שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
א · סימן מה
שאלה איש אחד אשר מחי' את עצמו ואנשי ביתו בפיטום אוזות שישחוט וימכור אותם אברי' אברי' ושכיח אצלו טריפות רבות אשר צריך למכרם לאינו ישראל ושכנו ביקש ממנו שימכרם לו תמיד כי יש לו מלון אורחי' בפתח העיר אשר תמיד צריך אוזות מפוטמים והתפשר עמו בכתב שכל אוזות טריפות אשר יהי' לו יקח אותם בשוה בסכום ידוע שלא יצרך לפסוק בכל פעם להבדיל בין טוב לרע וכעת נודע לישראל ששכינו הנ"ל הוא ישראל מומר אשר המיר דתו ופחד הישראל אם ימצא לו און בזה במה שמוכר לישראל מומר נבילות וטריפות אז יבחר לשלם קנס למומר כפי אשר התנה עמו ולא יחטא לאלקי' אבל אולי יש מזור ותעלה לזה שלא יצרך לשלם קנס ולבא בערכאו' עם שכינו ויהי' אופן שמותר ליתן לו הנבילות וטריפות כפי אשר עשו בשטר עד כאן השאלה:
תשובה לכאורה הדבר פשוט שצריך לעשות כל הצטדקו' בעולם שלא למכור לו נבילות וטריפות כי הישראל עובר על לפני עור לא תתן מכשול כי אף על פי שחטא ישראל הוא וא"כ המוכר לו נבילות וטריפות עובר על לפני עור ועי' בט"ז בא"ח סי' תמ"ח סע"ק ד' שאסור למכור לישראל מומר חמץ קודם פסח ואם מכר לו נאסר החמץ הנמכר לו כי אעפ"י שחטא ישראל הוא יעו"ש וא"כ ה"ה אם מוכר לו נבילות וטריפות עובר על לפני עור לא תתן מכשול וק"ל:
אך אחר עיון היטב יש מקום להתבונן להתיר הדבר כפי אשר אבאר בעזה"י בע"ז דף ו' מבואר מניין שלא יושיט כוס יין לנזיר ואבמ"הח לב"נ משום לפני עור לא תתן מכשול וה"מ בדקאו בתרי עברי דנהרא אבל אם יוכל ליקח בעצמו אין כאן לפני עור יעו"ש ויש לחקור אם יש לנזיר כוס יין או לב"נ אבר מן החי אם מותר לישראל להושיט לו עוד כוס או עוד אבמה"ח מי נימא דוקא אם אין לו מן האיסור כלל יש לפני עור אם ישראל מושיט לו דהא על ידו הוא מתחיל העבירה ונחשב שהוא נותן לו מכשול אבל אם יש בידו להתחיל העבירה שיש לו לנזיר כוס יין אחד או לב"נ אבמה"ח אחד אז רבוי בשעורי' מה שישראל מוסיף לו עוד מן האיסור ליכא לפני עור דהא מבלעדו אשר מושיט לו יוכל להתחיל בעבירה או נימא כיון שאם אנו מתרי' לנזיר בין כוס לכוס אז חייב מלקות על כל א' וא' א"כ יש גם ברבוי שעור לאו דלפני עור לא תתן מכשול דעכ"פ הוא מוסיף לו להכפיל האיסור והוא ספק עצום וצע"ג:
ולכאורה עלה בדעתי דתורה לא הקפידה על לפני עור רק אם הנותן גורם שחבירו יתחיל בעבירה על ידו לפני עור לא תתן מכשול שלא יגרום שיתחיל שם מכשול אבל אם יש ביד החשוד לעבור ולהתחיל בעבירה אין בהוספה לאו דלפני עור כלל דבדף ו' איבעי אי הא דאין מוכרי' להם בהמה לפני יום אידם הוא משום הרוחה או משום לפני עור נ"מ אי אית לי' בהמה לדידי' משום הרוחה איכא משו' לפני עור ליכא ופריך הגמ' מר' נתן דלא יושיט כוס יין לנזיר ואבמה"ח לב"נ ומשני דר"נ איירי בתרי עברי דנהרא וקשה בשלומא ביין בנזיר או באבמה"ח אם לא קאי בתרי עברי דנהרא שיוכל ליקח היין או האבר בעצמו ובכל אופן יוכל לעשות עבירה בחפץ הזה ואינו המושיט מוסיף לו איסור לעבור חטא על פשע אבל בבהמה הגם דאית לי' בהמה לדידי' עכ"פ בזה שישראל מוכר לו עוד בהמה יוכל להוסיף בקרבנות לע"ז מזה נגלה דאין בהוספה לאו דלפני עור יען שעכ"פ בלי שמוכר לו בהמה יפול במכשול הנ"ל נוה שכופל העון כמה פעמים ודו"ק:
והגם דהשכל גוזר דעכ"פ הוא מסייע לעוברי עבירה במה שגורם לו להוסיף קרבנות לע"ז דהא אפי' אם יוכל ליקח בעצמו הוי מסייע ידי עוברי עבירה כמבואר ברא"ש בפ"ק דשבת במה דבעה"ב נותן לתוך ידו של עני הוי איסור יעו"ש וא"כ לכאורה יפלא למה מותר למכור לו בהמה וצ"ע גדול נ"ל דלק"מ דאיסור מסייע ידי עוברי עבירה הוא דוקא על ודאי אם בבטח הוא יעשה עבירה כגון בעני שפשט ידו לפנים שידענו שרוצה להוציא או כגון בע"ז דף נ"ה שלא לעזור לישראל הדורך בטומאה או כגון כלי שמיוחד רק למלאכה למכור בשביעית עיי' פ"ה דשביעית ובפי' משניות שם אבל אם יש ספק אם צריך לעבירה אז אם אין לו חפץ כזה ששייך לאו דלפני עור אז אפי' סתמא אסור אבל אם יש לו חפץ כזה ויוכל להתחיל לעשות עבירה משלו רק שיש לחוש שאנו מוסיפי' לו ולא הוי לפני עור כלל ומשום מסייע ליכא דהא לא ידענו שצריך לעבירה כנלע"ד:
וראה בעיניך שמצאתי און לי בריטב"א בע"ז דף ו' וז"ל ת"ל לפני עור הכא במאי עסקי' בתרי עברי דנהרא וכן הלכה מיהו הנ"מ לענין לפני עור לא תתן מכשול דכל היכא דתבעה לה סתמא דומי' דמתני' והא דנזיר ואבמ"הח שאנו חוששי' לתקלה כל היכא דמצי עביד איסור שלא על ידינו ליתא משום לפני עור ואעפ"י שאפשר שמרבה באיסור על ידינו לא חיישי' אבל מ"מ אי תבע לי' בפי' לאיסורא נהי משום לפני עור ליכא אכתי איסורא במילתא משום מסייע ידי עוברי עבירה כל שאנו גורמי' לו לעשות איסור או להרבו' באיסור וכדקי"ל שאין מסייעי' ידי ישראל בשביעית ואפילו לומר להם הוחזקו אסור ולא עוד אלא שאנו חייבי' למחות בידו דכל ישראל ערבים זה בזה וכ"ש שאסור להם לגרום לעשות שום איסור או להרבות באיסור כלל כדאמרי' בפרק שנים אוחזי' דאי לא תימא הכי אנן חיותא לרועה היכי מסרי' וכדפרישנא התם עכ"ל מבואר בדבריו היקרי' דדוקא אם אין לחשוד איסור כלל אז יש לפני עור אבל אם יש לו חפץ שיוכל לעבור בו עבירה רק שאנו מוסיפי' לו שיוכל לעבור כפלים ליכא משום לפני עור אבל אם עכ"פ הוא ודאי שיעשה בהוספה עבירה אז אסור לו להרבות משום מסייע ידי עוברי עבירה אבל אם אינו ודאי שיכפיל העבירה הגם שיש אפשרות שיוסף לחטוא ליכא בו אפי' משום מסייע ידי עוברי עבירה וב"ה שזכיתי לכוון דעת קדושים:
ומצאתי בש"מ בב"מ דף ה' בד"ה דאלת"ה אנן חיותא לרועה היכי מסרי' הא עברי' משום לפני עור לא תתן מכשול וז"ל פי' אע"ג דהיכא דאית לי' בהמות מדידי' דבלאו דידן מצי עביד איסורא לית בי' משום לפני עור כדאיתא בפ"ק דע"ז מ"מ אין לנו לגרום איסור' דמסייע ידי עוברי עבירה איכא והכא נקטי' קרא לרוחא דמילתא ועוד דלמאן דמסרה לי' מעיקרא היכא דלית לי' בהמות אחרינא דידי' ודעלמא איכא משום לפני עור משא"כ בכוס יין לנזיר דאפשר דלאו למישתא בעי לי' הריטב"א עכ"ל מפורש יוצא מדבריו דכיון דהוא ודאי שהרועה מרעה בהמותיו בשדות אחרי' וכפי ס"ד דגמ' דגם לבהמות אחרים מרעה שם א"כ היכן מסרי' אם יש לו בהמות של עצמו אז ליכא לפני עור דאין בהוספת איסור לאו דלפני עור לא תתן מכשול אבל עכ"פ יש משום מסייע ידי עוברי עבירה דהא בודאי ירעה אותם בשדות אחרי' ואם אין לו בהמות של עצמו אז הראשון שמוסר לו בהמותיו הוא עובר על לפני עור ממש אבל בנזיר אם לא קאי בתרי עברי דנהרא מותר להושיט לו וליכא אפי' משום מסייע ידי עוברי עבירה דאין זה ודאי שישתה וק"ל ומה דאסר אבוה דשמואל בב"מ דף צ' הנך שוורי' דסרסם גוים דב"כ מצווי' על סירוס וקעברי בכי מערבא על לפני עור היינו שלא היו לגוים בהמות של עצמן לסרס או יען שעשו הסירוס לצורך ישראל אז נחשב כאלו נתן להם מכשול בסירוס דהא לעצמן לא היו מסרסין ועכ"פ הוי כמסייע לעוברי עבירה ודוק:
היוצא מדברי ש"מ בשם הריטב"א הגם דגמ' מזכיר לפני עור בכל זאת יוכל להיות הכוונה על מסייע ידי עוברי עבירה דהוא המסתעף מן לאו דלפני עור אם התור' הקפידה שלא ליתן מכשול למי שסוגרו עיניו מן התאוה אז הוסיפו חכמים שלא לסייע לעוברי עבירה ובזה יובנו לי דברי רמב"ם בפרושו פ"ה דשביעית משנה ו' שכ' וז"ל אמר הכתוב ולפני עור לא תתן מכשול ר"ל מי שסגרה עיניו התאוה ויצה"ר אל תעזור אותו להוסיף בעורונו ותוסיף להרחיקו מן היושר ומפני זה אסור לעזור לעוברי עבירה ולא יתקנו להם כלים אבל ראוי לקלקל להם עכ"ל ביאר הדברי' שכל טעם דלפני עור הוא שלא להיות עזר להוסיף בעורונו ולהרחיקו מן היושר שע"י העזר יבא לידי פעולה הרעה אשר יצה"ר מסית אותו ומסמא לו עינים וממילא ידעי' שאסור לסייע ידי עוברי עבירה ולכן שם למכור לו כלים למלאכה או למכור לו פרה חורשת בשביעית אסור ממנ"פ אם אין לו כלים או פרה הראוי' למלאכת איסור א"כ יש לאו דלפני עור ואם יש לו כיון דצריך ודאי לאיסור א"כ יש עכ"פ מסייע ידי עוברי עבירה ועיי' בר"ש משנה ח' ועי' ברמב"ם פ"ח מה' שמיטה ודו"ק:
ובזה מיושב לי קו' אחת אשר נפלאת בעיני אם ליכא לפני עור בהוספת איסור כמבואר בריטב"א בע"ז דף כ' א"כ בדף כ"ב פריך הגמרא למה לו משום שנקראת על שמו ת"ל משום לפני עור לא תתן מכשול יעו"ש וקשה דילמא איירי דאית לי' לכותי שדה אחת וא"כ ליכא לפני עור במה שאנו מוסיפי' לו למכור שדינו אבל מפני שנקראת על שמו איכא איסור בשלומא אם יש בהוספת איסור לפני עור פריך הגמ' שפיר אבל לשיטת ריטב"א קשה וצע"ג ואחר רבות בשנים מצאתי קושי' הנ"ל בטורי אבן חגיגה דף י"ג בקו"א יעו"ש]:
ולפמ"ש נכון דעיי' בריטב"א שם בד"ה חדא ועוד שביאר דבס"ד דגמ' סברו דכל כותי לא ציית ובודאי יעבוד בחוה"מ וא"כ פריך הגמ' שפיר ות"ל משום לפני עור דאם אין לו שדה קודם א"כ יש לפני עור ממש ואם יש לו שדה מקודם עכ"פ כיון שהוא בודאי עובד בחה"מ אז עכ"פ מסייע ידי עוברי עבירה שהוא ג"כ בכלל לפני עור ודו"ק:
ואכתי צריך לבאר לשיטת הריטב"א הא דתנן אין מעמידין בהמות בפונדקאות של נכרי' מפני שחשודי' על הרביעה ופי' רש"י משום לפני עור דגוי מצווה על הרביעה יעו"ש וצריך לומר לשיטת ריטב"א ג"כ היינו אם ליכא שם עוד בהמות ואם יש שם בלא"ה בהמות יש עכ"פ מסייע ידי עוברי עבירה וסובר הריטב"א כשיטת רש"י בע"ז דף נ"ה הובא במג"א סי' שמ"ז דבמצוה דמצווה הגוי אסור לסייע לו כמו שאסור לסייע לישראל דמסייע ידי עוברי עבירה הוא מסוג דלפני עור כמש"ל בהבנת רמב"ם פ"ה דשביעי' ודוק: ועיין בחגיגה דכ"ה חבר ועם הארץ שבאו לחלוק בנכסי אביהם יוכל לומר טול אתה חיטין במקום פלוני ואני חיטין במקום פלוני אבל לא יאמר טול אתה חיטי' ואני שעורי' פירש"י דאין ברירה נמצא החבר מחליף עם ע"ה ועובר על לפני עור יעו"ש וקשה הא בעכ"פ יש לאח ע"ה החצי וא"כ הוי רק מרבה באיסור ולא הוי לפני עור וצריך לומר גם כן מסייע ידי עוברי עבירה הוי והוא בכלל לפני עור וק"ל [ויש לעיי' בריטב"א בב"מ הובא בש"מ דף י' בכהן ששלח לישראל לקדש לו גרושה שהקשה התוס' הא הישראל עובר על לפני עור ותי' הריטב"א דאיירי שכהן יכול לקדש בעצמו יעו"ש וקשה עכ"פ הוי מסייע ידי עוברי עבירה וצריך לומר יען שהוא דרבנן יש שליח לדבר עבירה ודלא כנוב"י סימן ע"ה בד"ה ואם שחולק על המ"ל יעו"ש וה"ה שיכול הריטב"א לתרץ דאיירי שהי' לו לכהן אשה גרושה אשר קידש א"כ ה"ל רק הוספה באיסור ואין כאן רק מסייע ידי עוברי עבירה ואין כאן מקומו להאריך ואי"ה במק"א אבאר]:
ובמרדכי פ"ק דע"ז וז"ל אמר רבי אבי עזרי בשם אביו רבינו יואל להתיר למכור לע"ז בגדי הכומרי' שקורין קשקל"ש כל היכי דאית לי' לכומרי' אחרינא אע"ג דברור דזבני לע"ז עכ"ל הובא ברמ"א ביו"ד סי' קנ"א סעיף א' יעו"ש ולכאורה פלא מה בזה דיש להם בגדים אחרים הלא מוסיף איסור בשלומא מה שהובא ברמ"א בשם מרדכי אם יכולין לקנות במקו"א ניחא אבל אם לא יוכלו למצוא במקו' אחר לקנות ואעפ"כ מותר למכור להם כיון שיש להם בגדי' קשה שפיר הא מוסיף להם בזה בגדים וצ"ל דיש חוק קבוע כמה כומרי' יהי' שם וידוע שיש לכל הכומרים בגדים ולא יקחו רק להחליף שבוע אחר שבוע דעכ"פ יש בה מסייע ידי עוברי עבירה אם נאמר דגם בגוי שייך מסייע ידי ע"ע וק"ל [ועי' פלתי סי' ס"ב בישוב דברי טור שאבר מן החי נוהג בטמאים]:
המורם מזה אם יש למומר הנ"ל אוזות נבילות וטריפות אשר קנה מגוי או שהמית בעצמו אז מותר לישר' להוסיף באיסור ומשום מסייע אין כאן דהא יש לו מלון אורחי' אשר גוים אוכלי' אצלו ואין ברור איסורו שהוא ובני ביתו יאכלו מהם ואין כאן מסייע אבל ביום שאין בביתו נבילות וטריפות אסור למכור לו משום לפני עור ודוק ואם שכיח עכ"פ בשר במקולין מותר למכור לו אוזות דמה לי שיאכל בשר נבילה וטריפה של שור או של עופות נהפוך הוא הלא יש למ"ד שאין שחיטה לעוף מה"ת ואין בעוף שם נבילה מה שיפסל בשחיטה רק שם טריפה ודומה למ"ש רמ"א אם שכיח לקנות בגדים לכומרים ליכא איסור יעו"ש וק"ל:
ברם מה שחדשתי מלשון ריטב"א דאין בהוספת איסור לאו דלפני עור לאו דכ"ע הוא דבא"ע סי' ה' סעיף י"ד הביא הרמ"א דעת האוסרי' למכור לגוי בהמות או עופות אם ידענו שהוא מסרס אותם וכ' הב"ש בס"ק ח"י וז"ל ויש אוסרי' קאי על מכיר' כותי ואח"כ כ' וז"ל אם באפשר ליקח ממקום אחר אין איסור משום לפני עור כמ"ש בש"ס בנזיר וביו"ד סי' קנ"א מיהו כאן י"ל דאסור דאפשר שיסרס כולם אלא דבר העומד להקריב לע"ז או לאכילה אז אמרי' בודאי אל יקרב כולם עכ"ל נגלה שהבין בשלומא בדבר שיש גבול כמה צריך כגון להקריב לע"ז בהמה או לבונה וה"ה אם יוכל הנזיר או הב"נ ליקח איסור ממקום אחר מותר להוסיף לו דתלי' שלא יצרך אלא מעט אבל בסירוס דיוכל לסרס כולם וגם דרך לסרס כולם דמי יעכב בהמות בלי סירוס יש בהוספה איסור דלפני עור ואולי כוונתו דבודאי איסור דלפני עור ליכא בשום אופן דאין בהוספה איסור לאו רק עכ"פ אם יוכל לסרס כולם ודרך לסרס כולם עכ"פ מסייע ידי עוברי עבירה כמו שביאר הריטב"א אם ידענו שצריך לאיסור יש בהוספה איסור של מחזיק עוברי עבירה אבל בנזיר וביו"ד דיש לתלות דלא צריך כולם אז אין בו אפילו איסור מסייע וכן מורה לשונו שכ' וז"ל מיהו כאן י"ל דאסור דאפשר שיסרס כולם עכ"ל ולא כתב מיהו כאן י"ל דעובר אלא שרמז שרק איסור יש בדבר משום מסייע ולא משום לפני עור וק"ל ומה דאמרי' בע"ז באית לי' בהמה אחת מותר למכור לו הגם דנקל הוא שיקריב ב' קרבנות צ"ל או שאין הדרך שאדם יקריב כל בהמותיו רק שמשייר מקצת או שלא הי' הדרך שיקריב אדם יותר מבהמה אחת דאנו תלי' שיהי' באופן דלא יגרום ישראל איסור כמובן:
אך לשון תוס' מורה שיש בהוספה איסור דלפני עור שכתבו בדף י"ד ע"ב בד"ה מקום שנהגו פי' משו' חשש רביעה ועבר אלפני עור ומדלא מפליג הכא בין אית לי' בהמה ובין לית לי' בהמה אלמא משמע אפי' אית לי' לעכו"ם בהמה אחרינא אסור וקשה להר"ר אלחנן מ"ש מדלעיל גבי תקרובת דאי אית לי' לדידי' בהמה שרי ללישנא דלפני עור והכא קיימי' לאותו לישנא כדפי' ותי' ר' יהודה דשאני רביע' שהוא מתאוה לכל בהמה ובהמה עכ"ל משמע דבהקרבה לא הי' דרך להקריב אלא אחת מהני מה דאית לי' בהמה לדידי' אבל ברביעה שהוא לכל בהמה ובהמה ויוכל לבעול כולם א"כ יש בהוספה לאו דלפני עור דלא כריטב"א אבל כד דייקת יש לומר דתוס' מודה לריטב"א דלכאורה יש לדקדק דהי' לתוס' לתרץ שאני רביעה דחיישי' שיבעל כל הבהמות או שאני רביעה שהוא מתאוה לכל הבהמות וי"ל דכוונתם דעי' רמב"ן בתורה בפסוק למען ספות הרוה את הצמאה שמי שנטבע בים תאות המשגל אז מתאוה לבהמה כמו שבני אדם מתאוים למינם על נשים יעו"ש וכאשר בעינים נראה שאדם אינו מתאוה לאשתו או לאשה שכבר בעל אותה פעמים רבות אבל לאשה יפת תאר או לגוף חדש אפילו כעורה הוא מתאוה כן הוא ברביעה לבהמה שלו אשר כבר רבעה לא יתאוה ולבהמה חדשה גוף חדש הוא מתאוה ובסרט כחכז"ל חביבה להם בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן אז לא מהני מה שיש לו בהמה משלו דהוא מתאוה לכל בהמה ובהמה שכל בהמה מעוררת לו תאוה מיוחד' ולבהמתו אינו מתאוה ולבהמה חדשה יתאוה והוי כאלו אין לו בהמה כן כראה לפענ"ד:
סוף דבר הכל נשמע שלא מצאתי מבואר שיטה אחת החולק על הריטב"א דיהי' בהוספת איסור לאו דלפני עור וא"כ אם יש למומר נבילות וטריפות בבית או שיוכל ליקח מן המקולין בשר בהמה אפי' ליכא אישור לאו דלפני עור וק"ל [ולא אצרך לבאר שלא יטעה אדם מן תוס' סוף איזה נשך דעוברי' העדים אלפני עור או מתוס' חגיגה דף י"ג דישראל עובר אם לומד תורה עם גוי דדלמא אם כבר הלוה או למדו שלא יהי' בהוספה איסור דלפני עור דדוקא אם יש בידו לעשות איסור מחדש חידש הריטב"א זאת אבל לא מהני מה שכבר עבר ולא יטעה בו תינוק בבית רבו]:
ואוסיף נופך דדעת הש"ך ביו"ד סי' קנ"א סעק"ו דליכא במומר כלל מסייע ידי עוברי עבירה דאין הב"ד מצווין רק בישראל אבל לא בגוי או במומר וא"כ אפי' אם אין למומר בית מלון אורחי' שברור שהוא יאכל אעפ"כ כיון שטריפות מצויים בידו ואין כאן לפני עור ואיסור מסייע לא שייך בו וק"ל:
הן אמת שהדג"מ השיג עליו הלא מומר הוי ישראל גמור ולמה לא יהי' ב"ד מצווין להפרישו ויהי' איסור לסייע ויצא לדון דאין ב"ד מצווין להפריש רק בקטן שמזיד שלו הוי כשוגג או בישראל גדול כשוגג אבל לישראל גדול במזיד אין ב"ד מצוין להפריש והוא דבר חדש מאוד ודבריו נפלאי' בעיני הלא עיי' ריטב"א בב"מ דף ה' שהבאתי למעלה שפי' בגמ' אכן חיותא לרועה היכי מסרי' דמפרש קו' הגמ' משום מסייע ידי עוברי עבירה הגם שרועה הוא גזלן במזיד וכ"ת דאנן אין מצווין להפרישו אלא אנו שב ואל תעשה וא"כ עדיין קשה קו' דגמ' היאך אנו עושי' מעשה לסייע למומר בידים וצע"ג ועוד קשה לי לפי מה שהסביר הריטב"א בעז דף ו' דאיסור מסייע הוי משום ערבות ומהאי טעמא מצווין אנו להפרישו יעו"ש א"כ פשיטא דיש ערבות אפי' על מזיד ועי' רמב"ן בתורה על פסוק ארור האיש אשר לא יקים את דברי התורה הזאת מי שבידו למחות והוא מירושלמי ומדרש חז"ל ועי' בא"ח סי' תר"ח במג"א סק"ג ולא אוכל לירד לדעת דגול מרבבה וצע"ג: ובעיקר הקו' של דג"מ נ"ל בודאי אם יש ביד ב"ד להפריש העושי רשעה שלא ישוב לכסלה אז בודאי ב"ד מצווין להפרישו למזיד כשוגג אבל אם אין אנו יכולי' למחו' ביד עושי רשעה ובכל אופן יהי' עובר עבירה הנ"ל רק ישראל מקרב לו הנאתו אז בודאי אין על זה ערבות ואין כאן חיוב לאו אשר לא יקים ואז בודאי אין על הב"ד להפרישו לאחר העבירה ואין כאן איסור מסייע ידי עוברי עבירה וזה לדעתי ברור בכוונת הש"ך אבל בתרי עברי דנהרא נשאר המומר כישראל גמור שאסור להכשילו דהוא ישראל גמור ודוק:
אמנם מה שהעיר בדג"מ דבפשט העני ידו לתוך הבית בפ"ק דשבת איירי בשוגג כדמשמע ברש"י דף ג' נכון מאוד להבין דעת רא"ש היכי מדמה שיש כאן איסור במסייע כמו בקטן ב"ד מצווין להפרישו דלמא שם אם אנו מפרישי' לא נעשה איסור אבל כאן בכל אופן נעשה איסור אלא פשיטא דכאן איירי בשוגג וא"כ יש כאן חיוב מצוה להפרישו וא"כ כ"ש שלא יסייע לו שוב מצאתי בטו"א באבני מלואים בחגיגה דף י"ג שהקשה זה על הרא"ש אבל אם נידן של עני בשוגג איירי נכונים דברי רא"ש כמ"ש:
ודע דיש לעיי' בא"ח סי' קס"ג במג"א ובמה"ש שם ובא"ח סי' שמ"ז ובפרמ"ג ובסי' קצ"ט וביו"ד סי' קי"ט ובב"י שם וביו"ד סי' קנ"א ובסי' כ"ז ובר"ן ובתוי"ט פ"ק דשבת ובבכורות שכהנים חשודים על הבכור ובמ"ל פ"ד מה' מלוה ולוה ובחולין דף פ"ב שיש הבדל בין גופין מחולקין ובין ב' לאוין רק הזמן בוגד בי ולא באתי להורו' חלילה אלא להעיר לפני מבקשי דעת ואי"ה אבאר במק"א וכעת די בזה: