אור ברסלב
שות מחנה חיים א › סימן נג

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

א · סימן נג

סימן נב

שאלה אשה אחת אשר נחלה במעיה עד שכל הרופאים אומרים שאם תתעבר עוד תמות לכן אין אפשרות להעמיד שלום בית רק בזאת אם מותר לה לשמש במוך כי כבר יש להם חמשה בנים וקיימו פ"ו ואם לא תוכל לשמש במוך לא נשאר מקום כי אם לגרשה ומה יעשה לאלה הצאן המה הבנים הקטנים לכן נפשו בשאלתו לדעת דין תורה אם לא ימצא לו עון בדבר הזה לשמש במוך: תשובה הנה לכאורה אין רפואה למכתה כמבואר בתוס' יבמות דף י"ב ליתן מוך בשעת תשמיש הוה כמטיל זרע על עצים ואבנים רק ליתן אחר התשמיש מוך מותר לר"ת אליבא דר"מ ולרבנן אסור אפי' בג' נשים ור"מ ורבנן הלכתא כרבנן ולכן אסור ליתן מוך בין בשעת תשמיש בין לאחר התשמיש וכן ביאר הגאון בית מאיר בסי' כ"ג בא"ע ואדמ"ו הגאון בחת"ס סי' קע"ב ואדמו"ר הגאון באמרי אש סי' ס"ח טרחו להתיר ליתן מוך אחר התשמיש ברצון הבעל דוקא וא"כ בשעת תשמיש ליכא מאן דמתיר וא"כ מן השמים ירחמו עלי':

אמנם גדול השלום שבין איש לאשתו אמרתי אני בלבי קטן וגדול שם הוא לירד בעומק יהושפט למצוא מזור ותרופה לאשה הנ"ל ואת יגיע כפי ראה אלקי' ויוכח אמש כי האיר עיני בתורתו ומצאתי היתר לשמש במוך והגם שידעתי כי אני כרמש לפני הפיל בכל זאת אשיחה וירוח לי וזה החלי בעזה"י:

בפרק כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחות ובאנשים תקצץ בגמ' מאי שנא נשים ומאי שנא אנשים נשים לאו בנות הרגשה נינהו משובחו' אנשים דבני הרגשה נינהו תקצוץ והרשב"א בחידושיו הביא דעת ר"ת דלאו בנות איסור הרגשה נינהו והרמב"ן הקשה עליו וז"ל אע"ג דאינם מצווי' על פ"ו אסורות הן בהשחתת הזרע והכל לקו בדור המבול ואעפ"י שאין בהם דין סירוס ומותרות הן להשחית כלי זרע אבל אינן מותרות להשחית הזרע עכ"ל והמ"ל בהל' מלכים פ"ז הלכה ז' פי' דבריו דהלא גם הנשי' נענשו בדור המבול הגם שלא נצטוו על פ"ו וא"כ דהשחתת זרע לא תלי' במצו' פ"ו הגם דמותרים להשחית כלי זרע אבל להשחית הזרע אסורי' יעו"ש והוא קושי' גדולה על שאר הראשונים וצע"ג:

ונלע"ד ליישב בעזה"י דיש השחתת זרע בשני פנים (א) אם האיש מחמם בשרו עד שמוציא זרע ביד או שדש בפנים בעמק התאוה ומוציא אצבעו לחוץ ושופך זרעו או שבועל שלא כדרך כל הארץ בעמק עכור אין ראוי' לזרוע זרע על פני הארץ וכן באשה המסלסלת עד שיצא זרעה או אם תהי' בת הרגשה ותבדוק ביד ויבוא זרעה או אם תתן מוך מבפנים שגם אם יזורר הבעל עלי' ויצא זרעו וגם זרעה יבוא זרעה במוך מבפנים וזרע הבעל יבוא במוך מצד חוץ זה אופן אחד משחית זרע (ב) אם אדם יבעל אשה ויתערב כחו בכחה ונתאחדו זרעם ונקשרו בקשר הטבע להיות ולד מוצר ונפעל כבר כל הפעולה מבני אדם ליצירת ולד ולא חסר רק הגמר ע"י הקב"ה אשר פקודתו ישמור אותו הכח להיות אדם בצלם אלקי' כאשר אמרו חכז"ל על פסוק [כי אבי ואמי עזבוני וד' יאספני] אז אם האשה מקנחת במוך את הזרע אשר כבר הוכן בטבע להיות נוצר ממנו אדם או אם תרחוץ במים לשחת אותו הזרע או שתקפוץ עד שיפול ממנה הזרע או תתהפך להשחית אותו זרע אשר הוא הכח והכנה לבריאת אדם הוא ג"כ נקרא השחתת זרע כמובן:

ומי הוא זה ואיזה הוא אשר לא מלאו לבו להבדיל ביניהם כי עין בעין נראה שהשחת' על פנים הראשון אינו השחתה של נפש אדם דמזרע איש או מזרע אשה לבד לא יוצר נפש כל אדם ואין הזרע של אחד מהם רק כח אשר על ידו הי' יוכל לעשות צירוף עם כח אחר ולהכין כח נפש חיה ומי שמצווה על פ"ו אסור לו להשחית זרעו כי הי' יכול לבעול אשה ולברוא מזרעו זרע אדם אבל מי שאינו מצווה על פ"ו ולא הטילה עליו התורה להרבות בני אדם בעולם מותר לו להשחית זרעו ולא יפנה הזרע לצרף עם עוד כח זרע ולברוא אדם אבל השחתת זרע על פנים השני שכבר נתאחדו זרע איש עם זרע אשה ונתהו' הכח לנפש אדם אשר ברוב ימים יוגמר הצלם אלקי' אז מי שמשחית זרע הנ"ל הוא מחבל נפש אדם ממקור ישראל מה לי אם המשחית מצווה על פ"ו או לא הלא זה אינו אסור משום שמשחית זרעו רק לו יהי' שהוא זרע איש אחר עכ"פ נפש הוא חובל ממקהלות ישראל ואז הכל אסורי' בהשחתת זרע הריון אשר כבר הוכן לולד והבן:

ולפ"ז מיושב קושי' הרמב"ן הנ"ל דבדור המבול השחיתו את דרכם על הארץ לאחר שכבר הכינו את אשר הביא להרבות צאצאי תבל אז הפעילו לשחת זרע הריון האשה קפצה והתהפכה ורחצה וכדומה להשחית זרע הריון ואז בודאי גם הנשים נענשו אבל הר"ת וסיעת מרחמוהי דנו על שימוש במוך על הרגשה של בדיקה שמשחיתה רק זרעה טרם שקבל כח איש אז שפיר חדשו שאשה שאינה מצווית על פ"ו מותרת להשחי' זרעה כנלע"ד ברור בעזה"י:

ובזה מיושבי' ב' קושי' שהניח המ"ל בצע"ג על הרמב"ן שהן אמת דמוכח מדור המבול דגם הנשים שאינן מצווי' על פ"ו אעפ"כ לקו אבל היא גופי' תיקשי' היכן הוזהרו על השחתת זרע היכן מרומז זה לבני כח וצע"ג ועוד הקשה א"כ למה מנו חכמי' ז' ממצוות שנצטוו בני נח הלא שמונה המה וצע"ג (קושי' הנ"ל צריך עיון מדברי רש"י סנהדרין דף נ"ז בד"ה ותשחת דכתב רש"י וז"ל מדאיענוש עלייהו ש"מ דאיפקוד עלייהו עכ"ל): ולפמ"ש ניחא דהשחתת זרע הריון שכבר נגמר הכח והכנה דרבה מאיש ואשה יחד ליצירת נפש אדם הוא מן אביזרייהו דשפיכת דמים דמבואר בסנהדרין דף נ"ז דב"נ מצווין על עוברין דכתיב שופך דם אדם באדם דמו ישפך יעו"ש והגם דלא נקרא עובר עד שנגמר יצירת הדמות שהוא מ' יום וקודם זה הוא מיא בעלמא עיי' ח"מ סי' ר"י ש"ך ס"ק ב' ואפי' לשיטת הסוברין דנחשב תוך מ' יום לעובר עכ"פ צריך קליטת האם לזרע מ"מ מאביזרייהו דשפיכת דמים הוי שחובל נפש אדם ודו"ק:

ומאוד מתקו לחכי דברי מג"א בה' יוהכ"פ סי' תר"ו שאוסר לילך לאשה סמוך לוסתה או סמוך לטבילה בתוך ג' ימים משום השחתת זרע הריון יעו"ש והגאון אדמו"ר בתשובת חת"ס סי' קע"ב התפלא עליו להבין טעם הדבר מה לי ג' ימים יעו"ש ונכונים מאוד דבריו דאחר דכבר נבעלה האשה ואיכא כאן זרע הריון אשר נתערבו שני כחות יחד ולא חסר רק היצירה ולכן בסמוך לוסתה או לטבילתה אסורה לטבול דמים משחיתים הזרע אשר הוכן להריון והשחתת זרע כזה אסור גם לאשה ולכן כתב תיבת זרע הריון ודוק ועיי' ביו"ד סי' קצ"ו ובפלתי וס"ט בעיון:

היוצא מזה דין חדש דיותר נכון לשמש במוך דאז הוה השחתת זרע רק על הפנים הראשון שעוד לא נתערבו הכחות יחד ולא נעשה מעולם זרע הריון מאשר נתיר לתת מוך אחר התשמיש אם המוך בודאי משחית הזרע כי בזה נעשה השחתת זרע ונפש הוא חובל אשר על עון זה נלקה דור המבול ודו"ק: אך מה שעומד למולי הוא דברי התוס' בשם ר"ת ביבמות ודברי כ"י ז"ל התוס' בדף י"ב ור"ת אומר דלפני תשמיש ודאי אסור ליתן שם מוך דאין דרך תשמיש בכך והרי הוא כמטיל זרע על עצים ואבנים כשמטיל על המוך אבל אם נותנת מוך אחר התשמיש אין נראה לאסור דהאי גברא כי אורחי' משמש מידי דהוה אקטנה ואיילונית דלא איתסרו בתשמיש משום דלאו בני בני' נינהו והאשה שנותנ' אח"כ מוך לא הוזהרה אהשחתת זרע כיון דלא מיפקדה אפרי' ורבי' ומשמשות במוך דקתני הכא היינו צריכו' לשמש במוך עכ"ל מפשטות הלשון משמע דלשמש במוך בשעת תשמיש אסור גם בג' נשים אפי' לר"מ ולשמש במוך אחר תשמיש מותר אפי לכל הנשים לר"מ ולכן הקשו התוס' א"כ מאי האי דג' נשים משמשות במוך וע"כ הוה הפי' שאר נשים מותרות וג' נשים צריכו' וא"כ מבואר ההיפוך ממש"ל דכאן מבואר דלשמש במוך בשעת תשמיש אסור לג' נשים ואפי' לר"מ ולאחר התשמיש מותר לר"מ ואסור לרבנן והוא מהיפך להיפך ממה שחדשתי דבשעת תשמיש ליכא השחתת זרע הריון עכ"פ ולאחר תשמיש יש השחתת זרע הריון והוא חטא דדור המבול וצע"ג:

ואומר אני אם אמנם שכן הבינו שלשה רועי ישראל הם המה הגאון בית מאיר ואדמו"ר בחת"ס ואדמו"ר באמרי אש בכל זאת ראיתי אני בלבי אחרי נשיקת עפר כפות רגלם הבנה אחרת בדברי תוס' וטרם שאציע פירושי אבאר בעזה"י כי רבו לי בדברי התוס' הנ"ל קושי' ודקדוקים:

א קשה לי להבין מה שכתבו וז"ל ור"ת אומר דלפני תשמיש אסור ליתן שם מוך דאין דרך תשמיש בכך מה הנה התיבו' אסור ליתן שם מוך הכי נתינת המוך הוי האיסור הלא אפי' אם מונח באשה מוך מטרם שנשאת לאיש אעפ"כ אסור לבעל לשמש עמה במוך דעכ"פ כאשר יבעול הוא מטיל זרעו על עצים ואבנים א"כ בקיצור הי' לו כר"ת לומר לשמש במוך בשעת תשמיש אסור דהוי כמטיל זרעו על עצים ואבנים וא"כ תיבת ליתן הוי דבר שפתים:

ב מה שנתן טעם לאסור וז"ל דאין דרך תשמיש בכך עכ"ל הוא מחוסר הבנה לו יהי' שהי' טבע של מוך שפועל הנאת תשמיש ביותר ורוב בני אדם משמשים במוך אעפ"כ אסור לישראל לבעול במוך יען דהוי כמטיל זרעו על עצים ואבנים והי' לר"ת לומר יען דמוך פועל לשאוב הזרע ולא יפעל ליצירת ולד והוי כמטיל זרע על עצים ואבנים וצע"ג:

ג מה שכתב וז"ל אבל אם נותנת מוך אחר התשמיש אין נראה לאסור הוא משולל הדעת דהאי אין נראה לאסור משמע שקאי על האשה שהיא אינה עושה עבירה יען דאינה מצווה על השחתת זרע וא"כ אין זה מדין הראשון דמתחילה דיבר על האיש שאסור ליתן מוך דבעל עושה איסור דמטיל זרעו על עצים ובהאי אין נראה לאסור ע"כ קאי על האשה דהא הבעל הוא משמש בלא מוך והיתה ראוי' בשעת בעילה להיות נעשית מעוברת כמובן וא"כ אינו דומה האי אין כראה לאסור להדין ראשון וכך הי' לו לומר אבל מותרת ליתן מוך אחר תשמיש דהא הבעל משמש כדרכו והיא אינה מצווי' על פ"ו וצע"ג:

ד מה שכתב וז"ל ליתן מוך אחר תשמיש אין נראה לאסור עכ"ל משמע שהוא מסוג איסור הראשון הגם שכתב אופן שיש מעשה הנ"ל איסור מכל מקום יש ג"כ אופן דלא נעשה איסור והלא באמת אין דין האחרון מסוג דין הראשון דמתחיל' דיבר על האיש שאסור לו לשמש במוך יען דנעשה השחתה והוא נודע דאסור להטיל זרעו על עצים ואבנים וכאן דיבר הר"ת דלאחר תשמיש מותר לה ליתן מוך יען דאשה מותרת להשחית זרע וא"כ רבותא בהיתר נתינת המוך הוא רק מדין יען דמותר לאשה להשחי' זרע וא"כ הי' לו לכתוב זה בתורת דין חדש וכך הי' לו לומר אבל אשה דמותרת להשחית זרע מותרת ליתן מוך אחר התשמיש וצע"ג:

ה מה שכתב וז"ל דהאי גברא כי אורחי' משמש מידי דהוה אקטנה ואיילונית דלא איתסרו בתשמיש דלאו בני בנים נינהו עכ"ל הוא מחוסר הבנה לו יהי' אפי' אם התשמיש עם הקטנה ואיילונית יהי' אסור הוה הטעם יען דאי אפשר שלא יה' השחתת זרע דהא הוא בטוח דהנך נשים לא מתעברות אבל כאן הלא בשעת ביאה הי' הבעיל' ראוי' להזריע רק אח"כ היא גורמת השחתת זרע אבל עכ"פ בשעת ביאה ליכא בודאי השחתה ואיך נאסר אנן ביאה הנ"ל הכי בשביל דהיא תעשה אח"כ השחתה בהיתר נאסר אנן לבעל בעילה של היתר אפי' לשיטת הרז"ה בשבת שאוסר למילה יען דידענו שצריך אח"כ להחם חמין שאני התם דצריך אח"כ לעשו' חילול שבת אבל כאן לאסור היתר בעבור היתר זאת לא שמענו מעולם וא"כ למה צריך ראי' מן קטנה ואיילונית והוא פלא גדול:

ו כאן אוסר ר"ת לשמש במוך דהוי כמטיל זרעו על עצים ואבנים רק לאחר התשמיש מדמה לדין דמותר לבעול קטנה ואיילונית ובכתובות דף ל"ט לאחר שהביא תוס' פי' רש"י מותרת דוקא בג' נשים והקשה ר"ת הלא מותר לשמש עם קטנה ואיילונית ולא הוה השחתת זרע כיון דהוי דרך תשמיש יעו"ש והוא פלא איך נתהפכו דבריו מקצה אל קצה כאן ביבמו' הביא תוס' דשימוש במוך הוה כמטיל זרעו על עצים ואבנים וע"כ דלא דמי לקטנה ואיילונית רק לשמש במוך אחר תשמיש ואיך הביא תוס' בכתובו' להיפך:

ז עוד יש להפליא שם בכתובות הביא תוס' קושי' ר"ת הא שימוש במוך דומה לבעילת קטנה והביא מיד ומפרש ר"ת משמשות במוך לאחר התשמיש עכ"ל והוא פלא כיון דשימוש במוך דומה לבעילת קטנה וא"כ צריך לפרש משמשות במוך בשעת תשמיש וה"ה בשאר נשים מותר שימוש במוך אפי' בשעת תשמיש רק בשאר נשים רשות ובג' נשים צריכות לשמש בשעת תשמיש במוך וא"כ מנ"ל לר"ת לפרש משמשות במוך לאחר התשמיש וצע"ג:

ח כאן ביבמות לא כתב התוס' רק זאת משמשות במוך צריכו' לשמש במוך ולא סיימו ועצה טובה קמ"ל ובכתובות סיים התוס' צריכות לשמש ועצה טובה קמ"ל וצע"ג והלשון בעצמו הוי סתירה צריכות משמע חיוב ועצה טובה הוי רשות וצ"ע:

ט שם בכתובו' הביא תוס' בשם ר"י ליישב פי' הקונטרס וז"ל דבנדה משמע שהמוך מונח במעי' כל שעה והוי כמטיל זרע על עצים ואבנים עכ"ל והוא פלא גדול הכי משום דמוך מונח שם תמיד הוי כמטיל זרע על עצים ואבני' הלא יען דעכ"פ המוך אצלה בשעת תשמיש הוי כמטיל זרע על עצים אפי' אם המוך לא יהי' מונח בה תמיד וצע"ג:

י עוד פלא בעיני שם בכתובות הביא תוס' בשם ר"י וז"ל ועוד אפי' היתה נותנת מוך אחר התשמיש אסורה דאעפ"י שאינה מצוות על פ"ו אסורה בהשחתת זרע עכ"ל והוא פלא גדול איך עלה בדעת הר"י לאסור קנוח אחר תשמיש במוך הלא משנה מפורשת בפ"ח דמקואות הובא ביו"ד סי' קצ"ו סעיף י"א להלכה שמותר לאשה לכבד את ביתה לאחר התשמיש במוך ע"ש וצע"ג: (יא) עוד נפלא בעיני על לשון הר"י שהביא התוס' וז"ל ועוד הוסיף הר"י דאפי' אם היתה נותנת המוך אחר תשמיש אסורה עכ"ל משמע שגוף נתינת המוך באותו מקום לא הוי איסור רק אחר הנתינה אסורה לעשות דבר ובאמת לדעת הר"י אסורה ליתן מוך אחר תשמיש יען דמוך שואב הזרע וכך הי' לו לכתוב ועוד אומר הר"י אפי' ליתן מוך אחר תשמיש אסורה דאעפ"י שאינה מצוות על פ"ו אבל עכ"פ אסורה להשחית זרע והוא פלא וצע"ג:

הן אחד עשר כוכבי' אשר הביאו לי אור לפרש הבנה אחרת בדברי הר"ת והר"י בעזה"י וזה החלי:

ונלע"ד לבאר בעזה"י דהנה דקדקתי בלשון הגמ' ג' נשים משמשו' במוך משמע דר"מ ורבנן פליגי אי מותר להם לנשים לשמש במוך אבל מן הגברא אם מותר לבעל לבעול במוך לא דברו כלל דא"כ הי' להם לומר מותר לשמש במוך עם ג' נשים אלא משמע דעל הבעל ליכא חקירה דמצדן של אנשים בודאי ליכא איסור רק החקירה מצד הנשים אם מותר להם לשמש במוך והוא פלא למה יהי' מצד הבעל היתר גמור ומצד האשה איסור וצע"ג:

אמנם הכל נכון בעזרת החונן דעת דהנה יש שני פנים בהבנת שימוש במוך (א) אם האשה תמלא כל חלל צואר הרחם עד השפיו' ועגבות במוך ואז כאשר ידפוק הבעל באצבעו על הפתח ויעשה כמין גומא או נקב באמצע המוך ולא יגע גוף האבר בצדדי יריכה כי האבר יסובב מן המוך אשר מונח בפנים או שהיא מניחה על אותו מקום מלמעלה מוך רחב ואז כאשר ידחוק הבעל בכח גבורת איש יסובב האבר מן המוך ויבא האבר בקרבה אבל עכ"פ לא יגע אברו בבשרה כי כפי אשר יבא בעומק חורה כן יסובב אצבעו מן המוך (ב) אם האשה תדחוק בידה מוך בצואר הרחם עמוק עמוק עד שיגיע המוך עד פי האם ומונח מלמעל' במקום שפוסק השמש לדוש או גם במקום שהשמש דש אבל שאר צואר הרחם עד החוץ שהוא מקום נשיקת העטרה שם לא תתן מוך ואז האבר אינו מסובב במוך וגם מקום חלל שלה לא רצוף ממוך והבעל מכניס אצבעו בתוך בין בתרי בשר וגם היא מסבבת גבר כח איש וגבורתו כדרך כל הארץ שאהבה דוחקת את הבשר כמובן:

ואומר אני סברא אחת אם האשה תתן מוך על שטח פניה של מטה וכאשר ידחוק הבעל על פיה ויבוא בה כמו מכחול בשפופרת יהי' אצבעו מסובב ממסך המוך שלא יגע האבר בבשרה בצדי ירכי' אז הבעל מחויב על עון השחתת זרע לבטלה דדרך שימוש הוא ודבק באשתו והיו לבשר אחד שבשרו יגע בבשרה והגופי' נהנים זה מזה והמהלך נפש שהוא הזרע מוסיף הנאת הגופי' אשר היו לאחד אבל במסך מוך מבדיל בין בשר לבשר אין זה דרך גבר בעלמה והוא שופך זרעו במוך ולא על בשרה כלל והוי זורע על עצים ואבנים דמה לי אם המוך מונח על הארץ ואיש יהי' שופך עליו זרעו או שהמוך מונח בתוך האשה והוא שופך זרעו במוך ואין התשמיש מותר רק אם האיש מחמם בשרו בבשר האשה ושופך זרעו על בשרה בפנים אמנם אם תדחוק מוך בעומק רחמה סמוך לפי האם אבל כל צואר הרחם נשאר בלא מוך והבעל בא עליה כדרך כל הארץ שאהבה דוחקת את הבשר והוא יעבור בתווך בין בתרי בשרה וגם היא תסבב אותו ונהני' זה מזה יחד והוא מוציא זרעו בהנאה מרובה ברשפי אש תאות בשר רק כאשר בא זרעו סמוך להאם שם יש מסך מבדיל שלא יקלוט האם את הזרע אין זה כמו שופך זרעו על עצים ואבנים דשם לא יצא זרעו מחימום תשמיש דרך כל הארץ אבל כאן הכי נתמעט הנאתו יען שיש בעומק רחמה כדור מוך ואז כיון שמוציא זרעו בהנאת תשמיש ליכא איסור כלל עליו והוא היתר גמור והבן:

ואוסיף מיא ואוסיף קמחא ליתן טעם לשבח לדין חדש הנ"ל דהנה בנדה ילפי' איסור מיתה על עון מוציא זרע לבטלה מדכתיב באונן וימת גם אותו יען כי שחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו ע"ש בדף י"ד וכן בער ויעש הרע בעיני ד' כתיב דמת ג"כ באותו עון של אונן עיי' יבמות דף ל"ד ובב"ר פ' פ"ה דרשו על ער וז"ל חורש בגנות ומשפך לאשפה עכ"ל ועל אונן דרשו וז"ל דש מבפנים וזור' מבחוץ עכ"ל וכן כתב רש"י בתורה באונן שהי' חטאו שהי' דש מבפנים וזורה מבחוץ יעו"ש ובד"ה קאפיטל ב' פסוק ג' ויהי ער רע בעיני ד' פי' רש"י חורש בגנות בעל שלא כדרך יעו"ש אבל ביבמות דף ל"ד אמרו רבותינו ששניהם חטאו בביאה שלא כדרכה והוא פלא ובנדה למדו עוד עון זה מפסוק שוחטי ילדים דרשי' סוחטי שמנאפים ביד יעו"ש:

ולפ"ז אני אומר בשלומא אם הוא דש בפנים וישבע מבשרה לחמם אברו להביא זרע ואח"כ הוא פורש ממנה ושופך זרעו על הארץ שממעט בהנאת תשמיש כנודע בטבע שאם יתן הזרע כאשר האצבע בה יתוסף הנאת תשמיש והוא עושה פעולה למענו הנאת תשמיש כדי שלא יתן זרע לאחיו הוא חבר לאיש משחית דהוא משחית זרעו מבלי שיהנה הנאת תשמיש וכן אם בועל שלא כדרך תמיד דמוציא זרעו שלא כדרך הנאת תשמיש אבל דוקא אם עושה כן תמיד אבל שלא בהרגל רק באקראי להרבות הנאת גופו מותר אפי' בהוצאת זרע עיי"ש בתוס' יבמות דף ל"ד וכן אם שוחט ילדים שמנאף ביד דאינו מוציא זרעו דרך הנאת תשמיש אבל לבעול כדרך כל הארץ הגם שלא תוכל האשה להתעבר מותר להבעל להוציא זרעו דאין זה לבטלה רק להנו' תענוג תשמיש ביותר וכל דדרך הנאתו לא נקרא השחתה והבן זה:

אמנם כל זה דוקא בבעל שכל הנאת תשמיש של איש הוא בשפיכת זרעו באותו מקום אבל לעולם אינו נהנה משעה שהזרע יזל על שטח בשרה התחתון וא"כ המוך אשר מונח בעומק רחמה אינו ממעט הנאת תשמישו אבל אצל האשה אשר לא תנוח ולא תשקוט מרגשת אהבתה ואש התאוה לא תכבה עד שיזל הזרע בשטח התחתון של כל צואר הרחם כנודע בטבע ואם המוך מפסיק ויבא הזרע בתוך המוך נמצא הוי תשמיש שלה במיעוט הכאה כי זרעה יבוא במוך מבפנים וזרעו יבא במוך מבחוץ ולא יבואו יחד שתשיג היא הנאת תשמישה אז מצדה יהי' גם באופן זה דרך השחתה והבן זה מאוד:

אך לא אמנע הטוב לברר עוד דין אחד אם אמנם שביארתי בסברא דליכא איסור לבעל לבעול אשה אשר יש לה מוך ברחם יען שאצלו המוך לא ממעט הנאת תשמיש וא"כ לא הוי הוצאת זרע לבטלה יען שיציאת הזרע מוסיף תענוג בביאה זה דוקא אם המוך בא בה בדרך היתר אז אין הבעל מחויב לפרוש ממכה או לצוות לה להוציא המוך אבל ליתן מוך לפני תשמיש בודאי אסור ואם הבעל בועל אותה הוא מוציא זרע לבטלה דהא בודאי אם התשמיש במוך יהי' מוסיף לו הנאת תענוג של תשמיש יהי' מותר אפי' לו ליתן שם מוך דכל להנאתו מותר ולא הוי השחת' אבל באמת אין המוך מוסיף לו הנאה או תענוג וא"כ הוי הנתינה שם רק לקבל הזרע ולהשחית אותו והוא אסור דאז הוי ג"כ חבר לאיש משחית דהא נעשה פעולה להשחית זרע והבן אבל אם בא המוך בקרבה למשל על תכלית אחר כגון אחר ששמשה פעם אחת היתה ניתנת שם מוך לקנח הזרע אשר תפלוט בעתיד עיי' פ"ח דמקואות אז אם נשאר בה המוך מותר לבעל לבעול אותה דהמוך עכ"פ אינו ממעט הנאת תשמישו וזה ברור בעזה"י היוצא ממ"ש שלדעתי יש דיני דינים בענין משמשו' במוך ואבארם אחד לאחד בעזה"י:

א אם יותן על שטח פנים של מנוה מוך כדי שיסובב אבר האיש או אם המקום כולו ממולא במוכין רק באמצע המוך יהי' חור לכניסת האבר אז אסור לבעל לבעול דהוה השחתת זרע:

ב אבל אם המוך מונח בעומק הרחם והאבר נכנס בה ומגיע בשר בבשר יחד ונהנה הנאת תשמיש כדרך כל איש אז ליכא על הבעל איסור בביאתו דלכל להנאתו מותר:

ג וכל זה אם לא ניתן המוך שם כדי להשחית הזרע רק לשם דבר אחר אבל אם הונח שם רק כדי להשחית אסור להבעל לבעול אותה דמוך לא מרבה התענוג:

ד והא דמותר ליתן מוך בעומק רחמה הוא דוקא רק מצד האיש דאצלו אין המוך ממעט הנאת תענוג אבל מצדה המוך ממעט בתענוג והוי אצלה השחתת זרע ואם האשה מצווי' על השחתת זרע אז יהי' אסור לשמש במוך מצדה אבל אם ליכא אצלה השחתת זרע איסור אז בודאי מותר השימוש אם ניתן המוך על צד היתר כמובן והבן זה:

והנה אם הפי' של ג' נשים משמשות במוך הוי שנותנה מוך רק בעומק רחמה ולא שממלאת כל אותו מקום מוך וגם לא שתתן מוך על שטח פני' מלמעלה א"כ אין כאן חקירה על האיש דהא אחר שתשמש פעם אחת תוכל להניח שם מוך ויהי' נשאר בה ומותר לבעל לבעול אותה רק כל החקירה אם היא אינה עושי' איסור דאם היא עושת איסור אפי' קטנה אסורה לשמש ואסור לבעל לבעול אותה הגם דקטן אוכל נבילות ואין מצווין להפרישו הא כאן הוי ספי לה בידים לכן נקטו חכז"ל ג' נשים משמשות במוך ליתן אות שעל הבעל בודאי ליכא איסו' השחתת זרע רק החקירה על האשה והבן:

וטרם שאבוא לבאר שיטת ר"ת ור"י אבאר בעזה"י דעת רש"י בהבנת ג' נשים משמשות במוך וז"ל רש"י בנדה דף ג' ע"א בד"ה משמשות במוך ממלאה אשה אותו מקום מוכין לשאוב את הזרע שלא תתעבר ואינו נוטלתו משם אלא בעת הצורך ושמא מוך העמיד את הדם עכ"ל מבואר עין בעין שרש"י פי' שהיא ממלאה כל החלל של אותו מקום מוכין בעומקו ורוחבו עד החוץ מקום השפיות ועגביו' דאל"כ יש לחוש שלא תדחוק היטיב וכאשר ישפוך הבעל הזרע יוכל לכנוס בצדדי הרחם ותתעבר וחמירא סכנתא מאיסורא לכן צריכה למלאות כל אותו מקום מוך וכאשר ידפוק הבעל על הפתח באצבעו יבוא בתוך המוכין והבן וביבמות דף י"ב פי' רש"י וז"ל משמשות במוך מותרת לתת מוך במקום התשמיש כשהן משמשות כדי שלא תתעבר עכ"ל הכוונה שהיא מניחה על אותו מקום מלמעלה מוכין ואז כאשר ידפוק האצבע על הפתח יבא האבר בתוכה מסובב מכל צדדין במוכין ויכנוס הזרע בתוך המוכין המסבבין את האבר כי לולי כן יש לחוש לעיבור וק"ל נגלה שפי' רש"י בהבנת משמשת במוך באופן שלא יגע אצבעו בבשרה כלל והוי ממש שפיכת זרע על עצים ואבנים כמו שהארכתי למעלה ובאמת פלוגתא דר"מ ורבנן לא הוי באשה אלא ג"כ על האיש אם הוא אינו עושה איסור של הוצאת זרע לבטלה דר"מ מתיר מפני סכנת נפש וחכמים פליגי דשומר פתאים ד' דעל הרוב קטנה ומניקה ומעוברת לא יתעברו ולחוש למיעוט ולהתיר איסור חמור אמרי' אפי' במקום סכנה אזלי' בתר רובא ושומר פתאים ד' והבן:

ובתוספתא א פ"ב דנדה כתב וז"ל ג' נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה קטנה שמא תתעבר ותמות איזה קטנה מבת אחת עשרה שנה ויום אחד ועד בת י"ב שנה וי"א פחות מכאן ויתר על כאן משמש כדרכו ואינו חושש מעוברת שמא תעשה עוברה סנדל מניקה שמא תהרוג את בנה שהי' ר"מ אומר דש מבפנים וזורה מבחוץ וחכמים אומרים משמש כדרכו משמר על ידיו שנאמר שומר פתאים ד' עכ"ל ראה בעיניך שהתוספתא מדמה שימוש במוך לדש מבפנים וזורה מבחוץ א"כ ע"כ איירי לשימוש במוך בשעת תשמיש והאבר יהי' מסובב ממוכין שנחשב שימוש במוך כמו זורה מבחוץ וגם נקנו התוספתא ב' פעמי' משמש כדרכו ולא נקט משמשת כדרכה משמע שיש לחקור על האיש אם הוא רשאי לשמש ואינו עושה איסור בבעילתו ובש"ס דילן כתיב משמשת כדרכה אולי יען דקטנה לאו בת עונשין נקט התוספתא האיסור עליו בלבד וש"ס דילן סובר יען דהוי איסור אשר הבעל ספי לה בידים יש ג"כ איסור על צדה ובפרט באיסור כזה אשר הבעילה פועל לחדש לברוא העון כנלע"ד: ולהבין דבר זה איך מתיר ר"מ בג' נשים הא הבעל שופך זרעו על עצים ואבנים דהוא עון מער ואונן וחטא דור המבול נ"ל דעיי' בפסחי' דף כ"ו הנאה הבאה לו לאדם בע"כ בלא אפשר ולא קמכוון הכל מודים דמותר והנה כאן הוי לא אפשר דהא יש לחוש לסכנה שתמות וגם לא קמכוון דאינם מכוונים להשחית זרע רק לתענוג עונה ועי' בפנ"י שם בתוס' ד"ה לא אפשר שחידש בהבנת דברי תוס' כיון דלא אפשר מותר אפי' בפסיק רישא ובמקו"א חדשתי דבר דכל מעשה הנעשה ע"י חיוב מצוה לא נחשב למעשה רק כממילא דהא הוא מוכרח על גוף המעשה וא"כ כיון דלא מכוון להשחתה רק לתענוג הגוף ויש ג"כ חיוב מצות עונה אשר מכריח אותו על המעש' בודאי מותר היכא דלא אפשר כגון בג' נשים דאיכא סכנה אבל שאר נשים דאפשר לבעול בלא מוך אז באמת אסורים להשתמש במוך דהוי השחתת זרע כנלע"ד בהבנת דברי רש"י:

ואוסיף נופך דהנה באונן כתיב ושחת ארצה והנה דוקא אם מכוון לשחת כגון באונן דהי' יכול ליתן הזרע להריון ולא רצה אבל במקום סכנה ולא מכוון לשחת אז ליכא איסור כלל ולא דמי לשאר איסורין אם לא מכוון לאיסו' עכ"פ נעשה איסור אבל הכא כל האיסור הוא אם מכוון לשחת דעיי' בקידושין דף כ"ד ע"ב ושחתה עד שיכוון לשחת ועי' בט"ז ביו"ד בסי' קי"ז בשם הרא"ש בהשחתת אילן ועיי' ברמב"ם פ"ח מה' יסודי תורה הנותץ אבן מן המזבח דרך השחתה לוקה ועי' מזרחי בתורה פ' ראה פלפול נגד רמב"ן על דברי ר' ישמעאל והבן בקיצור:

ועתה אבוא לבאר דברי ר"ת בעזה"י הנה ר"ת מפרש משמשות במוך דעיקר הפלוגתא רק על האשה אם אין איסור עלי' לשמש במוך אבל הבעל בודאי מותר לשמש עמה במוך דהוא מפרש פי' משמשת במוך לא כפי' רש"י שהיא ממלאה כל המקום מוכין ולא שהיא מניחה חלק גדול ממוכין על שטח פניה מלמעלה רק משמשת במוך הכוונה שבעומק רחמה מניחה מוך שלא תוכל האם לקלוט הזרע אבל שאר צואר הרחם הוא בלא מוך וא"כ אין לחקור הבעל דמהכ"ת יהי' מצדו איסור הלא השמש דש בין בתרי בשרה עומד בין השפים ונהנה בשרו מבשרה והמה דבוקים יחד לבשר אחד והמוך אשר מונח בעומק רחמה אינו ממעט הנאת תשמישו וא"כ מאי איסור יהי' בבעילתו התורה לא אסרה הוצאת זרע כי אם ממעט בהנאתו כגון ער שבעל תמיד שלא כדרך כל הארץ שלא להכחיש יפי' ואונן דש מבפנים וזורה מבחוץ הלא עיקר הנאה תשמיש הוי בשעת שפיכת זרע ואז שפך ארצה או בדרך אחורים שאין שם תשמיש כל אדם ולא נקרא ודבק באשתו כמבואר בסנהדרין דנ"ב דרצה הגמ' לומר שגוי חייב אם בעל אשתו שלא כדרך דכתיב ודבק באשתו ואין זה דביקות והגם שחזר בו משום איכא מידי ודרשי' בהיפך אם בעל אשת רעהו בשלא כדרך פטור דרק בדביקה חייבה תורה ע"ש והבן אבל תשמיש פנים בפנים ונהנים זה מזה ביגיעת בשר אין על הבעל שום איסור והבן: אבל כל זה אם לא הי' הנתינה בעבור זאת לקבל הזרע ולשחתו כגון אם הניחה מוך אחר תשמיש פעם הראשון כדי לקנח הזרע ונשאר בה המוך מותר להבעל לבעול אותה אבל להניח מוך כדי לקבל הזרע אסור דבשלומ' אם הי' המוך פועל הוספת הנאה הי' גם זה מותר ליתן שם מוך דכל להנאתו ליכא בו משום השחתה אבל באמת דמוך לא מרבה תענוג א"כ הוי נתינת מוך רק לשחת הזרע והוי כמטיל זרע על עצים ואבנים ודוק:

ובזה יובן למה באמת מותר לאיש לבעול קטנה ואיילונית או זקנה או עקרה הלא באמת הכא האיש משחית זרע אבל לפמ"ש נכון כיון דעכ"פ ליכא מסך מבדיל והגופי' נהנים זה מזה יחד והוא הוצאת זרע להנאת גופו בדרך כל הארץ אז ליכא בו איסור השחתה וק"ל:

ועתה בא ברוך ד' וראה בעיניך שזה הבנת דברי ר"ת שהביא תוס' וז"ל ודאי ליתן שם מוך לפני תשמיש אסור דאין דרך תשמיש בכך והוי כמטיל זרע על עצים ואבנים עכ"ל הכוונה אם יתן מוך לפני תשמיש באותו מקו' כדי לקבל הזרע גם הבעל אסור לשמש דהוי השחתת זרע יען דאין דרך תשמיש בכך אם הי' במוך הוספת תענוג אשר הבעלי תאוה יתנו זאת להרבות הנאתם אז הי' מותר ליתן מוך אפי' לפני תשמיש דכל להנאה ליכא בו איסור השחתה אבל דבאמת אין דרך תשמיש במוך יען דאין מוסיף תענוג א"כ אם יותן שם מוך כדי לקבל הזרע אם בעתיד יבעול הבעל הוה רק השחתה ואסור והבן ואח"כ כתבו וז"ל אבל אם נותנת מוך אחר התשמיש אין נראה לאסור דהא האי גברא כי אורחי' משמש עכ"ל הכוונה אבל אם היא נותנת המוך אחר התשמיש כדי להשחתת זרע שכבר נתן הבעל בה ונשאר המוך עוד בקרבה מותר לבעל לבעול אותה הגם שמוך בה באותו מקום דאין נראה שיהי' איסור לבעל לבעול אותה אם המוך בה דהלא אין המוך ממעט הכאתו וכיון שנשאר הנאתו הגם שיש מוך בקרבה ונשאר שימושו בהנאתו כמו אם ליכא בה מוך אין עליו עוד איסור לבעול ולא צריך להסיר ממנה המוך דהא הוא משמש כדרכו בהנאה והבן וסיימו וז"ל מידי דהוי אקטנה ואיילונית דלא מיתסרו בתשמיש משום דלאו בני בנים נינהו עכ"ל הכוונה כמו שמותר לבעול קטנה ואיילונית אע"ג דלא הוו בני בנים יען דעכ"פ יש בהם הנאת בעילה ולא הוי השחתה וכתבו עוד וז"ל ואשה שנותנת אח"כ מוך לא הוזהרה על השחתת זרע דלא מיפקדה על פ"ו עכ"ל הכוונה כמש"ל באריכות דאצל הבעל הוי השימוש בדרך הנאה הגם שמוך בקרבה כי אצל האיש הוי התענוג בעילה בשפיכת זרעו בחלל ולא נהנה האיש אם יגיע הזרע על בשרה או על המוך ולכן אם המוך בא בה בדרך היתר כמו לקנח אחר תשמיש ליכא עוד השחתה דכל להנאתו לית בו משום השחתה אבל אצל האשה הוא עיקר התענוג אם יזל הזרע על בשרה כנודע בטבע ואם יש הפסקת המוך ולא תהנה מזרע האיש אז הוי הזרע אשר היא מטילה לתוך המוך רק השחתת זרע וא"כ יהי' התשמיש במוך אסור מצדה לכן חידש ר"ת דמצד האשה ליכא איסור הגם דהוי השחתה הלא היא לא הוזהרה על השחתת זרע דלא מיפקד' על פ"ו והבן וסיימו עוד וז"ל ומשמשות במוך דקתני הכא היינו צריכות לשמש במוך עכ"ל הכוונה דליתן בכוונה מוך לפני תשמיש ודאי אסור גם בג' נשים דהא אפשר שיבעול אותם פעם אחת ותתן מוך אחר התשמיש וישאר שם תמיד וליכא איסור כלל מהכ"ת להתיר זרע לבטלה ליתן מוך לפני תשמיש ועוד הלא הלשון משמשות במוך משמע תמיד על כל ימי הנקה וקטנות וע"כ דקאי אם יש שם מוך אשר הונח אחר תשמיש אז מותר לבעול תמיד במוך וא"כ קשה הלא זאת מותר גם לכל הנשים לר"ת דאיש משמש כדרכו והיא אינה מצוות על השחתת זרע וא"כ מאי רבותא דג' נשים אלא ע"כ ג' צריכות לשמש במוך בשעת תשמיש ע"י שנותנת פעם אחד המוך אחר התשמיש ולשאר נשים רשות כנלענ"ד:

היוצא מזה דלרש"י מותר ליתן המוך אפי' לפני תשמיש ודוקא בג' נשים אבל לר"ת אסור ליתן מוך לפני תשמיש אפי' בג' נשים אבל אם נתנה מוך אחר התשמיש לקנח את ביתה אז מותר לבעל לבעול אותה אפילו במוך אשר בקרבה וה"ה לשאר נשים מותר זאת ומיושב קושי' א' ב' ג' ד' ה' וק"ל: ובוא אוהב אמת ואראך כי נחני אלקי' בדרך אמת להבין אמרי תוס' בכתובות דף ל"ט וז"ל ג' נשים משמשות במוך פי' בקונטרס מותרות לשמש במוך אע"ג דשאר נשים אסורות משום השחתת זרע ואין נראה לר"ת דהא קטנה ואיילונית מותר לשמש בהדייהו ולא הוי השחתת זרע כיון שהוא דרך תשמיש ומפרש ר"ת משמשות צריכות לשמש במוך אחר התשמיש ועצה טובה קמ"ל עכ"ל הכוונה כי שם בכתובו' כ' רש"י וז"ל מותר להן לשמש במוך ואינן כמשחיתות זרע עכ"ל ולא הזכיר כלל שמותר ליתן מוך לפני תשמיש רק שמותרת לשמש במוך אשר בקרבם וע"ז הקשה הר"ת הלא באופן זה דלא נעשה מעשה להשחית זרע בודאי גם נשים אחרים מותרות לשמש במוך דהא הבעל נהנה מבעילה והוי תשמיש כדרך כל הארץ כמו שמותר לשמש עם קטנה ואיילוני' יען דנהנה כדרך כל הארץ לכן מפרש ר"ת דהכוונ' צריכות לשמש במוך אחר תשמיש שיבוא המוך בדרך היתר וזה עצה טובה שיוכל לשמש אח"כ במוך גם בשעת תשמיש יען דלא ניתן המוך להשחית והבן אבל ביבמות דכת' רש"י וז"ל מותרת לתת מוך במקום תשמיש כשהן משמשות כדי שלא יתעברו עכ"ל דמפורש דבשעה שרוצת לשמש מניחה המוך ואז השיב ר"ת דזה אסור דהוי כמטיל זרעו על עצים ואבנים ודוק אבל סוף כל סוף המה אחדים ומיושב קושי' ו' ז' ח' ודוק היטיב:

והוסיף תוס' בשם הר"י ליישב פי' הקונטרס וז"ל דבנדה משמע שהמוך מונח בה כל שעה והוי כמטיל זרעו על עצים ואבני' עכ"ל הכוונה שם בגמ' דף ג' פריך משמשו' במוך מאי איכא למימר הלא המוך מעמיד דם וא"כ ע"כ שהמוך מונח תמיד ולא הי' יכול הדם לבוא וע"כ שלפעמים נטלתה המוך משם כמ"ש רש"י שם וז"ל אינה נוטלתו אלא בשעת הצורך עכ"ל וא"כ כיון שהמוך מונח בה תמיד ולעת הצורך נוטלתו וא"כ ע"כ אחר שעשתה צרכי' היא מחזירה המוך בקרבה ובאופן זה שלא נותן לאחר התשמיש לקנח הזרע ונשאר המוך מונח שם אלא שכבר בא המוך לחוץ והונח שם עוד כדי לקבל אח"כ הזרע גם הר"ת מודה דהוי כמטיל זרע על עצים ואבנים ואעפ"כ מותר לג' נשים וע"כ דג' נשים דוקא וכפי' רש"י ומיושב קושי' ט ודו"ק (ולהבין בדעת למה צריך להיות שם תמיד לדעת רש"י דאולי נשאר זרע בקמטי רחם ובשעת התאוה אשר תבא לאשה תוכל לשאוב הזרע להאם ותכולה להתעבר כמו באמבטי' עיי' א"ע בח"מ סי' א' וק"ל):

אך כל זה לדעת רש"י דממלאת אותו מקום מוכין וע"כ דצריך ליטול את המוך בעת הצורך אבל לר"ת דמפרש שדוחקת המוך רק בעומק רחמה אז בודאי אינה צריכה האשה ליטול משם בעת הצורך דמקום השתן הוא למטה מזה כנודע והבן:

והוסיפו עוד בשם הר"י וז"ל דאפי' היתה נותנת המוך אחר תשמיש אסורה דאעפ"י שאינה מצוות על פ"ו אסורה להשחית זרע כדמשמע בנדה עכ"ל הכוונה פשוטה דסובר רש"י דאפי' אם נותנת מוך אחר התשמיש אסורה לשמש אח"כ במוך הנשאר בה שהוא הדין של ר"ת שבאופן זה שהמוך מונח בה מותר יען דהוי דרך תשמיש ע"ז השיב הר"י בודאי אצל הבעל ליכא איסור דהוא משמש כדרכו אבל האשה אסור' לשמש דהמוך ממעט אצלה הנאת תשמיש כמש"ל ולא הוי אצלה דרך תשמיש וא"כ הוי בעילתה השחתת זרע ואשה מצוות על השחתה כדמשמע בנדה וכיון דע"כ מתירין השחתת זרע מפני הסכנה צדקו דברי רש"י דדוקא ג' נשים והבן:

אמנם מעולם לא עלה על דעת הר"י לאסור הקנוח של מוך לאחר תשמיש דהוא משנה מפורשת שמותרת לכבד את ביתה ואפי' אם יהי' אצל אשה איסור השחתת זרע וביותר כמו שהארכתי דזרע הריון ודאי אסור גם לאשה וא"כ המוך אחר תשמיש בודאי יהי' אסור אעפ"כ מותרת לקנח במוך אחר התשמיש והטעם בזה הוא אם היא אשה דעלמא אשר אינה מקפדת אם תתעבר רק היא מבקשת לטבול עי' שם במשנה שמקנחת בעבור שלא תפלוט זרע וא"כ הוי לא אפשר ולא קמכוון ופסיק רישא לא הוי דאולי כבר נתעברה ועי' בס"ט סי' קצ"ו פלפול נאה אם רוב נשים קולטין הזרע מיד ולא תזיק עוד שום קנוח או רחיצת מים עכ"פ פסיק רישא לא הוי דהא יש אפשרות שלא תשחית והבן ואפי' בג' נשים דמכוונת שלא תתעבר אבל עכ"פ הוי לא אפשר ופסיק רישא לא הוי ומותר לכ"ע אלא כוונת הר"י הגם שנתנה מוך אחר תשמיש תהי' אסורה אח"כ לשמש במוך אשר בקרבה דהיא משחית זרעה ומיושב קושי' י' וי"א והבן:

המורם והמונף מכל אשר הארכתי עד הנה המה הדיני' אשר אסדר לפניך: (א) לקנח במוך אחר התשמיש לא עלה על דעת אדם לאסור דרוב נשים מקבלות זרע הראוי' להריון מיד ואם נקלט הזרע ליכא עוד השחתה ועכ"פ אפשר שנקלט הזרע מיד והי' לא אפשר ולפעמים הוי ג"כ לא קמכוון ופסיק רישא לא הוי ומותר לכ"ע:

ב לרש"י מותר בג' נשים אפי' ליתן מוך בשעת תשמיש ומכ"ש אם כבר מונח שם ולר"ת צריכה ליתן המוך פעם הראשון אחר תשמיש אבל אח"כ מותר לבעול אותה אפי' המוך בקרבה ואפי' לשאר נשים מותר זאת ואפשר שגם רש"י מודה זאת לר"ת והבן:

ג דהשחתת זרע הריון במקום דאיכא פסיק רישא אסור אפי' לנשים אפי' אם אינם מצווי' על השחתת זרע אבל על השחתת זרע הריון בודאי נצטוו והוא הי' חטא דור המבול והבן:

ולפ"ז לק"מ קושי' חות יאיר המובא בחת"ס סי' קע"ב מאי פריך הגמ' ביבמות דף ל"ה אנוסה מאי איכא למימר וקשה הלא אנוסה בודאי תקנח עצמה אחר התשמיש יעו"ש ולפמ"ש נכון מאוד דמעולם לא עלה על דעת ר"ת דקנוח של מוך אחר תשמיש יפעול שלא תתעבר נהפוך הוא דרוב נשים מתעברו' מיד ולא יועיל קנוח ובעבור זה מותרת לקנח אחר התשמיש במוך דלא הוי פסיק רישא ור"ת התיר מכח הנחת מוך לשמש אח"כ במוך ודוק:

ובזה ארי' שאג מי לא יירא שצדקו דברי הגאון שאגת ארי' בטו"א במגילה שפי' דברי התוס' שמרדכי שימש עם אסתר במוך והקשה עליו אדמו"ר שם הלא הוא איסור חמור לשמש במוך בשעת תשמיש יעו"ש בלחץ שהדחיק עצמו ולפמ"ש נכון דאסתר קנחה עצמה בודאי במוך אחר כל ביאה של אחשורוש והניחה למוך שם והי' מותר למרדכי לשמש עמה והבן:

ומיושב בזה קושי' החמורה של הגאון בית מאיר בסי' כ"ג מכתובו' דף ע"ב שאם הבעל מבקש שתמלא ותשפוך לאשפה שצריך לגרש והקשה אם מותר לר"ת לכל הנשים לשמש במוך אחר התשמיש א"כ תעשה רצונו י עו"ש שהניח בצ"ע: ולפמ"ש לק"מ דממנ"פ הלא משנה מפורשת דמותרת לכבד את ביתה וע"כ הטעם יען משום דלא מכוונה להשחית ולא אפשר ולא הוה פסיק רישא ומעולם לא חקר הר"ת לאסור זאת כמש"ל ובמקום דהיכא פסיק רישא בודאי אסור דהוי זרע הריון והוא חטא דור המבול ושם שתלך מהר ברגלי' להשחית זרע הריון בכוונה והוי השחתה בודאי עיי' שמ"ק שם דטענת בעינן חוטרא לידי' ואסור והבן:

ולא אכחד תחת לשוני כי מה שכתבתי למעלה בהבנת דברי התוס' דאם הבעל אינו עושה איסור הגם שמוך מונח בה כיון שנהנה מהביאה והוי כדרך השימוש והאשה שלא נהנה במוך כדרך כל הנאת ביאות הלא האשה אינה מצוות על פ"ו יעו"ש שלאחר העיון ראיתי שיש לפקפק כיון שהבעל נותן זרע שראוי להוליד וע"י המוך אשר נותנת בקרבה נפסד ונאבד זרעו א"כ היא הגורמת להשחית זרעו שלא יוליד ותהי' אסורה לישמש יען שהיא משחתת זרע בעלה ומה לי אם איש יגרום לאיש אחר להשחית זרעו יהי' איסור ולמה יהי' לה רשות להשחית זרעו וצע"ג:

ולכאורה כ"ל לפשוט מדברי רשב"א בנדה דף י"ד שהביא דברי ר"ת שנשים לאו בנות איסור הרגשה ושרמב"ן הקשה עליו וז"ל ורמב"ן הקשה עליו אעפ"י שאינן מצוות על פ"ו מ"מ אסורות הן בהשחתת זרע והכל לקו בדור המבול ע"ז ואע"פ שאין בהם דין סירוס ומותרות הן להשחית כלי זרע אבל אינן מותרות להשחית הזרע עכ"ל מבואר דמכח זה שנלקו הנשי' בדור המבול מוכח הגם דלא מצוות על פ"ו ומותרות להשחית כלי זרע בכוס עיקרין אבל להשחית גוף הזרע אסורי' עיי' במ"ל בה' מלכים ומכח זה הוכיח דלאו בני הרגשה נינהו אבל בנות איסור הוי יעו"ש ברשב"א וקשה מנ"ל זאת דילמא על זרע עצמן אינן מחויבו' אבל להשחית זרע הבעל מצוות דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ולכך לקו בדור המבול שהנשים שמשו במוך והשחיתו זרע בעליהן אבל לעולם על זרע עצמה ע"י הרגשת בדיקה בידים אינן מצוות מזה נגלה דאשה אינה מצוות על השחתת זרע איש יען דהיא אינה מצוות על השחתת זרעה ולא שייך כאן השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה דהיינו אם אנו דנין שגם היא תהי' אסורה בהשחתת זרעה אבל אם היא אינה מצוות על השחתת זרע עצמה איך תתחייב על זרע בעלה כנלענ"ד ברור:

וראי' ברורה לסברא הנ"ל דחדשתי דלא אמרי' השוה הכתוב אשה לאיש רק אם אנו דנין שתהי' האשה בכלל האיסור כמו האיש שנאמר כמו שאסור לאיש להשחי' זרעו כך אסורה היא להשחי' זרעה אבל לומר שאסור לאשה להשחית זרע האיש דהשווה הכתוב אשה לאיש כמו דאסור לאיש להשחית זרע איש אחר ה"ה דאסורה היא להשחית זרע איש זה לא אמרי' יען דהיא לא נכנסה בסוג איסור זה לעצמה ומותרת להשחית זרעה ה"ה דמותרת להשחית זרעו והבן נ"ל דמוכח סברא הנ"ל מדברי תוס' נדה דף י"ד שהקשה לר"ת וז"ל ועוד נהי דלא מיפקדה על פ"ו להשחית זרע הוקשו לאיש לכל עונשין שבתורה וי"ל דה"ט דנשים מזריעות מבפנים ושם הוא דרך להזריע יעו"ש וקשה עכ"פ איך מתיר ר"ת לכל הנשים לשמש במוך הא הם משחיתין זרע בעליהן ונימא דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין אלא פשיטא כיון דליכא בדידה השחתה ליכא לחדש עלי' איסור בזה שמשחיתה זרע בעלה וק"ל הגם דלסברת התוס' הוי הטעם דלא משכחת אצלה השחתה דמזרעת מבפנים ושם דרך להזריע סוף כל סוף היא אינה בכלל איסור השחתת זרע של עצמה ואינה חייבת על של בעלה כנלענ"ד ומצאתי לאדמו"ר באמרי אש סי' ס"ט שתירץ קושי' מ"ל דאסור לאשה להשחית זרע בעלה דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה במכ"ת לאלף שגגה יצאה מפי השליט:

ודע שיש לי צ"ע על דברי תוס' הנ"ל דילמא דוקא בעונשין של ב"ד דומה אשה לאיש אבל בחייבי מיתה בידי שמים אינה מושוה אשה לאיש ועונש של מוציא זרע לבטל' הוא מיתה בידי שמים והמגדול עוז בפ"ג מה' איסורי ביאה כתב וז"ל קבלת האמת בידינו כי העונשי' הם המלקות והכריתות ומיתות ב"ד כדקיימ"ל השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשי' שבתור' והן הזהרות שיש בהן עונשי' אבל הקרבן מצות עשה ולא השווה בהן איש ואשה עכ"ל הזהב ויען שהוא דבר חדש רמזתי לו מרגליות הנ"ל וצע"ג: וראה זה מצאתי מרגליות טובה בכתובות דף ל"ט בשמ"ק בשם הריטב"א וז"ל רשאות לשמש במוך אפילו משחיתות זרע בעליהן שרינן להו משום סכנה דידה או דעובר כלומר אע"ג דאיתתא לא מיפקדא על פ"ו אסורה להשחית זרע בעליהן וכולן לקו בדור המבול אע"ג דלגבי דידיה שרינן לבעול בעיל' שאין בה זרע כגון קטנה מעובר' או זקנה או עקר' ולא חשיב השחתת זרע שאני איהו משום מצות עונה ועוד דהוי דרך תשמיש אבל להשחי' זרע הראוי' להוליד ולאבדו במוך אסור אפי' לדידה ואפי' הי' המוך מונח בשעת תשמיש כל זה למדנו מדברי רבותינו ז"ל עכ"ל וידוע שרבו של הריטב"א הוא הרמב"ן כנודע לכל הוגה דעה:

הביטה וראה קורא נעים נפלאות מתורתן של ראשונים כי ספון וטמון בהם מרגליות הדעת:

א שחידש הגם דאשה לא מצוות על פ"ו ותהי' מותר' להשחית זרעה אבל עכ"פ אסורות להשחי' זרע בעלה והוא הי' החטא של דור המבול שהשחיתו זרע בעליהן ודוק והוא פלא שא"כ דברי רמב"ן שהביא הרשב"א בנדה דף י"ד שאוסר גם לה להשחית זרעה ורק כלי זרע מותר לה להשחי' וכפי שהביא הריטב"א דברי רבו הרמב"ן אין איסור עלי' להשחית זרעה רק שלא תשחית זרע הבעל והוא נקודה נפלאה:

ב יש ללמוד מדבריו הגם שמוכח מחטא דור המבול ועונשם שאסור לאשה להשחית זרע הבעל אעפ"כ מותר לאשה להשחית זרע בעלה שלא יהי' לה או לולדה סכנה ולקמן אבאר אי"ה אי רבנן פליגי ע"ז ואוסרי' או גם רבנן מודי' דמותרת לשמש במוך מפני סכנה רק פליגי שמותרות לשמש כדרכן: (ג) יש ללמוד דלגבי הבעל ליכא איסור שימוש בקטנה וחברותי' יען דהוא מוכרח לבעול משום עונה וגוף השימוש הוי כדרך תשמיש הכוונה כמש"ל דהגופי' נהני' זה מזה אבל להשחית זרע הראוי להוליד ולאבדו במוך אסור אפי' לדידה הגם שלא נצטוות על פ"ו אבל להשחית זרע הבעל אסורה ולא מיבעי' ליתן שם מוך לפני תשמיש דאז הוי הבעל כמטיל זרע על עצים ואבני' אלא אפי' שהי' מונח בה המוך בשעת תשמיש אעפ"כ אסור דמכח הבעל יהי' זה היתר יען דהוא נהנה ממנה וכל להנאתו לית בו משום השחתת זרע אבל היא משחיתה זרע הבעל ולא מתענגה ע"י המוך וחייבת משום השחתת זרע הבעל דאל"כ אין מובן לדבריו דמאי אפילו אם הי' המוך מונח בשעת תשמיש נהפוך הוא הלא הוא בודאי השחתה אם הוא בועל במוך בשעת תשמיש אלא הכוונה כמ"ש הגם שמונח בה משעה שקנחה אחר התשמיש אף עפ"כ חייבת על השחתת זרע הבעל אם לא בג' נשים מפני הסכנה ודו"ק שם כי כן מפרש שיטת רש"י וא"כ יהי' אסור לרש"י בשאר נשים לשמש במוך אפי' אם מונח בה המוך מכבר ולר"ת זה מותר אפי' בשאר נשים כמו שהארכתי למעלה והבן זה מאוד:

עוד מצאתי בשמ"ק שם בשם הרא"ש וז"ל אי נמי נוכל לפרש פי' רש"י אעפ"י שנשים אינן מצוות בהשחתת זרע מ"מ אין לה להשחית זרע האיש אם לא מפני הסכנה ולא דמי לקטנה ואיילונית דאע"ג דלאו בנות בנים נינהו המשמש עמהם אין בו משום השחתת זרע דשאני התם דדרך תשמיש בכך והכא נמי אם היתה נותנת המוך לאחר התשמיש לא הי' בו צד איסור אבל בשמעתא קמייתא דכל היד מוכח דנתינת המוך קודם התשמיש הלכך בשאר נשים אסור דהוי כזורע על עצים ואבנים לשון הרא"ש עכ"ל מבוא' ממנו ג"כ דינים הרבה ואסדרם אחת לאחת בעזה"י:

א דאף על פי שאינן מצוות בהשחתת זרע היינו זרע של עצמה אבל להשחית זרע האיש אסורות ואף עפ"כ מתירין בג' נשים משום סכנה:

ב אם היתה נותנת מוך אחר התשמיש לא הי' בו צד איסור שמותר לבעל לבעול אותה אפילו במוך יען דנהנה מהבעילה ומה שנמצא בה מוך לא מגרע הנאת בעילה אבל ליתן מוך לפני תשמיש כדי לאבד זרעו אסור דהוי כמטיל זרע על עצים ואבנים והגם דבעל לא נתן מוך כדי לאבד זרעו עכ"פ מצדה שמכוונת להשחית וגורמת לו לבעל שיהי' נשחת זרעו עשתה איסור שנתנה מוך כדי להשחית זרעו והבן:

ושם בשמ"ק הביא דעת הרא"ה וז"ל פי' רש"י מותרת לשמש וליתא להאי פירושא דא"כ לפום האי טעמא רבנן אסרו והאי מאי טעמייהו כיון דמסתכנא ואמרי' נמי התם לחד לישנא דאילו נתעברה ודאי מתה וכיון דכן רבנן כי קאמרי מן השמים ירחמו היינו דלא מיעברא דאי מיעברא לא סגי' דלא מתה וכיון שכן מ"ט לא שרי' לה במוך אלא ודאי חייבות לשמש במוך קאמר וחכמים אומרים דאינן אסורות אבל הרשות בידן אבל איסור לבעליהן ליכא שהרי הם אינן משחיתות ותו משום מצות עונה ע"כ לשון הזהב מאמרות של הרא"ה יצא אור הדעת כמו שאסדר:

א במקום דאיכא אי אפשר לרבנן מותר לשמש במוך ולא נאמר שתפרוש מבעלה דכמו דכל חולה מותר להתרפאות בכל איסורי' דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם ה"ה כל דבר אשר יוכל להביא אותה לידי סכנה אינה מצווה לעשו' דלא תצווה התורה שתקפיד על השחתת זרעה ותסתכן עצמה והלא כל איסור השחתת זרע ילפינן מער ואונן ומבול שם הי' ראוי' להוליד ולא יסתכנו אבל במקום סכנה לא ציוה הקב"ה שלא להשחית זרע:

ב כיון דאם מתעברי' היא מתה אז בודאי לד"ה מותרת לשמש במוך דבכל אופן לא יהי' זרע קיימא ולמה נאסר השימוש במוך:

ג שכל הפלוגתא דר"מ ורבנן הוא דוקא אם יש היתר לאשה לשמש במוך אבל לבעל ליכא שום איסור משני טעמים חדא דהוא אינו משחית והוא כמש"ל דנהנה בהוצאת זרע והשנית דהוא עוסק במצות עונה ולא מכוון להשחית זרע כי דוחק בעיני שכוונת הרא"ה יהי' יען דהוא אינו נותן המוך רק האשה ודוק:

ובשם הריטב"א הביא פי' רש"י והוא השיב וז"ל אבל מ"מ אין פירושו מחוור חדא דא"כ כי קתני פחות מכאן משמשה כדרכה אסורה לשמש במוך קאמר והא אין כאן השחתת זרע ותו רבנן דאמרו אחת זו ואחת זו משמשו' כדרכה והולכת היינו שאסורה לשמש במוך והא אמאי כיון שיש סכנה בדבר וכי משום שומר פתאים ד' תהי' אסורה בזה ותכניס עצמה בסכנה לכן פירשו בתוס' ג' נשים חייבו' לשמש עכ"ל נלמד ג"כ מדבריו דינים הנ"ל: (א) במקום דליכא השחתת ולד דלא יוכלו להתעבר ליכא איסור השחתת זרע: (ב) דבמקום סכנה ליכא איסור להשחי' זרע ולא תסמוך על הנס:

ולכאורה נפלאים כל חבל הנביאים ראשונים שמתנבאי' בשפה אחת ובדברים אחדים שמותרת לשמש במוך במקום סכנה מנ"ל הא דילמא תיפרוש עצמה מבעלה או יפרוש הבעל עצמו ממנה ולא יחטא בכל יום בעון חמור של השחתת זרע וצע"ג:

ונלע"ד דמזה נשמע דין תורה כי האשה היא קנין כספו כחכז"ל אוכלת בתרומה משום קנין כספו והגם שלא יכולה למכור אותה וכן מעשה ידי' ומציאה דרבנן אבל עכ"פ קנין כספו היא מן התורה להנאת תשמיש שיכול לבעול אותה בע"כ כרצונו ולא יזיק אותה בגוף התשמיש עיי' בב"ק שחייב אם מזיק אותה אבל דוקא אם משחית אותה בגוף התשמיש אבל בודאי אין צריך לחוש שאם יבעול אותה ותתעבר ותמות דמה איכפת לו במה שעתיד להיות ע"י הולד כיון שבשעת תשמיש אינו מזיקה ולא צריך לפרוש כי היא שמלתו לעורו במה ישכב הוא רק גורם ולא מכוון להזיק וא"כ הבעל יבעול אותה מכל פנים והיא תסתכן לכן בודאי צדקו דברי הריטב"א למה תכניס עצמה בסכנה והבן ועיי' רמב"ן ורא"ה באשתפך חמימי ועיי' במג"א במפליגי' בספינה ועי' בש"ך הל' מילה בסוף:

ובחפזי אמרתי שרמב"ן חולק ולא עתיר שימוש במוך בעבור סכנה דבשמ"ק הביא דברי רמב"ן וז"ל ג' נשים משמשות במוך פי' רש"י מותרות לשמש ואיכא דקשי' להו דכולהו נשי נמי מותרת דלא מיפקדו על פ"ו ולדידי לק"מ הא מ"מ זרע גברייהו אסור להן להשחית אלא הא קשי' אי מותרות קאמר ר"מ חכמים במאי פליגי עלי' הא ס"ל לרבנן נמי דלא מיעברי כר"מ ואמאי אסרו לשמש במוך אלא ה"פ חייבות לשמש קאמר דלא ליתו לידי סכנה ובלא מוך אסור להן ולבעליהן לשמש וחכמים אומרי' הרשות בידה לשמש בלא מוך ומן השמים ירחמו עלי' עכ"ל מזה משמע דדוקא משום דאיכא תרתי לטיבותא חדא דתסתכן שנית דעכ"פ בשום אופן לא תתעבר אז סובר ר"מ חייבות לשמש במוך ורבנן אומרי' שהוא רשות אבל אם תוכל להתעבר רק שיש סכנה בדבר אז אסור בין לר"מ ובין לרבנן דאל"כ למה הקדים הרמב"ן דרבנן נמי מודי' לר"מ דלא מיעברא ולא הקשה בסתם אי מותרות קאמר אמאי פליגי רבנן על ר"מ ואסרו הא יש סכנה בדבר הכי תסתכן עצמה משום שומר פתאים ד' כמו שהקשה הריטב"א בקיצור כמו שהבאתי דבריו למעלה מזה נגלה דסובר הרמב"ן דמפני הסכנה בלבד יפרישו זה וזה ולא נתיר השימוש במוך ודוק כך עלה בדעתי בחפזי:

אמנם אחר העיון ראיתי שנהפוך הוא דהא ג' נשים הן הנה מעוברת ומניקה וקטנה ובודאי בקטנה החוש יעיד דלא תוכל להתעבר אבל המניקה בודאי תוכל להתעבר הלא עשו חכז"ל גזירת מניקת שלא תישא לאיש שלא תתעבר עיין כתובות ובש"ע א"ע וא"כ כוונת רמב"ן איך אפשר דמותרות לשמש קאמר ר"מ ורבנן אוסרי' הלא בכלל שלשה נשים אחת מהנה היא קטנה וקשה הלא היא לא תוכל להתעבר ולהוליד וא"כ אמאי אסרו רבנן אלא ע"כ הפי' צריכות לשמש במוך וקשה בהיפך הלא בכלל ג' נשים יש ג"כ מניקת והיא ראוי' להתעבר ואיך מחייב ר"מ שצריכות לשמש במוך ולרבנן הוי עכ"פ רשות הא יכולה להתעבר אלא ע"כ מפני הסכנה לבד ג"כ מחייב ר"מ שימוש במוך ולרבנן עכ"פ מותר הדבר שאין לחוש על השחתת זרע במקום סכנה ומכ"ש שלא נאמר שיפרישו זה מזה:

תבנא לדינא דכל חבל הראשונים הנ"ל מתירין אפילו לרבנן לשמש במוך במקום סכנה או במקום דלא תוכל להוליד ולד הן הנה הריטב"א ורא"ה ורמב"ן ורא"ש ולרש"י ולר"ת עכ"פ מותרת לשמש במוך אם הניחה המוך אחר תשמיש ונשאר בה מונח מותר אפי' לכל הנשים ומכ"ש במקום סכנה וא"כ תעשה האשה העלובה הזאת פעם ראשון תבעול לבעלה בהעראה בלבד שאין אשה מתעברת בהעראה עי' יבמות דף כ' ובכריתות בשפחה חרופה צריך גמר ביאה דשכבת זרע כתיב ועיי' יבמות דף ל"ד או תבעל לו פעם ראשון שלא סמוך לווסתה ולא סמוך לטבילה דאין אשה מתעברת אלא בשני זמנים ועי' תוס' כדה דף י' ע"ב שני תירוצים אם הוי רק רוב נשים אין מתעברו' ואז חמירא סכנתא ולא סמכי' על הרוב אבל לתי' השני אין שום אשה מתעבר' אלא סמוך לווסת' או סמוך לטבילה ודוק או תבעל לו דרך אחורי' שלא כדרכה דמותר באקראי עי' תוס' יבמות ל"ד ואח"כ תניח מוך בעומק רחמה בחזקה ותוכל לשמש בכדרכה תמיד ובכל פעם אשר מוציאה המוך צריכה לעשו' בעילה אח"כ פעם א' באופן מג' אופנים (א) בהעראה (ב) בשלא כדרכה (ג) בשלא סמוך לווסתה כנלע"ד בעז"ה שמקום הניחו לי מן השמים להתגדר בו: שוב מצאתי בב"י א"ע סי' כ"ג אשר רמז עלי' בחת"ס סי' קע"ב וז"ל מי שדש מבפנים וזורה בחוץ אסור לשמש וגרוע משמשות במוך דהתם הוא משמש כדרך כל הארץ אעפ"י שאין זרעו ראוי להזריע מידי דהוי עקרה וזקנה וקטנה עכ"ל ואדמ"ו ז"ל נכנס שם בפירצה דחוקה דהכוונ' דגרוע משמשות במוך לר"מ אבל לרבנן אסור ולפמ"ש נכון דהוא נהנה הנאת תשמיש וליכא עליו איסור כלל ואצלה דהוי איסור תלי' אי כרש"י מותר אפי' ליתן מוך ולר"ת מותר עכ"פ אם המוך מונח בה אבל דש בפנים וזורה בחוץ הגברא עושה האיסור וב"ה שהנחני בדרך אמת לאור:

ובנותי באמרי אש של הגאון אדמו"ר בסי' ס"ח שהביא דעת השואל שחידש בנידן שאלתו שהיתה הוחזקה לנפלים שאין כאן השחתת זרע וסמך עצמו על נמ"י שהקשה על רש"י למה יהי' אסור לשמש קודם הזמן במוך הא אינה מתעברת ואדמ"ו השיב שנמ"י הוא מדברי ריטב"א והריטב"א בודאי קאי על אחר התשמיש דאל"כ מאי הקשה על רש"י הלא הוא עצמו כבר חילק דלא דמי מוך לשימוש קטנה משום לתא דידי' דשופך זרעו על עצים ואבני' יעו"ש ובמכ"ת לפמש"ל לק"מ נהפוך הוא מצדו ליכא איסור דנהנה במוך כמו בלא מוך אבל עכ"פ אצלה הוי איסור לשחת זרעו הראוי להוליד ולכן הקשה בקטנה דאין ראוי לזרעו להוליד א"כ ליכא איסו' כלל אבל לעולם קאי על שימוש מוך בשעת תשמיש ודו"ק:

ומצאתי שם שבירר שדעת ראב"ד להתיר מוך בשעת תשמיש דאל"כ יהי' כל בדיקת טהרה השחתת זרע יעו"ש ושמחתי שנמצא שראב"ד וריטב"א ורא"ה ורא"ש בפרושיו ורא"ש בתשובותיו ורמב"ן כולם סוברי' דמותר בשעת סכנה אפילו בשעת תשמיש להיות שם מוך ולדעתי לולי דמסתפינא הייתי אומר שמותר לבעול גם בליל טבילה משו' מצות עונה במוך אפי' ליתן מוך קודם התשמיש אבל בשאר פעמים אם ירצה לבעול צריך לבעול באחת מג' פנים שכתבתי ואח"כ תתנה שם מוך ויהי' נשאר בה ואז יבעול כדרכו שימוש במוך כנלע"ד בעזה"י:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה