שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
א · סימן מד
שלום ורב טוב להרבני המאה"ג איש הבינים עיניו כיונים על אפיקי ראשונים ואחרונים המפולפל מאוד ידידי מו"ה דוד יהודה נ"י זילבערשטיין:
ראשית אודיע לו כי באו עלי מכתביו שתים שהן ארבע אבל ד' יודע שטרדותי רבו ולא אוכל להשיב מרוב טרדותי ויאמנו דברי כי כזה כחמשה שבועות התחלתי לכתוב לכבודו נ"י ובאמצע הוצרכתי להפסיק ומאז ועד עתה לא מצאתי מנוחה לפני רעיוני ולכן אתו הסליחה ואודת מקום הידוע כבר נתקבל שם איש ע"י שופט המלך והכל משמים לטובה וד' ישלח עזרו מקודש ע"ע. ועתה באתי אותיות אהבה מה שהשיג כ"ת נ"י על אשר השגתי על החו"ד שסובר שבנידן ט"ז בהל' מליחה הוי הטעם דאיתחזק איסור ואני השגתי דבשר בדמו אין איסור דהוי דם אברים שלא פירש ובשעה שיולד איסור הוא הבישול הוי ספק דילמא הי' נמלח וכ"ת נ"י משיג עלי דזה דומה לגמ' יבמות דף ל"א כמו שם דאזלי' לקולא אפי' ואמרי' אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ואל תאסרנה מספק והלא שם מעולם הי' לה חזקת אשת איש ואפ"ה אנו אומרי' הי' לה חזקת היתר מכח העתיד שאם ימות בעלה תהי' מותרת ואנו מחזיקי' חזקה על העתיד ה"ה כאן חתיכה זו בחזקת איסור עומדת אם תתבשל בלא מליחה ובלא חליטה ואל תתיר אותה מספק דכאן הוי מליחה בדמות שם הגט לערוה ומסיים וז"ל יעיי' בזה וימצא דדומה ממש ואפי' השיטות דסוברי' דאין מחזיקי' מאיסור לאיסור אבל עכ"פ מודי' בלא מחזקי' מהיתר להיתר כיון דעומדת בחזקת איסור אשר יולד כגון כאן שעומדת בחזקת איסור לכשתבשל עכ"ד:
ונלע"ד במכ"ת נ"י שלא דיבר נכונה אחר העיון היטב וידעתי שבזאת יחפוץ לברר האמת ואבאר בעז"הי דבשלומא התם איך הי' חזקת איסור בחיי בעלה איזה שם הי' לאיסר הנ"ל הלא פשוט שם איסור אשת איש ומה הוא הבנה של שם זה שאשה זו יען שיש לה בעל והיא אשתו לכן אסורה באיש אחר ממילא בתוך שם איסור הגדנו שמשעה שלא תהי' לה בעל ולא תהי' אשת איש ממילא תהי' מותרת דהא לא תהי' עוד אשת איש אז שפיר אמרי' שגם בחיי בעלה יש לה חזקת היתר לכשימות בעלה יען דאיסור הוא משום שיש לה בעל ושם בעל מחדש לה איסור וממילא משעה שיסולק שם בעל חזרה לאיתנה הראשון ותהי' מותרת כמו מקודם שנשאת לאיש ואז כאשר מת הבעל אנו אומרי' הלא החפץ אשר הטיל אלי' שם איסור של אשת איש בודאי הלך דהא מת בעלה רק אנו מסופקי' אם אין חל אלי' איסור יבם אז אנו אומרי' הלא כיון שמת בעלה הלא נשארת בחזקת היתר שהי' לה שאם ימות בעלה תהי' מותרת לכל עולם ובודאי הלך איסור ראשון ואיסור השני איסור יבמה לשוק אשר יחול מחדש הוא נגד חזקת היתר שלה שאם ילך איסור ראשון תהי' מותרת לכ"ע אבל כאן הלא החתיכה היא מותרת בעצמה יען דהיא בעצמה בשר שחוטה שהוא היתר ואותו היתר אינו קשור בשם שתאמר שרק אם תהי' חי היא מותרת אבל כשיסולק שם חי תהי' אסורה הכי אין בשר מבושל בעולם שיהי' מותר הכי יש בבשר חק שלא יהי' מבושל כמו קרבן פסח הלא בודאי שם בישול לא מביא לו איסור ומה תאמר אבל אם תתבשל בלא מליחה תהי' אסורה הלא אני שואל מפני מה תאסור ותשיב יען שיצא דם לחוץ ונאסר הדם וחוזר ונבלע בתוכו והוי כאלו בא מן העולם דם או חלב או שומן חזיר ונבלע בו שדבר אחר גורם לאיסו' יען שבא איסור ונתערב בו אבל מחתיכה בעצמה בלא תערובות שבא מחוץ לא תאסור ואטו נאמר בכל חתיכת היתר שיש לה חזקת איסור יען שתוכל להיות נאסר מדבר שחוץ ממנה אשר יאסור חתיכה הנ"ל חלילה וחלילה להזכיר זאת והבן:
ואוסיף טעם לשבח הלא אם תאסור מכח הדם איזה שם תהי' לה אפי' אי אמרי' חענ"נ הלא בודאי שם חתיכת דם ולא חתיכת נבילה ואם כפלה לבשר הוי לר"י מין בשאינו מינו כמבואר זה בארוכה בת"ה בסוגי' דט"ח בד"ה ובמש"ה יעו"ש היטב נמצא אפי' אם נאסור לא תהי' איסור חתיכה שהיא בשם בשר רק על שם דם ואיך כאמר חתיכה בחזקת איסור עומדת הלא שם בשר לעולם לא יהי' בשם איסור אבל שם אשה הנ"ל גוף שלה עומד בחזקת איסור אשת איש אותו גוף עצמו יקבל אח"כ שם היתר והבן זה כי הוא קלורין לעינים בעזה"י:
ומ"ש על הקושי' שהקשתי על הט"ז מן המשנה ספק אם טבל או לא וכ' כבודו דבנידן הט"ז אין ריעותא דאפשר בשעת מעשה ידעה ואח"כ שכחה אבל כאן אם לא ידע בשעת טבילה דומה לרוב נשים בתולות נשאת יש להם קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע עכ"ד במכ"ת לא דבר נכונה דשם שהיא טוענת בתולה הייתי ואומרת שיצאה בהינומה ואז מסתברא שיהי' לה קול ויען כי אין לה איתרע רוב שלה אבל כאן אטו אינו בטבע שלא ידע אם יצאו שערות הראש או מקצת מגוף כאשר בעינינו נראה מעשה בכל יום וק"ל:
וראיתי במכתבו שיצא להאיר עינים בכלל שכלל לנו הפרמ"ג ביו"ד סי' כ"ה בש"ך סק"ב דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה רק אם יש לדון לפנינו בספק שנולד ולכן אין חוששי' לבדוק הושט או לראות אם הסימני' שמוטי' אבל צריך לראות אם נשחט הרוב וכ' הד"כ נ"י דבשלומא בחולבת דאנו רוצי' להוציא מכח החליבה החזקה שרוב אינן יולדת אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה אבל לחוש דילמא ניקב הושט או נשמטה הגרגרת מהכ"ת לחוש שנעשה מעשה הלא אין אנו מבקשי' לומר שנתחדש דבר נהפוך הוא אנו אומרי' שלא נתחדש בבהמה כלל אבל אם אנו דנין שנתחדש בבהמה שחיטת רוב הסימני' צריכי' אנו לברר אם נעשה מעשה אשר יתיר חזקת איסור עכ"ד דפח"ח ויש לעיי' ביבמות דף ל"ו ובנמ"י שם ודוק אבל לא אכחד להגיד אשר כמוס בלבי כלל גדול בענין הנ"ל אשר לדעתי הוא דבר חדש הגם אם יסתיר הרבה אחרונים: ונ"ל והוא דאין אנו אומרי' סמוך מיעוטא לחזקה רק לסמוך המיעוט על שם חזקה בכלל אבל אין אנו אומרי' סמוך מיעוט לחזקה בפרט והוא בשלומא אם אנו דנין על מיעוט מפילות סמוך מיעוט לחזקת שם איסור בכלל על האשה או דנימא לפי הבנת הרא"ה סמוך מיעוטא דאינם מומחים לחזקת הבהמה שהיתה בכלל שם איסור או סמוך מיעוטא דחולבת לחזקת חיוב בכלל שתהי' בכור או סמוך מיעוט דלא נשחט הרוב לשם חזקת איסור בכלל דהי' לבהמה חזקת איסור אבל הלא ע' טריפות יש בבהמה ובחיי' היתה בחזקת איסור שאינה זבוח ועתה נימא סמוך מיעוטא דניקב הושט או נשמטה הגרגרת לחזקת איסור שהיתה בחיים הלא רוב בהמות כשרות ואין בהם א' מכל ע' טריפות ומיעוט בהמות טריפות שיש בהם בכל א' איזה מהטריפות של הע' טריפות ואיך נימא סמוך מיעוטא דנקיבת הושט לחזקת איסור הלא בכלל המיעוט לא הי' דוקא נקיבת הושט או שמוטת הגרגרת הכי יש בכל א' מן הטריפות כל ע' טריפו' הלא אפי' אם הבהמה מן המיעוט עדיין היא אינה מן הטריפות בושט או בשמוטת הגרגרת אבל שם מיעוטו חולבת אעפ"י שאינה יולדת ואם הבהמה מן המיעוט נמצא דחייבת בבכורה או אם השוחט לא שחנו הרוב אז הבהמה אסורה מכח שלא נשחטה כהוגן או אם האשה הפילה אז היא חייבת ביבום יען שאין לה ולד או אם השוחט אינו בקי בה' שחיטה נמצא שלא שחט כהוגן וע"כ צריך לומר סמוך המיעוט בכלל שהמה טריפה בא' מן ע' טריפות אז עדיין איכא רוב דליכ' טריפות בושט ובשמוטה וא"כ נשחטה כהוגן ואמרי' נשחטה הותרה והבן ועי' בט"ז סימן ל"ט ס"ק כ"ב דוגמא לסברא הנ"ל אם נאבדה הריאה טריפה יען דמצוי' הרבה סירכות בריאה ורוב הסירכות טריפה יען דרוב הוא בשלא כסדרן ורק אם אזלה הסירכא כסדר כשרה אבל כל סירכא יכולה לילך לאלף מקומות שלא כסדר וכיון דמצוי סירכות בריאה בכלל ורוב הוין טריפה בכללות הריאה בשלא כסדרן אבל אם אנו הי' רואי' הריאה וכולה יפה רק במקום אחד יש לנו ספק אי היתה בכסדרן או לא אז בודאי לא נוכל לומר שבמקום זה יש סירכות שלא כסדרן מצוי טפי מסירכו' כסדרן ואז אזלי' לקולא משום חזקת היתר ובזה מיושב כמין חומר סתירת הש"ע והגם ששם יש כבר חזקת היתר נשחטה הותרה עכ"פ מצינו סברא הנ"ל וה"ה כאן החזקה הי' משם א' על כל הבהמה והמיעוט יהי' רק על חלק א':
ותוכו רצוף אהבה שיצא ברחבת ידים בחזקה דאיתרע ומי יתן שיהי' רחבת הזמן כי ב"ה כתבתי בזה הרבה וחלקתי ג"כ בד' מיני ריעותא בטריפות והוא כתוב בחדושי ובל"נ אם יהי' רווחה אודיע לו כי בדבריו יש לי לטייל ארוכות וקצרות ראיתיו נבוך בהבנת הרמב"ם דבה' שגגות פסק דהבא על אשה שהיא ס' גרושה חייב אשם תלוי וע"כ דחזקה דאיתרע לא הוי חזקה ולמה פסק בה' שחיטה בס' אם שחט הרוב הוי ודאי נבילה וע"כ דחזקה דאיתרע הוי חזקה ומכח זה נדחק דאיירי בה' שגגות בשתי נשים אחת גרושה ואחת נשואה דאיקבע איסור:
ונלע"ד דלק"מ בעזה"י דכבר בארתי בחדושי (א) דתורה אמרה וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על פה על רוב א' בעוף ועל רוב שנים בבהמה נמצא דתורה צותה לזבוח בדמות כאשר ציוה היינו שחיטת ב' סימנים כולם או רובם ואז נקרא זביחה אבל אם שחט רק חצי סימן בעוף או ב' חצי סימני' בבהמה או סימן אחד לא הוי עליו שם זביחה או שחיטה רק שם נקב או קרע או חתך אבל לא שם זביחה דתורה לא קרא שם זבח רק אם נשחט רוב א' בעוף ורוב שנים בבהמ' ומקודם זה הוי שם נקב והארכתי בזה בסוגי' דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ובסוגי' דרבוצה ועיי' חדושי רשב"א חולין דף כ' והבן (ב) חמשה הלכות של ה' שחיטה דהמה קבלה בע"פ אז הוי שם שחיטה דעכ"פ נשחטו רוב הסימני' אבל הוי שחיטה פסולה דלולי הלכות הי' קפידא רק בחיתוך רוב סימני' ומי שמקבל לעבוד ע"ז בשם זביחה אינו חייב רק אם שחט רוב סימני' אבל בחצי סימני' הוי רק נקב והוא אינו מכוון לעבוד רק בשם זביחה אבל אם זובח רוב ב' סימני' הגם אם עשה שהי' או דרסה או חלדה חייב דעכ"פ בשם זביחה עבד לע"ז ויעיי' בסנהדרין וברמב"ם ועיי' בתב"ש בחדושיו (ג) שחנו בסכין פגום יש לי ספק אם הוי בכלל זביחה או לא מי נימא דתורה אמרה וזבחת וזה הוי קורע עיי' בתב"ש סי' ח"י ס"ק א' או הנועם מצד עיקור עי' בב"ח סי' כ"ד ובתב"ש ועי' בפרמ"ג בסי' ח"י סק"א ובפתיחה לה' שחיטה ועי' בש"ך סי' ח"י סק"א ודוק ובפר"ח סכ"ט ובתב"ש יעו"ש היטב ודבר זה צ"ע ושקידה: ועתה אני אומר בעזה"י דאם ספק אם שחט רוב או לא אז הוי הספק אם הי' כאן מעשה אשר הי' יכול לפעול שם זביחה דהא אם שחט רק החצאי סימני' לא נעשה כלל מעשה אשר ראוי' לפעול שם זביחה אז לא שייך דנעשה עכ"פ מעשה אשר יוכל ליתן מגרוע לחזקה הא על זה אנו דנין אם הי' כאן מעשה אשר יוכל לפעול כנגד החזקה אבל אם הי' כאן מעשה שיוכל לפעול נגד החזקה רק יש ספק אולי הי' שהי' או פגימה עכ"פ נחתכו הסימני' וצורה זאת אם נעשה כהוגן הוי שחיטה מעליא ולכן בכל שאר ספיקות הוי ספק נבילה אבל אם יש ספק אם נשחט הרוב אז הוי הספק אם יש כאן שום שינוי אשר הי' מעשה שיוכל להכשיר דהא אולי עדיין לא נחתכו רוב סימני' ולכן בספק אם נשחט הרוב הוי ודאי נבילה בבירור אבל בספק בזריקת הגט ספק קרוב לו ספק קרוב לה עכ"פ נעשה זריקת הגט אשר הי' יכול לפעול כריתות אם היתה עומדת קרוב למקום נפילת הגט דעכ"פ בנתינת הגט או בנתינת הקידושין ליכא חסרון אז הוי החזקה איתרע אבל ספק אם הגט נכתב לשמה וכדומה אז יש ספק אם הי' בעולם אופן שיכול להיות גט אז היא אשת איש גמורה והבן כי זה כלל גדול שכמה חקירו' פנ"י המה כאין נגד סברא הנ"ל ובזה ימצא הרבה סתירות נגד מכתבו ולהד"כ משפט האמת ובזה נסתרו כמה דברים מן אדמ"ו ז"ל בספרו שערי תורה חלק ב' והנני מעתיק לו בסוף התשובה אשר כתבתי בגליון ספר של אדמו"ר הגאון שערי תורה ח"ב כלל ג' והגם שרק מקצת השגות מגיע לנידן הנ"ל אעתיק כולם אולי יוכל להאיר לי אותם:
טרם אכלה לדבר כעת אודיע לו דבר א' על דברי תוספ' בחולין ובנדה שהביא במכתבו שהקשו ממנ"פ איך ילפי' מסוטה לטמא ברה"י מספק אפי' איכא חזקה אי נחשב בסוטה חזקת טהרה א"כ מנ"ל לטהר ברה"ר אפילו ליכא חזקה ואי אמרי' כיון דקינא לה איתרע חזקתה א"כ מנ"ל לטמא ברה"י אפי' איכא חזקה וצע"ג:
ונ"ל לתרץ והוא דיש ב' אופנים ס' סוטה (א) אם ראינו שנסתרה ולא ידענו אם נגע בה אפי' ומכ"ש שלא ידענו אם בעל אותה אותו האיש אשר הבעל מקנא לה הימנו ויש ספק אם התחיל כלל מעשה זנות דהא בלי קינוי אין איסור כלל עיי' סוטה דף כ"ח בתוס' בלי קינוי אין שם דבר ומסיימו וז"ל דלא נחשדו על עריות יעו"ש וספק סוטה נתהוה מכח שהי' קינוי לפני סתירה אבל עדיין יש ספק השקול אם נבעלת או לא ואעפ"כ ברה"י היא אסורה ודוק (ב) דבאו עדים או הבעל ורואי' שאשה או אשתו שוכבת והאיש בועל אותה אבל לא נודע אם התחילה באונס ואחר כך יצרה תקפה ולכן כעת לא תצעוק עוד כמבואר בכתובו' דף נ"א הגם שסוף ברצון אינה נאסרת או הי' גם התחלה ברצון ומדעתה והיא נאסרת ואעפ"כ ברה"ר היא מותרת לבעלה וכן מפורש דין הנ"ל ברא"ה בשער התערובות בת"ה הובא בספרי פ"ח בסוגי' דפ"ד ושם הארכתי לבאר דברי משמרת הבית וגם פורש הבנת הרא"ה יעו"ש: ולפ"ז מיושב קושי' התוס' מהא דאסרי' סוטה ברה"י הגם שלא הי' רק סתירה ולא ראינו שום ביאה הלא כאן נשאר חזקת כשרות שלה וחזקת היתר על גופה וגם חזקת טהרה פי' חזקת כשרות שלא זינתה ועשתה עבירה וחזקת היתר שהיתה מותרת לבעלה ואם היא זנתה נאסרת וגם חזקת טהרה דהא איסור זה הוא טומאה ודוק ומוכח אפי' איכא חזקת טהרה וחזקת היתר וחזקת כשרות אפ"ה אסורה ברה"י אבל אם ראינו שנבעלת דאז כבר ראינו בעינים שינוי בחזקות הנ"ל אעפ"כ מותרת לבעלה מוכח הגם דליכא חזקת טהרה מותר ספק טומאה ברה"ר והבן:
ודע שפלא בעיני שרא"ה נקנו שם בשער התערובות חזקת היתר ומשמרת הבית נקנו חזקת כשרות ותוס' נדה נקטו חזקת טהרה ולדעתי יש עוד חזקה חזקת שם דאם זנתה קבלה שם חדש שם זונה ואוקמה בחזקה שלא קבלה שם חדש ולדעתי חזקת יין וחומץ הוי רק מסוג חזקת שם ופלא שלא מצאתי לחזקת שם הא מעיקרא הי' חזקת היתר ועכשיו קבלה שם איסור זונה:
ואתחיל בהעתקת הגליונות (א) כלל ג' פרט א' אות ד' שורה ג' נ"ל במכ"ת של אדמ"ו ז"ל שיש להבדיל דשם ברשב"א דהוי ב' דברים נפרדים כגון ליבון וטבילה ואנו דנין איזה להקדים ע"ז כ' הרשב"א כיון דלא כתיבה לעיכובא וממילא אם היפך והטביל מקודם ג"כ מהני אבל בנידן דתוס' שנימא שדבר א' אסור מדאוריית' ובדיעבד לא הוי איסור כלל זה לא מצינו דמה שאסרה התורה הוא איסור אפי' אם עבר אבל בהכשר כלים אנו דנין על סידור ההכשר ודוק כי מרחק גדול ביניהם והבן בקיצור (ועי' נמ"י יבמות דף מ"ו לענין טבילה קודם מילה ודוק) ועיי' תוס' תמורה דף י"ב ע"ב ד"ה הא דפי' דג"ש שהוא מקובל על לכתחילה לבד והוא פלא גדול דגז"ש דאורייתא על דבר שאינו מעכב בדיעבד וצע"ג:
ב באות ו' שורה ח' כתבתי וז"ל במכ"ת של אדמ"ו ז"ל נ"ל דכוונת רשב"א דוקא אם החל מעשה הטריפות וס' על גמר הדבר אבל בס' אם נדרסה ושמא לא פגע דורס כלל זה לא הוי התחיל מעשה המטריף אבל איתרע חזקה הוי בזריקת קדושי' לבד הגם אם הוא קרוב לו ולא התחיל מעשה קידושי' יען שעכ"פ רצו לסתור חזקת פנוי ודו"ק:
ג בפרט ז' ריש אות ח' כתבתי וז"ל צ"לע בדין הנ"ל מש"ע יו"ד סימן י"ב סעיף י"ב ובש"ך ס"ק ד' יעו"ש והבן:
ד באות זה דף ח' ע"א שורה ט"ו כתבתי וז"ל לדעתי כל חבל נביאים שהביא ודאי מודי' דבנידן תוס' בכתובות לא איתרע חזקה כמש"ל דאם הגט או הקדושי' נפלו קרוב לו אז לא התחיל פעולת קידושי' כלל רק שהתחיל דבר אשר הי' ראוי' לפעול קידושי' אבל אין ידוע אם התחיל כלל אבל ראשונים שהביא שם התחיל מעשה ידוע רק הספק אם נגמר וק"ל:
ה סוף אות י"א כתבתי וז"ל נ"ל דט"ז לא כ' דילמא לא נתחמץ דאז קשה קושי' אדמ"ו ז"ל רק כ' אימר לא לתת בדרך שנתחמץ עכ"ל הכוונה באופן שאין ראוי להחמיץ כלל ודוק:
ו באות י"ב בשורה הששית קודם שנגמר הפרט בד"ה אלא ע"כ טעמא דתוס' כתבתי וז"ל לדעתי נראה כיון דיהי' עכ"פ ספק איסור אז לא מעייל אינש נפשי' לספיקא ואין אוסר עצמו כלל בשר עוף אך דבר צע"ג עיין נזיר דף ח' ונדרים י"ט ובמ"ל שם ודוק:
ז בפרט ג' אות ט"ו בשורה י' כתבתי וז"ל נ"ל חזקת זכות שהוציא התב"ש הוא דוקא בדבר שאין לכל העולם כגון שם בקידו' לתרומה וכן בנידן דט"ז שהבהמה כשרה אבל חזקת היתר לנישואין שהוא לכל העולם בתולדה לא נקרא חזקה ודוק ומה יש יפוי ביד כל אשה הלא הוא רק העדר ודו"ק:
ח ובפרט ד' אות כ"א שורה ט' כתבתי וז"ל נ"ל במכ"ת של אדמ"ו ז"ל מ"ש כאן פלטה קולמסו שגיאה חזקה דאיתרע הוי רק אם יש ספק אולי כבר נפסק החזקה כגון בקידושין וגט ס' קרוב לו או קרוב לה אם הי' קרוב לה כבר נפסקה חזקת פנוי אבל כאן דעדיין הגט לפנינו קודם נתינת השליח ליד האשה ואנו דנין אם ליתן לה הגט מכח אמירת השליח אז עדיין בודאי האשה אשת איש ולא איתרע חזקתה כלל ודו"ק:
ט בפרט ה' אות כ"ג בשורה ל"ח בד"ה כיון דאגודין זה בזה כתבתי וז"ל נ"ל דאינם אגודי' זה בזה דהא לפי דברי מהרי"ק הובא בא"ה סי' קע"ח אם אינה יודעת שזנות אסור אעפ"כ אסורה לבעלה וחזקת כשרות ליכא אם אינה יודעת מאיסור אבל חזקת היתר איכא דעכ"פ אם זנתה אסורה לבעלה ודוק וגם בקטנה שזינתה דליכא חזקת כשרו' ואף עפ"כ אסורה עיי' רמב"ם וגם חזקת כשרות בלי חזקת היתר אם זינתה בשוגג והוא מזיד עיי' רש"י סוטה דף כ"ח יעו"ש היטב ועיי' בב"ש סימן י"א ובמ"ל הל' סוטה ודו"ק היטב בזה:
י שם בשורה מ"ג ד"ה ועומד בחזקת כשרות לדבר חמור כתבתי וז"ל הגם שאינני כדאי אבל תורה היא שנ"ל בודאי חשוד לקל אינו חשוד על חמור אם אינו נכלל בקל אותו עבירה החמורה אבל כאן אטו הייחוד הוא אסור אלא יען שהוא הכנת הזנות אז נכלל במי שעוברת הקל שהוא הייחוד החשד על הזנות שהוא החמור זק"ל:
יא באותו אות בדף ד' שורה ב' כתבתי ח"ל דקינוי בעיר א' אין איסור ביחוד כמבואר בגמר' קידושין פרק א' ובש"ע ס' כ"ב סעיף ח' וכי תקשה אם אין הבעל בעיר קשה קושיתו נ"ל עיי' ברא"ש סוף נדרים דאיסור עולם לא משקרת אשה ולכן אשה שאמרה שגרשה בעלה נאמנת יעו"ש וה"ה כאן הגם שחשודה על איסור שעה של יחוד אבל לבעול שתאסור על הבעל לעולם ותעשה איסור בכל ביאה לא נחשדה אבל איסור שעה בלבד חשוד מן הקל על החמור ודו"ק:
יב בפרט י"ב באותו כלל באות ס"ג שורה ל"א כתבתי וז"ל במכ"ת נ"ל לחלק בסברת התוס' בחזקה דאיתרע הוי דוקא אם אין חסרון בגוף דעכ"פ האשה ראוי' לקבל קידושי' או גט ונעשה מעשה לזה וס' אם הי' באופן המועיל אז נקרא איתרע חזקה אבל אם יש ספק אם זה הגוף יכול לעשות מעשה זה כלל כגון הכא אם אינו פקח אז גוף זה אינו בר נדר והוי דבורו פטומי מילי אז כשאר חזקת היתר ודו"ק וראי' לזה מתוס' קידושי' דף ע"ט אם קידשה אבי' גרידא מודה שמואל דאוקי אחזקת פנוי והגם שנעשה מעשה ואיתרע חזקת פנוי אבל הוא הדבר דילמא היא בוגרת ולא יכול אבי' לפעול ואז בספק אוקמי' אחזקת פנוי ודו"ק:
ועתה אברכהו ואתו הסליחה כי על דברי התב"ש בסימן ח"י יש לי תשובה אחת אשר כתבתי בנידן א' אבל הזמן בוגד בי ד' יהי' אתו ויצליחהו בכל אשר יפנה לעלות לציון ברנה אוהבו בכל לב ע"ע: