אור ברסלב
שות מחנה חיים א › סימן סד

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

א · סימן סד

סימן סג

ברכת חיים ושלום והצלח' לראש הרבני המופלג החריף הצדיק תמים במעשיו כבוד י"כ מהו' פישל ני' ולכל מרבית ביתו יאמר שלום:

מכתבו קבלתי ושמחתי בראותי כי שם עיניו הטהורים על ספרי לפלס במשקל השכל את דברי ובחצי בינתו משיב מלחמה השערה אני אוהבי אהב ואשיב כיד ד' הטובה עלי ואתהלכה ברחבה וכפי עיונו יחלק שלל לקרב או לרחק וזה החלי בעזה"י:

א מה שחדשתי בספרי פ"ח בדף ג' דספרה לה אצל זבה כתיב ובשעה שאומרת האשה שפסקה מלראות עדיין היא בטומאתה ואינו נגד חזקת איסור וכ"ת כתב על זה שהוא כסברת הנמ"י אם העד אומר להתיר אשה לבעלה עכ"ל במכ"ת לא כן עמדי כי שם הכוונ' הגם שבכלל הוא אם הבעל מת היא מקבלת כתובה אבל עכ"פ העד אינו בא על זאת אכן סברתי הוא יען דליכא לאשה חזקה שתראה תמיד וא"כ מה שאמרה שפסקה מלראות אינו נגד חזקה ובודאי נאמנת דהא עדיי' היא נשארת באיסורה וממילא אחר שבעת ימים תוכל לטהר עצמה ע"י טבילה דאכן סהדי שראוי' לטבול דהא עברו ז' ימים ולכן נאמנת שטבלה יען שטבילה בידה כמובן שרחוקה סברא הנ"ל מסברת הנמ"י וק"ל: (ב) ומה שפלפל בדעת שבסברא הנ"ל רצה ליישב קושי' הגאון מפוזנא שהובא' בנוב"י ח"ב סי' ס' בא"ע איך ילפי' להחזיר גט בסימן דילמא בשמלה ליכא חזקה אבל כאן בגט יש חזקת איסור וצע"ג ובזה מיושב דהגט נאבד מן השליח ואם אנו מחזיקי' שזה הוא הגט שנאבד עכ"פ היא עדיין בחזקת איסור וממילא נוכל לגרש אח"כ אבל א"כ קשה לו איך מקשה הגמ' ביבמות דף ק"כ להתיר בסי' במת הבעל מגט דמחזירי' בסימני' דילמא בגו נשאר חזקת איסור אבל במיתה מיד נסתרה החזקה אם אנו סומכי' על החזקה וצע"ג:

ונלע"ד ליישב בעזה"י ואצא לחדש דבר חדש מאוד ויהא רעוא דאימא מילתא לאמתו ירושלמי פ"ו מסוטה חקר אם ידענו שאינה שותתת ובא ע"א שנטמאת אם יהי' נאמן כתב וז"ל ממה דר"י אמר פלוני אכל חלב והתרתי בו אינו לוקה אמר לו אחד חלב הוא והתרו בו שנים לוקה ועיקר עדותו לא בע"א הוא ממה דר"י אמר פלוני נזיר ונטמא התרתי בו אינו לוקה אמר לו ע"א נזיר אתה והי' נוהג נזירות על פיו שתה יין ונטמא למתים והתרו בו שנים לוקה ועיקר עדותו לא בע"א ממה דר"מ אמר פלוני' כהנת וזינתה ובא עלי' בעלה ובעלה כהן התרתי בו אינו לוקה נסתרה בפני שנים אמר אחד אני ראיתי' שנטמאת ובא בעלה עלי' כהן והתרו בו שנים לוקה ועיקר עדותו לא בע"א הוא עכ"ל ועיי' רמב"ם פט"ז מסנהדרין ובפ"ג משגגו' ובמ"ל ובפ"ט דנזירות ופ"א מא"ב ובכ"מ ובהר"מ ובמגדל עז יעו"ש: ולכאורה פלא בעיני להבין במה שכתב הירושלמי פלוני אכל חלב והתרתי בו אינו לוקה ע"כ שהי' אצל התראה עוד ע"א דאל"כ הא לא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת שאין ע"א מחייב מלקות וע"כ שהי' אצל התראה עוד ע"א וקשה ממנ"פ אם גם עד השני יודע שהוא חלב אז בודאי דהוי התראה טובה ללקו' דהא פסקי' דהתראת ע"א מהני עיי' במכו' דף ו' וברמב"ם פ"ד מעדות ואי עד השני לא הי' יודע שהוא חלב איך יוכל להעיד עליו שפלוני אכל חלב וע"כ דשמע מתחיל' מעד הראשון שחתיכה הנ"ל היא חלב וקשה א"כ כיון דע"א נאמן באיסורי' וא"כ גם השני יוכל להתרות ואכתי קשה א"כ הא התרו בו שנים כמה שכתב הירושלמי בעצמו אם אמר אחד שהוא חלב ואח"כ התרו בו שנים לוקה אעפ"י שעיקר עדותו על פי ע"א ומה לי ששנים שמעו מפי ע"א או אחד שמע מע"א וא"כ למה אינו לוקה וצע"ג ואם הכוונה יען שהוא בשעת מעשה א"כ אפי' אם אחד אומר שהוא חלב ושנים מתרי' בו לא מהני ולמה נקט הירושלמי והתרתי בו וצע"ג ועוד לו יהי' שלא שמע מתחילה מע"א שהוא חלב הלא הוא שומע בשעת התראה שהוא חלב וע"א נאמן באיסורין ויודע עד השני שהוא חלב ויוכל גם הוא להתרות בו וא"כ יש כאן שני עדים ולמה אינו נלקה והוא פלא גדול בעיני עד שכמעט לא אוכל להבין דברי המפרשי' שלא שמו על לב לפרש ירושלמי הנ"ל:

אמנם נ"ל לברר הדברים בעזה"י דנ"ל הגם דחידש לן דע"א נאמן לקבוע איסר אשר על ידו יבא לבסוף מיתה או מלקות היינו דוקא אם בא ומעיד בתורת עד על החפץ שמגלה האיסור שאומר חתיכה זאת היא חלב או אשה זו זינתה או אשה זו סוטה וכדומה שאז לא דבק דיבורו להעניש נהפוך הוא שבא לגלות לדעת שחפץ הנ"ל הוא איסור וממילא כל השומע יפרוש ממנו שכל ישראל בחזקת כשרות ולא יחטא לאלקים שזה הוא גדר עדות שמעיד שהוא יודע שהוא זאת או ראה או ידע וממילא אם בא אח"כ רשע עריץ ורוצ' לעבור על דבריו ולאכול או לבעול אז מי שמתרה בו הוא יודע שחתיכה זו חלב או אשה זו זונה או סוטה וחייב מלקות או קרבן דהא המגלה האיסור לא כיוון להעניש והי' נאמן ונתחזק החתיכה לאיסור ומי שבא ומתרה מתרה כדין אבל אם אחד רוצה לאכול חתיכ' ובא ע"א ואומר אל תאכל שאם תעבור ותאכל ילקו אותך משום חזיר או נביל' או זוכה או סוטה שהוא מגלה האיסור לא בתורת עדות להעיד על החפץ רק בא להתרה על העונש שהתראה הוא הכלי להביא העונש ובתוכו מגלה שם איסור של החפץ אז אין ע"א נאמן דלא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת כתיב וזה קם לעון ולחטאת ואינו נאמן כלל וזה כוונת ירושלמי דבעי אם כבר נודע דאינה שותתת ובא ע"א אם יהי' נאמן להפסיד כתובתה ופשט מהנך בבא דכמו אם ע"א אומר התרתי בו אינו לוקה יען כיון שאמר דהחתיכה חלב בשעה שמתרה ולא בא העד על החפץ בתורת גילוי דעת להגיד טיבו של החפץ רק הודיע איסור החפץ בתוך התראה אשר כוונתו להעניש אינו נאמן ואינו לוקה וכן בנזיר וכן בסוטה וה"ה כאן בשלומא אם בא שלא להשקותה אז הוא בא להעיד על חפץ שהיא סוטה אבל אם ידענו שאינה שותתת ובא אז הוי ביאתו להעיד להפסידה הכתובה וזה שסיים ועיקר עדותו לא בע"א הוא הכי כאן אין עיקר עדות שלו מיוסד בע"א ואינו נאמן והבן זה (ועיי' במראה פנים שמפרש שפושט שנאמן להפסיד הכתובה ואז הוי הכוונה ועיקר עדותו לא בע"א אע"פ שעיקר עדותו נסמך על ע"א אעפ"כ אם התרו שנים לוקה):

והרמב"ם פט"ז מסנהדרין כתב וז"ל אינו צריך שני עדים למלקו' אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בע"א יוחזק עכ"ל ולכאורה הי' לו לכתוב אין צריך שני עדים אלא על המעשה אבל האיסור יוחזק בע"א אבל מה שכתב בשעת מעשה לכאורה אין לו מובן וצ"ע ולפמ"ש נכון מאוד דבשני עדי' די אם מגלי' בשעת אכיל' אל תאכל ואם תאכל תחייב משום חלב וכדומה אבל בע"א לא מהני אם מגלה האיסור בשעת מעשה אבל יוחזק בע"א דאז לא בא על איש להעניש רק לגלות טיבו של החפץ כמו שמבאר זונה אשה זו או חלב כליות הוא זה והבן:

ועתה שהתחלתי לבאר הנני מחדש עוד סברא אחת הא דגילו לן רבותינו ז"ל דעיקר האיסור יוחזק בע"א אפי' למלקות היינו דוקא בכל גווני דירושלמי ורמב"ם דע"א בא דע שזה חלב או כלאי כרם או אשה זו זונה או גרושה דבא לגלות על החפץ שם איסור למען דעת להפריש ולא יצמח מהם עון ועמל לאיש אבל אם ע"א בא לומר גט זה כתוב לשמה ואנו חוקרי' אמאי יהי' נאמן בדבר שבערוה דצריך שנים ואנו נאמר הלא קודם גירושין הוא בא רק להחזיק הגט ואח"כ אנו מגרשים אחר שכבר הוחזק בע"א זה אינו דלמאי נ"מ תאמין לו שנכתב לשמה הלא רק כדי לגרש בו ואז כיון שאנו חוקרי' שיבוא ע"י כריתות אז ע"א אינו נאמן רק משום טעם חכז"ל רוב ספרי דדייני מיגמר גמירי ומשום עיגונא והבן סברא הנ"ל ומצאתי בתורת גיטין בחידושיו בסוגי' דלשמה דכתב דלשיט' רמב"ם שאיסור בע"א יוחזק נאמן ע"א להגיד שהוא לשמה מן הדין דעדיין לא מעיד על דבר שבערוה יעו"ש ולדעתי לא דבר על נכון כי בדין של הרמב"ם בא העד לומר שלא יאכל אדם ולא בא לעון ולחטאת אבל כאן מה תכלית שנכתב הגט לשמה ע"כ כדי לגרש בו ובא על דבר שבערוה ודו"ק:

ולא אוכל להשיב ידי אחור להגיד לו בקול קולמסי פליאה על הגאון הנ"ל שכתב שם שיען דכעת השליח אינו מעיד רק על הגט לא נקרא דאינו נאמן נגד איתחזק איסור דאל"כ איך ע"א מעיד על מקוה שיש בה מ' סאה ואח"כ טובל בו טמא כמלא ע"א מוציא מחזקת איסור אלא ע"כ יען דבשעת הגדתו אינו מוציא אותו מחזקת טמא יעו"ש ולדעתי פלא שם העדו' לגלות שזה הוא מקוה של מ' סאה שלא תפסל במים שאובין ולטבילת ידים או אם יבוא טמא בה לא יקבל טומאה ומעיד על חפץ אבל כאן בגט תכלית כתיבת לשמה רק לגרש אשת איש הוא והבן:

ולפ"ז מיושב קושי' מעלתו על סוגי' דיבמות דשם אם אנו חוקרי' על הגט שנאבד מן השליח אם האי גט שנמצא הוא שנאבד וע"כ לגרש בו ומיד אנו דנין על חזקת אשת איש כמו במת אבל במה שחדשתי דזבה שאומרת שפסקה מלראות אבל עדיין היא באיסור' שנאמנת על זה שאינה רואה עוד שאינו נגד חזקה שם אין אנו צריכי' למאי נ"מ בזאת אלא לטבילה דגם בלא זאת יש נ"מ אם תמצא דם והיתה עוברת בשוק הטבחי' שנתלה הדם בו ולא יטמא כי הדם זיבה אז הטומאה כנודע ולכן נאמנת שפסקה ואח"כ אנן סהדי שראוי' לטהר עצמה לבעלה כנלענ"ד לחדש כעת:

ובזה נ"ל לחדש דבר כפי פירושי בירושלמי יצא דאין חדש הגם אם בשעת אכילתו לחלב או לכלאים בא ע"א ואמר חלב או כלאים הוא זה ושנים מתרי' בו חייב דאין קפידא בזה אם הוחזק מכבר שהוא איסור אלא הקפידא הוא אם מודיע האיסור בתוך התרא' אינו קם לעון ולחטאת אבל אם הוא אומר רק שהוא חלב שיפריש עצמו מלאכול ושנים מתרי' בו אם יאכל עוד אז חייב אם מתרי' בו מיד אבל בחתם סופר יו"ד סי' קע"ה בד"ה ונ"ל לא משמע כן וק"ל:

ואיידי דאיירי לא אמנע מלהודיע לו השגה אחת אשר כתבתי שם על הגאון אדמו"ר שהביא ראי' לדין ירושלמי ורמב"ם הנ"ל מהא דצריך קרא משפט שע"א אינו נאמן לקידוש החודש ות"ל איך יהני ע"א א"כ איך נהי' לוקי' למחלל יו"ט או החובל ביוה"כ או חמץ בפסח וע"כ דלולי קרא הי' נאמן דכיון דהוחזק עפ"י ע"א נאמן עכ"ד וכתבתי על הגליון וז"ל יש לו להביא ראי' מן ירושלמי שפוסק קידוש החודש די בע"א הובא בפנ"י דף כ"ב וע"כ כרמב"ם אבל פליאה בעיני על ראי' שלו הלא בקידוש החודש מפורש בדף כ"ה אתם אפי' מזידים אתם אפי' מוטעי' וא"כ בכל אופן יש בט"ו ניסן פסח וביו"ד תשרי יוה"כ הגם אם העד שקר העד עכ"פ הב"ד קבעו יום זה לפסח או ליוה"כ ונעשה כן בשמים לאל גומר עלי ומי שעובר נענש כדת אבל שם בחלב לא תלי' רק אם החתיכה באמת חלב עכ"ל וצע"ג:

ואתו הסליחה במה שכתב שם וז"ל דלכן מדייק רש"י שפיר שנאבד מן השליח קודם שניתן לה מה שא"כ לאחר שניתן לה ואנו צריכי' לגט לעיין בו אם הוא כשר או פסול בודאי יש כאן חזקת איסור א"א כנגדו ולא מהדרי' בסימני' אם צריכה לגנו להנשא בו עכ"ל פליאה נשגבה בעיני נהפוך הוא אם כבר נותן הגט ואנו צריכי' לגט לעיין בו ונכיר בסימני' שהוא אותו הגט אז כבר היא מגורשת ואין החזרה פועל מאומה לכריתות ומה שנותני' לה הגט בידה הוא לראי' בעלמא כמו כתב אחר מן הב"ד ואיך שייך שלא מהדרי' בסימני' אם צריכה הגט להנשא בו הכי בנתינה הנ"ל אנו מוציאי' אותה מחזקה כלל הלא כפי הסימנים כבר היא מגורשת ומתוך הסימנים אנו יודעי' שקודם הנתינה הי' הגט הכשר ביד השליח והכרת הסימני' עכשיו על למפרע והבן זה מאד:

ג ובמה שפירשתי בכוונת הרמב"ן השיג כבודו נ"י דנהפוך הוא הגם לעצמה נאמנת לבעל אינה נאמנת כמו חקירת האחרונים דאדם יוכל לעשות נגד עדי' דרק הב"ד מקושרי' בהגדת עדים ולא האיש היודע אבל לא לומר יען שנאמנת על עצמה נאמנת לאחרים עכ"ד לא ידעתי את שיחו הלא הבאתי בעצמי שם דברי הבכור שור שעמד לראשון על החקירה הנ"ל והבאתי הנמ"י והפכתי בו ודמיונו לא הבנתי בשלומא נגד העדים נאמן הבע"ד רק לעצמו אבל כאן בנדה הכי יש עדים בהיפך דיבור' רק אנו חוקרי' מנ"ל שנאמנת נגד החזקה ע"ז חדשתי דאדם נאמן על עצמו אם ליכא כנגדו עדים וגם אינו נוגע לאדם אחר ואז נאמנת גם לאחרים דוגמת סברת הרמב"ם שמחדש אם הוחזק האיסור מהני גם למלקות ה"ה כאן אם עפ"י דין היא נאמנת להגיד אם היא כדבר טמא או כדבר טהור ואז אח"כ נאמנת גם לבעלה ולכן פליאה דעתו ממני מאד:

ד מה שהשיג על חקירה שלי בסוגי' דג' דרכי' למה לא נותני' השחרור דהא יש רוב ואם יבוא הבעל ויערער יהי' נאמן לברר כנגד הרוב ויחזור העבד ליקח שפחה ועבירה ליכא כמו באכילה של בשר דסמכי' על הרוב והשיב כבוד מעלתו הגם שע"א יוכל לברר המיעוט מן הרוב אבל יוכל המיעוט להאמין לרוב עכ"ד בקוצר אמרו רמז דבר נכון לכאורה דשם בקידושין יש בירור אבל כאן העבד יוכל לומר אני מאמין לשליח שיש לו נאמנות מכח הרוב ואני משוחרר ע"ז אני עוררהו על דבר נכון דבעבד אשר הוא כשורו וחמורו של אדונו אז אם הבעל והאדון טוען עליו וכפי דבורו הוא עבדו אין כאן לדון מכחו שאומר שהוא מאמין לרוב דהא על גופו הוא טוען והבן ויש לי בחקירה הנ"ל הערות רבות. ומה שהשיב על החקירה שיש כאן ג"כ כתקנת עגונות שלא לעשות אותה זונה יפה דיבר דפח"ח:

ואשים קנצי למילין כי ד' יודע שרק בחפזון מרוב טירדו' אשר מטרידי' אותי פניתי לראות בדבריו זה מיום אתמול ולכן קצרתי ואם יבוא דברו אחבקם ובישועת ד' אנופף ידי אז לרוות צמאונו ידידו הדש"ת הק' חיים סופר:

ואיידי דאיירי בחקירת רמב"ם הנ"ל לא אמנע מעטי לחקוק למזכרת אשר העלו רעיוני בעזה"י הגאון ש"ש שמעתא ו' הביא דברי רמב"ם מפט"ז ה' סנהדרין דע"א נאמן לומר אשה זו גרושה או זונה והקשה הגאון דהוא כנגד סוגי' דקדושין דצריך דוקא ב' עדים בבן גרושה או חלוצה ומתוך זה יצא לחלק בין אשה גרושה לבן גרושה דאשה גרושה הוי דבר שנתהוה במקרה אבל פסול בתולדה הוי כמו פסול ממזר יעו"ש:

ולע"ד נ"ל ליישב דבהל' סנהדרין כ' וז"ל אבל האיסור עצמו בע"א יוחזק כיצד אמר ע"א חלב כליות הוא זה כלאי ברם הם פירות אלו גרושה או זונה אשה זו ואכל או בעל בעדים אחר שהתרו בו לוקה אף עפ"י שעיקר איסור בע"א בד"א שלא הכחיש העד בעת שקבע האיסור אבל אם אמר אינו חלב זה וזו אינה גרושה ואכל או בעל אחר שהכחיש אינו לוקה עד שיקבעו האיסור שני עדי' שתק בעת שהעיד העד אחד בקביעות איסור וכו' אין שומעין לו עכ"ל והנה בלשונו הזהב יש לדקדק הרבה דמהפך כל הדברים וכך הי' לו לכתוב אמר העד זה הוא חלב כליות פירות אלו הם כלאי כרם אשה זו גרושה או זונה דמזכיר החפץ ומזכיר עליו שם איסור ולמה שכל את לשונו שעד מתחיל בשם האיסור ואח"כ מזכיר החפץ וגם יתר לשונות בדבריו וז"ל בד"א שלא הכחיש העד בעת שקבע האיסור מאי זה לשון קביעות הי' לו לכתוב בעת שהחזיק וגם בסוף מסיים וז"ל עד שיקבעו האיסור שני עדים הי' לו לומר עד שיחזיקו האיסור שני עדים וגם מסיים עוד וז"ל שתק בעת שהעיד העד בקביעות האיסור עכ"ל והוא פלא גדול הלא על ידי דיבורו של העד נקבע האיסור והעד הוא קובע איסור ואיך שהעיד העד בקביעת האיסור והי' לו לכתוב בשעה שהעיד לקבוע האיסור וגם תיבת האיסור ה' יתירה יש כאן הי' לו לומר בקביעת איסור וכמעט כולו מוקשה מראש עד סוף:

אמנם ד' האיר עיני בדבריו הקדושי' דהנה דין של הרמב"ם יש לחקור בב' פכים:

א אם הי' לפנינו חתיכה של מאכל או עומד לפנינו אשה ואין לנו שום ספק כלל שיהי' החתיכה איסור או האשה פסולה ובא ע"א ומגלה לנו בדבורו שזה החתיכה היא של חלב או הפירות הם כלאי כרם או אשה הנ"ל היא זונה או חללה ואז בודאי צריך להזכיר מתחילה החפץ ואח"כ האיסור כי עדותו פועל לחדש לנו שם איסור על החפץ וצריך להזכיר שחתיכה הנ"ל היא של איסור ואשה זו פסולה כי כן דרך הלשון אם אחד מעיד דבר חדש להזכיר את הגוף ואח"כ שם האיסור כי אין לפנינו רק גוף אחד והוא מזכיר על הגוף שם איסור:

ב אם יש לפנינו ב' חתיכות או ב' גופי' וידענו שאחד של איסור ואחד של היתר רק אין אנו בקיאי' להכיר איזה חתיכה היא של איסור או לא ידענו איזה האשה היא הגרושה ובא עד ואמר שהוא מכיר איזה חתיכה או איזה האשה האסורה שכל עדותו רק לברר ואז מתחיל העד בשם האיסו' קודם שמזכיר החפץ דהלא גם אנו ידענו מן שם האיסור ואומר העד חלב כליות שאתה ידעת הוא זה אותה חתיכה שאני מראה לך היא בשם חלב שאתה ידעת וכן כלאי כרם שאתה ידעת הם אלו או גרושה שאתה ידעת אשה זו או שם זונה שאתה ידעת היא זו שכבר יש כאן לפנינו קביעו' איסור והוא מברר רק איזה חפץ ומחזיק בו שם האיסור שידענו מכבר והי' לנו ספק בכל חתיכה וחתיכה והוא מחזיק השם על חתיכה אחת והבן:

ועתה בא ברוך ד' שיקר מפז לשון הרמב"ם דאיירי בב' חתיכות ובב' נשים והעד מברר רק איזה היא הזונה או איזה הגרושה ואיזה חתיכה היא חלב כליות או איזה פירות כלאי כרם ולכן נקט שלא הכחיש העד בעת שקבע האיסור ולא נקט לשון החזיק כי כבר הוחזק כאן איסור אבל העד הוא קובע אותו על א' משני חתיכות או משני הגופי' ומדויק מאד שנקנו עד שיקבעו האיסור בשני עדים שאותו האיסור שכבר נודע לנו צריך להיות נקבע עפ"י שני עדים וכן בטוב מה שמסיים שתק בעת שהעיד בקביעות האיסור שאין פעולת העד רק לברר האיסור הנודע לנו (ומה שחידש ששני עדים יוכלו לקבוע שהוא שפת יתר ולפמ"ש נכון אף עפ"י שאין מחדשים דבר בעדותם רק בירור) זה הוא הכוונה בהל' סנהדרין:

ובזה יובן לי להבין שבפ"ג מה' שגגות מסיים וז"ל אעפ"י שעיקר העדות בע"א עכ"ל נקנו לשון עדות ובהל' סנהדרין נקט אעפ"י שעיקר האיסור בע"א עכ"ל נקט על שם האיסור וצע"ג ולפמ"ש נכון דכאן בה' סנהדרין דידענו שיש כאן אחד של איסור ובא העד רק להחזיק האיסור אבל שם בשגגות איירי הרמב"ם אם העד מגיד עדות על חתיכ' אחת אשר לא הי' לנו ספק עלי' ומחדש עדות חדש ודו"ק ולפ"ז לק"מ קושי' ש"ש דרמב"ם איירי בלברר אבל הגמר' איירי לחדש שם זונה ודו"ק:

והנה שפתי לא אכלא הגם שיראתי מאד לדבר דבר בדברי הרמב"ם הנ"ל אשר לא הקדמני אדם כי מן אשנבי האחרוני' נגלה שהבינו דברי רמב"ם בפשטות שאיסור יוחזק עפ"י עד אחד אבל בעיני ובלבי לא כן הוא ואצא לדון בפי' חדש מאוד:

הלום ראיתי אחרי רואי שגם הגאון שב שמעתא ישב על מדוכא של הגאון פנ"י שהעיר שדברי רמב"ם נפלאי' שפסק שאיסור יוחזק בעד אחד ופסק ג"כ שאינו נאמן רק למשואין ולא למיתה עי' שמעתא ו' פי"ב שהאריך למעניתו: ולע"ד נראה לחדש בעזה"י והוא דמודה הרמב"ם הגם אם ע"א בא ואמר שחתיכה הנ"ל חלב ובא איש נכרי ומבקש לאכול החתיכה ועדים מתרי' בו שלא יאכל ועבר ואכל שאין לוקין עליו שהוא יאמר סוף כל סוף מאין אתם ידעתם שהחתיכה חלב הלא עפ"י ע"א ואני לא אאמין לעד הנ"ל והגם אם מאמין לעד עכ"פ העדים המתרי' בו ג"כ אינם יודעים שהוא חלב רק עפ"י ע"א והוי בכלל לא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת ולכך לא כ' הרמב"ם דינו שאם בא ע"א ואמר על חתיכה שהיא חלב ואח"כ בא איש מעלמא ועדים מתרי' בו לא תאכל חתיכה הנ"ל שהיא חלב שלוקין אותו רק נקט בפ"ג משגגות וז"ל א"ל ע"א חלב הוא זה ושתק וחזר ואכלו בשגגה מביא חטאת ואם התרו בו לוקה עכ"ל משמע דוקא אם מתחילה אמר העד עדותו לאותו האיש ושתק דשתיקה כהודאה והוי כאלו אמר הוא בעצמו מתחילה שחתיכה זו חלב ואדם נאמן על עצמו באיסורין בתורת עדות ולא בתורת שוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא דילפי' מן וספרה לה או מן ושחט את בן הבקר וכדומה דלא יקום ע"א באיש היינו אם יקום על איש אחר להעיד עליו אבל על עצמו נאמן כל איש ועי' רשב"א באומרת ברי לי ועיי' בש"ך סי' קכ"ז ועיי' בנמ"י בריש בב"מ והבן זה וכן בה' נזירות נקט הרמב"ם שאמר לו בפניו ושתק יעו"ש מבואר דדוקא אם אדם בעצמו אמר שהוא חלב או אחד אמר בפניו ושתק ואח"כ התרו בו עדים ועבר ואכל אז הוא נלקה אעפ"י שאיסור עצמו בע"א הוחזק הלא הוא האמין להעד אבל אם ע"א מעיד על חתיכה ואח"כ בא איש מעלמא ורוצה לאכול ועדי' מתרי' בו ועבר ואכל אינו לוקה דע"א לא יקום לכל עון ולכל חטאת כנלע"ד:

ולפ"ז אני אומר סברא מתוקה בשלומא בהעיד עד לפני איש ושתק אז הוי שתיקה כהודאה יען דלא הכחיש אותו והוי כאילו אמר בעצמו שהוא חלב ואדם נאמן על עצמו כמאה עדים וחייב אם התרו בו שנים אבל אם אב אמר קידשתי את בתי דהתורה הימנתו לנישואין ולא למיתה אז הגם אם עמד האיש הבועל אז ושתק אעפ"כ לא הוי שתיקתו כהודאה דאיך יוכל להכחישו אם התורה הימנו ע"כ הי' צריך לשתוק וכיון דהתורה לא הימנו לאב למיתה ממילא הוי האיש השותק כאיש נכרי הבא מעלמא דאין ע"א מחייבו בעדותו מיתה כנלע"ד ברור בעה"י ועי' תוס' חולין דף צ"ו ועי' בחת"ס סי' קע"ה וק"ל:

ובגליון ש"ש כתבתי השגה על הגאון הנ"ל שיש הבדל אם העד בא לעשות בעדותו אדם כשר לבן גרושה או לבן חלוצה או לעשות בעדותו אשה לזונה אז צריך ב' עדים כדמוכח בגמ' אבל אם העד אמר זונה אשה זו שכבר היא נעשית זונה בשני עדים במקום אחר בב"ד ולא מחדש בעדותו לעשות אותה זונה אז נאמן כמו שאם אומר חלב הוא זה או כלאי כרם שאינו מחדש בעדותו איסור רק מעיד שכבר הי' חתיכה הנ"ל איסור ובזה איירי דברי הרמב"ם בסנהדרין ובזה מיושב ג"כ קושי' פנ"י אם האב רוצה לחדש שבתו זונה אינו נאמן והבן ועי' בש"ש שמעתא א' פרק י"ד שחידש באיסור טומאה להרמב"ם לא הוי דבר ערוה יעו"ש ולפמ"ש לא קרב זה אל זה והבן ועיי' תוס' בקידושין דף ס"ה דוגמת חקירה בענין דבר שבערוה:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה