונו הזהב (א) הכי החסרון יען שיש א' כהן נהפוך הוא יען שיש אחד ישראל אסור לאכול שחלק הזר מפסיל אותו מן התרומה וא"כ הי' לרמב"ם לומר עבד של שותפין שהי' אחד מהן ישראל וצע"ג (ב) מאי זה שכ' שהי' אחד מהן כהן אינו מאכיל הרי זה העבד אסור לאכול דהוא כפל לשון פשיטא כיון שאינו מאכיל ודאי אסור לעבד לאכול כך הי' לו לומר אף עפ"י שא' מהן כהן אסור להעבד לאכול (ג) פלא עליו מאי זה דנקט אינו מאכיל בודאי הכהן מאכיל לעבדו ומפני חלק הכהן הי' רשאי לאכול ואעפ"כ אסור לעבד לאכול יען שיש בגופו גם חלק זר כמו שחציו עבד וחציו בן חורין אסור לישא שפחה או בת חורין דיש צד עבדות אם יבעול בת חורין ויש צד חירות אם ישא שפחה וה"ה כאן מצד הכהן מותר לאכול אבל מצד חלק ישראל אסור לו לאכול וצע"ג:
ונלע"ד ליישב בטוב טעם ודעה בעזה"י דבשותפות עבד מכהן וישראל שאסור לו לאכול תרומה יש לחקור משני פנים (א) דרק קנין ממון של כהן מותר לו לאכול תרומה אבל קנין ממון של ישראל לא הותר באכילת תרומה ויען שעבד הוא מחויב בכל הל"ת שנשים מחויבות וא"כ איך יאכל תרומה הגם שמצד חצי קנין של כהן יהי' מותר באכילת תרומה הלא החצי קנין של ישראל הוא מעכב שלא יוכל לאכול דצד חלק ישראל הוא צד זר ויעשה איסור אבל אם עבר ואכל אי אפשר ללקות אותו דהלא החצי גוף הי' מותר באכילת תרומה ואיך אנו מלקי' כל הגוף התורה לא חייבה רק אם כל הגוף מחויב אבל לא חצי גוף מחויב וחצי פטור (ב) דתורה אמרה וכהן כי יקנה נפש קנין כספו ואכל בלחמו אם כל הקנין שיש בנפש ההוא הוא כספו מיוחד לכהן לבדו אז יאכל בו אבל אם אין כל הקנין בנפש ההוא מיוחד לכהן לבדו לא נתנה התורה כח לחלק הכהן לאכול בתרומה וא"כ בעבד של שני שותפין אחד כהן ואחד ישראל אז כל העבד אסור באכילת תרומה לא מצד חלק ישראל לבד אסור באכילת תרומה אלא גם מחלק הכהן אסור לאכול תרומה ונחשב העבד כאלו יהי' כולו של ישראל ואם אכל לוקין אותו משום זר לא יאכל קודש ודו"ק:
ובא ברוך ד' והבן בדברי רמב"ם שכ' אם אחד מהן כהן אינו מאכיל אם הי' אומר שאחד מהן ישראל שאינו מאכיל שאסור לעבד לאכול הי' במשמע שרק יען שיש בו צד זר משו"ה אסור לאכול מכח חלק ישראל אבל מצד חלק הכהן הוא מותר באכילת תרומה לכן בא בחכמה וכ' שא' מהן כהן אינו מאכיל שתורה לא חידשה היתר אכילת תרומה רק בכספו מיוחד של כהן לבדו אבל אם אינו כספו מיוחד אז גם הכהן אינו מאכיל והר"ז העבד אסור לאכול לא שצד ישראל מעכב באכילתו רק שכל העבד אסור באכילת תרומה ודו"ק: ולפ"ז מיושב קו' הפנ"י למה רמז הכ"מ לירושלמי ולא לגמ' דידן דבירושלמי פי"א מתרומות מבואר בזה הלשון מניין לפרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל שאינו מאכילו בתרומה ת"ל וכהן כי יקנה קנין כספו וגו' יכול לא יאכילנה בכרשינין ת"ל הם אית תני' תני יכול לא תאכל בכרשינין ובתילתן ר' יחזקי' ר' ירמי' ר' יחיא בשם ר"י לית כאן תילתן דבר תורה לא כן תני מניין לכהן שקנה עבד ולישראל בו שותפות אפילו אחד ממאה בו שאינו מאכילו בתרומה ת"ל וכהן כי יקנה תני בר קפרא אחד זו וא' זו לא תאכל בתרומה עכ"ל:
והנראה לי בהבנת ירושלמי דלכאורה השתוממתי איך הביא ר"י ראי' יען דעבד השותפין שאחד מהן ישראל אסור באכילת תרומה ה"ה אסור לישראל ליתן תילתן לפרתו של כהן אשר אצלו בשומא דהוי ג"כ כשותפות כהן עם ישראל הלא לכאורה יש לחלק דבעבד דהוא בן אדם ומצווה על כל ל"ת כאשה וא"כ הגם שמכח חלק הכהן ראוי לאכול עכ"פ חלק ישר' אסור לאכול והגם דהוי כלא אפשר וקמכוון או כאפשר בחולין ולא קמכוון דכיון דמכח חלקו של כהן מותר לאכול תרומה וחלק ישראל ע"כ נהנה אבל בחלבי' ועריות אפי' מתעסק חייב שכן נהנה וכ"ש באכילה שהוא הנאה הבאה ע"י מעשה ועיי' באר רחובות בפנ"י בפסחים דף כ"ו אשר הם מאירות עינים אבל בבהמה של שותפות כהן וישראל שאין כאן איסור על אכילת הבהמה רק שישראל נהנה מן התרומה בהנאה של כילוי וא"כ כיון שחלק הכהן מותר אפי' בהנאת כילוי וחלק ישראל נהנה בע"כ דאי אפשר לחלק באכילה אחת שלא יהנה ג"כ חלק ישראל רק דמכוון להנו' אז באמת מותר ליתן תילתן לבהמת כהן הגם שישראל שותף בה מכח שקבלה בשומא כמו אם הכהן מדליק להנאתו שמן שגם ישראל נהנה ממנו ועיין בר"ש סוף תרומות וק"ל ובודאי מותר להאכיל לבהמת שותפות כהן וישראל תלתן אפי' דבר תורה ומעבד ליכא למילף דחלק זר מחויב על הנאת אכילה והוא קושי' גדולה וצ"ע גדול: ואמת מורה דרכו בודאי בהמת שותפות הי' מותר לאכול בתרומה אם הכהן מאכיל לחלקו אבל אם התורה הקפידה שצריך להיות קנין כספו מיוחד לכהן לבדו אבל אם יש לישראל חלק בו אז אין כח הכהן מאכיל א"כ נחשב הבהמה כאלו כולה לישראל ואסורה לאכול בתילתן שהיא תרומה דאורייתא אבל בכרשיני' דסובר הירושלמי דלא הוי מה"ת אנו מתירין מכח שותפות כהן עם ישראל וזה שרמז הירושלמי מניין לכהן שקנה עבד ולישראל בו שותפות אפי' א' ממאה שבו שאינו מאכיל לא בלבד שהעבד אסור לאכול מכח חלק זר שבו אלא גם מצד חלק כהן לא יוכל לאכול שכח הכהן לא מאכיל אם אינו קנין כספו מיוחד לו לבדו ת"ל וכהן כי יקנה שהוא לבד קונה ולא שגם ישראל קונה עמו ואם אפי' כח הכהן אינו מאכיל א"כ בודאי אפילו בבהמת שותפות כהן וישראל אסורה בתרומה דאורייתא והבן [ואולי לזה רמז בר קפרא שאמר א' זו וא' זו לא יאכל בתרומה ולא צריך ללחץ המפרש יעו"ש]: ומעתה מיושב קו' פנ"י בשלומא ביבמות דף ס"ז דמבואר שעבדים אסורי' לאכול מפני חלק זר עדיין לא מוכח דכח הכהן אינו מאכיל לחלקו דאפי' אם הכהן מאכיל לחלקו עכ"פ אסור לעבד לאכול מכח חלק ישראל אבל בירושלמי מבואר דכהן אינו מאכיל אפי' לחלקו דממועט מפסוק דכהן אינו מאכיל רק לכספו מיוחד א"כ שם מבואר כדברי רמב"ם אם א' מהן כהן אינו מאכיל ואז כל העבד אסור לאכול והבן זה:
ודע הגם דמלשון הירושלמי ורמב"ם שהבאתי משמע כמו שבארתי דגם חלק הכהן נחשב כזר יען שאינו כספו מיוחד או קונה מיוחד אבל מתוספת' פ"ט דיבמות שכתבה וז"ל כהן שקונה עבד ולישראל אפי' א' ממאה שבו אין אוכל בתרומה עכ"ל מדנקטה דעבד אינו אוכל ולא נקטה כלשון ירושלמי ורמב"ם שהכהן אינו מאכיל משמע דכהן לא הפסיד זכותו רק העבד אסור לאכול מכח חלק זר:
ולדעתי הוא פלוגתא בין רש"י ותוס' ביבמות דף ס"ז רש"י בד"ה ואינו מאכיל וז"ל אם בת ישראל לכהן ומת והניחה מעוברת אין בעובר כח להאכילה וה"ה לעבדים עכ"ל ובתוס' בד"ה פוסל כ' וז"ל נראה לפרש שהעובר פוסל בעבדי אביו וסיימו ובקו' פי' כולה מילתא אאמו ואף ע"ג דאעבדי' קאי ה"ק שהעובר פוסל ואינו מאכיל את אמו וה"ה לעבדיו דפוסל עכ"ל ולכאורה פליאה נשגבה על רש"י כיון דפוסל על עבדים קאי למה לא פי' כפשוטו פוסל בעבדי אביו וצ"ע ועוד קשה לפי הבנת תוס' בדברי רש"י שהכוונה וה"ה לעבדיו דפוסל א"כ הי' לו לרש"י לכתוב תיבות הללו [וה"ה לעבדיו] על פירושו שפוסל אם בת כהן שנשאת לישראל שפוסל את אמו שם הי' לרש"י לסיים וה"ה לעבדיו אבל לא על הסיפא ואינו מאכיל כקו' התוס' אם הוא פוסל מכ"ש שאינו מאכיל וצע"ג:
אך האמת יורה דרכו בקודש והוא דנ"ל דתיבת פוסל מורה אם העובר גורם הפסד מה שהוא פועל כגון בת כהן שנישאת לישראל ומת בעלה לולי העובר יש לה היתר לאכול בתרומה כמו בנעורי' והעובר מפסיד לה זה זה נקרא שפוסל גוף זה מהיתר הראוי לו אבל בת ישראל שנשאת לכהן ומת שאז חידשה התורה אם יש לה בן שהוא כהן שמותרת לאכול מכח בנה אבל כ"ז שולד במעי אונו שהוא זר או אינו ילוד אז לא חידשה התורה שעובר מאכיל את אמו א"כ לא נקרא העובר פוסל את אמו דמאי פועל העובר הלא אם העובר אינו בעולם בודאי אין לה היתר לאכול ולא שייך פוסל רק שאינו מאכיל את אמו ודו"ק:
ולפ"ז נחזי אנן אם שייך לומר שעובר פוסל בעבדים הלא כיון שמת אב העובר אז אין אדון לעבדי' הנ"ל ולא הוו עוד קנין כסף של כהן ונפלו לירש לעובר והוא זר ואין בו כח להאכיל אותם תרומה ואין זה נקרא שפוסל אותם מתרומה הכי מבלעדו היו אוכלי' אפי' אם היו נשארי' הפקר ג"כ לא יאכלו בתרומה והוא פועל רק שאינו מאכיל אותם כאלו לקח ישראל עבד מכהן שאדון אינו פוסל אותו בתרומ' רק שאינו מאכיל אותו בשלומא הכהן המוכר עבדו לישראל או נותן לו גט שיחרור נקרא שפוסל עבדו מתרומה שהרי יש בידו שלא למכור ושלא לשחרר ויהי' נשאר קנין כספו ויאכל בתרומה ומה שאדון מבטל ממנו היתר זה נקרא שהוא פוסל את עבדו מתרומה עיי' גיטין דף י"ב ודוק אבל מכח ישראל הזוכה או העובר היורש שאין בידם להאכיל אותם וכח הראשון שהי' מאכילו נפסק קנינו איך נופל כאן שעובר פוסל עבדיו בתרומה והבן לכן החכים רש"י וכת' וה"ה לעבדיו שאינו מאכיל כמו אם בת ישראל הנשאת לכהן ומת בעלה והיא מעוברת שלא נקרא עובר פוסל רק הוי שאינו מאכיל את אמו ה"ה שעובר אינו מאכיל עבדיו אבל ברישא בבת כהן שנשארה מעוברת דשם הוי נכון עובר פוסל לא שייך ה"ה לעבדיו ודו"ק וכן כ' רש"י בד"ה והניחה מעוברת וז"ל ויש לעובר בהן חלק ואין לעובר כח להאכילן עכ"ל מבואר דעובר אינו פוסל רק שלא יוכלו לחדש היתר אכילה לתרומה ולפ"ז לק"מ למה לא פי' רש"י שעובר פוסל בעבדי אביו דרש"י סובר דלא נקרא זה כלל עובר פוסל רק שאינו מאכיל וע"כ עובר פוסל קאי על בת כהן שניסת לישראל ודוק כי אקוה שמקום הניחו לי בזה מן השמים:
אמנם כ"ז הוא אי חלק הזר הוא רק מעכב מלאכול אבל מכח חלק הכהן הי' מותר לאכול א"כ לא שייך העובר פוסל בעבדי' דמצדו מעולם לא זכו העבדים באכילת תרומה ובחלק האח הנולד אין זה פוסל רק מעכב דהא אם אכל לא עשה חלק הכהן שום איסור אבל אם נאמר כשיטת הרמב"ם שגם חלק הכהן מפסיד היתר שלו על ידי חלק הזר א"כ שייך שפיר שעובר פוסל ולפ"ז תלי' ספק הנ"ל בשיטת רש"י ותוס' ודו"ק:
ולכאורה עלה בדעתי להביא ראי' מסוגי' להבנת רש"י שחלק זר הוא רק מעכב אבל אינו פוסל חלק הכהן דהא בגמ' בעו אי הטעם דר"י משום עובר במעי אמו זר או משום ילוד מאכל שאינו ילוד אינו מאכיל ונ"מ עובר במעי כהנת יעו"ש ונ"ל מסברא בודאי אי העובר הוא זר אז שייך לומר שגם חלק הכהן אסור לאכול דתורה הקפיד' קנין כספו אוכל אבל אם יש לזר שותפות בו אין הכהן מאכיל לקנין חלקו תרומה אבל אם נימא דעובר במעי אמו לא הוי זר והוא נחשב לכהן רק שאינו ילוד אינו מאכיל אז בודאי חלק העובר הוא מעכב מלאכול אבל אינו פוסל גם חלק הכהן דגם חלק העובר הוא קנין כסף של כהן ולפ"ז הי' לגמ' לומר כ"מ אי טעמא משום שעובר הוא זר א"כ גם חלק הכהן אסור בתרומה אבל אי הטעם דילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל א"כ חלק הכהן לא נפסל אלא פשיטא הגם אי העובר נחשב לזר גם כן אינו פוסל לחלק הכהן רק מעכב עליו ודו"ק:
שוב התבוננתי דהלא במתני' אנו דנין על לכתחילה אם העבדים מותרי' לאכול ונקט הגמ' נ"מ עובר במעי כהנת אי מותרי' העבדי' אפי' לכתחילה לאכול אבל אם ינקוט הגמ' נ"מ בעובר במעי ישראלית לענין אי נפסל חלק הכהן הוא נ"מ על אם עבר ואכל דלכתחילה בודאי אסור דעכ"פ חלק הזר מעכב מלאכול ודו"ק:
היוצא דבעבד השותפין מכהן וישראל בודאי אסור באכיל' תרומ' אבל אי כל גופו אסור אפי' מכח הכהן או רק שחלק ישראל מעכב בו הוא פלוגתא לירושלמי ורמב"ם ותוס' כל העבד אסור אבל כפי אשר משמע מרש"י ובפשטות התוספתא הוא רק איסור מכח חלק ישראל לבד ונ"מ לענין עבד אם אכל לענין מלקות ולענין אכילת בהמה בשותפות בתילתן שהוא דאורייתא ועיי' ברמב"ם פ"ו מה' תרומות הל' ט"ז ובמ"ל שם הל' א' ועיי' בתיו"ט ריש פרק ז' דיבמו' ודוק:
הנה בררתי דין עבד של שותפות כהן וישראל שאסור לאכול תרומה אבל עדיין צריך חקירה אם חצי עבד משוחרר וחצי נשאר לכהן אם מותר לאכול בתרומה כדעת התוס' דף מ"ב או כדעת מהרש"ל שהבאתי:
ראה זה מצאתי באבני מילואי' בתשובותיו סי' טו"ב שביאר כוונת התוס' בודאי בעבד של שני שותפין שאחד מהם ישראל אסור לאכול תרומה כדעת רמב"ם זה דוקא אם יש לו אדון זר אבל אם הי' חציו משוחרר וחציו עבד דאי אפשר לומר דצד עבדות הוי קנין לחצי גופו המשוחרר דהא יש על חצי העבדות כח אדון אשר הוא קנינו א"כ אמרי' בהיפך דחצי המשוחרר הוי לחלק העבדות כקנין שקנה קנין דאוכל בתרומ' הגם שאין לרבו שום הנאה כמו עבדי' שזכו בעבדי' בע"מ שאין לרבו רשות בהם דאוכלי' בתרומה כמבואר בגמ' וה"ה כאן הגם שאין לרבו זכות בחלק המשוחרר אעפ"כ אוכל צד חירות תרומה מכח כח עצמו שהוא לצד עבדות כקנין שקנה קנין והוא חכמה נפלאה ועצה עמוקה יעו"ש:
כבודו מונח במקומו ואחרי בקשת מחילה מעוצם תבונתו נ"ל דלא דק דבודאי אם עבד קנה עבד אוכל בתרומה יען דעבד לעבדים הוא עכ"פ דבר הנקנה אלו האדון עצמו קונה אותו לעבד בודאי הי' אוכל תרומה ה"ה גילתה התורה אם העבד של כהן הוא ג"כ אדון לעבדו שיאכל בלחמו אבל צד חירות שנעשה בר ישראל עם קדוש דליכא עוד בר קנין שהוא גוף קדוש ולא שייך בו עוד שיהי' קנין לאדם אחר א"כ פשיטא דלא נחשב חציו המשוחרר לקנין צד עבדות דנימא שהוא קנין שקנה קנין הלא החציו המשוחרר ליכא בעצם בר קנין הלא הישראל שמכר עצמו לכהן לעולם לא אוכל בתרומה יען דהוי רק כשכירו ולקיטו ולא נעשה קנין שלו והבן עיי' בספרי פלס חיים דף מ"ג ע"א ד"ה ומצאתי וק"ל:
ואוסיף נופך דהא דעבד אוכל תרומה אין זה כח במעל' שנתעלה עבד גוי אצל הכהן מעבד ישראל אצל הכהן נהפוך הוא יען שעבד עברי הוא חשוב לעצמו ולא נעשה כשור וחמור לאדונו אבל עבד כנעני נעשה לכהן כשורו וחמורו ודבר זה מבואר באר היטב בפי' משניות לרמב"ם בגיטין דף י"ג ז"ל ומה שהשיבו חכמים לו מפני שהוא כקנינו רוצה לומר שזה העבד באכילת התרומה או בהיותו בועל כנענית לא הוסיף בעצמו מעלה עד שתאמר שחובה הוא לו כשיוצא לחירות ואמנם זה כמו שתאכל בהמת כהן תרומ' מפני שהוא קנין כספו לפיכך אינו מעלה שיפסידנה עכ"ל וא"כ איך נאמר כאן שחציו ב"ח יאכל תרומה דהוי קנינו של קנין וא"כ יהי' עתה חציו של חירות נחשב כשורו וחמורו הוא דבר שאין השכל סובלו בשלומא עבדי' של עבד כהן יוכלו להיות כשור וחמור אבל בן חורין לא יוכל להיות כשור וחמור ודו"ק:
ובעמלי ראה ה' ויגל עיני למשפט שמצאתי בילקוט פ' אמור בשם ת"כ וז"ל כי יקנה נפש קנין כספו יכול אפי' עבד עברי ת"ל כסף יצא ע"ע שאין לו בו כסף אוציא את ע"ע ולא אוציא את של שותפין ת"ל כספו פרט למי שחציו עבד וחציו בן חורין עכ"ל לכאורה פלא גדול מתחילה נקט הת"כ ולא אוציא את השותפין והי' צריך לסיים ת"ל כספו פרט למי שהוא של שותפין ולמה מסיים פרט למי שחציו עבד וחציו ב"ח וצע"ג:
אך נכון מאוד דת"כ סובר ג"כ שאם לא הוי כספו מיוחד לכהן אז גם חלק הכהן אינו מאכיל וכל העבד אסור לאכול תרומה וא"כ בהבנת ולא אוציא את השותפין אי אפשר להבין אם יש כאן אדון שני שהוא ישראל דזה פשיטא דלא יאכל דעכ"פ יש כאן חלק זרות ואיך יאכל תרומה הא הוא מצווה בכל עבירות שנשים מצוות בהם אלא בעבד שחציו עבד וחציו ב"ח הי' מקום טעות שיאכל הגם שיש כאן שותפות חצי ב"ח שיהי' נחשב כקנין שקנה קנין קמ"ל דלא הוי כספו מיוחד ודו"ק:
ולא אכחד האמת כי לא רפתה רוחי בזה כי לשון שותפין משמע שיש שותפין בעבד ובאופן זה בחצי ב"ח עכ"פ הצד חירות לא הוי שותף עם הכהן על הצד עבדות כמובן לכן נראה יותר דעיקר הקרא באמת להורות שצריך להיות כספו מיוחד של כהן ולא חצי עבד וחצי ב"ח וממילא ממועט במכ"ש בשותפין ממש אם יש לכהן ולישראל עבד בשותפות ובהס"ד סברו דלולי דכתיב כספו מיוחד הי' אפי' עבד שותפין ממש אוכל בתרומה כאשר חקר פנ"י בגיטין דף מ"ב דעל עבד עברי הצריך התורה קרא תושב ושכיר לא יאכל בו יען שאין עליו שם קנין כסף מכהן אבל באמת דכתיב כספו מיוחד יותר מסתבר דבא הקרא למעט אפי' חציו ב"ח הגם דנקרא קנין כסף של כהן ואין עליו שם אחר עכ"פ לא הוי כספו מיוחד ודו"ק:
סוף דבר הכל נשמע דמבואר בת"כ דחצי עבד וחצי ב"ח ממועט ג"כ מקרא דבאופן הזה גם כח הכהן אינו מאכיל ונחשב כמו זר ואם אכל מסתבר דלוקה ואם אכל בשוגג צריך לשלם אם יש לו ממון ביום שעובד לעצמו או אחר שנשתחרר לגמרי ודוק והוא נקוד' נפלאה איך הי' בנעלם לפי שעה תורת כהנים הנ"ל מבעלי תוספות ומהרש"ל ופנ"י וקצו"ח ואולי מקום הניחו לי להתגדר בו בזכות אבותי ז"ל:
ודע דהי' לי הער' על ת"כ שחקר בחצי עבד וחצי ב"ח באכיל' תרומ' וממעטו מקרא וקשה לירושלמי פ' השולח הלכה ה' דמצא מציא' ביום של רבו היא של רבו וביום של עצמו לעצמו וכן בקדושין וכן בגירושין דיום של עצמו כבן חורין גמור וביום של רבו עבד גמור יעו"ש א"כ בודאי גם לענין תרומה כן ביום של עצמו הוא כישראל גמור וביום של רבו אוכל בלחמו וכן פלא על ירושלמי שלא חקרו על אכילת תרומה אך ירושלמי הנ"ל סותר עצמו לירושלמי פסחים כאשר רמז ע"ז המ"ל פ"ב מה' קרבן פסח ויש לי בו חקירו' רבות ובמקום אחר ברצות ד' דרכי אבאר כל זה: